כל רווק ורווקה מכירים את השלב הזה – אחרי הרבה דייטים, משעשעים במקרה הטוב, מייגעים במקרה הפחות טוב וטראומטיים במקרה הרע, מגיעה ההחלטה. לא עוד! לא נותר עוד כוח/חשק/מוטיבציה כדי להמשיך, ועדיף, כך נראה, פשוט לשבת על הספסל ולהמתין למשהו שיזכיר לנו עבור מה התאמצנו מלכתחילה, ומה בעצם אנחנו מחפשים.
זה לא הזמן ולא המקום לפרוט את ניסיוני האישי בנושא הנ"ל. חומר ביוגרפי דווקא יש ובשפע, אך נלווים אליו גם רחמים על הקוראים שוודאי תוהים 'איך כל זה קשור למסעדה, ואם זה קשור, אנחנו לא בטוחים שאנחנו מעוניינים לאכול בה'.

ובכן, יש קשר.
מזה זמן רב שאני נמנעת מלסעוד בסושיות. אני דווקא מאוד אוהבת סושי, אבל לאחרונה, אחרי ביקורים לא מוצלחים, התחלתי לומר לעצמי 'מגיע לך יותר'. נראה שהסושיות הפכו למעין פיצוציות – צומחות כמו פטריות שיטקה בכל פינת רחוב, ומציעות סושי זול, מהיר ולא טעים, עד שבשלב מסוים החלטתי לקחת צעד אחורה, לפחות עד שתגיע סושיה שתזכיר לי סושי טוב מהו. לפני יומיים ההתנזרות מרצון סוף סוף השתלמה. 'הייתכן שמצאתי?' תהיתי, ומייד עניתי לעצמי: 'זה זה'.

נתחיל מבחוץ. אני מאלה הסוברות שמראה חיצוני חשוב, ועוד איך. סושידו, בשונה מסושיות וממסעדות יפניות אחרות, לא מאופיינת בקיטש אוריינטלי מתקתק, , ולא בקור מבהיק בירוק-שחור-אדום.. המסעדה מעוצבת בסגנון הנושק לביסטרו אינטימי מסוגנן וחם, עם אלמנטים יפניים שנבחרו בקפידה, כגון מגשי האכילה הפרטיים העשויים עץ, תמונות יפניות בודדות ושולחנות הבר הפרטיים שמזכירים במבוק.

ומכיוון שהגעתי עם החלטה לספק את יצר הסושי שלי, שלא בא על סיפוקו מזה זמן רב, החלטתי לאתגר את המקום בבחירה הרפתקנית במיוחד. לא עוד סאקה מאקי שגרתי בשבילי. התפריט של סושידו מיועד בדיוק לחובבי ההרפתקאות, וכולל אין ספור אופציות.

התחלתי עם סלט של שעועית ירוקה, קלמרי ושרימפס מוקפצים על מצע של אטריות ווקאמה מטוגנות ברוטב של טחינה ווואסאבי – שהיה לא פחות מגאוני. המשכתי עם שני רולים: האחד, "קרייזי איל סושי"- רצועות צלופח צלוי ומלפפון עטופים באבוקדו ברוטב טריאקי, והשני, "טורול"- טונה אדומה, שרימפס, בצל ירוק וביצי סלמון.

פירות הים בכל המנות היו טריים ופריכים, האורז היה מצוין, והאצות טריות. נשמע אלמנטרי? אז זהו, שלא – במסגרת אכזבותיי הרבות כבר נתקלתי באורז תפל ואצות יבשות. הנוכחות של חומרי גלם אותם לא ניתן למצוא בכל מקום, כגון צלופח, ביצי סלמון, ביצי שרימפס, תמנון וטורו (בשר טונה עשיר), החוברים יחד להרכבים בלתי שגרתיים; ממצבת את המסעדה כאחת הטובות בתחומה, ללא ספק, ויחד עם זאת היא אינה משדרת יוקרה ואריסטוקרטיות בלתי נעימה, אלא נגישות, ופונה לקהל רחב.

את האוכל ליוותה צ'ויה מצוינת, שהפנתה את תשומת ליבי לתפריט אלכוהול מושקע ולמספר קוקטיילים במחירים נוחים במיוחד. בערב, על כסאות הבר הפונים לרחוב רוטשילד, יחד עם האוכל המצוין והאלכוהול, הופכת המסעדה לאופציה מנצחת בכל קנה מידה.

אחרי הארוחה, תוך כדי הליכה בשדרות רוטשילד תהיתי: עכשיו, אחרי שמצאתי את האחת, מה יהיה הלאה? הרי לא לנצח תישאר הרעננות הזו, המאפיינת התלהבות ראשונית. אבל הבטן המלאה, יחד עם היופי מסביב גרמו לי לחייך ולומר לעצמי- 'עזבי, פשוט תיהני ממה שמצאת. את התהיות והחששות תשאירי לכתבה אחרת'.

סושידו
שד' רוטשילד 15, תל אביב
טל. 03-51777794

צילומים: Rest