השבוע (29.2.24) עולה על האקרנים סרטו של ז'וליאן רמבלדי "מטפלות בעניינים" – Les Femmes Du Square (בתרגום מילולי: נשות הכיכר).
אנג'ל, צעירה מחוף השנהב, מצליחה להסתדר בחיים הודות לחוצפתה ולקסמה האישי. כדי להתחמק מחבורת בריונים היא מתקבלת לעבודה כמטפלת של ארתור, ילד בן שמונה, ואחותו התינוקת, מהשכונות היוקרתיות בפריז. זאת מבלי שיש לה מושג מה עושים עם ילדים. אנג'ל מתוודעת לתנאי העבודה של המטפלות האחרות ולמצבן הרעוע, ומחליטה לקחת את העניינים לידיה.
תחת עיניו המעריצות של ארתור – ילד יפה תואר ושחקן מוכשר, שפקחותו ניכרת בכל מבט שלו, ובעזרתו של אדואר, עורך דין צעיר שנשבה בקסמה, אנג'ל תילחם להביא צדק לחברותיה.
הסרט נותן לנו הצצה אל אחורי הקלעים של המטפלות הזרות בפריז, אבל בו בזמן גם אל מאחורי הקלעים של החזות המושלמת של הצרפתיות העשירות, שבתיהן מתוקתקים לעילא ולעילא וכלפי חוץ הכול ורוד אצלן, אבל מתחת לפני השטח יש מרירות וקשיים שהן מנסות להסתיר.
בעלת הבית של אנג'ל היא אישה קרייריסטית גרושה, שמגיעה הביתה בשעות מאוחרות, ולא ממש מעורה במה שעובר על ילדיה – בעיקר על הבן הבכור שמהר מאוד נקשר למטפלת אנג'ל שמשקיעה בו ומקדישה לו תשומת לב אמיתית, לעומת אימו שעסוקה בענייניה ונראה שהילדים מהווים מטרד עבורה.
נושא נוסף העובר כחוט השני לאורך הסרט, הוא העובדה שבנה בן העשר של אנג'ל חי בחוף השנהב, והתקשורת היחידה ביניהם מתבצעת דרך הטלפון הסלולרי. משאת נפשה של אנג'ל היא להביא את בנה לפריז, והיא משתפת בכך את ארתור לפני שבעלת הבית שלה שומעת על כך.
"מטפלות בעניינים" מציב זרקור על מערכות היחסים שבין ה"גבירות" לעומת קהילת המטפלות שנפגשות מדי יום בכיכר, ומכאן שם הסרט בתרגום מצרפתית – "נשות הכיכר". בכיכר זאת מתנהל "פרלמנט" יומי, בו הן שוטחות טענות כלפי המעבידות שלהן. כאן נכנסת אנג'ל לתמונה, כשהיא הופכת לגורו שלהן. זאת למרות שאין לה השכלה כלשהי, לא כל שכן השכלה אקדמית, אך בזכות חוכמת הרחוב והאומץ שלה, היא מצליחה לשנות את גורלה ולצאת ממעגל העבודות המזדמנות, מממשת את הפוטנציאל שלה, ועל הדרך מוצאת גם אהבה.
"בדירות המקיפות את הכיכר שבסרט חיים אנשים השייכים לסְפֵירוֹת שונות, ואינם מתערבבים או נפגשים עם המטפלות של הילדים", אמר בימאי הסרט ז'וליאן רמבלדי בראיון איתו. "לדמות הגיבורה בחרתי את השם אנג'ל כי היא סוג של מלאך (באנגלית Angel או Ange בצרפתית), שיורד ארצה כדי לטלטל את העניינים".
בקרדיטים של הסרט מופיעים שני השמות דינו ואמירה. דינו הוא בנו של הבמאי, ואמירה הייתה המטפלת שטיפלה בו אחרי הלימודים. "הרצון שלי לעשות את הסרט התחיל מהם. כשהתבוננתי על מערכת היחסים ביניהם הבנתי שבני, שהיה אז בן שבע, הכיר את אמירה טוב יותר משהכיר אותי. הוא הכיר את המשפחה שלה, את הבעיות הרפואיות שלה ואפילו נסע עמה למרוקו פעם אחת. בבתים של הורים גרושים, נשים אלה הופכות למשענת לילדים. ההורים שוקעים בחייהם המקצועיים, מבלי לדעת שכל זה מתאפשר הודות לאותן נשים. הן מבלות עם הילדים שלהם הרבה יותר זמן מאשר עם הילדים שלהן עצמן. רציתי לספר על מערכות היחסים הללו, ועל הקיר הבלתי נראה הקיים בין נשים אלה להורים".
ומה הסיפור של הכיכר? "זו כיכר אנבר (La place d'Anvers), שבקרוב יחליפו את שמה לכיכר ז'אן קלוד קַרְיֵה, התסריטאי הענק שגר לצידה. הכיכר נמצאת בין שתי שכונות שונות לגמרי זו מזו, ולכן היא סימבולית. היא נמצאת בליבו של הרובע התשיעי של העיר, ואפשר למצוא בה נשים מצפון אפריקה, מאפריקה ומאסיה. פריז היא עיר יקרה במיוחד, וכל אחד עוטה עליו מסכה שמשדרת הצלחה. זה מראה מעט מטריד, לראות נשים אלה עוברות עם עגלות ונכנסות לבתי המגורים היקרים הללו, שהם כל כך שונים מהשכונות שהן גרות בהן. מאוד רציתי שלעוולות אלה בחברה שלנו יהיה ביטוי בסרט".
אנקדוטה חביבה – שיר הסיום של הסרט הוא שיר צרפתי עממי שאת המילים בעברית כתבה דפנה אילת ושר יוסי בנאי – "יפה כמוה לא הייתה".
לסיכום: סרט מקסים ואופטימי, אסקפיזם במיטבו – רוצו לראות!
בימוי: ז'וליאן רמבלדי; תסריט: ז'וליאן רמבלדי, ז'אן לוק גאג'ה; שחקניות ושחקנים: אנג'ל – איי האידרה, אדואר – אחמד סילה, הלן – לאה דרוקר, ארתור – וידאל ארזוני, קלייר – אלודי נאבאר. צרפת 2022. דובר צרפתית, תרגום לעברית ולאנגלית, 105 דקות. הפצה סרטי נחשון. החל מ-29.2.24 בסינמטק תל אביב וברחבי הארץ
