עמי ארליך צלם היין ועבדכם הנאמן, מקדישים כתבה זאת, כול מילה וכול תמונה, לזכרו של דניאל רוגוב, שהעדרו בלט כול כך בחבורת העיתונאים ועורכי טורי היין והאוכל שהתקבצה בקבוץ צרעה למסיבת העיתונאים ולטעימה שקדמה לפתיחת הפסטיבל.

נתחיל בחלק הפואטי: ישנו מחשבון גימטרייה ב "גוגל", ואם תכתבו בו "אהבה", או סתם תחברו 1+5+2+5, יצא כי "אהבה" שווה ל- 13 – כמספר פסטיבלי היין של יקבי מטה יהודה.
הייתי שותף בכובע כזה או אחר, כמעט בכולם, והדימוי שמסתובב לי בראש הוא של ריצת מרתון עיקשת ומנצחת.

בעבודה קשה, עם המון קשיים, מרימים בגאווה אומני היין של מטה יהודה ויקבי האזור את הדגל של "אנחנו כאן על המפה ונישאר על המפה". אגב, אם מדברים על המפה, אלו מכם המעוניינים לקבל אחת חינם, כתבו לי ואדאג לשלוח לכם מפת אתרי ביקורים יקבים מעולה שהופקה ע"י המועצה ועמותת התיירות בניצוחו של שלמי שקד האחד והיחיד – חובה בכול מכונית של חובבי ארץ ישראל, יין והחיים הטובים.

הגעתי לפסטיבל ב- 16:00 עם חבורת הקולגות מביני עניין אמיתיים, משרבטי המילים על היין וכול המסביב.
ונתחיל ב"מסביב" – המעבר לאוהל הסגור והמדוגם צרעה כמשכן קבוע, הוא הצלחה רבה לאחר כמה "פלופים" והימורים על מזג אויר טוב בחודש אוקטובר בעין חמד המיתולוגית.

כבר בכניסה לאוהל האירועים המרווח והנוח של קבוץ צרעה, "לילות כנען" – הכול התחיל ברגל ימין: הכוסות היו באיכות טובה.
המארגנים, ובראשם חני בן יהודה, שפשוט הייתה בכול מקום ובכול זמן מתחילת האירוע ועד סופו, לא התפשרו הפעם, ובחירת הכוסות הייתה לאין שיעור טובה יותר מאשר בשנה שעברה.

זה כול כך נעים שמארגני הפסטיבל קשובים לביקורת מהאירועים בעבר, וזה נפלא. ואם בביקורת עסקינן, הרי שמחתי שההערה המרכזית שלי ושל קולגות כגון השף אלון גונן על איכות היין בפסטיבל ה- 12 שהתקיים בגן הבוטאני בירושלים נלמדה היטב, ו"ועדת סינון" מקצועית פשוט "תחמה" את היינות לפסטיבל, והתוצאה מעולה- לא פגשתי יין רע בפסטיבל.
נכון, היו יינות עם פגמים ואותם אני פשוט לא מזכיר, אך את כולם אפשר היה לשתות.

הכבוד ליין הלבן
הפעם החלטתי בעקבות התרשמותי מהזנחה ארוכת שנים, להתמקד ביין הלבן ולתת לו קצת כבוד שנלקח ממנו במקומותינו – והרי יש לנו במדינה יין לבן טוב, ואפילו מצוין.
לא טעמתי הפעם הרבה יינות, והרי יש עוד כותבים, וכולם טובים, על ייינות שלא אזכיר – אנא חפשו את חוות דעתם של אבי הלוי, דני רובין, שגיא קופר, מימי בן יוסף, יונתן לבני ובעלי טורים ומקצוענים כתבי היין באתרים השונים, וכמובן הקשיבו לאבי אתגר בצהרי רשת ב' בשבתות ובחגים.

ביקב הראשון בו עצרתי, אצל היינן פול דאב מיקב צובה, ציפתה לי אכזבה אישית – השרדונה 2010 גאוות היקב, הזכור לי היטב מהטעימה הקודמת, פשוט אזל. "עד הבקבוק האחרון" אמר לי פול בחיוך מבויש אך בגאווה מוסתרת, נו, נפרגן לו ונמתין לפסטיבל הבא (היין משווק ע"י החברה הסקוטית במחיר 69 ₪).

הפיצוי המיידי הגיע משרדונה שורש 09 של יקב צרעה; יין מעולה, שרדונה במיטבו, מתחרה רציני למיטב "שרדוני הארץ". יין בעל גוף מרוכז בהרבה פרי ארומטי, ופשוט הנאה לחך.

על יד צרעה, זהר בלא פחות גאווה הסוביניון בלנק 2010 של יקבי עמק האלה: קריספי, פרחוני, יבש כמו שצריך. יין מצוין על יד מנת דג טרי, וסתם לכבוד ההנאה לשמה.
על השרדונה c 2010 של קסטל יש רק מילים חמות – יקר אבל מעולה.

את ה- wow של ערב סיפק הקולומברד שהגיש לי סם סורוקה, יינן יקב מוני – היין פשוט מקסים, פרחוני, לא יבש לגמרי אבל לא מתחנף לכיוון המתיקות, בולט בייחוד הענבים ובתמורה מעולה למחיר – 35 ₪. היין שווה (מאוד) ישיבה על מרפסת עם כוס טובה, חברים, כמה פיסטוקים, ושיר בלב.

את הבלנקה 2010 של עגור שתינו בזמן מסיבת העיתונאים בה סופר לנו על ידי יוסי יתח מיקב קטלב, היו"ר הנמרץ של מועדון יקבי יהודה, משה סוויסה מרכז הנושא במועצה, ומשה דדון ראש המועצה, עד כמה צעד קדימה ארגון (מועדון) היין של מטה יהודה והיקבים הנלווים המאגד 31 יקבים המייצרים כ- 1,300,000 בקבוקי יין בשנה.
הארגון עומד לחתום הסכם עם מחוז היין של מנדוסה בארגנטינה, והינו הארגון היחיד בישראל שממתג את עצמו בחובת ייצור היין ביקבים לפחות מ- 66% ענבי האזור, והקים את דרך היין היחידה בישראל. זה ארגון אזורי יחיד בישראל, והגיע הזמן שאזורים נוספים ילכו בעקבותיו.

אה, ה"בלנקה" – ככול שיכולתי לשפוט את ה"בלנקה" של עגור בזמן הצגת הנתונים והנאומים, הרי שזהו יין לבן כמו בסיפורו של ח. נ. ביאליק: (אריה) בעל גוף, עוצמתי, מרוכז, וטעים לאללה.

לא נסיים את פרק היינות הלבנים לפני שניתן את הכבוד לג'יימס 2010, השנין בלאן של יקב סוסון ים, יבששש כמו שצריך, יין ברמה גבוהה, מתחרה במשקל כבד ליינות הלבנים הטובים ביותר, ולא רק בארץ.

יינות אדומים בפסטיבל
גם מטורה 2009 של יקב נבו שהוגש במסיבת העיתונאים תחת עינה הפקוחה של איריס, רעייתו של נבו, התרשמתי בצורה חיובית – יקב קטן זה במושב מטע, שגם מגיש אוכל מעולה, מתחיל להיות שם חשוב על מפת הטיולים באזור.

ביקב בר גיורא שתיתי בלנד טוב ומאוזן 2009 ופינו נואר 2008 – הפתעה נעימה, לא נמסרו פרטים חוץ מזה שהנבים ליין מגיעים מכרם סודי (700 מ' גובה), ונתון מעניין: מרבית 4000 הבקבוקים של היקב בשנה מיוצאים לשווייץ וגרמניה, לשוק הלא כשר.

נהניתי מג'נבה 2008 – 100% קברנה סוביניון, מרוכז ועוצמתי של הנס שטרנבך (נאחל איחולי הבראה לגדי, ונברך את בנו שעמד יפה במשימת המזיגה)
ניצן 2008 של יקב יהודה הוא שיראז מצוין, ממש מדליק; וסולם יעקב 2008 הוא יין הדגל הכבד והאיכותי של אבי יהודה – קברנה, מרלו ו- 10% שיראז.

סנדרו (ללא זקן) ואירית פלגריני מיקב לה טרה פרומסה בקיבוץ גת, הגיעו עם רובינו 2007 ודמעות 2008 (סנג'ובזה, סירה, ומעט קברנה פרנק) – יינות מיושנים בחבית לאורך זמן ומתאימים לאוכל חורפי – 120 ₪ לבקבוק.

סיימתי את הטעימה עם Grand Vin של יקב קסטל, ומרלו וקברנה סוביניון 2008 מכרמי יוסף של יקב שורק – יינות גדולים כולם. זהו, יותר לא יכולתי ולא רציתי.

ה- After party בדשא בחוץ, תוך שאנו מתפעלים מהקהל הרבה הנוהר לפסטיבל, היה מלווה בפטי ורדו כרם מטע 2009, הצעיר המקסים של ניר שחם מיקב שורק. אולי היין עדיין בסיומת קצת קצרה, אבל טעים מאוד,
ואפשר לשתות ממנו עוד ועוד; והכול עם חברי הטובים מימי בן יוסף, אריה לביא אבי הלוי, רני רוגל ומצטרפים נוספים.

להתראות במהדורה הבאה של הפסטיבל באביב…

צילומים (מעטים מתוך רבים, ולאו דווקא של יקבים וייננים בכתבה): עמי ארליך.
לאלבום התמונות המלא של עמי ארליך

לאלבום נוסף של צילומים מהפסטיבל