פסטיבל היין ה-14 של יקבי מטה יהודה הצטיין השנה בצניעות נעימה והתנהגות קהל מרשימה.
הכוסות היו טובות; הארגון, הרישום וזרימת הקהל למופת, אומנם שררה עלטה רומנטית ברוב אזורי הדוכנים (תיכף נסביר), ולא תמיד היו מרקקות, אך בכול דוכן היו מים ובייגלה, פינת הכיבוד בתשלום הייתה מספקת במבחר ומחירים סבירים, שולחנות ופינות הישיבה המו אדם, והמינגלינג היה חביב ולא עמוס מדי.

החשוב מכול: במגוון היין שעמד על הדוכנים (והרי כזכור לכם ביין עסקינן), לא הייתה פשרה, וכול היקבים, החל בקסטל ויקב עמק האלה וכלה בקטן שבהם, הטעימו ממיטב היינות ובשפע מתנובת השנים האחרונות, לדוגמא, ביקב יהודה ממש צהלתי מטעמו של יין "סולם יעקב" שטרם יצא למכירה אבי יהודה, יקב יהודה(אומנם סיומת קצרה בשל צעירותו, אבל איכות ללא פשרה).

חבל רק שלא המשיכו במסורת "הסינון" של יינות לא ראויים של שנה שעברה, דבר שגרם בכול זאת לאי אחידות ברמת האיכות ביין בין הדוכנים השונים.
באזור חסרים יינות קינוח, וכאן הצעתי ליקבים להשקיע מעט בכיוון זה (כמו שעושים בצרעה למשל), גם אם הענבים לפעמים לא תמיד מצויים באזור. צריך שמישהו ייצר באזור יין מחוזק ראוי, מוסקט או גוורצטרמינר, אפילו במחיר ויתור על הטרואר. ובכלל, פסטיבל אזורי (תיכף נעמוד גם על זה) במדינה קטנה, יכול להרשות לעצמו גיוון של זנים שלא מהאזור, סתם הרהור…

כשהגענו למתחם הפסטיבל בקיבוץ צרעה, הופתענו למצוא אוהל מתוח יפה, והתברר לנו שכמה שעות לפני האירוע "גורש" האירוע כולו מהאוהל הממוסד הקבוע בעל התשתית המוצקה, בשל בעיית כשרות של חלק מהיקבים. ה"גירוש מגן העדן" היה ע"י משגיחי הכשרות של אולם השמחות בעל השם הלא כשר "לילות כנען" של קבוץ צרעה, בו עמד להתקיים הפסטיבל.

אני מוריד את הכובע בפני חני בן יהודה המפיקה, יוסי יתח, יו"ר ארגון היקבים, ומשה סוויסה אחראי התחום במועצה האזורית מטה יהודה, אשר הרימו בתוך שעות על משטח מגרש החנייה, אוהל זמני אשר עמד יפה באירוח – להוציא כמובן בעיות תשתית, כגון תפוקת חשמל לא מספיקה, כך שצבע היין לא היה ניתן לביקורת ברוב הדוכנים.

בגלוי או בהסתר, שורר בעולם ובארץ משבר חמור, אנא קראו את מאמרו של רענן רוגל, בו מצוטטים רבים וטובים.  הסיבות רבות; משבר כלכלי עולמי, ירידה בצריכה ובצריכת מותגים, עודף יין, כשרות חונקת, יין מיובא במחירי היצף, זוכרים; 4 ב- 100.
ברוך יוסף, היינן המיתולוגי שלי ביקב זמורה, היה אומר "תביא לי קליפות ענבים, סוכר וברז מים – תקבל יין ואפילו כשר, ב- 10 ₪ לבקבוק".

הארגון האזורי של יקבי יהודה העומד איתן מאחורי "דרך היין" (אנא העיפו מבט במאמרו של נתן ליפשיץ באתר סומלייה) הנו תופעה בקנה מידה ישראלי.
כאן הצטרפו לתמהיל ההצלחה הטרואר האזורי עם מגוון יינות פרימיום שנוצרו בדיוק בקרקע, במזג האוויר ובריבוי המגדלים, כמה משוגעים לדבר וביניהם הכורמים, בעלי היקבים, ואנשי ארגון כמו שלמי שקד, נימי יפה, חני בן יהודה, משה סוויסה, ורוח גבית של מאירק'ה וויזל בעבר ומשה דדון בהווה – ראשי המועצה, הקצאת תקציב והמיקום – הו אלוהי המיקום! האזור פשוט נמצא חצי שעה מכול מקום. בקיצור, ה"משהו הזה" שמבדיל בין הצלחה וכישלון.

אומני היין, המושג שאני עומד מאחוריו (כי הרי כול מתלמד של 300 בקבוקים אחרי כמה ימים אצל רב האומן ניר שחם ביקב שורק – קורא לעצמו יינן), יודעים "לעשות את הקסם" הזה, כמו למשל שוקי ישוב מיקב עגור שעושה קסם ממורבדר וסירה 2010, קבל שאפו שוקי.זאב דוניה מסוסון ים עם צביקה אמיתי

רצתי מהר לשתות את הפרנץ' קולומבר 2011 של יקב מוני, שהפתיע אותי כבר בשנה שעברה, באיכות ביחס למחיר. למרות שהשנה התרשמתי קצת פחות, עדיין זהו יין מקסים וכמעט בחינם.

לכו על שרדונה (2,500 בקבוקים בשנה) שתמיד נגמר מהר (למרות המחיר של 79 ₪ ) של צובה ושרדונה ברבדו, החביב כול כך על הדר שמזגה לי אותו עם חיוך רחב (הדר היא הבת יפת-העיניים של פרופ' בן עמי ברבדו מייסד היקב ומי שנתן לו את שמו), בטעמי לימון ומלון ומאוד מאוד יבש.

צרעה קברנה שורש 2010 – מוכן לגמרי לשתייה בסוג של גוף מלא, כמו מתוק ומחבק אבל לא מתחנף. מעולה. מתובל עם רקע של שמיר ופטרוזיליה. יין שיעשה לכם את הארוחה, ארוחת מלכים.

התענגתי על סירה 2009 מרמת ערד של יקב לה טרה פרומסה אשר גדל בגובה 540 מ', עם טיפת (5%) קברנה סוביניון, ובילה שנתיים בחבית, בכמות מזערית של 500 בקבוקים ובמחיר 100 ₪ לבקבוק, וצובה סירה – מצודה 2010 (100%) מגובה 730 מ', 600 ק"ג לדונם.
יש לי הודעה לידידי בשאטו גולן ויקבי רמת הגולן: החבר'ה האלה מאזור יהודה נושפים לכם בעורף. אלו שני יינות סירה מוצלחים ביותר, לא כבדים וטעימים להפליא.

ולסיום סיורנו הקצרצר בין היינות, המלצה חמה במיוחד לשני יינות: קטלב % 50 מרלו % 50 פטי סירה – איכותי, טעים ומוכן לשתייה, 135 ₪, וגולת הכותרת של היקב: ואדי קטלב 2009 – בלנד בורדולזי מושלם: קברנה, מרלו ופטי ורדו. 165 ₪. מוכן לשתייה. יין משגע, וכמו שאמר היינן יוסי יתח "זה הענבים, האדמה ומזג האוויר".

צילומים עמי ארליך, צלם "נחמת שותים"