בשנים האחרונות מנסים עוד ועוד יקבים להחיות ולהחזיר עטרה של הזן הזה ליושנה. עיתונאי יין גויסו למערכה, משרדי יחסי ציבור עבדו שעות נוספות וסיפקו לנו סיפורי פולקלור שחלקם משעשעים. לקריניאן הוצמדו שמות תואר כדוגמת 'קריניאן פרא', 'קריניאן דמוי ארגמן' ו'קריניאן מחלקה שנשכחה לפני עשרות שנים ורק במקרה התגלתה'; ואלה הם רק חלק מהסיפורים הרבים שתעשיית יחסי הציבור של ענף היין הצמידה לזן הנשכח הזה.
אבל הקריניאן לא נשכח אף פעם. המשיכו להפיק ממנו נוזל שלפעמים קראו לו קברנה סוביניון, לפעמים מרלו, ואפילו שיראז. כורמים אוהבים את הענבים האלה. הגפן חזקה, נוחה לטיפול, ולא קשה להגיע ליבול של ארבע טונות לדונם. בשנת 2002 היה זה יקב ויתקין הראשון אשר החל לייצר קריניאן זני איכותי באופן עקבי, ומאז הוא מתמיד בכך. יקב מרגלית הוציא בשנת 1999 קריניאן זני, אבל רק כסוג של בדיקה אקדמית. אפילו היקבים כרמל ובנימינה העלו את הקריניאן לליגת סדרות האיכות שלהם (ביוזמתו של אסף פז בזמן שעבד בהם). יקב סומק גידל חלקה וותיקה, ושומר עליה עד היום בקנאות. גם אורנה צ'ילאג חטאה בזן זה, וכמובן יקב רקנאטי, שבזכות תקציב הפרסום שלו חדר הקריניאן לתודעה הישראלית.
הייתה זו רק שאלה של זמן מתי יצוץ פסטיבל הקריניאן הראשון. את הכפפה הרים היינן לשעבר של יקב יזרעאל, מומו שמילוביץ, שמגדל קריניאן במושב נווה ירק בשרון, שכתב בעלון הפסטיבל כי נווה ירק הוא אחד מאזורי הגידול הוותיקים של זן הקריניאן בארץ. אז זהו שלא ממש. כרמי הקריניאן הראשונים ניטעו בארץ ישראל כבר בשנות השמונים של המאה התשע-עשרה על ידי פקידיו של הברון רוטשילד, באזורי בנימינה, זיכרון יעקב וראשון לציון. בנווה ירק גידלו בעיקר תפוח אדמה, גזר, שום ובצל.
לפני שנה כשקיבלתי את ההזמנה והפרטים לגבי אירוע הקריניאן לא בדיוק הבנתי למה צריך פסטיבל כזה, ואיך אפשר יהיה ליהנות מטעימה של זן זה בלבד. אומנם לכל יינן יש את הייחודיות שלו, אבל היי, עדיין מדובר בקריניאן שגדל בארץ הקטנה שלנו. כמה עניין יכול לעורר פסטיבל כזה, איזה עוד מידע ועוד איזו הרצאה תרתק אותי, כמה יין מאותו סוג אפשר לטעום (בחמסינים של חודש מאי) בעוד דוכן כאשר המטעימים מדקלמים בערך את אותו סיפור (ביין תמצא ניחוחות וטעמים של שזיפים, פטל שחור, טבק סיגרים, פירות יער ופירות שחורים לצד רמזים לעץ אלון קלוי)?
אז אולי בקצוות יש הבדלים בין יקב ליקב, אבל הם קטנים ונעלמים אחרי כמה טעימות. בסופו של דבר הרי מדובר באקלים וטרואר ישראלי, ורוב היינות בעלי חומציות גבוהה וטעמים ירוקים. זה כמו לטעום 30 סוגי עוגות גבינה, אבל כשמגיעים לחמישית כבר אין אפשרות לדעת מי נגד מי. פסטיבל כזה צריך לתת לטועם הישראלי להבין מה ההבדלים בין קריניאנים ישראלים, צרפתים, ספרדים, קליפורנים, קריניאנים ממקסיקו, אורוגוואי, צ'ילה, ארגנטינה, אוסטרליה ודרום אפריקה. צריך לאפשר לקהל להבין את ההבדלים בין עשיית עולם חדש לעולם ישן, הבדל בין גפן קשישה שהתפוקה שלה בכרם נמוכה, לבין כרם צעיר. לקנות כרטיס ולקבל כוס ולעבור בין הדוכנים, הופך את העסק לסוג של בר יין הכי זול בעיר. שתו כמה שתרצו. בהתחשב בעובדה שכמו בכל אירוע, היקבים מספקים את היין חינם ואת צוות המטעימים חינם, וכל התשלום של הקהל עובר למפיק ,אז אפשר להשקיע בתכנים נוספים מעבר לטעימת יינות.
רשימת המציגים השנה מאוד דומה לזו שהייתה לפני שנה. תמוה בעיניי כי שני יקבים שמובילים בתחום, האחד יקב יזרעאל והשני יקב ויתקין שהעלה את הקריניאן על מפת יינות האיכות, לא לוקחים חלק באירוע, מה עוד שלא מזמן היו אירועי השקה של יקב רקנאטי ויקב סומק שחשפו את הקריניאן החדש שלהם. בפסטיבל הקריניאן הישראלי 2018, שיתקיים במושב נווה ירק ביום חמישי 24 במאי בין השעות 18:30-23:00, תוכלו למצוא את יקב וורטמן, יקב סומק, יקב פלדשטיין, יקב רקנאטי, יקב גיתו, יקב שורק, יקב יפו, יקב מאיה ויקב נווה ירק. מחיר כניסה לאירוע 65 ₪, ובנוסף יתקיימו בו הרצאות שמוגבלות ל- 16 אנשים. תמורת 160 ₪ תוכלו להיכנס ולשמוע את קובי ארביב יינן רקנאטי, ולטעום טעימת אורך של יינות הפרא של היקב. 180 ₪ תעלה כניסה וטעימה של קריניאן מהעולם בהנחיית הייננית רוני ססלוב, 130 ₪ עבור כניסה וטעימת אורך בהנחיית ברק דהן מיקב סומק.
יש כל כך הרבה מה לעשות בפסטיבל מסוג זה, בו כמעט ואין כלום חוץ מכוס וקריניאן, וההרצאות שמוגבלות למספר כל כך קטן של משתתפים (בסלון ביתו של מארגן הפסטיבל) ויקרות מאוד. החשיפה של הזן באירוע כזה צריכה להיות מקסימלית. האירוע צריך להיות מושתת על כמה שיותר סדנאות היכרות וטעימות ייחודיות, סדנאות של סיעור מוחות בין חובבי קריניאן לאנשי שיווק או ייננים, בשאלה המאוד פשוטה: מדוע הקריניאן לא הופך לזן המוביל בישראל אם הוא כל כך מתאים לגידול פה? או סדנא בעניין עמידות הקריניאן למחלות מול זנים אחרים בשוק, שיטות השקיה – אם בכלל, או מדוע הוא לא בין חמשת הזנים המובילים בשוק.
מי מאיתנו ראה או הזמין קריניאן זני במסעדה? (בסדר, אפשר למצוא את הגפנים בוגרות של ויתקין והפרא של רקנאטי באיזו מסעדת יוקרה תל אביבית. השאלה היא האם קונים). הקריניאן עדיין סובל מדימוי נמוך לנוכח ההיסטוריה שלו,. הפסטיבל שהתקיים ב- 2017 באותו מקום, לא העניק כבוד גדול לקריניאן. כפי שכתבתי, האורחים קיבלו כוס ונשלחו למלא את כוסותיהם בחצר האחורית של מפיק האירוע. קצת חביות פוזרו מסביב ולא יותר. לא באמת היה מדובר בפסטיבל, ואם המגמה של שנה שעברה נמשכת – ולפי תכנית הפסטיבל השנה, מדובר באותו דבר מינוס שני יקבים, אז צריך לעשות חושבים ומהר, כי ההיסטוריה של הקריניאן כנראה חוזרת על עצמה. אני יכול רק לצטט את המשפט המאוד פשוט של אלברט איינשטיין: "הרבה יותר קל לפרק אטום מאשר לפרק דעה קדומה".
איילת קרבצקי הגיבה
לטעמי האישי, מי שעושה את אחד מיינות הקריניאן הטובים בארץ, זהו שלומיק זימנבודה. קשה למצוא לו מתחרה. זהו יין זני לגמרי, שמגיע באמת מכרם בוגר באזור זיכרון יעקב, ונותן כאפה לשאר המתחרים שלו. אחריו זהו הקריניאן של יקב אלונה, גם הוא עשוי נכון.
2 תגובות
״….בסופו של דבר הרי מדובר באקלים וטרואר ישראלי,….״. ראוי הוא שנוציא מהלקסיקון שלנו את המונח הכוללני ״טרואר ישראלי״. איש מאתנו לא יאמר את צמד המילים ״טרואר בורגונדי״ או ״טרואר בורדולזי״ ועוד צמדי מילים מכלילות דוגמאות אלו.
הקריניאן הישראלי החדש הוא תוצר של 95% חומר גלם (כרם בוגרת, יבול נמוך ואזור גידול) ו- 5% כישרון וידע מקצועי של היינן. אין להתווכח כמובן עם טעם אישי של טועם זה או אחר אך חוות דעת של טועמים בחו"ל שבקיאים ביינות ספרד ודרום צרפת מסמנים את יינות הקריניאן של יקב סומק ויקב ויתקין כיינות מהשורה הראשונה בעולם לזן זה. התחרות בין היקבים תורמת רבות להעלאת רמת האיכות של יינות זן זה בארץ ויבורכו העוסקים בכך.