כל ביקור בקופי בר – המסעדה של רותי ומתי ברודו ברחוב יד חרוצים ת"א – היא חזרה למשהו מוכר וטעים. ככה צריכה להיות מסעדה, וכך קורה גם עם הרבה מסעדות ותיקות בארצות אחרות כמו דיינרים בארה"ב ובראסרי טובים בצרפת. התפריט עם המנות המוכרות – לצד חידושים במנות היום, הצוות המקצועי והמשופשף שמחובר למקום, העיצוב הפנימי הרגוע ועם זאת עוצמתי, המרפסת הפתוחה בקיץ וסגורה בחורף – והיכולת לטפל היטב בקהל סועדים גדול מבוקר עד אחרי חצות. אין ספק, מרשים ביותר.
אז נכון שמקצים מראש את זמן הארוחה ותוחמים אותו – מצד שני זה גם לטובתכם; ונכון שיום קודם מתקשרים לוודא שאכן לא שיניתם את דעתכם – אבל כל זה רק פתיח ומבוא לארוחה.
מכיוון שהיינו שמונה אנשים בשעת אחרי צהרים מאוחרת או שעת ערב מוקדמת של יום שישי, צפינו בכתיבת מיוחדי היום בגיר על הלוח הגדול, ואותגרנו במידע שחלק מהמנות זמינות רק מ- 19.00, אבל הבירור במטבח סיפק את כל מאוויינו – ובגדול.
כשהכל מוכר וידוע, וחלק מהסועדים בחבורה אוכלים לעתים קרובות (לפחות יחסית) בקופי בר, היו צריכים להיות כמה דברים מיוחדים שיהפכו את הארוחה לחוויה.
הראשון שבהם המלצרית אסנת – שבסבר פנים נעים, חיוך וסבלנות, הסבירה, רשמה, וחזרה על ההזמנה כדי לוודא שהכל נרשם כהלכה. בירור קצר העלה שמדובר במלצרית העובדת כבר שנתיים וחצי בקופי בר, ומרשים עוד יותר: אסנת מלצריתנו היא סטודנטית לרפואה, שנה חמישית, בדרך להיות רופאת ילדים. אחד מהחבורה נאנח ואמר בהגיון רב: היא אולי לא יודעת את זה, אבל כמלצרית בקופי בר שכרה גבוה יותר מכפי שיהיה כרופאה…
היין אותו הזמנו הוא יין הבית של קופי בר: חרוצים קברנה סוביניון 2004, אותו ייצר צוות המסעדה ביקב שורק אצל ניר שחם, שמסתבר כי אחיו הצעיר נמנה על צוות המסעדה. שני בקבוקים נלגמו במהלך הארוחה לאחר שצוננו קלות בשמפנייר. ללא ספק נחוץ ביום תל-אביבי חם. הראשון היה מוצלח, והבקבוק השני היה פשוט מעולה – פירותי ונעים ביותר.
אבל בואו נדון באוכל: המנות הראשונות שלנו כללו קרפצ'יו פילה בקר, ריזוטו שרימפס אפונה, פטה כבד, טרטר טונה, וסלט קיסר. אחד המאפיינים של קופי בר הוא גודל המנות – פה אוכלים, לא טועמים נובל קוויזין של מעט אוכל בצלחות גדולות, אלא הרבה אוכל בצלחות גדולות.
טרטר הטונה היה החריג בחבורה בגודל המנה – אבל אין טענות.
המנות העיקריות היו פילה בקר, פילה דג יילו טייל, ריזוטו שרימפס כמנה עיקרית, צלעות טלה מהממות, שרימפס, המבורגר אמריקאי ופילה דניס. אחדים מאיתנו לא ויתרו על הפירה המיתולוגי של קופי בר, אם כי סלט ירוק ברוטב וינייגרט פטל התאים היטב לחלקנו כתוספת בערב קיץ זה.
הצלחנו לשרוד לקינוחים שכללו טארטלט תאנים שנשמר עבורנו מתחילת הערב, גלידות וניל שזיפים, סורבה, צלחת ענקית של פירות עם כדור גלידה, ומתנה מהבית – עוגת גבינה מעולה המצטיינת ביחס לעוגות דומות בארה"ב, מן הסתם גם כי הגבינה הלבנה שלנו טובה מאחותה האמריקאית.
כשנכנסנו לקופי בר הייתה זו שעה של בין משמרות סועדים. פנים המסעדה הממוזג היה דליל אורחים, וגם המרפסת לא המתה אדם. כשיצאנו אחרי שעתיים ותשלום של 1,480 ₪ – כולל היין, בקבוק סן פלגרינו, ו- 4 בקבוקי מים מינרליים, היו הרבה אנשים בפנים והמרפסת הייתה מלאה לגמרי.
אל תדאגו, הוספנו לאסנת תשר של 15% על החיוב. אחרי הכל, עוד מעט היא תהיה רופאת ילדים – מישהו צריך לדאוג לאסנת.
קופי בר
יד חרוצים 13 תל אביב
טל. 03-6889696
קופי בר – כשהמלצרית סטודנטית לרפואה שנה חמישית
כל ביקור בקופי בר – המסעדה של רותי ומתי ברודו ברחוב יד חרוצים ת"א – היא חזרה למשהו מוכר וטעים. ככה צריכה להיות מסעדה, וכך קורה גם עם הרבה מסעדות ותיקות בארצות אחרות כמו דיינרים בארה"ב ובראסרי טובים בצרפת

תגובות
0