רקאנטי קולומבר – סוס עבודה לבן מתפרע בבסטה

אפילו במדינה קטנה כמו ישראל, ייננים ממשיכים לאתגר את עצמם עם פרויקטים חדשים שיכולים לפתות חנון יין כמוני. 
כבר אמרתי בעבר שאם מישהו אומר שאינו אוהב מרלו או שרדונה, כנראה שזה רק אומר שהוא לא ניסה יין טוב, מפני שהענבים כל כך מגוונים עד שההבדל בין יין גרוע לאיכותי הוא יום ולילה, ובקצה העליון יכולות להיות הרבה וריאציות שונות של הנושא, כך שמי שאוהב יין ימצא לפחות בקבוק אחד בשוק שיכול להתאים לטעמו.
גם ציינתי שלעתים קרובות יש ענבים מסוימים בעלי מוניטין גרוע רק בגלל שהתעשייה בדרך כלל לא מגדלת ענבי יין כדי שיהפכו ליין פרמיום, ואם ייננים יתכוונו ויטפחו את הענבים מהכרם דרך היקב עד לבקבוק, יתכן שתהיה הערכה הרבה יותר גבוהה לענבים.

כזה הוא המקרה עם קריניאן, ענב אדום המהווה סוס עבודה אשר שימש במשך שנים ליינות קידוש פולחניים, מיץ ענבים, וכרכיב של הרבה יינות כמותיים בנאליים שממלאים מדפים בסופרמרקט במחיר מכירה של 20-25 ש"ח לבקבוק.
עם זאת, כאשר ענבי קריניאן טופחו ביבול נמוך של גפנים, יין קריניאן מכרמים ותיקים כבר מושך הרבה מעריצים חדשים, עם דוגמאות רבות של יינות הנמכרים תמורת 60, 80 או אפילו 140 ש"ח לבקבוק, מיקבים כגון כרמל, בנימינה, רקנאטי וסומק.

לכן, כאשר שמעתי שיש 300 בקבוקים (התכולה של חבית 225 ליטר אחת) שיוצרו מסוס עבודה לבן מסורתי, קולומבר, על ידי צוות יינני רקנאטי; סקרנותי הייתה גדולה.
קולומבר, ענב פופולרי באזור קוניאק בצרפת, שימש בישראל בעיקר בבלנדים לבנים זולים, לעתים קרובות בזיווג עם אמרלד ריזלינג, או כדי לחזק את החומציות ביינות זניים כגון שרדונה, בו הקולומבר יכול להוות עד 15% מהיין ללא שינוי מעמדו של זה כיין זני.
קולומבר גם היה מרכיב פופולרי ביינות נתזים בישראל, והנו זן הענבים היחיד בברוט המבעבע המכובד של יקב תשבי.
עם זאת, בעיה אחת של יינות מבעבעים היא שהם נוטים להשתיק התייחסות לזן ספציפי, מפני שלעתים קרובות הם לא מציגים את הטעמים וניחוחות אותם ניתן היה לצפות לטעום ביין שולחני טוב.

ובכל זאת יש דוגמא טובה בישראל ליין קולומבר פרמיום חד-זני. לכן עשיתי את דרכי למסעדה-בר ה"בסטה" בתל אביב (10 מטרים משוק הכרמל, ברחוב השומר 4), המקום היחיד בעולם בו רקנאטי קולומבר 2011 זמין.

עם רק 300 בקבוקים שיוצרו, חשתי שאני חייב לפחות לטעום לפחות כוס אחת לפני שהיין נעלם והופך לאגדה אורבנית.
ב- 35 ש"ח לכוס ו- 139 ש"ח לבקבוק בבר היין, המחיר גרם לי בתחילה להיות ספקן ביחס לכמה טוב יכול להיות היין במחיר סביר כזה. עם זאת, כמי שעבד ביקבים בקליפורניה ובישראל, חשבתי שמאחר שזה ניסוי של היקב, ועקב כך שמקום אחד קנה ממש את כל היצע היין, יתכן שיקב רקנאטי נתן ל"בסטה" מחיר פנטסטי שהועבר אל הלקוחות.

מי שלא היה בבסטה קודם, סביר שפשוט עבר ליד המקום הקטן והצנוע, אפילו בלי שלט בחוץ, למעט פתק המיידע כי במהלך הקיץ הם לא יפתחו לפני 6 בערב, מפני שחם מדי, ורוב מקומות הישיבה שלהם הם בחוץ.

לי, המנהלת, הייתה מארחת אדיבה ורבת קסם, ואני הייתי עיתונאי היין היחיד שהגיע למקום ללא כל פרסום של היין. לכן היא הייתה קצת מופתעת ששמעתי על לבן "הבית" שלהם.
כשהיא מזגה כוס בשבילי, לי מזגה גם כוס לעצמה – זה סוג מנהלי בר שאני אוהב, והשווינו רשמים.

ליין היה גוון זהוב נקי עשיר, אותו עשויים להציג הרבה יינות שרדונה המתבגרים בחבית. היה לי קצת ידע רקע לפני שטעמתי את היין, מאחר שקודם לכן באותו היום דיברתי עם עידו לוינסון, אחד הייננים של רקנאטי, כדי ללמוד יותר לפני לגימת כוס ראשונה ואולי האחרונה של יין נדיר זה.

עם 11.5% אלכוהול צנועים, כאשר כמה יינות לבנים ישראליים מגיעים עם 13% או אפילו 14%אלכוהול, היין הבטיח את הניואנס והמורכבות שיינות רקנאטי מספקים באופן עקבי מאז שנת 2008. במקום בו עידו דיבר על נימה של ליים, פרחים ומינרליות, החושים והמוח שלי הובילו לכיוון פודינג לימון, צפחה, ואולי ניחוח קל של פרח ציפורן אותו מצמידים לדש בגד.

היין עבר 8 חודשים של התיישנות על השמרים בחבית עץ אלון צרפתית נייטרלית ישנה, שנתנה יין נהדר בעל גוף מלא, עם תחושת פה דומה לזו המגיעה מתסיסה משנית מלולאקטית, שצוות רקנאטי אוהב להימנע ממנה לאור העובדה ש"תהליך מאלו" פוגע בפירותיות לטובת גוף וחמאתיות.

עידו לוינסון מכנה את הקולומבר כ"חומצי ביותר בין הזנים הלבנים הישראליים", והוא רואה זאת כמחמאה אליה אני מצטרף, מאחר שהכוס ממנה לגמתי, הייתה נווה מדבר מרענן להפליא לחושים שלי בשעת אחר צהרים מהבילה ולוהטת בה טעמתי פנינה זו של יין.

עם יותר ויותר מ- 300 הבקבוקים היחידים נעלמים לגרונם של הלקוחות והצוות של הבסטה, אסור להתעכב וחובה להגיע לשתות כוס או שלוש. תגידו ללי, "דיויד שלח אותי", ואולי תראו את החיוך שלה, שרק יכול להוסיף לקסם של כוס או בקבוק הקולומבר של רקנאטי.