חיפה תמיד הייתה מעוז הפולניות. עד היום יש עוד כמה כחולות שיער עם ליפסטיק אדום מכתים שיניים, שיושבות בבקרים על כוס קפה ועוגת שמרים באחד מבתי הקפה של פעם שעדיין פזורים בחיפה. בז'ז'ינה כנראה אף לא תמות…

כיאה לאחת שהיא שלושת רבעי פולניה, מרחתי שפתון אדום, לבשתי מחלצות, ושמתי פעמי העירה בשעת ערב, דבר שפולניה אמיתית בחיים לא הייתה מעיזה לעשות, והגעתי לאירוע המרכזי של שבוע האוכל הפולני שמתקיים כבר שנה שניה בחסות שגריר פולין בישראל, ולמיצג האופים והלחם שהתלווה אליו.
רק שתדעו שבפולין יודעים לבשל, לא רק ז'ורק, ביגוש או פרוגי. יש מסעדות מצויינות עם אוכל טוב בוורשה ובקרקוב, בקטוביץ' או בזקופנה.

בכלל, הפולנים די מחבבים אותנו למרות ההיסטוריה, והלחם הפולני? מעולה. שיפון דחוס וכבד, חמצמץ ודורש תועפות של חמאה. עם קצת הרינג למעלה ו-וודקה ליד, החיים יפים.

 

אז מה היה לנו שם?
שולחן של לחמים ומאפים – מקסים, מלא השראה, עם הרבה עבודה מהלב, כי ככה אופים לחם.
הדגמות אפיהי פולנית טאטרית! על ידי בשלנית פולנית מקסימה – ז'נקוייה בארזו.
הדגמות של אפיית לחמים עם אדון שיפון, ארז קומורובסקי, וגל גבריאלי, קונדיטוריית שני.
תנורים לוהטים ושולחן כיבוד משובח של קונדיטוריית שני בגלגול הנוכחי שלה
וודקות כמו זוברובקה (אהובתי) ובלוודיר.
אנשים חיסלו את מיצג הלחם בלי בושה, וסליחה על ההשוואה, כאילו בזה הרגע שוחררו השד יודע מאיפה… הלו, להרגיע!

אז נכון שלא היו נישוקי ידיים ופרוות, פנינים על צוואר או שיער כחול, ונכון שפולני זה זן נדיר שעוד מעט יעבור לשמורה, אבל כן היו שם חיבוקים חמים בין פולנים לישראלים, לחמים בשפע, וחלקם היו ממש כמו שם – בקיצור הייתה קולטורה.

כל זה קרה כחלק של שבוע האוכל הפולני השני, 28 בנובמבר – 6 בדצמבר 2014, שהתקיים ביוזמת המכון הפולני בישראל, בשיתוף עם עיריית חיפה ובהפקה וניהול אמנותי של אריה רוזן, מנהל תכניות תרבות במכון הפולני בישראל, ועיתונאית האוכל רונית ורד ממוסף הארץ.
נושא האפייה והתנור הביתי, ששימש כמרכז חיי המשפחה והקהילה בפולין, עמד השנה במוקד אירועי הפסטיבל, כאשר אופים, קונדיטורים, שפים ובשלנים ביתיים מפולין ומישראל, ניסו להבין יחד את פשר המשיכה לבצק ואת מגוון הרגשות והטעמים שהוא מעורר אצל אוכליו.