אלון גונן על יין מנחם

הכתבה האחרונה שלי התפרסמה  בשישה באוקטובר השנה, וכותרתה הייתה "איך היה בציר הענבים השנה?". העורך שאחראי על שיבוץ התמונות בצמוד לכתבות, העלה תמונות של ייננים מחייכים כשהאופטימיות בשיאה, וגם ביקורות היין היו מפרגנות. יקב טוליפ תיכנן יום הולדת, ניר שחם סיכם ושיבח את השנה, דיווחנו על יציאתו לדרך של מיזם חדש של אילנית צמח לקידום יין ישראלי בעולם, ויונתן לבני ביקר את היינות של אסף פז מיקב ויתקין, מלבד סדרת 'מסע ישראלי' שלבני לא ביקר כי אלה יינות שלא צריכים לעמוד למבחן היות ש'מסע ישראלי" היא בעצם הסדרה הכי טובה של היקב. אבל המסע הישראלי התמוטט, קרס, חֻלַּל יום אחרי שהכתבה עלתה לאוויר.

אתחיל בזה שאני יודע שתעשיית היין הישראלית חזקה. לא בגלל תמיכה או תקציבי ממשלה שאינם קיימים, אלא רק בגלל האנשים שיש בה. זו תעשייה שתתמוך ותחבק את מי שנפגע (וכבר עושה זאת), זו תעשייה שבה הקירבה של הייננים והיינניות אחת לשני תציל את בציר 2023, היות שכול מי שיזדקק לעזרה יקבל אותה בלי שום היסוס מהקולגות. יקבים חזקים עם אורך נשימה ובעיקר נשמה, כמו דלתון, אדיר, טוליפ, טפרברג, כרמל, ברקן ואחרים, נמצאים שם בשביל כל מי שצריך, והם עושים הכול בשקט, בצניעות, ועם כל הלב. גם היבואנים הגדולים שנפגעו באופן מידי, נמצאים שם כדי לקדם את היינות הישראלים.

אני יודע שאורי שקד מ'דרך היין' לא אוהב שאני כותב על הנדיבות שלו, אבל הרשת קנתה עשרות אלפי בקבוקי יין במזומן מיקבים שנתקעו. חיים גן, הלא הוא 'איש הענבים', מייעץ באופן ממוקד לכל מי שפונה אליו, וממליץ ליקבים במה להתמקד ואיך לשרוד את התקופה. בנוסף הוא הפך את בית איש הענבים למקום עלייה לרגל לעשרות ייננים ובעלי יקבים קטנים שסומכים על האיש.

צחי דותן מנכ"ל המועצה לגפן יין נוסע מיקב ליקב, ומנסה בכל כוחו ותקציבו הדל לעזור. גם יקבים קטנים מסייעים ל"אחיהם", כמו יקב מרקוס בכפר מונש שמארח יקבים מהדרום והצפון במיזם "אחים ליקב" של אור מרקוס.

ברור לכולנו כי התעשייה שלנו חזקה והיא תשרוד את המשבר. לעומת זאת לממשלה אין שום תוכנית מגירה באף אחד מהמשרדים למצב כמו שלנוף, ובוודאי שלא לגבי תעשיית המזון או היין, במדינה שחווה כזה אירוע טראומטי. עשרות עובדים גויסו למילואים (ראו לקראת סוף המדור היום מה קורה, למשל, ביקב תבור), שיבושים בשרשרת האספקה, חוסר יציבות כלכלית, אתגרי יצוא, ירידה בתיירות, סגירת מסעדות וברים, מצב כלכלי של אזרחים, מצב רוח של אנשים – תעשיית היין הישראלית תלויה בחוסן של התעשייה והכלכלה הרחבה יותר. כולנו רואים מה קורה במשרד האוצר (כספים קואליציוניים עדיין עוברים בלי בושה), משרד החקלאות בראשות אבי דיכטר אינו מתפקד, ולשר אין מושג מה קורה לחקלאות הישראלית וגם לא באמת אכפת לו (אף פעם לא היה אכפת לו).

התעשייה הקטנה שלנו תמציא את עצמה מחדש, כפי שעשתה במשבר הקורונה או במשבר וירוס ליפרול 3 – אנשים יחזרו לאט לאט לקנות יינות, ולפנינו פסח וראש השנה שיעשו את שלהם. לקוחות נאמנים של יקבים קטנים יגיעו ויתמכו, למרות שברור שבהיבט הפסיכולוגי אין שום מקום למסיבות ולפתיחת בקבוקי שמפניה, אבל בתוך התא המשפחתי, בקבוצות של חברים שמתקבצים מול החדשות, כוס יין מֻכָּר וְיָדוּעַ היא סוג של משקה מנחם.

כולנו צריכים משהו שיעורר תחושה נוסטלגית או סנטימנטלית, ולגימה של יין אהוב מאפשרת לאנשים לחיות מחדש ולהוקיר רגעים מעברם, וזיכרונות חיוביים שיש לאנשים עם בקבוקי יין ספציפיים, ולו כדי להקל קצת על תחושת העצב והלחץ.

למרות שאולי אין מונח מוגדר כמו "יין מנחם", הרעיון של מציאת נחמה ביין אינו נדיר, ואנשים רבים מקשרים את פעולת ההנאה מכוס יין עם הרפייה, התרגעות ויצירת אווירה נעימה. הנוחות המופקת מהיין חורגת לרוב מהמאפיינים הספציפיים של היין עצמו, וכוללת את החוויה של לגימת יין אהוב בסביבה נעימה. אנשים עשויים למצוא נחמה ביינות מוכרים ואהובים; כמו יין שמזכיר למישהו אירוע מיוחד, מקום חופשה מועדף, או רגעים של בילוי עם אנשים אהובים. הטקס של פתיחת בקבוק, מזיגת כוס והקדשת זמן להתענגות על הטעמים, עשוי להיות שגרה מנחמת עבור חובבי יין רבים. המושג "יין מנחם" הוא סובייקטיבי ואישי, משתנה מאדם לאדם על בסיס העדפות, חוויות ואסוציאציות אינדיבידואליות. אז יכול להיות שבלי לשים לב המצאנו כאן את הסלוגן הבא שתעשיית היין צריכה לאמץ – "יין מנחם".

כאמור לא כתבתי חודש וחצי, ולא פשוט בכלל לחזור לכתוב על יין. אני מאוד רוצה להודות ליונתן לבני על כך שהיו לו הכוחות הנפשיים להמשיך בעשייה, באופטימיות וברגישות האופייניות לו; לעורך רני רוגל שהבין שמה שהכי חשוב עכשיו זה להמשיך ולתת ליקבים את המדיה שלנו, על מנת שיוכלו להתפרק, לכתוב, ולדעת שהם לא לבד.

אני רוצה להודות גם למוטי מיקב חבל יהודה, מוטי הוא בחור חרדי שפגשתי לפני שנה, ומאז אנחנו מחליפים דעות ומתכתבים לא רק על יין, אלא גם על יהדות, פוליטיקה, מגדר ועוד, ולמרות חילוקי הדעות  המאוד מאוד גדולים בינינו, יש לנו יכולת לסיים כל ויכוח באופטימיות. השבוע הוא כתב לי וצירף בסוף דבריו את השיר של שימרית אור "עוד נדע ימים טובים מאלה", ובתוך כל הפסימיות הוא הצליח להעלות חיוך על פניי, ולגרום לי לפתוח את מקרר היין שלי ולהוציא את היינות המנחמים שלי.

יקב קסטל – GRAND VIN 2013: יצירת המופת של אלי בן זקן. עשר שנים בבקבוק ובועט כמו ינוקא, עשיר ומתובל. לפני כמה שנים, עדיין ביקב הישן מול חצר ביתו של אלי, פתחנו את אותו יין עם סיר של תבשיל מְלוּחִיהָ שהכנתי והבאתי ליקב. זהו תבשיל מסורתי של בני העדה המצרית (אלי וגם אני "מָסְרִים"); תבשיל ירוק מהביל עם בשר ארנבת שלא אמור להתאים לכזה יין, אבל האושר של אכילת מאכל מסורתי שלא נמצא באף תפריט של מסעדה, לצד היין של אלי, הם עבורנו זיכרון מדהים שמלווה  אותי עד היום.

יקב וילה וילהלמה – TIMELESS 2009: היינן מוטי גולדמן בעט בכל המוסכמות כאשר הזמין חבורה של עיתונאי יין לחצר ביתו המקסים במושב בני עטרות. אז עדיין הייתי צעיר בין הכרישים שהגיעו – דניאל רוגוב, שגיא קופר, אלדד לוי ואחרים. אף אחד לא הבין מה מוטי ושותפו היינן עמרם סורסקי עושים, ולמה צריך לשים יין בחביות למשך עשרות חודשים. וכולם הרימו גבה, גיחכו ובעיקר היו מופתעים, ולא הרבה פירגנו. אבל עם השנים התברר שהשניים ידעו על מה הם מדברים. מספר חודשים אחרי המפגש ביקב קבעתי עם מוטי פגישה אישית, והבאתי אליו סטייק T BONE במשקל שני קילו, אותו הניח מוטי על הגריל עם קצת מלח ופלפל וכמה יינות TIMELESS  לצד הבשר הוורדרד. מאז  כל ביקור ביקב וילה וילהלמה הוא חוויה עבורי. היין משנת 2009 שנפתח השבוע היה עשיר מאוד, עוצמתי וחמאתי. יין מטורף.

יקב אסף – MOISE 2013: יין יוצא דופן, מורכב וקשוח, תמצית בזלתית של טרואר רמת גולני במיטבו, אותו יצר אסף קדם. זהו יין שנולד פחות או יותר עם תחילת בניית מרכז המבקרים החדש של היקב והצימרים סביבו, כשבחצר היקב עמד קרוואן או חדר שעמד על כלונסאות. ערב אחד בחורף גשום הגעתי ליקב, ובגלל מזג האויר פשוט לא יכולתי לחזור לתל אביב, והחדר הזה הועמד לרשותי. בבוקר הגיע הבן אורן קדם, היום יינן היקב, עם מגש ארוחת בוקר עמוס בגבינות ולחמניות טריות, וכמובן יין של ארוחת בוקר; אותו יין קשוח ועוצמתי שנפתח השבוע שוב. 

יקב טוליפ – סירה רזרב מגנום 2014: אחת מיצירות המופת של דוד בר אילן, שפרש לפני מספר חודשים מתפקיד יינן טוליפ. גם את היין הזה טעמתי לראשונה ביקב לפני מספר שנים, כשהגעתי בהפתעה גמורה למרכז המבקרים. חבורה של תיירים אמריקאים ישבו סביב שולחן גדול עמוס גבינות, רועי יצחקי מזג לאורחים יין ממגנום (לא הרבה עושים את זה).

כמה חודשים לאחר מכן רועי ארגן מסיבת יום הולדת לאבא שלו יצחק, ושאל אם אני יכול לבוא ולהפתיע אותו עם אוכל. באותו ערב פירות הים, הלובסטרים ושאר חיות טעימות עלו על השולחן, לצד אין ספור בקבוקי יין שיצחק אהב, וכמובן לצד הילדים והנכדים. זהו אחד מימי ההולדת שלא אשכח לעולם. בסיום הערב קיבלתי את המגנום הזה שנפתח אתמול עם אודליה בנאי שצילמה, וטענה לאורך כל הארוחה שחבל שפתחנו בקבוק מגנום ושלא נוכל לסיים אותו. סיימנו את הבקבוק.

יקב ויתקין – סדרת מסע ישראלי: סדרת מסע ישראלי של ויתקין היא סיפור של כל החזון הציוני שהקים פה את המדינה – עובדי אדמה קשוחים, חיילים שמגינים על המולדת, והרבה נשמה. יקב ויתקין אינו רק היינן אסף פז ואחותו שרונה, הוא קודם כל ההורים של אסף ושרונה – יהודית שתבדל לחיים ארוכים, ואברהם זכרונו לברכה. שתי פצצות אנרגיה הכי שמחות בעולם, שני אנשים מאושרים ואוהבים, שהיו מגיעים לביתי בתל אביב ארבע  פעמים בשנה עם יינות לטעימה, ותמיד היו בלחץ וביקשו שאצא לרכב שלהם כדי לקבל את המשלוח.  אני חושב שבפעם הראשונה הם היו בהלם כשסירבתי וביקשתי מהם להיכנס אלי הבייתה, וכשנכנסו בסוג של חשש לא הבינו על מה ולמה. הסברתי להם שאצלי לא זורקים יין ונעלמים, אלא יושבים ומדברים קצת. תוך שניות הבית התמלא חיוכים, היו גבינות ועוגות על השולחן. תמיד הם יצאו עם משלוח של עוגות הביתה, ורק כך הסכמתי לראות אותם. גם כשהיה חולה קשה, אברהם הקפיד להגיע לכול עיתונאי היין באופן אישי, ולתת להם את היין של יקב ויתקין שהוא היה כל כך גאה בו ובילדיו.

יקב רקנאטי – ספיישל רזרב אדום 2016: הים תיכוני האולטימטיבי מענבי סירה וקריניאן. יין מאוד מתובל שמתאים, כמו כפפה לאוכל ישראלי. זה יין שלדעתי נתן את יריית הפתיחה לחיפוש אחרי זנים יותר נגישים ומתאימים לאוכל הישראלי ולמזג האוויר הישראלי; יין שהצליח לתת מלחמה מאוד מעניינת לזנים המוכרים כמו קברנה סוביניון ומרלו, או לזנים הבורדולזים שכול כך השתרשו פה.

יקב צרעה – שורש אדום 2018: קברנה סוביניון וסירה, עם קצת פטי ורדו. היינן ערן פיק יחד עם היינן-יועץ הצרפתי ז'אן קלוד ברואה מיקב שאטו פטרוס, יצרו פה יחד משהו שונה בנוף הישראלי. גם היום היין עדיין תוקפני, קשוח וזועק לאוכל לידו. אחד מהמשובחים של היקב.

יקב ספרה – ווייט סיגנצ'ר 2019: שרדונה וסמיון, שני זנים שהתחברו להם יחד בצורה נפלאה, והשנים בבקבוק עשו להם פלאים. מדובר ביין לבן מטורף של דורון רב הון, וגם פה אי אפשר לשתות וליהנות מהנוזל בבקבוק בלי לחשוב גם על סימה רעייתו של דורון, שבלעדיה ליין אין את אותו טעם. לאנרגיות שלה ולתשוקה שלה לעשייה של דורון, יש משקל רב בהחלטה להקים יקב רק של יינות לבנים.

יקב אלכסנדר – אלכסנדר הגדול אמרולו 2017: יין שמורכב מחמישה זני ענבים שגדלים בצפון. לא מדובר רק ביין שיורם שלום רקח בבקבוק, אלא מדובר בתווית שהיא יצירת אומנות שנמצאת על הבקבוק, וביין שהוא תכשיט שאי אפשר להפסיק להתפעל ממנו כשרואים את העיצוב. כשלוגמים את היין ומתבוננים בבקבוק המרשים הזה, אי אפשר שלא לשקוע לעולמות אחרים.

יקב דלתון – מתתיה 2018: בלנד של קברנה סוביניון ושיראז, ביין שהוקדש למתי הרוני בעל היקב. זהו אחד היינות שמוצאים בהם אדמתיות משובחת, טבק, שוקולד מריר, אניס ורוזמרין, וקשה שלא להתפעל מהמיצוי המקסימלי של ענבים משובחים בידי היינן גיא אשל. גם פה דלתון אינו רק יין ולא רק יקב יפה ומעוצב, אלא מקום שחרט על דיגלו להיות הוגן במחירים, ולהנגיש יינות מצוינים לקהל הרחב, והיינות מרתקים. בילי הרוני היא המנוע הסילוני של היקב, והיא דוחפת ומובילה את חבורת הגברים הקשוחה סביבה (אלכס בן זוגה וגיא היינן) להתחדש כל הזמן ולחשוב על הלקוחות, ורק עליהם.

יקב אדם – קותי 2018: יין שנקרא על שם קותי אדם, אביה של הייננית אורנה לב, שנהרג במלחמת לבנון הראשונה. לא הכרתי את אלוף קותי אדם שנהרג שנתיים לפני שהתגייסתי, אבל מורשת הקרב הראשונה ששמעתי הייתה עליו. אלוף שנהרג בשדה הקרב, ומורשת הקרב עליו חקוקה לי בזיכרון עד היום, כך שכאשר הכרתי את אורנה והבנתי במי מדובר, קשה היה לי להסתיר את סערת הרגשות. גם פה מדובר בבקבוק עם תווית שהאיש והאגדה מביטים עלי תוך כדי לגימה. איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא?

יקב צפרירים – זינפנדל 2018: יין של לורי לנדר הייננית המוכשרת כל כך, שהייתה הראשונה בארץ שהעזה לקחת את זן הזינפנדל ולעשות ממנו יין משובח כמו שאף אחד לפניה לא הצליח. חמש שנים אחרי היין הזה מדהים, והשתבח בבקבוק בצורה מופלאה. לורי היא מסוג האומניות או הגאוניות שלא מבינות שהן כאלה.

יקב עגור – שמירה מיוחדת 2018: בלנד של קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק, סירה ופטט ורדו. יין עשיר מאוד ומתעתע. ארומות מאוד אדמתיות וחריפות, אבל הפה רך כחמאה. שוקי ישוב הקים את היקב ב-1999, כשכל מותג יינות הרי יהודה לא ממש היה קיים, והייתי מגיע אל שוקי לא רק כדי לשתות יין או לשמוע את משנתו לגבי החיים. תמיד הגעתי לבקר את שוקי עם מישהו שהיה צריך להתמודד עם שדים שמופיעים משום מקום באמצע הלילה. חברים מהצבא שעברו טראומות מצאו אצל שוקי נחמה, ובדרכו המיוחדת הוא עזר לעשרות להתמודד עם השדים שלהם.

יקב סוסון ים – רומיין 2013: בשנת 1995, כחמש שנים לפני שפתח את היקב שלו, זאב דוניה הפיק סרט בשם "בשכיבה במקום קריר ואפל". הסרט הוא מסע של 40 דקות לתוך הקרביים של כל האנשים שהקימו את תעשיית היין הישראלי, זה סרט משמח, עצוב, אופטימי, מדכא, יש בו הכול מהכול. אני לא יכול להפסיק לצפות בו, אף על פי שראיתי אותו עשרות פעמים. אל מול המסך השבוע פתחתי את רומיין 2013; בלנד של גרנאש, סירה, מורבדר, סאנסו וקונואז. יין בן עשר, שמצליח להרשים ולענג בכול מובן.

יקב כהנוב – פטי ורדו 2013: בשלושה באוגוסט 2012, בערך בשעה שמונה בערב, התקשרה אלי מרים כהנוב בצעקות: "היקב נשרף". נערים שישבו לעשן נרגילה בחורשה ליד היקב, גרמו לדליקה גדולה שהתפשטה למחסן היין של יקב כהנוב בגדרה, ושרפה תוך שעות כ-20 אלף בקבוקים. כך מצאתי עצמי שעה לאחר מכן דוהר על האופנוע, ומספיק להגיע לעזור לכבות את השריפה ולהציל כמה עשרות בקבוקים, כדי שלפחות תהיה ליקב ספריה.

חשבתי לעצמי שאין סיכוי שאחרי דבר כזה היקב ימשיך לתפקד, ופה באה לידי ביטוי גדולתה של משפחת חקלאים שורשית ואופטימית, עד כדי כך ששבוע לאחר השריפה הם כבר פתחו את מרכז המבקרים ואירחו לקוחות, כאשר הייתה להם רק בקשה אחת: "תביאו מהבית יין שקניתם מאיתנו, כדי שיהיה מה לשתות". מתוך האסון הגדול הזה, הקימו אבי וערן כהנוב, אב ובנו, יקב חדש שממשיך לייצר יינות מצוינים עד היום. פטי ורדו 2013 הוא היין הראשון שיצא לאחר השריפה, והמשפחה החליטה לבקבק אותו בבקבוקי מגנום  כדי לומר שהעוצמה של המשפחה מנצחת את הכול. אכן אחד מיינות הדגל של היקב, שמייצג בכבוד את הזן הזה.

יונתן לבני פוגש את יקב גלאי באירוע 'אחים ליקב' ביקב מרקוס

חובב היין גל זוננשיין כתב בדף הפייסבוק שלו: "ליקב גלאי רציתי להגיע כבר מזמן. יקב בוטיק משפחתי בניר עקיבא שבעוטף עזה, ששמעתי שעושה יין טוב ובאהבה גדולה. בדיוק המתכון שאני אוהב. אפילו קבעתי עם אסף גלאי לפני כמה שנים, אבל הביקור בוטל בגלל שיטפונות בנגב. לכן שמחתי מאוד ליוזמה של היינן אור מרקוס לאירועי שישי – 'אחים ליקב', בהם אור מזמין ליקב שלו, יקב מרקוס בעמק חפר, יקבים שאינם יכולים להיות פתוחים כשהתותחים רועמים. היה בוקר מצוין. לחיי הביחד, החברות והניצחון של האור על החושך".

יונתן לבני: בשישי האחרון, 24.11, התקיים ביקב מרקוס המשפחתי בכפר מונש שבעמק חפר מפגש עם אסף גלאי ויד ימינו ערן שלומי מיקב גלאי, במסגרת יוזמת 'אחים ליקב' של היינן אור מרקוס. מטרת היוזמה לסייע ליקבים שאינם יכולים לארח בתקופת המלחמה מבקרים וקונים פוטנציאלים של יינות יקבים אלה, ו"על הדרך" להתחיל להחזיר את עם ישראל לשתות ביקבים למרות המצב. במפגש זה חצר היקב הייתה מלאה בחובבות וחובבי יין שנהנו מהיינות שנמזגו בנדיבות, מהגבינות האיכותיות, מהאווירה ומהשיח עם היינן האורח אסף גלאי.

יקב גלאי, המגדיר את עצמו כ'יקב הבוטיק של צפון הנגב', הוקם בשנת 2002  על ידי סיגלית ואסף גלאי, ומייצר את יינותיו רק מענבים מחלקות כרם מובחרות שניטעו בנחלת המשפחה  במושב  ניר עקיבא, בין נתיבות לשדרות ("אנחנו העוטף של העוטף", כך אסף). ביקב מייצרים 12,000 בקבוקים בשנה. המשפחה מתגוררת במושב גם בימים אלה, אך מאז פרוץ המלחמה לא ניתן לבקר ביקב. "היום היה טלפון ראשון של מי שהתפלא על כך, כי יש הפסקת אש", אומר אסף. ויש גם נימה אופטימית: מרכז המבקרים של יקב גלאי עובר שיפורים והרחבה, בתקווה לחדש את הפעילות בו בחנוכה הממש קרוב.

את יינותיהם הם מוכרים בתקופה זאת בירידים ומפגשים כמו זה אצל אור מרקוס. רעיון מצוין? מסתבר כי יש כאן מלכוד מסוים: "אנחנו מוכרים בירידים, אבל צריך לווסת ולהיזהר עם הכמות", מסביר אסף: "אנחנו מייצרים 12,000 בקבוקים בשנה, 10,000 מהם למכירה שוטפת, כלומר קצת יותר מ-800 בחודש. אם בשני ירידים מכרתי 400 בקבוקים אז אולי זה טוב, אבל יש לכך משמעות מבחינת הכמות הכוללת". החכמנו ועברנו לטעימת יינות גלאי שנמזגו לבאי מפגש אחים ליקב:

קאזה בלנקה 2022 – יין לבן יבש מענבים אדומים, או כפי שגלאי קורא להם "ענבים שחורים". מורכב מ-70% מענבי קברנה סוביניון ו-30% מרסלאן. – ענב שנוצר מהכלאה בין קברנה סוביניון וגרנאש, שיצר יינן צרפתי פול טאואל ב-1961 בעיר מרסלאן. תהליך הייצור הינו של יין לבן, כלומר הענבים נסחטים למיץ, מופרדים מיד מהקליפות בלי השרייה, והמיץ עובר תהליך כמו בהכנת יין לבן. צבע היין בכוס לבן עם נטייה למעט ורוד. מזכיר  בטעמו סוביניון בלאן, וגלאי מסביר כי אמנם אינו מגדל ענבים לבנים באזור הנגב, ואף על פי כן יוצר יין שמזכיר בטעמיו סוביניון בלאן, רק אלגנטי יותר. יין לבן מרגש. 115 ₪.

קאזה רוזה 2022 – הופק מ-100% ענבי מרלו. רוזה יבש שנעשה כשחלק מהמיץ מושרה עם הקליפות לפרק זמן מסוים, וכך מתקבל גוון ורוד. יין קליל שיש להגישו קר. לא נהניתי, העורך רני רוגל שהיה איתי דווקא נהנה מאוד. 99 ₪.

קאזה נגב 2019 – יין אדום שלא עבר סינון, עשוי מ-70% ענבי מרלו ו-30% קברנה סוביניון, התיישן שנתיים בחביות עץ אלון. המרלו של הנגב הוא ענב מיוחד במינו. בדרך כלל יין מרלו עדין יותר מהקברנה, ויש האומרים כי קברנה סוביניון הוא גברי והמרלו נשי יותר. איני מסכים להגדרה זאת, ויש יינות מרלו הנחשבים לטובים והחזקים בעולם היין, כמו שאטו פטרוס מצרפת ומזטו מאיטליה, שהינם יינות מרלו מהיקרים והנחשבים ביותר בעולם היין. זה של אסף גלאי הוא חגיגה לפה בטעמו. יין בעל מרקם עשיר ונעים, עם סיומת מעט מתוקה דווקא. 131 ₪.

מרסלאן 2020 – 100% ענבי מרסלאן מרכיבים את היין שהתיישן שנה בחביות צרפתיות. יין טעים ביותר, שמבחינתי היה הטוב ביותר בטעימה. הזכיר לי פינו נואר צרפתי מאזור בורגון. לא להחמיץ. 127 ₪.

את יינות גלאי ניתן להזמין באתר היקב בו ניתן לקבל הנחה על פי כמות היין הנרכשת

יקב כרם אביתר – היינן שנחבא אל הכלים

יונתן לבני: מול יקב דלתון, באזור התעשיה דלתון שבגליל העליון, שוכן יקב נוסף – יקב כמיסה, שם מייצר את יינותיו גם ישעיהו שוורץ, יינן יקב כרם אביתר. היקב שכן קודם לכן במושב דלתון הסמוך, אך מסיבות שונות נאלצו היקב ואנשיו לעבור ליקב כמיסה באזור תעשייה דלתון, הפועל גם כיקב שירות. שם הם מייצרים את יינות כרם אביתר, ואינם היקב היחיד שפועל כך.

ישעיהו שוורץ, הוא אדם נחבא אל הכלים, שבלשון המעטה אינו חפץ "להיות בפרונט", כפי שהסביר לי. הוא בוגר קורס יין באוהלו, ומייצר יין כבר שנים רבות.

את יקב אביתר מנהל מרדכי (מוטי) בוחבוט, שהוא גם הכורם של הכרמים מהם מגיעים הענבים, הנטועים על מדרונות הר אביתר בגובה 780 מטר. מוטי בוחבוט מקפיד על שימוש באגרו טכנולוגיה מתקדמת בכרמים הגדלים על אדמת טרה רוסה, גיר ומעט בזלת. מאז שנת 2014 מייצרים ביקב כ-20,000 בקבוקים בשנה, שנמכרים בארץ וחלקם מיוצאים לארה"ב. לאחרונה לא ניתן להגיע ליקב עקב מצב המלחמה בצפון, אך ניתן לרכוש את היינות בחנויות יין ובאתר של היקב.

רוזה גרנאש נואר 2021 – רוזה מענבי גרנאש נואר ומעט ויונייה. יין שתסס מחציתובחביות עץ אלון צרפתי ישנות, בהן שהה על שמריו כ-5 חודשים. לא מרשים. 85 ₪.

לבן רוסאן ויונייה 2021 – יין לבן המורכב מענבי רוסאן וענבי ויונייה, שמחציתם שהו בחביות עץ אלון צרפתי במשך 5 חודשים, והמחצית האחרת במיכלי נירוסטה. לאחר מכן נעשה הבלנד המכיל 12.5% אלכוהול. חמיצות נעימה ועדינה, סיומת קצרה מדי ומעט מימית לטעמי. 85 ₪.

GSM 2021 מסדרת אביתר – המורכב מ-60% ענבי גרנאש, 30% סירה ו-20% מורבדר. היין יושן 6 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי, ולאחר מכן נעשה הבלנד משלושת הזנים. היין מזכיר את ה-GSM הטובים של עמק הרון בצרפת. חומציות מאוזנת ונעימה בפה. יין אלגנטי למרות קלילותו. נעים לשתותו עכשיו, והוא עשוי להתיישן היטב. 90 ₪.

תימא 2021 מסדרת ארץ נפתלי – שם היין על שם התנא יהודה בן תימא, שביתו וציון קברו נמצאים כנראה באזור הכרם; לו מיוחסת האמרה: "הווי עז כנמר וקל כנשר, רץ כצבי וגיבור כארי – לעשות רצון אביך שבשמים". היין הינו בלנד המורכב מ-40% ענבי סירה, 40% קברנה סוביניון ו-20% פטיט סירה. הענבים נבצרו בתקופות שונות  על מנת לשמר את איכותם, כך הכורם מסביר לי. הם תססו בטמפרטורות נמוכות ,וחלקן בטמפרטורות גבוהות על מנת לתת ליין גוף מלא ומורכב. היין שהה 18 חודשים בחבית. יין מאוד כבד, שלטעמי רצוי לפתוח אותו שעות לפני שתייתו, כדי שיתפתח בצורה נכונה בכוס ולא יהיה סגור יתר על המידה. 130 ₪.

נבוריה 2020 מסדרת ארץ נפתלי – שם היין כשם ישוב יהודי מימי בית ראשון בתקופה הביזנטית, ששכן קרוב לכרם. את היין מרכיבים ענבי קברנה פרנק, מרלו ופטי ורדו, שתססו 3 שבועות על קליפותיהם. אחר כך יושנו 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי בדרגת קלייה נמוכה, ואז נוצר הבלנד. לאחר מכן שהה היין תקופה נוספת בבקבוק כדי להתיישן. התוצאה אכן מצוינת. יין שמוכיח כי עשייה נכונה של יינן מוכשר, נותנת תוצאה טובה. היין טעים, מאוזן, עם סיומת ארוכה ונעימה. הטוב ביותר בטעימה. 130 ₪.

נעים וטעים להיזכר – פרק ב

יונתן לבני: פרק א של כתבה זו פורסם בשבוע שעבר. סיפרתי שבימים קשים כמו אלה – כשפחות אנשים מגיעים ליקבים ולטעימות של יין, ורק יקבים שניזוקו בצורה קשה מהמלחמה מככבים, החלטתי לנבור בארכיון הכתבות שלי באתר 'אכול ושאטו', ולהיזכר ביקבים השונים עליהם כתבתי בשנה האחרונה, ביינות שנהניתי מהם במיוחד ובטעימות בהן השתתפתי. לפניכם מקבץ שני של עשרה יינות.

יקב ברבדו – שרדונה 2021: ענבי השרדונה של ברבדו הגיעו מנטיעות שנעשו ב-2002. היין תסס תחילה במיכלי נירוסטה, ואז חלקו הועבר לחביות עץ אלון ל-3 חודשים. יין מינרלי עם 12.5% אלכוהול. בוודאי אחד הטובים של היקב, וטעמיו חדים ולא חמאתיים אלא טעמי פרי לימוני נעים. יין קליל ומתאים גם בימים חמים. 89 ₪.

יקב 70 – סוביניון בלאן 2021: 70 על שום מה? בגימטריה יין וסוד הם 70. "נכנס יין יצא סוד" ,על פי התלמוד הבבלי. היקב של משפחת זוהר שוכן במושב אמונים, בין אשדוד ובאר טוביה, ועד לפני שבוע היה סגור עקב המלחמה. היינן שמעון זוהר מייצר ביקב סוביניון בלאן מהטובים ששתיתי בארץ. בדצמבר יבוקבק סוביניון בלאן מגפנים שניטעו על ידי שמעון לפני ארבע שנים ממש ליד הבית. העשייה חלקה בנירוסטה וחלקה בחביות עץ אלון צרפתי ללא קלייה החבית. יין איכותי עם טעמי לימון נעימים. 90 ₪.

דרור אנגלשטיין Underdog Vineyards – ריזלינג 2022: דרור אנגלשטיין הוא אחד הייננים הצעירים המבטיחים בארץ. הוא קצין בצה"ל וגויס למילואים מאז תחילת המלחמה. את יינותיו הוא מייצר היום ביקב שאינו שלו, והוא בשלבי הקמת יקב בהרי יהודה. הריזלינג שלו עשוי מענבים שהגיעו ממושב בן זמרה בגליל העליון. היין תסס בחביות עץ משומשות ובמיכלי נירוסטה. ריזלינג מאוד ארומטי, עם ריחות פירחוניים וטעמי אגסים בשלים ולימונים. עקבו אחרי יינותיו – הם באמת מיוחדים. 100 ₪

יקב כרם שיזף – שנין 2022: היקב ממוקם בנחל צין ליד מצפה רמון ובה"ד 1 במדבר. שנין בלאן הינו הזן הלבן האהוב עליי, וזה מהמדבר הוא לטעמי מהשנינים המעניינים והמיוחדים בעולם. יין יבש, שבסופו מעט מתיקות מרעננת ונעימה בפה. הכורם והיינן צור שיזף מסביר כי היין לא סיים את התסיסה בטרם בוקבק, בוודאי לא עבר תסיסה מלולאקטית, והסתפק בשהייה קצרה בחביות עץ לא חדשות.  שנין כיפי ונעים לשתייה כשהוא מקורר היטב. 120 ₪

יקב אחת – רוזה 2022: הייננית ניצן סברסקי היא אם לארבעה ילדים, שעושה יינות מצוינים. 100% ענבי גרנאש שהוא זן אדום, שימשו כמקור לרוזה המיוצר על ידי ניצן במתקני יקב שורק בקיבוץ נחשון. הענבים נבצרו באוגוסט 2022 בתל ערד שבדרום, המקנה לענבים הגדלים באזור טעמים מיוחדים. הענבים הושרו כ-15 שעות על הקליפות, וכך קיבל היין צבע של דג סלמון מעושן מעט. 7 חודשי תסיסה קרה וארוכה במיכלי נירוסטה, עזרו לשמור על רעננות היין ועל אופיו המיוחד של ענב הגרנאש. ליין טעמי פטל עדינים ורגועים ונעימים בפה, וסיומת עדינה. אחת מיינות רוזה הטובים שהתחברתי אליהם ביותר בשנה האחרונה. 115 ₪.

יקב כרמל – סינגל ויניארד מרלו 2019: הענבים מכרם ליד דלתון שבגליל העליון, בגובה 820 מטרים. מרלו הינו זן שרבים אוהבים ביותר ואחרים אינם מתרשמים ממנו. אני חסיד של מרלו טוב, וליין זה אותו יצר יפתח פרץ, היינן הראשי של היקב, בוקה אופייני לזן שלא ניתן לטעות בו.  16 חודשי שהיית היין בחבית, יצרו איזון נעים בין הטאניות והחומציות של היין. לטעמי מיינות המרלו הטובים בארץ לאוהבי הזן. אני מציע לצננו מעט בטרם השתייה, למרות היותו יין אדום. 150 ₪.

יקב שירן – שירת הציפורים 2021: אלי שירן הוא יינן היקב מקריית ארבע, שיצר בלנד "שירני" טיפוסי המורכב מ- 62% בלנד ענבי סירה וטמפרניו ו-26% גרנאש, כולם מעין דור, ו-12% קריניאן גפנים בוגרות מנוה ירק. יין טעים, עדין ועגול, שהתיישן בחביות אמריקאיות, צרפתיות והונגריות במשך שנה. כששתיתי אותו הוא הזכיר לי יינות ספרדיים, בעיקר את יינות פריוראט הדומים ליינות ישראלים. גם שם לא מפחדים מאחוזי אלכוהול גבוהים, עושים הרבה בלנדים ולא מסתפקים בטמפרניו. חוויה ייננית. לא להחמיץ. 130 ₪.

יקב דרימיה – סהר 2020: היקב של אלעד ונאוה מובושוביץ בסוסיא שבהר חברון, יוצר יינות יוצאי דופן. אהבתי במיוחד בלנד המורכב מ-36% קברנה סוביניון, 22% סירה, 24% מרלו ו-18% מלבק. בלנד שונה מהמקובל, המראה כי ליינן יש הבנה במציאת זנים לא רגילים ליצירת היין. עבר תסיסה ללא השריה ויישון בחביות עץ במשך שנה. יין שונה בטעמיו מהבלנדים המקובלים, ובהחלט שווה לנסותו. יין אדום לא כבד המתאים למזג אויר חם. עושר טעמים והרמוניה בין מרירות לחמיצות בצורה מעניינת ושונה. 90 ₪

יקב צרעה – שורש אדום 2021: היינן ערן פיק הוא Master of Wine מאז 2016, ואחד הייננים המוכשרים בארץ. מקור הענבים הוא מחמש חלקות ליד שורש בהרי יהודה. בלנד עוצמתי המורכב מענבי סירה (35%), מרלו (30%), קברנה סוביניון (25%) ופטי ורדו (10%). הזן הבולט הוא קברנה סוביניון שנותן ליין עומק וחוזק. הסירה ושאר הזנים נותנים טעמי פירות אדומים כהים אך רעננים. יין המזכיר בטעמיו ובמורכבותו את הטובים שביינות בורדו בצרפת, וזה לא רק ביטוי מתחכם. יין שמושפע מעבודה עם ז'אן קלוד ברואה, לשעבר היינן של יקב פטרוס בצרפת, הנחשב ליקב מוביל בעולם כולו. יין מהטובים בארץ בסגנון בורדו קלאסי. כשיתיישן יהיה ללא ספק אוצר. 180 ₪.

יקב לוינסון – גראז' דה פאפא Rouge 2021: אני מסיים את זכרונותיי מיינות ששתיתי בשנה האחרונה עם יין של עידו לוינסון, היינן השני בארץ שמחזיק בתואר Master of Wine . הוא גם מנהל התחום המקצועי של קבוצת ברקן-סגל. עידו הוא יינן מיוחד ומנוסה, שמייצר יינות גם ביקב שהוא בעליו. הבלנד מורכב מ-90% ענבי סירה מהרי יהודה, ו-10% פטיט סירה מעמק האלה. כ-60% מהענבים תססו באשכולות שלמים, שנותנים ליין עומק וטאנינים ברורים וחזקים. היין תסס והתיישן 18 חודשים ב-70%  חביות ישנות מבורגון ו-30% חביות חדשות. יש לו בוקה של פלפל שחור טרי, גוף קל, חומציות נעימה בפה, וטאנינים ברורים שאינם משתלטים על הטעם. סיומת שלא מסתיימת. ממליץ לפתוח כמה שעות לפני השתייה ולצנן מעט. 165 ₪.

עולֵלות מלחמה

(עוֹלֵלָה – פרי שלא היה בָּשֵל בזמן הבציר ונשאר על הגפן)

ביקור דורן רב הון מיקב ספרה ביקב התאום בגרמניה

דורון וסימה רב הון מיקב ספרה כתבו בדף הפייסבוק (הפוסט המקורי כאן), עם תוספות באדיבות רנה זלצמן מיוזמת 'יקבים תאומים ישראל-גרמניה': "לאחר שיקול דעת זהיר, קיבלנו את ההחלטה שסימה תישאר לשמור על היקב בזמן שדורון השתתף באירוע טעימות מתוכנן בגרמניה במהלך ימי המלחמה.

המצב הנוכחי שוב מדגיש את החשיבות של פרויקט היקבים התאומים של רנה וחוחי זלצמן. המפגש בגרמניה היה חוויה מדהימה, עם אנשים נפלאים, תרבות עשירה, אדמה פוריה, וכמובן, שפע של יין. היה באמת מחמם את הלב לקבל קבלת פנים חמה ומקצועית כזו ולהתחבר לחובבי היין.

תודתנו הכנה ליקב התאום שלנו גוט הרמנסברג (Gut Hermannsberg), ולייספר ריידל, קרסטן פיטר ואחים קירכנר על האירוח והתמיכה היוצאים מן הכלל. בנוסף אנחנו רוצים להודות לסטיוארט פיגוט על שהקל על החיבור. אנו נשארים אסירי תודה, בתקווה לימים טובים יותר בהמשך".

יספר ריידל, מבעלי היקב, הגיב בעקבות הביקור של דורון רב הון: "היה לנו עונג רב, שלמרות האירועים הדרמטיים בארצו החליט דורון מהיקב התאום שלנו בישראל, ספרה (Sphera), להגיע לגרמניה. יחד הצלחנו לארגן "טעימת חֲבֵרוּת" בה לקחו חלק רבים מהשותפים הקרובים שלנו. איכות היינות של יקב ספרה הרשימה מאוד את כולם, ואנו מצפים לעוד הרבה אירועים משותפים גם בגרמניה וגם בישראל. כמובן שאנו מקווים מאוד שהטרור והאלימות יסתיימו בהקדם האפשרי".

יקב גוט הרמנסבג נוסד בשנת 1902 כיקב המלכותי של פרוסיה, וכיום בבעלותו כ-300 דונם כרמים אשר רק כ-33% מהם היו קיימים עם היווסדו. שנים רבות אחר כך עבר היקב לבעלות מדינת ריינלנד-פאלץ, הופרט על ידה ב-1998, וב-2009 נרכש על ידי הבעלים הנוכחיים, משפחת ריידל. היקב הוא שותף מייסד של  איגוד יינות האיכות של גרמניה VDP, וכיום מייצר רק יינות ריזלינג מהשורה הראשונה.

פגישה עם בטינה ורמי נעמן הרחק מביתם ומהיקב

רני רוגל: את בטינה ורמי נעמן פגשתי השבוע בקפה וילהיים בהוד השרון, הרחק (170 ק"מ ליתר דיוק) מביתם ומהיקב שבמושב רמות נפתלי בגליל העליון. כאן הם מתגוררים מתחילת המלחמה בקליניקה של הבת, עם גיחות שבועיות ליקב. שם יש שני סטודנטים שעבדו אצלם בבצירים ועוזרים בשפיות וטופינג, כשבתמורה קיבלו את כל הענבים בכרם הביתי לעשיית יין שלהם.

"עד ההפוגה הבנו שצריך להגיע ולצאת מוקדם למרכז, לפני שחיזבאללה מתחיל להפגיז והצבא חוסם כבישים. כל פעם הצלחנו לצאת לפני הסגירה". תראו במה צריך להתגאות בימים אלה. ארץ משוגעת.

לשאלה איך הם מגדירים את עצמם: פליטים? מפונים? הם מסכימים על "אנחנו בגלות זמנית, ומקווים שלזמן קצר".

בטינה על רמי: "הוא היה איש צבא בכול המלחמות, מקורב למקורות מידע. פעם ראשונה שהוא מחוץ לתמונה וקשה לו להיות מחוץ לבית".

פעם בשבוע הם מגיעים לבית וליקב, מבצעים פעולות נדרשות ביקב בו מגיע סוף עונת התסיסות, מצטיידים לשהייה בהוד השרון, למשל בגדי חורף, ובבקבוקי יין למכירה שהולכת וגוברת במתכונת חדשה, אותה לא הכירו קודם. "בשלושה השבועות הראשונים לא נכנס גרוש לקופה", מספר רמי. "בטינה צילמה אותי על הספה, אמרתי שאנחנו גולים ונשמח להביא ולמכור יין. הסרטון הופץ כמו אש בשדה קוצים ועורר תגובות בקבוצות רכישה ואצל א.נשים שהזמינו ומזמינים".

הם היו הראשונים שהשתתפו במיזם 'אחים ליקב' של אור מיקב מרקוס בכפר מונש (עמק חפר), שמזמין אליו יקבים שאינם יכולים לארח ולמכור אצלם בגלל הלחימה. "היה נעים ומוצלח", אומר רמי. "הבאנו ארבעה יינות שונים, וכל הבקבוקים שהבאנו נמכרו".

כשנמצאים בגלות יש בעיות לוגיסטיקה: "אנחנו רצים כל שבוע להביא בקבוקים, ואין לנו איפה לשים אותם. חבר מהצבא שיש לו משתלה עם חדר קירור פנוי, הציע לנו אותו לכמה זמן שנצטרך. בשבוע שעבר הבאנו 225 ארגזים של שישיות בקבוקים".

הגלות הביאה לבטינה ורמי הזדמנויות מכירה חדשות במרכז הארץ: "הירידים התחילו להתרבות. היינו ביריד מאוד מוצלח ברמת השרון, לא עמוס אבל אנשים באו עם מחויבות ומכרנו את כל מה שהבאנו. השבוע (חמישי-שישי) אנחנו משתתפים ב'בית פתוח תומכים ביקבי הצפון' של חיים גן באיש הענבים".

"כל ההתגייסות מסביב עוזרת לנו לעבוד קשה", אומרת בטינה ("בלי להתלונן", כך רמי). אז נכון שהמכירה לקבוצות רכישה נוחה יותר כי מביאים את הבקבוקים לנקודה אחת, אבל גם 5000 ידידי היקב שולחים הזמנות ובטינה ורמי מביאים להם את היינות הביתה.

יקב גבעות אירח את צוות הפיקוד של פלוגת סימור

יקב גבעות פרסם בדף הפייסבוק: "היה לנו הכבוד לארח את המ״פ וצוות הקצינים של פלוגת סימור שמשרתת ביו"ש, לערב גיבוש מושקע אצלנו במרכז המבקרים ביקב. תודה  לכל אחד ואחד מהם ששומרים עלינו, וכמובן שאנחנו שמחים לדאוג להם בחזרה כמה שאפשר. הם נהנו מהפוגה קלה וזמן איכות, עם טעימה קלה מיינות איכותיים ומיוחדים לצד ארוחת ערב עשירה וגם קפה וקינוחים".

אליאב מילר מנכ"ל היקב הרחיב עבורנו: "פתחנו לכבודם את היקב בערב להתרעננות ולגיבוש הצוות הפיקודי של הפלוגה. זה היה יותר ערב גיבוש ופחות יין, מכיוון שהם בתפקיד. היין שנמזג הוא 'מעגל פנימי 2021', יין שנעשה לחברי מועדון היקב ונמכר ביקב בלבד. לפני שנתיים, בפברואר 2021 – שנת קורונה, עשינו טעימת זום עם חברי מועדון היקב בהנחיית שיבי דרורי היינן. שלחנו למזמינים מארז הכולל חמש טעימות מחביות שונות, וייצרנו איתם שלוש אופציות לבלנד מיוחד. חיפשנו שם מעניין לבלנד שיבחר על ידי חברי המועדון, והחלטנו על מעגל פנימי 2021".

תבור – יקב מגויס שמזמין לשתות לחיי שְׁפִיּוֹת וּשְׁפִיּוּת

אין תחרות על מספר המגויסים ביקבים אחרים, מה שמאתגר מאוד בימים לא פשוטים אלה. מכול מקום, רשימת המגויסים מיקב תבור מדברת בעד עצמה: אור נדבך – יינן, דוד שחר – מנהל אחזקה, ברק שריד – האגרונום, רוני המר – עובד ייצור, ואליעד עובדיה – עובד ייצור. כמו כן מגויסים 11 כורמים – ארבעה כורמים ממושב קשת, שני כורמים ממלכיה, כורם מגוש עציון, שני כורמים ממצפה רמון, כורם ממרגליות, וכורם נוסף מדישון.

לכן אנחנו מציעים להיענות להזמנת יקב תבור השוכן בכפר תבור שבגליל התחתון, להגיע למרכז המבקרים וליהנות מקצת שקט, נשימה והפוגה קצרה. אפשר לצפות בחדר החביות של היקב , ולטעום ממבחר יינות שנמזגים ממכונות מזיגה, המאפשרות מסלול טעימה חוויתי של שמונה יינות מתחלפים מבצירים שונים. צוות היקב מציע גם טעימות יין מודרכות ופלטת גבינות לצד היינות.

מרכז המבקרים של יקב תבור פתוח במתכונת מצומצמת ובהתאם להנחיות פיקוד העורף בימים א-ה 9:00-16:00. יש לתאם מראש טלפונית 04-6760444

יקב עכו מבקבק ומחבק את יקבי הצפון

רני רוגל: את שלמה מוסרי – יזם ומנהל יקב עכו הקהילתי,  תפסתי בתחילת ביקבוק 5,500 ליטר יין (19 חביות) – שיראז מרמת נגב, מרלו וקברנה סוביניון מבן זמרה בגליל העליון, וחבית אחת של בלנד משלושת הזנים. דחינו את השיחה ביום, כי בעצם רציתי לשמוע ממנו על יריד היינות שנועד לתמוך ולחזק את יקבי הצפון, אותו קיימו בשישי 24.11 שלושה גופים – מטי גליל מערבי, יקב עכו הקהילתי והחברה למרכזים קהילתיים.

הרעיון היה של אשת היין אורית גרינבוים-לירון ומטי גליל מערבי, ושלמה מוסרי גילגל הלאה לגיוס היקבים ולביצוע היריד, בו השתתפו ב-11 דוכני מכירה עשרה יקבים מהצפון ושתי מזקקות עם יינות, ליקרים ערק וגרפה ועוד דברים טובים, ונמכרו בו גם תוצרת חקלאית מהגליל המערבי, ופרחים ועוגות לשבת מעכו.

היקבים שהשתתפו (הכנסות המכירות במקום היו שלהם): יקב אשור – נס עמים. יקב תדהר – מצפה אבי"ב, יקב לקולקטיב – כפר מסריק, יקב אכזיב – גשר הזיו, יקב ג'וליה – מעיליה, יקב מילס – כרם בן זמרה, יקב שגב -יעד, יקב שטרן – תובל, יקב כישור – כישורית, יקב  סירקין – צבעון, מזקקת באסל – מעיליה, מזקקת אולגר – מלכיה.

שלמה מוסרי אומר כי בכל שעות היריד, אולם המרכז הקהילתי בית היימן עכו בו התקיים, היה מלא וגדוש בקהל. "הייננים לא האמינו. הגיעו כ-500 אנשים. היקבים התלהבו, וכבר רוצים שנקיים אירוע כזה, אולי באולמות האבירים".

קצת על יקב עכו הקהילתי, שהוקם ופועל ביוזמת סא"ל בדימוס שלמה מוסרי, ששירת 25 שנים בחיל החימוש. זהו יקב בו אנשים מייצרים יחד יינות  באופן עצמאי, וחולקים אותם. "התחלנו ב-20-21 עם 52 משתתפים, ב-22 ייצרו אצלנו יין 72 אנשים, ו-23 עלה המספר ל-84", הוא אומר. המשתתפים מגיעים מהמצפים מאזור כרמיאל ומרחבי הצפון, והשנה אפילו מראש העין ותל אביב. הם משתתפים בכל התהליך עם הדרכה צמודה של היינן ג'ינו כהן – יינן יקב תדהר, שהצטרף ליקב הלימודי ומוביל את קורסי היין.

מינימום הכניסה של משתתפים ביקב הוא ייצור 50 בקבוקים, ויש כאלה שמייצרים חבית בשיתוף, ואפילו אחד בעל עסק של ערבי גבינות ויין שייצר לעצמו חבית.

כל הפרטים על יקב עכו כאן

יעקב בן דור מנכ"ל יקב יתיר בא לחזק ולחבק את תושבי נתיבות

בשבועות האחרונים התגייס יקב יתיר לאירוח סדנאות יין חווייתיות, המיועדות למפונים באזורי הכינוס ובמרכז המבקרים של היקב. כחלק ממסגרת זאת הגיע ברביעי השבוע (29.11) יעקב בן דור – מייסד ומנכ"ל יקב יתיר, למשכן פיס לאומנויות הבמה בעיר הדרומית נתיבות, כדי לחזק את התושבים ולשוחח איתם על יין ועל תעשיית היין הדרומית בעלת היסטוריה של 2800 שנים, לצד טעימת יינות 'דרום' של יתיר.

כתבנו במקום היה יעקב בן דור עצמו, שמדווח: "לאירוע הגיעו יותר מארבעים משתתפים, שבאו לטעום ולשוחח על יין כחלק מהניסיון שלנו לתת יד לשיפור מצב רוח למפונים ולאנשי העוטף – הדרום למען הדרום. הטעימה התרכזה במותג 'דרום'. דיברנו על אימפריית היין שנעלמה עם הכיבוש המוסלמי יחד עם קנקני עזה (כלי אגירה מחרס ששימשו בין השאר ליין, והיו נפוצים החל מהתקופה הרומית ועד סוף התקופה הביזנטית). מי היה מאמין שייצאנו אז המון יין לבורגון בצרפת.

במהלך הערב זרמנו עם שאלות על השעם, הטרואר, החבית, הפודר, ואפילו איך נולד בגולה "יין פטישים". בקיצור, בסיום הדרום אדום הצליח, ואנשים היו במצב צבירה חיובי לשם שינוי למושג צבע אדום" 

כדאי לקרוא גם את זה

הכתבה של הניו יורק טיימס שהארץ תרגם ומכה גלים:  הקשר בין יין אדום לכאבי ראש עשוי לנבוע מנוגד החמצון קוורצטין

חיליק גורפינקל בכלכליסט על הייננים נעמה סורקין ואורי חץ: "חזרנו לעבודת כפיים ביין"

נתי נעים על יקבים ב-mako: מצאנו את המקום המושלם לברוח אליו מהמצב

לקוראי.ות אנגלית, ערן פיק ודניאל ליפשיץ: MW reveals horrors wreaked by Hamas on Israeli wine trade