אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא – רמ"י בדרך להפוך את ענף היין למִדְבָּר

אלון גונן: רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) באמצעות השמאי הממשלתי הראשי, פרסמה בחודש פברואר השנה  את טבלת ערכי קרקע לשימושים נלווים לחקלאות בנחלות, עם העלאה ב- 60% של המס שצריך לשלם מעכשיו. מדובר בטבלאות ערכי קרקע לשימושים בעיבוד ראשוני של תוצרת חקלאית ולשטחי מסחר הנלווים לשימושים אלו. תוקף הטבלה עד 1.1.2025.

שימושים נלווים בנחלה ניתן לסווג לפי מספר קטגוריות, ביניהן עיבוד ראשוני של תוצרת חקלאית – עיבוד ראשוני עצמי שעיקרו בתוצרת חקלאית של הנחלה החקלאית, מן החי ומן הצומח, כמו ייצור שמן מזיתים – בית בד; יצור יין מענבים – יקב; יצור גבינות מחלב – מגבנה; ייצור ריבות מפירות, פירות מיובשים, מיצים ותמציות; פעילות תיירותית וחינוכית – המבוססת על פעילות חקלאית שמתקיימת בנחלה החקלאית כמו הצגת הענף החקלאי ומוצריו; השתתפות בחוויית הקטיף, האסיף או החליבה; שימוש במבנה קיים ושימורו לצורך הצגת מורשת ההתיישבות. לשימושים אלה ניתן גם להקים חנות ממכר התומכת את השימוש הנלווה.

לפני מספר חודשים יצאה אילנית צמח – בין פעילויותיה יועצת ומלווה עסקית בכירה של יקבים, בקול קורא ליקבים להסדיר את מעמדם מול רשות מקרקעי ישראל, על מנת להימנע מעליית מחירים שהיא צפתה שתגיע.

אני לא חושב שמישהו צפה עלייה של 60%  – מדובר בקטסטרופה ליקבים שעדיין לא הגישו בקשה במועד, וטבלת הערכים החדשה כאמור כמעט ומורידה מכת מוות על פיתוח מרכז מבקרים או הפעלת פעילויות שונות ביקב.

ככול שאנחנו מנסים להבין את החלטות רמ"י (רשות מקרקעי ישראל ) אפשר להגיע רק למסקנה אחת, והיא שיושבים שם אנשים שלא מבינים דבר וחצי דבר בכל מה שקשור לענף גפן יין בארץ, לא מסוגלים להבין את התעשייה הזו, וכל עיסוקם הוא להפריע ולחבל בכל תוכנית עסקית שרוצה לקדם את ענף היין המקומי.

מי שנואש מהמאבק מול רמ"י הוא מקס הרצברג הבעלים של יקב הרצברג, שבחודש מאי 2020 הודיע לרשות מקרקעי ישראל, כי הוא מושך את בקשתו לקבל רישיון להפעיל מרכז מבקרים ויקב בנחלה בביתו שבמושב סתריה. כתבתי אז כי כוחו של מקס לא עומד בפני הפקחים, החקירות, הדרישות המוגזמות, חוסר המעש של פקידים אטומים, ובעיקר המאבקים האין סופיים מול בירוקרטים שלא מבינים כי אף אחד לא רוצה להתעשר מלעשות קצת יין, אלא עושה זאת בשביל הנשמה ובשביל התרבות.

בשום מקום אחר בעולם אין כאלו מיסים, בשום מקום אחר בעולם אין כזו בירוקרטיה כמו במשרדים של רמ"י. לא אחת שמעתי מבעלי יקבים את המושג "אנשים רעים", ביחס לפקחים והפקחיות של רמ"י שמגיעים ליקבים על מנת לבדוק שומות או לבדוק היתרי בנייה וכדומה, שמתנהגים כ"בעלי הבית" – זלזול, כוחניות, חוסר הבנה בסיסי שפשוט לא ברור מאיפה זה מגיע.

בעלי יקבים ששיתפו אותי בחוויות שהיו להם מול פקידי המשרד הזה, פשוט הותשו. וכנראה שזו הכוונה של רמ"י – להתיש כל יזם שרוצה להשקיע מכספו בענף צעיר כמו ענף היין. רמ"י מתייחסת לכל מי שמבקש שימוש נלווה ליקב שלו, קודם כל כסוג של עבריין, אחד כזה שרוצה לגנוב מהמדינה, אחד כזה שיקים וילה ענקית או טירה ויעבור לגור שם, והנחלה לא תשמש באמת למה שהיא מיועדת. "קודם כל אתם עבריינים וככה צריך להתייחס אליכם".

לצערי, אף בעל יקב לא מוכן לספר על התלאות שהוא עובר עם אותו ארגון בירוקרטי רע מיסודו. בעלי היקבים רוצים בסך הכול לקבל את ההיתר ולשלם את המס על פי החוק. הבעיה היא שהשמאי הממשלתי משתף פעולה עם אותו ארגון, מאחר והוא חלק ממנו. הוא יושב במשרד המשפטים, והוא המוסמך לקבוע את שווי המקרקעין שלמשרדי הממשלה או ליחידות הסמך הממשלתיות יש עניין בהם. בין אם לרכוש, למכור, להחכיר, להפקיע, להשכיר או לשכור.

השמאי הממשלתי הראשי הוא גם המוסמך להנחות את משרדי הממשלה ויחידות הסמך הממשלתיות בכל הקשור לשומת מקרקעין, והוא זה שהחליט על המחיר החדש של טבלת ערכי קרקע לשימושים נלווים לחקלאות בנחלות, שעודכנה באתר רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), פורסמה ב- 18.1.23, ובעצם מהווה שינוי (העלאה) לתעריפים שפורסמו בטבלה ב- 17.8.21.

ושוב אחזור על המספר הלא נתפס הזה, שמראה כי התעריפים הועלו בשיעור ממוצע של 60%. דרך אגב, אין אפשרות לערער על החלטה זו, אולם יקב שהיה כבר בתוך התהליך ישלם על פי השומות הישנות. זה גם המקום להלין על כל היקבים שמתלוננים עכשיו. ידעתם שהמכה הזו בוא תבוא, קיבלתם התראות ובקשות ממועצת גפן יין להסדיר את עניינכם ולא עשיתם זאת.

נכון להיום דמי ההיוון עלו ב- 60%, וכפי שאני מכיר את המצב הכלכלי של מרבית היקבים, לא תהיה אפשרות לעמוד במחירים שהטבלה מראה, שימו לב שזו רק תחילת התהליך של רמ"י בניסיונו להרוס את ענף היין. בקרוב יתחילו פקחים של משרד הבריאות לעבור בין חנויות היין, ולבדוק האם בעלי החנויות מחזיקות יינות של יקבים ללא רישיונות. התקנה החדשה קובעת קנס כספי בגובה 20 אלף שקלים לבעל חנות, על כל יקב שהוא מחזיק את יינותיו ואין לו רישיון יצרן או היתר להפעלת יקב. זה אומר שעשרות יקבים יעלמו מהמדפים של חנויות היין. המדינה תקנוס את המפיץ ולא את היצרן, ובזה בעצם גמרה את העסק של יקבים קטנים שלא הסדירו את הרישיונות שלהם.

לסיכום: אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא (במדבר יג לב) 

תגובת רמ"י טרם התקבלה

תגובת השמאי הראשי טרם התקבלה

מחקר גנום אלפי סוגי גפנים – מה בין מחקרים מדעיים ואמונה דתית

אלון גונן: מחקר פורץ דרך פורסם ממש בימים אלה בכתב העת היוקרתי Science. בראש קונסורציום החוקרים עמדה קבוצת המחקר של פרופ' ווי צ'ן מהאוניברסיטה החקלאית של יונאן בסין, ד"ר אלישיב (שיבי) דרורי מאוניברסיטת אריאל ומו"פ מזרח, פרופ' אהוד וייס מאוניברסיטת בר אילן, וד"ר שריאל היבנר ממכון מיגל. צוות המחקר ריצף את הגנום של 3,525 סוגי גפנים (מהן 2,503 של גפן מבויתת, וכ- 1,022 של גפן בר), וביצע מחקר מעמיק ביותר על מנת לזהות את השינויים הגנטיים שהתרחשו במהלך הביות והאבולוציה של הגפן באסיה ובאירופה.

המידע שפורסם בכתב העת אינו חדש לי או לקוראים שלנו, שכן מזה מספר שנים אני עוקב אחרי עבודתו של ד"ר שיבי דרורי בעניין גפנים עתיקות (מקראיות, אם תרצו), שתוך כדי עבודתו מצא מאות זני "גפן בר" (בעלי איברי רבייה זכריים ונקביים במקביל), דבר שהוביל לשינוי חשיבה קיצוני בנושא הבנת הגפן הקיימת כיום.

גפן בר היא בעצם הגפן הראשונה, ועצם הגילוי של  "אם הגפן" הוא משמעותי ביותר, היות שממנה אפשר לשאוב את כל המידע הקשורה לעמידותה בפני מחלות ומזיקים, עמידות לחום, יובש וקרינה. בנוסף, הידע הרב שתורם המחקר על אם הגפן בתחום הגנטיקה של גפן המאכל וגפן היין, מאפשר גם השבחה גנטית של הגפנים הקיימות היום, ומתוך כך לגזור למיני צמחים נוספים המשמשים לייצור מזון.

המחקר מצא עוד כי האקלים הקשה בתקופת הפליסטוקן (לפני כ-2.588 מיליון שנה) הביא לפיצול של אוכלוסיית גפן הבר, ולהתבססות אוכלוסיית גפן הבר באזור הלבנט – רצועה יבשתית ברוחב ממוצע של כ-200 ק"מ ואורך של כ-700 ק"מ, המשתרעת מצפון לדרום לחופו המזרחי של הים התיכון (ההגדרה הגאוגרפית של האזור כוללת את סוריה, לבנון, ישראל, ירדן, קפריסין, וכן חבל האטיי שבטורקיה).

באותה תקופה בערך נסללה הדרך לביות והכלאות של הגפן המקומית עם גפני בר אחרות מאזורים שונים. המחקר מוכיח  שביות של צמח רב שנתי אירע באותו זמן בו בויתו צמחי תרבות חד-שנתיים, כגון חיטה, שעורה, קטניות ופשתן. זאת כאשר עד היום היה מקובל לומר שעצי הפרי בויתו כמה אלפי שנים מאוחר יותר. מעבר לכך, חשיפת  הביות הכפול של אותו המין בו-זמנית בשני מרכזים גיאוגרפיים נפרדים, מהווה שינוי משמעותי באופן בו נתפש מהלך ביות הגפן עד כה. ממצאי המחקר עשויים לסייע בפיתוח אסטרטגיות חדשות להגנה מפני אתגרים אלו, ולביסוס הקיימות של תעשיית היין עבור הדורות הבאים.

האם גויס המדע לטובת הדת?

אני לא אדם מאמין, ואני מטיל ספק כמעט בהכול. בראש ובראשונה בדת ואמונה, והדבר השני שאני מטיל בו ספק הוא המדע. כבר מאות בשנים ששתי אסכולות אלה משתפות פעולה ומזינות אחת את האחרת. בעצם לאף אחת מהן אין יכולת לשלול את השנייה באופן סופי והרמטי. לכן שיתוף הפעולה בין הדת למדע מעמיד הכול בספק, ולכן יש תמיד להטיל ספק בכל מחקר שיש בו שיתוף פעולה כזה באופן כה נחרץ. עמנואל קאנט כתב על אחת הבעיות של המדע: "המדע אינו יכול להוכיח שאלוהים אינו קיים".

כאמור אני קורא את כל המחקרים של ד"ר שיבי דרורי במהלך השנים האחרונות, ולא פעם אני מרשה לעצמי לבקר אותו ואף לשאול שאלות שקשורות לדת, למדע, ולקונפליקט שיש בשיבי דרורי בין היותו חוקר בכיר לבין היותו איש אמונה; בין היותו מדען שאמור להיות ניטרלי לחלוטין ולהסתמך על תוצאות אמפיריות בלבד, לבין היותו בעל אמונה שהמקום עליו הוא יושב, הגפנים אותן הוא מגדל, והיין שהוא מייצר הם הראשונים.

על פי אמונתו, המחקרים הללו מוכיחים כי אנחנו בעלי זכות טוטאלית על הארץ הזו. לא פעם טענתי שבעקבות התיישבות המחנה הציוני דתי באזור יהודה ושומרון, שנכבש ב-1967 או שוחרר – הכול בעיניי המסתכל, יש רצון גדול לגייס את המדע לטובת הדת, "לייהד" את האזור ולמחוק כל זכר להיסטוריה המוסלמית.

יש התעלמות מתאריך בריאת העולם לפני 5783 שנים, וקשה להתעלם מהעובדה שליין יש מקום של כבוד וקדושה ביהדות; מקום שמתבטא במגוון טקסים. אז איך מתמודדים עם המדע שמדבר על עשרות ומאות אלפי שנים של זרעים שנמצאו ובויתו על ידי בני אדם חיים ונושמים טרם הבריאה האלוהית?

לא פעם ביקרתי במעבדה של שיבי דרורי באוניברסיטת אריאל, וללא ספק מדובר במחקר רציני. מה שמרתק אותי הוא השילוב של מחקר מדעי כזה עם אמונה ודת.  הרי המדע, פועל בדרך שונה לחלוטין מהחשיבה הדתית שמובילה את כל הדתות המרכזיות. המדע מחפש הסברים לתופעות ולמציאות שסביבנו, מבקש להבין את העולם ולהניח יסודות על מנת להבין את העולם.

המדע מתבסס על תצפיות, נתונים, ממצאים וניסויים הניתנים לבדיקה ולהוכחה חוזרת. על סמך כל אלה הוא בונה השערות ותיאוריות, ומתייחס בחשד לתובנות שלו-עצמו. המדע אינו נרתע מחילוקי דעות, ולפעמים אינו מהסס לשנות לגמרי את תשובותיו לאור תגליות או פיתוח אמצעי מחקריים משוכללים חדשים, והכי חשוב – הוא פתוח לתובנות חדשות.

שיבי דרורי הוא הדוגמא לכך שיש מדענים מאמינים, שמצליחים לשלב בעבודתם מאפיינים של שתי התפישות. אחד הידועים שבמדענים האלה היה פרופ' ישעיהו ליבוביץ, שהיה פילוסוף, מדען ודתי.  ליבוביץ טען שהמדע והדת הם תחומים נפרדים, כיוון שהם שואלים שאלות נפרדות שאין לחבר ביניהן. לדבריו המדע שואל "איך", ואִילו הדת שואלת "למה". לכן, לטענתו, אין טעם לנסות להשיב על שאלות בִּתחום אחד בעזרת שיטות מִן התחום האחֵר. המסקנה המתבקשת, לדעתו, היא שכיוון שאין כלל חפיפה בין הדת לַמדע גם אין סְתירה ביניהם, ושניהם יכולים להשתלב בחייו של אותו אדם.

6 לבן-רוזה של יקב פסגות ב-200 ₪ 12 אדומים ב-400 ₪ – הכיצד?

יקב 'פסגות' וארגון 'אוצר הארץ' (קראו מה זה כאן) מציעים שלושה יינות המוגדרים כ"פעם בשבע שנים". מדובר ביינות סדרת 'פסגות 7' אשר יוצרו מבציר ענבי שנת השמיטה תשפ"ב (2022), שגודלו על ידי חקלאים שומרי שנת שמיטה בכרמי פסגות הרי בנימין

הסדרה כוללת בלנד לבן – '7 לבן', '7 רוזה' – שילוב של ענבי סירה ותירוש ענבי פרנץ' קולמבר, ו- '7 אדום' – בלנד של ענבי קברנה סוביניון וענבי סירה.

דבר יוזמי ויוצרי היינות: "גולת הכותרת היא האיכות והקדושה במחיר הנמוך. היין הוא אוצר בית דין אשר בגידולו ובהכנתו הקפידו בשמירת הלכות שמיטה במחירי כיסוי עלויות".

מה זה אומר? מארז שישיית יינות פסגות '7 רוזה' ופסגות '7 לבן' – 200 ₪; מארז 12 בקבוקי פסגות '7 אדום' 400 ₪.

לפי יועץ התקשורת, את היינות ניתן להשיג בחנויות 'אוצר הארץ' ובהזמנה ברשת עד הבית (כדאי לבדוק באתר איך והיכן – לנו לא ברור אם בכל חנויות אוצר הארץ ניתן להשיג את היינות).

יין ישמח לבב אנוש? – תלוי את מי שואלים

אלון גונן: אמנם כתבה זו מתפרסמת באפטר פארטי של שושן פורים, אבל אני לא מחמיץ את ההזדמנות, וכמו כל שנה אני ממליץ על יינות לחג הפורים; כאלה שעושים שמח במיוחד, כאלה שנעים לשתות, ובעיקר לא צריך לדבר עליהם מבחינה ביקורתית.

הם עושים טוב לנשמה ומסדרים את הראש לקראת מסיבה או תהלוכה, וכאלה שנותנים דרור לפנטזיות לנסות אולי דברים אסורים, או כאלה שלא הייתי עושה במהלך השנה.

פורים הוא החג שמנצח את פסח בקניית יינות בעיקר במגזר החרדי. זה חג שחנויות היין מדווחות כי בערים בני ברק, ירושלים, אלעד, בית שמש, מודיעין עילית, מציפים תורי ענק את חנויות היין שם בימים שלפני חג הפורים. גם רשת 'אושר עד' מתנקה מיינות, והמשלוחים מכל מיני ספקים קטנים עובדים 24 שעות ביממה במהלך הפורים, ומספקים גם בשעות הקטנות של הלילה יינות לחוגגים.

המנהג להשתכר מיין מקורו בתלמוד. לא ברור אם מדובר בחובה או בסוג של מנהג שאומץ, בכול מקרה הדיון ההלכתי על השכרות מתקיים כבר עשרות שנים. רבנים לא תמיד ראו בעין יפה מה עושה אותו משקה ללומדי התורה ולבנותיהן הבתולות. בין הרבנים היו כאלה שהסתייגו משתייה מופרזת, והזהירו מפניה מפני שהיא טמנה בחובה פריצת גבולות. הבעיה שבעיקר הטרידה את הרבנים, זו הכמות הרבה של תלמידי התורה שמתחפשים בבגדי נשים. אבל עוד יותר הטרידו ומטרידות את רבני הקהילות החרדיות התלונות הרבות אחרי חג פורים על הטרדות מיניות ומעבר לכך מצד שיכורים חרדים, והכל מתוך שכרות וקלות דעת. הכול משתבש ביום הזה – האיזונים, המודעות והגבולות. אבל נעבור לפורים 2023 וליינות שאותי משמחים:

יקב דלתון – פט-נאט 2022:  מבעבע ארומטי ופירותי. רצוי להוסיף ליקר קסיס ולדמיין שאתם עם קיר רויאל ביד. מחירו  80-90 ₪ .

יקב דלתון – סדרת כנען: היין עם התמורה הטובה למחיר 33-37 ₪ לבקבוק . גם פה אם רוצים לשתות הרבה, אז פשוט להוסיף קרח, מיץ תפוזים, קוביות של תפוחי עץ, ויש לכם יופי של סנגריה כשהבסיס הוא יין מצוין.

יקב וילה וילהלמה – רוזה מרסלן 2022:  מתיקות לצד חמיצות. עשיר מאוד ושונה בנוף, צבע שמעלה חיוך וזו כבר התחלה טובה. מחירו 65 ₪.

יקב הר אודם – הר אודם 2022: ההפתעה שלי מהיקב הכי צפוני שלנו. תמורת 69 ₪ אתם מקבלים יין עוצמתי, צעיר, בועט, שיש לו פוטנציאל לעוד כמה שנים. פירות יער שחורים ומעט וניל, טעם של שזיף בשל, אדמתיות. באמת שהופתעתי.

יקב כרמל – מונלייט ורוד מבעבע 2022: סמוק מבעבע מענבי מוסקט. מחירו 35 ₪. גם פה שתי קוביות קרח, אולי כמה חצאי ענבים לקישוט, ויש אחלה קוקטייל.

יקב ירושלים – וינטג' מוסקטו 2022: עשוי בשיטת שרמאט במיכלי נירוסטה. טרופיות במיטבה. מחירו 40 ₪.

יקב רמת הגולן – גמלא בלנקו 2022: הדרים ופירות טרופיים. שימו חופן אוכמניות טריות ועלי נענע. מחירו  55 ₪.

יקב טוליפ – מארה וויט 2022: עשוי מענבי מרסן ופרנץ' קולומבר, 11.5% אלכוהול. שפע טעמים משמחים. מחירו 79 ₪.

יקב פייב סטונס – בלנד לבן 2022: עשוי מענבי גוורצטרמינר וסוביניון בלאן, טרופיות עדינה. גם פה יין שמעלה חיוך בלי הרבה דיבורים. מחירו 75 ₪.

יקב הר ברכה – איש הרים שיראז רזרב 2019: בלנד בורדו עוצמתי ומלא טעמים שלא מפסיקים להתפתח. מחירו 105 ₪.

יקב מוני – אסטייט רזרב פטיט סירה 2018: הפטיט הזה גדול. עוצמתי אבל מאוד חמאתי. שאפו. מחירו 85 ₪.

יקב אדיר – מלבק 2020: מלבק משובח. עוצמתי, שופע, חד כתער. מחירו 117 ₪.

יקב דרימיה – רוזה 2021: עוצמתי, חד, חמאתי, מורכב, שופע. מה זה הדבר הנפלא הזה. מחירו 89 ₪.

גראז' דה פאפא – אדום עידו לוינסון 2021: סירה עם תוספת של 10% פטיט סירה. אומנם ינוקא, אבל גם עכשיו העוצמות מדהימות. כן כן, יש פוטנציאל לעוד הרבה שנים, אבל העורך שלי לימד אותי שיין צריך לשמור בבטן ולא במקרר. מחירו 150 ₪.

אשת הנשיא והייננית בפסטיבל "נשים יוצרות קולינריה" לציון יום האישה הבינלאומי

לכבוד חודש מרץ בו חל יום האישה הבינלאומי ב-8.3, התקיים בשרונה מרקט בתל אביב במשך יומיים פסטיבל שעשה כבוד לנשים פעילות בענף הקולינריה בישראל – יצרניות, יזמיות, טבחיות, בשלניות, אופות, ונשות אוכל מוכשרות מכל רחבי הארץ תחת גג אחד.

את ענף היין ייצגה ניצן סברסקי ייננית יקב 'אחת', שלדוכן שלה הגיעה גם מיכל הרצוג, רעיית נשיא המדינה יצחק בוז'י הרצוג, ולצידה ריטה גולדשטיין –  עיתונאית, מנחה ואשת אוכל שארגנה את הפסטיבל, שכלל ההכנסות מהמכירות בו עברו ישירות אל 20 מפעילות הדוכנים שהוקמו עבורן ללא תשלום.

נראה שלניצן סברסקי אלה היו ימים עמוסים, כשממש לפניהם בוקבק הרוזה גרנאש 2002 שלה, בסיוע חבורת מתנדבות וגם מתנדב אחד.

יונתן לבני טועם: יינות חדשים של יקב כרמל ואחרים

משהו טוב קורה ליקב כרמל. אחרי הרבה שנים שלטעמי היו שנים של דשדוש במקום ויצירה של יינות לא משהו משהו, יש לאחרונה שיפור ניכר ביותר ביינות הפרמיום של היקב בהובלת היין הראשי יפתח פרץ. מותג יינות הפרמיום עליו כתבתי לא מזמן, הורחב בימים אלה ועוד שלושה יינות מכרמים יחידניים נוספו לרשימה. היינות מופקים מכרמים של כרמל שבאופן עקבי מניבים ענבים באיכות גבוהה. תחת סדרת 'כרמים יחידנים' הושקה תת סדרה חדשה תחת השם Single Vineyards Volcano –  המתמקדת ביינות מענבי גפנים שגדלות בקרקע וולקנית געשית מכרם נחל אביתר באזור הגליל העליון, וכרם תל מחפי בעמק הבכא ברמת הגולן. תכונות הקרקע המיוחדות מאפשרות לגפן השתרשות עמוקה, אשר לדברי היקב תורמת לאיזון החמיצות ולאלגנטיות של היין.

כרמל סינגל ויניארד (Single Vineyard) – מרלו 2019: מרלו מכרם דלתון בגליל העליון. הענבים שם נותנים תוצאות טובות, שלפי היקב מתחרות במיטב הכרמים בגליל העליון. זהו כרם של 43 דונם, שניטע בגובה 810 מטרים. היין נסחט למיכלי נירוסטה, התבגר במשך 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי, ושנה נוספת בבקבוק. בטעימה – מרלו אופייני, קליל ועוצמתי גם יחד. בוקה של פרי אדום ושחור ופלפלי, יין רענן, נעים עם סיומת ארוכה, אוהבי המרלו ימצאו בו עניין רב. המחיר 160 ₪ – VFM (תמורה למחיר) בהתחשב באיכות.

כרמל סינגל ויניארד (Single Vineyard) – קברנה סוביניון 2019: יין עשוי מענבים מכרם ליד הר אביטל בגובה 915 מטר, שניטע בשנת 2014 ושטחו 30 דונם. היין נסחט בסחיטה עדינה, תסס במיכלי נירוסטה והתבגר בחביות עץ אלון צרפתי, גם כן 18 חודשים. בוקה אופייני לקברנה סוביניון, עם ניחוחות של פרי שחור, ועץ וניל גם בריח וגם בטעם. בטעימה עצמה תות אדום, קצת טבק. היין ממלא את הפה בטאנינים עוצמתיים ונעימים, סיומת ארוכה ביותר. יין מעט צעיר שיהיה טוב הרבה יותר אם תתאפקו ותאפשרו לו להתיישן למשך כמה שנים. קברנה סוביניון שאופייני לגידולים ברמת הגולן של יקבים אחרים, כמו יקב רמת הגולן. המחיר 160 ₪ – גם כאן VFM בהתחשב באיכות.

כרמל סינגל ויניארד –  (Single Vineyard)שרדונה 2021: ענבים מכרם ליד תל מחפי בצפון רמת הגולן, בגובה 1000 מטרים, שניטע בשנת 2016, בחורף 2021 היו מעט משקעים וטמפרטורות גבוהות, שגרמו לבצור ענבים שעברו הבשלה מהירה. היין נסחט סחיטה עדינה, ותסס בחביות עץ אלון במשך כ- 6 חודשים על משקעיו. ריח אופייני לשרדונה- פריחת הדרים. פה חומצי, טעמי אננס ותפוח ירוק. מינרליות עדינה וסיומת נעימה. אופייני לשרדונה של הגולן. המחיר 160 ₪ –  ב- 120 ₪ היה VFM.

יינות אחרים ששתיתי לאחרונה:

יקב גיתו – פינו גרי 2021: ענבים מגוש עציון שימשו עבור הפינו גרי שמייצרים בגיתו, שהמיוחד בין היתר שחלקו התיישן בחביות אוסטריות גדולות, וחלק במשך 5 חודשים במיכלי נירוסטה, 11.5% אלכוהול. יין מקסים, אחד מהפינו גרי הטובים ששתיתי בשנה האחרונה. המחיר 120 ₪ – ב- 100 ₪ היה VFM.

יקב גיתו – שרדונה 2021: עשוי מענבים מראש צורים, גם כן שהה בחביות אוסטריות במשך 9 חודשים. 12.5% אלכוהול. בטעימה פרי מלא עם מתיקות נעימה, שרדונה קלאסי. עצום עיניים וטעם שרדונה מקסים ואופייני לזן. המחיר 130 ₪ – ב- 100 ₪ היה VFM.

יקב גיתו – דוריף 2019: מלכיאל הדרי, יינן יקב גיתו המשפחתי שונה מייננים רבים, בין היתר בכך שהוא לא מקפיד על טרואר ייחודי, אלא מתמקד בזן העינב. הדוריף נקרא גם פטיט סירה, וזה של גיתו היין מורכב מענבים מכרמי יוסף, כרם בן זמרה, וגבעת ישעיהו. היין התיישן במשך 16 חודשים בחביות. חוויה של בוקה ושתייה, לא להחמיץ. המחיר 170 ₪ – למרות ייחודו ב- 120 ₪ היה VFM.

יקב יפו – PÉT-NAT 2022: אני עדיין אינני חסיד של פט-נאט,  שלטעמי הינו התחכמות עם יין מסוג שמפנואז שעובר תסיסה טבעית בבקבוק ומצויד בפקק של בקבוק בירה. זו הייתה הפתעה לטובה לטעם את זה של יקב יפו, שנעשה מענבי שרדונה מהרי יהודה ועבר תסיסה בבקבוק במשך 10 ימים. התוצאה: יין מוגז, מתקתק בסיום, ונעים לשתייה לאוהבי הזן. המחיר 95 ₪ – VFM.

בשבוע שעבר כתב אלון גונן על יינות פלדשטיין – הנה נקודת המבט של יונתן לבני:

יקב פלדשטיין – רוסאן 2021: אבי פלדשטיין הוא יינן שלא מפסיק להפתיע את מעריציו. יין עשוי מענבי רוסאן לבנים מהגליל העליון, ששהו למעלה משנה בחביות אלון צרפתי כמו יין אדום. רוסאן מדהים. בוקה נעים, אחד הרוסאנים הטובים ששתיתי אי פעם בארץ. המחיר 110 ₪ – VFM.

יקב פלדשטיין – גרנאש 2019: יין אדום בהיר מענבים המגיעים מפקיעין בגליל המערבי, ששהה שנה ויותר בחביות. חצי מהיין מורכב מאשכולות שלמים. מזכיר לי את הגרנאש של ספרד. יין קליל ונעים, שצריך לשתותו כדי להבין כמה היינן מבין בהכנת יינות, שאולי לא מאפיינים את הארץ אבל מקבלים ממנו ייחודיות מקומית. המחיר 120 ₪ – VFM.

יקב פלדשטיין – גילגמש 2019: אבי פלדשטיין ייצר יין שהוא למעשה "תבשיל" משישה זנים ומאזורים שונים בגליל העליון והרי יהודה – קברנה סוביניון, גרנאש, סירה, ארגמן (שפלדשטיין ייצר את היין הראשון  מזן זה), קריניאן ורוסאן. יין אנרגטי, קליל, מורכב, בעל עוצמה עדינה שכמוהו רק פלדשטיין מסוגל לייצר. המחיר 130 ₪ – VFM.

יקב סוסון ים – וויילד שנין בלאן 2021: אני חוזר על הצהרתי כשאני כותב על היקב של זאב דוניה, על היותו חבר אישי קרוב ביותר. אף על פי כן אסור שעובדה זו תמנע ממני לכתוב על יינות יוצאי דופן שהוא יוצר. את השנין בלאן האהוב עליי כזן, הוא מייצר מאז 2007 כיין בשם 'ג'יימס' על שם רוני ג'יימס ז"ל, המייסד והיינן הראשון של יקב צרעה. שנין בלאן הוא זן ורסטילי מופלא, שעשה את הכפר וובריי בעמק הלואר לכפר המפורסם ביותר בעולם שמייצר יין מזן זה.

זאב הרגיש כי הגיע הזמן לייצר יינות משמרים מקומיים, שידגישו לדבריו את האזור ממנו מגיעים הענבים. היין החדש שהוא קורא לו 'שנין בלאן פראי' תסס באופן ספונטני בחביות, וטעמו ללא ספק שונה מהגי'יימס שהוא ייצר. יין מקסים מכרם אורגני בהרי יהודה במושב בר גיורא בו היקב נמצא, יבש עם טעמים אופיינים של הזן. תענוג צרוף. המחיר 140 ₪ – בהתחשב באיכות VFM.

דרור אנגלשטיין – ריזלינג 2021: דרור אנגלשטיין הוא אחד הנציגים המוכשרים בדור הצעיר של הייננות הישראלית. ריזלינג הוא זן שאהוב עליי ביותר, וגם תיארתי את הביקור שלי באזור המוזל והריינגאו בגרמניה. המיוחד בזן הוא הרבגוניות; החל מיין יבש דרך יין חצי מתוק, חצי יבש, מתוק, מתוק ביותר ויין קינוח. זהו ענב בעל מינרליות יוצאת דופן למי שאוהב אותה כמוני. הריזלינג גדל בדרך כלל באזורים קרים כמו אלזס בצרפת, גרמניה או אוסטריה, אבל גם בישראל יש לא מעט ייננים שעושים ריזלינג יבש מצוין – היקבים ספרה, פלטר, ויתקין, כישור, מרגלית ואחרים. ענבי הריזלינג מהם עשה אנגלשטיין את היין שלו, הגיעו מאזור זיכרון יעקב, בו אין בו קור יוצא דופן כפי שזן הריזלינג דורש. הכרם שייך ליקב מרגלית וממנו עשה דרור יין מקסים, שהתיישן חלקו במיכלי נירוסטה וחלקו בחביות ישנות. יין חד, רענן, מלא, עם ארומה אופיינית לזן ומינרליות שלדעתי עוד תגבר עם השנים. המחיר 120 ₪ – VFM.

יקב רביב – בלנד 2013: גם על יקב רביב במושב נס הרים שבהרי יהודה כתבתי. הפעם הביאה לי דינה רביב, אשת היינן אופיר, את יין בלנד 2013 – יין מתיישן של היקב. הענבים של היקב גדלים בסמוך למושב ולבית היינן אופיר רביב, בכרם שלו על אדמה גירית. הענבים שמרכיבים את הבלנד  הם קברנה סוביניון, מרלו, סירה, פטי ורדו וגרנאש. היין התיישן במשך 16 חודשים בחביות עץ אלון, ובוקבק ללא סינון. היינן הבטיח שליין יש יכולת התיישנות, והוא צדק לחלוטין. יין בעל טעם מרתק של בלנד בורדולזי טיפוסי, עם מעט מתיקות בסיומת. מוכיח את היכולת של ענבים מהרי יהודה ליצור בלנד משובח תוך התערבות מינימלית של היינן. שאפו. המחיר 110 ₪ – VFM כמובן.

יבוא יינות פרמיום – עולים בלבד

אלון גונן: תערוכת סומלייה 2023 העניקה הצצה מאוד משמעותית לתוך עולם יבוא היין שמגיע לישראל. אם עד לפני חמש שנים עמד יבוא היין על 20% מכלל מכירות היין בארץ אז נכון ל- 2022 היבוא טיפס ל- 35%.

היבואניות המובילות בשוק היין הישראלי הן חברת שקד וחנויות דרך היין, יקבי כרמל, הכרם, אקרמן, כספיריטס, טמפו, קוקה קולה, צור סוכנויות, ישרקו-טיב טעם, יין בעיר ועוד. אלה חברות שמייבאות מיליוני בקבוקי יין בשנה, מרמת מחירים של עשרות ₪ ועד לאלפי ₪ ביינות הפרמיום.

לא הכנסתי את כמויות היין שמיובא לארץ, מגיע בבאלקים ומבוקבק תחת שמות כאלה ואחרים, ולפעמים כיין ישראלי. מדובר לפחות בעוד 20% של יין נוכרי שיציף את המדפים.

בין כל ענקי היבואנים אפשר למצוא כמה קטנים ובינוניים, שמתמחים במספר קטן מאוד של יקבים המייצרים כמויות קטנות בתתי אזורים של איטליה, צרפת, ספרד, ארגנטינה-צ'ילה וארצות נוספות.

אחזור להתחלה: תערוכת סומלייה הפגינה השנה באופן בולט את עוצמת היבואנים שמחדירים לשוק יינות מגוונים, זנים לא מקומיים, ובעיקר יינות עם תמורה מצוינת למחיר בהשוואה ליינות ישראלים באותה רמה. כבר כתבתי מספר פעמים שהעשור הבא של תעשיית היין הישראלית ייכבש על ידי היבוא, בעיקר בכל מה שקשור ליינות לבנים ויינות רוזה.

צריך לשים לב למלחמה שמתנהלת בחדרי חדרים לגבי ביטול מכסים על מוצרים, וכל הזמן מנסים לוביסטים בעלי עניין לגרום לביטול של מכסים על יין ומיץ ענבים. ההחלטה על כך  נמצאת כל הזמן על שולחן השר, וזה רק עניין פוליטי כשגם פה אני צופה פשרה שתוזיל את המכסים, או אפילו תבטל אותם.

לארגוני החקלאים בארץ אין היום כוח לעצור את זה, ובוודאי לא למועצת גפן יין. מספיק אם תציצו על רשימת היבואנים שציינתי למעלה כדי להבין את כוחות השוק. ביטול מכס לא יהווה הנחתת עונש מוות ליין הישראלי, אבל חוקי המשחק וכמויות היין שייוצרו בארץ ישתנו לחלוטין. ימים יגידו.

זרקור על יבואן – אורן צילינסקי

אורן צילינסקי הוא בעלים ומנכ"ל של חברת 'איטליאן פרמיום', המתמחה ביבוא יינות ומותגי אלכוהול מאיטליה. החברה הינה הנציגה הרשמית והבלעדית של מזקקת הבוטיק הוותיקה Giori Distillati  ממחוז טרנטינו, ויקב Fantini היוקרתי ועטור הפרסים ממחוז אברוצו.

לדעתי, איטליה היא ארץ היין המגוונת ביותר, ונדרשים חיים שלמים על מנת לנסות ולהכיר את הזנים, האזורים ותתי האזורים שבה. באיטליה מייצרים יינות שמחירם לצרכן מתחיל ב- 2-3 יורו, ומגיע עד אלפי יורו לבקבוק.

איטליה נמנית על יצרניות היין הגדולות והחשובות בעולם, עם תרבות יין שנמשכת כבר למעלה מ- 3000 שנה. היינות מדורגים לפי ארבע רמות איכות ויוקרה, והן d.o.c.g. הנחשבת לגבוהה ביותר, אחריה d.o.c., לאחר מכן i.g.t. , ולבסוף vino de tavola  – היין הפשוט והעממי ביותר.

חוקי היין באיטליה נוקשים, אבל יחד עם זאת החוק הוא בגדר המלצה בלבד. כדי להבין איך תעשייה זו עובדת, צריך להקשיב לאורן צילינסקי שמייבא יין מאיטליה משנת 2007. את היצרנים הוא בוחר בקפידה, ובפורטפוליו שלו אפשר למצוא יינות שמבטאים את הטרואר המקומי ואת הפילוסופיה הייננית של כל יקב באזור בו הוא נמצא, ואת עוצמתה של תעשיית היין באיטליה.

הדוגמה הכי טובה לכך היא יקב Fantini שחברת 'איטליאן פרמיום' מייבאת את יינותיו. היקב שוכן במרכזה של ארץ המגף, ומייצר את יינותיו מזנים מקומיים (פרימיטיבו, מונטפולצ'יאנו די אברוצו, נגרו-אמארו, אלייאניקו די וולטורה, קוקוצ'יולה ונרו ד'אבולה) בחמישה אזורי היין האיכותיים של דרום איטליה: אברוצו, פולייה, בזיליקאטה, סיציליה וקמפניה. אבל אם חופרים טיפה לעומק, מבינים ש- Fantini הוא אחד משבעה יקבים המייצרים 13 מיליון בקבוקים בשנה, ומרכיבים יחד את קבוצת Farnese Vini – חברת היצוא המובילה בדרום איטליה, מפוליה ועד סיציליה. ולטעימה:

רוזה  Calaenta 2022– רוזה מ- 100% ענבי מרלו ממחוז אברוצו, שמאוד הפתיע אותי בעדינותו. צבע סמוק בהיר. ארומות של ורדים ואבטיח עסיסי. פה מינרלי, חומציות טובה, תות שדה מאוד עדין, אפטר טייסט מאוד שופע, שממאן לעזוב את הפה. מחירו 109 ₪. ציון 90. תמורה למחיר (VFM) – דו ספרתי.

Varvaglione Susumaniello 2021 – יין אדום מזן ענבים שלחלוטין אינו מוכר בישראל. משמש בדרך כלל כזן שמוסיפים לבלנדים, או שעושים ממנו רוזה בסיסי. גדל כמעט אך ורק באזורSalice Salento , ובמספר קטן של כרמים ברחבי ברינדיזי. מדורג בין ענבי היין הנדירים בעולם. הזן נהנה כרגע מפופולריות בעיקר במסעדות יוקרה, בגלל מוצאו העתיק והעניין מחודש בזני ענבים איטלקיים לא ברורים. ליין מ- 2021 יש אף שופע תווים מתוקים של דובדבנים ושזיפים בשלים, ובקצוות קרמל ועץ. בפה פרי שופע, קטיפתי ועסיסי, עם טאנינים מאוד עדינים. מחירו 119 ₪. ציון 89. תמורה למחיר – בגלל יחודו והכמויות הקטנות שווה לטעום במחיר הזה, אבל זה יין של גג 70 ₪.

Nativ Eremo San Quirico 2018 – מי שמייצר את היין הזה הוא היינן מריו ארקולינו, אחד הייננים המוכרים ביותר בעולם, שבאיטליה מכנים אותו "סופר מריו".  היין עשוי 100% ענבי Agliancio מטאורסי שבדרום איטליה, מגפנים בנות 100 שנה. אף שופע ניחוחות של פירות בשלים אדומים, תבלינים ודובדבנים. החבית מורגשת במלוא הדרה, ותומכת מצוין בעושר הפרי. בפה הפרי מאוד מרוכז, קרמי, שזיפים ובלסמי מצומצם, הרבה פירות יער. יין מאוד עוצמתי ושונה בנוף. מחירו 119 ₪. ציון 91. תמורה למחיר – מצוינת.

Three Dreamers Fantini 2020 – שלושת החולמים המדוברים הם ולנטינו סקיוטי, פיליפו בקקלארו וקמילו דה יולייס, שלושת השותפים שבעצם הקימו את היקב. עשוי 100% ענבי מונטפולצ'יאנו מאברוצו. צבע סגול כמעט אטום. ניחוחות של פירות כהים, ליקריץ, טבק, קינמון, ווניל שמגיע מהחביות האמריקאיות. בפה טעמים ריבתיים של דומדמניות שחורות, אספרסו מוקה וטופי. אפטר טייסט של קקאו. יין בשרני, מלא ועשיר. מחירו 329 ₪. ציון 91. תמורה למחיר – גם כאן יין גדול ושונה. לכאלה שמחפשים באמת משהו ייחודי המחיר לא יפריע, אבל מבחינת VFM יין של 250 ₪ .

לסיכום: בפורטפוליו של אורן צילינסקי יש עוד מספר יינות מאוד מיוחדים ומאוד איכותיים. הפעם הזרקור היה על זנים שפחות מוכרים לנו.

בשבוע הבא זרקור על היבואן 'אינטרשפע' של רשת חנויות 'דלי וינו'

9-10.3 ו- 16-17.3: שוק איכרים ביקב 'מואה' בערבה

כחלק מאירועי תיירות חקלאית 'מהחממה לצלחת' המתקיימים בסופ"ש זה (9-10.3) והבא (16-17.3)  בערבה התיכונה, יארח יקב הבוטיק 'מואה' בישוב צופר, שהוקם ב- 2015 ונקרא על שם העיר הנבטית 'מואה' על דרך הבשמים, שוק איכרים שישלב יין מדברי המיוצר מענבים שגדלים במצפה רמון, ותוצרת מקומית טרייה של חקלאי האזור.

היקב של צביה ויהודה פרידמן מייצר כ- 10,000 בקבוקי יינות בשנה: מואה בלאן, שנין בלאן, קברנה סובניון, סירה ומלבק. בימי חמישי מציע השוק מגוון דוכני ירקות ופירות מקומיים, ובימי שישי מתווספים דוכני יצירות של אומנים תושבי המקום. המבקרים מוזמנים ליהנות מטעימות יין מודרכות (בתשלום) להירגע עם כוס יין ופלטת גבינות, ובהזמנה מראש ניתן להזמין סלסלת פיקניק.

יקב מואה בצופר – חמישי 11:00-16:00, שישי 10:00-15:00. לפרטים והזמנות 052-3666095

עוד לחובבי יין ובירה

יקב הבוטיק ויינשטיין בעין יהב

היקב המשפחתי שהוקם ב- 2010 מציע למבקרים טעימות יין, וסיור חקלאי בחממת הירקות המשפחתית. היקב ממוקם בחצר ביתו של הבעלים אריק ויינשטיין, ומייצר כ- 2000 בקבוקים מדי שנה מזני קברנה סוביניון ומרלו, שמתיישנים בחביות עץ אלון צרפתי מעל שנה. ניתן לרכוש יין במקום.

יקב ווינשטיין עין יהב – כל השבוע בתיאום מראש. לפרטים והזמנות 052-8991070

מבשלת 'בירה ערבה' של הדס ואוהד בצוקים

מבשלה קטנה שהוקמה ב2014 המייצרת בירה טרייה בכמויות של 200 ליטר בכל בישול. מציעה סיור להכרת ייצור בירה מדברית בערבה, בו נחשפים לחומרי הגלם, כולל טעימת של כל סוגי הבירה, ביניהם סדרת בירות 'קצרה' הנקראת על שם 'נחל קצרה' שחוצה את הערבה.הבירות מיוצרות מסוגי לתת שונים הנטחנים במקום, בתוספת מי בארות זכים ומזוקקים.

מבשלת בירה ערבה בצוקים – לפרטים והזמנות 052-7202301

כמו כן מתקיימים אירועים קולינריים שווים עם השפים מהאזור. מידע והזמנות לאירועי 'מהחממה לצלחת' באתר, 052-4260798

18.3: ארבעה יקבי בוטיק גליליים ביריד 'זמן יין'

עמותת 'זמן גליל מערבי' תקיים בשבת 18.3.23 את יריד 'זמן יין' התשיעי, בהשתתפות ארבעה יקבים מאזור: משק אופיר, שטרן, כישור וג'וליה. מבטיחים כאן עשרות יינות גליליים, כולל השקות של יינות חדשים בטעימה חופשית ללא הגבלה. יהיו גם אוכל דרוזי של מסעדת נור וכריך בשר מפורק מהמעשנה של פיקניק בנחלה, מוזיקה חיה שמחה עם הלהיטים הלטינים העבריים הגדולים מכל הזמנים. היריד יתקיים בחורשת האקליפטוסים מול הכרמים של יקב משק אופיר באלון הגליל.

יקב ג'וליה ממעיליא: יטעים וימכור שני יינות קיציים שיושקו בפסטיבל, ומתאימים למזג האוויר האביבי: לבן ורוזה מבציר 2022, ושלושה יינות מבצירים קודמים.

יקב משק אופיר: יטעים וימכור שני יינות שהושקו לאחרונה – רוסאן ורוזה 2022, לצד ארבעה יינות נוספים של היקב: סנג'ובזה 2020, דיפ 2020, פטיט סירה 2019 ומרסלן 2020.

יקב כישור המשלב בעשייה בעלי צרכים מיוחדים: יטעים וימכור שמונה יינות, מתוכם שישה חדשים: כישור לבן 2022 GSM 2021, , סירה 2021, קברנה פרנק 2021, מורבדר 2021, ריזלינג 2021.

יקב שטרן: יטעים וימכור שלושה יינות שהושקו לאחרונה (וחמישה בסך הכול): סוביניון בלאן אור 2022, קברנה פרנק 2021, רוזה מעיין 2022 מ-100% ענבי סירה – בין יינות רוזה זירה זני היחידים בארץ.

יריד זמן יין ה-9. שבת 18.3, שעות 11:00-15:00, בהרשמה מראש. 70 ₪ למבוגר. 20 ₪ לילדים עד גיל 18 (ללא כוס ושתיית יין). מידע נוסף והרשמה כאן

22-23.3: פסטיבל היין 'בציר הזמן' של 'איש הענבים' ואוניברסיטת אריאל

פעם בשנה 'איש הענבים' שם במרכז את תעשיית היין שהתפתחה באזורי יהודה שומרון ובנימין, ומזמין לפסטיבל שמציג יקבים ויינות מיהודה, שומרון ובנימין. זוהי השנה השלישית בה מתקיים הפסטיבל בשיתוף אוניברסיטת אריאל ומו״פ אזורי מזרח.

בפסטיבל ייחשפו המבקרים ליינות שמיוצרים ביקבי האזור, והוא יכלול טעימת יינות, תערוכת עתיקות יין, דוכני אוכל, הרצאות וסדנאות יין קצרות וחווייתיות. בין היקבים המשתתפים: פסגות, גבעות, סנה, הר ברכה, בן עמי, לביא, גת שומרון, שילה, גוש עציון, והיקב המחקרי של אוניברסיטת אריאל.

'בציר הזמן' – 22-23.3 (רביעי וחמישי), 18:00-23:00 באוניברסיטת אריאל. מחירים ורכישת כרטיסים באתר 'איש הענבים' או 03-5180533

30.3.23: פסטיבל היין בתל אביב חוזר במהדורת פסח

המארגן נתי נעים (אתר MyYain) גייס יותר מ-45 יקבים ויבואנים שיגיעו לקניון גן העיר הצמוד לבניין עיריית תל אביב, לקראת פסח והאביב שמלבלב בחוץ. מדובר בפסטיבל טעימות חופשיות של יינות יקבי בוטיק, יבואנים, עמדת מזקקות ישראליות, וגם DJ כל הערב והופעה. המחיר עתה 129 ₪  (נראה כי יתייקר סמוך לאירוע), כשכל כרטיס נותן זיכוי של 25 ₪ לרכישת בקבוק יין. הצ'ופרים לא מסתיימים כאן: אם תקנו יין תקבלו חניה חינם. רגע, תקבלו גם כוס קריסטל של חברת Stolzle  המיובאת על ידי 'סופרנובה' – לטעימת היינות והביתה.

בין המשתתפים (לפי א-ב): פרויקט יין אבא, אובלס, אולגר ליקרים, יקב אחת, אקרמן יבוא, באסל תזקיקים, יקב בנימניה, ביס שוקולדים, יקב בית אל, יקב בן עמי, יקב ברטנורא, יקב ג’וליה, יקב גסקון, גריין אנד קו שייכרים, יקב דני, הולי קאט (שיכר דבש), משק יין הנס שטרנבך, יקב הרצוג, יקב ווינר,יקב טברנקל, יקב טפרברג, יקב טרה נובה, יקב ירושלים, יקב כינור דוד, יקב לביא, לה שאטו (צרפת), לואיס פסקו, ליקר עונה, יקב מבורך, יקב מבצר עתלית, יקב מילס, יקב מוניץ, מלבק קומפני (יבוא ארגנטינה), מזקקת ירושלמי, מזקקת קצרין, מן האדמה (גבינות), יקב מרשה, יקב נגה, יקב נישקה, יקב סקוריה, יקב סלוקיה, יקב עמק האלה, יקב פירואין, פנפולדס (אוסטרליה), פרקרי (מולדובה), יקב צוף, צור משקאות, צילינסקי (איטליה), שאטו רמו, יקב שור, wineing.

חמישי 30.3.23 החל מ-16:00 בקומת המזרקה של קניון גן העיר. אבן גבירול 71 תל אביב (חניון בתשלום). קניית כרטיסים כאן