אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, ומייחלים לשובם של החטופות והחטופים

עמותת אשכול היקבים – יקבי הבוטיק בישראל : תתחילו לזוז, המצב קטסטרופלי

אלון גונן: עמותת אשכול היקבים – יקבי הבוטיק בישראל, קרמה עור וגידים לפני מספר שנים, ונרשמה בשנת 2021 בזמן הקורונה על ידי אילנית צמח, שרונה פז בלוגולובסקי ואורנה אנגל. עד 2023 עסקו המייסדות בתיקון התקנון, כך שיתאים לכמה שיותר סוגים של יקבי בוטיק.

ב-2023 התעורר צורך דחוף לעורר את יקבי הבוטיק המנומנמים, ולהתריע בפניהם שהם עומדים בפני קטסטרופה ואיום בסגירה ותביעות משפטיות, לאחר שהפיקוח עבר למשרד הבריאות. מאפס למאה, תוך מספר ימים, הצליחה אילנית צמח לגבש סביבה מספר גדול של יקבים, ויחד יצאו למאבק נגד משרד הבריאות שנכנע ללחץ והעניק תקופת זמן נוספת להסדר רישיונות.

גיליוטינה זו, שהייתה מונחת על צווארם של הלא מוסדרים,  הורידה אצל יקבי הבוטיק את האסימון, כי על מנת לשרוד הם חייבים כוח שייצג אותם מול הרשויות, וייתן להם תחושה שכולם נמצאים באותה סירה – לא לאפשר למשרדי הממשלה השונים לגזול את פרנסתם ואת חלומם, ולנסות ליצור איזשהו פורמט שיסדיר את מעמדם בתוך ענף היין, תוך ניסיון לגייס משאבים ויצור לובי פוליטי.

מטרות העמותה, כפי שהוגדרו: "לעזור לעצמנו, בין היתר, בסבכי הבירוקרטיה הישראלית, ולייצר הגדרה נכונה ומתאימה של יקב בוטיק אצל הרגולטורים השונים. לשם כך אנו זקוקים למסה קריטית של יקבי בוטיק, כי כוחנו במספרנו".

יקב בוטיק או יקב קטן?

העמותה הגדירה לעצמה את המונח "יקב בוטיק", והתעלמה מתקנת משרד הבריאות, שלא עושה שימוש במושג יקב בוטיק אלא "יקב קטן". הרעיון של העמותה היה להגדיר יקב בוטיק כפי שמוגדר באירופה. משרד הבריאות והחקלאות נתנו מענה לקבוצה קטנה יחסית של יקבים, ובעמותה רצו לכלול כמה שיותר סוגים, עם מכנה משותף הרבה יותר רחב מכפי שהגדירו משרדי הממשלה.

בשנת 2018 יצא מסמך על ידי משרד החקלאות בעניין  קווים מנחים לגמישות בדרישות ליקבים קטנים, וזו הגדרתו: "יקב קטן הינו יקב המקיים את התנאים הבאים: יכולת הייצור אינה עולה על 50 טון ליום ענבים, יכולת הייצור קטנה מ-100,000  בקבוקים לשנה, שטח היקב אינו עולה על 500 מ"ר, מספר העובדים אינו עולה על 5, ובזמן הבציר אינו עולה על 10".

כאמור, עמותת יקבי הבוטיק הגדירה באופן שונה לעומת המונחים של משרד הבריאות: "היקב מייצר לפחות 5000 בקבוקי יין בשנה ולא יותר מ-500.000 אלף בקבוקי יין בשנה. היקב מקיים או נמצא בהליך לקיים מערכת אקולוגית סגורה, הכוללת טיפול בפסולת אשר נובעת מתהליך עיבוד הענבים. היקב הינו בעל שליטה שלא תפחת מ-51% בגידול הענבים המשמשים לייצור היין ביקב זה. ביקב קיימת מערכת בקרת איכות פנימית, והוא שולח את יינותיו לבדיקה במעבדה מורשית. ביקב יש מרכז מבקרים או כל פעילות אחרת הפתוחה לקהל הרחב, או שהוא נמצא בתהליך שמטרתו לייצר פעילות תיירותית ביקב".

הצורך במתן מענה לגזרות החדשות שהוצגו ליקבים ב- 2023 היה דחוף, ואילנית צמח יחד עם שרונה פז מיקב ויתקין הקימו בחופזה סוג של התאגדות על מנת ליצור כוח נגד משרד הבריאות, שנפל כרעם ביום בהיר על היקבים הלא מוסדרים, בעיקר בהיבט של התכנון הסטטוטורי, בסוגיות הקנייניות מול רמ"י (רשות מקרקעי ישראל) במקטע השמאי, ומול משרד הבריאות.

ואכן הן הצליחו בקושי רב לקבל ארכה, ותוך כדי כך להתארגן ולקבל החלטה להפעיל את העמותה שנרשמה כבר בשנת 2021 – שתהיה כוח חוקי מול הרשויות. נכון להיום העמותה בתהליך גיוס דיסקרטי של חברים, והמטרה לגייס כ- 100 יקבים ואז לבחור ועד מנהל מקצועי, ולהכין תקציב ותוכנית פעולה שתיגזר ממנו.

חברי הועד שממונים כיום, משמשים כיועצים שבחרו המייסדות: אילנית צמח יועצת ליקבי בוטיק בכל הקשור להפעלת יקב, מרכז מבקרים ותיירות; אורנה אנג'ל כחלק מהמייסדות של העמותה מומחית לסטטוטוריקה – וזה אחד האתגרים המשמעותיים שעומדים מול יקבי הבוטיק כשהם מנסים לקבל היתרים, רישוי עסקים וכל הסדרה שהיא מול רשויות התכנון; ושרונה פז מנכ"לית יקב ויתקין.

מהיכרותי את שתי המייסדות אילנית ושרונה, אני מניח שהעמותה הצעירה תהיה לוחמנית, תשמיע דעתה בכול מקום, תאגד בתוכה יעוץ משפט ליקבים, תפעיל משרד יחסי ציבור שיטפל ביקבים ובמהות העמותה, תשתתף בדיונים בכנסת שקשורים ליין, תנסה להקים לובי שידחוף לקבל הקלות נוספות, קרן לעזרה הדדית.

הגנה מעושק על ידי מארגני תערוכות

הכי חשוב: זו צריכה להיות עמותה שתגן על האינטרסים של יקבי הבוטיק בכול עשרות התערוכות שצצות בכול מקום, והתלונות הרבות מבעלי יקבים, בעיקר על עושק וניצול על ידי כל מיני אנשים פרטיים, שרק הם מרוויחים בסופו של דבר. 

יש צורך להגדיר תקנון להשתתפות בתערוכה. לא עוד לספק יין חינם, לא עוד לשלם עבור דוכן, לא עוד להיות נתונים ללחץ של "אי השתתפות תפגע ביקב". העמותה צריכה להיות מעורבת בכול הפקה של אירוע גדול או קטן, וכול יזם או רשות מקומית שרוצים להפיק אירוע יין, יהיו חייבים לקבל אישור של העמותה (כפי שמבקשים אישור מכיבוי אש או המשטרה). הגיע הזמן למנוע משרלטנים לגזור קופון.

ברור לי שיש רצון גדול ויש תוכניות והמון שאיפות, אבל נכון להיום, אחרי שהעמותה החלה לפעול באופן מעשי ב-2023, יש צורך לבחור ועד מנהל חדש שייצג את יקבי הבוטיק, ויהיה פעיל ואקטיבי.

עם כל הכבוד לזורי ארקין שרשום כחבר הוועד המנהל, ויש כבוד, כבר שלוש שנים הוא לא נמצא בתחום היין ולא משמש יינן ביקב ברבדו גיא הרן – ידו בכול והוא עוסק באין ספור פרויקטים שקשורים ליין בכול מיני מיזמים ורשויות. ניגוד האינטרסים זועק לשמיים. נכון להיום, באתר העמותה לא מפורסמים פרוטוקולים או תוכנית עבודה כלשהי, לא מפורסמות פגישות עם בעלי תפקידים במשרדי הממשלה הרלוונטיים, לא מפורסמות תוכניות אופרטיביות או שיתופי פעולה עם הגורמים השונים.

בשלב זה העמותה לא משתפת פעולה עם צחי דותן מנכ"ל המועצה לגפן יין – צריך להיזהר ממשחקי כוח ופוליטיקה זולה, וצחי חייב להיות מעורב ופעיל בגלל קשריו הרבים והמקצועיות, והכי חשוב יושרו. צריך לקיים דיון ציבורי, להשתתף בפאנלים בתערוכות השונות.

בשנה האחרונה יש עשרות יקבים קטנים על סף קריסה, ובצפון המצב קטסטרופלי. זה בדיוק הזמן של מי שעומדים בראש העמותה לצעוק ולטפל ולנסות לגייס משאבים, כי אין אף אחד אחר שמטפל ביקבים ובייננים.

תגובת אילנית צמח

"העמותה פועלת רשמית מחודש יולי 2023, ההקמה ארכה זמן רב עד לגיבוש הנוסח. בנוסף עלינו לגייס כספים לטובת ייצוג משפטי והמשך פעילות. מאז כבר פעלנו ופועלים במספר ערוצים: פגישות עם משרד החקלאות, משרד הבריאות, משרד הכלכלה. הועברה התנגדות מנומקת למשרד הכלכלה, במקביל העבירו גם האיחוד החקלאי, התאחדות חקלאי ישראל, תנועת המושבים, איגוד הייננים IPEVO ואחרים התנגדות, אשר בשלב זה עצרה את הנוהל. יחד עם זאת יש לעקוב אחר הנושא ולהסתייע בנציגים רלוונטיים כמו לוביסטים, יחצנים וכו'.

נפגשנו עם רענן אמויאל ממשרד החקלאות לגבי התאמת תנאי תכנון במחוז צפון ודרום. נכון לעכשיו אנו פועלים לתיאום פגישות עם המשרד להגנת הסביבה, השמאי הממשלתי, מנכ"ל משרד החקלאות ומשרד הבריאות, כמו גם ליאור שמחה מזכ"ל התנועה הקיבוצית. גייסנו את עמית יפרח מזכ"ל תנועת המושבים, אשר יחד עם הצוות המשפטי והדוברות של התנועה מוכן לסייע בכל עניין. במקביל נעשית עבודה מול מנהלת תקומה לשיקום העוטף, שם מקודמים נושאי הקלות בתכנון מול מנהל התכנון, סיוע לחקלאות באופן כללי בהיבט של תקציבים, מכסות מים והורדת תעריפי המים.

עד כה התקיימו שתי פגישות אד הוק של הוועד המנהל, ופגישה נוספת להצגת תוכנית העבודה. לעניין עדכון היקבים בנעשה – אכן עלינו להיערך בהקדם לפרסום הפרוטוקולים ויצירת קשר שוטף עימם. צחי דותן מייצג היטב את היקבים הגדולים, אנחנו רוצות לייצג את הקטנים. אחרי שנבחר ועד ניזום איתו פגישה, על מנת להציג את עצמנו ולשתף פעולה. בהזדמנות זו אנו קוראים ליקבים נוספים להצטרף לעמותה באמצעות הקישור. תשלום דמי חבר לשנה לפי מדרג ייצור: עד 15,000 בקבוקים – 1,000 ₪; מ-15,000 עד 50,000 – 1,600 ₪; מ-50,000 עד 100,000 – 2400 ₪".

יונתן לבני ביקב שריגים – "יין הוא בראש וראשונה בני אדם"

לא אחת כתבתי כי יין אינו משקה – יין הוא בראש וראשונה בני אדם, ורק אחר כך משקה. הפגישה עם אוריאל הררי, היינן והבעלים של יקב שריגים הביתי, הזכירה לי שוב עובדה זו. 

אוריאל הוא אדם עתיר ידע וביטחון, שעולם היין ממלא את כל כולו. הוא יליד הארץ, שירת בצה"ל ביחידה קרבית, עבד במשרד החקלאות, והוא גם מורה דרך בהכשרתו, שאוהב טבע ומתייר רגלית בארץ ובעולם. אוריאל למד ייננות לפני שנים רבות בקורס ביקב שורק, אצל ניר שחם, ובמשך תקופה קיבל סיוע והדרכה מיועץ היין איתי להט.

ביקב המשפחתי שלו השוכן בין יערות כפר שריגים לי-און בהרי יהודה, מייצרים 3300 בקבוקים בשנה ממספר זנים אדומים: קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק, פטי ורדו ומלבק. כל הענבים מגיעים כבר 15 שנים מכרם של עמית נימר ברכס כתרון ליד מושב מטע.

"היקב פתוח רק בשבתות, או באמצע השבוע לקבוצות שרוצות להכיר את יינותיי. אני לא מוכר בחנויות אלא רק אצלי בחצר הבית", הוא אומר. מי שמגיע לביתו, בו שוכן היקב המשפחתי – יכול גם ליהנות מגבינות המגיעות ממשק דותן בסביבה, בליווי לחמים וזיתים,  ותמורת 60 שקלים ניתן לטעום שלושה יינות של היקב, משלוש סדרות המיוצרות בו: שריגים, בריק וכתרון. 

את סדרת שריגים החלו לייצר ביקב לאחר שפרצה מגפת הקורונה. "אנשים רצו פתאום יינות קלים, משהו שהתאים לאנשים צעירים שאהבו לשתות אבל נמנעו מלהגיע לברים בגלל המחלה", הוא מסביר. הסדרה השנייה נקראת בריק – על שם המילה 'חבית'  (barrique) בצרפתית. אלה יינות שנעשים בשיטת בלידינג, כלומר מגע קצר של הנוזל עם הקליפות, המניב יין עשיר יותר מאשר יינות סדרת שריגים – יין יבש, עם מתיקות עדינה ונעימה בסיומת.

הסדרה השלישית נקראת כתרון –  סדרה אלגנטית, עשירה יותר, וגם כן בעלת מתיקות נעימה בסיומת. כל היינות שוהים 12 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי, הנרכשות מדי מספר שנים על ידי הררי עבור יינותיו.

שריגים 2022 – עשוי מ-40% ענבי קברנה פרנק, 30% מלבק ו-30% מרלו. יוצרו שבע חביות ממנו. יין קליל, פירותי ומחניף, שמזכיר יין רוזה אם כי הוא כהה בצבעו. היין הוגש מקורר, כפי שיינות רוזה או לבנים מוגשים. יין מפתיע שמורכב מאחוזי היינות על ידי חמישה חברים חובבי יין, השותים את הזנים מחביות שונות בלי לדעת מה הם שותים, והם הבוחרים את המגוון שיוצר את היין.  כאמור יין מפתיע – 100 ₪.

בריק 2022 – הבריק, שאמור להזכיר לנו יינות צרפתיים, נעשה בשיטת בלידינג מחמישה זנים: 29% פטי ורדו, 29% קברנה סוביניון, 14% מרלו, 14% קברנה פרנק ו-14% מלבק. גם מיין זה יוצרו שבע חביות. יין עשיר יותר בטעמיו מהראשון שטעמתי, טאניני יותר ויבש יותר עם מתיקות נעימה ועדינה בסיומת. מזכיר יינות צרפתיים מאזור עמק הרון. 130 ₪.

כתרון 2023 – יין אלגנטי, עשוי כמו יינות צרפתיים רבים מאזור בורדו, מ- 60% פטי ורדו, 20% מרלו ו-20% מלבק. צבע אדום עמוק ביותר. יין מאוד טאני, אלגנטי ביותר, למרות שלטעמי צריך להיפתח מספר שעות לפני השתייה כדי שיירגע מעט, בעיקר עקב היותו צעיר. עם זאת, ברור שיין זה ישתבח עם השנים, ורצוי  כאמור להמתין לפני השתייה. חוויה צרפתית-ישראלית, שמדגישה את הייננות המיוחדת של היינן ואת איכות הענבים האדומים של הרי יהודה, האזור בו הם גדלים. 140 ₪. לפני שעזבתי, שתיתי גם מעט גראפה שהררי מכין מהקליפות וניתנת לחברים ללא עלות. שווה כל טעימה.

יקב שריגים – מושב שריגים-לי און, 050-6234110. מידע נוסף והזמנת מקום כאן

גלית בר-און על ליטל עובדיה מיקב תל – "החקלאות בראש והיקב בלב"

לא ברור כמה שעות יש ביממה של ליטל עובדיה מיקב תל שבמושב שעל ברמת הגולן, אבל אין סיכוי ש-24 הסטנדרטיות מספיקות לכול מה שהיא עושה. היא חקלאית, כורמת וייננית; היא סיימה תואר שני בייננות באוסטרליה ועובדת כרגע על התזה שלה; היא מדריכת גידול שמסייעת לכורמים ויקבים להקים חלקות וללמוד איך לטפל בהן; ובין לבין, עוסקת באופן פעיל בייצור והפצת היינות שלה.

במילים אחרות, צריך עבודה אינסופית והרבה מאמץ כדי לייצר יין לא-מתאמץ, כאשר דנה שגיא ואלונה דאום מסייעות לה בעבודה בכרמים וביקב.

לפני 17 שנים הגיעה ליטל לרמת הגולן, תחילה עבדה מספר שנים ביקב פלטר, ואז זכתה בנחלה משלה ובשנת 2019  הוציאה לשוק יין ראשון – 1200 בקבוקי גרנאש מארבע חביות, ומאז מדי שנה הכמות גדלה. זאת במקביל לגידול במספר חלקות הכרם שלה, שמגיעות היום עד למורדות החרמון.

ביינות של יקב תל יש צניעות ואיפוק. כולם זניים ומגיעים מכרמים יחידנים, וכמו במיטב יינות אירופה נוכל לראות את שם הכרם מתנוסס בגאווה על הבקבוק. הכרמים נטועים בצפון רמת הגולן, באתרים הקרירים ביותר (או הפחות חמים) בארץ, כך שההבשלה של הענבים איטית והם צוברים עושר ארומות תוך שמירה על חמיצות טבעית. השימוש בחבית מתון. המטרה היא לא להעמיס על היין טעמי עץ אלא להשתמש בחבית ככלי קיבול נושם, שעוזר להוסיף ליין מורכבות ומרקם ובנוסף מתבל אותו בעדינות.

מקובל לומר שהאסכולה הייננית של ליטל עובדיה היא אוסטרלית, אבל אוסטרליה גדולה והיצירה בה מגוונת. הייננות בה רחוקה מלהיות מקשה אחת. נכון יותר להגיד שליטל מצאה באוסטרליה יינות, זנים וצורת חשיבה שמהווים עבורה השראה.

בשנת הבציר הקרובה צפוי היקב לייצר 18,000 בקבוקים, בסדרות קטנות וממוספרות, כש-85% ממכירת היינות נעשית דרך הקשר הישיר של ליטל עם לקוחות פרטיים, שאל  עשרות רבות מהם התקרבה, ונפגשה איתם בחמישי שעבר בגן האירועים ארסוף-קדם בשרון, במסגרת אירוע 'יינא – מרתף יין על גלגלים' של קובי ראובני ורועי בר.  

את 15% הנותרים של מכירת היינות, ליטל מגדירה כמכירה סיטונאית – למסעדות עם יינות קבועים או לחנויות מסוימות, כמו ערן לס מ'יינות אילת' שמגיע לרמת הגולן ומעמיס את היינות, חנות 'טרואר' בחיפה, חנות 'בקבוקים' ברמת ישי – "אלה מקומות עם ערך מוסף עבורי, שאני מאמינה בהם", היא אומרת.

קצת על מה שצפוי בשנה הקרובה ובזו שאחריה:

ברברה: מניבה השנה לראשונה. לברברה יש מוניטין (מוצדק) של עינב שקשה לגדל בהצלחה מחוץ לפיימונטה מולדתו. אבל בכרמים של תל שיבאן, בגובה 760 מטר, העינב מצליח להבשיל בצורה מצויינת, ולפתח את הטעמים האופיניים לזן תוך שמירה על החמיצות המקסימה של הברברה.

סמיון: מניב השנה לראשונה. ההשראה של ליטל הוא הסמיון בעל השם העולמי של האנטר וואלי באוסטרליה, שמתיישן בבקבוק שנים רבות ואף עשורים. הסמיון של יקב תל צפוי להיבצר מוקדם כדי לשמר בו רעננות ירקרקה וחמיצות טובה. המשך תהליך ההכנה שלו ייקבע לפי היין שייווצר: יכול להיות שכמו הסמיון האוסטרלי גם הסמיון של יקב תל ישהה בבקבוק ביקב זמן מה לפני שייצא לשוק.

וורדלו: יניב לראשונה בשנה הבאה. מסתבר שהוורדלו הפורטוגלי מאוד פופולרי כיין זני בהאנטר וואלי. הוא יותר ארומטי מסמיון ומשרדונה, ושומר על חמיצות גבוהה גם כשהוא בשל.

ריזלינג: הריזלינג הגיע לאוסטרליה עם ראשוני המתיישבים ביבשת, כך שהאתגר של גידול הזן אוהב הקור במזג אוויר חם מוכר היטב לאוסטרלים. כמו בארצות חמות אחרות, גם באוסטרליה מתמודדים עם האתגר הזה ברמות הצלחה לא אחידות. ההשראה של ליטל הם יינות ריזלינג היבשים של מערב אוסטרליה, והריזלינג שלה הוא מסע תמידי של חיפוש ושל גילוי- בכל אחת מארבע השנים בהן ייצר יקב תל ריזלינג הוא יוצר קצת אחרת.

קברנה סוביניון: ליקב תל יש שני יינות קברנה סוביניון, משני כרמים שונים: הקברנה של עין קיניא הוא מכרמים הנטועים בגובה 840 מטר על אדמת סחף וגיר, והקברנה של תל מח'פי נטוע בגובה 1050 מטר על אדמת בזלת. התוצאה היא בית ספר לטרואר: שני יינות מאותו זן שהייננית מקפידה לייצר בדיוק באותו אופן, כדי שיהיה אפשר לטעום את השוני בין שני הקברנה, ולהבין באמת את תפקיד המקום בו ניטע הכרם בעיצוב הארומות והאופי של היין.

סוביניון בלאן: בעולם שבו המילים "יכולת התיישנות" הפכו -בצדק או שלא- לסמל לאיכות, סוביניון בלאן הוא יוצא דופן, כי הוא יין שזוכה לפופולריות גדולה מאוד למרות שהיינות לא תמיד מתאימים לשמירה לטווח ארוך. הרבה פעמים מדובר ביין ארומטי ומרענן, שנועד לשתייה בטווח של שנים מעטות. האתגר של ליטל הוא לרסן את הנטייה של הסוביניון להפרזה ארומטית, ולהוסיף לו מעט גוף ומרקם, לפעמים על ידי הבגרה של חלק מהיין בחבית, בסגנון הנהוג לפעמים בבורדו.

מה הלאה? אין לדעת. חקלאים, כורמים וייננים חושבים בטווחי זמן של שנים קדימה. בכל שנה מתווספים לפורטפוליו של יקב תל יינות מזנים שניטעו לפני כמה שנים, ומורדות החרמון קורצים באופק עם אתרי גידול פוטנציאלים לא מוכרים וחדשים.

ליטל פחות מתייחסת לגידול והתרחבות, ויותר לביסוס המשק החקלאי שלה בפרויקט הנחלות ברמת הגולן. כפי שהיא אומרת: "המטרה לגדול כל שנה לאט באופן אורגני, ולבסס כמשק חקלאי בו משפך הפרי מגיע ליקב. אין לי כוונה לגדול מעבר לכך".

מידע נוסף על יקב תל כאן. שעות פתיחה והזמנת יין כאן

אלון גונן מבקר יינות: יקב ברבדו ויקב תבור

יקב ברבדו

רוזה 2023 – עשוי מענבי מרלו מכרמי יוסף, 13% אלכוהול. ארומות מתקתקות של דובדבנים בשלים ומעט מתובלים, עם מעט ליקריץ בקצוות. זה מאוד מפתיע כי המרלו לא אמור לשחרר את זה. לצערי הפה תותי פרוטי מתקתק, סוכרייתי, וגם כאן מתפרץ  משום מקום פלפל ירוק שלא קשור לכלום. יש מצב שצבעו את המרלו בתוספת מסוימת של קברנה פרנק (השערה שלי, לא כתוב על הבקבוק). אם אני משווה אותו לרוזה 2022 של היקב, אז אין ממש קשר לחמיצות והרעננות של קודמו מ-2022. לא ברור למה להרוס. מחירו 80 ₪. ציון 86. תמורה למחיר – לא.

סוביניון בלאן 2023 – הענבים מתל גזר, 12.5% אלכוהול. ארומות של דשא קצוץ ודבש. פה מינרלי, חומציות טובה. גם כאן, משום מה, אחרי כמה ערסולים יוצאים הטעמים הטרופיים שמשתלטים על הלימוניות וההדריות המקסימה שהייתה ביין. לא ברור מה השתבש, וחבל. מחירו 80 ₪. ציון 86. תמורה למחיר – לא.

שרדונה 2023 – הענבים מכרמי יוסף (כרם בוגר), 12.5% אלכוהול .פעם נוספת הקו שלא מחליטים לאיזה כיוון לקחת את השרדונה – עם חבית בלי חבית, טרופי, מינרלי. יין שמבלבל. יש הרגשה שרצו לרצות את כל חובבי השרדונה באשר הם, ולתת לכול אחד מה שהוא אוהב. שימו אותו מול 2022 המקסים, ותבינו את הבעייתיות. סלט פירות. מחירו 90 ₪. ציון 85. מבאס. תמורה למחיר – לא.

מלבק 2022 – הענבים מכרם הצבי, 13.5% אלכוהול. צבע שחור. ריחות של רימון בשל ודובדבן. פה עשיר, חמאתי. יין מדהים. מחירו 130 ₪. ציון 91. תמורה למחיר – דו ספרתי.

מרסלאן 2022 – הענבים מכרם הצבי, 13.5% אלכוהול. עשיר בארומות של פירות יער, אקליפטוס, מעושן קלות. פה מרשים, מרוכז. טאנינים בועטים שמעלים חיוך. מרסלאן משובח – שאפו . מחירו 130 ₪. ציון 91. תמורה למחיר – דו ספרתי.

יקב תבור

סוביניון בלאן 2023 – ארומות לימוניות עם מעט מנגו בוסרי, פרחוניות מקסימה, פה עשיר, חד כתער, חמיצות נפלאה. מחירו 59 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – לחלוטין.

רוזה אקו 2023 – עשוי מענבי ברברה. ארומות של דובדבנים, פטל, אוכמניות וטעמים ארציים. פה מאוד פריך, עשיר, חמאתיות מקסימה. רוזה שנעשה בקפידה – אחד מהמשובחים. מחירו 75 ₪. ציון 91. תמורה למחיר – רוזה גדול.

מרסלאן 2022 –  ארומות של פרי בשל עם תבלינים כתושים. פה עוצמתי, עשיר, חמאתי בצורה פנומנלית. מחירו 99 ₪. ציון 91. תמורה למחיר – מדהימה.

14-15.8.24: פסטיבל White יין לבן על הים – את המנגינה הזאת אסור להפסיק

אלון גונן: כשהכול קורס, מתמוטט, חוסר אמון מוחלט בפוליטיקאים באשר הם, חוסר תקווה, וענף יין ישראלי שקורס ומתרסק מול העיניים, סיפר לי איש הענבים חיים גן, כי השבוע הוא קיבל את האישור להפיק גם השנה את פסטיבל היין White בהרצליה – פסטיבל יינות לבנים וקיציים.

כשהכול חם מסביב ולוהט, ולא רק בגלל השמש, חשבתי לעצמי שלא יאומן איך כמה אנשים בתעשייה הזאת, נאבקים בציפורניים על מנת להמשיך את המסורות שהשתרשו פה בעשרות השנים האחרונות. לא המדינה ולא משרד ממשלתי כזה או אחר, לא גוף "ציבורי" שיונק כספי ציבור ומבזבז אותם; אלא אנשים פרטיים שעושים את התעשייה הזו מאחורי הקלעים. באותה נשימה נזכיר את חיים גן עם התחרות היוקרתית טרה וינו, הבתים הפתוחים שהוא מקיים, וכמובן את אבי בן עמי עם תערוכת סומלייה, תחרות ואירוע אשכול הזהב, וגם תחרות 'בסט ואליו' ליינות במחירים שפויים.

זו השנה ה-16 ברציפות שפסטיבל White מבשר על הקיץ בעיצומו, עם שמפניירות עמוסות קרח ויינות לבנים, סמוקים ומבעבעים שנמזגים לגביעי היין מול נוף היאכטות שעוגנות במרינה הרצליה. זהו פסטיבל שונה מהאחרים – אוויר ואווירה. הלוקיישן המושלם, המוזיקה המתנגנת ברקע, השקיעות והבריזה, הופכים אותו לחוויה המושלמת לתחילת הקיץ, עם יינות ממיטב התוצרת המקומית ושחקני חיזוק מרחבי העולם, וחושף כל שנה מחדש את השפע והמגוון של הזנים והסגנונות שיש ליינות לבנים ורוזה להציע.

זו השנה שיקבי ישראל צריכים להגיע ולחבק את חובבי היין, הצרכנים, הציבור שצריך לברוח לכמה שעות מהטירוף. זה הזמן של היקבים הגדולים לבוא ולהיות נוכחים: כרמל, טפרברג, רמת הגולן, תבור, ברקן-סגל, דלתון, תשבי, ברבדו, ויתקין ועוד, דוכן של הקוורטט מהרי יהודה (קסטל, צרעה, ספרה, פלם) – זה הזמן שלכם לומר תודה לחובבי היין שבאים אליכם ליקבים. וכמובן היבואנים – דרך היין ומשפחת שקד, משפחת אפשטיין וחברת הכרם, והאחרים.

פסטיבל White יין לבן על הים – רביעי חמישי 14-15.8.24, 18:00-23:00 מרינה הרצליה. כרטיסים במכירה מוקדמת כאן

עולֵלות בקצרה

(עוֹלֵלָה – פרי שלא היה בָּשֵל בזמן הבציר ונשאר על הגפן)

גאווה – לא חסרים יקבים שמוכנים לתרום למילואימניקים

יצחק גנות כתב כך בפוסט שלו בקבוצת 'יין למבינים': "עזרת המבינים נחוצה. בשבוע הבא אני עושה אצלי בחצר ערב של בשרים ויין, ל-20 אנשי מילואים שמשרתים מ-7.10. אני רוצה להביא חמישה סוגי יין לטעימות, מלבד האלכוהול הנוסף שיוגש, שישתלבו טוב עם הבשרים. אני רוצה שיהיה רוזה אחד, לבן אחד ושלושה אדומים. חשוב שהכל יהיה כשר וישראלי. התקציב לכל היינות הוא גג 1500 ₪. זה ל-20 אנשים, ככה שמכל סוג צריך 3-4 בקבוקים. תודה רבה לחוכמת ההמונים ושתהיה שבת שקטה לכולם".

היקבים נענו, ונרתמו מיד לתרום את היינות לערב זה ללא תשלום: אלעד כץ – יקב עגור, שמעון זוהר – יקב 70, אליאב מילר – יקב גבעות, יפית דאב – יקב צובה, רותם ליפשיץ – יקב רותם, גבי אליהו – יין בהר, אורנה לב – יקב אדם, אהוד אבו ואנשים טובים נוספים.

מי שנתן ביטוי למה שקרה עם התגובות לפוסט זה, הוא יורם נטע שכתב כך: "איזה אנשים יש כאן מדהימים!!! לא פחות. שמעו מילואימניקים ישר קופצים לתרום ולעזור. רק בשביל רגעים מופלאים כאלה שווה לפעמים כל הסבל שעובר עלינו במדינה הזו".