אֵין לִי אֶרֶץ אַחֶרֶת
מילים: אהוד מנור, לחן: קורין אלאל
אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת אל עורקיי, אל נשמתי
בגוף כואב, בלב רעב כאן הוא ביתי
לא אשתוק, כי ארצי שינתה את פניה
לא אוותר לה, אזכיר לה,
ואשיר כאן באוזניה עד שתפקח את עיניה
אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת אל עורקיי, אל נשמתי
בגוף כואב, בלב רעב כאן הוא ביתי
לא אשתוק, כי ארצי שינתה את פניה
לא אוותר לה, אזכיר לה,
ואשיר כאן באוזניה עד שתפקח את עיניה
אין לי ארץ אחרת
עד שתחדש ימיה עד שתפקח את עיניה
אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת אל עורקיי, אל נשמתי
בגוף כואב, בלב רעב כאן הוא ביתי
בגוף כואב, בלב רעב כאן הוא ביתי
יקב כרמל – הנועזים בעורף המתחרים
אלון גונן: זו אמורה הייתה להיות כתבה על יקב כרמל מבחינה פיננסית (על יינות חדשים שלהם קראו בהמשך), מאחר ולעורך התברר באירוע של יקב כרמל בו שוחח עם המנכ"ל, שהיקב הונפק ונסחר בבורסה של תל אביב. העורך ביקש ממני לנתח את הדוח הרבעוני של כרמל, ולהשוות לדוחות של יקב ברקן סגל (במסגרת טמפו) וליקב תבור (במסגרת החברה המרכזית למשקאות – קוקה קולה), שגם כן נסחרים בבורסה.
אבל אחרי שהתחלתי לקרוא את דוחות רואי החשבון של החברות האלה, רציתי לחתוך ורידים או להטביע עצמי באמבט יין, כי עברתי את הגיל בו מרגש אותי למי מהקונצרנים האלה יש יותר גדול. ככל שהתעמקתי בפרטים הקטנים, התחלתי להבין שאין זה עניין של למי ההכנסה הגדולה ביותר (על מנת לסגור את הפינה, יקב כרמל עבר כבר מזמן את יקב ברקן-סגל). מה שעניין אותי יותר, היה להבין באמצעות הדוחות איך בתקופה די קצרה יחסית הפך כרמל מיקב מנמנם, נוסטלגי, חסר מעוף, ליקב שכובש, נוגס, משתלט ומשנה פה את כל תפישת השתייה – ולא רק של יין. האנשים של כרמל מבינים את המגמות החדשות בעולם צריכת המשקאות, ואם עד לפני מספר שנים הפנים של היקב היו אנשי היין של היקב – אדם מונטיפיורי, מירה איתן, ליאור לקסר ודייויד גרוניך, הרי שתחת הבעלות הנוכחית של כרמל, אין בפרונט אנשים, אלא מוצרים, וכאלה שהשוק דורש עכשיו. יש יקב חלוקת תפקידים ברורה ברמה יום יומית, לפיה תפקיד היינן לייצר יין ולא להיות דוגמן, אנשי השיווק והמכירות משווקים ומוכרים, וההנהלה מנהלת.
לראייה, אחרי שנים בהן מנכ"לי היקב לא הגיעו מתחום היין והוחלפו בערך כל שנה, השכילו בשנים האחרונות בכרמל למנות מנכ"ל שמגיע מהתעשייה, ולא צריך תקופת הסתגלות של שנים בתפקיד. ראשית לכל גיבש המנכ"ל נדב ארנס-ארד סביבו צוות חשיבה של אסטרטגים שלא מתרפקים על העבר, ומבינים שבשל השינוי החברתי-תרבותי המהיר בשנים האחרונות, והחשיבות הגוברת של המדיה החברתית בעיצוב דפוסי צריכה, הצרכן שהיה פעם צפוי ואמין כבר לא קיים. הם הבינו שעל מנת להתקיים יש צורך בשינוי רדיקלי בחשיבה, כדי לפגוש את הצרכן החדש והקיים במקום בו הוא נמצא, ולא היכן שהם מצפים שהוא יהיה.
צריך להבין שנכנסנו לעידן חדש של קווים מטושטשים, שהעסק מושפע או מונע ברובו על ידי דור המילניום, דור ה X -ודור ה-Z, והצרכן של היום שינה את אופן המשחק של המשקאות האלכוהולים (יין, בירה, וודקה, ג'ין וכו'). בעבר היו קווים מוגדרים באופן ברור וקל לזיהוי בין קטגוריות המשקאות האלכוהוליים – חתך גיל, מצב סוציואקונומי, מקומות בילוי וכולי. היה קל להגיע לקהל המטרה של כל יצרן, והמסר לקהל היה מוגדר וברור. אבל דור הצרכנים המודרניים פחות מוכן להתאים בצורה מסודרת לקופסה אחת או חתך דמוגרפי אחד. החכמים שבאנשי התעשייה הבינו זאת ומשנים את התגובות בהתאם. הם כבר לא מייצרים ומוכרים מוצרים לקבוצות של צרכנים, אלא מוכרים מוצרים שמתאימים לאירועי צריכה מסוימים.
הדוגמה הטובה ביותר היא היכולת של הציבור לעבור בתדירות גבוהה לנסות משקאות חדשים כמו מוצרים נטולי אלכוהול, ומשקאות מבעבעים בתוספת ויטמינים ומינרלים שמוצאים אליהם את דרכם, וגם לבירות ומים בטעמים, משקאות דלי קלוריות וסוכר ומשקאות ללא גלוטן. אלה הם "הדבר החדש" בשוק, והמונח שעוטף את כל התעשייה החדשה הזו הוא "משקאות היברידיים", אשר קרובים הרבה יותר להכלאות – שילוב של שני משקאות מסורתיים או יותר. היין משגשג ונמכר במשך ההיסטוריה בשל המסורת, בעוד ששאר המשקאות האלכוהוליים, כמו הבירה, מונעים כל הזמן על ידי חדשנות, גם אם בתאוריה בירה ויין אינם רחוקים זה מזה (יין מיוצר על ידי שימוש בסוכר שבענבים, בירה באמצעות הסוכר שבדגנים; שני המשקאות עוברים תסיסה אלכוהולית ואז התיישנות כזו או אחרת).
הבירה החדשה היא משקה היברידי שמשלב בין השניים – תסיסה משותפת של דגן מעובד ותירוש (ענבים מעובדים) באמצעות שמרי הבר מהענבים. התהליך הזה מעניק לבירה אופי שונה וחדש, בדגש על צבע וחמיצות, והחשיבה מאחוריו היא פשוטה. צריך לצאת מהקיבעון, להבין שהעיקרון הקדום הוא שהשלם גדול מסך חלקיו, ואין כל סיבה לא לעשות תסיסות משותפות שצוברות פופולריות בקרב דור השותים החדש, כך שאין גבול למוצרי הכלאיים החדשים שיכולים גם להיות מבוססי סיידר תפוחים ואגסים שתופסים תאוצה עולמית.
בתערוכות בעולם כבר רואים אפילו יינות מעורבים עם פירות, ובואו לא נשכח שמדובר בשוק עולמי שגודלו מוערך ב-10 מיליארד דולר. מוצרים שאינם מסורתיים, ורק לפני כמה שנים היו נפסלים על הסף על ידי אנשי השיווק והמסחר, זוכים כיום לחיבוק חם על ידי הצרכנים. בשל כך ענקיות המשקאות נכנסות לתחום החדש הזה, ומבקשות לזכות בנתח מצמיחת המכירות על ידי גיוון הפורטפוליו שלהן מתוך הנחה שכול הזמן צריך לרגש את הצרכן.
לא לחינם מעמיסים בכרמל על משאיות החלוקה כל מוצר שיגרום נחת לקהל – מים, מים בטעמים, חליטות, בירות, בירות בטעמים, כמובן יינות בסיס ויינות פרמיום, מוצרי אפס אלכוהול ואפס סוכר, והיד עוד נטויה. בכרמל רואים מה עושות בעולם חברת קוקה קולה וחברת פפסי. קוקה קולה השיקה לאחרונה בשיתוף עם נסטלה תה ירוק מוגז בשם אנוויגה (Enviga), אשר לטענתה יכול לסייע בשריפת קלוריות על ידי הגברת המטבוליזם; ואילו פפסיקו מתכננת משקה מוגז בשם טאווה (Tava) שיהיה מחוזק בוויטמינים, ולא מכבר רכשה את המותג הצומחIzze , שמייצר משקאות מיץ מוגזים ללא תוספת סוכר ורכיבים מלאכותיים. בשתי החברות מבינים כי לבני דור המילניום, ואף לצרכנים הצעירים יותר, יש תודעה בריאותית רבה, ויותר עניין באלכוהול נמוך ובסימון רכיבים שקוף.
לסיכום: הדוחות הרבעוניים של כרמל שאכן מראים שהם הראשונים בשוק היין, הם רק הקצה. כרמל הפך בשנים האחרונות לסמן מוביל בכל הקשור לחדשנות ולהבנה עמוקה של הצרכן הבודד. הם מתכוונים להגיע לכול אחד ואחד, ולמתג את החברה כאחת שחושבת קדימה. בכרמל לא מכוונים רק לקהל הצעיר. הם לא עושים הבחנה וזו גדולתם, אלא בורחים מהגדרות כי הם מבינים שהאנשים לא אוהבים להיות מוגדרים, ואפשר להשוות זאת להגדרות הזהות המגדרית החדשות של התקופה. כנראה שכל השינוי הזה משפיע גם על מקבלי ההחלטות בתחום השיווק והפרסום ובייצור משקאות שונים ורלוונטיים. כאמור, מדובר בענף שמגלגל מיליארדי דולרים בשנה, עם אוכלוסייה משתנה שמסורתיות לא ממש מעניינת אותה.
יונתן לבני ורני רוגל בהשקת יינות Vineyards חדשים של יקב כרמל
רני רוגל: אחרי דחיפה מסיבית וממושכת בשנים האחרונות של 'יינות הכסף מהסופרים' – אלה שמכניסים ליקב מיליונים רבים של שקלים בשנה, כמו תירוש, Buzz, סלקטד ופרייבט קולקשן, הבינו ביקב כרמל כי הגיע הזמן לקדם את היינות היותר איכותיים שלהם.
כך הוזמנו והגענו למפגש בו הוצגו והוטעמו המראה החדש ויינות חדשים של סדרת Vineyards תחת מותג יינות הפרמיום Carmel Signature , שהושק לפני כשנתיים במהלך הקורונה כמותג יינות היוקרה של כרמל, "שמאגד סדרות ויינות משובחים מ-16 הכרמים הטובים ביותר של היקב שטופלו באופן דיפרנציאלי בכל תהליך הכנתם, החל מבחירת הכרמים ומשפחות הכורמים המגדלים, ועד ליישון בבקבוק", אומרים בכרמל.
נדב ארנס, מנכ"ל יקב כרמל ובן למשפחת כורמים שמגדלים ענבים עבורו, אומר כי היקב שמציין 140 להקמתו הפך בשנה האחרונה לחברה ציבורית הנסחרת בבורסה של תל אביב תחת השם 'כרמל קורפ בע"מ' (שווי שוק נכון ל- 5.1.23: 377 מיליון ₪).
"אנחנו לא מסתירים את הרצון להמשיך להתרחב, וההנפקה בה לקחו חלק גופים מוסדיים משמעותיים היא ביטוי לכך. אנחנו היקב הגדול ביותר בישראל, מייצרים 16 מיליון בקבוקים בשנה ומייצאים 10 אחוז מהם, בעיקר לשוק הכשר בארה"ב אבל פועלים גם מול השוק הכללי", הוא אומר. "כיקב של יין כלל ישראלי אנחנו מייצרים מנעד רחב של יינות, החל מזולים ונגישים עד ליינות "גבוהים" שלא מתאימים לכולם. חשוב לנו שלכול אחד יהיה היין בשבילו", דברי ארנס. "ערכי המותג שלנו כוללים היסטוריה ומורשת ייננית, ומצד שני אנחנו חייבים להתעדכן עם טכנולוגיות וידע חדיש. לכן אנחנו מחפשים טרנדים ומתעדכנים כל הזמן. אנחנו עוסקים בקביעות בהרחבת הפורטפוליו, ועכשיו מציגים את היינות החדשים של סדרת Vineyards תחת מותג הפרמיום Carmel Signature".
לנדב ארנס חשוב לציין דבר נוסף: "למרות שאנחנו גדלים וצומחים, בסוף אנחנו חברה עם תפיסה של עסק משפחתי. האנשים – עובדי היקב, הכורמים ושותפינו העסקיים, הם הנכס הכי גדול שלנו, ובלעדיהם דברים לא קורים".
ונעבור ליינות
יונתן לבני: היינות החדשים בסדרת Vineyards תחת מותג יינות הפרמיום Carmel Signature, מופקים מכרמים נבחרים הנטועים בתתי גידול אזוריים בצפון רמת הגולן ובהרי ירושלים. לדברי היינן הראשי של היקב, יפתח פרץ, שליווה והסביר את הטעימה, הכרמים לסדרה מטופלים בדייקנות מרובה על מנת להפיק יינות ברמה הגבוהה ביותר. "תפקידנו כייננים הוא לשמור על הכרמים על מנת שיניבו איכויות מתת אזורים לעומת סדרות של Single Vineyard , שם ההקפדה רבה עוד יותר כי מדובר בכרם שייתן את הענבים הטובים ביותר שניתן לקבלם מכרם יחידני".
Volcanic White 2021– לטעמי זו הפתעת הטעימה כולה, ועבור יין זה בלבד היה כדאי להגיע לאירוע. מוגדר כיין לבן חצי יבש, אם כי לטעמי נטה יותר ליבש מאשר לכיוון מתוק. מורכב מ- 47% ענבי ויונייה, 20% פינו גרי, 20% שרדונה, 6% סוביניון בלאן, 5% ריזלינג ו-2% גוורצטרמינר. כל הענבים לבלנד הלבן הגיעו מכרמים ברמת הגולן – כרם תל מחפי וכרם הר אביטל. היין עבר סחיטה עדינה במיכלי נירוסטה, כל זן בנפרד, כשבסוף אוחדו כולם לבלנד. יין עשיר וארומטי במיוחד, מינרליות נעימה כמו ביינות ריזלינג טובים מהמוזל. מתיקות טבעית ועדינה שמשפיעה על כל היין. אחד הלבנים הטובים ששתיתי בארץ לאחרונה. שאפו ליינן וליקב.
שרדונה 2021 – הענבים מכרמים בפרוזדור ירושלים בגובה כ- 700 מטר על קרקע טרה רוסה מינרלית. היין תסס בחביות עץ אלון על משקעיו (Sur Lies) במשך מספר חודשים. שרדונה בעל גוף, עם ניחוחות אופייניים לשרדונה לימוני, מלון ומעט אננס. מאוזן ונאמן לזן. אולי הטעות הייתה ששתיתי אותו לאחר שהוקסמתי מהוולקני הלבן, אבל כשרדונה הוא אומנם אופייני לזן אבל יש לנו כל כך הרבה שרדונה-ים בארץ, שלא הרגשתי בטעם שאני שותה שרדונה ששווה ציקצוק.
פטי ורדו 2020 – לא הרבה יקבים בעולם עושים מפטי ורדו יין זני. בבורדו, משם מגיע זן זה, הפטי ורדו משולב בתוך בלנדים, וגם אז באחוזים קטנים בלבד. אבל מה שלא עושים בצרפת מותר לעשות בישראל, וכאן מספר יקבים משתמשים בענבים אלה לייצור יין זני ללא תוספות, ולא כתוסף. היין עשוי מענבים שהגיעו מהרי יהודה, התבגר בחביות עץ אלון במשך 14 חודשים ושנה נוספת בבקבוק. יין עוצמתי בטעמיו, מאוד עפיץ, ולדעתי חמוץ מדי ודורש עוד זמן רב כדי שיגרום הנאה לשותה. אשמח לטעום אותו בעתיד כי עכשיו לדעתי הוא בוסרי, אם מותר להשתמש בביטוי זה ליין.
קברנה סוביניון פטי ורדו 2020 – היין שמורכב מ-73% קברנה סוביניון ו-27% פטי ורדו, התבגר במשך 14 חודשים במיכלי בטון, שיקבים רבים נוטים להשתמש בהם לאחרונה. לפי יפתח פרץ היינן, מיכלי בטון עוזרים לשמר את אופי הזן ואת רעננותו. ליין ריחות וטעמים של פירות שחורים כמו שזיפים ופירות יבשים. יין צעיר מאוד, עם מרירות שתתפוגג לדעתי עם חלוף הזמן. יש לו פוטנציאל מצוין, צריך להמתין עוד מספר שנים כדי שיגיע לשיאו. היום עדיין לא ממש מוכן לשתייה מהנה.
קברנה סוביניון 2020 – ענבים מצפון רמת הגולן על קרקע וולקנית, מזכיר מאוד את הקברנה סוביניון של יקבי הגולן. היין יושן במשך 14 חודשים בחביות עץ אלון גדולות, ולאחר מכן עוד שנה בבקבוק. יין עם טעמים אופייניים לזן, עם גוף מלא וסיומת ארוכה. לאוהבי הזן זה קברנה סוביניון ישראלי קלאסי במיטבו.
מחיר כל אחד מיינות הסדרה 80 ₪. בהתחשב באיכות היינות, גם אלה שפחות אהבתי, בוודאי מדובר על VFM (תמורה למחיר), מאחר שמחירי מרבית היינות עולים בימים אלה, וקשה למצוא איכות כזו בפחות מ- 100 ₪.
אלון גונן מבקר "יינות טעימים"
תערוכת סומלייה (בארגון אבי בן עמי) שתתקיים בהיכל התרבות בתל אביב בתאריכים 14-15.2.2023, תהיה יריית הפתיחה הרשמית של השנה בענף היין הישראלי. יוצגו בה יינות חדשים, יינות מתיישנים וגם יינות עתידיים – כל יקב בוחר מה להטעים ואיך להציג את עצמו, כאשר מה שבטוח הוא שזה המקום אליו יקבים לא יכולים להרשות לעצמם להביא יינות גרועים. זה יהיה מסוכן מדי עבורם, הם לא נשפטים במשך היום רק על ידי הקהל המקצועי (בערב קהל פרטי), אלא גם על ידי עמיתיהם הייננים שבאים לטעום, לבדוק ולהשוות. בכל מקרה, בטוח לגמרי שיש למה לצפות. אני, לעומת זאת, פותח את שנת 2023 דווקא בביקורות יין פחות מקצועיות. במהלך השנה אני כותב על עשרות טעימות יין שערכתי, ומדרג את היינות על פי פרמטרים מקצועיים של פגמים ביין. אני נמנע מלציין את הפרמטר שבסופו של דבר הוא הכי חשוב – "טעים או לא טעים"; רק ברישומים שלי אני מציין נתון זה. יחד עם זאת יש מספר יינות שאני חוזר אליהם, כי מעבר להיותם טובים מקצועית, הם גם היו טעימים לי במיוחד. אלה יינות ששתיתי עם אוכל או עם חברים, וכולם היו תמימי דעים לגבי טעמם. לכן יריית הפתיחה שלי לשנת 2023 הם יינות טעימים.
יקב בן חיים – מרלו 2003 – יינן איתי בן חיים
כשערכתי את טעימת בציר 2013, איתי שלח לי גם מרלו משנת 2003, כלומר יין בן 20. כשהגיע הבקבוק הרמתי גבה ואמרתי לעצמי שגם מרלו וגם בן 20, זו צריכה להיות טעימה מעניינת. במחשבה ראשונה הייתי בטוח שהיין יהיה חלש וכבר גמור, ובוודאי האופי שלו כבר לא קיים. אז חברות וחברים, היין אומנם כבר מעט חום והארומות שלו כבדות וריבתיות, אבל הפה מדהים ועשיר. פרי בשל וטוב, עשבי תיבול שמעניקים אפילו מעט ירקרקות ליין, והוא היה מאוד מהנה. לצד גבינות עזים ולחם טוב, היין פשוט שיחק אותה.
יקב אדיר – אדיר עשור 2013 – יינן אבי רוזנברג
אדיר 2013 הוא יין העשור של היקב, שהבציר הראשון שלו היה ב- 2003. בלנד מורכב מ-63% קברנה סוביניון, 25% שיראז ו-12% קברנה פרנק, 14.5% אלכוהול. יין נפלא ועוצמתי, רענן עם חומציות נפלאה. זהו יין שפותח את התאבון ברגע. יין בן עשר שהתנהג כיין צעיר ותוקפני, עם אין ספור טעמים שהתפוצצו בפה, וכאמור, זעקו לאוכל. אני בטוח שבשר מעושן או קדרה טובה היו מתאימים ליין זה כמו כפפה ליד, אבל אצלנו היה לצד היין מגש פיצה משפחתית עם הרבה סלמי וחלפיניו. האושר היה גדול.
יקב כהנוב – סירה 2012 – יינן אבי כהנוב
בשנת 2012 נשרף יקב כהנוב בגדרה, והשריפה כילתה כמעט את כל מלאי היינות של היקב. אני זוכר את האירוע שקרה ביום שישי 3.8.2012 כאילו היה זה אתמול, למרות שעברו מאז יותר מעשר שנים. היינו באמצע ארוחת הערב בגינה בבית שלי בתל אביב, כאשר הגיעה שיחת הטלפון ממרים כהנוב שצעקה לתוך אוזני שהיקב עולה בלהבות. בלי לחשוב הרבה הנעתי את האופנוע, ואין לי מושג באיזו מהירות נסעתי, אבל הגעתי לפני כוחות הכיבוי, ומצאתי עצמי עם צינור ביד, מכבה שאריות של בקבוקי יין ומיכלים. ההרס היה רב, ונראה שהעולם חרב על משפחת כהנוב. אבל מדובר במשפחה חקלאית, ציונית וקצת לא שפויה, ותוך מספר חודשים הם התחילו הכול מהתחלה.
למחרת השריפה, מוקדם בבוקר, התחלתי לחפש ניצולים בין הבקבוקים המפויחים, ומצאתי ארגז של סירה 2012 שבצבץ בין ההריסות. המשפחה רק רצתה לעלות עם טרקטור על ההריסות, לכן הארגז מצא את מקומו בארון היין שלי, ונשכח למשך שנים רבות, זיכרון קטן לפני השריפה. לפני מספר שבועות פתחתי בקבוק, ומה אגיד לכם – צבע סגול בוהק, אף עמוס באספרסו, פרי בשל ושזיפים. פה עם טעמים נקיים, פירותיים, ומתיקות נפלאה. יין טעים שמעלה חיוך ענקי על השפתיים.
יקב הר זמר – ברברה מרלו 2020 – יינן עופר גידסי
שילוב מדהים בין שני זנים שלא חשבתי שיכולים להתחבר באחוזים זהים. יין אדום בוהק עם ארומות נקיות של דובדבנים ושזיפים, לצד עשבי תיבול יבשים. פה עשיר, תוקפני ולא רגוע שמשגע את החך, עם טאנינים צובטים. לא מפסיק לעבוד ולהשתנות, וגם הוא מעלה חיוך גדול על הפנים. יין מאוד מאוד טעים ושונה בנוף, מהליגה של הגדולים. שאפו .
יקב הר זמר ממשיך להפתיע עם רוזה 2021 – בלנד של סירה וברברה. גם כאן יש שילוב מרתק של חמיצות מטורפת, מינרליות, ומתיקות שבאה מהסירה הבשל יותר. רוזה מקסים שנעשה במקצועיות רבה, עם טעמים נפלאים שנרקחו ביד מדויקת. היין נשתה לצד אנטריקוט נוטף חמאה מומסת, וזה היה שילוב מנצח.
יקב ננה – שנין בלאן בארל רזרב 2020 – ייננית דנה בני
יין שופע ריחות של תפוח אפוי, משמשים בשלים, אגוזים קלויים ודבש. פה סמיך, חמאתי, בשל, וכאן רק מתחילות ההפתעות של היין הזה, שהתחיל להיפתח רק אחרי רבע שעה בכוס, ואז פשוט התחיל להפגיז עם טעמים של אפרסק לבן, מנגו ירוק, ושפע של רוזמרין ותימין. מבחינתי זה שנין בלאן שעושה בית ספר לכול השאר, וכמובן שכבודם במקומם מונח. איזה יופי של יין גדול, סוליסטי ומרתק.
יקב אדם- קותי 2015 – ייננית אורנה לב
סירה עם תוספת גאונית של 5% ויונייה. ארומות משובחות של דובדבן בשל ואוכמניות, עץ ארז, אדמה, טבק, שוקולד, עשן וזרעי אניס. בפה פרי טרי ומעורר, ליקריץ שחור ונגיעות של וניל מלטף. יין מלא טעם, עשיר ומאוד מורכב (מדובר בשנת סופת החול שהשפיעה על הרבה יקבים). כאמור, תוספת הויונייה משובחת, שכן היא הוסיפה עידון מקסים.
יקב מואה – מלבק 2019 – יינן יהודה פרידמן
כל הסימנים המוקדמים אומרים שזה יין לטווח הרחוק. אגרסיבי, עם נוכחות של חומצות וטאנינים בומבסטיים, מובילים לטעמי שזיף שחור, שוקולד, מוקה ופלפל שחור, שעובדים יחד בצורה מושלמת. יש לו אפטר טייסט שממאן להסתיים, ומדובר ביין מאוד מרגש. יופי של יין.
יקב וורטמן – דליה 2016 – יינן חי וורטמן
בלנד של 56% קברנה פרנק עם 46% קברנה סוביניון. שילוב מנצח של שני יינות סוליסטים. פרי משובח, מרוכז, עוצמתי. הרבה פירות אדומים, שוקולד ואלון קלוי, וגם עפיצות משובחת. מצד אחד יין שזועק אוכל, אבל מצד שני ללא ספק אחד היינות שלא צריך אוכל לידו. הבקבוק פשוט נגמר במהירות, עוד לפני המנה העיקרית.
יקב בר מאור – ריזלינג 2015 – יינן רמי בר מאור
תפוחים ירוקים, מינרליות, ופטרוליות שבוקעת מכל עבר. איזה יין גדול, עשיר בטעמים. שונה בנוף ומקסים בעיניי.
יקב אחת – ויונייה רוסאן 2014 – ייננית ניצן סברסקי
זה היין הראשון פרי יצירתה של ניצן שכתבתי עליו ביקורת, ואני עדיין זוכר את המשפט שכתבתי לסיכום הביקורת – "עוד אחת מני רבות", ומאז ניצן עברה שנים של התמקצעות והתמדה. לפני שבועיים פתחתי עוד בקבוק של היין הזה, לבן בן שמונה שנים, שהיה בזמנו יין חד, מוחצן, בומבסטי, משתולל ולחלוטין לא מאוזן; נכון להיום הפך לרגוע, אִינְטְרוֹבֶרְטִי, חמאתי מאוד, עשיר בטעמים נפלאים ועשירים מאוד. יין טעים מאוד מאוד מאוד.
יקב אפק – שרדונה 2017 – ייננים אהרון וחלי ג'לח
זה שרדונה שיכולתי לכתוב עליו ביקורת ולהעניק לו ציון גבוה מאוד בלי להניד עפעף, אבל אני עוסק הפעם ביינות טעימים, אז זה שרדונה בוהק, מורכב, הדרי, מינרלי, עם קו מאוד עקבי לאורך כל הטעימה. יין שלא רציתי לחלוק עם אף אחד שישב לידי.
יקב וילה וילהלמה – YELLOWISH 2020 – יינן מוטי גולדמן
בלנד של גוורצטרמינר וסוביניון בלאן. יקב וילה וילהלמה מוכר בעיקר ביינות המתיישנים שלו מסדרתTIMELESS , והיין הלבן הזה היה הדבר האחרון שחשבתי לכתוב עליו כשמדובר ביקב זה. אבל שתינו אותו כשמימי בן יוסף התקשר אלי לשאול אם יש לי במקרר יין לבן להביא לארוחת בוקר, וזה היה הבקבוק היחיד שהיה לי במקרר. אז הבקבוק הגיע לשולחן שעליו הוגשו בייקון מטוגן, דגים מלוחים, איקרה טובה ונקניקיות עסיסיות, ומה אגיד לכם? היין הזה התאים כמו כפפה ליד – 12.5% אלכוהול עם ריחות דבש, בפה חומציות מצוינת, מינרליות שריעננה את הפה, והיה פשוט מושלם.
כרם שבו – רוזה 2021 – יינן גבי סדן
רוזה מענבי ברברה, מורבדר וגרנאש. יין מאוד מתובל, עם נוכחות מרשימה מאוד של פרי, חמיצות טובה וטעים מאוד. עוד יין שדורש אוכל, אבל נגמר עוד לפני שהאוכל מגיע.
יקב מדבר – פינו נואר 2020
יין מקסים, נעים לשתייה, קליל, שופע ריחות נקיים, פה עשיר. כל כך פשוט ליהנות מהיין הזה.
יקב נבו – רוזה 2021 – יינן נבו חזן
רוזה מענבי קברנה סוביניון שנסחטו כאשכולות שלמים, העניקו ליין ארומות וטעמים נפלאים, וחדות לצד מתיקות נעימה. יין מצוין.
יקב נווה ירק – קריניאן 2016 גפנים בוגרות – יינן מומו שמילוביץ'
יין מאוד עשיר ומאוד מתובל. נוכחות מרשימה ליין מקסים שנמצא בשיאו, וללא ספק קריניאן משובח. הרבה בשר על האש לידו. טעים מאוד.
יקב רוגלית – קברנה סוביניון 2015 – ייננית שרון כהן
זה יין שטעמתי לפני מספר שנים, באחת תערוכות היקבים הביתיים שערך ניר שחם בבית הספר שורק. בקבוק נוסף שרכשתי להתיישנות נפתח לפני מספר שבועות, והאמת היא שלא הופתעתי. זהו יין עוצמתי, מרוכז, דומיננטי ועשיר מאוד בטעמים של קברנה משובח שטופל ביד מדויקת – העץ בדיוק במקום, האלכוהול נותן תמיכה, החמיצות מאוזנת והיין מהודק. שרון היא ייננית גדולה, ובכל פעם שאני טועם יין שלה במסגרת כזו או אחרת אני מתרגש. יש ביינות של שרון טביעת אצבע מאוד ייחודית, שלא מפספסת שום דבר. על ציר הזמן משנת 2008, שרון כהן מובילה קו מרתק ושונה.
יקב שירן – סמיון 2020 – יינן אלי שירן
יין עם חמיצות עדינה ורעננה וטעמים של פרי הדר, אננס, מנגו ווניל. יין מאוד מאוד טעים, שהיה מעולה עם אויסטרים, ושוב תודה למימי בן יוסף על ארוחת בוקר נפלאה (הפעם האויסטרים היו עלי והיין שלו). אלי שירן הוא יינן מרתק, שלקח זן שבדרך כלל הופכים אותו למשהו מעיק ומתוק, והפיח בו חיים. זה ממש גולם שקם על יוצרו. פשוט יין טעים.
יקב גראז' דה פאפא – אדום 2013 – יינן עידו לוינסון
בלנד של סירה, פטיט סירה וקריניאן. היין בן העשר של לוינסון היה פרחוני מאוד, עשיר בליקריץ ועשבי תיבול, עם גוף חסון ומרוכז מאוד. היו בו חומציות נפלאה ואפטר טייסט חמאתי ומרשים. הדרך של עידו ביקב גראז' דה פאפא היא מרתקת, והעשייה בו השפיעה על היינות שהוא מייצר ביקב ברקן סגל. היין מאוד מאוד טעים, ואחרוג ביין האחרון הזה, ואתן לו את הציון 92. מגיע לעידו.
קבוצות רכישת יין בווטסאפ – זה מתפשט
רני רוגל: לפני שבועיים שלח לי חבר את הודעת ווטסאפ הבאה: "עד כמה אתה מודע לעשרות קבוצות, הרבה מהן קבוצות שומרי כשרות, שעושות לעתים גם מאות טרנזקציות ביום (בכול קבוצה) – כל יום כל היום, בין חברים שחלקם חנויות, במכירת יינות אחד לשני?". אז האמת שידעתי, אבל לא ידעתי עד כמה מדובר בשוק יין לכל דבר, שבחלקו מכניס לשוק יין חדש ובחלקו מגלגל ומסובב אותו בין מוכרים לקונים שבתורם הופכים למוכרים – הרבה פעמים בלי חשבוניות ובלי דיווח.
שאלתי את החבר: "מה זה מוכרים אחד לשני? אלה חנויות או מוכרים עצמאיים שחסר להם יין מסוים שהזמינו אצלם, והם קונים ואז מוכרים מוסיפים רווח? פלא שקצרין מגיע ל-800 שקל בסיבובים כאלה". תשובתו: "הכול נכון. אלה אנשים שאוהבים להיות בסביבה של יין, אוספים יינות (רבים מהם כשרים, מאפיין של מספר קבוצות) ומנסים לעשות סיבוב. המחירים שמגיעים אליהם מפוצצים אותי. זה ממש כמו בולים או אוספים דומים. עוסקים בזה פרטיים וחנויות, מעתיקים את השיטה אחד מהשני".
משיחות שקיימתי מסתבר שאנשים מוציאים על "תחביב" זה עשרות אלפי שקלים בשנה, ויש מחזור יין שלא מדווח בשום מקום, או כמו שנאמר לי: "ב- 2022 הייתה ירידה במכירות יין, אבל הקבוצות האלה לא במחזור הענפי אלא במחזור אחר. מבחינת היקבים, יין שמחליף ידיים לא מדווח כיין שנמכר עכשיו. התחום הפך לבורסות פרטיות של יינות מתיישנים, אבל גם הרבה יינות חדשים, בעיקר שחנויות מוציאות לקבוצות".
מגזר משמעותי בקניית יינות בכלל, יינות יקרים בפרט – הוא המגזר החרדי. "החרדים התאהבו ביינות יקרים ופותחים קבוצות לעצמם, ומכיוון שאוהבים מסחר מתעסקים בזה".
כדי לענות על השאלה האם זה תחביב שמביא כסף, או דרך של חנויות למכור לפראיירים, נפגשתי עם חבר נוסף – בעל חנות יינות כשרים בלבד, שמכיר היטב את זירת קבוצות רכישת יין בווטסאפ וגם משתתף בהן, והתפלא שרק עכשיו אני עוסק בזה כי מדובר בתופעה שקיימת כבר זמן רב.
"יש בקבוצות אלה הרבה דברים לא אמינים", הוא אומר, "מוכרים חבילות וכשבאים לקבל את היינות שומעים 'יש לי את זה אבל אין לי את זה', ומפזרים את האיסופים בין מספר מיקומים. לכן בן שיחי קונה חופשי בקבוצות אלה, אבל לא נענה להצעות של חבילות גדולות. עם זאת, הדעה שלו על קבוצות אלה חיובית: "נמכרים בהן הרבה יינות מתיישנים ודברים יפים, ובמחירים טובים, כי יש בהן הרבה סוחרים שיודעים את המחירים".
תופעה בולטת נוספת, היא זו של הרבה מכירות פומביות בהן המחיר מתחיל בשקל אחד ועולה ומטפס. צפינו במכירה כזאת בה הוצע ירדן פינו נואר 2007 יחד עם קברנה סוביניון 2002 של כרם בן זמרה. המחיר ההתחלתי, כאמור 1 שקל, כשהמכירה תסתיים ב- 15:00. עד 13:00 הגיע ל- 120 ₪, והחבר צפה הגעה ל- 200 ₪ בסיום המכירה. "אם אראה שפחות, אתן הצעה בדקה ה- 90, לפעמים יש מציאות", הוא אמר. דרך אגב, שני הבקבוקים נמכרו תמורת 240 ₪.
הדוגמה של קבוצת הרכישה מיקוד יין
כל בני שיחנו ציינו את קבוצת 'קול האלכוהול' כבולטת ומובילה בהיקף הסחר בה. מתוך קבוצות רכישת יין ואלכוהול הפועלות בווטסאפ (המספרים שציינו בפניי נעים בין 5 ל- 15 קבוצות, ויש עוד בטלגרם), בחרתי לשוחח עם מקים קבוצת הרכישה 'מיקוד יין', שנוצרה בשנת 2019 כחלק מהרחבת פעילותה של קבוצת ווטסאפ בשם זה. המתכון והשיטה היו התאמת הווטסאפ לסגנון מכירות פומביות של איביי (eBay). עם השנים העביר המייסד את הניהול לחבר אחר בקבוצה, בה יש היום כ- 270 חברים, והפך למספר שניים. מטרת הקבוצה היא מסחר ביינות מתיישנים באופן אתי והוגן. לכן הוגדרו כללים, ואנשים שחרגו הוצאו ממנה. דוגמאות לחוסר אתיקה: מכירת מוצר אחד במספר קבוצות, בידינג בו חבר מעלה מחיר באופן לא הגון, או אי קיום עסקה שנסגרה. הוא מעריך כי כ- 80% מהיינות שמחליפים ידיים בפעילות, הם יינות ישראלים.
עם השנים התרחבה הפעילות, וכוללת גם פרסום מוצרים חדשים, מבצעים במחירי פיקס, או חיפוש פריטים אותם מחפשים לאירוע חגיגי, או טעימת יין או עבור לקוח. הקבוצה יצרה לעצמה שם של קבוצה קשוחה, ללא מרמה והפרות. זאת באמצעות טיפול מידי בהפרות. מהנשירה התפתחו קבוצות נוספות, גם בווטסאפ וגם בטלגרם, אבל נראה שהם היו שם הראשונים.
דבר נוסף וחשוב מאוד לפי מייסד קבוצת רכישה זאת, זה שהיא חרטה על דגלה את האחריות על יינות מתיישנים. "עד לפתיחתה, מי שהעז ורכש יין מתיישן מחנות שמע תמיד 'לא נהיה אחראים והכסף לא יוחזר'. דרך הקבוצה ואופייה, האנשים הרוכשים למדו לבדוק יין מתיישן לפני הקנייה, ולמקד שאלות ספציפיות למוכר כמו 'מה קורה אם אני פותח את הבקבוק והיין מקולקל, ומי מפצה אותי'", הוא אומר ומעריך ש- 20% מהחברים בקבוצה אלה חנויות. "המסחר אצלנו מדווח כשמדובר בסוחרים, ולא מדווח להערכתי כאשר חובב משחרר בקבוק מיותר. זה נושא בעייתי שעלול לגרום לצרות. אני אישית מוכר עם חשבונית".
חברו שמנהל היום את קבוצת הרכישה, מדגיש כי היא פועלת ללא מטרת רווח תוך שמירה על כבוד הדדי. "בסוף זו קבוצה שלנו, ויש לנו את הדרך שלנו. מי שלא שומר על יחס נאות יוצא מהקבוצה. גם אם לפעמים יש קצת מתח, האמינות לפני הכול. מבחינתנו אין אפליה בין החברים. כל אחד יכול להציע מה שהוא רוצה, גם אם זה נראה מגוחך".
אני שואל על ההיקף הכספי של הפעילות. מייסד הקבוצה אומר: "לא מדובר בכסף גדול, אבל יש פה מקום מפגש אינטרנטי חברי ואינטימי, שמאפשר לאנשים מרמות מסחר שונות – ממנהלי רשתות וחנויות עד "האדם הקטן" להיות בקשר. היכרות כזאת דרך קבוצות יין מאפשרת לפעמים להשיג יינות מצוינים בזול".
מהיום עד 25.1: צפו בבית בסרט הדוקומנטרי 'יין קדוש' – Holy Wine Movie
רני רוגל: סרט הקולנוע הדוקומנטרי Holy Wine Movie (96 דקות) מוקרן מהיום 13.1.23 עד 25.1.23 בפסטיבל הסרטים היהודי במיאמי ארה"ב – Miami Jewish Film Festival. סרטו של הקולנוען רון שי הידוע בכינויו Snow ('שלג'), פתוח לצפייה אונליין (בתשלום) ברחבי העולם וכמובן גם אצלנו בישראל – לחצו על הלינק לצפייה.
הסרט מביא את סיפורו היין הישראלי, תרבות היין והייננים שעושים אותה. שורה מכובדת של ייננים מקומיים ומומחי יין מהארץ ומהעולם מופיעים בסרט. Snow (רון שי) אומר שלסרטו יש שתי מטרות: "הראשונה היא לעורר את השיח על תעשיית היין המקומית ועל ידי כך לקדם אותה ואת שוק היין הישראלי בארץ ובעולם. המטרה השנייה קשורה לנושא ייחודי שיש לנו בארץ ,והוא נושא הכשרות וכל הבעיות הכרוכות בייצור ושיווק יין ישראלי כשר. שם לא מדברים על טרואר, טיב ענבים ואיכות היין אלא על מי עושה אותו ואם יש לו כיפה. לא ייתכן שנמשיך לעבוד לפי חוקים דרקוניים הלכתיים, בהם בעל יקב ישראלי, יהודי, לא יוכל לרדת בעצמו לחדר חביות, למזוג לעצמו יין ולעשות את היין בעצמו. זו לא הדרך; השיח אינו על היין המדהים והאיכותי שלנו, אלא על כמה היין ומי שעושה אותו דתי. אנו רוצים לעורר שינוי באופן ייצור, מיתוג ושיווק היין ככשר לשוק העולמי. יש לנו יין נפלא בארץ, עם היסטוריה מטורפת, עם סיפור יחיד במינו, עם יינניות וייננים מוכשרים, ואנו רוצים לראות אותו ואת כל תרבות היין המקומית משגשגת".
ב- 19.3.21 פרסמנו כתבה רחבת היקף של אלון גונן על הסרט, יוצרו, הפקתו, תכניו והבעייתיות שהוא מעלה – קראו כאן. הנה קטעים מתחילת הכתבה של אלון גונן:
"רון שי התחיל את התחקיר לסרט בשנת 2012, והצילומים נמשכו כמה שנים. הוא מכיר את האנשים שראיין לא רק בגלל התחקיר שערך, אלא גם מפני שהוא חובב יין. זה בדיוק מה שגורם לסרט להיות כל כך חזק. האינטימיות שהייתה לו עם המרואיינים הצליחה לחשוף בפני המצלמה את "הבעיה" היחידה (על פי רון שי) של "היין הישראלי בעולם". תוך כדי צפייה בסרט התחלתי מהר מאוד לזוז בחוסר נוחות בכיסא כששמעתי שוב ושוב את הייננים והסומליירים שנבחרו לדבר בסרט. אני תל אביבי דור שלישי, גאה להיות שמאלן, לא מאמין ודעתי על הדת ידועה לפחות לחלק מהקוראים, מוצא את עצמי צופה במרואיינים שמשתתפים בסרט, אנשים שאני מכיר היטב, ואומר לעצמי "לעזאזל, הם יורקים לבאר ממנה הם שותים". החשיבה שלי על הסרט קיבלה תפנית, ולאחר שסיימתי לצפות בו ראיינתי ארוכות את הבמאי, ניסיתי להבין מי האיש, ובעצם מהי מטרת הסרט שלו.
ראשית, התשוקה של רון שי ליין ישראלי עצומה, והערצתו לייננים ישראלים שנשקפת מכל תמונה בסרט עולה גם בשיחתנו. אבל יותר מכל דבר אחר, הוא חש את כאבם ואת תסכולם של הייננים הישראלים שהוא ראיין, ובעצם חושף את הפיל שנמצא בכל יקב – "הכשרות". הסרט מאשים את היין הכשר לדורותיו בהרס המותג של מה שצריך להיות "יין ישראלי". לטענת הסרט והבמאי, רק בגלל הכשרות לא מצליח היין הישראלי לעלות על המדפים ברחבי העולם, היות שכיין כשר הוא ממותג כיין "יהודי", ומתקשר ליהודי לובש שחורים, עסקן, שמבשל יין לצרכי פולחן, יין ששייך לקהילה מסוימת, סגורה ומתבודדת.
בין הייננים שמופיעים בסרט תמצאו את יאיר ואסף מרגלית, אלי בן זקן, ויקטור שונפלד, גבי סדן, אסף פז, גולן וגלעד פלם, גיא אשל, ערן פיק וטל פלטר. כאן בדיוק הבעיה של הסרט הדוקומנטרי הזה, כי לא תמצאו בו אפילו יינן אחד שמוגדר כדתי. אצל רון שי הם בעצם לא קיימים, אלא מהווים בעיה שצריך להסתיר. ההתרסה שלו בסרט זועקת לשמיים, "כפי שהם מתעלמים מהצורך של יינן חילוני לעשות יין ולגעת ביין, ככה אני מתעלם מהם בסרט". שיבי דרורי, שיקי ראוכברגר, אוליביה פרתי, עמיחי לוריא, סם סורוקה, יעקב אוריה, אף אחד מהם לא מוזכר בסרט. הם לא קיימים. שלא תטעו, מלבד יקב מרגלית ויקב שבו, כל הייננים שמוזכרים בסרט עושים יין כשר, וכולם מתפארים בכך שהכשרויות שלהם הן בין המחמירות".
אז אני מקווה שרבים יצפו בסרט הדובר אנגלית ברובו, ומעבר להקרנות בפסטיבלים פועל רון שי להפצתו בעולם כי הסרט מיועד לקהל הבינלאומי. "עבדנו על הסרט הרבה שנים. אני רוצה שכמה שיותר אנשים יצפו בו ברחבי העולם, והאנגלית מנגישה אותו". ובכל זאת בשורה לאנשי ענף היין ולמתעניינים בתחום היין בארץ, יש דיבורים גם על הקרנותיו בישראל.
קראו עוד באתר Holy Wine Movie או בדף הפייסבוק
כדאי לקרוא ולהאזין
יין וג'אז: רק יין טוב של יהודה כמיסה ומוזיקה ללא גבולות של שלומי כהן
יוסי נאור, חובב יין וג'אז שהוביל את 'ג'אז אדום לבן' בתחנת הרדיו של מכללת עמק יזרעאל, מביא הקשרים בין יינות ישראליים למוזיקה שהוא אוהב. כי יש מספר רגעים קסומים בחיים כמו לשתות יין ולהקשיב לג'אז. הפעם יצירות מושלמות ואיכותיות, מושפעות ומעוצבות בכישרון ובמקצועיות גדולה וגבוהה. קראו והאזינו כאן
