המדריך לחובבי יין – כך לא אוחזים בכוסית

כשראינו תמונה זאת, שצולמה בבסיס חיל האויר בתל נוף במהלך ביקור ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון (כרגע לא על תנאי) יואב גלנט, הרמטכ"ל רב אלוף הרצי הלוי ומפקד חיל האויר אלוף תומר בר, אוחזים בכוסיות יין לרגל חג הפסח, היה ברור לנו שצריך כאן מומחית שתתייחס לאופן אחיזת הכוסיות בידיהם, שנראה לנו לקוי.

פנינו כמובן אל תמי לנצוט ליבוביץ – מומחית לתדמית אישית, תרבות האירוח, נימוס ונוהג. בעסקים, בפוליטיקה ובחברה, וכך היא כתבה: "תרבות היין היא שפה – קוד-בינלאומי אחיד ונושא שיחה פופולרי בכל מקום. לפיכך הכרת הנוהגים והנימוס סביב יין, חשובה לכול אדם בכלל ובוודאי לנושאים בתפקידים בכירים, ממלכתיים  וייצוגיים, שחייבים תדמית אישית מרשימה ומקצועית המקרינה ידע ואמינות. הכרת נוהגי היין במקרה זה היא חובה, היות וצריכים לקחת בחשבון שבעידן העכשווי יותר מאשר בעבר, מצלמות מתעדות מכול עבר 24 שעות ביממה.

כיצד אוחזים בכוסית יין? תמיד אוחזים ברגלית ולא בגביע עצמו. בתמונה למעלה (מימין לשמאל): הרמטכ"ל – שכח שכוסית יין לפניו, אוחז בשתי ידיים כחפץ עזר לשליטה על הידיים בנאום. מפקד חיל האויר – נכון, אוחז ברגלית, אך גבוה מדי. שר הביטחון: בהתחשב בכך שהכוס אינה מתאימה ליין אדום (קטנה מדי), מגושם מעט אך עדיין סביר. ראש הממשלה – 'ביג ביג מיסטייק', שגיאה ממשית. איך?! לא מתאים לו". ואנחנו מוסיפים: המאבטח – לבוש כהלכה והופעתו מוקפדת, לא מרים כוסית בתפקיד.

ישראל, מעצמת יין או זיוף אחד גדול?

אלון גונן: לפני כשבועיים קיבלתי מה-American Association of Wine Economists (AAWE), פרסומים שנשלחו לכתבי יין ברחבי העולם. הארגון מקבל את הנתונים ממחלקת הסטטיסטיקה של האו"ם, האחראית על סטטיסטיקות עולמיות גם בכול הקשור ליצוא ויבוא מזון ומשקאות ברחבי העולם. לא יכולתי להתעלם מהנתון על יצוא יינות בבאלקים (in Bulks) בשנת 2021 . על מנת לפשט את העניינים, מדובר ב"יין בתפזורת", שמוגדר כיין הנשלח במיכלים דוגמת  ISO, Flexitanks וכו', ולא בבקבוקים או באריזות קטנות יותר. היין מועבר לבקבוקים או למיכלי קרטון ביעד אליו נשלח.

לפי הנתונים ישראל מייצאת לארצות הברית 35 מיליון ליטרים בבאלקים (מצורפת הטבלה בה ישראל מופיעה בשורה מספר 19). הנתון הזה, ואיתו נתונים נוספים שהופיעו בחומרים שקיבלתי, נראו לי מופרכים מהיסוד ובלתי מתקבלים על הדעת. למרות שלא ברור לי ממי קיבל האו"ם את הנתונים הללו, הרי מדובר בנתונים שמפרסם ארגון רשמי ומוכר, ולכן אסור להתעלם מהם.

הבדיקה הראשונה שערכתי הייתה מול  הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה), שהגיבה מהר מאוד. לדבריה לא קיימים נתוני יצוא מלאים בליטרים עבור פרט מכס יין (2204), לכן אינם יכולים לענות לי השאלה. התשובה קצת הפתיעה אותי, כי בשביל מה הלמ"ס קיימת אם לא כדי שיהיו נתונים כאלה? הרי אם יש יצוא מישראל, הוא אמור להיות מתועד ומדווח, וכמובן שמי שמייצא יין בכל צורה שהיא, בין בבקבוק ובין בבאלק, משלם מיסים בהתאם. אז מוזר שבלמ"ס לא יודעים.

גם מכון היצוא לא יכול היה לספק תשובה לשאלה כמה יין בבאלקים יצא מישראל בשנת 2021, ויש לו רק נתונים שמתייחסים ליצוא בקבוקי יין ולא ליין שיוצא מישראל בבאלקים. כלומר, לכאורה לשני הגורמים הרשמיים שאמונים על נתוני יצוא יין מישראל, אין אף נתון על יצוא של 35 מיליון ליטרים של יין בבאלקים, או על יצוא יין בבאלקים בכלל. בלמ"ס ובמכון היצוא לא גילו עניין בבדיקת הנתון של מחלקת הסטטיסטיקה של האו"ם, ולא ברור לי איך נראה להם לא לטפל בכזה נתון שמפורסם על ידי גוף בינלאומי רשמי.

אז רק כדי לסבר את העין, למדינת ישראל אין יכולת לגדל כזו כמות של ענבי יין, ואין בישראל מספיק גפנים או שטחים שמאפשרים ייצור כמות כזו של יין. אין בישראל יקב גדול שגם מגדל ענבי יין, שלא גיחך על הנתון ששלחתי לו (ברקן, כרמל, דלתון, בנימינה ועוד). כשפניתי למועצה לגפן יין, צחי דותן המנכ"ל הופתע מהנתון, וגם הוא אמר שאין כזו כמות של ענבים בישראל. הוא פנה למשרד החקלאות כדי לקבל נתונים, וגם שם לא הכירו נתון כזה.

ככול שניסינו להבין מהיכן צץ הנתון הזה, עלו ספקולציות נוספות. בדקנו אם אולי מדובר בכלל בבאלקים של יין כשר שמיוצר ברחבי העולם על ידי חברת רויאל, ונכנס תחת קטגוריית יין ישראלי, אבל הנושא הוכחש. ביקשתי עוד נתונים ממחברי הדו"ח, והם שלחו לי טבלה נוספת שקיבלו מהאו"ם, ולפיה ישראל מייצאת לכל העולם כ-41 מיליון ליטרים יין בבאלקים, בהיקף של 45 מיליון דולר, כלומר 99 סנט לליטר (שורה מספר 14).

גם כאן מדובר לכאורה ביצוא יין ובכסף שנכנס לישראל, וזאת מבלי שמשרד החקלאות, המכס, או כל גורם רשמי אחר מודע אליהם, ועל פניו נראה שזהו נתון שגוי מיסודו או שקרי. כל השאלות ששלחתי בנושא ל- AAWE לא נענו עד רגע זה, וגם פניה ליחידת הסטטיסטיקה באו"ם לא הניבה עד כה שום תשובה. ממידע וטבלאות שמצאנו ברשת עולה שאין כלל יצוא של יין ישראלי בבאלקים מישראל. אפילו לא ליטר אחד. נתונים אלה מצטרפים למידע שמסר לנו צחי דותן, מנכ"ל המועצה לגפן יין, לפיו אינו מכיר יצוא יין בבאלקים.

לא ברור למי יש אינטרס לפרסם נתון כזה, והנושא מעלה הרבה שאלות וספקולציות, כי מדובר באגודת היין הרצינית בארצות הברית. מהם נמסר לי כי הם שואבים את הנתונים מהאו"ם, ואין להם אחריות  עליהם. העברנו את שאלתנו לשגרירות ישראל באו"ם, על מנת שתבדוק מהיכן הגיעו הנתונים הללו, וכן העברנו את השאלות והטבלאות למנהל מחלקת הסטטיסטיקה של האו"ם. טרם קיבלנו תשובות ונפרסמן ברגע שיתקבלו, אם יתקבלו. העברנו הטבלאות גם לבדיקת מומחה photo forensics , כי חשבנו שנעשו בהן תיקוני פוטושופ טרם שליחתן, אבל התברר שמדובר בטבלאות כשרות למהדרין.

איך מסכמים? ישראל אינה מעצמת יין! לא בבאלקים, ולא בשום דבר אחר. הטבלאות שפורסמו הן אותנטיות ולא נעשו בהן שינויים לא חוקיים, אבל המספרים מאוד בעייתיים. חשבנו שאולי נעשתה אצלם  טעות סופר או שהנקודה העשרונית עברה מקום, ומראה מיליונים במקום מאות אלפים, אבל האמת היא שישראל שולחת 0 ליטרים בבאלקים, וכלל לא צריכה להופיע בטבלאות הללו. איך האו"ם קיבל את הנתונים האלה ממדינת ישראל? זו תעלומה אחת גדולה.

איבדנו את השפיות? החוצפה של מחירי יין ישראלי

אלון גונן: בביקורות  היין של מדור היין ב'אכול ושאטו' אנחנו מקפידים לכתוב בנוסף לביקורת ולציונים, גם את הפרמטר הכי חשוב, לדעתי – VFM תמורה למחיר. זה פרמטר שלא משפיע על הציון או על איכות היין, אבל ברגע כאשר המחיר לא מתאים לאיכות היין ואין VFM , אנחנו בפירוש לא ממליצים לרכוש את היין במחיר שנקבע לו. לא פעם שואלים אותנו מה אכפת לנו בכמה יקב מוכר את היין שלו, שהרי כל עוד יש מי שקונים, אין בעיה.

לצערי זו בדיוק הבעיה של התמחור, המופרע לא פעם, של יין ישראלי. כי מחירים לא שפויים פוגעים בתעשיית היין הישראלית ומעודדים את היבוא. המצב כה חמור, עד שבמספר כתבות אף קראתי לחרם צרכנים על מספר יקבים. אם חשבתי שכבר אי אפשר להפתיע אותי, אז בביקורי האחרון בנתב"ג, אפילו אני הופתעתי. אני יודע שהמדינה שלנו הזויה מבחינת יוקר המחייה, ושתיירים רבים שמגיעים לישראל מופתעים ולא מעכלים (תרתי משמע), מצב שבו מנת פלאפל בשוק הכרמל כבר עולה 22 ₪, וכוס יין עולה מינימום 40-50 ₪.

ובכן, בדיוטי פרי בנתב"ג מצאתי כמה פנינים שלצערי התעלו על עצמן. בוודאי תגידו שאני שוב כותב על קצרין ועל יינות נוספים של רמת הגולן שנחטפים כמו לחמניות חמות. התשובה שלי היא שאכן אמשיך לשים אותם בפרונט, כיינות שהתמורה למחיר שלהם אינה ראויה. איך אמר לי בעל חנות יין אינטרנטית ומדריך יין במגזר החרדי? "כל עוד יש מי שקונה, היקבים ימשיכו להעלות מחירים". קחו לדוגמא, את כל סדרת ירדן שעד לפני שנתיים שלוש נמכרה ב-90 ₪ לבקבוק, והיום חלקם עוברים את ה-150 ₪. זו עלייה של 70% ויותר בתקופה קצרה, ונשאלת השאלה, על מה ולמה החזירות. אבל נחזור לדיוטי פרי בנתב"ג.

יקב זאוברמן

חנות דיוטי פרי ג'יימס ריצ'רדסון בנתב"ג מציעה יין אדום 2009 עם 17% אלכוהול. על הבקבוק יש מדבקה לפיה היין יושן פעמיים (aged twice 200%) בחביות עץ חדשות. כן כן, אני יודע; מסובך מדי אפילו לחובבי היין המנוסים. כמה קשקושים על תווית אחת של יין, אבל יאללה, אני זורם עם הפסיכדליה של זאוברמן. זו לא פעם ראשונה בה כתבתי על היקב הזה שמדובר בשרלטנות ותו לא, והנה  אם חשבתי שהוא ושותפיו לא יכולים לטפס עוד מדרגה, אז שימו לב לתג המחיר של היין: 460 $ (ו-90 סנט), כלומר 1,656 ₪ עבור בקבוק היין. איזה טירוף, ואילו תעוזה וחוצפה. מעבר לזה אין לי מה להוסיף.

אבל למה לחכות לטיסה לחו"ל, אם אפשר לרכוש יין יקר באתרי היקבים עצמם, ובאתרים של חנויות יין? הנה כמה דוגמאות.

יקב שאטו מירון

היקב שייך למשפחת הלפרין, ובאתר היקב תמצאו פירגון עצמי פנומנלי, במסגרתו הם מגדירים את יינות היקב כ"היינות הישראלים הכי טובים" ו "פסגת היין הישראלי". אלה יינות מאוד כבדים, עתירי עץ ובומבסטיות, שמתומחרים באופן מגוחך. על זה נאמר "השיווק והעיצוב עושים את העבודה". קהל היעד הוא בעיקר קהל חרדי אמריקאי, למרות שמבחינת תמורה למחיר היינות האלה הם בדיחה אחת גדולה ואין שום יין שראוי לקבל תג מחיר שכזה. מדובר ביינות שמחיריהם צריכים להיות 99-140 ₪ גג. דרך אגב, אומנם יש להם יקב קטן בנחלה במירון, אבל רוב היינות מיוצרים ביקב כמיסה (לשעבר דלתא) של יהודה כמיסה.

אדום 2011 – בלנד של שיראז וקברנה סוביניון. תג מחיר: 650 ₪.

טעימת חבית בציר 2017 – בלנד מענבי קברנה סוביניון, מרלו, שיראז ומלבק. תג מחיר: 990 ₪.

שאטו מירון 2016 – בלנד מענבי קברנה סוביניון, קברנה פרנק ושיראז. תג מחיר: 890 ₪.

ג׳רמק מירון קברנה סוביניון 2011 – תג מחיר 730 ₪.

דומיין מירון 2018 – בלנד מקברנה סוביניון, מלבק ופטי ורדו.  תג מחיר: 390 ₪.

יקב בזלת הגולן

חושנייה 2013 – בלנד של קברנה סוביניון, מרלו ו-10% סירה, מיושן במשך 20 חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות. בטעימה היין אכן שופע ומאוד מורכב, ללא ספק יין מהליגה של הגדולים. בתחרות טעימת יינות ישראל 2023 שערך עדי אבישר, היין קיבל את הציון ההזוי 83. לא ברור על מה ולמה, אולי בקבוק שהשתבש, אבל זה יין שראוי לציון 90 פלוס.

מה שכן, תג המחיר של היין הזה קצת בעייתי. לא ברור מה מחירו האמיתי, אבל מבחינת תמורה למחיר זה יין שצריך להיות מתומחר בסביבות 250 ₪. מחירו באתר יקב בזלת הגולן 1,100 ₪, המחיר באתר מנדלסון משקאות 899 ₪, המחיר באתר משקאות הטורקי 669 ₪.

יקב אבוהב

מרכז המבקרים של היקב שוכן בצפת. עד שנת 2016 יהודה כמיסה ייצר עבורם את היינות ביקב גשם בדלתון, והיום היין מיוצר בכפר שמאי. באתר היקב מקפידים לכתוב כי "היינות המשובחים למהדרין מן המהדרין נעשים ע"י יהודים יראי שמיים ומיוצרים תוך שמירה על קדושת היין". לפי המחירים המופקעים, כנראה שיש גם הקפדה על קדושת המחיר. הנה כמה פנינים:

סירה גראן רזרב 2016 – תג מחיר: 320 ₪.

ערבוביא גרנד רזרב 2016 – תג מחיר: 320 ₪.

אבוהב עלמיא 2016 – גם פה 320 ₪.

איך לסכם את סאגת המחירים של יקב אבוהב? יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא (מתוך תפילת הקדיש).

יקב שאטו גולן

עוג 2017 – יין שהרכבו נשמר בסוד על ידי היינן אורי חץ, ותג המחיר שלו 399 ₪.

חווה אלברשטיין שרה את  השיר 'עוג מלך הבשן'  של אלתרמן ווילנסקי. בשיר הפך אלתרמן את עוג לענק בודד ונלעג, שכולם צוחקים על ממדי גופו: "עוגי,עוגי, עוג, מלך הבשן. אפשר להתקלס בעוג, לצחוק לעוג, ללעוג לעוג, ובכל זאת מגלית ועד גוג ומגוג ועד מגוג, לא היה (ולא יהיה) ענק עדין, ענק ענוג, ענק צנוע וביישן, והעיקר – ענק גבוה, כעוג מלך הבשן".

לא נותר גם לי אלא לגחך על היין הסודי של אורי חץ. שגעון גדלות פר אקסלנס, באינטרפרטציה לעוג. מה שמעניין זה שהסוד מאוד קטן – בסך הכול פטיט סירה, וה -VFM סביב 100 וקצת.

יקב רמת הגולן

יש מי שקונה, כבר כתבתי. יש מי שמוכן לשלם עבור יינות בומבסטיים, עתירי פרי ונגריה, ושיבושם לו. מחירי כל היינות האלה צריכים להיחתך בחצי, וגם אז המחיר יהיה מופקע. בינתיים, אלה המחירים:

ירדן קצרין 2018 – 700 ₪.

ירדן קברנה סוביניון כרם אל רום 2020 – 299 ₪.

ירדן מרלו אלוני הבשן 2019 – 280 ₪.

ירדן קברנה סוביניון אלוני הבשן 2020- 259 ₪.

ויש גם שפויים

פסח השנה הראה לכולנו שברשתות השיווק תמחרו את היינות שמגיעים לעם ישראל בצורה די שפויה. ואל תטעו, היקבים לא מפסידים כסף עם המחירים האלה. מה שחשוב זה שהיקבים הגדולים הבינו שהם חייבים לעשות יין טוב בכל מקרה, ולא לבקבק מכול הבא ליד. חומרי גלם טובים, השקעה ייננית ראויה, אלה הדברים שבסופו של דבר מוכרים עבורם את היינות היקרים.

כך למשל, יקב רקנאטי עם סדרת יסמין שנמכרת ב-30 ₪ לבקבוק. בלנד לבן ובלנד אדום, בהם התמורה למחיר מצוינת. יופי של יין, קליל ומשמח.

יקב ברקן עם קלאסיק גוורצטרמינר חצי יבש שנמכר ב-45 ₪ ל-2 בקבוקים. גם פה יין טעים לחובבי החצי מתוק, שימצאו בו עושר של פרי ומתיקות מאוזנת.

סדרת פרמייר של יקב ברקן נמכרת ב-50 ₪ עבור 3 בקבוקים. גם כאן עידו לוינסון וצוותו הקדישו תשומת לב ליין, ואכן היין נחטף כמו לחמניות חמות בפסח. לחמניות כשרות כמובן. שוב לא יין גדול ולא יין שישאיר לכם זיכרון לכל החיים, אבל יין טעים.

ברקן גולד יעלה לכם 35 ₪, וגם פה יין בלי הרבה משחקים.

אפילו יקב רמת הגולן עם סדרת גמלא בה סירה וקברנה סוביניון נמכרים ב-60 ₪ לבקבוק. תמורה מצוינת ליין מצוין. סדרת הר חרמון נמכרת ב-30 ₪, וזה אחד היינות הטובים של היקב. נקודה.

יקב כרמל הסדרה האזורית נמכרת ב-50 ₪ לבקבוק, ונותנת פייט מעניין לסדרת גמלא.

סדרת סלקטד של כרמל נמכרת ב-22 ₪ לבקבוק – יין טעים בלי הרבה משחקים. סדרת פרייבט קולקשן נמכרת ב-30 ₪ לבקבוק. גם פה היינן יפתח פרץ וצוותו עשו את המקסימום עם חומרי הגלם, ובקבקו יין משמח וטעים.

יקב טפרברג סדרת ויז'ן – 30 ₪ לבקבוק. יין מצוין עם תמורה טובה למחיר.

לסיכום: אלה לא יינות גדולים, אבל כן יינות טעימים ומאוד משמחים, בעיקר בזכות המחיר שלהם. יין ישראלי (ברובו) שמוכיח שאפשר אם רוצים, וגם מרוויחים.

לבלוב והתחדשות בכרמי יקב ירושלים – 3 מיליון בקבוקים השנה

בתמונה לבלוב והתחדשות הקריניאן גפנים בוגרות בכרם של יקב ירושלים במורדות  הכרמל. כרמי היקב נטועים באזורי הכרמל, שפלת יהודה והרי ירושלים-שומרון. הזנים העיקרים: סוביניון בלנק, שרדונה, קולומברד, גוורצטרמינר, קברנה סוביניון, מרלו, פטי ורדו, קריניאן, פטיט סירה, ארגמן, שיראז, מרסלאן.

צפי קליטת ענבים בבציר 2023: כ-3,000 טון. היקב מייצר כ-30 סוגי יינות בארבע סדרות עיקריות: וינדמיל פרוג'קט, פרמיום, וינטג', מרתף המלך. בסך הכול ייוצרו כ-3 מיליון בקבוקים משנת בציר זאת.

יונתן לבני מבקר בפסטיבל היין לפסח בגן העיר תל אביב

כולם מכירים את פסטיבל היין 'סומלייה' שמתקיים כל שנה בהיכל התרבות בתל אביב. זהו ללא כל ספק גדול פסטיבלי היין בישראל, אך כגודלו כנראה כך גם מחירו למשתתפים. לכן לא כל יקב יכול להרשות לעצמו להשתתף בו . קצת מתחת "לרדאר היין" מתקיים פעמיים בשנה פסטיבל יין אחר בגן העיר בתל אביב, בארגון נתי נעים. בפסטיבל זה השתתפו ממש לפני הפסח כ-45 יקבים, בעיקר יקבים קטנים מכל הארץ.

זו הייתה הזדמנות לטעום ולהכיר יקבים עליהם לא שומעים בכל יום, ואשר לא מעט מהם מייצרים יינות טובים ומפתיעים. כמובן שלא יכולתי להכיל ולשתות יינות של כל  היקבים. מי יכול לשתות יינות מלמעלה מארבעים יקבים? בחרתי אחדים, ויסלחו לי בעלי היקבים אליהם לא הגעתי, או שכשהגעתי כבר לא יכולתי לטעום. הנה מספר יקבים אליהם הגעתי ומהם נהניתי:

יקב גסקון

גסקון הוא יקב בוטיק כשר, המייצר כ- 3,500 בקבוקים במרתף קטן בפרדסיה שבשרון. יינן הוא קובי קקון, שמייצר יין מספר שנים יחד עם קבוצת חברים. הענבים ליינות מגיעים ממקומות שונים בארץ. היקב כבר זכה בלא מעט מדליות עבור יינותיו.

בלנד ליה 2020 – נקרא על שם האחיינית של קובי קקון.  70% קריניאן מנווה ירק ו-30% קברנה מ"כרם הכרמים" – כרם בן זמרה כמובן. בלנד מיוחד שמבליט את איכות הקריניאן הישראלי, מהזנים שמצליחים בישראל לא פחות מאלה של צרפת ופורטוגל, עם סיומת שלא מסתיימת. יין איכותי מהטובים שטעמתי באירוע. המחיר 130 ₪ – בהתחשב באיכות VFM.

גרנד גסקון 2020 – מגיעה ליין המדליה בה זכה. בלנד המורכב מ-50% פטי ורדו ו-50% סירה. יין ארומטי ביותר ששהה בחביות עץ במשך 15 חודשים. גם הענבים ביין זה מכרם בן זמרה. יין פירותי, מאוזן וחומצי. זן הסירה שולט בטעמים – שוקולד מריר ופלפל שחור, כמו גם טעמי פירות שחורים בולטים. ללא ספק זקוק ויכול להתיישן, כי כבר בצעירותו מגלה סימני גדלות. המחיר 250 ₪ – למרות גדלות היין ואיכותו אין הצדקה למחיר, ולכן אינו VFM .

יקב ג'וליה

אחת מתגליות האירוע. ממוקם במעיליא שבגליל המערבי. היקב  נוסד על ידי ערבים נוצרים, ג'ורג' וענאן עראף, בשנת 2009, ונקרא על שם אם המשפחה ג'וליה. ג'ורג' הוא אגרונום, וענאן מהנדס כימיה שהחליט ללכת אחרי הלב ולייצר יין. הגפנים ניטעו בין עצי הזית, סמוך ליישוב וכמו כן באזור הכפר המפורסם בירעם, ממנו גורשה המשפחה. הגפנים הן גידולי בעל, ללא השקיה. "יין מקרב בין רחוקים" היא סיסמה שאני מזדהה עמה לחלוטין, ולצערי האיסלם אוסר על שתית אלכוהול. אני טוען שלו היו המוסלמים שותים יין, היה כבר מזמן שורה השלום בינינו, ולא היא – חבל.

ויובלנק לבן 2022 – סוביניון בלאן מינרלי משולב בויונייה עם בוקה פרחוני, מרכיבים יין לבן ארומטי עם טעמי אגסים בשלים ואפרסק לבן. יין עשבוני טעים, שפתח את רצוני להכיר את יינות היקב. המחיר 80 ₪ – כמובן VFM .

קברנה סוביניון 2020 – ענבים מגידול כרם הבעל של היקב, ללא כל השקיה למעט מי הגשמים. יין מאוד טאניני, עוצמתי, עם חומציות טבעית גבוהה. טעמי פירות שחורים וסיומת נעימה. טעמתי גם את המרלו 2021, שאף הוא מאפיין את הטרואר הגלילי ממנו הגיעו הענבים. היין התיישן בחביות עץ אלון חדשות, שנתנו לו עוצמה וטעם מורכב של פירות ותבלינים. מחיר כל אחד מהיינות 90 ₪ – שאפו ליין ולמחיר, כמובן VFM .

יקב פירואן

היקב ממוקם במצפה מנוח – יישוב קהילתי בגליל המערבי. היינן הוא אלי פירואן, שעושה רק כ-600 בקבוקים בשנה.

שיראז 2020 – ענבי שיראז מהגליל, ששהו 12 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. שיראז מצוין בטעם אופייני לזן. טעמי פירות שחורים, ענבים כהים וסיומת נחמדה. המחיר 140 ₪ – יין טוב אך יקר מדי ולא VFM .

קברנה סוביניון 2021 –  גם יין זה של אלי פירואן שהה 12 חודשים בחביות עץ מענבים שהגיעו ליקב, חלקם מרמת הגולן מכרם זמורה וחלקם מהרי הכרמל. קברנה סוביניון ממש אופייני לזן. בוקה מצוין וסיומת נעימה וארוכה. המחיר 120 ₪ – מתקרב ל-VFM.

יקב נגה

יקב נגה הוקם בשנת 2004 בכוכב השחר, יישוב קהילתי במזרח הרי בנימין מערבית לבקעת הירדן. היינן הוא חקלאי בשם חגי ציפילביץ שמגדל את הענבים מהם הוא עושה את יינותיו והחליט להיות גם יינן. חברים ובני משפחה עוזרים לו בכול, וגם באירוע בגן העיר הוא היה מוקף משתתפים (חלקם בתמונה למעלה).

סוביניון בלאן גרנאש בלאן 2022 – יין לבן עשוי מ-66% סוביניון בלאן ו-33% גרנאש בלאן, זן שמתחיל לתפוס מקום מכובד ביינות הלבנים בארץ, כשיקבים כמו ויתקין, כרם בן זמרה, אמפורה ואחרים, יוצרים ממנו יין טוב מאוד. היין של חגי ציפילביץ התיישן במיכלי נירוסטה על קליפותיו, והוא קליל ונעים לשתייה קר ב יום חם. טעמי ריבת משמש בולטים. יין חומצי שיהיה  מצוין  לקיץ שלנו, ובמחיר 70 ₪ הוא ממש VFM .

קברנה סוביניון 2020 – קברנה סוביניון אופייני, ששהה שנה בחביות עץ אלון צרפתי ישנות. חגי למד ייננות אצל ד"ר שיבי דרורי, היינן של יקב גבעות. כנראה שהיה תלמיד טוב, כי היין מצוין בטעמי פירות אדומים כגון דובדבן. מתובלן ככהלכה, עם סיומת שלא מסתיימת. תענוג צרוף לאוהבי הזן. המחיר 80 ₪ – ממש VFM . לא להחמיץ.

יקב מָרֵשָׁה

יקב משפחתי ממושב זרחיה בדרום, לא הרחק מקרית מלאכי. היקב הכשר הוקם על ידי שאול ואורן חביביאן, שהחליטו להתרכז בענבים המגיעים מאזור דרום חוף יהודה. הייננים מנסים ליצור יינות עם טעמים עזים מזנים כגון שנין בלאן, גרנאש ופינוטאז'.

בורגין 2021 – יין עשוי היטב מענבי גרנאש הנבצרים מגפנים פראיות, שלדברי היינן דורשות ריסון מתמיד של הצימוח. הוא גם טוען שתהליך הגידול חייב להיות מוקפד ביותר, ובהשגחה מתמדת. הסירה מוסיפה לו עדינות נעימה. יין שלא סונן טרם ביקבוקו לאחר שהייה של 12 חודשים בחבית עץ אלון. יין מרתק בטעמים של פירות בשלים נעימים, שנותנים הרגשה וטעם מאוד ייחודי ושונה מיינות רבים הנעשים בארץ. שאפו גם בהתחשב במחיר – 90 ₪. כמובן VFM.

נחל גוברין 2021– המורכב מענבי פינוטאז' וסירה. גם יין זה שהה 12 חודשים בחביות עץ אלון, ובוקבק ללא סינון. פינוטאז' אינו זן אופייני לישראל, ונפוץ מאד בדרום אפריקה. בארץ הוא גדל בשפלת חוף יהודה, ונותן יבולים נמוכים שתורמים כנראה לאיכות. אם אתם אוהבים יינות מאזור סטלנבוש בדרום אפריקה, תיהנו מאד מהיין הישראלי שדומה כל כך לזה שמיוצר שם. זה גם יין שלדעתי יש לו יכולת התיישנות אם ישמר כהלכה. המחיר 120 ₪ – ממש VFM .

שנין בלאן 2021 – אני מעריץ של זן זה, ממנו עושים גם בארץ יינות לבנים מצוינים. השנין של יקב מָרֵשָׁה מגיע גם הוא מאזור נחל גוברין, שם הוא גדל באדמה טרשית גירית, מגפנים בנות 12 שנה. היין שהה על השמרים במשך 8 חודשים בחביות עץ אלון. צבעו אינו אופייני לזן, אבל הטעמים מאוד מזכירים את השנין בלאן הטוב מאזור עמק הלואר בצרפת. יין ממש מיוחד,  במחיר 90 ₪ הוא גם VFM .

יקב נישקה

יקב בהוד השרון שנוסד בשנת 2015. ניסים עובד הוא היינן, שמייצר ביקב כ-5,000 בקבוקים בשנה. עיקר היינות המיוצרים הם זניים ומעט בלנדים. עובד מייצר שמונה סוגים של יינות. הפינו גרי 2020 שהוא ייצר והפטי ורדו מאותה שנה זכו במדליות זהב בתחרויות בארץ.

דייזי 2021 – על שם אימו של היינן. בלנד מענבי סירה  וקברנה סוביניון מרמת הגולן. היין התיישן במשך 6 חודשים בחביות עץ אלון. יין נעים לשתייה עם מרירות עדינה בסוף. לא להחמיץ. המחיר 110 ₪ – . VFM

קברנה סוביניון 2021 – עשוי מענבי מדבר ממצפה רמון, עם ענבים מקריית ענבים בהרי יהודה. זה מכבר אני אוהב את הטעמים המיוחדים של ענבים המגיעים מהמדבר, ובעיקר ממצפה רמון, שיש להם טעמים שונים לחלוטין מאלה המגיעים מההרים הצפוניים. היין שהה 12 חודשים בחביות. קברנה מהטובים ששתיתי לאחרונה. עמוק עם טעמים מורכבים ביותר וסיומת מהנה. המחיר 110 ₪ – VFM.

ויונייה 2022 – ענבים מכרמי יוסף. 12% אלכוהול. יין ללא  התיישנות בחבית, אבל למרות זאת עם טעמים מצוינים, רעננים ומורכבים. יין זה וגם שרדונה 2022 שעשוי מענבים ממבוא ביתר ששהו 3 חודשים בחבית עץ אלון, מוכיחים ללא ספק כי ניסים יודע לייצר גם לבנים וגם אדומים. מחיר הויונייה  100 ₪ והשרדונה 110 ₪ –  שניהם VFM כי הם יינות מאוד איכותיים.

ביקור בית אצל דורון עומר ביקב סירה אדומה – עשיית יין כתחביב מקצועי

רני רוגל: כמו בישובים רבים התקיים בסוף השבוע שקדם לחג הפסח, בישוב הקהילתי כרמי יוסף שבמועצה אזורית גזר, פסטיבל אוכל ואומנות אצל עשרות משפחות שמייצרות או יוצרות. היעד שלי היה ביתם של דורון עומר וזוגתו ענת, שהיכרותי עם שניהם ארוכת שנים. הבית ברחוב גפן 3 זכה אותו יום לסימן זיהוי בולט שקשה היה להחמיץ: השלט ועליו ציור סירת מפרש אדומה עם הכיתוב RED BOAT Winery, ומתחתיו בעברית קברנה פרנק. לכו תדעו מה גרם לכך – הסירה, הכיתוב, מיקום הבית בישוב, העובדה שמדובר ביקב ויין, אבל עשרות חובבי יין, חלקם מנוסים ובעלי ידע, הגיעו לטעום את היינות, לנשנש מהלחמים שדורון אפה ואופה במו ידיו, לשמוע את סיפורו של יקב זה שאינו על מסך הרדאר של רבים – אבל מי שמכיר יודע ומוקיר, וגם לחזור הביתה עם בקבוקי יינות סירה אדומה.

דורון התחיל לעשות יין ב-2003 במסגרת קורס יין בבית הספר שורק, שאז שכן במושב טל שחר. אחרי קורס ייצור בדמיג'אנים הוא רצה לעבור לחבית, ואז התחיל לקחת ענבים ממקורות אחרים ולייצר לא סתם יינות זניים אלא בלנדים אזוריים: הר מירון – כפר שמאי, הרי ירושלים – הכרם בבר גיורא, כרמי יוסף – ענבים מהיישוב. במקביל דורון עומר חפר מתחת הבית ובנה לו יקב. יש לו מקום ל-15 חביות אבל הוא עושה 6 בשנה.

כיקב בלי ערוצי מכירה ממוסדים, דורון מייצר היום כ-1500 בקבוקים בשנה. "הייתה תקופה שעשיתי הרבה יותר יין ולא מצאתי למי לחלק מעבר למשפחה וחברים וקצת מכירות. התלבטתי אם להפוך ליקב מסחרי או לצמצם, אז צמצמתי ו-1500 בקבוקים בשנה הם כמות מתאימה. אנחנו שותים במשפחה ומוכרים לחברים מפה לאוזן".

"בשבילי היקב הוא תחביב מקצועי. אני היינן הפועל והסבל", הוא אומר. הענבים ליינות האדומים מגיעים מכרם משפחתי במושב בר גיורא בהרי יהודה, וענבים ליינות לבנים מכפר שמאי למרגלות הר מירון וממושב גבעת ישעיהו. דרך אגב הסוביניון בלאן של דורון מעולה, כשהוא מייצר אותו לסירוגין עם שרדונה אך מתכוון להתמקד בסוביניון בלאן, לו יש לדבריו יותר ביקוש בארץ. בנוסף יש לו חבר עם כרם משפחתי בכפר הרי"ף, שגם ממנו הוא קולט ענבים.

מה יותר חשוב להם, היקב או הסירה? "שניהם באותה מידה", אומר דורון. "אנחנו משתדלים לשמור על היקב יחד עם התחביב השני שלנו – השייט, כאשר הסירה האדומה הייתה הראשונה שלנו, והלוגו של היקב הוא צילום הסירה. אני מנסה לשלב את השייט והייננות. אנחנו יוצאים לשוט באמצע יולי וחייבים לחזור באמצע אוגוסט לבציר שרדונה ונשארים גם לבציר הקברנה פרנק".

דורון וענת מפליגים בים התיכון – יוון, איטליה, צרפת, ספרד, פורטוגל. "אנחנו משתדלים להיות בים לפחות חודשיים בשנה, כשכל הזמן אנחנו מבקרים ביקבים, גם כאלה אליהם מגיעים עם הסירה וגם אחרים אליהם מגיעים במכונית".

כך עם לו"ז עמוס ושילוב ים-יבשה, דורון מייצר יין לבן אחד בשנה, אדום אחד – קברנה פרנק מוצלח וטעים מאוד (למה קברנה פרנק? "אני אוהב את מורכבות הטעמים שלו והפלפל שבו, ואת זה שהוא אחר – לא קברנה סוביניון ולא מרלו"), ובלנד שיש בו קברנה סוביניון, פטי ורדו ולפעמים עוד זן או זנים.

החבית של בן ודורון

האמת היא שהגעתי אל דורון בכרמי יוסף גם כדי לאסוף שישיית בקבוקי יין מ'החבית של בן ודורון 2018'  (67% קברנה סוביניון, 23% קברנה פרנק, 10% פטי ורדו) לה הייתי שותף עם אחרים, והקורונה ושאר תירוצים גרמו לי לא לעשות זאת קודם. כבר היו ויהיו עוד חביות תחת מותג זה של בן – חבר טוב של דורון שמספר על התהליך: "לפני שאני מבקבק אני יושב עם בן, טועמים את כל החביות וקובעים את הבלנד הייחודי, השונה מהבלנד שאני מרכיב. נכון שהמותג ליין זה הוא 'החבית של בן ודורון', אבל האמת היא שנוכח הביקוש כבר הגענו לשתי חביות של בלנד זה".

לפני פרסום הדברים שאלתי את דורון עומר, איך הוא מגדיר את היקב שלו: ביתי? בוטיק? גראז'? מעגן? הגדרה אחרת? תשובתו: "יקב תחביב". הרשו לי להוסיף: מקצועי.   

דורון עומר – יקב סירה אדומה – RED BOAT Winery,  054-4825777

הכירו את הסומלייה – אלישע נקונצ'ני סומלייה מלון ממילא בירושלים

קודם כל ספר על עצמך 

אלישע נקונצ'ני, 28, מתגורר בירושלים, סומלייה מלון ממילא – בכול המסעדות והברים, אך בעיקר מסעדת ה'רופטופ'. חובב אלכוהול מכל הסוגים, וחוטא מעט בכתיבת מדור אלכוהול בעיתון "מקור ראשון".

הגדר את תפקיד הסומלייה

תפקיד הסומלייה הוא לייצר תפריט יין מגוון שמחזיק באופציות לכול סוגי האנשים והחכים, להכיר לעומק את היינות אותם הוא מחזיק, ולהיות בעל ידע נרחב בתחום היין העולמי בכלל והמקומי בפרט.

מה ההבדל בין סומלייה מקצועי למלצר רגיל שמבין קצת ביין?

סומלייה מקצועי נבדל ממלצר ברמת הידע, ביכולת אבחנת יינות, והיכרות נרחבת עם מגוון יינות. בנוסף, הסומלייה המקצועי יודע להתאים ללקוח סוג יין מתאים במספר רמות מחיר שונות לפי דרישת הלקוח.

האם בכלל צריך סומלייה במסעדה?

סומלייה הוא בגדר חובה במסעדות בעלות תפריט יין רציני. הוא משמש כמומחה ליין שמסוגל להבין את דרישות הלקוח ליין ולהתאים לו יינות מתוך תפריט המסעדה, ומספק חווית שירות גבוה ללקוח.

מה הלקוחות אוהבים במיוחד?

הישראלים כמעט תמיד יחפשו יינות אדומים (ישראליים) כבדים או צרפתיים כלשהם, בזמן שהתיירים דווקא מתעקשים ומחפשים יינות מקומיים. לאחרונה השיראז של יקב פינטו היה הפייבוריט.

מדוע מחירי היין כל כך גבוהים במסעדות?

יין נתפס כמוצר לוקסוס, מוצר שעוד לא התרגלו בארץ שהוא אינו אמור להיות מותרות. לכן יש ניצול של המצב, ומכירה של יינות במחירים מופרזים לצורך הגדלת הרווחים במסעדות.

האם תפקיד הסומלייה הוא בעיקר למכור יין יקר על מנת להעשיר את בעל המסעדה, או באמת לדאוג ללקוח בבחירת יין מתאים ובלי לקרוע לו את הכיס?

הסומלייה מתפקידו אמור לשמש כמו הספרן הטוב בעולם, מסוגל לספק את הסחורה המדויקת ללקוח לפי דרישותיו. נושא המחיר אמור להיות נתון לשיקול דעת הלקוח, כאשר הסומלייה רק בוחר מתוך התפריט.

מה אתה שותה ואוכל בסוף ליל עבודה?

הלילה בדרך כלל יגמר בנגרוני שאני מכין לעצמי, כל פעם עם מרכיבים שונים כדי לגלות משהו חדש. האוכל תלוי במה יש במקרר, או המבורגר בפאב "החבית" שהוא הטוב בעיר.

ביקור מנכ"ל חברת החביות מבורדו שהתחיל כחבתן

ממש לפני חג הפסח התקיים מפגש יקבים עם דניאל פריירה  (Daniel Ferreira), מנכ"ל חברת החביות  Tonnellerie Quintessence (TQ)  מבורדו שבצרפת, המיוצגת בישראל על ידי 'סוד היין' – מהחברות הוותיקות בישראל בתחום השיווק ומכירת ציוד ליין, אותה מנהל אבינעם בר.

המפגש התקיים ביקב היוגב 8 במושב היוגב שבעמק יזרעאל, והשתתפו בו 28 נציגים מהיקבים דומיין סרור, בית אל, מרשה, סקוריה, קידה, מרקוס, מוניץ, צוף, לה פורה בלאנש, סומק, רד פואטרי, דרימיה, בזלת הגולן, AY, ברקן, רמת הגולן, בן נון, אדרת, גבעות, משק אופיר, שריגים ובן-חיים.

דניאל, שהתחיל את דרכו בחברה כחבתן (cooper) והגיע עד לכיסא המנכ"ל, סיפר על החברה ושיטות העבודה המיוחדות שלה, בחירת החביות, היערות ותהליכי הייצור, ושיתף בחידושים שמתכננת החברה לשנה הקרובה.

בהמשך המפגש התבצעו טעימות של יינות שהתיישנו בחביות של  TQ ובמותגי חביות נוספים של הקבוצה World cooperage –  ו-TW Boswell מהיקבים שכבר התנסו ביישון יין בחביות של החברה – ברקן, בית אל, סקוריה, מרשה, בן-חיים, צוף, לה פורה בלאנש ומשק אופיר. אבינעם בר מסביר שמטרת הטעימות הייתה לאפשר לכל מי שעדיין לא התנסה בחביות TQ, לטעום ולהבין את איכויות החביות ותרומתן ליין, ולאפשר לכל משתתף לגבש את דעתו עליהן.

מי שהיה מרוצה ביותר הוא יקב דרימיה, שבסוף המפגש זכה בהגרלה בין המשתתפים בחבית QUATUOR המיוחדת, שנשלחה במיוחד מצרפת לכבוד האירוע.

17-18.5.23 – יריד היין הגליל ה-11 בראש פינה

המושבה ראש פינה חוגגת 140 שנות התיישבות, וכחלק מהחגיגות יתקיים בימים רביעי-חמישי 17-18.5.23, בין השעות 19:00-24:00 יריד היין ה- 11 שהפך למסורת מבוססת של אווירה, תרבות יין וטעמים. מי שיציגו ויטעימו בו יהיו כ- 28 יקבים ומזקקות גליליים, שיתפרשו במתחם מרווח ונגיש בלב המושבה תחת כיפת השמיים.

היקבים והמזקקות המשתתפים: יקב צפת העתיקה, איש הפסיפלורה, מירון, הר זמר, בזלת הגולן, אור הגנוז, ג׳וליה, שאטו רמו , Olgar Distillery, שארלי, טרה נובה, רמת הגולן, מיטב, כרמל, אביבים, סקוריה, נעמן, רימון-האגם הצפוני, בהט, לוי, קנאטיר, הרי גליל, מזקקת באסל, ya, תבור, עכו, אלבר.

לצד יינות הטרואר הצפוני יהיו דוכני מזון בדגש על תוצרת חקלאית מקומית, בית קפה, אביזרים, פינות ישיבה ומוזיקה חיה. כמו כן יתארחו השנה אנשי יין לפאנלים ושיח אודות ענף היין.

יריד היין ראש פינה – רביעי-חמישי 17-18.5,  19:00-24:00  במתחם יריד היין (שילוט והכוונה בכניסות למושבה)