עוברים דירה: יונתן לבני מבקר וטועם יינות גראז' דה פאפא ביקב לוינסון החדש
עידו לוינסון הוא ללא ספק אחד הייננים הידועים והמוכשרים ביותר בישראל. את לימודיו סיים באוניברסיטת מילאנו שבאיטליה. הוא עבד כיינן ביקבים ברחבי העולם, ובישראל היה היינן הראשי של יקב רקנאטי, בהמשך היינן הראשי של יקב ברקן-סגל – היקב הגדול בישראל, ולאחרונה מונה למנהל המקצועי של ברקן-סגל (אוליבייה פרתי שהגיע מיקב טפרברג, החליף אותו כיינן ראשי).
עידו הוא גם בעל תואר Master of Wine (MW), כשבארץ רק הוא וערן פיק – יינן ומנכ"ל יקב צרעה, עברו את בחינות ההסמכה כדי להתקבל לגילדה המיוחדת בה יש בכול העולם 416 חברים.
בנוסף לתפקידו הבכיר בברקן-סגל, עידו מייצר יחד עם היינן סטס פלדביין גם יינות משל עצמו, ביקב משפחתי קטן אותו הקים בשנת 2007 יחד עם אביו אמנון בחצר בית המשפחה בהוד השרון. תמיד חשבתי שגראז' דה פאפא (Garage de Papa) – המוסך של אבא, הוא שם היקב. טעיתי. השם הנכון הוא 'יקב לוינסון'. בשישי 7.7.23 נחנך היקב החדש והיפה של לוינסון, וכשעידו קיבל את פניי באירוע, כפי שהתקבלו מאות משתתפים שבאו לברכו, עמדתי על טעותי: 'גראז' דה פאפא' הוא מותג היינות המיוצרים ביקב לוינסון.
היקב החדש המרשים, ששטחו קצת יותר מ-300 מ"ר, שוכן בפתח תקוה ברחוב בזל 16 (מתחם 'טבע' לשעבר). יש לו מרכז מבקרים בתוך "אקווריום" של כ-60 מ"ר, ושטח חיצוני גדול. מרכז המבקרים יהיה פתוח כל השבוע, כולל שבתות, עד 22:00-23:00. יתקיימו כאן ביקורים ביקב, סדנאות, מפגשי יין ועוד רעיונות.
נראה שמשפחת לוינסון השתלטה כאן על שטח מרשים. צמוד ליקב יש מסעדה מרשת נונו בהובלת אחיו דובב, המונה היום כ-16 מסעדות בהן ניתן לקנות גם את יינות יקב לוינסון, מפעל ייצור עבור הרשת, ומשרדי 'קבוצת נונו מימי ג'ירף' בה שותפה המשפחה. "חיכינו שהנכס הצמוד יתפנה, שיפצנו ואז היקב נכנס", אומר עידו. היקב מייצר כ-40,000 בקבוקים של רוזה, לבן, אדום וקצת אדום אשכולות שלמים, ומתכונן להגדיל את הכמות.
לפני שנעבור ליינות שטעמתי, בתוך אירוע חנוכת היקב התקיים אירוע נוסף: הצטרפות שני יקבים נוספים ליוזמת "יקבים תאומים" ישראל-גרמניה, בהובלת רנה וחוחי זלצמן מחברת 'זג יינות'. היום יש ביוזמה 22 יקבים ישראלים ו-22 גרמנים, כשהאחרונים שהצטרפו הם יקב לוינסון מישראל ויקב ג'יי. ג'יי פְּרוּם (Joh. Jos. Prüm בשמו המלא) מעמק המוזל המרכזי שבגרמניה.
משפחת פְּרוּם על כל ענפיה מתגוררת בעמק המוזל כבר יותר מ-400 שנה. היקב נוסד בשנת 1911 ומנוהל היום על ידי קתרינה פְּרוּם, שהצטרפה ליקב בשנת 2003. בבעלות היקב 220 דונם כרמים בהם מגדלים אך ורק ענבי ריזלינג בחלקות המשובחות ביותר באזור, ויינות היקב נחשבים מהטובים ביותר מזן זה לא רק בגרמניה אלא בעולם.
"יוזמת יקבים תאומים של יקב ג'יי. ג'יי פְּרוּם עם יקב לוינסון מהווה מחמאה גדולה ליינות לוינסון ולעידו", אומרת רנה זלצמן שמובילה את יוזמת היקבים התאומים ישראל-גרמניה. "התאומות שלי עם יקב ג'יי. ג'יי פְּרוּם טרייה לגמרי", אומר עידו לוינסון. "זה יקב היסטורי, הכי חשוב בגרמניה לטעמי, ובעל מעמד ייחודי בעולם".
בחנוכת משכנו החדש של יקב לוינסון, טעמנו את היינות החדשים:
גראז' דה פאפא רוזה 2022 – הרוזה הופק מענבי קלדוק, זן שנוצר לראשונה בשנת 1958 והוא הכלאה בין שני זנים אדומים: מלבק וגרנאש. בקלדוק משתמשים הרבה באזורי לנגדוק ופרובנס בדרום צרפת. היין עשוי מענבים שהגיעו ממושב מטע בהרי יהודה ליד ירושלים, ושהה 4 חודשים בחביות. נעים מאוד לשתייה כשהוא מקורר היטב. רוזה אלגנטי למרות שהוא קליל ורענן. טעמי פירות טריים כמו של אפרסק פיתה שטוח. למרות שרוזה הוא יין קליל בדרך כלל, לרוזה של לוינסון יש סיומת ארוכה וברורה. מיינות רוזה הטובים והמעניינים שמיוצרים בארץ. המחיר 120 ₪ – בהתחשב באיכות VFM (תמורה למחיר).
גראז' דה פאפא שרדונה 2022 – ענבי שרדונה מהגליל ליד כרם בן זמרה ומצובא שבהרי יהודה, יצרו יין שרדונה זה, ששהה 8 חודשים בחביות עץ אלון גדולות, מהן 30% חדשות. הענבים שהו בחביות על השמרים, ללא תסיסה מלולאקטית. לפני שבוע טעמתי שרדונה מקליפורניה, כאשר הבוקה והטעם היו של שרדונה קלאסי אמריקאי, לפי הספר. השרדונה של לוינסון מזכיר שרדונה צרפתי משאבלי או בורגון, השונים בתכלית מעמיתם האמריקאי. זה שרדונה אלגנטי, עם ריחות עדינים מאוד של פירות כמו אפרסק ומלון. מינרליות וחומציות מאוד בולטות. לטעמי היין זקוק לעוד זמן להתפתח, ויהיה במיטבו עוד מספר שנים, לאחר שיתיישן. המחיר 150 ₪ – ב-120 ₪ יהיה VFM.
גראז' דה פאפא אדום 2021 – בלנד של 90% סירה מהרי יהודה ו-10% פטיט סירה מעמק האלה. כ-60% מהענבים תססו באשכולות שלמים, שנותנים ליין עומק וטאנינים. היין תסס ושהה במשך 18 חודש ב- 70% חביות ישנות מבורגון ו-30% חביות חדשות. יש לו בוקה של פלפל שחור טרי, גוף קל, חומציות נעימה בפה, וטאנינים ברורים שאינם מכסים את הטעם. הסיומת נעימה וארוכה. ממליץ לקרר את היין מעט לפני השתייה. המחיר 165 ₪ – VFM בהתחשב באיכות.
40 שנה ליקב רמת הגולן עם כתבה מביכה
אלון גונן: יקב רמת הגולן חוגג 40 שנים להקמתו. אין ספק שהיקב הוביל שנים רבות את תעשיית היין הישראלית. הוא החלוץ, והוא זה שפתח את עולם היין ליקבים ישראלים רבים.
יקב רמת הגולן שלט ללא עוררין שלושה עשורים בכל המסעדות, בתי המלון ורשתות השיווק. שוק היין הכשר האירופאי, ובעיקר האמריקאי, התבסס ברובו תקופה מאוד ארוכה על יינות היקב. גם היום כשפוגשים בתפריטי מסעדות בעולם יינות של יקב רמת הגולן, זה עושה שמח.
בתחילת החודש קיים היקב את חגיגת ה-40, אליה הזמין את בכירי היקב לשעבר, עובדים, לקוחות נאמנים והרבה מאוד ידוענים. עיתונאי יין מקצועיים לא הגיעו לאירוע. רובם לא הוזמנו, ואם יש כאלה שכן הוזמנו, היקב לא היה מוכן לדאוג להסעה מסודרת (לשתות ולנהוג לא ממש מקובל על רבים מאיתנו).
כמובן שזו זכותו. כבר מזמן אני טוען שיקב רמת הגולן מנותק לחלוטין מהמציאות החדשה של מה שקורה בארץ. עזבו לרגע את היינות הכבדים עתירי העץ והאלכוהול, עזבו לרגע את היעלמות היקב מתפריטי המסעדות בארץ. המגמה היא ליצור ולמכור בארץ יינות יקרים מאוד למגזר שמוכן לשלם. המגמה היא בעיקר לשווק ולמכור עכשיו לחו"ל – דוכן היקב בתערוכת סומלייה האחרונה עוצב ושולט על טהרת האנגלית.
השוק האמריקאי הכשר, שנשלט כבר שנים על ידי יקבים אחרים, קורץ למנכ"ל הטרי יחסית אסף בן דב. ישראל קטנה עליו, אחרת אי אפשר להסביר את הניתוק שלו ואת חוסר ההבנה הבסיסי בתעשיית היין הישראלית. האם הוא רואה מה קורה ביקב כרמל או ביקב ברקן? האם הוא רואה לאן היבוא מוביל את התעשייה?
נכון, יינות חרמון נמכרים 3 ב-100 בחגים והם יינות טובים, אבל השוק הולך להשתנות. תראו את ההצפה של יינות באותה איכות של היקבים טפרברג, כרמל, ברקן-סגל, והמחירים יורדים לרמה שהם צריכים להיות במדינה שלנו.
לצערי, גם מעיתונות היין המקצועית הוא החליט להתעלם ולמדר. לא יעזור, בעלי היקב לא למדו דבר וחצי דבר מהכישלון של מנכ"ל שלא בא מתחום היין, ושוב לקחו מנכ"ל שלא בא מהתחום לחלוטין – להזכירכם, הוא הגיע מהכדורגל, ניהול מכבי חיפה, ושם ספג מהלומות רבות מעיתונאים, במיוחד מאחד מידיעות אחרונות, מה שאולי גורם לו לחשוש מעיתונאים.
הפיתרון? כתבה נשלטת וממומנת ב-YNET של ידיעות אחרונות, עבורה, כך סיפרו לנו בענף הפרסום, משלמים בסביבות 25,000 שקלים (דרך אגב, גם ידוענים שמגיעים לאירועים כמו חגיגת ה-40 עושים זאת בתשלום ומתוגמלים יפה). מי שחתומים על ה"כתבה" הם יובל חנינוביץ' שמתמחה בכתבות "בשיתוף עם" – שם קוד לכתבות ממומנות, כמו "האיש שהופך צואה לזהב שחור", וליאת זנד שאינה עיתונאית אלא מנהלת תוכן ושיווק בדיגיטל (מגדירה את עצמה כ"אשפית שיווק בדיגיטל").
מה שפורסם מראה כמה שבן דב מנותק, ואפילו מעורר גיחוך, כי אחרת אי אפשר להסביר את הפנינים שיצאו לו מהפה בכתבה הממומנת. גם ברור למה הוא לא אוהב עיתונאים מקצועיים שעלולים לשאול שאלות רלוונטיות. הנה ציטוט:
"אסף בן דב, מנכ"ל היקב מוסיף ואומר: "צריך להסתכל על היין, לראות את הקלילות שלו, את הבהירות שלו, ולהריח אותו, את האדמה הבזלתית, הגובה וכל מה שהאזור הזה משדר לנו. אחר כך צריך לטעום ולהרגיש את הטעם שהוא משאיר".
ואני הייתי שואל את בן דב אחרי דברים כאלה: לראות את הקלילות של היין? הבהירות? להריח אדמה בזלתית? להריח את הגובה? מזל שצריך לטעום אותו.
עוד מצטט בן דב את הכתב "בשיתוף עם" ו"אשפית השיווק בדיגיטל" שראיינו אותו, ש"גם האיטלקים, גם הגרמנים ואפילו ביפן – שותים את היין הישראלי. הגרמנים, מספר בן דב, אוהבים לשתות ריזלינג, אבל מעדיפים את הריזלינג של היקב. הם מסבירים את זה בכך שהוא שונה לגמרי, כי הוא מבטא את האזור – את רמת הגולן, את הבזלתיות, את הגובה, את החמיצות האחרת. הם מתים עליו".
טוב אני מקווה שמדובר בבדיחה, כי אם לא אז רק לעדכן שגרמניה היא יצרנית יינות ריזלינג מהגדולות בעולם (יותר מ-40% מהייצור העולמי), אם לא הגדולה ביותר. ריזלינג הוא זן הדגל בגרמניה, ולמדינה זו יש מסורת ארוכת שנים ומומחיות בייצורו. האקלים הקריר של גרמניה ואתרי הכרמים המגוונים מספקים תנאים נוחים לגידול ענבי ריזלינג. מבחינת נפח ייצור, גרמניה מייצרת מדי שנה 118 מיליון ליטר של יינות ריזלינג; לתשומת ליבך בן דב. יקב רמת הגולן מייצר כמה אלפי בקבוקי ריזלינג בשנה, אז אני לא בטוח ש"הגרמנים מתים על הריזלינג של היקב".
ביקורות יין של אלון גונן: כל מיני ומקבץ מלבקים
יקב אלכסנדר
רזרב קברנה סוביניון 2018 – צבע אדום אטום. ארומות של פירות בשלים, שזיפים ותותים. אחרי מספר ערסולים התפרצות מדהימה של פלפל ירוק ומעט וניל. פה מאוד עשיר ומאוד מאוזן. יופי של יין. מחיר 149 ₪. ציון 90. תמורה למחיר (VFM) – 110 ₪.
יקב אור הגנוז
הר סיני 2020 – יין מחוזק מתוק. 80% ענבי קברנה סוביניון ו-20% מרלו. צבע בורדו. אף עמוס בסלסלת ט"ו בשבט גדושה בפירות יבשים, בעיקר דבלים. גם הפה. בקצוות קקאו או אספרסו שמנסה להאפיל על המועקה שבשתיית יין כזה. המחיר 115 ₪. ציון 86. תמורה למחיר – לא.
אילמה 2020 – עשוי מענבי קברנה סוביניון וקברנה פרנק ללא תוספת ביסולפיט. צבעו אדום, שכבר מתחיל לקבל גוונים כחולים בקצוות הכוס. ארומות אופייניות לקברנה סוביניון. הפה לא רגוע, חמיצות שמתערבבת לה עם מתיקות עם טעמי עץ ואלכוהול לא מאוזן. מחירו 120 ₪. ציון 86. תמורה למחיר – לא.
כרם מרום קברנה פרנק 2019 – קברנה פרנק שהפתיע בעוצמה שלו ובמורכבותו. יופי של יין. מחירו 99 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – 70 ₪.
יקב עמק יזרעאל
נהלל 2020 – בלנד מענבי גרנאש, סירה וקריניאן. יין מאוד מתובל ומאוד מאופיין גרנאש, ללא שאר המרכיבים. מחירו 79 ₪. ציון 88. תמורה למחיר – 50 ₪.
יקב פלטר
סמיון 2021 – ארומות של דבש ופירות מתוקים, בפה טעמי תפוח ואגס בשל. לחובבי סוכר שמוכנים לשלם 160 ₪. עבור תרכיז לא ברור. ציון 86. תמורה למחיר – לא.
יקב פינטו
שיראז 2022 – צבע סגול אטום, פה מאופיין שיראז כאשר האלכוהול והחומציות נמצאים בכול הדרם. עדיין שד דרומי בבקבוק, שצריך להירגע. מחירו 89 ₪. ציון 89. תמורה למחיר – 60 ₪.
יקב אמפורה
מד רד 2020 – סירה, קריניאן ומורבדר. ארומות נעימות של פירות שחורים בוסריים, פה חמאתי ומאוזן. שלושת הזנים חיים בהרמוניה נפלאה של קלילות. יין לאוכל קליל. מחירו 90 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – 60 ₪.
מלבקים על שולחן הטעימות
מלבק הוא זן ענבים המבשיל מוקדם בעונה, ומשמש לייצור יין אדום. הענבים נוטים להיות בצבע עמוק מאוד, עם טאנינים חזקים אך נעימים. המלבק ידוע בעיקר כאחד משישה זני ענבים המותרים בתערובת של יין בורדו אדום, עם טעמי פרי מרוכז וכהה וסיום מעושן. מקור הענב בדרום מערב צרפת, בארגנטינה אימצו אותו בגדול, וגם אצלנו יש יקבים שמייצרים יינות מלבק.
יקב בית אל
מלבק 2018 – צבע סגול בוהק. ריחות של פירות יער בשלים ומעט עישון בקצוות. פה שוקולדי חמאתי. טעמי העץ מעט משתלטים, והאלכוהול עדיין בועט. מחירו 125 ₪. ציון 89. תמורה למחיר – 70 ₪.
יקב רמת נגב
מלבק 2019 – צבע רובי סגול אטום. ארומות בשלות ונקיות של פירות יער ותות עץ בשל. פה חמאתי עם נגיועת של שוקולד מריר, סלמי מעושן ווניל. יופי של יין . מחירו 119 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – 80 ₪.
יקב 1848
דור 5 מלבק 2021 – צבע אדום סגול. ארומות של פרי בשל ומעט יסמין. פה תוקפני, אלכוהולי, עדיין לא בשל לשתייה. מחירו 90 ₪. ציון 88. תמורה למחיר – לא.
יקב תשבי
מלבק 2021 – צבע סגול בוהק. ארומות נקיות וטובות של פירות שחורים, וניל וטבק. פה חמאתי, שופע. מחירו 40 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – מצוינת. מצטיין טעימת המלבקים.
גם יקבים ביתיים קטנים צריכים ענבים בבציר
אבינעם בר מ'סוד היין' מספר: "לפני שעברנו למקומנו הנוכחי באזור תעשייה סגולה בפתח תקווה, היה לנו במתחם במושב טירת יהודה יקב ששימש גם למטרות לימודיות, לטובת הקורס שקיימנו כל שנה וגם לטובת לקוחות שרצו לעשות יין ולא היה להם מקום וציוד. הם היו מגיעים אלינו ועשו שם את היין. לשני השימושים הללו היינו מתקשרים עם כורמים מאזורים שונים בארץ ומביאים את הענבים אלינו. ביום הבציר הגיעו כל אנשי הקורס, קיבלו את הענבים המיועדים להם, והתחילו בדסטמינג-קראשינג.
אליהם הצטרפו כל מי שהזמינו ענבים לעצמם. גם הם הגיעו, לקחו את הענבים שהזמינו לעצמם וירדו ליקב לעבוד. עם הזמן, ומאחר והשמועה עשתה לה כנפיים, יצרו איתנו קשר עוד ועוד אנשים שרצו לעשות יין, הזמינו ענבים, לקחו אותם (חלקם אחרי קראשינג), ונסעו כל אחד לביתו או ליקב הביתי שלו.
מאז שעברנו לפתח תקוה אין לנו יותר יקב כחלק מהמתחם, אבל מאחר ואנחנו מוכרים ציוד לייננים חובבים ומלווים אותם בכל שלבי העשייה, הצורך בענבים נשאר. כך מדי שנה אנחנו צוברים את ההזמנות ומזמינים ענבים במרוכז. בשנתיים האחרונות הענבים מגיעים מדובי טל – חוות טל באזור כרמי יוסף, בעבר התקשרנו עם יקב ברבדו, ועוד לפני כן עם כורמים באזור תעשייה דלתון בגליל העליון.
כיום חלוקת הענבים נעשית בכרם עצמו. האנשים מקבלים התראה מספר ימים מראש מתי להגיע, לאחר שבדיקות הדיגום בכרם מצביעות על ערכים מתאימים מבחינת בריקס, PH וTA.
סך כול ההזמנות מדי שנה נעות סביב 5 טון ענבים, והזנים הפופולריים הם קברנה סוביניון, מרלו, סירה ופטי ורדו. טווחי הזמנות הענבים יכולים לנוע מ- 50 ק"ג (הכמות שתואמת את הערכה להכנת יין למתחילים שאנחנו מוכרים), עד כמה מאות ק"ג. ההזמנה הממוצעת עומדת לרוב על כ-150-200 ק"ג. מחיר הענבים סביב 9-10 ש"ח לק"ג, כולל אפשרות לקראשינג במקום.
בנוסף, בקבוצת היקבים שסוד היין הקימה ומנהלת בווטסאפ, ומונה כיום קרוב ל-150 יקבים, אנחנו מאפשרים לכל מי שנמצא בקבוצה לפרסם אם יש לו ענבים למכירה, זנים, מיקום גיאוגרפי ומחיר, כך שיקבים אחרים שמחפשים ענבים יכולים למצוא את מבוקשם בקבוצה, וההתקשרות נעשית ישירות בין המוכר לקונה. אנחנו רק מספקים את הפלטפורמה להתנהלות".
איך מוזגים יין ל-15 כוסות ללא מגע יד אדם ובלי לאבד טיפה?
איך מוזגים יין ל-15 כוסות עם סט חבלים, ללא מגע יד אדם ובלי לאבד אף טיפה? מנהלי הצוותים של מרכז הפיתוח של AT&T ישראל עשו זאת, והסיפור פורסם לראשונה ב-DailyMaily של 'אנשים ומחשבים'.
במרכז המו"פ AT&T Israel שאחראי על פיתוח מוצרי תוכנה בכל תחומי הפעילות האסטרטגיים של חברת הענק העולמית, זיהו שמנהלות ומנהלי צוותי הפיתוח, מתמודדים עם אתגרים רבים לאור עולם העבודה המשתנה, ניהול צוות בסביבה היברידית, וזה לא הכול. לכן יזמו קורס שנועד להעניק כלים ניהוליים מעשיים להתמודדות עם מצבים מורכבים, ולהעמיק את ההיכרות בין עשרות ראשי וראשות הצוותים בחברה, לגבש אותם ביניהם, וליצור מסגרת להתייעצויות ושיתוף ידע.
הקורס כולל חלק חיצוני ביער, המשלב אתגרים ניהוליים שהושאלו מהטבע. פעילויות אלו מדמות סיטואציות ניהוליות האפשריות בעבודה היומיומית, וכך המנהלים מסגלים לעצמם מיומנויות ניהוליות חדשות, ומפתחים דרכים להתמודדות עם אותן סיטואציות.
באתגר בקבוק היין ניתנה לצוות משימה מאתגרת במיוחד: למזוג בקבוק יין ל-15 כוסות, ללא מגע יד אדם, עם סט חבלים שניתן להם ובלי לשפוך אף טיפה, וכמובן שהכוסות והבקבוק לא יישבר. המשתתפות.ים נלקחו לרחבה ביער, אשר כללה מעגל שבמרכזו מגש עם בקבוק יין (הר חרמון אדום של יקב רמת הגולן – קראו למעלה מה אלון גונן אומר עליו), ומגש עם כוסות יין כמספר המשתתפים.
לאורך ורוחב המעגל נמתחו חבלים באופן לא סימטרי, וניתנו מספר קווים מנחים: אסור להיכנס למתחם המעגל, ומותר לגעת בחבלים רק בחלק החיצוני של המעגל. כל אחד מהמנהלות והמנהלים ניגשו למשימה קצת אחרת, אולם לאחר כרבע שעה ומספר ניסיונות מסונכרנים, נרשמה הצלחה – הבקבוק נקשר בחבלים, הורם אל המגש, וברצף של פעולות משותפות נמזג היין ל-15 כוסות.
לאחר לגימת היין נותחה הסיטואציה בהובלת מנחות הקורס, כדי לסייע לכל אחד ואחת מהמנהלות והמנהלים לפענח את סגנון הניהול שלו.ה בתוך הסיטואציה הלא מוכרת. אין ספק שהיין עזר גם בכך.
יונתן לבני מבקר בבר יין חדש בירושלים – יין וחברים
לא רק אני סבור כי יין לא שותים לבד – יין שותים עם חברים. בר יין חדש נפתח לא מזמן במקום הומה אדם בירושלים, ברחוב שלומציון המלכה, ליד בתי המלון החשובים בעיר ולא רחוק מהעיר העתיקה וממרכז העיר.
שם המקום 'יין וחברים', ופתחו אותו ראובן אדם, ירושלמי בן 37, חובב יין מושבע, ושותפו מאחורי הקלעים הוא חברו עורך דין שמואל כהן. "אנחנו ממשפחה צרפתית. נפגשנו שנינו בשתיית יין כי לכהן יש אוסף יינות גדול", אומר ראובן אדם. "לאחר שנתיים של חברות החלטנו לפתוח בר יין".
היינות בבר כולם כשרים, ושעות הפתיחה כמובן אינן כוללות שבת, וביום שישי המקום נסגר בשעה ארבע אחר הצהרים. בימים א'-ה' הבר פתוח בין ארבע אחרי הצהרים עד חצות.
"זו אינה חנות יין רגילה", מסביר לי ראובן, "אם כי אנחנו מוכרים גם בקבוקי יין ומשקאות חריפים אחרים". הרעיון של הבר הוא למכור כוסות של יין ישראלי ויינות כשרים מחו"ל במחירים סבירים: לדוגמא: יוגב לבן של יקב בנימינה – בלנד של שרדונה וסוביניון בלאן, או קיאנטי DOCG, נמכרים ב- 45 ₪ לכוס. כוס מחול הכרמים של יקב גבעות – בלנד של קברנה סוביניון, פטי ורדו, קברנה פרנק ומרלו, שהתיישן 12 חודש, נמכרת תמורת 55 ₪.
יש כאן גם כוסות ובקבוקים של יינות ישראלים מתיישנים, כמו למשל יינות יקב רמת הגולן משנת 1991 ב- 1,990 ₪ לבקבוק, או בקבוק קסטל גרנד וין 2014 ב- 950 ₪. את השתייה מלווה תפריט של פלטות גבינות, כולן כשרות וכולן מיובאות מחו"ל, לצד ברוסקטות עם סלמון, קורנישונים ועוד.
"כדי לאפשר ללקוחות לשתות יין במחירים נוחים, אנחנו ממליצים ללקוחות לקנות בקבוק יין שלם. אנחנו מוסיפים דמי חליצה בסך 30 ₪ למחיר הבקבוק, שהוא המחיר בכול חנות יין רגילה ולא במסעדה או בבר. כך במקום לקנות כוס קונים בקבוק שלם", אומר ראובן אדם. היין הישראלי הנמכר ביותר הוא המלבק של יקב לוריא. במחיר של 55 ₪ לכוס, ניתן לשבת בפטיו מחוץ לבר או בקומה השנייה בתוך החנות.
יין וחברים – שלומציון המלכה 15 ירושלים, 058-5324855
רמי נעמן מתכונן לבציר ומתנחם עם השותים
רני רוגל: את רמי נעמן – איש הגליל העליון מיקב נעמן במושב רמות נפתלי שהגיע עם רעייתו בטינה, פגשתי בשבוע שעבר במעוז הפריבילגים – בכפר שמריהו, ולא סתם בכפר שמריהו אלא בגלריה מדהימה לאמנות. אבל כשמדובר בגלריה בידרמן שמתמחה באמנות ישראלית, וכשהבעלים אפרים בידרמן הוא חובב יין וחבר במועדון 'נחמת שותים' של צביקה אמיתי, שמאתר הזדמנויות לחברי הקבוצה לרכישת יין מיקבים איכותיים בישראל, אפשר להירגע.
הבציר אצל רמי – ה-20 במניין בצירי היקב, יתחיל בתחילת אוגוסט (4-10) עם ענבי מרלו, ויימשך בין שלושה שבועות עד חודש וחצי, תוך חלוקה בין ארבעה בצירי בורדו: מרלו, קברנה פרנק, קברנה סוביניון ופטי ורדו, בחלקה של 12 דונם ב"עמק המכנסיים" למרגלות הר יחמור; לבציר בכרם הביתי במושב ליד הבית, שורה אחת של מה שהוא מכנה "בציר טרוארי" של ארבעה זנים – קברנה סוביניון, פטי ורדו, מרלו וסירה, אותם הוא בוצר יחד בדרך כלל לרוזה. אחת לכמה שנים הוא מייצר גם "פורט", ומכיוון שזה של 2016 יצא לשוק, 2023 היא שנת פורט. רמי גם מפתח בראשו יין חדש, אך עדיין לא החליט מה בדיוק יעשה.
בינתיים יש לו כבר פעם שנייה פעילות עם מועדון נחמת שותים וצביקה אמיתי, אחרי שהכין להם חבית מבציר 2020. רמי הציג לחברי המועדון שלוש אופציות בלנד, והם בחרו בזה המבוסס על מרלו, קצת פטי ורדו וקצת קברנה פרנק, וטאץ' של קברנה סוביניון – רמי אומר שהיין מזכיר במידה מסוימת את ה'בלאק ולווט' שלו – 60% מרלו, 30% קברנה פרנק ו-10% פטי ורדו. ברוח יינות יקב נעמן ששמותיהם מגיעים מעולם המוזיקה והלהקות, היין נקרא "שותי הנבואה" – משחק מילים בין להקת שוטי הנבואה ומועדון נחמת שותים.
החברים קיבלו את היינות שהזמינו, ראו כי טוב, הזמינו עוד כמות של בלנד 'קינג קרימזון', רצו עוד חבית, והמפגש האחרון בכפר שמריהו נועד לקבוע מה יהיה יין נעמן הבא של המועדון. מכיוון שרמי כבר עשה את הבלנדים ממרבית בציר 2022, הוא הביא למפגש עם טועמי המועדון דוגמאות חבית של בלאק ולווט, דיפ פרפל, ופטי ורדו זני כדי לבחור מתוכן.
רשות הדיבור לצביקה אמיתי, הצ'יף של נחמת שותים: "סגול עמוק (דיפ פרפל) בורדולזי (כמעט קלאסי) זכה ב-87 נקודות ובתואר "שותי הנבואה 2022", קטיפה שחורה (בלק ולווט) מוטה מרלו במקום השני – 81 נקודות, ופטי ורדו (יין מצוין) במקום האחרון עם 71 נקודות. שלושת היינות שנטעמו ב'טעימת חבית' עדיין בגוף צעיר, כצפוי מחמישה חודשי חבית, אבל כולם בריח, צבע ומרקם מצוינים. כמובן שהפטי ורדו ייחודי, מחביות ישנות ומעט יותר זר לחך בישראלי. נראה כי הסגול עמוק ניצח בשל הנטייה הטבעית הישראלית לקברנה סוביניון כיין מוביל בבלנד. קטיפה שחורה עם יותר מרלו, בהחלט נתן ״פייט״ טוב ופיגר רק במעט.
לסיכום, נרכוש חבית אחת (סגול עמוק) מהשש שיש ליקב, וטרם הוחלט אם יבוקבק כעבור שנה בחבית או שנתיים כגרנד רזרב. המחיר יקבע רק אז, כי הרזרב זול בכ-15% מגרנד רזרב. היין נמכר לחברים בתריסרים, וההרשמה מתנהלת בלי לדעת האם לפסח הקרוב או לעוד שנה וחצי. הקבוצה התחנכה לרכישת יין עתידי מתוך אמונה על בסיס 17 חביות העבר, שאנחנו עובדים רק עם ייננים בליגה הגבוהה, ללא פשרות על איכות וVFM אמיתי".
אגרו-וולטאי בכרם יין – כתבה מספר 2
אלון גונן: ב'שמענו בין הגפנים 30.6.23' פרסמנו כתבת אורח של ניר הילר, מהנדס בכיר ומנהל פיתוח עסקי בחברת נקסטקום, שבין פעילויותיה מתמחה באספקת שירותים ופתרונות בתחום האנרגיה המתחדשת. אנחנו נוהגים לתת במה לכתבים אורחים מהתחום שאינם עיתונאים, ביחוד כשמדובר בכתבות מדעיות או בכל מיני חידושים שקשורים לענף היין כתבות אלה מגיעות בעיקר לאנשי המקצוע בתחום גפן ויין, מאחר שהן פחות מעניינות את הציבור הרחב.
מאחר וגם אני נחשפתי לראשונה לרעיון אחרי קריאת הכתבה, ואחרי שקיבלתי מספר שאלות להבהרה מייננים שקראו את הכתבה, התחלתי לחפור ולשאוב עוד מידע. כמה משפטים שניר הילר כתב במאמר שפורסם, נראו לי מחייבות בדיקה יותר מעמיקה ויותר יסודית. לכן אני מעלה מספר שאלות או השגות, על מנת להכניס את הדברים לפרופורציה.
אתחיל עם הקביעה החד משמעית של ניר במאמר: "מערכת אגרו-וולטאי שלנו יכולה לשנות את מראה תעשיית היין על ידי יצירת תנאים שבהם הגפנים יכולות לפרוח אף במזג אוויר קשה, להבטיח תפוקה יציבה של יין איכותי, וכל זה תחת ייצור חשמל ירוק במקביל."
ראשית הסבר קצר על מהות מערכת אגרו-וולטאי. מדובר בגישה חדשנית המשלבת חקלאות עם מערכות פוטו-וולטאיות סולאריות, מדובר במערכת הקיימת באופן פיזי תוך כדי עבודה חקלאית והפקת אנרגיה סולארית על אותה קרקע. במערכות אגרו-וולטאיות מותקנים פאנלים סולאריים, או מודולים, מעל השדות החקלאיים, ומאפשרים שימוש כפול בקרקע.
בבסיס הרעיון מדובר על ניסיון לייעל את השימוש בקרקע, ולהגדיל את יעילות המשאבים. מדובר בייצור חשמל נקי מאור השמש, בדיוק כמו מערכות PV סולאריות מסורתיות. הפאנלים הסולאריים מותקנים מעל הגידולים, לוכדים אנרגיית שמש וממירים אותה לחשמל, שניתן להשתמש בו במקום או להזין אותו לרשת. המערכת שמותקנת כאמור מעל הגידולים, מעניקה הצללה שמספקים הפאנלים הסולאריים, ותוך כדי כך מתקבל שינוי של מיקרו האקלים בסביבת הצמח, שעשוי להועיל לגידולים מסוימים. זה יכול לעזור להפחית את אידוי המים (על ידי הקטנת הקרינה והעלאת הלחות), למזער את תנודות הטמפרטורה, ולספק הגנה מפני אירועי מזג אוויר קיצוניים (ברד למשל).
אם מדברים על היתרונות הסביבתיים של המערכות האגרו-וולטאיות, אז הן יכולות לתרום להפחתת פליטת גזי חממה על ידי הפקת אנרגיה מתחדשת ללא שימוש בדלק. כאשר מותקנת מערכת כזו, החקלאי יכול בעצם גם למכור את החשמל העודף שהמערכת מייצרת, ולהרוויח מהמדינה או מחברת החשמל כסף נוסף.
לצערי המאמר של ניר לא נגע במגבלות של המערכת, והסכנה שהיא עלולה ליצור לגידולים. כאמור הנה מספר שאלות שאני מעלה על מנת לאתגר את הכותב:
שאלתי הראשונה היא מה מקור המידע ( מלבד שני מאמרים מצפון איטליה ויפן)?
שאלה שניה: על בסיס איזה מחקרים מבוססות הקביעות שהמערכת יכולה לשנות את מראה תעשיית היין (מהמחקרים שפורסמו נראה שתכולת חומרי הצבע דווקא יורדת)? האם זה ניחוש אגרונומי ?האם בוצע ניסוי כלשהו בארץ או בתנאים ים תיכוניים ?
שאלה שלישית והכי חשובה לענף היין: כמה הצללה ניתן לבצע על הצמח מבלי לפגוע בביצועים שלו? והאם ההצללה משפרת או גורעת מהיבול? האם פאנלים בהצללה "מוגברת" עלולים לפגוע בפוריות הגפן? מה לגבי איכות וערך היין? האם נעשו טעימות או בדיקות מעבדה ליינות שנסחטו מענבים תחת מערכת ?
שאלה רביעית: האם נבחנה ההשפעה של פאנלים נייחים מול ניידים?
שאלה חמישית: מהיכן הגיעה ההנחה שפאנלים משפרים פריחה? ככל שאני מכיר את ענף היין, ולאחר ששאלתי כאמור מספר ייננים, לא ידוע בארץ על בעיות בפריחת הגפן. אז מה זו פריחה במזג אוויר קשה ?
וכאמור, האם מישהו בדק מדעית את כל נושא החסרונות של שימוש במערכת? ואני מעלה פה מספר הנחות שחייבות להיבדק טרם שימוש בה:
עוצמת אור והצללה: התקנת פאנלים סולאריים מעל גידולי הגפנים עלולה לגרום להפחתת עוצמת האור אל הצמחים. רמות אור לא מספיקות עלולות להשפיע לרעה על הפוטוסינתזה ועל צמיחת הצמחים הכוללת; מה שעלול להוביל ליבול נמוך יותר או הבשלה מאוחרת של ענבים. בכלל נשאלת השאלה, כמה הצללה לתת לכרם ( 20% – 40% – 50% ואולי 75%). מי הולך לבדוק את זה?
שינוי מיקרו אקלים: הנוכחות של פאנלים סולאריים יכולה לשנות את המיקרו אקלים סביב הגפנים. בעוד שרמה מסוימת של הצללה יכולה להועיל, הצללה מוגזמת עלולה להשפיע על בריאות הגפן ואולי גם לפגוע בתהליך ההבשלה המיטבית של הענבים.
ניהול משק המים בכרם: מערכות אגרו-וולטאיות עשויות להשפיע על זמינות המים ועל נוהלי ההשקיה. מיקומם של פאנלים סולאריים יכול להשפיע על חלוקת הגשמים בכרם, מה שעלול להוביל לפיזור מים לא אחיד ולפגוע במרקם הקרקע (כמות מים גדולה ש"נוחתת" בנקודה מסוימת).
תחזוקה ותפעול: מערכות אגרו-וולטאיות דורשות תחזוקה ותפעוליות שוטפות. מערכות אלה כוללות שילוב של תשתית סולארית עם הסביבה החקלאית, מה שעשוי לדרוש מאמצי ניהול נוספים, ופוטנציאל להפרעות בפעילות הכרמים. מישהו בדק את עלות ניקוי המערכת למניעת ההצללה?. מה השלכות חומרי הניקוי של הפאנלים על בריאות הצמח? האם נבדקה השפעת חומרי ההדברה (קורסביות) על ביצועי הפאנלים ?
כדאיות כלכלית: בעוד שאגרו-וולטאיקה יכולה לספק הכנסה נוספת – כאמור באמצעות מכירת האנרגיה, הרי עלויות ההשקעה הראשוניות הקשורות להתקנה ותחזוקת הפאנלים הסולאריים עשויות להציב אתגרים פיננסיים עבור בעלי הכרמים. האם יש איזושהי תוכנית כלכלית או עסקית שמדברת בעצם על ההשקעה והחזר ההשקעה, כדי להעריך את כדאיות הטמעת מערכות אגרו-וולטאיות?
והדבר הכי חשוב לדעתי, שאין תשובה לגביו, הוא איזה זני ענבים הם בעלי הפוטנציאל הגדול ביותר לשילוב במערכת אגרו-וולטאית.
לסיכום: בבדיקה שעשיתי מול מספר גדול של יקבים, אז נכון להיום אין אף יקב בארץ שמשתמש במערכת כזו. כרגע גם אין שום פיילוט בשום יקב מסחרי. שני מחקרים שבוצעו ב-2018 ו-2019 בצרפת וגרמניה, מדברים על כך שרמות צל מתונות הגבירו את הסינתזה של תרכובות ארומה בענבי היין, ושיפרו את האיכות הארומטית של היין שנוצר. אבל המחקר לא מספר על סוג הענבים, האם נבדקו ענבים בחלקות צמודות ללא המערכת, והאם נבדק מה קרה עם היינות של שנות הבציר 2018 ו-2019 ביקבים אחרים מבחינת ארומות וכו'.
בשני מאמרים שפורסמו בשנה האחרונה – האחד ב-Scientia Horticulture (27.1.23), והשני ב-Journal of Bio-Environment Control (31.10.22), מדובר על עיכוב או הפחתה בתכולת אנטוצאנים (הפיגמנט שמקנה לחלקים שונים בצמח את צבעם האדום), כלומר פגיעה באיכות היין.
אי אפשר בשום פנים ואופן בשלב זה לקבל את הקביעה של ניר הלר כי "מערכת אגרו-וולטאי שלנו יכולה לשנות את מראה תעשיית היין על ידי יצירת תנאים שבהם הגפנים יכולות לפרוח אף במזג אוויר קשה, להבטיח תפוקה יציבה של יין איכותי, וכל זה תחת ייצור חשמל ירוק במקביל."
נקודה חשובה שלא עלתה מהמאמר של ניר, היא שהשימוש במערכת לא יכול להתבצע על כרם קיים, וצריך לתכנן זאת מנטיעה. בכל מקרה, עוד רחוק היום בו נדע לומר בוודאות מה ההשפעות של מערכות פוטו-וולטאיות בכרמים בישראל. הרעיון עצמו נשמע טוב, ואולי אפילו יביא לשיפור מסוים של התנאים באזורים עם עודפי קרינה וחום – אלמנט הצללה נייד, בטח בענבים לבנים. אבל חייבים ניסויים ארוכי טווח לפני שרותמים את הסוסים לפני העגלה.
ומבין השיטין אני מבין שחברות סטארט אפ צריכות לגייס כסף ו"לספר סיפור", אבל לפעמים מסכי העשן מאוד בוטים.
קרפור התבלבלתם: איזה יופי של יינות צרפתיים…
כרמל, ברקן-סגל, היוצר – מיטב יקבי צרפת
