אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים ומייחלים לשובם של החטופות והחטופים

מכון היצוא בערבון מוגבל מאוד

אלון גונן: בימים אלה של מלחמה ומשבר כלכלי – כולל בענף היין, נשאלת השאלה מה עושה מכון היצוא – אם בכלל לטובת ענף היין וקידום היצוא מישראל לרחבי העולם. הכתבה האחרונה שלי על מכון היצוא בכל מה שקשור לתחום היין הישראלי התפרסמה ב- 3.3.23, והייתה אמורה לפקוח את העיניים לעומדים בראש המכון, או לפחות למי שנושאים בתואר ובתפקיד ומקבלים משכורות כדי לקדם את ענף היין הישראלי בעולם – אבל גם היא לא עזרה, פרט לתגובות לא ענייניות ותחושה ש'אכול ושאטו' ואלון גונן הם האויב.  לכן אנחנו חוזרים לנושא, כי מסתבר שמשהו זז שם – בעיקר א.נשים.

במהלך השנים האחרונות, כתבתי אין ספור כתבות ותחקירים שהעמידו מראה בפני מכון היצוא, והציגו אותו במערומיו. אי אפשר להגדיר את כל נושא קבלת ההחלטות במכון, או את גיוס העובדים המקצועיים שאינם מתחום היין, וחוסר המעש לגבי ענף שאמור לקדם את מדינת ישראל בעולם. פניתי למכון היצוא פעמים רבות וביקשתי לראות תוכנית עבודה כלשהי שעוסקת בענף היין – תוכנית של תערוכות או לוחות זמנים. שאלתי מה עושים עם התקציבים שנצבעו עבור ענף היין, שאלתי מדוע יש מנהלת תחום יין (ברכה רפפורט) שמקבלת שכר, אבל לא מקדמת את תחום היין (בבדיקה במכון היצוא התברר לי כי היא עברה לנהל את ענף אוטוטק בתחום מובייל, חיבוריות וטכנולוגיות מפציעות – יהיו אלה אשר יהיו, רק לא זמן פציעות).

שאלתי מדוע עדי טייכר, שניהלה את תחום היין לפני ברכה וקודמה להיות מנהלת תחום מזון ופודטק, לא עשתה דבר וחצי דבר עבור ענף היין. עתה התברר לי  שעדי טייכר חזרה לנהל גם את תחום היין אחרי שברכה עברה לתחום אחר. אני אוהב את הכיסאות המוזיקליים בארגון הזה.

אז אם עדי טייכר חזרה לתפקידה הקודם, רק שנה אחרי שברכה רפפורט כיהנה בו, מה היא עשתה או עושה? האם עכשיו יש לה עניין כלשהו לעשות מה שלא עשתה קודם? האם יש לה תוכנית חירום לענף? האם יש בעולם איזושהי תערוכה שהיא מקדמת השתתפות יקבי ישראל בה? האם היא ביקרה ביקבים שמייצאים יין ישראלי? מה היא בעצם עושה במשרה הזאת עבורה היא מקבלת שכר?

איך יכול להיות שנילי שלו, מנכ"לית המכון שנכנסה כרוח סערה והבטיחה הרים וגבעות, יכולה לשלם משכורת למנהלת תחום שלא עושים בו דבר וחצי דבר? אני כבר לא מדבר על הפוליטיקאית איילת נחמיאס-ורבין, יושבת הראש שהשבוע הודיעו על סיום תפקידה בו כיהנה שנתיים, ובכול תקופת כהונתה דאגה למחוק את היין הישראלי מהעולם ברגל גסה. התפקיד הבא שגייסה לעצמה, כדי לקבל משכורת בלי לעשות הרבה (כמו במכון היצוא), הוא הובלת הקרן של הסוכנות היהודית לנפגעי טרור. פשוט בושה למדינה.

מי שנכנס ללשכת היו"ר הוא אבי בלשניקוב, בשנים האחרונות נציגו בישראל של המיליארדר האמריקאי רונלד לאודר, וכיהן במקביל כיו״ר בתי החולים של הדסה, יו״ר תאגיד המים והביוב הגיחון של ירושלים, יו״ר המכללה למנהל בראשון לציון, חבר דירטוריון הטכניון, ודירקטור בגופים כלכליים ותרבותיים נוספים – אדם אחד שמצליח לעשות כל כל הרבה. בעבר שימש גם יו״ר הערוץ המסחרי – ערוץ 10 טרם המיזוג, מנכ"ל משרד התקשורת, מנכ"ל הכנסת ומנכ"ל משרד מבקר המדינה, והיה גם סמנכ"ל מכון היצוא.

האם יש סיכוי שיושב הראש החדש ישכיל להבין, שיין ישראלי חייב להיות על המפה העולמית בתקופה זו, בה המדינה נמצאת תחת התקפת טרור ואנטישמיות מתרחבת בכל העולם? האם הוא יהיה זה שסוף סוף ישאל את עדי טייכר מה עשתה במשך ארבע שנים בתחום היין? אולי הוא יהיה מי שיזמין את נציגי היקבים ללשכתו, וישאל אותם איך מקדמים את ענף היין? האם הוא יכול לקלוט במכון היצוא עובדים מקצועיים שמסוגלים לתרום לענף היין?

בלשניקוב היה סמנכ"ל מכון היצוא, לכן הוא אמור להכיר את כל המחלות שלו, ואמור גם לרפא אותן ולהשמיש את המכון הצולע הזה, בכל מה שקשור לענף יין בכל אופן. השאלות שיש לי לאבי בלשניקוב מאוד פשוטות:

מה עשו עובדיך לטובת ענף היין בשנתיים האחרונות תחת איילת נחמיאס-רבין כיו"ר? איפה הכסף שהיקבים השקיעו לטובת המיזם בארצות הברית? איפה עומדת התוכנית למיזם והאם היא בכלל קיימת?

אם המכון רוצה לפתוח דף חדש עם היקבים, עכשיו הזמן! תפקידו של בלשניקוב הוא לזמן פגישה עם כל בעלי היקבים הרלוונטיים, ולהקים מטה חירום שיכניס את היין הישראלי למערך ההסברה של מדינת ישראל. בכול תערוכה אפשרית בעולם, בכול מיזם עולמי, היכן שרק אפשר. היין הישראלי הוא נכס אסטרטגי שחייבים לנצל אותו.

אני פונה לאבי בלשניקוב אישית: אחרי שקוראים את רשימת התפקידים אותם מילאת ויודעים אילו אנשים אתה מכיר, אולי אתה האיש הנכון בתפקיד הנכון. יכול להיות שיזכרו אותך רק מפני שגייסת את הענף המקסים הזה לטובת המאמץ המלחמתי וההסברתי של מדינת ישראל. כי נראה כי הפוליטיקאית שכיהנה לפניך, רק חיפשה את דרגת השכר הטובה יותר וכנראה שלא שום דבר אחר – אני מתייחס לתחום היין שאני מכיר, חי, נושם ומסקר.

עד סגירת הגיליון לא הגיעה תגובת מכון היצוא. כן הגיעה בקשה לקיים מפגש עם היו"ר החדש כשייכנס לתפקידו בינואר

יונתן לבני מבקר ביקב כמיסה בקרבת גבול לבנון  – גם המחירים מטפסים לגובה

אחרי שטעמתי ב'איש הענבים' יין של יקב כמיסה, שהיה לי איכותי ומלא טעמים, החלטתי לשתות יותר מיינות יקב זה, שלא ביקרתי בו עד אותו אירוע. הוזמנתי  על ידי רינת בירנפלד, יועצת השיווק והאסטרטגיה של היקב, לבקר ולטעום שם את היינות.

לנסוע בימים אלה לפארק תעשיות רמת דלתון זו לא נסיעה מרנינה, בלשון המעטה. מדלתון אתה במרחק נגיעה מהגבול המלחמתי עם לבנון, וכשאתה מגיע לפארק דלתון אתה ער  מיד לעובדה זו מפני שהמקום מלא חיילים ורכבים צבאיים.

רוב המפעלים במקום סגורים ואין בא ואין יוצא. אתה מרגיש בבירור שאתה קרוב לאזור לחימה. בכניסה בדק אותי חייל צעיר, שאמר כי הוא מתל אביב ועושה את שירותו במקום, ובחיוך אמר לי: "ברוך בואך".

כנראה שפארק תעשיות דלתון הוא המקום בו יש הריכוז הגדול ביותר של יקבים בישראל: יקב דלתון, יקב רקנאטי, יקב כמיסה, יקב אדיר, יקב כרם אביתר, יקב רימון, יקב לוריא, בעוד זמן קצר יצטרף גם היקב של אבי פלדשטין ויש נוספים.

יקב כמיסה של יהודה כמיסה מייצר כ-250,000 בקבוקים בשנה. הרבה מאוד בקבוקים ליקב שפחות מוכר לציבור הכללי, ויותר לחרדי. יהודה הוא יינן כבר 28 שנים, תחילה היה היינן של יקב 'אור הגנוז'. לאחר מכן פתח יקב בשם 'יקב דלתא', ששינה את שמו אחרי שבית משפט קבע כי השם מבלבל מכיוון שיש בלבול עם מותג 'יקב דלתון', ואז שינה לשם משפחתו – 'כמיסה'.

היקב לא מייצר יינות קלים – רוב היינות המיוצרים בו הם בלנדים מהמנעד הרחב של ענבי קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק, פטי ורדו, שיראז, גרנאש, שרדונה  וגוורצטרמינר מבציר מאוחר המשמש ליין קינוח. לא כל הכרמים שייכים ליקב, אך חוזים ארוכי טווח עם כורמים מבטיחים ענבים מאותם למשך שנים רבות.

יהודה כמיסה הוא אדם צנוע שאינו אוהב להצטלם, וגם השיחה איתו לא בדיוק קולחת, אבל אחרי שעמדתי על כך שאנו חייבים לדבר כי  הגעתי ליקב גם כדי להכיר היטב את היינן, הוא התרצה ושוחחנו. לבסוף נהיינו ידידים.

יהודה הוא לא רק היינן, אלא גם הכורם בכל הכרמים מהם הענבים מגיעים. הוא מקדיש את עיקר זמנו לכורמות ולעשיה  של יין יחד עם יינן נוסף – ישעיהו שוורץ, שמלווה אותו שנים רבות ביקב. מסתבר כי כ-30% מהיינות מיוצאים לארצות הברית, ומאחר שהיקב  בהשגחת בד"צ העדה החרדית, יש ליצוא הצלחה רבה. בארץ יינות כמיסה לא נמכרים בחנויות, כי לדבריו לא מצא בארץ מפיץ ראוי. "רוב היין שלנו נמכר ביקב", הוא אומר. הרבה מהקונים שמגיעים ליקב, גם אוכלים במסעדת גורמה בקומה השנייה של בניין היקב, בה משתמשים גם בבשר הנמכר בחנות בשר ענקית השייכת לו והנמצאת אף היא בדלתון. המסעדה הייתה סגורה מאז תחילת המלחמה, ותפתח שוב בימים הקרובים.

"יקב, זה הייטק", אומר יהודה כמיסה. "כל יין הוא סטארט אפ, וכול בציר חדש הוא סטארט אפ חוזר שנפתח לו לאט כמו יין". אז נעבור ליינות:

רוזה סיגמה 2020 – עשוי מענבי גרנאש שמגיעים מרמת הגולן. בדרך כלל יינות רוזה נעשים ומתיישנים כמה חודשים במיכלי נירוסטה. הרוזה של כמיסה שהה 6 חודשים בחביות עץ, והוא טעים. בדרך כלל רוזה הוא יין קליל שאינו מלווה ארוחה אלא שיחה, אבל הרוזה הזה הוא יין נהדר שילווה כל ארוחה. כששתיתי אותו חשבתי שאני שותה יין לבן, ואלמלא ראיתי כי הוא ורוד וכתוב על הבקבוק 'רוזה', הייתי חושב שאני שותה יין לבן טעים, ואכן קשה להבחין ביניהם. 110 ₪.

שרדונה 2020 – 100% ענבי שרדונה מרמת דלתון. גם הוא שהה 6 חודשים בחבית, שלטעמי לא תרמו מאומה לאיכות. שוחחתי עם יהודה על שבלי לבן מלולאקטי שהוא מכיר ואוהב, וחבל שהדבר המוכר לו לא השפיע על השרדונה שטעמתי. 100 ₪.

סיגמה בלנד 2020 – העשוי מ-38% ענבי קברנה פרנק, 14% פטי ורדו ו-48% מלבק. שהה 28 חודשים בחביות עץ אלון. "קברנה פרנק הוא המלך – זה היין הטוב ביותר לליווי אוכל", כך יהודה. זה באמת אחד היינות הטובים שטעמתי ביקב. בוקה אלגנטי ובטעם לא כבד, למרות השהייה הממושכת בחבית. סיומת שלא נגמרת, ומשאירה בפה טעם של עוד. ערוב של ענבים מהגליל והגולן. "הגולן נותן ליין גוף ועומק, והגליל נותן ארומות ופירות טעימים. הגולן הוא הגבר והגליל היא האישה ביין". צודק. יין טעים ומענין ביותר. 120 ₪.

סיגמה קברנה סוביניון 2020 –  שוב שילוב בין ענבים מהגולן לענבים מהגליל. היין שהה 28 חודשים בחביות עץ אלון. למרות השהות הממושכת היין קליל ואינו מגלה את הזמן הארוך בחבית, הסיומת קצרה. יין אלגנטי  אבל לא מעניין במיוחד. 120 ₪.

אומגה בלנד 2020 – מורכב מ-36% קברנה סוביניון, 36% פטי ורדו ו-28% שיראז. יין של פירות יער בטעמיו, מענבים שנבצרו מגפנים בוגרות במרום הגליל ובגולן, ושהה שנה בחביות עץ אלון. בלנד נעים וקליל לשתייה מדי יום. 180 ₪.

אלפא 2020 – יינות סדרת אלפא הם יינות הדגל של היקב. מורכב מ-90% ענבי קברנה סוביניון, 5% שיראז ו-5% פטי ורדו, המשמשים לדברי יהודה "תבלינים לקברנה סוביניון המצוין".  היין שהה במשך 26 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. טעמי פירות יער שחורים, שוקולד מריר וריח אדמה כהה. יין שלטעמי יתיישן וישתבח עוד יותר עם חלוף השנים. 350 ₪ – יקר.

אלפא 60 2017 – זנים זהים לאלפא 2020, אך שהות של 60 חודשים בחביות שנבחרו במיוחד ליין זה. מאוזן ומאוד רב שכבתי בטעמיו. יין שנעים לשתותו, עם סיומת לא ארוכה אך המשאירה בחך תחושה שלא ייגמרו הטעמים שנשארו בפה. הרבה זמן לא טעמתי יין כל כך מאוזן בטעמו. 770 ₪ – יקר מאוד.

אלפא 72 2016 – יין מהשנה הקודמת, שהוא קצת שונה: בלנד של קברנה סוביניון, פטי ורדו, מרלו וקברנה פרנק, ששהו 72 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי משובח. יין עוצמתי, ואלגנטי. התפלאתי, כי כשקרבתי אותו לאף הבוקה והטעם לא בלטו, אולי מפני שבמקום לפתוח אותו מספר כמה שעות לפני הטעימה, הוא נשתה מיד לכשנפתח. טעות! היין היה סגור, ורק אחרי שהייה בכוס החל לשחרר את יתרונותיו ואת יחודו האמיתי. אכן יין ענק, המאפיין את מה שקוראים לו "יין של עולם חדש ועולם ישן באותו בקבוק". 1,100 ₪ – No comment.

אלון גונן – ביקורת יינות 92

המאחד את כל היינות הבאים הוא הציון הגבוה אותו קיבלו בביקורת – 92

יקב רקנאטי – שרדונה כרם תל פארס 2013: היין שוחרר ממש בשבועות האחרונים, אחרי שחווה 18 חודשי חבית. לדעתי מדובר קפיצת מדרגה מאוד גדולה ליינן קובי ארביב, שמכניסה אותו לפנתאון. יין מאוד עשיר בריחות של פירות לבנים, עשבי טיבול טריים, חמאה  מומסת. הפה מתפוצץ ממינרליות מקסימה, הפרי משתחרר בעדינות ולא מפסיק. עפיצות באפטר טייסט שפשוט ממכרת. יין מדהים. ציון 92. מחירו 120 ₪. תמורה למחיר (VFM) – לחלוטין.

יקב יתיר – פטי ורדו 2020: היה שווה להמתין עם הבקבוק הזה שלוש שנים. צבע סגול בוהק, אף עוצמתי – קפה, שוקולד, תבלינים יבשים. פה ירוק מתובל, עוצמתי, זועק לאוכל. משובח. שאפו לערן גולדווסר היינן. לדעתי הפטי ורדו הטוב ביותר שאפשר למצוא על המדפים. ציון 92. מחירו 130 ₪. תמורה למחיר – לחלוטין.

יקב אדיר Wine Maker – פטיט סירה 2020: 14 חודשי חבית. אף חד כתער, קר, סיגר, קפה שחור, מתיקות של דובדבן בשל. פה חומצי וטאני. אחרי כמה דקות בכוס, הפרי יוצא בכל הדרו. לצד הדובדבן גם שזיף בשל, תאנים בשלות ומעט קינמון בקצוות. זה יין מפתיע בעושר הפרי שבו. טיפול מאוד מיוחד ומעניין של היינן אבי רוזנברג בזן זה. ציון 92. מחירו 105 ₪. תמורה למחיר – בהחלט.

יקב בזלת הגולן – מרלו רזרב 2022: יין שהפתיע אותי. אני לא חובב מרלו צפוני, מאחר ורובם ריבתיים ומעיקים. יואב לוי היינן מגיש כאן מרלו לחלוטין לא טיפוסי לאזור. כבר במגע הראשון עם האף נוצר רושם של עושר רב. יין עוצמתי, בשרני, חמיצות יפה, מאוד עסיסי. יין שייתן לכם לשקוע  בְּהִרהוּרִים. ציון 92. מחירו 119 ₪. תמורה למחיר – מצוינת.

יקב גלאי – מרסלאן 2020: צבע סגול עמוק. אף עם ניחוחות של בוקה פרחים יבשים ואדמה רטובה. פה דובדבני, שוקולד מריר ועץ. אפטר טייסט עשיר. כאן אני מסייג את הביקורת, מאחר וזה אינו מרסלאן טיפוסי. הוא לא יהיה קל להבנה ולשתייה, בעיקר למי שאוהב מרסלאן עדין. היין של אסף גלאי ישאיר לכם טעמים אחרים. או שתאהבו ותתמכרו, או שתקללו אותי. בכל מקרה ציון 92. מחירו 129 ₪. תמורה למחיר – מצוינת.

יקב מרקוס – 50/50 בלנד שיראז וקברנה סוביניון 2017: זו הייתה הפתעת הטעימה. שילוב חריג בנוף. צבע ארגמני עמוק, ארומות של  פטל טרי ומעט עשן. פה מאוד מאוד עשיר בטעמים –  פרי צעיר, ירקרק, לצד מתיקות נפלאה ועדינה של פירות אדומים. קפה וג'ינג'ר בקצוות. היינן אור מרקוס יצר יין מיוחד מהליגה של הגדולים. שאפו. ציון 92. מחירו 125 ₪ – ראוי לחלוטין .

הכורם אביחי ארקין מרתמים – 140 שנות כורמות במשפחה

רני רוגל: אביחי ארקין שמתגורר חי עם רעייתו ושבעת ילדיו בישוב הקהילתי רתמים בנגב, הוא בן דוד של זורי ארקין מיקב ברבדו, שניהם במקור ממזכרת בתיה (במקור נקראה עקרון), המושבה הראשונה בארץ ישראל שהוקמה על ידי הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד והיום מועצה מקומית.

משפחת ארקין נמנית על מייסדי מזכרת בתיה, ופעילה כבר 140 שנים בתחום הכרמים והכורמות. לפני 13 שנים, ב-2010, עבר אביחי עם משפחתו הגרעינית ממזכרת בתיה לרתמים, בשוליים המזרחיים של חולות חלוצה, קרוב לקיבוץ רביבים וכ-20 ק"מ מבאר שבע.

"התחלנו בענף החוחובה שמשמשת להפקת שמן מהזרעים. שנה לאחר מכן עקרנו את החוחובה. נטענו 10 דונם ראשונים של גפני רוסאן, ושלוש שנים לאחר מכן 20 דונם שרדונה. בהמשך הגדלנו את כרם הרוסאן, והיום יש לנו כבר 50 דונם כרמים, כולל שני זנים חדשים – אסרטיקו ושנין בלאן", מספר אביחי, הכורם היחיד בישוב. "חשבנו לנטוע עוד אבל המלחמה עצרה אותנו. אנחנו לא מצטערים על עקירת החוחובה והמעבר לגפנים וכורמות שבאה לנו מאהבת הדבר ומהמסורת המשפחתית, והמטרה היא לגדול".

"כל השנים שיווקנו את הענבים ליקב ארזה. בשנים האחרונות אנחנו משווקים באישורם ענבים ליקבי בוטיק בדרום ולא רק", הוא אומר. בין היקבים שנהנים מענבי כרם הארקינים: עגור, סוסון ים, פינטו, דרימיה, מואה, רמת נגב ונוספים.

אחרי שיקבים אמרו לו שהענבים שלו מצוינים וחבל שלא ייהנה מהם, החליט אביחי שהגיע הזמן ליין משלו, שמיוצר מענבי הכרם ביקב שירות. כך הושק בשנה האחרונה היין הראשון של המשפחה תחת מותג 'נצר' – גבעול שיוצא מגזע, מסמל המשכיות (על הבקבוק מופיע Netzer) – בלנד של רוסאן ושרדונה מבציר 2022 שהוא מוכר ב-80 ₪ לבקבוק".

לקשר עם אביחי ארקין: 050-3011806

יונתן לבני טועם מיינות כרם הר זמר

יקב כרם הר זמר שוכן במושב דישון, בין רמות נפתלי לבין עמק קדש בגליל העליון. הכרמים ממנו מגיעים הענבים ליקב הקטן נטועים כולם בהר זמר. כרגע ישנו "ויכוח" בין היקב לבין משרד החקלאות, שאינו עוזר ליקב לקום לתחייה במושב. בשל כך היין נעשה "בשיתוף" יקב רמות נפתלי, עד יעבור זעם.

הכורם והיינן הוא  עופר גידסי, המגדל 10 דונם כרמים בעצמו מאז 2007, ויינות הוא מייצר משנת 2013 אחרי לימודי יינות בקורס של יפתח פרץ בגליל, וימי עיון ביקב שורק. עזרה בייננות הוא קיבל גם מאריאל שניידר, יינן ביקב רמת הגולן. היקב מייצר היום 3,000 בקבוקים בשנה, אך עופר מתכוון להגדיל את הכמות כאשר יקים מרכז מבקרים ביקב בדישון.

משפחתו של עופר עלתה מתימן, והתגוררה במשך שנים בראש העין ובהוד השרון. הוריו הם ממייסדי מושב דישון, והגיעו אליו  במסגרת תנועת "מן העיר אל הכפר" שהוקמה בשנות החמישים של המאה הקודמת על ידי דוד בן גוריון, כדי לעודד תושבים עירוניים לעבור להתיישבות חקלאית. הגרעין המייסד הגיע למושב ברגל  מקיבוץ מלכיה, כי הכביש למושב עדיין לא נסלל אלא רק לאחר שנים. "אבי סיקל את האבנים בידיים לפני שנטע גפנים של ענבי מאכל ליד המושב", אומר עופר. היום אנשי מושב דישון פונו ממנו עקב המלחמה בצפון, מאחר שהמרחק בין המושב לגבול לבנון בקו אווירי הינו 2 ק"מ. "אני משרת מתחילת המלחמה בכיתת כוננות במלון בקיבוץ לביא לא הרחק מטבריה, אליו פונו חלק מתושבי המושב", הוא מספר.

נפגשנו בתל אביב, כשעופר נכנס אליי עם בקבוקי יין ונשק, לאחר שהשתתף באירוע מכירות של קק"ל לטובת חקלאי הצפון והעוטף, בו היה אחד משלושה יקבים קטנים שהשתתפו. הנה רשמי הטעימה:

רוזה 2022 – עשוי משני זני ענבים: ברברה וסירה. הענבים לא שהו אפילו שעה שלמה על הקליפות, והמיץ מהם הועבר מיד לכלי נירוסטה.  על הבקבוק רשום: "למרות הכול ובכוונה, יין זה בוקבק ב-9.11.2023 בעיצומם של הקרבות בעזה ובצפון שגם פה לא רגוע. נזכור תמיד שכוחנו באחדות באמונה ואהבה". דגל ישראל מופיע על הכיתוב בקטן. יין נחמד וטעים בטעמי תות שדה. רוזה קלסי וטעים לאוהבי רוזה עדין וטעים. 80 ₪.

ברברה מרלו 2020 – שילוב שאינו מקובל בין שני הזנים. יין אדום עם ארומות נעימות של פירות אדומים עדינים, ועשבי תיבול ישראלים. טעים וייחודי לעומת יינות באזור. אלון גונן כתב עליו כי הינו "מאוד מאוד טעים ושונה בנוף, מהליגה של הגדולים". שאפו. 100 ₪.

מלבק פטי ורדו וקברנה סוביניון 2021 – בלנד עשוי מ-75% ענבי מלבק, 15% פטי ורדו ו-10% קברנה סוביניון. נעשה במקצוענות, עם טעמים נעימים של שלושת הזנים שאינם משתלטים רחד על האחר. היין תסס על הקליפות במשך 3 שבועות, ואז יושן 14 חודשים בחביות. עבר הצללה בלבד ללא סינון. יין שזקוק להתפתחות בבקבוק. רצוי לפתוח אותו ולתת לו זמן בבקבוק לפני מזיגתו לכוס. יין מאוזן, לא כבד וממש כיפי. 100 ₪.

הדרך היחידה של עופר בתקופה זאת למכור יין היא באמצעות הזמנות ישירות. כל הפרטים והדרכים ליצור קשר עם עופר באתר 'יין זה החיים'

עולֵלות מלחמה

עוֹלֵלָה – פרי שלא היה בָּשֵל בזמן הבציר ונשאר על הגפן)

ב-21.12 מתגייסים לטובת אורי אוחנה מבר היין טרואר בחיפה

מאז 7.10 אורי אוחנה הבעלים של בר היין טרואר בחיפה (קראו עליו כאן), מגויס ומשרת בגבול הצפוני. כבר יותר מחודשיים שבהם במקום להפעיל את הבר יין שלו הוא מפקד על טנק מרכבה. בעקבות המילואים הממושכים וחוסר הזמינות נאלץ אורי לסגור את העסק זמנית. בעוד שההכנסות ירדו לאפס, התשלומים וההתחייבויות נשארו, ובינתיים החובות מצטברים.

איך אפשר לסייע לאורי וגם ליהנות מיינות איכותיים? אורי קיבל מהצבא אישור מיוחד לצאת לבר-חנות שלו ליום אחד – חמישי 21.12. מספר חברים התארגנו לסייע לאורי ביום זה החל מ-15:00 במכירת המלאי שנותר בחנות וכולל מאות יינות מרחבי העולם "במחירים הכי שווים שיש", כפי שאומרים החברים. אורי יהיה שם וישמח לפגוש חובבי יין, לדבר על יין, לייעץ, ולסייע בבחירת היין המתאים – רצוי יותר מבקבוק אחד.

כפי שהחברים מציינים: "באותה שבת שחורה אורי לא חשב פעמיים כשעזב את העסק ובא לשמור על תושבי הצפון. בואו גם אנחנו נתגייס ונסייע לאורי בתקופה מורכבת זו. בואו ליהנות מיינות מעולים ולעזור למילואימניק שלנו".

טרואר – חמישי 21.12  מ-15:00. הנמל 35 (מאחור) חיפה

יקב טוליפ מגויס לצבא ולקהילה

רני רוגל: המצלמה שלנו תפסה השבוע ביקב טוליפ טעימת דגימת יינות בתהליך עם הייננית דנה בני (משמאל), עוזר היינן גלעד מרגולין שקפץ מהמילואים, והיינן הקודם דוד בר אילן שקפץ מהמזרח הרחוק, שם הוא ומשפחתו מטיילים בחודשים האחרונים מאז שסיים את עבודתו ביקב.

פגשנו גם את רס"ן מיל. רועי יצחקי – בעלים ומנכ"ל יקב טוליפ, שמגויס מהיום הראשון של המלחמה, וקפץ ליקב בהפסקה בין משמרות כמנהל מגדל הפיקוח בשדה התעופה רמת דוד.

עוד מגויסים צעירים רבים מאנשי המכירות ומצוות מרכז המבקרים, שגם ביום א' היו לא מעטים בחצר מרכז המבקרים, אותם שירתו חברי צוות מדיירי כפר תקווה בטבעון בו ממוקם היקב. אהבנו את השלט שמציין כי מכול מכירה הביתה בחנות היקב נתרמים 15% לחקלאי העוטף.

בן מלכה מ'יין בעיר' הרצליה – תורם ושומר על אופטימיות

רני רוגל: על בן מלכה וחנות 'יין בעיר' ברחוב סוקולוב הראשי של הרצליה, שהוא הבעלים שלה, כתבתי בשלהי תקופת הקורונה באוגוסט 2021. אז נכנסתי לבדוק מה קורה שם בימי מלחמה אלה – משבר כלכלי להרבה עסקים, כאשר אחד מאחיו מגויס למילואים.

לפי בן, "התחום שומר על יציבות טובה.  נכון שהייתה ירידה בהתחלה, אבל אז החלה התגייסות גדולה ואנשים קנו למען החיילים. אנחנו תרמנו לחיילים בעיקר משקאות קלים, והרבה עוגיות משני סניפי 'נייט קוקיס' שבבעלותי. יפה לראות את עם ישראל מתגייס לתרום".

אבל בכל הענף הייתה ירידה, אני אומר. בן: "כשהתחילה ירידה יצאנו ברשת במבצעי 3+1 על יינות ישראלים של יקבים כמו רמת הגולן, פסגות, גבעות וטוליפ. זה עורר ביקוש גדול וקניות. בישראלים גם נמכרים היטב יינות יקבי בוטיק כמו מורלי, רמת נגב טוליפ ופסגות שנמכרים ב-60 ₪ לבקבוק.

ובכלל מסתבר לפי בן, כי ישראלים אוהבים רוזה (גם אני) "החך הישראלי מאוד מתחבר לרוזה", הוא אומר. "לא רק מיקבי בוטיק אלא גם מיקבים מסחריים גדולים. בין הישראלים שנמכרים אצלו היטב, יינות רוזה של היקבים קסטל, פלם ובת שלמה. מחו"ל Whispering Angel כשר של LVMH.

נראה כי מנצח הקיץ בחנות הוא רוזה The Pale  הצרפתי (שניים ב-130). "ניצח בטעימות שעשיתי ללקוחות", אומר בן מלכה. "שש שנים אני בחנות, וזה יין רוזה  שעשה מהפך, גם כי הוא כשר. בנוסף לחיזוקים לכחול-לבן הגברנו מבצעים בעולם יבוא אלכוהול, עם הנחות של עשרות אחוזים למשקאות כמו אפרול או אוזו 12. ביבוא שלנו, יינות סמיילי מצרפת עוררו ומעוררים עניין רב, בגלל נראות התוויות שמושכת את העין והמחיר – 3 בקבוקים ב-125 ₪ לעומת 50 ₪ לבקבוק".

לפי בן מלכה יש ביקוש רב ליינות מחו"ל במחירים של עד 100 ₪. "מעדיפים שאבלי טוב – כשר או לא כשר, כמו של אלבר בישוט (89 ₪), אבל קונים גם מהיקרים יותר, אפילו 200 ₪ ומעלה, לעצמם, לשבת או כמתנה".

בחוץ מתחוללת מלחמה כואבת והחטופים עדיין בעזה, אבל לוח השנה לא מוותר ומתקדם כדרכו. "אנחנו מתכוננים לסילבסטר", אומר בן מלכה. "רוצים להאמין שתהיה תנועה ואנשים אפילו יחגגו בבתים, כמו בימי הקורונה". כך הכינו מלאי של שנדון שפריץ עם קליפות תפוז, שמראה כי גם בעולם השמפניות צריכות להתאים את עצמן למציאות (79 במקום 89 לאחת, ושתיים ב-149 ₪), כדי שאולי תהיה שנה טובה.

יצאתי לרחוב הסואן גם בימים אלה. נראה לי כי אחזור בקרוב שוב אל בן ואל יין בעיר למנה נוספת של אסקפיזם בעולם היין מהחדשות הקשות.  

יקב אדם: כרם בשלכת ושמיים מצוירים – עצב עם טיפת אופטימיות

אורנה לב ייננית יקב אדם כתבה לנו: "בוקר של כרם ושמיים.  הכרם ברמת צבאים מתחיל להשיר עליו בשלכת, כל זן לפי הקצב שלו. יש זנים שרק התחילו ואחרים לקראת סיום. זה הזמן לעבור בכרם ולראות האם יש מחלות עלים, ולכסח עשביה גבוהה. עם הזמירה נמתין לסוף פברואר.

חג שמח עצוב עם הרבה דאגה לחיילים, גם הפרטיים שלנו – שני חתנים בעזה, לחטופים, למדינה. חייבים להיות אופטימיים, כי אין לנו מקום אחר וכל יום שעובר רואים עד כמה.

השבוע אירחתי קבוצה של 'זוגה' (קבוצת פנויים-פנויות ששאול הוד מארגן להם את ערבי היין) – אירוח ראשון בכלל מאז הבציר. עד עכשיו לא הייתי מסוגלת לחשוב על אירוח".

למרות המלחמה יתקיים הקורס ה-11 להקמת וניהול יקבים

אילנית צמח שמארגנת קורסים להקמת וניהול יקבים כתבה בדף הפייסבוק שלה: "האם לפתוח את הקורס להקמה וניהול יקבים? איך בתוך הכאוס הזה ועם מוראל ירוד פותחים קורס להקמת יקב? האם זה הזמן הנכון? אני מאמינה שכן. דווקא עכשיו צריך להמשיך ליצור, לחבר, לפעול. כי בתוך הכאוס הזה אנחנו מגלים את החוזקות שלנו ויכולים לפתוח דלתות לחיזוק הנפש, המשפחה, וחשוב לא פחות הכלכלה הישראלית. דווקא עכשיו, כשהתותחים רועמים, אסור שהמוזות ישתקו.

אני מזמינה אתכם להצטרף אלי למחזור 11 של קורס הקמה וניהול יקב.  הצטרפו ל-130 יקבים שהתחילו את דרכם העסקית בקורס שפיתחתי במיוחד עבורכם.ן. כן, זאת השליחות שלי, וזוהי האחריות שלנו להמשיך ליצור, להתקיים ולצמוח בארץ הזאת".

קצת מידע: הקורס יפתח ב-2.1.24 בפקולטה לחקלאות ברחובות. יתקיימו שבעה מפגשים פרונטליים, מתוכם יום סיור מקצועי ביקבים. בימי שלישי, 9:30-15:30. הקורס מיועד לכורמים, ייננים בתחילת הדרך, יזמים ומשקיעים החולמים על הקמת יקב או כניסה כשותפים ביקב. מטרתו למשתתפים כלים להתמצאות בעולם התכנון והרגולציה, בדגש על יקבים במרחב הכפרי כולל חוות בודדים. הבנת הפן הכלכלי, התוכנית העסקית וניהול פיננסי של היקב על כלל שלוחותיו, דרכים לניהול השיווק, מיתוג, מכירות ויחסי ציבור בלי לפחד להתמודד עם זה לבד. אילנית אומרת כי המרצים בקורס בעלי מוניטין, ניסיון וקשרים מהענף, נציגי גופי ממשל, ואנשי מקצוע שיסבירו ויעשו סדר בדרך אל היקב הבא.

פרטים נוספים והרשמה בקישור. אילנית תשמח לשוחח אם יש שאלות והתלבטויות. לשלוח לה הודעה ל-050-8674505

שישי 22.12: יינא מרתף יין על גלגלים בארסוף קדם עם יינות בוטיק ישראלים

קובי ראובני מ'יינא מרתף יין על גלגלים', מזמין להגיע בשישי 22.12.23 בצהרים מ-12:00 עד 16:00 לטרום-שבת עם היינות יקבי בוטיק ישראלים: נעמן, תל, פינטו, יעקב אוריה, דרור אנגלשטייין, בר-מאור ונוספים.

'מריאנו – קייטרינג דרום אמריקאי' יציע תפריט הכולל בריסקט מלבק, צ'וריפאן ארגנטינאי, עוף בלימון, פייג'ואדה ברזילאית (טבעוני), צ׳ורוס ביתי  ופלאן ארגנטינאי.

היינות והאוכל בתשלום, הכניסה חופשית בהרשמה מראש כאן

21.12.23: טועמים ותומכים בענף היין בישראל – טרה קיסריה

'רזי הכרם' ו'הבוטיק של נתי' בחסות החברה לפיתוח קיסריה, נרתמים לטובת ענף היין בישראל באירוע זה בו טועמים ומפרגנים לענף  היין. זה יקרה בחמישי 21.12.23 מ-16:00 עד 21:30 במרכז האירועים 'טרה קיסריה'. ישתתפו, יטעימו וימכרו ממבחר משקאותיהם יותר מ-30 יקבים ומזקקקות.

מחיר הכניסה 85 ₪, כש-30% יועברו כתרומה לחיילי צה״ל. חובבי היין שיגיעו יקבלו כוס יין קריסטל מתנה, אותה יוכלו למלא ללא הגבלה. יהיו עמדות אוכל – בתשלום. מכירת תהיה כרטיסים ביום האירוע בכניסה. כל ההכנסות ממכירת יינות יהיו של היקבים אצלם תקנו.

בין היקבים ומשתתפים אחרים (בסדר אקראי): הרא"ה, האגם הצפוני, עמוס, אבהתנא, תל שיפון, אביבים, בן שושן, אביתר, גת בסלע, טרה נובה, כמיסה, נעמן, קדוש, בית אל, שור, טפרברג, מבצר עתלית, גבעות, עמק האלה, הר ברכה, צורי 26, ערק דוד המלך, נתיב היין, מזקקת באסל, טפירו, מזקקת אולגר, איש הפסיפלורה, ערק אפרתה, פסגות, יקב שילה, יקב ירושלים, מגל, אדרא, פסגות, אוריאל, סקוריה.

יקבים-מציגים שרוצים להשתתף מוזמנים לפנות  אל דדי זהר – רזי הכרם 054-9455577

כדאי לקרוא גם את זה

אורית גרינבוים-לירון בוואלה: "בין הכרמים, קרוב לאדמה ולאנשים: הבית החדש של יקב רקנאטי"

BBC: “The major factors driving up the prices of US wine” (תודה לגרי שורץ)