אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, ומייחלים לשובם של החטופות והחטופים
מה כדאי ללמוד מתערוכת ProWein (פרוויין) 2024?
אלון גונן: הגרמנים מנסים לשכנע את כולם ש-ProWein (פרוויין) – דיסלדורף 10-12.3.24, הינה תערוכת היין הכי נחשבת בעולם. 47,000 מבקרים נרשמו לתערוכה שהתקיימה השנה זו הפעם ה-30, אבל כשביקשנו לדעת כמה מבקרים בעצם נכנסו לתערוכה, לא היה אחד שלא אמר שהתערוכה השנה הייתה דלילה ביותר. אנחנו עדיין מחכים לתשובה רשמית.
גם השנה המלחמה שלהם עם הצרפתים הורגשה, כאשר יקבים צרפתים רבים לא הגיעו לדיסלדורף. לפני שנה בדיוק, בתאריכים של התערוכה, שביתה גדולה של התחבורה הציבורית בגרמניה מנעה מאלפי אנשים להגיע לתערוכה או גרמה להם להיתקע בבתי המלון. גם השנה הבלגן חגג, והפעם בגלל שביתה בחברת לופטהנזה. במקום לטוס שעה ורבע ממינכן לדיסלדורף, הדרך שלי ארכה 36 שעות, שכללו המתנות ארוכות בשדה התעופה לטיסה אחרי טיסה שבוטלו, כאשר בית המלון בשדה התעופה לא היה ערוך למאות באי התערוכה שנתקעו.
התוצאה הייתה בליל של צעקות בכל שפה אפשרית, קללות נגד הגרמנים, ומאות, אם לא אלפי אנשים שנאלצו להגיע לתערוכה עייפים ובמצב רוח רע – לא פשוט. מאות פגישות בוטלו, עשרות יקבים פשוט נשארו בלי מטעימים שנתקעו בכול רחבי אירופה. בהתאם לכך האווירה בתערוכה השנה לא הייתה ממש שמחה, והמתח ניכר על הפנים של כולם.
מעבר לכך, האולם של גרמניה שקק חיים כרגיל. באולם הרובוטיקה הציגו גם השנה עשרות מכונות שעתידות להחליף את כוח האדם שחסר, מרמת גיזום ושתילה ועד רמת זיהוי ענבים נגועים בבוטריטיס על האשכולות וניעורם ללא מגע יד אדם. "הגעתה של הרובוטיקה לכרם" – כנראה שגם אצלנו נצטרך להתחיל לשים לב לדברים שקורים בעולם. בעיית כוח האדם המקצועי תלך ותחריף, וכול הבטחות הממשלה להביא עובדים ממדינות שונות מתבררות כקשקוש מוחלט.
החוק האירופאי בעניין תוויות נכנס לתוקפו, ובכל מקום כבר מופיעות התוויות החדשות שמכילות את כל הפרטים על היין. כמובן שצריך זכוכית מגדלת של שען חירש (כדברי הגשש החיוור), כדי להצליח להבין מה כתוב עליהן, אבל החוק מחייב, כי בשנים האחרונות התודעה הבריאותית של הצרכנים גורמת להם להיות יותר קשובים לסיכונים הבריאותיים הפוטנציאליים הקשורים לכימיקלים ולתוספות שונות, שעלולים להתווסף ליין באופן חוקי או לא חוקי.
ההפתעה הגדולה שלי הייתה בטרקלין השמפניות. השוק משתנה, ומדברים על ירידה של 30% בצריכת שמפניה בצרפת, כאשר השוק הגדול של המבעבע האצילי הזה עבר ליפן, להפתעת הצרפתים. בתי שמפניה רבים כיוונו השנה לשוק האסייתי, באמצעות שיווק שמושך לכיוון הסושי והדגים הנאים שמתאימים למשקה הזה.
מי שבאמת כיכבו השנה והיוו אטרקציה למבקרים בתערוכה, הם היינות שזכו במדליות בתחרות Mundus Vini שהתקיימה בגרמניה לפני שבועיים. חובבי ומבקרי יין עלו לרגל לביתנים של היקבים שזכו במדליה כזו או אחרת, כדי לטעום יינות שאמורים להיות ייחודיים. במרבית המקרים לא התאכזבנו.
אולם "אריזה ועיצוב" עסק באריזות שיחליפו את בקבוקי הזכוכית, ובפקקי אלומיניום בעקבות הדיבור על מחסור בשעם בעולם. אולם "ProWein Zero" , כשמו כן הוא – אולם של אפס אלכוהול. בשנה שעברה האולם היה עמוס והיווה אטרקציה, אבל השנה נראה שמספר המציגים קטן לחצי.
כנראה שהיה מדובר בטרנד, ולמרות שכולנו חשבנו שזה יהיה הדבר הבא, נראה שיין ללא אלכוהול ימשיך להיות על המדפים אבל רק בקצוות. "שתו מים עם צבע מאכל, ושחררו אותנו מהשטויות שלכם", זה לפחות מה שאמר אחד הנציגים הצרפתים שישב בפאנל של בית ההוצאה לאור Meininger Verlag, מארגני תחרויות Mundus Vini.
גם נושא הקיימות נדחק השנה לפינה, אולי בגלל שמבחינה כלכלית לא פשוט להיות יקב בר קיימא. דווקא היה מעניין לשמוע כורמים ובעלי יקבים רבים, שהלחץ של ארגונים שונים להיות ברי קיימא, מפסיק להשפיע עליהם, וקשה להתעלם מהטיעונים שלהם. כמובן שבסופו של דבר הכול מסתכם בכסף, במיוחד כשהיקבים רוצים להוריד את מחירי היין בגלל התחרות עם משקאות אלכוהוליים אחרים שנוגסים בפלח השוק של ענף היין.
מבחינתם, המשמעות של להיות ברי קיימא היא עלויות עבודה גבוהות יותר, גיזום ידני, הדברת עשבים ידנית, בציר שונה ועוד. העלויות של כל אלה בהשוואה לשיטות קונבנציונליות, גדולות בעשרות אחוזים, במיוחד כשאין כוח אדם שמוכן לעשות את העבודה הזאת. אבל זה לא נגמר כאן: המרת כרמים, ירידה ביבול בגלל ההסבה והפגיעה בגפנים, התקנת פאנלים סולאריים, מערכות השקיה בטפטוף או מתקני טיפול בשפכים.
האתגרים רבים, ומדובר בהשקעות של הרבה מאוד כסף, כאשר גם במדינות כביכול ירוקות כמו גרמניה ואוסטריה לא ממש משחררים תקציבים לנושא. גם פה האשימו את המלחמה באוקראינה, שגזלה תקציבים מהרבה משרדים שטיפלו בשנים האחרונות בנושא הקיימות באירופה. אם כבר מדברים על אוקראינה, אז גם מדינה זאת שנמצאת במלחמה כבר יותר משנתיים, דאגה לביתן מרשים וגדול. אפילו מצאתי שם יינות כשרים, שהמשגיח המקומי של חב"ד נתן להם חותמת.
המלצה למכון היצוא
את מדינת ישראל ייצגו בתערוכה שני ביתנים של שני יקבים – יקב רקנאטי ויקב רמת הגולן. כל אחד במרחב שלו השנה, וגם פה נראה היה לי שהתנועה הייתה דלילה יותר מאשר בשנה שעברה. מגיע כבוד גדול לשני היקבים האלה ששני המנכ"לים שלהם, אלי גידור מרקנאטי ואסף בן דב מרמת הגולן, מזגו יינות למתעניינים. שניהם לא מהתחום, שניהם עדיין לומדים (ויש הרבה מה ללמוד).
אני מקווה שיצא להם להסתובב ולראות מה קורה מסביב, בעיקר אצל השכנים שלנו מלבנון, שהביתן שלהם ניצב כמה עשרות מטרים מהדוכנים הישראלים. הביתן הלבנוני שקק חיים והיה מאוד אטרקטיבי, כאשר הסוד הוא פשוט יחסי ציבור מקומיים שידעו להכווין את המבקרים. הם חילקו בכניסה לתערוכה פליירים שהזמינו אנשים לביתן הלבנוני, הם ידעו להביא כתבים ומבקרים ולערוך טעימות מסודרות עם מאכלים לבנונים, ואלה דברים שתמיד מקדמים ביתן ומוכרים יין.
אולי בשנה הבאה מכון היצוא הישראלי יחזור להשתתף, ויתמקד בתערוכה בדוכן אוכל ישראלי לצד דוכני היין. זה יכול לעשות את העבודה. מכון היצוא והיושב הראש אבי בלשניקוב, יחד עם מי שנבחר לנהל את מחלקת היין במכון, דניאל מור, צריכים לחשוב מחוץ לקופסה על קידום ענף היין.
הגיע הזמן למחשבה שונה, ודוכן של אוכל ישראלי שיוגש לצד יינות ישראלים, נשמע באמת כמו רעיון לא רע. עם ההיסטוריה של מכון היצוא, מישהו שם עוד עלול להחליט להגיש גפילטע פיש, אז נחיה ונראה.
יום בחיי יינן בזמן התלמוד ומלכות הורדוס
יונתן לבני: ב'מוזיאון ארצות המקרא' בירושלים, התקיים לאחרונה ערב בו הרצתה החוקרת ד"ר ציונה בן גדליה מ'מו"פ אזורי מזרח יהודה, שומרון ובקעת הירדן', על היקב שנחשף בארמונו של המלך הורדוס בהרודיון, מזרחית-דרומית לבית לחם לא הרחק מירושלים. הארמון התגלה על ידי המשלחת לחקר ההרודיון, על שם אהוד נצר מטעם האוניברסיטה העברית.
בהרצאה הוצגו לנו שרידים מרשימים, המעידים על מרכזיותה של תעשיית היין בכלכלת האימפריה הרומית, ועל הפריחה של תעשיית היין באזור יהודה בסוף ימי בית שני. בעת החפירות גילו הארכיאולוגים בקומת הקרקע של מבנה מעטפת ארמון המלך הורדוס, שרידים מרשימים שזוהו כי הם שייכים ליקב ולמחסן יין מלכותי של הורדוס, היקב הראשון מסוגו שהתגלה בארץ ישראל. השרידים כוללים עשרות כדי ענק – דוליות בלטינית, שהיו סדורים בצפיפות ושקועים בתוך רצפת קומת הקרקע של המבנה. אלה שימשו, כנראה, כמיכלי יישון, תסיסה ואחסון בתהליך ייצור היין. מהדוליות, על פי המחקר, נמזג כנראה היין לקנקנים ואמפורות, ואלו אוחסנו לקראת השיווק.
אחרי הורדוס ולפני מרד בר כוכבא, אירעה כנראה רעידת אדמה שפגעה במרתף היין. אף על פי כן נמצאו במקום עשרות קנקנים מימי הורדוס, המלמדים כמה הרבה יינות נשתו בארמון. עד כה נחשפה הריצפה מימי הורדוס בקומת הקרקע, ובשטח שנחשף, נמצאו שבריהן של עשרות דוליות; כלים עם דפנות שגובהם כמטר אחד ותכולתם כ-400 ליטר, כמו רבות מהחביות ומיכלי הבטון בימינו.
בעת העתיקה דופנו כלי אחסון היין על פי רוב בחומרי איטום כגון דונג דבורים ושרפים צמחיים, וכדי השמן הושרו לעתים בנוזל שהכיל אלכוהול, כדי למנוע זליגת היין דרך הדופן. כמו כן נמצאו במקום אמפורות נוספות, שכנראה שימשו למזיגה ולאחסון בשלב הסופי של הייצור, לפני השימוש ביין או שיווקו.
עד היום משתמשים הייננים בגאורגיה בכדי חרס הנטמנים באדמה, לתסיסה ולאחסון היין. 'יקב קדמא' מכפר אוריה, במחצית הדרך בין תל אביב וירושלים, הוא היום היקב היחידי בארץ שמשלב טכנולוגיות עתיקות עם ידע עדכני, לשם ייצור היין. כל היינות המיוצרים בו עוברים תסיסה והשריה בכדי חרס, שהובאו מגאורגיה שם נשתמרה המסורת העתיקה. הטענה היא כי התסיסה בכדים מוסיפה ליין טעמים וארומות מיוחדות. לדברי המרצה, גם יקבים אחרים בארץ מתנסים בהתססה או יישון במיכלי חרס.
במאמר שפורסם ב 'קדמוניות – כתב העת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא', קבעו החוקרים כי רק באזור שנחשף עד כה מגיעה תכולת היין ליותר מ-30,000 ליטר יין בשנה, בהנחה שהדוליות שימשו להתססת יין לבן או לייצוב ולסיום התסיסה של יין אדום. המחקר היום, הנמצא עדיין בראשיתו, מתמקד באפיון ציפוי כדי החרס, תוספים צמחיים ושמרי היין, אשר שימשו לתסיסה הכוהלית.
לאחר הרצאתה של ד"ר בן גדליה, הרצה בפני האולם המלא במאזינים, היינן יונתן רוסנר, מקימו של 'יקב ההר האדום'. זהו יקב אינטימי השוכן במעלה אדומים ליד ירושלים, שמתמקד בעשיית יין על בסיס שיטות מהתלמוד, בשילוב עם כימיה מודרנית. רוסנר, העוסק זה למעלה מעשרים שנה בעריכת פטנטים, מנהל בזמנו הפנוי את היקב שלו, ומזמין אנשים להשתתף בתהליך עשיית היין מתחילתו ועד סופו. היקב מנוהל כקולקטיב בו המשתתפים קונים מנוי, ואז מצטרפים לכל שלבי עשיית היין – מהבציר עד הביקבוק.
בהרצאה נוכחנו לדעת, כי לא הרבה השתנה כנראה מאז תקופת התלמוד לימינו אנו באשר לייצור היין. התסיסה הראשונית נעשית כמו בהרבה יקבים בארץ, בפרט לאחרונה, תוך שימוש בשמרי-בר הנמצאים על הענבים באופן טבעי, ללא כל תוספות חיצוניות. גם הסחיטה נעשית כמו ביקבים רבים בעולם, באמצעות דריכה על האשכולות בכפות רגליים יחפות, או באמצעות מכשיר ללא חשמל, הסוחט את הענבים, כפי שרואים עד היום ביקבים ביתיים רבים. כמובן שלא מוסיפים חומרים כימיים כלשהם, לא ביסולפיט ולא כל חומר לשימור. היין מתיישן באמפורות דומות לאלה שהיו בתקופה הקדומה, אך גם במיכלים פלסטיים שכמובן לא היו קיימים בתקופת התלמוד.
לצערי, הענבים המשמשים את היקב "התלמודי" הם ענבי מרלו, שמקורם בצרפת. אין ספק כי ענבי מרלו לא היו אלה מהם עשו יין בתקופת התלמוד. המחקר על זני הענבים בהם השתמשו בתקופה הקדומה עדיין לא הסתיים. במחקר שנעשה בארמון המלך הורדוס נמצאו חרצני ענבים, שאולי יעזרו לגילוי זן ענבים שהיה קיים באותה תקופה.
לאחר ההרצאה טעמנו שני סוגי יין המיוצרים ביקב; יין של Free Run ויין של ענבים שנסחטו – שניהם עתירי אלכוהול (15.7%). לצערי הטעמים לא היו "תלמודיים" אלא טעמי יין מרלו שלא יושן דיו. חבל. דרך אגב, ל'יקב גבעות' יש יין מרלו בשם 'הרודיון' כשהיינן הוא ד"ר שיבי דרורי – כן, מי שמוביל את חקר הזנים הקדומים באוניברסיטת אריאל. נראה כי גם דרורי עדיין לא מצא זן קדום עבור יין הרודיון שלו.
ואם הזכרנו את ד"ר שיבי דרורי הנה פוסט פייסבוק שלו באותו הקשר
"אני מסוג האנשים שצריכים גיוון כל הזמן, גם בצד המדעי. אז כדי להתרענן מדעית אני מדי פעם מצטרף לחפירה ארכאולוגית, בדרך כלל במטרה להבין שאלות הנוגעות לייצור יין בעת העתיקה. השבוע חזר הצוות של הארכאולוג ד"ר אהרון טבגר לחפור בחרבת רפיד מעל נחל שילה. אהרון מצא במקום גת חשמונאית, והצטרפתי לצוות בכדי לאפיין אותה ולהבין את היקף היין שיצרו במקום. בנוסף, הצבנו כמטרה לחפור את בור השיקוע ולשמור את הקרקע (רואים קרקע פרושה לייבוש על הניילונים?) לניפוי, במטרה למצוא חרצני ענבים שאולי שרדו את השנים הרבות. במידה וימצאו, נוכל להשתמש במורפולוגיה שלהם בכדי לזהות את הזן בו השתמשו.
לא יודע מה איתכם, אולי ארכאולוגיה משעממת אתכם. אותי תמיד מרגש לגעת בהיסטוריה של העם היהודי, ובנוכחות החיים העשירים שלו, בארץ שניתנת לנו מחדש ממש בימים אלו בחסדיו ובגבורת הדור הצעיר הנפלא שלנו".
יקב פסגות: סדרת יינות 7.10 – האם חציית גבול?
אלון גונן: איפה עובר הגבול בין רצון להנציח לבין שימוש ציני באסון לצורך יחסי ציבור? זו פחות או יותר השאלה שהעלתה בטוויטר העיתונאית יעל פרידסון (ידיעות אחרונות ו-ynet), כאשר ראתה את סדרת יינות 7.10 של יקב פסגות: "זה היה עניין של זמן עד שיגיע המרצ'נדייז. אבל לראות את שמות הקיבוצים שנטבחו מקדמים מכירות של יקב מהתנחלות? אני עדיין מעכלת. קבלו את סדרת 7.10 של יקב פסגות, שבבעלות משפחת פאליק, שבביתם התארחו הזוג נתניהו בתחילת המלחמה".
אני יכול להבין את פרידסון ואת הזעזוע שלה למראה תוויות יין עם שמות הישובים (לא רק קיבוצים) שנפגעו, וחלקם הושמדו פיזית כמעט לגמרי. אני יכול להבין את ההתייחסות שלה לרעיון שמישהו עושה מזה כסף, ואני יכול להבין את הכעס שיש כרגע על יקבים מהשטחים שמיוצגים על ידי פוליטיקאים מגמתיים, וגם מכאלה שהם חברים קרובים של ראש ממשלה שקשה לו לקחת אחריות על זוועות אותו יום. אני יכול להבין אבל לא מקבל.
ההנצחה של לוחם שנפל, של אזרח שנחטף או של אזרחית שנאנסה ונרצחה, אינה קשורה לימין או שמאל, למותר ואסור, לנכון או לא נכון. כל הנצחה היא הנצחה, ומה שיישמר בזיכרון הקולקטיבי בעוד כמה חודשים או שנים, יהיו הדברים הקטנים האלה שנעשים כעת באופן ספונטני ומהבטן, על מנת להנציח יקיר או יקירה. הזיכרון של בני האדם קצר, ובסופו של דבר רק המשפחות יישארו עם הזיכרונות הקשים.
במלחמת לבנון השנייה איבדתי את נועם גולדמן שהיה בן 27 בסך הכול. הדבר הראשון שעשיתי על מנת להנציח אותו ואת החיוך שלו, היה לייצר תווית יין עם תמונתו ולהדביק אותה על יין אדום שחילקנו לחברים ולמשפחה עם סיום השבעה. עד היום ביום נפילתו של נועם, אני מקבל הודעות מאנשים שמספרים שבקבוק היין נמצא אצלם מול העיניים כל הזמן. 17 שנים עברו מאז, והבקבוק מחייך אל כולנו כל הזמן.
לדעתי יקב פסגות עשה מעשה מכובד וראוי, וממש לא מעניין אותי שהבעלים פאליק חבר של ראש הממשלה, כמו שממש לא מעניין אותי שיעקב ברג גר בשטחים ושהיקב שלו בשטחים.
היינות עם שמות המקומות שנרצחו בהם אלפי אנשים, יהיו חקוקים בזיכרוננו לתמיד. נעמי שמר כתבה בשירה "פת במלח": "אני פותח את ידי, משביע לכל חי רצון, לא להילחם עד סוף ימיי. הלחם הפך לאבן, היין הפך לדם, יש חלק שאוכלים לבד וחלק עם כולם".
על התווית האחורית של היין שמייצג את הטבח בפסטיבל נובה, נכתב כך: "משמעות המילה נובה היא התפרצות קרינה פתאומית המתרחשת בין שני כוכבים בחלל. פסטיבל נובה הוא אירוע מוזיקת טראנס בינלאומי המתקיים בכל העולם ובישראל, המסיבות נערכות בטבע, ומהוות מרחב ליצירתיות, לחירות ולביטוי עצמי".
יעקב ברג מנכ"ל יקב פסגות אומר: "ההכנסות מפרויקט זה עוברות לקרן שהקמנו למען תושבי העוטף שלא הכרנו עד היום. היין הזה מוקדש לנו כעם, בתקווה שנתחזק ממקום של חיים ושמחה ומשם יגלה לנו אור גדול. היין נמכר בחנות היין שלנו במרכז המבקרים ביקב פסגות 02-9979333 שער בנימין. המחיר. 70 ₪ לבקבוק 700 ₪ לארגז".
קצת אמנות: בשנת 1924, לפני 100 שנה, צייר האמן חואן מירו (1893-1984) את תמונת בקבוק היין שלו, אחד מתוך רבים ששתה בחייו הארוכים. ב-1969 הוא צייר ועיצב את תווית יין היוקרה מוטון רוטשילד. בשנת ה-100 לציור בקבוק היין אנחנו מרימים כוס לזכר הצייר חואן מירו. בפעם הבאה שלכם בברצלונה, אל תחמיצו ביקור במוזיאון מירו השוכן במיקום מדהים.
כותב אורח: הדוקטורנט עידן בהט – מה עדיף לחיזוי עקת יובש בכרמים? לווין, מטוס או רחפן?
ד"ר ישי נצר ממו"פ אזורי מזרח ואוניברסיטת אריאל, כתב בפוסט פייסבוק: "חם …קר…מתחמם. צמח צמא חם יותר בערך בשתי מעלות צלזיוס מצמח שמבסוט מהחיים. קצת קשה לדחוף לכל צמח מדחום לפה, אז בודקים מרחוק עם מצלמה תֶּרְמִית. כמה רחוק אפשר עם מצלמה? אפשר עם רחפן או מטוס או לווין. עידן בהט הוא אחד הדוקטורנטים היותר חרוצים שלנו. במאמר שלו שהתפרסם בתחילת החודש, הוא בודק מה הכי טוב ומה היתרונות והחסרונות של כל אחת מהאופציות בחיזוי עקת מים בכרם יין".
ביקשנו מעידן בהט לכתוב עבור קוראינו על המחקר שלו, ותקציר בעברית של המאמר המלא שפורסם באנגלית
"במחקר שנערך בכרם יין מסחרי ששייך ליקבי כרמל, הושקעו המון עבודה ומאמץ כדי לנסות ולענות על מספר שאלות שקשורות בתחום החקלאות המדייקת (precision agriculture) בכרם יין. החיבור למחקר נולד מעבודת שטח בכרם, במהלכה נתבקשתי למדוד את עקת הגפנים במדגם קטן ומייצג של אחד הכרמים בהרי ירושלים. למרות שבכרם היו אלפי גפנים, המדידה בוצעה רק בשש מתוכן.
משם עלו השאלות: כיצד ניתן לבחור באופן מושכל את הגפנים המייצגות את הכרם כולו? האם ישנם כלים טכנולוגיים מתקדמים שנוכל בעזרתם למדוד את עקת המים בכלל הכרם? שאלות אחרות נגעו באיכות היין שמתקבלת באזורים שונים של אותה חלקה. מה מביא לאיכות פרי ויין גבוהה? וכיצד ניתן לחלק את הכרם לאזורי ממשק שיטופלו באופן שמותאם להם ולא לפי הממוצע?
קצת פרטים כלליים על המחקר
במשך חמש שנות מחקר (בין השנים 2017-2021), נערך מחקר בחלקת קברנה סוביניון בכרם מבוא בית"ר בהרי יהודה, ששטחה כ-20 דונם. במסגרת המחקר חולק הכרם ל-20 תתי חלקות (תאי ממשק) שאופיינו על ידי בדיקות קרקע שונותEC, pH) , תכולת רטיבות), עקת מים (פוטנציאל המים בגזע ומדד עקה תֶּרְמִי), איכות הפרי (יבול, גודל גרגר, משקל האשכול, צבע). בסופה של כל עונה הוכנו 20 יינות, שנבדקו על ידי פאנל ייננים ודורגו על פי פרוטוקול טעימות יין של OIV (הארגון הבינלאומי לגפן ויין). בוצעה חלוקה לשלושה אזורי ממשק בתוך הכרם לפי מדדים שונים, ביניהם TWI – Topographic wetness index שמבטא מצב הידרולוגי של זרימת המים בתוך החלקה על פי שיפועים והפרשי גבהים.
תמצית המאמר שפורסם החודש
עקת המים בגפנים היא מדד משמעותי ביותר בקביעת איכות היין, וכיום נמדד באמצעות תא לחץ במספר גפנים מייצגות. שיעור הגפנים המייצגות יכול להגיע ל-1 מתוך 1000, ולכן עלול לסבול משגיאת מדידה, על אף שהמדידה נחשבת מדויקת ביותר. חלופה אפשרית שנבדקה בניסוי היא מדידה על ידי מצלמה תֶּרְמִית (Flir thermal IR) בדיוק גבוה, על גבי רחפן מצויד בחישה מרחוק (Remote sensing).
הרעיון מאחורי השיטה הוא שגפנים המצויות בעקה גבוהה סוגרות פיוניות, מאדות פחות מים, ולכן מתחממות יותר מגפנים בהן יש עודף מים. כך ניתן למדוד במדידה קצרה את כלל הגפנים בכרם. (לצורך הדוגמא, בכרם הנוכחי היו 5511 גפנים שנמדדו כולן בתוך כ-15 דקות, לעומת מדידה מחקרית של 120 גפנים שנמשכה כשעתיים ודרשה מאמץ רב יותר).
התוצר שהתקבל הוא תמונה תֶּרְמִית של הכרם, שעוברת עיבוד מורכב. במאמר בדקתי את הקשר בין התוצר התרמי שנקרא CWSI, מול המדידה המסורתית של עקת המים בעזרת תא לחץ.
מה מצאנו במחקר?
יש קשר בין התוצר התרמי לפוטנציאל מים בגזע של הגפנים. הקשר חלש כאשר הרזולוציה היא של גפן בודדת, אך הולך וגדל ככל שמגדילים את תא השטח הנמדד (בדקנו חמישה תאי שטח בגדלים שונים). החל מגודל של דונם יש יתרון למדידה התרמית על פני המדידה המסחרית (שסובלת מתת ייצוג), והדיוק של המדד התרמי הולך ועולה.
לסיכום, המחקר הזה מעט מקדים את זמנו. בעתיד אנחנו צופים שימוש בטפטפות חכמות שיאפשרו שינוי בהשקיה מתאי שטח קטנים ועד לרמת הגפן הבודדת, על פי הנתונים שיתקבלו ממדידות בשדה, חיישנים קבועים וחישה מרחוק במצלמות תרמיות ומולטי ספקטרליות. כל אלו יאפשרו לשפר את איכות היין, על ידי מתן חליפה אישית לכל אזור ממשק.
חשוב לי לציין את המנחים לעבודת המחקר – ד"ר ישי נצר, ד"ר יפית כהן ופרופ' ז'וזה גרינצוויג, ואת יקבי כרמל שתרמו את הכרם ואת בדיקות המעבדה השונות".
את המאמר המלא (באנגלית) של עידן בהט תוכלו לקרוא כאן
יונתן לבני טועם יינות 2020 ביקב רביב
גילוי נאות: דינה רביב, אשתו של אופיר רביב – היינן והכורם של 'יקב רביב', חברה יחד איתי בקבוצת BNI ירושלים, וכך אני מכיר את שניהם כבר מספר שנים.
יקב רביב שוכן במושב נס הרים בהרי יהודה, אזור בו יש כרמים מצוינים בגובה של כ-700 מטרים. בשנת 2019 נוצר לראשונה בישראל אזור יין ספציפי, כאשר משרד המשפטים נתן אישור לרישום סימן מסחרי של 'נפת יין (אפלסיון) הרי יהודה', כאשר אזור זה נחלק לשניים: הרי יהודה ומורדות הרי יהודה. למיטב ידיעתי, יקב רביב הינו היקב הראשון מציג על תוויות כל יינותיו את הסמל של היותו חלק מאזור האפלסיון של הרי יהודה.
ביקב רביב מייצרים מדי שנה כ-6000 בקבוקי יין אדום מארבעה זנים, הגדלים בכרם הסמוך ליקב ולבית משפחת רביב. שטח הכרם 10 דונם, וגדלים בו ארבעה זנים: סירה, מרלו, קברנה סוביניון ופטי ורדו. לאחרונה בוקבקו יינות מבציר 2020 של ארבעת הזנים, לאחר שהייה במשך שנה בחביות, ותקופה נוספת של כשנתיים בבקבוקים. יינות היקב כשרים בהשגחת רבנות מטה יהודה וכשרות למהדרין של בעלז.
כששתיתי את יינות היקב משנת 2020, גיליתי כי יש הבדל משמעותי בטעמים בין שנה לשנה. אופיר רביב הסביר לי כי "יש ייננים, כמו למשל אלה של יינות ירדן מיקב רמת הגולן, שמשתדלים להיות עקביים וליצור מדי שנה את אותו היין, למרות הבדלי מזג האויר ומועדי הבציר. אני לא מוציא בכל שנה את אותו היין, למרות השם הזהה. אני אוהב את השוני, ומשתדל לא להיות עקבי בייצור. אני אוהב את ההפתעות".
Red 2020 – בלנד של מרלו וסירה, שהה 18 חודש בחבית. יין קליל ביותר, שבו אף אחד מהזנים אינו משתלט על משנהו. הענבים נבצרו מוקדם בעונה, ולכן לא הגיעו לשיא ההבשלה. בשל כך גם רמת הסוכר והאלכוהול ביין נמוכה, מה שתורם לקלילותו של היין, הנעים לשתייה גם ביום חם ביותר. 80 ₪.
סירה 2020 – עשוי במלואו מענבי סירה, ששהו כמו גם רוב יינות היקב במשך 18 חודש בחביות עץ אלון. שונה מאוד מהרבה מיינות הסירה ששתיתי בארץ. בדרך כלל יש ליינות סירה מעט עומק, ואילו הסירה של רביב קליל ביותר. בשתייה מבקבוק שרק נפתח התרשמתי פחות. נתתי ליין לשהות בכוס יותר משעה, והשינוי בלט. יין שממש ישתפר אם תפתחו אותו מספר שעות לפני השתייה. 90 ₪.
מרלו 2020 – אני אוהב את המרלו של הרי יהודה. בכלל, לטעמי מרלו הוא יין אלגנטי ביותר. יינות נחשבים ביותר בעולם – שאטו פטרוס הצרפתי או סולייה האיטלקי, עשויים רק מענבי מרלו. ליין המרלו של רביב אין אותה אלגנטיות לה ציפיתי; יש לו after taste מריר מדי. אולי צריך לחכות עם פתיחתו כדי שיהיה שינוי בטעם. כשאמרתי את זה לאופיר רביב, הוא הביא לי מהחבית את המרלו מבציר 2023. נשתלתי במקום – לא האמנתי שמדובר ביין צעיר שעדיין לא בוקבק. אני ממתין ליין מ-2023, הוא יהיה חגיגה בפה. 90 ₪.
בלנד 2020 – כל ארבעת הזנים של הכרם משתתפים בבלנד. סירה ומרלו – 35% כל אחד, קברנה סוביניון ופטי ורדו – 15% כל אחד. בלנד איכותי בטעמו, שגם הוא זקוק להיפתח מספר שעות לפני השתייה כדי להיות במיטבו. יין שאינו כבד למרות ערוב הזנים. מאוזן, אלגנטי ומאוד מיוחד בטעמיו המורכבים. 90 ₪.
פטי ורדו 2020 – לא פעם מתרשם מטעמי יינות פטי ורדו מהרי יהודה. יקב מוניץ, למשל, עושה יין נהדר מענבי פטי ורדו מהרי יהודה. גם ליקב יתיר יש יין מעולה מאותו אזור. היין של רביב היה הפתעת הטעימה. כהה, מאוד מאוזן בטעמו, עם מרירות עדינה ומיוחדת בסיומת הארוכה. טעמי אלון וטבק יחד עם פירות כמו אוכמניות ושזיף אדום, ותבלינים נעימים כגון קינמון. לא להחמיץ. 90 ₪.
יקב רביב – דרך הכרמים 613 נס הרים, 054-6763980
ביקור בית במרכז המבקרים הפתח תקוואי של יקב ירושלים
רני רוגל: הכול התחיל בבוקר לח בשנת תרל"ח. זו הייתה יכולה להיות ידיעה עיתונאית שולית על כך ש"עת בציר הענבים יצאו מיפו על סוסים חמשת הרוכבים" במסע שהביא לייסודה של פתח תקווה, אבל יורם טהרלב הפך זאת להבלדה על יואל משה סלומון, ששלום חנוך הלחין ואריק אינשטיין ביצע, וכול השאר היסטוריה. יואל משה סלומון היה בעצם ירושלמי, איש דפוס ויזם בנייה, אם תרצו קבלן, שהיה מחלוצי היציאה מהעיר העתיקה ושבנה עם חבריו את שכונת נחלת שבעה מחוץ לחומותיה. יקב ירושלים החל את פעילותו בעיר העתיקה ופתח תקווה נוסדה על ידי יוצאי העיר העתיקה, איזו התאמה.
על זה ועל איך יואל משה סלומון התגלגל לייסוד פתח תקווה, חשבתי בדרכי ל-JERUZ YARD – "חצר ירושלים", בוטיק יין ובית קפה, להלן מרכז המבקרים של 'יקב ירושלים' – היקב היחידי בעיר הבירה, שאחרי שהתבססו בירושלים והאזור, רצו א.נשיו להטיל עוגן גם במרכז. תל אביב יקרה מדי ועיריית פתח תקווה פרסמה מכרז על המקום והם זכו בו.
עתה הם מתקרבים מ-JERUZ YARD שבמתחם קריית המוזיאונים בפתח תקווה, גם אל הלקוחות במרכז הארץ ולא רק אליהם. קודם לעיצובו הנעים והפשוט והתאמתו לתפקודו הנוכח, שימש המקום כחדר הסדנאות של מוזיאון פתח תקווה לאמנות, כשמעליו מוזיאון הראשונים של העיר.
JERUZ YARD נפתח בעיתוי הקשה של חודשי פוסט-אוקטובר, במהלך דצמבר 2023. יש בו כ-30 מקומות ישיבה בפנים ו-50-70 בחוץ, מה שיתאים היטב בלילות הקיץ שעוד מעט יחזרו אלינו. הכוונה שזה יהיה מקום מפגש למי שמחפשים ליהנות מטעימת יינות היקב, ערבי יין – אחדים כבר התקיימו וכך גם אירועים פרטיים אחדים, ומייעדים אותו גם לאירועים עסקיים קטנים. התפריט במקום קליל (כשר, כמו יינות היקב), וכולל בין השאר גבינות משק, מאפים כמו פוקצ'ות ופיצות, סלטים, קפה וקינוחים. הכול בתוך הירוק של פארק יד לבנים הנרחב באזור שקט במרכז העיר ההולכת ותופסת גובה, ויש בה הרבה חברות הייטק, שהן ואנשיהן מהווים קהל מטרה משמעותי בפוטנציה, וכבר גם בפועל.
פגשנו כאן שני מובילים ביקב ירושלים – היינן-מנכ"ל ליאור לקסר וסמנכ"לית השיווק והיצוא כרמית אהרנרייך, שניהם בעלי קילומטרז' רציני בתעשיית היין הישראלית, ביקב שמייצר 3.5 מיליון בקבוקים בשנה, 70% מהם יין והשאר מיץ ענבים – בין השאר כספקים יחידים של משרד הביטחון ושירות בתי הסוהר (שב"ס).
אולי זה מפתיע, אבל יינות יקב ירושלים לא נמכרים ברשתות שיווק אלא בחנויות יין, קצביות, מעדניות, אריזות שי, ומערך ייצוא עצמאי (10% מהייצור) אותו מפעילה כרמית אהרנרייך בארצות היעד שלהם. "אנחנו נמצאים בכול מקום שאינו רשת, כי שם הדיון הוא רק על כסף, ושם אנחנו תמיד מפסידים", אומר ליאור לקסר. "אצלם אף פעם לא יהיה דיון על איכות המוצר אלא על הנחות, עמלות סופשנה ועוד ועוד, ובמשך השנה מוסיפים עוד סעיפים, שמעבירים מרווח קטן להפסד".
שאלתי את ליאור איך זה שמחירי חלק גדול מיינות היקב נוחים וזמינים באופן בולט. תשובתו: "אנחנו פועלים במבנה של יקב אירופאי, עם צוות מצומצם בו כל אחד יודע לעשות מספר דברים". מעניין.
במבט חטוף על מדפי היינות לאורך קיר החדר: בסדרת הפרמיום – סוביניון בלאן 65 ₪, רוזה 65 ₪ שרדונה רזרב 89 ₪, 70 ₪ הוא מחירם של יינות הפרמיום בלנד אדום, קברנה סוביניון ומרסלן. בסדרת וינטג' – גוורצטרמינר 40 ₪, וזה גם מחיר השרדונה. בסדרת הדגל Windmill Project גם המחירים עולים כיתה – שרדונה 89 ₪, פטי ורדו מכרם יחיד 130 ₪, וזה גם מחירם של פטיט סירה גפנים בוגרות מכרם יחיד, וקברנה סוביניון מכרם יחיד. היין היקר ביותר על המדף הוא שיראז מחוזק Windmill Project – 150 ₪.
דברים מעניינים שליאור לקסר אמר במהלך המפגש וטעימת יינות יקב ירושלים:
"תמיד יש אצלנו מחסור ביין, לכן יינות 2023 כבר בחוץ".
"אנחנו בוצרים מוקדם".
הסוביניון בלאן פרמיום עשוי במלואו במיכלי נירוסטה ו"אנחנו מצליחים לחזור בכל שנה לאותה מתכונת של יין".
"יש לנו שני כרמים מבוגרים יחסית – מעל 20 שנה, בהר ברכה ואש קודש".
"הרוזה שלנו מענבי פינו נואר – זן מתאים, נטוע גבוה בהר ברכה מעל 800 מטר. מגדלים את הכרם מלכתחילה לרוזה. מאמינים שאי אפשר לעשות בארץ פינו נואר אדום טוב".
"תופעת הרוזה בשנים האחרונות חוצת-עולם ושוברת שיאים. אנחנו מחפשים ברוזה מורכבות ועניין. שומרים את היין 3-4 ימים על המשקעים, ורק אז עובר לתסיסה קרה בנירוסטה למשך 3 חודשים בטווח של 10-16 מעלות".
"כשחושבים על אוכל ישראלי ואקלים ישראלי, אפשר להבין למה הרוזה הפך לכזה להיט. יש לנו שלושה יינות רוזה בשלוש נקודות מחיר: פרמיום 65 ₪, מרתף 35 ₪, חצי יבש 25 ₪. מתוך הבנה שיש דרישה לרוזה, אנחנו מייצרים ממנו בסך הכול כ-200,000 בקבוקים בשנה, ונשארים מספר חודשים בלי יין".
"ברמה הגבוהה היינות שלנו הם Free Run. אנחנו מחפשים ביינות אלה צד עדין וארומטי. עם לחץ על הענבים יש יותר נפח, אבל מקבלים מרירות".
"בציר 2022 היה מצוין. בציר 2023 נחשב פחות ממנו בגלל האקלים. היתרון זה שניתן היה להקדים בציר ולעבוד מדויק, ויכולנו להפיק יינות מצוינים מבציר 2023".
"Windmill Project נולד לפני מספר שנים כששאלנו את עצמנו לאן הולכים מכאן. זו סדרה שמחויבת לאיכות, ולכן לא בהכרח יוצאים יינות אלה בכל שנה. מעורבים בה שישה כורמים ועשר חלקות כרם, וליינות נלקחים הענבים הטובים ביותר של היקב. הייננות מאוד מינימליסטית, אנחנו משתדלים להתערב כמה שפחות. זה הרעיון מאחורי הסדרה".
"האתגר של יקב מסחרי הוא דווקא בסדרות שכול אחד יכול לקנות ב- 55 ₪, כמו השרדונה שלנו ממנו אנחנו עושים יותר מ-100 אלף בקבוקים בשנה".
"הרבה יותר קשה לייצר כמויות גדולות של יין ממגוון כרמים, לאו דווקא מאזורי הגידול הכי טובים. לכן אנחנו שמים דגש על רמות החומצה, כי באזורים אלה עלולה להיות בעיה".
"הכוונה שלנו להיות לידרים בכל נקודות המחיר מ-25 ₪ עד 130 ₪ ומעלה".
"אנחנו משתמשים בחביות עד נפח 300 ליטר. מעבר לזה קשה לעובדים להתמודד, והטיפול בחבית וביין בה פחות איכותי. השנה קנינו מיצרן באיטליה שלושה מיכלי בטון בנפח 3000 ליטר".
על שאלה מה הפך את זן המרסלן לפופולרי בשנים האחרונות: "הארץ בה נמכרים הכי הרבה יינות מרסלן בעולם היא סין. אנחנו מייצרים יינות מרסלן מ-2014, מתוך הבנה שאפשר לייצר מזן זה יינות ראויים ממגוון אזורים בארץ. קשה עם קברנה סוביניון בישראל – עם מרסלן הרבה יותר קל. אין לנו במחסנים יותר בקבוקי מרסלן – הכול סולד אאוט".
על פטיט סירה 2020 Windmill Project, גפנים בוגרות מכרם יחידני בגבעת נילי (130 ₪): "כרם של 10 דונם, גידול גביע, 600 קילו לדונם – זה מה שהגפן נותנת. אנחנו מחפשים צד אלגנטי ונגיש של הזן הקשוח, וסוחטים יחסית מוקדם. 12-15 חודשי חבית 300 ליטר, סינון גס, שנה לפחות בבקבוק לפני מכירה. היין בן ארבע. אפשר לשתות אותו, אפשר להשאיר בצד להתיישנות נוספת. הפטי ורדו שלנו נמכר יותר, וטוב שכך כי יש לי יותר ענבים ממנו".
על יין הדגל של יקב ירושלים, ספיישל רזרב 2019 Windmill Project: "עשוי מ-65% ענבי קברנה סוביניון, 20% מרלו ו15% פטי ורדו מהכרמים הכי טובים והחביות הכי טובות שלנו. אם היין לא עומד בדרישות האיכות שלנו, לא משחררים אותו לשוק. 250 ₪. 4000 בקבוקים, 1200 מהם מיוצאים".
JERUZ YARD – קריית המוזיאונים, ארלוזורוב 30 פתח תקווה. 052-5459426. שעות פעילות לתקופת הפתיחה: א- ה 9:00-21:00ֿ, ו׳ 9:00-13:00, סגור בשבתות
עקירת גפנים באוסטרליה: האם באמת "סופו של עידן?"
אלון גונן: השבוע פורסמה בעיתון כלכליסט כתבה שכותרתה: "מגדלים באוסטרליה עוקרים מיליוני גפנים בשל נפילת מחירי הענבים". לצערי אף עיתונאי לא חתום על הכתבה, ובמערכת כלכליסט חתמו עליה כ"חדשות חוץ". בעצם זו כתבה מתורגמת שפורסמה במקור באנגלית באתר סוכנות הידיעות רויטרס.
למה לצערי? כי מדובר בכתבה חסרת אחריות, שאין לה שום קשר למציאות האמיתית של תעשיית היין האוסטרלית. מצוטטים בכתבה כמה מגדלים שדיברו על עקירת מיליוני גפנים, עקב עודף ייצור שהפיל את מחירי הענבים ומאיים על פרנסתם של מגדלים ויצרני יין.
אבל אם מנתחים את השוק האוסטרלי של העשור האחרון, מגלים שיצרני היין האוסטרלים בחרו להציף את העולם ביינות זולים מאוד, באופן שנאמן למוטו של כמות ולא איכות. היקבים השתמשו בגימיקים שונים כמו פקקי הברגה, תוויות צבעוניות והרבה מאוד יין זול, ומה לעשות שהם לא השכילו להבין את השוק של הדור החדש שרוצה יינות איכותיים? זהו שוק שמוכן לשלם כסף טוב על יינות שמיוצרים מגפנים שמקורן בכרמים שמפיקים מהם 800 ליטר לדונם ולא כמה אלפי ליטר לדונם, וכרמים שלא מפוצצים אותם בהשקיה על מנת לנפח את המיץ בענבים. השוק דורש יין יותר איכותי, והיות שנראה שאוסטרליה לא מסוגלת לספק יין כזה בכמויות הדרושות, הזליגה של צרכנים למדינות אחרות הייתה רק עניין של זמן.
הכתבה גם מתעלמת מההזנחה של כרמים רבים, ואי טיפול במחלות שגרמו למותן של גפנים רבות. אז נכון שעוקרים גפנים חולות, גפנים בנות עשרות שנים שלא מסוגלות להניב מיץ איכותי, ועוקרים זנים שלא מסוגלים להתמודד עם מחלות. צריך להבין שיש מגבלה עולמית לצריכת יין, ואי אפשר לשבור את השוק ולהציף אותו ביין זול, לגרוף מיליארדי דולרים, ועכשיו להתלונן.
השוק אמר את דברו, אחרי שהיו לאוסטרלים ערגה ונוחות במשך יותר מעשור. היינות האוסטרלים כבשו בסערה את השוק הסיני, הציפו אותו ולא אפשרו למדינות אחרות להתמודד עם המחירים הנמוכים, אבל בסופו של דבר אי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן. כעת ענף היין האוסטרלי צריך להבין שהגיע הזמן לגדל גפנים שמתאימות לייצור יינות איכותיים. יש מקום ליין זול וטוב, אבל יינות כאלה לא יכולים להחזיק מדינה שמגדלת כל כך הרבה גפנים.
עולֵלות בקצרה
(עוֹלֵלָה – פרי שלא היה בָּשֵל בזמן הבציר ונשאר על הגפן)
רשת יוחננוף ויקב היוצר – שרדונה שחלק מהכנסותיו ייתרמו לתמיכה בבנות ובני זוג של חיילים שנפלו
עמותת 'הותיר אחריו חברה' מלווה בנות ובני זוג של חללי צה"ל שנפלו, ומעניקה להם תמיכה נפשית בטיפול פרטני ובקבוצות תמיכה. כמו כן מקיימת העמותה מפגשי חברות ליצירת קהילה, ופועלת לביסוס מעמד בני הזוג השכולים והשגת זכויות.
לכבוד יום האישה 2024 התגייסה 'רשת יוחננוף' המונה 42 סניפי סופר-שוק בפריסה ארצית, לתמיכה בעשייתה של העמותה, ומציעה מהדורה מיוחדת של יינות שרדונה מ 'יקב היוצר' עם תוויות מאוירות על ידי האמנית אורית פוקס. הבקבוקים יוצגו ויימכרו בסניפי הרשת, כשחלק מההכנסות ייתרמו לעמותת "הותיר אחריו חברה" כדי להעלות את מודעות הציבור לסוגיית בנות ובני הזוג של הנופלים אשר חוו את האובדן.
שישי 22.3.24: יקבים מהצפון יתארחו ביקב קסטל ליריד פורים
היקבים הצפוניים דלתון, רמות נפתלי, בן זמרה וכרם שבו, שמרכזי המבקרים שלהם סגורים כבר יותר מ-5 חודשים, יגיעו ביום שישי 22.3.24 עם יינותיהם ליריד פורים שמח שיתקיים בין השעות 10:00 עד 14:00, ביקב קסטל השוכן ביד השמונה שבהרי יהודה.
יהיו כאן גם דוכני אוכל ומארזי חג של 'לואיזה מרכז קולינרי' וקונדיטוריית 'דוד לאור'. אנשי היקב מזמינים אתכם להגיע בתחפושות. מחיר כניסה 50 ₪ (כולל כוס יין אחת).
הכניסה מגיל 18 בהרשמה מראש כאן
נפתח מרכז המבקרים של יקב מוניץ
היום 15.3.24 מתחיל לפעול מרכז המבקרים של 'יקב מוניץ', הממוקם בנגוהות שבמרחב המועצה האזורית הר חברון.
איתי מוניץ, שיחד עם אחיו שראל הינם בעלי היקב ומייצרים את יינותיו, אומר: "השנה זה יהיה הבציר השביעי שלנו. רצינו מרכז מבקרים כדי להביא קהל אלינו ליקב. הפעילות ביקב בנגוהות תחליף את האירועים שנהגתי לקיים אצלי בבית".
שראל ואיתי מוניץ מזמינים בימי שישי בין השעות 10:00-14:00 לטעימות יין עם או בלי פלטת גבינות. במרכז המבקרים יש מקום לעד 24 מתארחים בחדר ממוזג, כשבעתיד תיתכן הוספת מקומות ישיבה בחצר.
מוצעים שני מסלולי טעימה: 3 יינות וסיור בכרם וביקב – 50 ₪, 5 יינות וסיור בכרם וביקב – 75 ₪ עם זיכוי של 20 ₪ לרכישת יין. למעוניינים: פלטת גבינות זוגית עם גבינות, ירקות חתוכים, לחם וזיתים – 90 ₪.
לפרטים איתי מוניץ 054-8159930. להזמנת מקום יש להירשם בקישור
29.3.24: מפגש משפחות – יקב דלתון ביקב ספרה
יקב דלתון מהצפון הרותח ויקב ספרה מגבעת ישעיהו בעמק האלה הם שני יקבים חברים, שמאחורי כל אחד מהם זוג: בילי ואלכס הרוני ביקב דלתון, סימה ודורון רב הון ביקב ספרה. שני הזוגות ולצידם משפחה שלמה יקיימו בשישי 29.2.24 טעימה משותפת של יינות מבציר 2023, כשחוץ מחברים ויין טוב יהיו כאן גם 'איתיאלה' עם המאפים המשובחים שלה וה'אוטוגלידה'.
כניסת בוקר – 10:30, כניסת צהרים – 13:00. המחיר לאורח.ת 80 ₪ – כיבוד יימכר בנפרד. מספר המקומות מוגבל, יש לשריין מראש – 02-9938577.
איך מגיעים? שימו ב-Waze יקב ספרה או Sphera winery
9.4.24: ארקדי דוכין ביקב אלכסנדר
יורם שלום מיקב אלכסנדר כתב לנו: "בין האפל לנסתר בעולמנו המר אומרים שיש עוד תקווה, קוראים לזה אהבה, ומחכים לבואה״ כן, עוד שיר נפלא מבית היוצר של ארקדי דוכין.
גם בימים של חושך – אנחנו נדע להאיר ולהמשיך לחיות. בשלישי 9.4.24 משעה 19:00, אתם, אנחנו וארקדי דוכין ניפגש בערב מיוחד, בקונספט המשלב: מגוון יינות, פודטראק BBB וארקדי דוכין אחד!".
להזמנת כרטיסים מהרו ללחוץ על הקישור
מבצע "חיות רעות" – מיזם הבירות הצבאיות של מבשלת בירבזאר
מבשלת הקראפט הישראלית בירבזאר יוצאת במיזם למען חיזוק המורל וגאוות היחידה של חיילי צה"ל ומשטרת ישראל, ובמקביל לגייס תרומות לאגודה למען החייל. זאת באמצעות מבצע "חיות רעות" עם סדרה של 13 בירות (כשרות), שכל אחת מוקדשת לאחת מחילות וחטיבות צה"ל הלוחמות. לכל בירה שם מיוחד שקשור ליחידה, וטקסט מקורי על התווית. השמות והטקסטים נקבעו ונכתבו על ידי מילואימניקים מכול יחידה.
שמות הבירות: שרוולים למטה (גולני), מגע (שריון), שייפתח עליי (צנחנים), 2-3 שגר (חיל אוויר), יחידת סגולה (גבעתי), אח"י בירה (חיל הים), סעפ"ש (נח"ל), המוהנדס (הנדסה), זיג (כפיר), אלפ"ה (מג"ב), עיניים בחושך (חיל הגנת הגבולות), מטרת סוללה (תותחנים), זינזאנה (משטרה).
בנוסף מוצע מארז בירות "אמץ חייל בודד", שנועד לשלוח לחיילים בודדים מארז כשיחזרו מהלחימה, בשיתוף עם המרכז לחיילים בודדים על שם מייקל לוין. במסגרת המיזם יתרמו 10 ₪ מכל מכירה של מארז לאגודה למען החייל. לפי ליאור וייס, מייסד ומנכ"ל בירבזאר, עד עתה נתרמו כ-20,000 ₪.
את הבירות מסדרת "חיות רעות" ניתן להזמין באתר המבשלה. המחיר 154 ₪ למארז של 12 בקבוקים, כולל משלוח חינם לכל הארץ ותרומה לאגודה למען החייל
