התמונה הראשית השבוע
דריה סטוטלנד – זוגתו של דרור אנגלשטיין (יינן יקב אנדרדוג –Underdog ויינן-יועץ ליקבים) כתבה בדף הפייסבוק שלה: "מאז אותה שבת, ב-7 באוקטובר, דרור שלי במילואים. והיקב? מקבל הרבה תמיכה מחברים ואנשי יין קסומים. תמיד אמרתי שאני נדהמת מאחוות האנשים שעוסקים ביין, היום אפילו יותר מאי פעם. אולי זה טמון במשקה הקסום הזה שגורם להם לפזר אהבה אינסופית סביבם.
כעת, לאחר למעלה מחודש במלחמה, הגיע הזמן של כולנו לפזר אהבה חזרה לאיש שלי, שתמיד יהיה הראשון להתגייס ולעזור לכל אחד ואחת (אם כרס"ן במילואים ואם כאזרח וחבר), ולוודא שהיקב שלו יחזיק מעמד ויוכל להמשיך לייצר את היין הנפלא שלו, ושביום שאחרי המלחמה דרור שלי יוכל לחזור להיות יינן, כמו שהוא הכי אוהב בעולם.
הזמנות של היין שלו עם משלוח עד הבית כאן
תמכו בעסקים מקומיים. שנדע ימים טובים יותר שיאפשרו לנו לשתות גם יין של שמחה ולא רק של צער".
ענף היין מדמם במלחמה – וזה לא רק יין אדום
יונתן לבני: מי לא עוזר לעסקים שנפגעו כתוצאה מהמלחמה? איזה עסק לא נפגע ממנה? אז כמובן גם בענף היין כמעט כולם נפגעו. כולנו יוצאים פחות למסעדות, ואלה נפגעו קשות ורבות מהן נשארות סגורות. וכשאין מסעדות, אז פחות בקבוקי יין נפתחים. גם חנויות היין מוכרות פחות, וביקבים עם מרכזי מבקרים יש פחות קהל.
כל קבוצות היין ברחבי אתרי האינטרנט מצטרפות ל"מנפנפים" המכינים אוכל לחיילים, ומנסות לעזור לכל היקבים הישראלים בין שאלה נמצאים בעוטף, בצפון או בערים הנפגעות כגון שדרות, אשקלון ונתיבות, או באזור הצפון ליד גבול לבנון.
קיבלתי כבר בקשות לעזור ולרכוש יין מיקבים רבים כי חלק מהעובדים גויסו, או שהיינן עצמו מגויס, או שזה הזמן למכור יינות כחול-לבן. יקבי קוורטט הרי יהודה למשל, יקיימו ב-24.11 אירוע התרמה לחקלאי עוטף עזה, בו יימזגו ויימכרו יינותיהם (קראו בהמשך).
קיבלתי גם הזמנה למכירה של יינות במגרש הגינה הקהילתית של בית השחמט בנווה אביבים. נמכרו שם יינות של יקב נבו שמאז תחילת המלחמה סגור כי הבעלים משרת בכיתת כוננות. גם יינות של דרור אנגלשטיין מיקב 'אנדרדוג' נמכרו שם, שכן הוא משרת מאז תחילת המלחמה במילואים, בזמן "שהחביות שלו מתגעגעות אליו" (קראתם כאן למעלה). גם בקבוקים של יקב דלתון הובאו למכירה זאת כי "המיקום הגיאוגרפי הפך אותם ליקב במרכז אזור לחימה, ושיבש את שגרת העבודה שלהם".
פרסמנו כבר על שנפגעו במלחמה עקב מיקומם, כמו יקב רמות נפתלי ויקב אוריאל בשבוע שעבר, יקב רקנאטי בגליל העליון, וכך גם על יקב גלאי ליד שדרות. הנה על יקבים נוספים ביישובי העוטף:
יקב ניר עוז
עד היום הנורא, 7 לאוקטובר, פעל בקיבוץ ניר עוז יקב קטן, בו יצר גדעון פאוקר ז"ל בן השמונים, כ-1,000 בקבוקי יין בשנה יחד עם קבוצה של כשנים עשר אוהבי יין כמוהו – יינות אדומים מענבי מרלו, פטי ורדו, מרסלן ומלבק.
גדעון היה איש יין מובהק, שבילה את זמנו החופשי עם חברים ועם משפחתו ונכדיו בשתיית יין ובשיחות חברתיות על העולם ועל היין. הוא נפצע קשה מיריות המחבלים ומת בידיה של אשתו אורנה. שלושה חברים נוספים שהיו שותפיו ביצירת היין – חיים פרי, גדי מוזס ויורם מצגר, הינם בין חטופי החמאס בעזה.
שוחחתי עם בנו רז, שסיפר לי כי המשפחה והחברים מתכוונים להנציח את זכרו של גדעון בהרחבת הכרם והיקב, ומספר היינות שייוצרו. "הרוח החיה מאחורי היקב מיומו הראשון ועוד יותר היום, הוא חיים גן איש הענבים – הוא עזר לאבא מאז שהם הכירו, הוא היה חברו, מדריכו ומורו של אבי, והוא שעוזר לנו היום אחרי האסון שקרה".
מי שהצטרף למיזם החדש הוא הנכד גל בן עשרים וארבע, שמספר לי: "סבא קרא לי גלגולי, ומגיל חמש הצטרפתי אליו לבציר והפכתי לחובב יין. מספר ימים לפני המלחמה בצרנו את הבציר האחרון, והיין התייתם".
ד"ר שיבי דרורי יינן יקב גבעות, ומאירם הראל יינן יקב אמפורה ויקב לטם, התגייסו אף הם לעזור בהקמת היקב החדש. "סבא היה הכורם והיינן, והדבר האחרון שנשאר ולא נהרס על ידי רוצחי החמאס הוא מקרר היין ובו היינות האהובים על סבי", שח הבן רז פאוקר.
אצל פפו בכרם
פפו בכרם הוא יקב בקיבוץ אור הנר, צפונית לשדרות. פפו הוא כינויו של דן מרציפר – פסל, צייר ויינן. כל בקבוק יין שהוא מייצר ביקב נושא תווית שעליה ציור שלו. כשביקרתי ביקב לפני שנתיים, הוא סיפר לי: "היקב שלי אינו יקב גראז'. הוא 'יקב מקלט', שכן הקיבוץ נמצא קילומטרים ספורים מרצועת עזה ויש לי בדיוק שמונה שניות, לברוח מהבית ומהחצר למקלט". מי חשב אז על מלחמה? את פפו השגתי טלפונית בגאורגיה, שם הוא יחד עם בנו ארנון, גם הוא יינן ביקב, כדי להביא ארצה שלישיה שנולדה מאם פונדקאית.
"כמובן שאיננו מייצרים או מוכרים יין כרגע, כי הכול כל כך אישי – ההכנה, הביקבוק והציור". היקב ייצר 4,000 בקבוקים בשנה והוא עומד לייצר עכשיו 10,000 בקבוקים מגפנים שניטעו בזמן הקורונה – מלבק, מרסלן ופטי ורדו.
בעת שביקרתי ביקב יחד עם קבוצת 'יין ישמח' בראשות אורית גלעד, הירצה לנו על האזור ועל היינות אופיר ליבשטיין ז"ל, שהיה ראש המועצה האזורית שער הנגב, ונהרג ב-7.10 בעת שלחם עם נשקו האישי במחבלים שנכנסו לקיבוצו כפר עזה.
המקום בו היקב שוכן הינו שטח צבאי מאז תחילת המלחמה, ופפו אינו יכול לעשות דבר ביקב. כשפרצה המלחמה פפו ומשפחתו פונו מהקיבוץ והועברו למלון בטבריה. "אנחנו מקוים לחזור ולהמשיך לייצר יין ולארח כרגיל", הוא אומר לי. אכן נקווה שכך יהיה במהרה.
יקב שקמה
את יקב שקמה במושב ברכיה שבחוף אשקלון, כ-4 ק"מ מהעיר אשקלון, הקימו ארבעה שותפים שהתחברו ליין "מאהבה לאדמה, יין ואנשים"; כך כותב סהר עסיס, אחד השותפים. היקב מייצר היום 2,400 בקבוקים. "את הבציר הראשון, ליווה מבצע צוק איתן", כך סהר, ובציר 2023 החל כשיקב חדש נבנה במקום.
בתחילת אוקטובר הביאו 50 בוצרים עשרות ארגזים של ענבי קריניאן ליקב, ויום אחר כך פרצה המלחמה. שני חברי הישוב, אביעד כהן ז"ל מכיתת הכוננות, ורס"ן טל כהן ז"ל, אחיו של אחד השותפים, לוחם בסיירת מטכ"ל, נהרגו. "כך מצאתי את עצמי עושה שפייה לחבית יין בזמן השבעה, והמשקעים שבתחתית החבית מזכירים לי את דם הנופלים. את יין הקריניאן הזה נקרא על שם הנופלים", כך סהר עסיס.
יקב גבעה 112
היקב שוכן בקיבוץ עין השלושה במרחק 3 ק"מ מהרצועה, שהותקף אף הוא ב-7.10. היקב שהוקם בשנת 2010 זכה לשם 'גבעה 112', שהינה הנקודה הגבוהה בקיבוץ. ארבעה אנשים נהרגו בהתקפה, שלושה חברי קיבוץ ואורחת ששהתה במקום. חברי הקיבוץ פונו כולם לאילת.
היקב הוקם על ידי ארבעה חברי קיבוץ שאוהבים יין, אך הוא פרויקט קהילתי כשכול הקהילה משתתפת בנטיעות ובבציר. ארבעת העוסקים ביין הם יוגב נתן, עופר פקרמן, ניתאי לפלר ואחותו מיכל. איש מהם לא למד ייננות, וכל הידע נרכש מספרים. היחידי שיש לו קשר ללימודי ייננות הוא ניתאי, העושה דוקטורט בכימיה. ליקב כרם ששטחו שני דונם בלבד, בו נטועים ענבי מרלו ושיראז, והוא מייצר שבעה יינות שונים: שלושה יינות אדומים מהמרלו ומהשיראז, ובלנד אחד משניהם.
בשנה האחרונה יצרו ביקב גם רוזה יבש ורוזה חצי יבש, וכן שני יינות לבנים מהשיראז ומהמרלו – בלאן דה נואר. היינות נמכרים תמורת 60 ₪ לבקבוק. היום אין מי שמטפל ביקב, למעט מתנדבת – ניכה שטרסמינסר כץ, צעירה מבאר טוביה שהחליטה לעזור ביקב ולמכור את יינותיו.
יקב שפע
ביקב שפע השוכן בעין הבשור, 2,5 ק"מ מרצועת עזה, מייצר בועז דרייר, פנסיונר של משרד הביטחון, 5,500 בקבוקים בשנה של יין טבעי, ללא כל חומרים משמרים, ללא ביסולפיט או שמרים. התסיסה נמשכת 72 יום – כאמור ללא כל התערבות שהיא בייצור היין.
במקום ניטעו 22 דונם גפני מרלו, שיראז וקברנה סוביניון. בקרוב יצטרפו גם גפני שנין בלאן, פטי ורדו ושרדונה. בועז החל לייצר יין בשנת 2016. ייננות הוא למד מיוגב צדוק ביקב רמת נגב. מחיר יינותיו 150 ₪ לבקבוק.
שאלתי את בועז מה קרה במלחמה: "אין לי פועלים, ומשגיחי הכשרות של היקב שיש לו כשרות בד"צ לא מגיעים לעבודה." הוא מסביר כי העובדה שהיין טבעי מאפשרת התפתחות גם ללא נגיעת אדם במוצר.
גלית בר-און על עצב ויין
התמונה הזו צולמה בדצמבר 2019, כמה ימים לפני חג המולד, בתחנת הרכבת המרכזית של מילאנו. מרחוק זה נראה כמו עץ חג מולד רגיל, אבל מי שהתקרב היה יכול לראות שזה עץ משאלות. ליד העץ היה מגש עם פתקים קטנים ועגולים, ותיבת פרספקס שקופה עם עפרונות. עוברים ושבים מחויכים ניגשו לעץ, לקחו פתק ועפרון, שרבטו משאלה ותלו אותה על העץ.
אנחנו, שמסתכלים על התמונה המצולמת ממרחק של כמה שנים, אמנם לא מצליחים לקרוא מה כתוב בפתקים שנתלו על העץ, אבל בכל זאת אנחנו משוכנעים למדי שהמשאלות ההן לא התגשמו. מספר מועט של שבועות אחרי שהתמונה צולמה, מילאנו השבעה והמפונקת הפכה לאחד המוקדים מהם התפשטה באירופה מגפה עולמית שנגרמה מווירוס שאיש לא הכיר. 2020 של אף אחד מהם לא נראתה כמו שחשבו או שרצו שתיראה, והאיחולים לשנה החדשה נראו נאיביים בעולם שבו שום דבר לא נראה הגיוני יותר.
גם אצלנו תקופת החגים היא התקופה הכי אופטימית בשנה. זו תקופה שבה אנחנו לא רק מאחלים דברים טובים לאחרים ולעצמנו, אלא גם מאוד רוצים להאמין, ולו לזמן קצר, שאכן יכול להיות טוב יותר, ושאולי גם יהיה, שתכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה.
אווירת החגים משרה אופטימיות מדבקת, כאילו האוויר שאנחנו נושמים רווי תקוות להתחלות חדשות וטובות. בסופו של חודש כזה גם אלה שנהנו מכל רגע בתקופת החגים, מכל מפגש משפחתי ומכל ארוחת חג, כבר די מצפים לחזור לשגרה המבורכת – לשבוע עבודה מסודר, למסגרות, ללימודים, ולכל מה שדחינו לאחרי החגים. מי שמסתכל היום על תמונות החג המחויכות שצילמנו והעלינו לסטורי, יודע מה שהמצולמים לא יודעים – השנה, יום לפני "אחרי החגים", מרקם החיים שלנו נקרע והאורות בנשמות של כולנו כבו.
איך ממשיכים מכאן? איך מתחילים לאסוף את השברים? מי יאסוף את השברים אם כולם מסביב שבורים גם הם? וכשייאספו השברים, מה ייבנה מהם?
ומה הקשר של כל זה ליין; איפה יין משתלב בכול זה?
הוא לא משתלב.
בשביל קהל אוהבי היין, יין זה הנצנצים. זה מה שאנחנו מפזרים על הדברים הטובים בחיים שלנו כשאנחנו רוצים שיהיו "יותר" – בילוי עם חברים או משפחה, ארוחה יומיומית או חגיגית, ערב שקט בבית, בראנץ' עליז ליד הבריכה – כל אלה זוהרים, שמחים, קורנים, טעימים יותר, כשמוסיפים להם יין. חלק גדול מחובבי היין נהנים מהרבה דברים נוספים שקשורים אליו, כמו עצם תהליך חיפוש היין, הקנייה שלו, שיתוף החוויות ממנו עם אנשים נוספים, קריאה ולמידה עליו, ביקורים ביקבים בארץ ובעולם, רכישה של אביזרים נלווים.
עבור מה שנקרא "תעשיית היין", יין הוא המחייה. אנשים שמייצרים יין, משווקים אותו או מוכרים בילויי-פנאי שיין הוא חלק מהם, הם כיום קרועי נשמה ומפורקים כמו כל האחרים, ובנוסף לכך הם גם נמצאים בחוסר וודאות לגבי הפרנסה שלהם, כי מי יקנה עכשיו יין? מי רוצה עכשיו נצנצים? מי יכול לחשוב על להוסיף שמחה לחיים, כשעדיין קשה לנשום נשימה נטולת כאב?
אבל העולם אף פעם לא עוצר למשך יותר מכמה פעימות לב לפני שהוא חוזר להסתובב, גם אם לכל אחד יש את קצב פעימות הלב שלו, ואת הדרך שלו להתמודד עם הנורא מכול. לא מעט אנשים רוצים את הנורמליות שלהם בחזרה, או לפחות את מראית העין של הנורמליות. החזרה לשגרה מאוד רחוקה מאיתנו, אבל חלק מהסממנים שלה מתחילים להתגנב לאט חזרה. אנחנו עדיין לא יוצאים ומבלים, אבל הנה, אנשים כבר חוזרים לקנות יין. ליתר בטחון ולמניעת רגשות אשמה, נוצרה טרמינולוגיה חדשה ואפולוגטית – אנשים לא סתם קונים יין אלא "תומכים". אם זה יין ישראלי תומכים ביקבים ישראלים, אם זה יין מיובא תומכים ביבואנים ישראלים, בעיקר באלה שעושים הנחות, ולאט לאט אנחנו כותבים לעצמנו את רשימת ה"דברים לקחת לאי בודד" שלנו – הדברים שהופכים אותנו למי שאנחנו, הדברים שנרצה שיהיו איתנו גם כשהעולם המֻכָּר יפסיק להתקיים.
את "אחרי החגים" שלנו יציין לנצח יום זיכרון, למרות שאף אדם חי לא ישכח. יום אבל אישי ולאומי אחרי יום חג, כמו ביום העצמאות רק בסדר הפוך. הנצנצים יחזרו, לכל אחד בזמנו – עוד יהיו לנו מסיבות רווקות, וסדנאות בישול, ותחרויות שירה בטלוויזיה, וערב עם חברים ויין. נהיה מוכים ומצולקים, אבל נחיה את החיים שלנו.
חוץ מאלה שלא.
עולֵלות מלחמה
(עוֹלֵלָה – פרי שלא היה בָּשֵל בזמן הבציר ונשאר על הגפן)
24.11.23: אירוע התרמה של יקבי קוורטט הרי יהודה לטובת חקלאי העוטף
היקבים קסטל, ספרה, פלם וצרעה הקימו לפני שש שנים את 'קוורטט (רביעיית) הרי יהודה' – מיתוג אזורי שנועד לשמש אותם לקידום שיווק יינותיהם בעולם. עתה מחבקים יקבי הקוורטט את חקלאי הנגב המערבי שזקוקים לעזרה, וביום שישי 24.11.23 יקיימו בין השעות 11:00-15:00 אירוע התרמה ביקב פלם השוכן ביער הקדושים בצומת אשתאול.
באירוע אותו מארגנים גלעד פלם – מנכ"ל היקב המשפחתי וסימה מהיקב, יוצעו מיטב המטעמים של שף גיא פרץ ומסעדת 'סלון יווני' שלו שיגיעו ממטבח המסעדה באשדוד, לצד מגוון יינות יקבי הקוורטט במזיגה חופשית, ומכירת בקבוקים למעוניינים.
לצד אלה הופעות אקוסטיות בהתנדבות מלאה של הזמרים דנה ברגר, חמי רודנר, יהלי סובול ומאור כהן, באווירת צהרים נעימה בחצר יקב פלם המשקיף לנוף הרי יהודה. המחיר הבסיסי למשתתף: 500 ₪ לכרטיס, כאשר הרווחים יוקדשו לטובת שיקום וקידום חקלאות העוטף דרך ארגון 'לקט ישראל'.
המארגנים יזמו מגוון אפשרויות לתרומה: רכישת כרטיס לאירוע – 500 ₪, רכישת כרטיס לאירוע עבור מפוני העוטף שיוזמנו על ידי הקוורטט – 500 ₪, רכישת כרטיס במחיר גבוה מכרטיס סטנדרטי – 750 ₪, ותשלום שיועבר ישירות לעמותה החקלאית 'לקט ישראל' – 1,000 ₪.
גלעד פלם אומר: "הרעיון היה לפעול ולעשות מה שיכולים, ולרתום את הלקוחות שלנו לכך יחד איתנו. שנדע בשורות וימים טובים, שנוכל כל הזמן להיות ביחד ולעזור היכן שאפשר".
פארק עתידים מקדם את חקלאי ויקבי הגליל
רני רוגל: 'פארק עתידים תל אביב' בשת"פ עם הרשות לפיתוח הגליל, אירחו בימים רביעי-חמישי השבוע עשרות חקלאים ויצרנים מהגליל, וביניהם יקבים, ביריד מיוחד שהתקיים בשדרות המסחר של הפארק בצפון-מזרח תל אביב ליד רמת החייל.
פארק עתידים משמש כמתחם חברות היי-טק, ובתקופה זאת פותח בפני כל תושבי הצפון את מתחם חללי העבודה המשותפים 'עתידים קונקט', ואת המשרדים במעבדת החדשנות 'סיטיזון' שבפארק, לטובת סטארט-אפיסטים, בעלי עסקים וכל מי שרוצה לעבוד בשקט סמוך למרחב מוגן. במקום יש צוות תפעול, כיבוד במהלך כל שעות, היום וסביבת עבודה עם עשרות חברות וסטארט-אפים.
בין עשרות הדוכנים המפתים עם ירקות צבעוניים טריים, שמני זית ומוצרי מזון אחרים, משכו את עינינו מספר דוכנים של יין ואלכוהול.
הראשונים שפגשנו הם ענת ואלי גבאי מ'יקב גוהר' בראש פינה, שמפעילים בביתם חצר יין קסומה בה הם גם מוכרים את יינותיהם (קראו בכתבה מחודש מאי השנה 'מרסלן מלבלב בראש פינה').
"מתחילת המלחמה ריק אצלנו" אומרים השניים, שזו הפעם הראשונה שהגיעו למרכז. "המלחמה לא תסתיים בקרוב, ותאלץ אותנו לצאת מהסביבה שלנו ומחצר היין שאנחנו מאוד אוהבים".
בדוכן 'יקב דלתון' מהגליל העליון (להלן יקב הנגמ"שים, שחונים חופשי בחזית היקב) פגשנו את בילי הרוני – בעלים ומנהלת פיתוח עסקי, ורעייתו של אלכס הרוני – בעלים ומנכ"ל היקב.
"היקב סגור מתחילת המלחמה והעובדים פונו מיישובי הסביבה, פרט ליינן וחלק מצוות היצור שמגיעים מוקדם בבוקר עד הצהרים באישור הצבא. למזלנו הבציר הסתיים לפני שהמלחמה התחילה, בניגוד למלחמת לבנון השנייה ב-2006, בה בצרנו עם שכפ"צים וקסדות", אומרת בילי, שמספרת על יוזמה של אלכס המנכ"ל, שפנה לכול היבואנים והמפיצים של יינות היקב בעולם, ואמר להם שזה הזמן ליינות ישראלים, לעידוד קניית ושתיית יין ישראלי. התוצאה: מכולה שלמה של יינות דלתון שנשלחה לחו"ל.
גם ביקב דלתון כמו בכל היקבים, מרגישים את הירידה בקניית יינות, כשבילו אומרת הרכישה בולטת עתה דווקא ברשתות השיווק. "אנחנו משתדלים להיות בשווקי איכרים כמו זה, שמעודדים את הרכישה מהדרום והצפון. כאן זה לראשונה שוק שמעודד את חקלאי הגליל ומחבק אותם, בהחלט יוזמה ברוכה".
באסל קסיס הוא הבעלים של 'מזקקת באסל' מהכפר מעיליא בגליל העליון ליד העיר מעלות-תרשיחא. את המזקקה בה הוא מייצר ערק, הקים באסל בשנת 2002, אך למשפחה יש מסורת זיקוק ארוכת שנים.
הערק מיוצר מענבי דבוקי שמגדלים בכרמים פרטיים של המשפחה בגובה 520 מטרים, להם מוסיפים גרגרי אניס. למזקקה יש שני סוגי ערק: 53% אלכוהול בזיקוק כפול, ו-60% אלכוהול בארבעה שלבי ייצור.
כתבנו כאן על יין ואלכוהול, אבל אי אפשר בלי הזוג המקסים הזה בדוכן אבוקדו האס – עמית (היא) ואדיר (הוא) ממושב יערה בגליל העליון המערבי ליד שלומי. הם אמנם התפנו לזיכרון יעקב, אבל את האבוקדו קטפו ביערה ביום שלישי השבוע, והביאו ברביעי לשוק 'מחבקים את הגליל'.
שקד: מפגן תמיכה של יקבים חברים בעולם
רני רוגל: 'חברת שקד' המשפחתית עוסקת שנים רבות ביבוא, שיווק והפצת יין ואלכוהול מהארץ והעולם. האמת היא שהחברה יכולה לשנות את הסמל שלה לתמנון עקב מגוון עיסוקיה, נגיעותיה ובעלויותיה בתחומים אלה.
השבוע הזמין טל שקד, מנהל השיווק, קבוצת עיתונאים למפגש בו הציג לנו סרטון תמיכה אותו ערכו בחברה מביטויי תמיכה אותם קיבלו מחלק מהיקבים הרבים בעולם מהם מייבאת שקד יינות. האמת שסרטון קצר (מדי לטעמי) זה, הוא קרן אור לעומת אלה להם אנחנו נחשפים, אם רוצים או לא רוצים, בשישה השבועות האחרונים.
היקבים המשתתפים בסרטון זה הם ד"ר לוסן ממוזל בגרמניה – Dr. Loosen, מרטין קודקס מספרד – Martin Codax, זוקרדי ממנדוזה ארגנטינה – Zuccardi, פורטה 6 מפורטוגל – Porta 6, ובלו נאן מגרמניה – Blue Nun.
לפני טעימת יינות מיקבים אלה ו"יינות של חברים" אחרים, כפי שטל שקד מכנה אותם, הוא תיאר בקצרה את תמונת המצב העגומה בשוק היין מאז תחילת המלחמה: "המכירות ירדו באופן דרמטי – 80% בשבוע הראשון. אמנם יש עכשיו עליה מדי שבוע, ועדיין ירידה של עשרות אחוזים".
לדברי טל יש העדפה וגידול במכירות יינות ישראלים, חלק מכך כי הם יותר זולים מיינות יבוא רבים, והוא מציין ירידה עצומה במסעדות. כדוגמה הוא מספר על מסעדה מצליחה בה ירדו המכירות ב-50%, בעוד מכירות יין ירדו ב-80%.
קראו את רשמי הטעימה של רן בירון באתר סומלייה
עד 18.11.23: יקב רקנאטי תורם לנט"ל מהמכירות ב'הטורקי'
בין התאריכים 12-18.11.23 תורם יקב רקנאטי 5% מכלל סך המכירות שלו ב'רשת הטורקי' ובאמצעות וולט ובאתר האונליין של הרשת, ל'עמותת נט"ל' המעניקה תמיכה וסיוע נפשי לנפגעי טרור ומלחמה על רקע לאומני. בהערכה גסה מדובר בתרומה של לפחות 10,000 ₪ מיקב רקנאטי, אך ביקב מקווים שהסכום יהיה גבוה יותר.
עוד משהו ברקנאטי: היקב שעבר לא מכבר למשכנו החדש בפארק תעשיות דלתון, 8 ק"מ בלבד מגבול לבנון, הוסיף עתה לכל הבקבוקים "עניבה" עם דגל ישראל על רקע כרמי היקב.
יקב אופיר – היינן בעל אות המופת ממלחמת יום כיפור
יונתן לבני: המלחמה ברצועת עזה הביאה שוב למרכז הבמה את חיל השריון ואת יחידות הטנקים המובחרות, הבולטות כחוד חנית של מלחמת "חרבות ברזל".
נזכרתי ביקב הגראז', או הבוטיק, של גיל אופיר השוכן במושבה אבן יהודה. גיל התפרסם לאחר מלחמת יום כיפור לפני חמישים שנה, שאז היה חייל בשרות חובה בגדוד 198 של חטיבת 460 של השריון.
מעשה שהיה כך היה, כפי שמסופר ב"אתר הגבורה": "ביום 6 באוקטובר 1973 נמנה סמ"ר גיל אופיר עם גדוד שלחם בתעלת סואץ. לאחר שהטנק שלו נפגע, הצטרף למעוז "מילנו ב" והמשיך שם בלחימה. באותו יום תקפו המצרים את המעוז ואנשיו קיבלו פקודה לפנות את המעוז. הם עברו ברגל דרך שטח אויב והתמקמו על גבעה. מגבעה זו ראו קרב שריון-בשריון, חלק מהטנקים הנלחמים ירו לעבר הגבעה, ואנשי המעוז לא ידעו למי שייכים הטנקים. סמ"ר גיל אופיר והקצין אילן גדרון ז"ל לקחו טלית של חייל דתי ורצו לעבר הטנקים היורים, עד שהגיעו קרוב מאוד אליהם. משהבחינו הטנקיסטים שלנו בטלית, הפסיקו את האש, וכך נחלצו אנשי המעוז. במעשיו אלה גילה אומץ-לב, תושייה וקור-רוח למופת. על מעשה זה הוענק לו מידי הרמטכ"ל מרדכי (מוטה) גור".
ביקרתי ביקב המייצר 4000 בקבוקים בשנה, וקיבלתי הסבר על כך שהיקב וייצור יין הם תשובתו של גיל, שבמקצועו הוא מהנדס פיתוח רפואי, לטראומה של המלחמה ההיא. "היינו חשופים בצריח. חזרתי כמו כולם עם שריטות בראש. היין מחבר שוב בין הראש לאדמה. אהבתי לשתות יין, ומצאתי בעשיית היין את השקט הנפשי אותו חיפשתי", הוא מסביר. "זה גם עוזר לי להשתלב במשפחה. אשתי, מתעסקת ביחסי הציבור של היקב ובקישוט הקירות בציורי גפנים ויין. אני עוסק בייצור".
היקב פועל מאז 2010 בצריף קטן בגינת הבית, שם נמצאות המעבדה והחביות, בהן גיל מייצר בעיקר בלנדים מזנים פחות פופולריים בארץ – כולם מגיעים מהכורם דובי טל מכרמי יוסף. "שלושה דברים חשובים לי בייצור היין", הוא מבהיר, "חומר גלם מעולה, ניקיון ביקב, וטמפרטורה נכונה לחביות ולמיכלי הנירוסטה בהם היינות מאוחסנים".
רוזה 2022 – עשוי מענבי סנג'ובזה, זן איטלקי ידוע של ענבים אדומים. הענבים נסחטו ומיד נעשתה הפרדה מהקליפות. לאחר שקיעה קלה התחילה התסיסה במיכל נירוסטה. כמהנדס, גיל מקפיד על ייצוב המיץ בקור המתאים. ליין נעשו מספר שפיות לשם קבלת יין צלול וצבע ורוד עמוק ויפה. 6 חודשים שהה היין במיכלים עד לביקבוק. רוזה נעים לשתייה, שונה מרבים אחרים בארץ, יתכן כי עשוי מזן ענבים מיוחד ולא נפוץ בישראל. יין כיפי ליום חם כשהוא מקורר היטב. 70 ₪.
בלנד 2022 – יין שמבוסס על 50% ענבי פטיט סירה, 25% גרנאש ו-25% שיראז. היינות שהו בנפרד בחביות עץ אלון צרפתי במשך 8 חודשים, כשגיל מעביר אותם מחביות ישנות לחדשות יותר וכך יוצר טעמים נעימים ולא מורכבים מדי, ואז נעשה הבלנד. התוצאה טעימה ונעימה. יין מדויק עם איזון טעמים נעים לאחר בוקה שמרמז על התוצאה. למרות שהיין בוקבק רק לפני כחודש, הוא טוב ומיוחד. "אנחנו תחת הרדאר", אומר גיל. לטעמי יין זה יעלה אותו מעל. 80 ₪ – כמחיר כל היינות האדומים של היקב.
קברנה פרנק 2022 – קברנה פרנק הוא אחד הזנים האדומים האהובים עלי. ענבי הקברנה פרנק שהו 6 חודשים בחביות עץ. הירקרקות מורגשת ובולטת ביין, והחבית נמצאת רק ברקע. סיומת ארוכה מאוד. כבר בשתייה ניצן לחוש כי זה יין שיתיישן היטב במשך השנים, ולבעלי סבלנות מובטחת הנאה עתידית מהקברנה פרנק של גיל אופיר. מאוד מומלץ.
מלבק 2021 – ענבי המלבק שהו לאחר הסחיטה במשך שנה בחביות, 6 חודשים בחביות חדשות ו-6 חודשים בחביות ישנות יותר. בוקה אופייני לזן, עם עדינות שאינה בדרך כלל אופיינית ליינות מלבק, כנראה מפני שהתסיסה הייתה בטמפרטורה נמוכה, כפי שאומר גיל. פחות התחברתי ליין, אולי משום שהוא עדיין אינו מאוזן מספיק. מתיקות שמעורבת עם מרירות שלא הייתה נעימה לחכי.
את היינות אפשר להשיג רק ביקב.
יקב אופיר – עגור 25 אבן יהודה, 052-4235438 או באתר
