יש חדש בטעימה השנתית של מגזין 'יין וגורמה': ריענון לצד הרבה שאלות

זו הפעם ה- 25 שעדי אבישר קיים את תחרות טעימת יינות ישראל ב- 26 שנות פעילות מגזין 'יין וגורמה' שלו. בשנים האחרונות לא חסכתי ביקורת שו נה לגבי אופי הטעימה, ובעיקר על מי שניהל את הטעימה וחובש במקביל מספר כובעים בתחום היין. השנה החליט אבישר לבקש מרוני ססלוב – ייננית ואושיית יין, לנהל את התחרות. ההחלטה הראשונה שלה הייתה למנות 50% שופטות בתחרות, ולרענן קצת את הגוורדיה הגברית הקבועה ששלטה בתחרות במהלך השנים האחרונות.

ההחלטה השנייה הייתה הקפדה על כך שמרבית השופטים יהיו מי שעברו קורסים בשיפוט יין. בנוסף החליטה רוני כי בסוף הטעימה ומתן הציון יראו השופטים את היין שהם שפטו, מה שנמנע מהם בשנים קודמות. וההחלטה הכי מעניינת היא לא לשפוט רק יינות שהיקבים שלחו חינם לתחרות, אלא לרכוש בחנויות יין מספר יינות שרוני רצתה שיישפטו, כדוגמת חרמון של יקב רמת הגולן, יקב מרגלית ואפילו יקב קסטל.

אין זה סוד שהיו ניסיונות כאלה ואחרים של שופטים לשעבר לפגוע בתחרות. היו כאלה שלא ראו בעין יפה שאישה תנהל אותם, או כאלה שלא הבינו שרוני ססלוב פתחה שולחנות שיפוט עם שופטים צעירים, שלא רק תקועים על יינות ישראלים כבדים כאלה של עולם ישן, שהם אוהבים להעניק להם ציונים גבוהים במיוחד.

אני מניח שלא פשוט היה לה לעמוד בלחצים מצד הגוורדיה או הגברייה הישנה. בניתוח ראשוני של התוצאות שהתפרסמו, יש כמה הפתעות מאוד מעניינות לצד כמה תוצאות שגרמו להרמת גבה.

חרף הביקורת במהלך השנים על תחרות זו, יש לציין ולהוקיר את ההתמדה של עדי אבישר לקיים במשך 25 שנים תחרות בה משתתפים יקבים רבים.

ההפתעות

שנת בציר 2018

על פי ניתוח התוצאות, מתברר ששנת בציר 2018 הייתה אחת השנים הטובות של היינות הישראלים. עונת הגידול אמנם הייתה מאתגרת והביאה ליבול נמוך, אך איכות הפרי הייתה גבוהה. על פי כמות היינות משנת 2018 שזכו בתחרות, אכן מדובר בשנת בציר פנומנלית.

שערוריית המחירים

אני כותב רבות על מחירי היינות הישראלים. איכשהו זה עובר תמיד מתחת לרדאר, והציבור הישראלי חובב היין לא תופס שמדובר בלא יותר מאשר שערורייה. השנה אף הגדלתי לעשות, וכתבתי שצריך להפסיק לקנות יין ישראלי. תנו ליקבים להבין שאפשר בלעדיהם, תנו ליקבים להיתקע עם מלאי שלא יהיה להם מה לעשות איתו, תנו ליקבים להבין שיש יופי של אלטרנטיבות. אני מניח שאם המגמה של המחירים המטורפים האלה תימשך, זה יקרה.

תחרות זו שוב משקפת את הבלתי יאומן, את העושק, את הגזל, את הטירוף שקיים בנושא מחירי יין ישראלי. קשה לי להתווכח אם האמירה של היקבים ש"אם יש כאלה שמשלמים אז מה אכפת לנו". אכפת, כי בסוף זה יחזור אליכם כבומרנג. היבוא ינצח למרות שעיתונות היין מתריעה כבר שנים. לצערי אנחנו רק יכולים להתריע. הנה כמה שערוריות, כפי שאני קורא להן, מבחינת מחירי יין ישראלי.

אתחיל עם היינות הלבנים המצטיינים בתחרות. כאן המקום לציין שקטגוריית VFM – תמורה למחיר, לא נכנסה לשקלול הציונים. אני מניח שאם הייתה קטגוריה, ציונים היו יורדים לפחות ב- 2-3 נקודות. ברשותכם אני אעשה זאת.

יקב כישור: ויונייה 2021 זכה בציון המכובד 92. מחיר הבקבוק הוא 95 ₪ – זה יין של גג 70 ₪.

יקב אחת: רוסאן ויוניה 2021 זכה בציון 92. מחירו 120 ₪. זה יין שראוי להיות בתג מחיר דו ספרתי. כנ"ל השאנין בלאן 2021 שקיבל ציון 91 ומחירו 120 ₪.

יקב פלם: קמליה בלאן 2021, ציון 92 שמחירו 164 ₪ – גם כאן ראוי מחיר דו ספרתי, לא יותר.

יקב רקנאטי: שאנין בלאן 2020 עם ציון 91. על מה ולמה 115 ₪? שווה מחיר דו סיפרתי לא יותר. כנ"ל השרדונה ספיישל רזרב 2019 שקיבל ציון 91 ומחירו 140 ₪ – זה יין של מחיר דו ספרתי. רקנאטי גרי דה מרסלן רוזה משנת 2021 שקיבל ציון 91 הינו אכן יין מצוין, אבל 105 ₪. בשום פנים ואופן. זה יין בקטגוריית 70 ₪.

יכולתי להמשיך עם רשימה ארוכה של יינות אדומים במחירים גבוהים מאוד, אבל אני מניח שאני שוב לא מגלה את אמריקה לחובבי היין. כולם יודעים, כולם מבינים, האמת הערומה מול עיניי כולנו. נכון שיש מותגים או יינות שמיוצרים בכמויות קטנות שאפשר לבקש עבורם מחירים גבוהים, אבל אני מדבר על יינות בסיס, פשוטים, לא ממש גדולים מהחיים. אנצל שוב כתבה זו כדי להתריע ולחזור שוב על הבקשה לא לקנות יינות ישראלים במחירים שערורייתיים.

לסיכום: כל המחירים של כל היינות שמתומחרים מעל 100 ₪ צריכים להיחתך ב-20%-30% לפחות.

היקב הטוב ביותר – האומנם יש כזה?

לא הייתה בטעימה זאת קטגוריה של "היקב הטוב ביותר", אבל יקב ברקן מיהר לפרסם בתחילת השבוע כי הוא גאה להכריז על זכייה חסרת תקדים בטעימת יינות ישראל המסורתית; זכייה בכמות הגדולה ביותר של יינות מצטיינים מכל יינות יקבי ישראל. מבחינה סטטיסטית הם צודקים כמובן, אבל בל נשכח שהיקב שלח לתחרות עשרות יינות, וככל שאתה שולח יותר בקבוקים, הסבירות שתזכה גדולה מאוד. זה כל הסיפור, לא פחות ולא יותר.

אם התחרות הייתה מגבילה יקב לשלוח עד חמישה יינות, למשל, אז יכול להיות שהסיפור היה שונה. מספיק לנתח את תוצאות יינות ברקן שקיבלו את הציון הגבוה ביותר, לעומת היין שהפתיע אותי בציון הנמוך מאוד שקיבל – ברקן בטא גרי 2021 שקיבל ציון 82, שמוגדר על  ידי התחרות כציון של יינות ברמה ירודה עם פגמים ניכרים. כנ"ל ברקן בטא שרדונה שקיבל ציון 84. אלה הן תוצאות שגורמות להרמת גבה והפתיעו גם אותי, כי מדובר ביינות שבאופן עקבי מקבלים ציונים גבוהים יותר, ונחשבים מעבר לציון ל"יינות טעימים" .

הפתעות הציונים הנמוכים

הצצה על יינות שקיבלו ציון מתחת 90, אשר אנו מורגלים לחשוב עליו כציון סף לינות דגל או יינות מצוינים, מראה לי כי כנראה צדקתי במהלך השנים על היותה של תחרות זו מקובעת ומוטה בסוג של שפיטה אחר. פאנל השופטים שבחרה רוני ססלוב, שהיה מגוון יותר וצעיר יותר, הוציא את האמת העירומה לאור. יכול להיות שגם ניתוב סוגי היין לשולחנות השופטים נעשה אחרת, ולכן יקבים שמערכת יחסי הציבור שלהם משומנת, או כאלה שמקורבים לברנז'ה, הופתעו ובגדול.

יקב רקנאטי: קריניאן פרא 2019 עם תג מחיר של 149 ₪, ציון 89. רקנאטי מרסלן כרם קדמת צבי 2019 שמחירו 129 ₪, ציון 82.

יקב צרעה: שורש לבן 2021 שמחירו 160 ₪, ציון 89.

יקב עגור: לבן 2022 שמחירו 92 ₪, ציון 88.

יקב כרמל: ויניארדס שרדונה 2021 שמחירו 70 ₪, ציון 86. סינגל ויניארד תל מחפי 2021 שמחירו 100 ₪, ציון 85.

יקב ברקן: סדרת בטא שרדונה 2021 שמחירו 75 ₪, ציון 84. סדרת בטא גרי 2021 רוזה שמחירו 75 ₪, ציון 82. סגל אשכולות שלמים סירה 2018 שמחירו 100 ₪, ציון 75.

יקב מוני: שמשון 2018 שמחירו 150 ₪, ציון 89.

יקב טפרברג: לגאסי קברנה פרנק 2020 שמחירו 200 ₪, ציון 89. לגאסי פטיט סירה 2020 שמחירו 200 ₪, ציון 88.

יקב הרי גליל: יראון סירה 2019 שמחירו 120 ₪, ציון 85.

יקב לוריא: ברברה 2021 שמחירו 130 ₪, ציון 82.

יקב אסף: קברנה סוביניון רוג'ום 2019 שמחירו 98 ₪, ציון 79. פינו גרי 2021 שמחירו 108 ₪, ציון 83.

יקב דני: כרמים 2017 שמחירו 130 ₪, ציון 85.

יקב כישור: כרם מצודת תפן 2019 שמחירו 140 ₪, ציון 85.

יקב ברק: מרסלן 2020 שמחירו 170 ₪, ציון 88.

יקב בזלת הגולן: חושניה 2020 שמחירו 95 ₪, ציון 83.

יקב בן-חיים: דוכס 2017 B שמחירו 235 ₪, ציון 84.  קברנה סוביניון 2017 GB שמחירו 350 ₪, ציון 80.

דווקא שני היינות של יקב בן-חיים מעידים על מה שקרה בטעימה זו. ראשית בדקתי עם רוני ססלוב האם נטעם רק בקבוק אחד, ונמסר לי כי היין עבר טעימה של שני בקבוקים וגם נבדק על ידי עוד שולחן שיפוט. בניתוח שלי אני משער שזה בדיוק השינוי שרוני הביאה איתה, עם בחירת שופטות ושופטים שלא מקובעים רק על אופי מסוים של יינות. נראה לי כי השופטות והשופטים בתחרות זו לא פסקו רק על פי פרמטרים נוקשים של פגמים ביין וניתוח על פי אמות מידה מקובלות של ביקורת יין, אלא הביאו לציון גם את טעמם האישי (עולם ישן – עולם חדש – אופנות ועוד).

חבר השופטים היה שונה ומגוון, ואם שוב אקח לדוגמא את היינות של בן-חיים, אז כנראה שלשופטים הז'אנר הזה של בומבסטיות או "יינות מחומצנים" מדי לא עושים את זה. אם ננתח את הציון שקיבל יקב צרעה לשורש לבן 2021 – 89, אז כאן נראה שגרם לציון זה חטא ה"פדופיליה", כשאני מתריע כבר שנים לגבי יינות שיוצאים לשוק צעירים מדי. כנראה שבגלל אופי השיפוט לא היה עניין לתת ציון שמתחשב בפוטנציאל העתידי של היין, וזה גם לא המקום.

יינות כתומים

ועל זה נאמר די עם השטויות האלה.

יקב ברקן: בטא כתום 2022 שמחירו 110 ₪, ציון 85.

יקב כרם ברק: כתום 1 2021 שמחירו 120 ₪, ציון 85.  פטנט כתום 2 2021 שמחירו 75 ₪, ציון 84.

גם פה לא הופתעתי. מדובר באופנה ובסוג של יינות "מעופשים", כך אני קורא להם. נכון זה טרנד, נכון זה תל אביבי איני, אבל הנה השופטים אמרו את שלהם.

הפתעות נעימות וראויות ללא ספק

מבט קצר על היינות שנשלחו לתערוכה, מראה כי היקבים נמנעו מלשלוח את יינות הבסיס שלהם, כלומר יינות עם תגי מחיר של 30 ₪ עד 50 ₪ (או שהשאירו אותם לתחרות Best Value, לכו תדעו). משום מה הם מפחדים שהיינות לא ראויים, או שמא רגע לפני חג הפסח זה עלול לפגוע במכירות אם היין יקבל ציון נמוך (למרות שבינינו, סביר להניח שמרבית קוני היין בסופרים לא עוקבים אחרי תוצאות הטעימה של עדי אבישר). פה עשתה רוני ססלוב בחוכמה, והחליטה כן להשחיל מספר יינות כאלה שהמארגנים קנו, וכפי שאני תמיד טוען – יקב שלא מקפיד לעשות את היינות הזולים שלו עם חומרי גלם טובים, פוגע רק בעצמו.

ואם במחיר עסקינן, הנה התשובה לכול אלה שטוענים שאי אפשר לייצר יין טוב במחיר סביר או נמוך, כאלה שטוענים שהיקב לא יכול להרוויח במחירים אלה. ושוב אני לא מצפה מיקבי בוטיק לתמחר את היין שלהם בכאלה מחירים, כי העלויות כמובן שונות. אבל אלו היינות שאנחנו צריכים לדרוש מכל יקב בינוני וגדול. אין סיבה לא לייצר יינות במחירים אלה, בתנאי שחומרי הגלם יהיו ראויים, ויהיו כמובן ישראלים ולא יבוא של תירוש ממקום אחר. הנה שתי דוגמאות ליינות כאלה.

יקב רמת הגולן: הר חרמון קברנה 2022 שמחירו 40 ₪. אומנם היקב לא שלח מרצונו, אבל היין קיבל ציון 90. כבר שנים שאני כותב שזהו סוס העבודה של היקב. יינות הר חרמון הם אומנם סדרת הבסיס אבל מוקפדים וראויים, ומבחינת תמורה למחיר אלו יינות מצוינים.

יקב ברקן: גולד מרלו 2020 שמחירו 35 ₪, ציון 90. כל סדרת גולד של יקב ברקן מתומחרת פחות או יותר במחירים דומים, וגם פה ראוי לציין את ההקפדה על חומרי הגלם.

איך לסכם?

התוצאות של התחרות הגיעו רק לפני מספר ימים, והניתוח שלהן ראשוני. לא פשוט לנתח את התוצאות, בעיקר במספרים הנמוכים. לכל יין יש עליות וירידות טבעיות. יש מצב שבטעימה זו היו מספר יינות שלא היו ברגע הגבוה כפי שהם אמורים להיות, ולכן קיבלו ציונים הזויים במדרג הנמוך. פה בדיוק אחד ההבדלים בין תחרות  של יינות בה יושב פאנל רחב של שופטים, לבין מבקר יין בודד. המושג "עשה לך רב" נכון לגבי קריאת ביקורת של מבקר יין, שטעמו האישי ואופי הניתוח שלו ביינות פחות או יותר קרוב לטעם של אותו חובב יין, שעליו המבקר משפיע. כאשר מדובר בטעימה כמו זו, עם פאנל רחב של טועמים, צעירים ומבוגרים, נשים וגברים, בעלי מקצוע כמו ייננים וסומליירים וגם כמה חובבים בכירים. מאוד קשה לנתח למה אותו יין קיבל ציון כזה בשקלול הסופי.

כשמבקר בודד כותב ביקורת הוא משתדל להיות חף ממצב רוח כזה או אחר, מלחץ סביבתי, מריחות שיש באזור, וכמובן מהפחד להיות שונה מאחרים שיושבים לידו ומנתחים את אותו יין בדיוק. זו אחת הבעיות בשולחן טעימה קבוצתית שכזה, כאשר אם תיתן ציון גבוה מאוד או נמוך מאוד ותהיה חריג בשולחן, הציון יפסל ולא ישוקלל. מה גם שמבחינה פסיכולוגית לא תרצה להיות חריג והמיינסטרים תמיד מנצח, ויש איזה ניסיון של השופט הבכיר בשולחן לגבש איזושהי הסכמה לגבי היין שנטעם. לכן ושוב אני מציין שזה ניתוח ראשוני יש לי תחושה שנגרם עוול לכמה יינות כמו ברקן בטא שרדונה שקיבל 84, סגל אשכולות שלמים סירה שקיבל 75, פינו גרי של יקב אסף שמקבל 83 או ציון 60 ל- 4 עונות פינוטאז' שלו. ויקב בן חיים GB קברנה סוביניון שמקבל ציון לא ברור של 80 (מדליית זהב בטרה וינו).

אז יכול להיות שרוני ססלוב עשתה כאן בית ספר להרבה מאוד יקבים שאולי לא ציפו לשינוי כזה גדול בשיפוט, או למה שהם רגילים מתחרות זו. היא פשוט שמה את היין על השולחן ואמרה לאנשים "דרגו אותו", ואותו דירוג – לטוב או לרע – זה הדירוג. האם יכול להיות שבגלל זה התברגו כמה יינות מיינסטרים למדרג הנמוך?

אנחנו במערכת אכול ושאטו נטעם את היינות שקיבלו ציונים נמוכים – 84 ומטה, וננסה לנתח מה קרה כאן. לא מדובר  ביקב אחד או שניים או ביינות לא מוכרים והזויים. להיפך, מדובר פה ביינות שנטעמו כמה וכמה פעמים במהלך השנה על ידי מבקרי יין שונים, ואף אחד לא הגיע לציון כמו זה אותו קיבל כאן. אין טענה כלפי השיפוט, אבל זה מסקרן ומעניין.

אינטרשפע – או איך בונים מותג יבוא חדש

אלון גונן: חברת יבוא ושיווק חדשה – אינטרשפע שמה, בחרה בתערוכת סומלייה כזמן והמקום להשקת המיזם שלה, עם דוכן גדול ובו עשרות מותגי יין מיובאים מרחבי העולם.

אינטרשפע הוקמה על ידי קבוצת יזמים המתמחים ביבוא והפצת יין ואלכוהול, קולינריה, אירוח ומתן שירות. על פי האני מאמין שלהם הם החליטו, כי כחלק מבניית תרבות יין מקומית חשוב להם לייבא לישראל את מיטב היינות מהעולם הגדול, לספר את הסיפור מאחורי כל בקבוק, להנגיש את היינות, ולדבר עם הלקוחות בגובה העיניים.

בתפריט היין שלהם מוצאים יינות קלאסיים ויצרנים מוכרים, לצד מגמות חדשות ומעניינות מכול העולם, יש הקפדה על בחירת מותגים איכותיים שיתאימו לקהל המקומי. העיצוב של החברה משדר ירוק, וכחלק מתפישת עולמם גיוון אתני ומגדרי הם נר לרגליהם, כמו גם שמירה על איכות הסביבה בכול היבט אפשרי.

היזמים מאחורי אינטרשפע הקימו את  'דלי וינו'  – בשלב זה חנות ובר יין בנתניה, שוב כחלק מתפישת עולמם בה הם מאמינים ששיתוף פעולה פורה בין אנשי מקצועות היין, שיח ומעורבות עסקית בין כלל הגופים בענף המקומי, חשובים כדי לפתח תרבות יין ישראלית. הבסיס ליצירת תרבות יין ואלכוהול איכותית. נבנה על ידי חשיפת קהל רחב ומגוון למקורות ידע, הנגשת סגנונות יין והקניית כלים לצריכת אלכוהול אינטלקטואלית ואחראית.

'דלי וינו' תהיה רשת חנויות יין שונה  בנוף המקומי. חנויות הרשת יהיו מעין ברי יין, כשמעבר ליין ואלכוהול שעל המדפים יתקיימו בהם ערבי מוזיקה, הרצאות של יצרנים ואנשי יין, טעימות וסדנאות מקצועיות. מחוץ למתחם יש שולחנות  שאפשר לשבת לידם ולשתות יין,  כשההגשה בשיטת שירות עצמי. אפשר לבחור יין, לקחת פלטת גבינות, דגים, ירקות או פירות, לשלם בקופה (שם גם יחלצו את הפקק מהבקבוק שבחרתם), ולהתיישב ליד השולחן באווירה של יקב, כי המרפסת המקורה של המקום עטויה בגפנים.

כאמור, בסומלייה הדוכן של אינטרשפע הכיל עשרות סוגי יין מכל העולם, בקטגוריות מחיר מגוונות, ובחלקם הגדול מאוד מפתיעים. הנה מה שטעמתי:

Epicuro – Susumaniello Di Manduria riserva 2021

יין שמגיע מאזור פוליה בדרום איטליה, עם אקלים ים תיכוני חם ויבש. עשוי מ-100% ענבי סוסומניילו, זן ענבים מקומי שגדל בכמויות קטנות באזור פוליה בלבד. ליין צבע סגול אטום, אף שופע אוכמניות ופטל בשל, צמחי תבלין וטבק. פה מאוד פירותי. עפיצות מעט משתלטת, אלכוהול גם כן מאוד מורגש. יין שצריך לחדרר. מחירו 119 ₪. ציון 89. תמורה למחיר – דו ספרתי.

Pfefferer – Moscato Giallo 2022

יין לבן יבש, מוסקט ג'אלו. צבעו זהבהב קש. אף שופע פריחת הדרים. חמיצות ופריכות בפה, ארומטי מאוד. עושה כבוד לזן המוסקט. מחירו 89 ₪. ציון 89. תמורה למחיר – 55 ₪ גג.

Isabel Estate GreenLife – Sauvignon Blanc 2022

ניו זילנדי קלאסי ממרלבורו (Marlborough), העיר הצפונית באי הדרומי בו נטועים כשני שליש מכלל הכרמים במדינה, רובם מזן סוביניון בלאן. כאמור ניו זילנדי קלאסי, מאוד רענן וארומטי, פירות טרופיים ודשא קצוץ. מחירו 69 ₪. ציון 90. תמורה למחיר 55 ₪.

GreenLife Sauvignon Blanc Blush 2022

רוזה ניו זילנדי. צבע סלמון בהיר. אף של גויאבה וטרופיות, פה מאוד קריספי וחומצי. מה שמעניין זה שהיין מענבי סוביניון בלאן. מן הסתם הוסיפו לתירוש קליפות של ענבים אדומים או שהוסיפו תירוש אדום, לא ברור. בכל מקרה יין סוביניוני שהקשר שלו לרוזה לא קיים. מחירו 79 ₪. ציון 88. תמורה למחיר 35-45 ₪.

לסיכום: המון מותגי יין, כאמור ברמות מחיר שונות. אלו היינות שטעמתי בדוכן ועליהם כתבתי. שווה מן הסתם להגיע במיוחד לחנות הענקית ולנסות.

דלי וינו – נתן יונתן 10, מרכז מסחרי 'פיאנו' עיר ימים נתניה

 אביב בכרם כנף יוסף של יקב גיתו – מ-7 ל-30 דונם

אביב ופריחה בכרם כנף יוסף של יקב גיתו בבעלות משפחת הדרי (היקב  ממוקם בהוד השרון), כרם ניסיוני שניטע ב-2017 בין גבעת עדה ובנימינה. הכרם בו 7 דונם שתולים ומניבים, עומד לקראת הרחבה ונטיעות נוספות ל-30 דונם בשנים הקרובות.

הכרם מטופל תוך התערבות מינימלית וללא ריסוסי עשביה וכו'. זני הגפנים בכרם: קולומבר, סוביניון בלאן, שרדונה, מרסלאן, סירה, קריניאן, מהם מייצרים כ-10 סוגי יינות, כ-20,000 בקבוקים בשנה.

ביקור בית ביקב יזרעאל – יקב ישראלי יין ישראלי

רני רוגל: ליוסי חכמון יינן יקב יזרעאל, קל לזכור כמה שנים הוא עובד ביקב. כמי שהתחיל לעבוד כאן שבועיים אחרי הקמת היקב לפני 10 שנים, קל לחשב ולזכור.

בבוקר אביבי הגעתי עם שני חברים ליקב עמק יזרעאל (שם חיבה: יקב יזרעאל), השוכן באזור התעסוקה של קיבוץ חַנָּתוֹן – "קיבוץ והרחבה קהילתית בגליל התחתון, הנמצא בשוליים המערביים של בקעת בית נטופה, שלושה קילומטרים צפונית למחלף המוביל, בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל", כתוב בויקיפדיה.

מרכז המבקרים של היקב ממוקם במבנה המצויד ברחבת דשא חיצונית (עד 150 מבקרים בו-זמנית בפנים ובחוץ), אך פרט לכך כל היקב פרוש בתוך קונטיינרים (מכולות), כולל אחד מהם שהוא הטריטוריה של יוסי חכמון ובו שוכנת גם המעבדה. "הרבה יקבים ממוקמים בתוך קונטיינרים, כי גדלים תוך התהליכים והשנים וצריכים יותר מרחב", הוא אומר.

נחזור להיסטוריה: יקב יזרעאל הוקם ב- 2012 על ידי יהודה נהר ויעקב בן דוד מקיבוץ חנתון. יהודה היה בן גרעין, גר במרכז ובגיל 30 פלוס הוא וכמה חברים הגיעו בזמן משבר במשק כבני גרעין לחיות בקיבוץ שהיום הוא מופרט, וחיפשו מה לעשות. יעקב שהגיע מארה"ב הוא יזם הייטק, אוהב ומבין יין, כך גם יהודה שבא מבית גסטרונומי. היו להם רעיונות שונים, והיין תפס – להקים יקב. יהודה למד ייננות בתל חי,  ומוסך טרקטורים בקיבוץ הוסב ליקב, שהרעיון בבסיסו: יקב ישראלי יין ישראלי, בעקבות מהפכת האיכות של היין. אז עדיין עשו הרבה קברנה סוביניון, מרלו ושרדונה בחביות, והמחשבה הייתה לעשות משהו ייחודי לישראל, ולהביא לתעשיית היין זנים שקשורים לארץ ומתאימים.

הזן האדום הדומיננטי שבחרו אז: סירה-שיראז, שמתאים לאקלים באזורים שונים בארץ, מגבוהים לנמוכים, ונותן בחום תוצאות טובות. זן שני – הקריניאן, כשהכרמים הראשונים שניטעו בארץ ישראל מ-1882 היו קריניאן. הזן השלישי שבחרו:  הארגמן – הזן היחיד שפותח בארץ, ויקב יזרעאל מוביל בזן זה, עם גרף למידה מפותח מראשית היקב, "כי לא היה עם מי להשוות", אומר יוסי. הכרמים בני כ-25 שנים. "זה זן שלא קל לעשות ממנו, ומופק ממנו יין עם תכונות עוצמתיות. יכול להיות מאוד מיוחד או מאוד פראי, שלשותה יכול להיראות כמאוד אגרסיבי. בעולם מתרשמים מאוד מהארגמן שלנו, לא מכירים אותו. למדנו לעבוד איתו ועם ניהול התסיסה – השלב הכי דינמי בעשייה אחרי מועד הבציר. למדנו הכול כאן ביקב, והידע והניסיון שצברנו מאוד חשובים".

ייצור וייצוא

יקב יזרעאל ייצר בתחילה 20,000 בקבוקים בשנה, עם עלייה הדרגתית עד לכ- 100,000 בקבוקים. עם התקדמות הזנים התקדם גם סיפור היקב: יין ישראלי וזנים ים תיכוניים, והתאמה לאוכל הישראלי. מוציאים לשוק יינות מוכנים לשתייה, פרט לארגמן שמבקשים מהקונים לחכות איתו שנתיים שלוש עד פתיחת הבקבוק. כל יינות היקב טבעוניים, ללא שימוש בייצור ברכיבים מהחי (Vegan Friendly).

בהתחלה עשו ביקב בלנד קריניאן סירה וארגמן – מעין GSM ישראלי, ואז אותו יין כסינגל מכל זן. מ- 2016 הוסיפו קצת קברנה סוביניון ושילבו לבלנד סירה-קברנה סוביניון או קברנה סוביניון זני לפי דרישת השוק – משהו יותר מוכר. עם הזנים הלבנים היה מסע ארוך לבחירת המתאים – בחנו שרדונה, קולומבר, ויונייה וריזלינג, והחליטו על סוביניון בלאן וגוורצטרמינר, "שכייף לשתות. גם האורחים במרכז המבקרים נהנים לשתות אותם".

בארץ נמכרים יינות יקב יזרעאל באמצעות חברת כספיריס, ובארה"ב דרך 'רויאל' – כ- 25% מהיצור (25,000 בקבוקים) – העיקר בשוק הכשר ברחבי ארה"ב, אך בהחלט גאים כאן בכך שהיין הכשר שלהם מצליח גם במסעדות גם לא כשרות, ונכנס למספר מסעדות מישלן.

מתוך כ-100,000 בקבוקים שהיקב מייצר בשנה, 70% הם יינות אדומים והשאר לבנים ורוזה. חלק מהאדומים שוהים 10 חודשים בחביות, ואחרים 18-20 חודשים.

רוב הכרמים אינם של היקב, אבל בחוזים ארוכי טווח עם כורמים תוך התאמת כמויות ואיכות. ענבי הקריניאן וארגמן מגיעים מכרמים בזיכרון יעקב, בנימינה, גבעת נילי ושפייה. סירה וקברנה סוביניון מאזור מרחביה בעמק יזרעאל, גליל עליון, רמת הגולן, כרם בן זמרה, עמק קדש ומירון. "מחיר הענבים עלה פי שניים מאז שהתחלתי לעבוד ביקב – מחיר היין לא", אומר יוסי חכמון. "ענבים הם השקעה משתלמת. יש ביקוש לענבי יין, והנטיעות גדלות. הנקודה העיקרית תלויה מאוד בתקשורת הבין-אישית עם הכורם, מה מפריע לו ומה קריטי לי. היום יש דור ב' של כורמים שלמדו ייננות ומחזיקים גם יקבים שלהם, ולפעמים רוצים לשמור את הענבים הטובים לעצמם".

זה הזמן לשמוע על יוסי חכמון ומה הביא אותו לעולם היין. יוסי בן 46, נשוי ואב לארבעה ילדים. גדל במרכז הארץ, אהב יין ובחגים השקיע ביינות מעבר ליינות סופר, בדרך כלל קברנה סוביניון ומרלו – "הפופולריים לפי המלצות החנויות לפני כעשרים שנה". לפני היקב עבד בחינוך בפנימיות נוער בסיכון. היה לו קואצ'ר, וכשדנו מה יהיה הדבר הבא בחייו, הוא אמר ליוסי: "כתוב תיאור של איך ייראה יום שלך עוד עשרים שנה". יוסי תיאר משהו שקשור ביקב וכרמים, "בלי לדעת מה יקרה", אבל זה היה בתוכו.

כשראה מודעת דרושים של היקב לעובדי ייצור, פנה והתקבל. "התחלתי בבציר, אהבתי את העבודה, היו מרוצים מאוד ממני", הוא אומר. בהדרגה עבודת היינן ארי ארל (היינן הראשון של היקב, עד היום יועץ) עברה אליו – בלי שלמד באופן רשמי. ארי לימד אותו בדיקות וחישובים, ובהדרגה  דברים עברו אליו – במעבדה, ביקב, בבציר, ונוכחותו ביקב גברה אחרי כמה שנים כיינן מעשי, כשארי ארל צמצם את נוכחותו והחלטות התקבלו בצוות של ארבעה עם יהודה נהר – מייסד היקב ומנכ"לו, שגם הוא יינן.

אחרי חמש שנים יצא יוסי לאוהלו ללימודים תוך כדי עבודה, ובשנים האחרונות הוא יינן היקב. "הלימודים הרחיבו את זווית הראייה שלי – הבנה ביינות, הבנה בכרמים ובווירוסים, כל דבר יותר לרוחב ביחס לעשייה ביקב. גם היכולת להתבטא על יין, והכל תוך כדי עבודה מעשית. יכולתי ללמד שם את מה שנוגע לייצור, כי למורי יין בארץ חסרה הפרקטיקה של הייצור, כולל השיקולים הלוגיסטיים של קליטת בציר תוך הבשלה מדורגת. היום אני עובד יחד עם יהודה – מנכ"ל-יינן, ובצמתי החלטה של טעימות לבלנדים שוקלים להביא גורם חיצוני מקצועי וגם צרכן ממוצע – עם טעמו אך בלי ידע מקצועי, כי בכל זאת דעת הצרכנים חשובה".

יותר סימני שאלה ופחות סימני קריאה

בשלב זה הצטרף אלינו יהודה נהר – מייסד-מנכ"ל-יינן יקב יזרעאל, שהוסיף למה שיוסי חכמון סיפר לנו והציג עוד נקודות מבט מעניינות: "אנחנו יקב שתמיד עובד עם סוג של סימן שאלה ופחות סימני קריאה. כל הדרך שלנו היא גיבוש זהות ייננית סביב מקומיות וישראליות כל הזמן. העניין שלנו הוא בבידוד הנושא. למה לא רק יין טוב? זו הגדרה כללית. יש יין טוב שאם תשתה במקום וזמן לא נכונים, לא יהיה לך טוב. מה זה אומר ישראלי? אתה פותח בקבוק ליד אוכל במניפת טעמים ישראלים ומזג אויר ישראלי. אם אעשה יין איכותי כבד, לא יתאים למזג האוויר. התפיסה היא 'חם וכבד לי, תרענן אותי'. לכן רוב היינות שלנו בכיוון קל וחומצי, פחות כבד, והסתכלות על יין כחלק מקולינריה. אנחנו יכולים לעוף על היין שלנו, אבל חשוב מי ששותה את היין וב- 99% זה קורה בסביבת אוכל, עם ארוחה עם חברה. אז מסתכלים על יין ממקום יותר צבוע כחלק מחוויה, וחושבים איך נדאג להפוך את חווית האוכל שלך למושלמת".

לא יכולנו להתעלם מעלמה חביבה שניגשה אל יהודה ליד השולחן במרכז המבקרים, ונתנה לו לטעום קוקטייל אותו רקחה: בזיליקום ותותים עם פט-נאט ורוד. יהודה הציג אותה: רעות צהר, השפית של מרכז המבקרים.

שפית במרכז מבקרים? בלי להעליב נראה לי שזו תופעה די ייחודית מול יקבים רבים בהם חותכים ומגישים.

"למה שפית? בגלל הנקודה עליה דיברתי – לקחת את החוויה של היין וליישם כאן את מה שדיברתי עליו,, אומר יהודה נהר (בין השאר הוא גם שר, מנגן, מקליט, ורוקד בלהקת ריקודים הודיים). "אם הגעת ליקב שלנו, החוויה שאנחנו רוצים שתהיה לך כאן היא חוויה של אוכל מקומי שמתאים ליינות ולסביבה, שכייף לאכול בסצנת מרכז המבקרים. לכך לא מספיק עובד מטבח שיחתוך ויפרוס. רעות חיה את זה באופן יומיומי, מה יש ומה מתאים לשינויי מזג האויר – כל הזמן בתנועה. אנחנו יכולים לארח עד 150 בו-זמנית, ובימי שישי מגיעים 250 אורחים ויותר. לשם כך צריך היערכות מתאימה".

נראה כי גולת הכותרת המקצועית שלה, מלבד אירועים מיוחדים, היא בראנץ' שישי עליו היא מנצחת. נראה מפתה. מי מגיעים למרכז המבקרים? חובבי יין ומטיילים מהסביבה וממשולש חיפה-יקנעם-טבריה, גם מרחוק יותר, ובימינו אי אפשר בלי הצעירים – דור האינסטגרם והסלפי.

ומה בעשור הבא?

אני אומר ליהודה: אתם חוגגים עשור, מה בעשור הבא? "אולי חלק מסימן השאלה יעבור לסימן קריאה", הוא עונה. "עשינו המון ניסיונות, הבאנו הרבה דברים חדשים ודרכי חשיבה חדשות. בעשר שנים הבאות המטרה לגבש ולזקק את החלק שלנו כיקב ים תיכוני ישראלי, ולהחליט שזה מה שאנו עושים. אחרי עשרים שנה כדאי שתהיה מתודה מאוד ברורה ליינות היקב ולשפה הייננית; פחות לחפש ויותר לדייק.

מבחינת כמויות, אין לי תשוקה אישית לגידול ואני מניח שבאופן טבעי יהיה גידול אורגני. אין לי פנטזיות על גודל – יותר על העמקת שורשים איכות ויציבות. אנחנו יכולים לייצר 140,000 בקבוקים. עבדנו קשה כל העשור להגיע לגודל הזה".

טעימת יינות יקב יזרעאל

כרגיל בביקורי בית ביקבים, אני מזכיר לעצמי ולקוראים שאיני מבקר יין (לשם כך הומצאו אלון גונן ויונתן לבני), אבל טעמנו והתרשמנו.

קריניאן 2021 מעמיקם (יש גם מגבעת נילי) – ב- 2022 לא בצרו בכרם זה בגלל שנת השמיטה. ב- 2015, שנת השמיטה הקודמת, כן בצרו וייצרו  לפי היתר מכירה ואוצר בית דין. "נושא השמיטה הוא לפי הכרמים ועם מי עובדים". מאפייני הקריניאן לפי היינן: פירותיות לכיוון תות שדה וקצת ריחות של עשבי ציפורן, רוזמרין ולבנדר. זה היה הסיפתח לביקור, ועם יין זה ועם הכיבוד המוקפד שהגיע איתו (מגע של שפית), הרגשנו שפתחנו ברגל ימין.

בלנד אדומים 2019 – סירה, קריניאן וארגמן. 18 חודש בחביות, 10% מהן חדשות (תפישת העולם של היקב: שימוש ב-10-15% חביות חדשות). "בבלנד הזה חשובה הפירותיות, וקצת עץ ליציבות", אומר יוסי.  אהבנו.

ארגמן 2021 – טעימה מהחבית בה נמצא כבר שנה וארבעה חודשים, יסיים 18-22 חודש, 13.5% אלכוהול, חומציות גבוהה, מריחים את הכרם ואת השזרות. אחד החברים: "לא מרגישים ישראליות ועפיצות של יין כבד. היין קליל". יוסי: "בסיום החבית יהיה עוד פחות עפיץ".

ארגמן 2020 – נהנינו מהיין, במיוחד כשידענו שארגמן 2017 זכה ב- 96 נקודות בתחרות היין של מגזין Decanter לשנת 2022 – הציון הגבוה ביותר ליין ישראלי בתולדות התחרות. גאווה.

הפט נאט הציוני הראשון

'הפט נאט הציוני הראשון', כך כתוב על תווית פט נאט גוורצטרמינר של יקב יזרעאל (הענבים מקדמת צבי שברמת הגולן). פט נאט  הינו יין שתוסס באופן טבעי בבקבוק. סימן היכר: פקק בירה בראש הבקבוק. מחירו 95 ₪. האם זו אופנה חולפת או כזו שתישאר? נראה שיותר יקבים בארצנו מייצרים פט נאט כחלק מהפורטפוליו שלהם. "פט נאט הוא יין שליצירתו דרושה היכרות עם המוצר או סבלנות", אומר יוסי חכמון. "היינו הראשונים בארץ כשעשינו פט נאט מענבי דבוקי ב- 2016. ארי ארל הביא את הרעיון אל יהודה נהר כחלק מזה שאנחנו אוהבים לעשות משהו כל שנה מעבר לשגרה ולסוסי העבודה המנצחים, כל הזמן רוצים לחדש גם לעצמנו".

"שיטת הייצור הכי פרימיטיבית – מחכים לכמות מסוימת של סוכר שאמור להפוך לרמת CO2 שתיתן גיזוז, וסוגרים. לפני הביקבוק רצים כל הזמן למעבדה כדי לבדוק את הסוכר, ומכפילים את צוות הביקבוק כדי שהכול יהיה בזמן".

איך התקבל הפט נאט? "מאוד באהדה, במיוחד ממביני יין- מוכנים לקבל תווית שונה, יין שונה, פקק בירה. במשך ארבע שנים עשינו פט נאט דבוקי זני,  ואחר כך דבוקי וגוורץ. אנחנו עושים גם פט נאט רוזה, כל שנה לפי חומרי הגלם, השנה מקריניאן והרוב סירה".

זה הולך ככה: עושים רוזה ליקב, לוקחים 1000 ליטר ומהם עושים את הפט נאט כשמשהים תסיסה דרך קירור. דרך אגב, מארגמן אי אפשר לעשות רוזה. למדנו משהו. ולא רק למדנו, גם חיסלנו את הבקבוק המרווה בגלו-גלו-גלו ובהנאה רבה. בכול זאת פט נאט ציוני ראשון.

 יונתן לבני מסייר וטועם באזור פריוראט בספרד

כל מי שאוהב יינות מספרד, מכיר בוודאי את ריוחה, אזור היין הידוע ביותר בספרד. יינות ריוחה הם אלה שגרמו לאוהבי יין להתאהב בינות ספרד. בריוחה ישנם כ-700 יקבים, המייצרים יינות בעיקר מזן הטמפרניו. בשבוע שעבר יצאתי לסיור ביקבים של אזור פחות ידוע, אבל לטעמי מעניין וטוב יותר, הוא אזור פריוראט – כשעה וחצי נסיעה מברצלונה. הצטרפתי לקבוצה של 'יין ישמח לבב אנוש' בראשות אורית גלעד, וסיירנו משך שבוע בפריוראט, בהדרכת מדריך יין ישראלי, אלון יצחקי – סומלייה מוכר בארץ ומומחה לאזור.

פריוראט הוא אזור יין ישן-חדש בספרד. חמישה ייננים: רנה ברבייר, אלוארו פלאסיוס, קרלוס פסטרנה, דפנה גלוריאן, וחוזה לואיס פרז, הם "האבות המייסדים" של יינות האזור. לפני זמן לא רב, בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, הם החליטו להגיע לפריוראט וליצור יינות באזור ההרים של החבל. פריוראט הוא אזור הררי שרבים מהרים שבו מגיעים לגובה 700 מטרים. כל הגפנים נטועות באזור הררי, ולכן קשה לטפל בהן באמצעים מכניים וכול העבודה בכרמים נעשית בידיים. האדמות הן אדמות וולקניות, סלעיות ומאוד שונות מאלה המשמשות בדרך כלל לגידול גפנים.

גפני יין הגיעו לפריוראט בתחילת המאה ה-12 כאשר הוקם מנזר בסקאלה דיי. הנזירים קידמו את ייצור היין במשך דורות, וממנו הייתה פרנסתם. ביקרנו במנזר, ולמדנו כיצד שלט על האזור כולו.

בשנת 1835 עבר המנזר לרשות המדינה, ואז  חלה נסיגה בייצור יינות באזור פריוראט. בסוף המאה ה-19 הגיעה פטריית הפילוקסרה והשמידה את כל הגפנים באזור. מ-50,000 דונם ירד שטח הכרמים לכ-6,000 דונם. החקלאים הרבים שחיו באזור שתלו במקום הכרמים שקדים, אגוזים ועצי זית. עם זאת, רובם איבדו את פרנסתם ועזבו את פריוראט למקומות אחרים בספרד.

עד היום הכפרים בפריוראט הם עדיין יפהפיים, אך עם מעט מאוד תושבים. ביקרנו בכפר שהיה המפורסם ביותר באזור, בשל הקרבות שנערכו בו בין הנוצרים למוסלמים ששלטו על ספרד. היום מתגוררים בו רק 20 תושבים.

הכבישים בפריוראט צרים ומעוגלים, וכששני כלי רכב באים זה מול זה, לא ניתן לעבור בהם אלא אם אחד הנהגים יעצור בצד ויאפשר לשני לעבור. בשנות השמונים של המאה הקודמת הגיעו לאזור מספר ייננים, ביניהם רנה ברבייר וחוזה לואיס פרז, אשר שינו לחלוטין את פני פריוראט. הם נטעו כרמים והקימו יקבים חדשים מודרניים, המייצרים יינות בעיקר מזני גרנאש וקריניאן, בתוספת של קברנה סוביניון, סירה ומרלו. הם גם הביאו לפריוראט שיטות עשיית יין מתקדמות, והחלו ליצר יינות עשירים ומורכבים, וכן יינות לבנים מקריניאן וגרנאש לבנים – מוטציה של היינות האדומים מאותו זן. היינות שטעמנו, בסיור הם יינות עשירים, מלאים, חלקם אלגנטיים, אך בעיקר נגישים, פירותיים ומלאי טעמים נעימים בחך. היום מייצרים כאן יינות רבים ומיוחדים, שכמה מהם מיובאים לארץ. וליקבים:

Celler de Capçanes – יקב קואופרטיבי המייצר כ-650,000 בקבוקים בשנה. ליקב מגיעים ענבים מכ-60 כורמים. הקואופרטיב סיפק מיץ ענבים להרבה מהיקבים באזור. בשנות התשעים הפסיקו יקבים לקנות יין מהיקב הקואופרטיבי, והחלו לייצר בעצמם. היקב נכנס למשבר שכמעט הביא לכיליונו. רק רב אחד שחי באזור, החליט לייצר ביקב יינות כשרים. ב-1997 יוצר כאן היין הכשר הראשון, העונה לשם פרג' חביב, כשבעצם התכוונו לקרוא לו 'פרח האביב'. היין שהורכב מענבי ארבעה טרוארים בכפר בו הוא ממוקם, עשוי משליש קברנה סוביניון, שליש גרנאש ושליש קריניאן, והתיישן במשך 14 חודשים בחביות עץ אלון .

מהיין הזה מייצרים כ-14,000 בקבוקים בשנה, ומחירו 28 יורו. רוברט פרקר, מבקר היינות המפורסם, שתה את היין בשנת 2021, העניק לו 97 נקודות וקבע כי זהו היין הכשר הטוב בעולם. התוצאה היא שבזכות היין הכשר החלו לייצר ביקב יינות דומים לא כשרים, והיקב החל לפרוח כפי שלא פרח מעולם. Celler de Capçanes מייחס את הצלחתו בעולם היין, ליין הכשר שמיוצר בו עד היום. יקב מרתק, שלמי שנמצא באזור שווה לבקר בו. יינותיו אינם מיובאים לישראל.

Clos Mogador – אחד היקבים המפורסמים בפריוראט , אם לא המפורסם שבהם. מיוצרים בו 50,000 בקבוקים בשנה שאינם זולים, כמו יינות מיקבים אחרים באזור. טעמנו את ה- Clos Mogador 2019 שעשוי מ- 45% גרנאש, 29% קריניאן, 16% סירה ו-10% קברנה סוביניון. רוברט פרקר העניק לו 99 נקודות, ולא בכדי. יין עשיר בטעמים, ממלא את הפה בטאנינים. מאוזן, פירותי, עם ארומות של תבלינים ארומטיים בסיום. אגב סיום, הסיומת אינה נגמרת וממלאת את הפה. 'שקד' מייבאת אותו לארץ, והוא נמכר בחנויות רשת 'דרך היין' ב-395 ₪, עם הגבלת קניית שני בקבוקים לאדם.  ניתנים לרכישה.

יין נוסף שטעמנו היה Clos Mogador Nelin 2019 – עשוי מענבי גרנאש לבנים, וענבי מקביאו שרק אסף פז יינן יקב ויתקין משתמש בהם בישראל. יין לבן מיוחד עם טעמים מאוד עדינים. אני מציע לפתוח אותו ולתת לו לנשום, למרות שיין לבן בדרך כלל שותים ללא המתנה. ליין ארומות נהדרות של פירות לבנים וצהובים כגון לימונים ואגסים, מעט מעושן בטעמיו. יין לבן שונה מיינות לבנים להם אנו רגילים בארץ. גם יין זה מיובא על ידי 'שקד', ומחירו בארץ 295 ₪ – יקר ליין לבן, אך כאמור שונה מכל יין לבן שטעמתם.

יין נוסף מענין שטעמנו ביקב זה הוא  Com Tu 2018 (כָּמוֹךְ או כָּמוֹךָ), עשוי מ-100% גרנאש, ומשאיר בפה טעמים מינרליים מאוד מיוחדים שלא הרגשתי בהם ביינות גרנאש המיוצרים בארץ. 'דרך היין' מוכרים אותו תמורת 220 ₪ – יקר אבל מעולה.

Mas Martinet – אחד היקבים המפורסמים ביותר באזור. הייננית היום היא שרה ג'מה פרז, אשתו של בעל היקב והיינן לואיס פרז. פרסומו של פרז בא לו כשהגיע בשנת 1979 לפריוראט, ויחד עם רנה ברבייר מיקב קלו מוגדור ואלוורז פלאסיוס, שביקב שלו לא ניתן לבקר, ייצרו את היין הראשון המשותף של אזור פריוראט. ביקב יפה ומודרני זה מייצרים 60,000 בקבוקים בשנה. היקב אורגני, מגמה שהופכת להיות פופולרית בשנים האחרונות. היינות מיוצרים אך ורק תוך שימוש בשמרים טבעיים, ללא תוספת של שמרים מאזורים אחרים וללא שימוש בחומרי הדברה לעשבים הגדלים בין הגפנים.

טעמנו את יין הדגל של היקב,  Clos Martinet 2021- בלנד של 65% ענבי גרנאש (בספרד קוראים לענב גראנאצ'ה), 10% קריניאן, 20% סירה, 4% מרלו ו-1% קברנה סוביניון. כאן גם גיליתי שליינות הטובים ביותר באזור מוסיפים את הזנים הצרפתיים, על מנת לרכך מעט את הטעמים החזקים והדומיננטיים של הגרנאש והקריניאן. היין התיישן בשילוב של פודרים – חביות עץ ענקיות בהן ניתן ליישן מאות ואף אלפי ליטרים של יין ללא השפעה של העץ, ובאמפורות וחביות קטנות יותר. בטעימה: יין עם גוף מלא, טעמים מורכבים של הגרנאש והקריניאן שרוככו כאמור על ידי הזנים הנוספים.

אחד היינות הטובים ביותר ששתיתי בסיור יקבים זה, אם לא הטוב שבהם. רוברט פרקר העניק לו ציון 95. 'שקד' בעלי רשת 'דרך היין' מייבאים אותו, ומחירו ברשת 315 ₪ – יקר כמובן, אבל חובה לשתות אותו כדי להבין את איכות היינות הטובים ביותר של פריוראט.

אם תרצו לטעום יין זול יותר מאותו יקב, תוכלו לטעום את ה-Mas Martinet Brut מ-60% ענבי גרנאש, 25%  סירה, 10% מרלו ו-5% קברנה סוביניון. התיישן כשנה בחביות עץ אלון ובהמשך עוד שנתיים בחביות גדולות המכילות 4000 ליטר. יין עם חמיצות נהדרת וטעם של רוזמרין ופירות יער עדינים. חוויה שמחירה בארץ ב'דרך היין' 160 ₪.

לא כל הנוצץ פלטינה – קברנה סוביניון פלטינום 2020 של יקב ברקן

אמנון פאר: באירוע השקה במסעדת 'דלאל' בנווה צדק, הציגו עידו לוינסון – עד לאחרונה יינן ראשי ועתה המנהל המקצועי של יקב ברקן, והמנכ"ל ניר גל את יין פלטינום  (Platinum) 2020 ,100% קברנה סוביניון מכרמים מעלמה ודלתון בגובה של 600-800 מטרים. עידו סיפר שבמהלך הטעימה השנתית, בה הוא וצוות הייננים בוחרים וקובעים לאיזה יין מיועדת כל חבית, נמצאו מספר חביות קברנה סוביניון מכרמים שונים בגליל העליון, בהן התפתח יין אחר – ייחודי בטעם, בארומה ובמאפיינים נוספים שהבדילו אותן מחביות אחרות. החביות שנבחרו הופרדו, היין יושן בהן 18 חודשים ומהן הופק הפלטינום.

הבקבוק הכבד (קילו ורבע) מרשים עם תווית מתכתית כסופה ומזכיר את הסופרייר, אבל היין אינו כזה וגם לא כמו האלטיטיוד. אז אולי היין לא מתיימר, אבל הבקבוק כן. ליין צבע אדום חזק. באף אבק, קפה ושוקולד, עם טעמי פרי אדום ושחור, תבלינים, וניל ועץ קלוי. גוף בינוני, טאנינים מעט אגרסיביים וסיומת פירותית וארוכה.

המחיר 79 ₪. תמורה למחיר (VFM) ומתנה יפה ומרשימה לחג גם למי שאינם חובבי יין.

יקב בר-מאור – הטעימה השנתית המסורתית של יינות הבציר החדש

רמי בר-מאור מזמין לטעימת ומכירת היינות שמשקפים את אזור כרמל בקעת הנדיב, במהלך שלושה סופי שבוע לפני ערב פסח: שישי שבת 17-18.3.23, 24-25.3.23, 31.3-1.4.23, בין השעות 10:00-15:00. האסיף 45, אזור תעשייה הרכבת בנימינה. 054-4388894. יינות לבנים מבציר 2022: הנדיב בלאן, סוביניון בלאן רנדזינה, שרדונה רנדזינה, קולומברד רנדזינה. יינות אדומים: לילית 2021, תמוז 2021. יינות בציר 2020: קריניאן רנדזינה, סירה רנדזינה, ארכיטייפ רזרב.

יקב מרגלית – השקת יינות אדומים 2020

יאיר ואסף מרגלית מזמינים לטעימת ומכירת יינות אדומים מבציר 2020, שני סופי שבוע לקראת הפסח: שישי-שבת 24-25.3.23, שישי שבת 31.-1.4.23, 10:00-16. הטחנה 60 בנימינה. היינות: פרדיגמה GSM 2020 מכרם זיכרון יעקב, 'ברנה סוביניון 2020 מכרם קדיתא, קברנה פרנק 2020 מכרם בנימינה, אניגמה 2020 מכרם קדיתא וכרם בנימינה, קברנה סוביניון 2020 ספיישל רזרב מכרם קדיתא.

השקת יינות חדשים של יקב אדם. שישי 24.3.23, 11:00-15:00 במתחם יקב שורק בקיבוץ נחשון. ייננית אורנה לב. בהשקה יינות לבנים ורוזה 2022: זהבה (ויונייה עם מעט סירה), אלישבע (רוזה), רוסאן ובלאן דה נואר. באדומים יינות מבציר 2021, כולם בתסיסה ספונטנית: קברנה פרנק, קותי (סירה), מלבק.

השקת יינות 2021 של יקב מוניץ . שישי 24.3.23, 10:00-15:00 שער הכפר 27 בכפר ידידיה שבעמק חפר. יינן שראל מוניץ. בהשקה: ערבה 2021 – בלנד שהופק מ-59% ענבי קברנה סוביניון, 21% פטי ורדו, 5% קברנה פרנק, 8% מרלו ו-7% פטיט סירה מאזורי גידול שונים; שקמה 2021 בלנד שהופק מ-48% ענבי קברנה פרנק  ו-52% מרלו מכרם יחידני בכרם בן זימרה; אביהו 2021 מוגדר כיין עוצמתי שהופק מ-90% קברנה פרנק ו-10% מרלו. מוקדש לזכרו של אברהם (אביהו), האבא של שראל ואיתי מוניץ אנשי היקב. מבציר 2022: גרנאש טליה, ואלה ויונייה.