אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, ומייחלים לשובם של החטופות והחטופים
TerraVino או Wine Spectator?
אלון גונן: בתחרות טרה וינו 2024 TerraVino שתוצאותיה התפרסמו בסוף השבוע שעבר, נשפטו 619 דוגמאות של יינות וכהילים מ-18 מדינות שונות, והוענקו ליינות כ-31 מדליות "זהב כפול', מתוכן 23 מדליות ליינות ישראלים.
הבטחנו ניתוח של התוצאות, ובחרנו להתמקד בכמה נושאים מעניינים ומיוחדים. למשל יקב אמפורה עם היינן מאירם הראל, שתפס את המושכות ביקב אחרי ארקדי פפיקאן. יינות היקב בימי פפיקיאן זוהו עם עשייה עוצמתית, כבדה. יינות מורכבים לשנים ארוכות, כמו למשל מקורה קברנה סוביניון 2013 שקיבל דאבל גולד שנה שעברה. מאירם שלח השנה לתחרות את ריטון קברנה פרנק 2019 שקיבל מדליית זהב, ריטון אדום 2017 שקיבל זהב, וגם את הסוביניון בלאן 2022 שקטף מדליית זהב. סגנון העשייה של מאירם הראל שונה, הרבה יותר ים תיכוני. המורכבות קיימת בגלל הפרי, ופחות התערבות ייננית ועץ. שאפו.
יקב בן-חיים עם היינן איתי בן-חיים זכה גם השנה בדאבל גולד, והפעם עם קברנה סוביניון טרדישן 2019. גם פה אפשר לזהות שינוי בתפיסה של איתי. היין פחות בומבסטי, יותר מפנק. גוף לא כבד אבל יחד עם זאת שונה בנוף, ומאוד מפתיע.
יקב Five Stones (חמש אבנים) חזר הביתה עם דאבל גולד על וירטואוז 2019, , בלנד של היינן ששון בן אהרון שהתבגר בחביות עץ אלון לאורך 15 חודשים. חתיכת יין מטורף זה, עם עוצמות פרי וחבית שמתמזגות נפלא. גם כאן שאפו.
יקב כמיסה שלח לתחרות את אלפא 72 מבציר 2016, וזכה בדאבל גולד. 72 חודשי חבית, עוצמתי ובשל, מורכב מאוד. יש מצב שזה אחד היינות הטובים ביותר שיוצרו בעשור האחרון, אבל תג המחיר השערורייתי של יין זה הוא 1,100 ₪. אני לא יודע מול מי התמודד בתחרות עם תג מחיר זה, אבל אין יין ישראלי ששווה מחיר כזה או אפילו חצי. דאבל גולד מגיע ללא ספק, אבל מבחינת תמורה למחיר זה יין של מדליית ברונזה או פחות.
יקב רקנאטי שלח כמה יינות שזכו במדליות זהב. אני רוצה לציין מתוכם דווקא את היין שקיבל מדליית כסף בלבד – פטיט סירה 2017. זן מדהים שאין הרבה ייננים שעובדים איתו נכון, ואין הרבה מבקרים שיכולים לנתח אותו כיין זני. הוא מפחיד ולא תמיד מובן, וזה לדעתי יין של זהב ואולי יותר. פטיט סירה מרגש, עשוי במדויק. יופי של יין.
יקב הר אודם, הכי צפוני שלנו, שלח שני יינות לתחרות. ראוי להתעכב על הגאמי נואר 2020, יין שונה בנוף. מי שמתגעגע לסגנון של ארקדי פפיקיאן ביקב אמפורה עד 2016 כשאז עזב, אז הגאמי נואר עשוי בסגנון זה (ארקדי יועץ ביקב הר אודם) – יין מטורף.
יקב דרימיה קטף מדליית זהב עם הקברנה סוביניון 2014, כאשר מדובר ביין שאי אפשר להשיג בחנויות, וכמוהו הקברנה פרנק 2014 של יקב גוש עציון, שזכה גם כן במדליית זהב.
יקב אפק זכה בזהב כפול עם ארומה 2018 – מדובר באחד היינות הישראלים המשובחים ושאפו על כך. מרתק לראות את זן הפרנץ' קולומבר 2018 שיוסי רוזנברג מיקב ברק מפיק ממנו פנינים, ואם עוקבים אחרי היינות שרוזנברג מייצר מהזן הזה ביקב כרם ברק מאז 2012, מבינים למה היין זכה במדליית זהב.
אלו רק אחדים מהיינות והיקבים הזוכים. היין הישראלי הטוב ביותר בתחרות הוא אקסודוס גרנד רזרב אדום 2018 של יקב רמת נגב, וצוות הייננים הטוב ביותר הוא זה של יקב ברקן סגל. נציין כי יקב אפק זכה בפעם השלישית בתואר יקב הבוטיק הטוב ביותר עד 10,000 בקבוקים, ובעוד 3 מדליות זהב ליינותיו. היקב הביתי הטוב ביותר הוא יקב בן עמי. את כל השאר התוצאות תראו באתר איש הענבים, מארגני תחרות טרה וינו.
כאילו משמיים התפרסמו תוצאות דירוג יינות ישראל של המגזין האמריקני Wine Spectator. היקב הישראלי שבאופן קבוע שולח יינות לדירוג הזה הוא יקב רמת הגולן, שכנראה זקוק לחותמת מאמריקה ומעדיף אותה על פני תחרות ישראלית מכובדת.
בדירוג Wine Spectator קטף ירדן קברנה סוביניון 2020 את הציון 91, סדרת הר חרמון קיבלה את הציונים 89 לקברנה סוביניון 2022 ו-88 לסוביניון בלאן 2022, וירדן 2T קיבל את הציון 90.
במקביל האח-בן של יקב רמת הגולן, יקב הרי גליל, זכה בציונים טובים יותר: 91 ליראון 2020, 90 ליראון סירה 2019 וי-89 לגליל אלון 2020. אבל שניהם מחווירים מול יקב צרעה: פעם שנייה ציון 93 למיסטי הילס 2021 וביקורות מחמיאות.
מה שכן, יקב רמת הגולן יצא בפרסום לפיו הוא מתרגש מהציונים שקיבל ממגזין אמריקני זה, שהטעימה שלו נערכת ללא פרסום תקנון ברור ואין לנו מושג אילו יינות מתמודדים בה על הציונים. אז יכול להיות שציונים אלה יתרמו למכירות היין לקהל השבוי של יקב רמת הגולן בחו"ל, אבל גאווה גדולה לתעשיית היין הישראלית הם לא ממש תרמו, במיוחד בעת הזאת.
יקב עמק האלה – נגמרה הסאגה
אלון גונן: בתחילת השבוע פרסם שופט בית המשפט המחוזי בירושלים אביגדור דורות, החלטה סופית בתיק מכירת יקב עמק האלה, עליה יכולתם לקרוא אצלנו בשבועות האחרונים (היו כאלה שאמרו כי הגזמנו, אבל תראו בהמשך את משמעות הבעלות על יקב עמק האלה), בה קיבל את הסדר החוב שהציעה חברת גלובל ווין אנד ספיריט (החברה של משפחת פאליק שבבעלותה גם יקב פסגות), ודחה את הערעור שהגיש יוסי רוזנברג מיקב כרם ברק שרצה גם הוא לקנות את יקב עמק האלה.
פסק הדין הסופי ארוך ומנומק, וראוי לציין כי השופט ביצע גילוי נאות והודיע לצדדים כי כשהיה עורך דין, ייצג את משפחת שקד (דרך היין) במשך שנים רבות. במהלך הדיונים עלתה טענה לפיה "השותף הסמוי של רוזנברג בהצעת הרכש שלו היא חברת שקד".
בתצהיר חסוי שהועבר לבית המשפט, טען עורך הדין של רוזנברג כי מבחינת הגבלים עסקיים אין מניעה משפטית למהלך שמבקש רוזנברג, גם אם הטענה של גלובל נכונה וחברת שקד היא אכן השותף הסמוי. ראוי לציין כי חברת שקד לא הצהירה באופן גלוי כי היא חלק מהתהליך או שותפה של רוזנברג, וכי השופט קיבל את הבקשה לחסיון של החברה.
כאשר השופט דורות הצהיר לפרוטוקול כי הוא מבקש להודיע לצדדים שהיה עורך הדין של חברת שקד טרם היותו שופט, מנכ"ל יקב פסגות, יעקב ברג, ששימש בתיק כעורך הדין של גלובל (כן, הוא עורך דין), הודה לשופט על הגילוי והצהיר שהוא בטוח שהמשפט לא ייפגע בשל כך, וכי הוא סומך את ידיו על הצדק.
בשורה התחתונה, זו חוויה די מעניינת לקרוא את פסקי הדין ומאות התצהירים שהוגשו לבית המשפט על ידי הצדדים המעורבים.
מה עכשיו? חברת גלובל תעביר בימים הקרובים סכום של חצי מיליון שקלים כדי לשלם את חובות יקב עמק האלה, ויעקב ברג יסיר את גלימת עורך הדין, ויצטרך לקבל החלטות קשות לגבי היקב והעובדים, למרות שבית המשפט הגן על העובדים לפחות למספר חודשי העסקה, כמתחייב על פי תוכנית ההבראה של גלובל.
ברג צריך לבנות תוכנית הבראה מעמיקה ליקב עמק האלה, משום שהפעם שינוי תווית וקצת יחסי ציבור לא יעשו את העבודה – הכרמים של יקב עמק האלה חולים, השיווק לא מתפקד, שנים לא היה ביקב יינן מקצועי, ויש צורך בבנייה מחדש של אמון הלקוחות. ברג צריך גם לבנות את מרכז המבקרים כך שיהיה תוסס ורווחי, ולקבל החלטות לגבי ניהול בפועל של היקב.
האם יריב שמרון ימשיך בתפקידו? האם יתאפשר לו להתחיל עם דף חלק מבלי שייאלץ לתקן נזקים וחובות שהשאיר לו המנכ"ל הקודם אלון לוי? האם עכשיו, כשהחרב החובות ואי הזרמת המזומנים כבר לא על צווארו, יוכל לנהל את היקב כפי שצריך? זו כמובן החלטה של הבעלים החדשים.
יקב עמק האלה ראה ימים יפים והוביל בתעשייה כשעבדו בו ייננים מעולים המזוהים ככאלה, אבל מאז שאלון לוי החליט שאין צורך ביינן מקצועי וראוי, הכול התדרדר והיקב הגיע לאן שהגיע. נכון שגם ביקב פסגות לא היה מעולם יינן מזוהה עם היקב, ושנים לא ידענו מי באמת עושה שם את היין (תמיד היו יועצים טובים ומוכרים כמו יעקב אוריה, או כאלה שהעדיפו להישאר בצל כמו הנוכחי סם סורוקה), אבל יאמר לזכות יקב פסגות שהניהול שלו מושלם, לצד יינות טובים, שיווק מוצלח, וכמובן המון קשרים.
לדעתי, וכמובן שזו רק דעתי, יינן תותח, צנוע, מוכר ואמין, לצד חזרה למסורת של ייננות מעולה ומחירים שפויים, יעשו את העבודה. ועם ניהול נכון ובחירת עובדים בפינצטה, ייקח אולי זמן אבל אפשר לרפא את יקב עמק האלה החולה.
הפליק של פאליק להכרם ואקרמן
אלון גונן: גם הסיפור הבא קשור למשפחת פאליק, שעומדת מאחורי רכישת יקב עמק האלה עם כיסיה העמוקים. זה סיפורן של שלוש משפחות, ששתיים מהן – משפחת אפשטיין מחברת הכרם ומשפחת אקרמן מחברת מ. אקרמן, הן שחקניות חזקות בתחום האלכוהול בישראל מזה שנים רבות. מדובר בשתי חברות שיווק משפחתיות, שכול אחת מהן החזיקה בין השאר במותגי וויסקי מאוד חזקים – הכרם החזיקה בגלנפידיך, ואקרמן החזיקה בג'ק דניאלס. אלא שהזיכיונות להפצת שני מותגים אלו עברו החודש לחברת ווין אנד ספיריט של משפחת פאליק.
בחברת הכרם ובחברת מ.אקרמן קיבלו בהפתעה מוחלטת ובכעס גדול את הידיעה על סיום ההתקשרות (במקרה של אקרמן מדובר בהתקשרות שנמשכה 40 שנים). איך קרה שאחרי שנים רבות של שיווק ומיתוג מוצלחים של שני מותגי הוויסקי האלה, הם איבדו אותם במחי יד?
הטענות שעלו בחדרי חדרים היו "איך יכול להיות שמגיע אדם שהוא דתי (שומר מצוות) שמממן את השטחים ביהודה ושומרון (יקב פסגות ועוד), ולוקח שניים מהמותגים הכי חזקים בעולם האלכוהול הישראלי; מותגים שנמכרים בימי שישי ושבת בברים ומועדונים, משווקים באמצעות בחורות במינימום בגדים, והאירועים שלהם הם בדרך כלל שיא הסליזיות? הכי גרוע: "האדם לא יודע לעבוד עם העיתונות הישראלית, הוא הרי לא חי בארץ".
תמיד היה ותמיד יהיה עירוב של עסקים ופוליטיקה, אבל נראה לי שבמקרה הזה התשובה הרבה יותר פשוטה, משפחת פאליק פשוט עושה עסקים, ואי אפשר לומר מילה אחת נגדם בעניין יושר, כבוד וכנות. המשפחה לא מסתירה את דעותיה הפוליטיות, בני המשפחה לא מנסים להתחנף לעיתונאים, והם מצליחים כי הם מצליחנים ויודעים לקרוא את השינויים הגלובליים (בזמן שאחרים נרדמו בשמירה ולא עשו זאת).
איך יכול להיות שנורית שמיר, מנכ"לית חברת הכרם, הופתעה מאיבוד המותג? הרי תפקידה להיות קשובה כל הזמן לרחשי השוק, ולדעת מה קורה בענף האלכוהול. גם חברת אקרמן נרדמה בשמירה, כי מי שבמשך שנים רבות היה האיש החזק בחברה המשפחתית הזו, הוא לואיג'י סימאונה שניהל בעבר את החברה ביד רמה, אבל כעת חבר למשפחת פאליק ועושה הכול כדי לקחת זיכיונות מחברות שיווק האלכוהול המובילות בישראל. מטרתו היא להפוך את החברות של משפחת פאליק ליבואניות מובילות, שיתחרו בין היתר בקוקה קולה וטמפו.
יונתן לבני טעם יינות חדשים בסדרת בטא של יקב ברקן
השבוע השתתפתי בטעימת יינות מסדרת Beta (בטא) של יקב ברקן – סדרת יינות יוקרתית של היקב עליה אחראי עידו לוינסון Master of Wine (MW) , מי שהיה היינן הראשי של היקב והיום המנהל המקצועי שלו. עידו, מהייננים המוערכים בישראל, הביא איתו לברקן מהפכה מרעננת בייצור יין ביקב הענק.
סדרת Beta הכוללת יינות ניסיוניים של היקב, זכתה להוקרה מאז שהחל ייצורה בשנת 2018, ויינותיה נמכרו במספר מצומצם של מסעדות בארץ. במהלך הטעימה הוא אמר שהוא מקווה כי "היינות בסדרת בטא יהיו השראה לתעשיית היין הישראלית, מאחר שהיא נעשית מזנים מקומיים ייחודיים . הסדרה היא הבייבי שלי, יינות אישיים שמבטאים את המיקרו-טרואר הישראלי ואת הסגנון היינני שלנו בדרך הטהורה והמזוקקת ביותר בכל בציר ובציר. ענבים מחלקות זעירות בכרמים הטובים ביותר. אנחנו גאים, במיוחד בימים אלה, בחקלאות הישראלית, באדמה ובאדם".
עידו הוסיף על הצד השיווקי: "כשהתחלנו עם הסדרה רק מסעדות נבחרות זכו לקבל את היינות. בכול שנה אמרנו כי בשנה הבאה נפיץ את היינות במסעדות נוספות ובחנויות היין לקהל הרחב. 'השנה הבאה' הגיעה עכשיו".
הענבים ליינות מגיעים מחלקות נבחרות, שיש בהן משהו ייחודי. "אנו מבודדים את הענבים מהכרמים, מעבירים אותם עבור סדרת בטא לחביות מיוחדות, בהן הם מתיישנים". כך, כל יינות הסדרה מופקים בכמות קטנה מכרמים יחידניים או מחבית בודדת ואיכותית.
Beta קולומבר 2023 – טרם יצא לשוק, והוגש לנו רק לטעימה בטרם הפצתו. יין לבן עשוי מענבים שמגיעים מכרם במסילת ציון שבמורדות הרי יהודה. יין לבן מושלם, עם טעמי פירות טרופיים ופרי הדר. חמיצות מרעננת ונעימה של זן שיש בו משהו מאוד ישראלי, ששהה על משקעי שמרים במשך כחצי שנה. יין שמזכיר בטעמיו יין טרופי, הדומה בטעמו לסוביניון בלאן אוסטרלי. חמיצות נהדרת של יין שיתאים ביותר לקיץ הישראלי, שכרגע קשה שלא להתגעגע אליו. לכשייצא לשוק בקרוב אל תחמיצו אותו.
Beta ריזלינג TDA בציר 2019 – ריזלינג הוא מהזנים הלבנים האהובים עלי ביותר. המיוחד ביינות ריזלינג הוא המורכבות והוורסטיליות של הזן: יינות יבשים, חצי מתוקים, חצי יבשים, מתוקים, ויינות קינוח או אייס וויין. גם בארץ ישנם מספר ייננים שעושים יינות ריזלינג, בעיקר יבשים. הענבים ליין זה הגיעו מכרם בודד בבר גיורא שבהרי יהודה. עידו הסביר בטעימה, כי בחלוף מספר. שנים מתפתחת בריזלינג ארומה בשם TDN – ניחוח וטעם שאני מאוד אוהב ביינות ריזלינג: טעם וריח פטרוליום. לדבריו, בקבוקי הריזלינג המתינו שנים עד שהופיעה בהם הארומה החמקמקה. אכן נכון שבטעימה היה טעם עדין של פטרוליום, אבל לצערי שאר הטעמים ממש לא הזכירו ריזלינג. אני מודה שבטעימה עיוורת לא הייתי מזהה את היין כריזלינג. לא יין טוב לצערי.
Beta כתום 2022 – אחת מהפתעות הטעימה. יין שהופק מהשריית קליפות ענבים לבנים, בדיוק כמו בהכנת יין אדום. הצבע הופך מיין לבן ליין כתום. הקליפות הושרו בשלוש תסיסות נפרדות, שלאחר היישון בחביות אוחדו ליין אחד מ-60% ענבי רוסאן, 20% מראווי ו-20% ג'נדאלי – ענבים ממוצא פלסטיני מקומי. השריית הקליפות הובילה ליין מאוד ארומטי עם טעמי משמש ואפרסקים בשלים. אין בו כל מרירות שהיא. יין טאניני ארומטי ומאוד מיוחד, ושונה מכל יין כתום ששתיתי בארץ. חוויה אמיתית.
Beta וין גרי 2022 – יין רוזה בהיר, עשוי מאחוזים שווים של ענבי סירה מכרם בר גיורא, וענבי קלדוק מכרם בקוע במורדות הרי יהודה. הענבים נבצרו מוקדם, נסחטו ותססו במיכלי נירוסטה קטנים בטמפרטורה נמוכה. אחר כך הועבר היין להתבגרות בחביות עץ אלון ישנות יחד עם משקעי השמרים. יש בו מורכבות עדינה, ואיזון בין הטעמים המרכיבים אותו. לטעמי בעיקר יין טוב כמתאבן בטרם ארוחה.
Beta ארגמן 2022 – ההפתעה וההצלחה הגדולה של הטעימה. אבי פלדשטיין היה אחד הייננים הראשונים שאימץ את זן הארגמן, כשהיה היינן של יקב סגל שנרכש בזמנו על ידי ברקן. ארגמן הוא זן אדום ישראלי, עשיר בצבע אדום חזק ובטעמים מורכבים וחזקים, שפותח במכון וולקני העוסק במחקר חקלאי, כזן ישראלי ייחודי שייתן מסת פרי גדולה עם ארומה ישראלית, אם יש דבר כזה, שאין למצוא אותו בשום מקום אחר בעולם.
ארגמן 2022 הופק מענבים מכרם יחידני במסילת ציון שבהרי יהודה, על אדמת גיר וטרה רוסה. יין אדום כהה עם טעם בולט וחזק של פרי בשל, שזיפים כהים ובשלים. ליין בוקה חזק אבל נעים של תבלינים ישראלים. מרוכז, מאוד טאניני, שיתיישן היטב. לטעמי הוא כבר חגיגה של טעמים ישראלים מצוינים. אסור להחמיצו – הנאה מושלמת.
מחיר כל יין בסדרת Beta הוא 80 ₪. גם לו לא הייתה התמורה הייננית בטעמים כל כך טובה, זהו מחיר ממש VFM.
פרשת יקב מונטיפיורי – התיק הפלילי נגד ארנון גבע נסגר
אלון גונן: הגיעו לקיצם החקירה המשטרתית והשימוע שהיה בפרקליטות לארנון גבע ולמזכירת יקב מונטיפיורי, בעקבות החקירה הפלילית שהתנהלה נגדם. הפרקליטות החליטה לגנוז את התיק ולא להגיש כתב אישום.
עברו בדיוק שלוש שנים וחצי מאז הכתבה הראשונה שפרסמנו באכול ושאטו על "פרשת השגריר" – מי שהיה שותף ביקב מונטיפיורי, השגריר לשעבר של ארה"ב בישראל, דיויד פרידמן. במהלך התקופה פרסמנו עוד מספר תחקירים על הפרשה שהיה בה הכול – רומנטיקה של יין, כסף גדול, תביעות משפטיות אזרחיות, תלונות פליליות שהוגשו על ידי השגריר כנגד ארנון גבע בחשד להונאה וזיוף מסמכים, וכמובן חקירות, שימועים, עימותים – והכול נחקר באחת מיחידות העילית של משטרת ישראל.
תוך כדי החקירה הפלילית הנושא עבר גם לתביעה אזרחית, בה נתבע ארנון גבע על סכום של 3.1 מיליון שקל. גם לתביעה זו צורפו שורה של מסמכים, שהוגשו על ידי עורכי הדין דרור ארד־אילון ויובל נחמני המייצגים את השותפים ביקב.
בין המסמכים דו"חות כספיים, העברות בנקאיות והתכתבויות, שלטענת השותפים זויפו או הוצגו לה במרמה על ידי הבעלים של יינות מונטיפיורי ארנון גבע. זאת כדי לשכנע את השותפים שהעסק מתפתח וצומח, וצריך להזרים ולהלוות עוד כסף; כסף שלטענתם נוצל על ידי ארנון לצרכיו האישיים. קראו כאן פרק קודם בפרשה.
בכל אותה תקופה בה פורסמו התחקירים, סירב ארנון גבע להגיב. לנו לא נותר אלא לעקוב אחרי ההתפתחויות במשטרה, בפרקליטות ובבית המשפט האזרחי. ברור היה שהמעמד של "השגריר לשעבר", כוחו הרב, כספו וכמובן סוללת עורכי הדין שלו כנגד ארנון גבע והמזכירה של היקב שהואשמה יחד איתו בפרשיית ההונאה, הצריכו מהמשטרה והפרקליטות להיות מאוד מאוד יעילות, זהירות ומדויקות.
לכאורה התיק כנגד גבע ומזכירת היקב היה נעול ונצור, בעיקר בגלל התביעה האזרחית שהוגשה לבית המשפט בצרוף מאות מסמכים, שנחשבו למזויפים ואף הוגשו למשטרה בחקירתה הפלילית. ברור היה לכולם, שאם הפרקליטות תגיש כתב אישום בהמלצת המשטרה, העסק האזרחי יהיה הרבה יותר פשוט עבור תביעת השגריר.
כאמור, השבוע קיבלו ארנון גבע ומזכירת היקב הודעה שפרקליטות מחוז ירושלים סגרה את התיק אחרי שלוש שנים וחצי מתחילת החקירה. הרבה לחץ, אי ודאות, הרבה כספים לעורכי הדין, ימי המעצר, ובעיקר הבושה ופגיעה בשמו הטוב של ארנון גבע. סביר להניח שהחלטת הפרקליטות תעלה במשפט התביעה האזרחי, ובמקביל יוגשו תביעות נגדיות הכוללות תביעות דיבה ושאר נספחים כנגד השגריר והחברה. תם פרק אחד. עכשיו הכול עובר למישור האזרחי היותר פשוט, ששם מן הסתם כולם ירצו לסיים את הפרשה הכאובה הזו.
תגובות
ארנון גבע: "אני שוקל את צעדיי לאחר קבלת המכתב מהפרקליטות".
ורד (מזכירת היקב): "קיבלתי את המכתב מהפרקליטות שהגיעה להחלטה. לכול אורך הדרך טענתי שלי לא היה דבר וחצי דבר במעשים שיוחסו לי. לאחר שנים של תלאות וייסורים, השפלות וגהינום אני נושמת לרווחה. כוונתי לתבוע את כל מי שהטיל רבב ביושרי – החברה, הבעלים הישראלים והבעלים האמריקאים".
תגובת עורך הדין בא כוחו של דיויד פרידמן: "לאחר קבלת ההודעה מהפרקליטות שיש לה את הסיבות שלה לסגירת התיק, אנחנו פותחים מחדש את התיק האזרחי על מנת לדרוש מארנון גבע את הכספים שהוא חייב".
יוסי נאור על יין וג'אז: פרנק מרלו, פרנק ז'ובים ושיר אהבה סטנדרטי
יוסי נאור, חובב יין וג'אז ומי שהוביל תוכנית בשם 'ג'אז אדום לבן' בתחנת הרדיו של מכללת עמק יזרעאל, מביא הקשרים בין יינות ישראליים למוזיקה שהוא אוהב
יין: יקב טוליפ – פרנק מרלו רזרב 2021
היקב שממוקם בכפר תקווה שבקריית טבעון, מממש את חזונם של בני משפחת יצחקי המייסדים, לשילוב בוגרים בעלי צרכים מיוחדים בקהילה, והפקת יינות איכות ברמה הגבוהה ביותר. זאת כיקב חברתי בו מועסקים חברי הכפר, שמקבלים אפשרות להשתלב בעבודה כאחד האדם.
יקב טוליפ, בו שותפה גם משפחת ויסמן, מתמקד בייצור יין איכותי מתוך אהבה, ידע מקצועי וחיבור אמיתי לתחום, באווירה משפחתית שמעניקה ליין ניחוח אישי ומיוחד. כרמי היקב מפוזרים ברחבי הארץ, בעיקר בהרי יהודה והגליל העליון. לפני שנה, ולאחר עשור כיינן יקב טוליפ ומאיה, דוד בר-אילן סיים את תפקידו ביקב (בהצלחה), והייננית דנה בני הצטרפה במקומו. יקב מאיה הוא יקב בוטיק לצד יקב טוליפ, בו שותפים אותם בעלים ולצידם שני פרופסורים יווניים, מומחים בגידול גפנים ועשיית יין ים תיכוני. הסגנון: ייצור בלנדים מזנים ים תיכוניים שגדלים באקלים המקומי באופן אידיאלי.
פרנק מרלו רזרב 2021 הינו בלנד של 50% קברנה פרנק ו- 50% מרלומ כרם מטע בהרי יהודה, שהתיישן 14 חודשים בחביות עץ אלון. יין עוצמתי ואלגנטי, עם ארומות של פירות אדומים ותבלינים. גוף מלא, טעמים עשירים והסיומת ארוכה. יין אדום עשיר, רך ונעים, עגול ועמוק. נהדר. עם הרבה אופי. 5 ממים: מורכב, מרתק, מהמם, מרשים, מובחר. המחיר 129 ₪ (לפי אתר טוליפ).
ג'אז – Frank Sinatra & Antônio Carlos Jobim – The Girl From Ipanema
השיר הנערה מאיפנמה נכתב והולחן בשנת 1962. את ההשראה לכתיבת הפזמון קיבלו ויניסיוס דה מוראיס (מילים) ואנטוניו קרלוס ז'ובים (לחן) מנערה ברזילאית בשם אֶלוֹ פיניירו (Helô Pinheiro) , שהתגוררה ברחוב מונטנגרו ברובע איפנמה היוקרתי בריו דה ז'ניירו, ונהגה לחלוף על פניהם בדרכה אל החוף בעודם יושבים בקפה "ולוזו" הפופולרי. הדואט ההרמוני של פרנק סינטרה ואנטוניו קרלוס ז'ובים מלטף רך ונעים, כמו היין. שילוב מרתק בין שני זני ענבים קלאסיים ובין שני זמרים קלאסיים יוצר עושר, עדינות, סקסיות, אופי ייחודי, קסם בזמן.
קברנה פרנק פרנק סינטרה מוסיף בשלות, עוצמה ואלגנטיות. המרלו ז'ובים מוסיף רכות, עושר, ועומק. התרגשות.
הקטע המוזיקלי של סינטרה וז'ובים נהדר, אבל קצר. לכן אני מוסיף עוד קטע מוזיקלי:
יין ג'אז ואהבה – שיר אהבה סטנדרטי של איינשטיין ורכטר
מילים – אריק איינשטיין, לחן – יוני רכטר. שני ענקים עם שיר מדהים. האורקסטרה ויוני רכטר מביאים ונותנים בשיר: עומק, מורכבות, עושר, ותזוזה מצד לצד.
האהבה ליקב, ליין, ליינן, לאנשים כמו שהם ובאשר הם, בין אדם לבין עצמו, לחיים. אנשים של אהבה, אנשים של חיבוק, אנשים של אור בעולם. יין שמחבר בין אנשים.
ולפני סיום: חורף עכשיו וקר בחוץ. חמין לסופ"ש מתבקש (קיבלתי תגובות מהממות על החמין שנאכל בשבת האחרונה, בו הוספתי בקבוק יין אדום), מה שותים לצד חמין? מיקב טוליפ פרנק מרלו רזרב 2021 – יין מושלם לחמין.
בר יין חדש בירושלים: 'בלנד 5' – כי אולי ירושלמים קרובים יותר לשמיים…
יונתן לבני: לפני יותר מחצי שנה כתבתי על ברים בירושלים (שמענו בין הגפנים 21.4.23). כבר באותה כתבה ציינתי כי למרות שירושלים היא עיר של סטודנטים הלומדים באוניברסיטה העברית או בבצלאל – האקדמיה לאומנות ועיצוב או במכללת הדסה, אין בירושלים מספיק ברי יין לצעירים, ועוד פחות מכך אין בעיר מספיק ברים הפתוחים בשישי בערב ובשבת.
אז יש לי חדשה נעימה – במרכז העיר, בסוף רחוב הלל ליד "כיכר החתולות", נפתח במלון בראון בר יין בשם 'בלנד 5', שפועל בכול ימות השבוע החל מ-18:00 בערב עד השעות הקטנות של הלילה. את הבר פתחו ומנהלים אסף ונועם ריזי ומוטי דוד, בעלי המסעדה המצוינת 'אדום', שנפתחה באפריל 2001 והפכה במהרה למוסד ירושלמי שמתמחה באוכל, יין, שירות ואוירה במתחם התחנה בעיר.
את בלנד 5 מנהל בנו של אסף ריזי, דניאל בן ה-23. שאיתו מנהלת את הבר שני דוד הצעירה. השפים במטבח הם מוטי דוד ואדם מדואל. ונועם ריזי מציין כי: "המקום החדש מצמצם את הפער בין ירושלים ותל אביב, גם מבחינת איכות המטבח וגם מבחינת סוגי היין".
אחד הדברים המיוחדים בבלנד 5, היא העובדה שכמעט כל היינות נמכרים או כבקבוקים שלמים או בכוסות יין. מחירי היינות מאוד סבירים, כשרוב בקבוקי היין נמכרים במחירים הנעים בין 135 ₪ ל-185 ₪ במגוון שנחלק בין יינות רוזה, מבעבעים, לבנים, כתומים ואדומים.
"בדרך כלל אני מסתפק בתוספת של 8 שקלים לבקבוק, ולא חושב שנכון להכפיל ולשלש את המחיר כפי שמסעדות רבות עושות", אומר נועם. באשר ליינות ישראלים, הוא סבור שמאחר שהבר שוכן בירושלים, יש לעודד שתיית יינות מיקבי הרי יהודה, אם כי יש גם מספר יינות ממקומות אחרים בארץ ובעולם.
בין יינות הרי יהודה, מצאתי סמיון סוביניון בלאן של יקב צוובנר מנפת בית לחם (52 ₪ לכוס), שרדונה C של יקב קסטל (53 ₪) ושפינוזה של יקב סוסון ים (43 ₪), וכן בלנד מקומי אדום שהופק במיוחד עבור הבר ביקב עגור (46 ₪). מובן שיש גם יינות מהעולם, כולל יינות יקרים יותר. בסך הכול יש בבר בלנד 5 כ-140 סוגי יין שונים.
נועם אומר כי לקהל הירושלמי, בעיקר הקהל הצעיר, מתאים לשתות יינות המורכבים מזנים מקומיים, כמו גרנאש וקריניאן מהרי יהודה, כי לדעתו (וגם לדעתי) בהרי יהודה מתרכזים יינות מצוינים העשויים מזנים אלה. "אני רציתי להקים בר יין שמדבר בשפה הירושלמית" הוא אומר. "אני לא בא לחנך את הלקוח. אני רוצה לחשוף את לקוחותיי בעיקר ליין מקומי בעיקר, אך גם ליינות בעלי אופי ים תיכוני".
באשר למנות האוכל המלוות את היינות, גם כאן יש משהו מאוד מיוחד, כי לפי נועם המטבח הירושלמי הוא די מונוטוני. "אנחנו רוצים מטבח מרענן ולא מונוטוני, משהו שילווה את היינות בצורה טעימה ומושכת".
טעמתי סלט בקר תאילנדי עם בזיליקום, נענע, כוסברה בוטנים ואורז קלוי (73 ₪); קרפצ'יו פילה בקר עם עשבי תיבול, בצל סגול, צ'ילי קצוץ, עמבה, שמן זית וגבינת פקורינו (64 ₪) – שתי מנות קרות טעימות. במנות החמות טעמתי כיסוני פרגית קצוצה עם ציר עוף וייטנאמי (72 ₪), וטורטליני קונפי שום וריקוטה, קריספי מרווה וגרעיני דלעת (67 ₪). יש גם מנות בשר ודגים טעימות, לא יקרות לדעתי.
בר בלנד 5 אינו כשר, אם כי לא מוגשים בו חזיר או פירות ים. בעת היציאה מהבר מחזירים לכם את פקק בקבוק היין ממנו שתיתם, ונותנים לכם עט כדי שתכתבו על הפקק בקשה – את הפקק זורקים לתוך חבית יין, בתקווה שהבקשה תתמלא. אולי ירושלמים קרובים יותר לשמיים…
אלון גונן: ביקורות יינות ראשונים של אוליביה פרתי ביקב ברקן
על בציר 2023 של יקב ברקן חתום היינן הראשי החדש אוליביה פרתי (בתפקידו ביקב מפברואר 2023). אחרי כמה שנות טירונות והתנסות ביקב טפרברג, המעבר לברקן המתועש לא צריך להפריע לו או להפחיד אותו, ואני לא רואה שום צורך לתת לו כמה בצירים של שקט תעשייתי מבחינת ביקורת. ברור שלשנות את המערכת אי אפשר, ואם חושבים על שינוי אז זה ייקח זמן. אבל כאמור היינות הראשונים שאוליביה חתום עליהם תרתי משמע כבר בחוץ ועל המדפים, אז Let the games begin.
רוזה BLUSH 2023 – עשוי מענבי קלדוק. צבע ורוד סלמוני עדין כתוצאה מסחיטה מאוד מאוד עדינה. אף ארומטי, נעים, פרחוני, עם נגיעות טרופיות. הפה מאוד טרי. חומציות טובה, רעננות ומינרליות מפתיעה בעוצמתה. יין מאוד גסטרונומי. מחירו 65 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – 50 ₪.
סוביניון בלאן קלאסיק 2023 – בלי הרבה משחקים. סוביניון בלאן שיש בו ריחות וטעמים של תפוח ירוק, אשכולית, מעט טרופיות אבל ממש באפטר טייסט, רעננות. הכי פשוט הכי מקסים. מחירו 30 ₪. ציון 89. תמורה למחיר – לחלוטין.
שרדונה קלאסיק 2023 – מאז ומעולם היה השרדונה קלאסיק של ברקן מיוחד שונה בנוף, התמורה הכי טובה שמקבלים לכסף. יין שמחירו 30 שקלים, ובטעימה עיוורת מתמחרים אותו ב- 60 פלוס. זה תמיד היה שרדונה הדרי אפרסקי עם חומציות טובה. במהלך השנים לא היו שינויים בקלאסיק, סוג של יין מתוך ספר מתכונים טוב. 2023 גם כן נמצא על אותה פלטפורמה, רק שלדעתי יש בו מעט יותר טרופיות. ככול שהיין יותר בכוס ומעט יותר חם, הפסיפלורה ואפילו המנגו נמצאים שם באזור ומעלים חיוך על הפנים. מחירו 30 ₪. בחגים אפילו 4 ב-100. ציון 90. תמורה למחיר – מעולה.
טעימת חבית: שרדונה 2023 – שרדונה מהכרמים בצובה. הניחוחות השולטים הם של פרי הדר, אננס, ומינרליות מעט מלוחה. כשהיין בטמפרטורה חמימה יותר, אפשר להתחיל להריח שקדים קלויים ומעט וניל, אבל החבית עדיין לא שם וייקח זמן לקבל את המעטפת שלה. אם זה לא יקרה אז השרדונה הזה יצטרך לקבל עזרה מעוד זן או שניים לתוכו. נחכה ונראה.
לסיכום: אוליביה חתום כיינן ראשי על תוויות 2023. מחכה לו עוד דרך ארוכה. בציר זה, לפחות במה שטעמתי, יעשה לו טוב לעור הפנים. שאפו.
יקב תשבי – רוזה 2023: ואם התייחסנו לרוזה של ברקן, אז הנה עוד רוזה. אתחיל בכך שלא כתוב על התווית באיזה זן או זני ענבים השתמשו ביקב ליצירת היין. באף ובפה היין מרגיש כמו סוביניון בלאן, אולי ויונייה שנבצר מוקדם. יש קצת ארומות של פינו נואר, אבל קטונתי מלקבוע מה רקחו שם. הארומות ריבתיות מעט, בקצוות פלפל ירוק. הפה גם כן קליל ונוטה לפטל, אבל מהסוג של התרכיז לילדים שמוסיפים למים, שמושך ליותר כימי מאשר טבעי. מחירו 55 ₪. ציון 83. תמורה למחיר 12 ₪ (פחות או יותר עלות הייצור של היקב).
עולֵלות בקצרה
(עוֹלֵלָה – פרי שלא היה בָּשֵל בזמן הבציר ונשאר על הגפן)
נתי פאוסט מ'הבוטיק של נתי' – בחזרה לאזרחות וליין
איש היין נתי פאוסט מ'הבוטיק של נתי' ברחובות, פרסם פוסט פייסבוק זה ביום ג' השבוע: "מרגיש צורך לשתף אתכם בהרהורי ליבי. עברו כמעט ארבעה חודשים מאז האסון הנורא. השתחררתי ממילואים לפני כשבועיים, והתחלתי לנסות לחזור לשגרה. במהלך התקופה קיבלתי המון בקשות לארגן מפגשי יין, אבל לא היה נראה לי לנכון לעשות זאת. בחודש הראשון כמעט ולא הצלחתי לשתות יין, ובוודאי לא ליהנות ממנו. אומנם מאז פתחתי לא מעט בקבוקים, אבל החלטתי שלא לכתוב עליהם.
כל הזמן אומרים לי שחייבים לחזור לשגרה, אבל כל עוד האחים שלנו מוחזקים אצל חלאות האדם הללו והחיילים שלנו נלחמים בהם, מאוד קשה לי לארגן אירועי יין. מה שכן עשיתי, ארגנו, דדי זהר ואני, יריד יין שנעשה רק לטובת היקבים ותרומה לחיילים. עם זה יכולנו לחיות. לאט לאט אני מבין שאפשר וצריך לעשות טעימות, יין אם זה בבית היין בקטנה או עם מסעדת ספרה. בקרוב אתחיל לפרסם. בקרוב גם אמשיך עם הפוסטים הרגילים.
וקצת יותר אישי: בתחילת הלחימה חיפשתי מה אפשר לעזור, אני כבר הרבה אחרי גיל מילואים, 51 למי שתוהה. לאחר יום של חיפושים מצאתי שלגדודי חי"ר ששייכים לפיקוד העורף, יש צורך במתנדבים עם ג'יפים לשינוע הכוחות. ביום השני הגעתי לגדוד חי"ר שהוצב באשקלון, ושמר על החופים וזיקים מחדירות. הצטרפתי אליהם לחודש וחצי בהם הג'יפ שלי הפך לחפ"ק מ"פ פלוגה ב'.
בגדוד היינו כ-40 ג'יפאים מתנדבים. כאשר הגדוד השתחרר אחרי כחודש וחצי עברנו ליחידה שלנו שהוקמה תוך כדי הלחימה, יחידת הניוד 0710 על שם מאיר הר ציון. עם היחידה שירתי עוד כחודש וחצי, עד שהוחלט לשחרר את כולנו. במהלך תקופה זו הסענו חיילים באזור בארי בכניסה וביציאה מהלחימה בעזה. בהתחלה בין אזורי הכינוס, ובהמשך גם למגננים האחוריים בתוך עזה,
תוך כדי הפעילות אפילו יצא לנו להסיע לוחמים שהכירו אותי מפעילויות היין, חוויה מרגשת. אשתי התחילה לפני כשנתיים פרויקט צילום חיילים, והיא החליטה להוסיף אותי לפרויקט. ואכן עם הכישרון שלה הצליחה להוציא תמונות מדהימות".
למה יקב דרימיה מחפש מנכ"ל?
רני רוגל: יקב דרימיה של אלעד ונאוה מובשוביץ פעיל בסוסיא כבר 16 שנים, ומפה לשם גדל בשנים אלה משתי חביות ל-50,000 בקבוקים. בכל זאת תהינו ושאלנו את אלעד למה ומדוע יקב בוטיק בסדר גודל זה מחפש מנכ"ל.
כמו המודעה המקורית, גם תשובתו מקורית: "כי אני יזם בנשמתי, ועובד במקביל על מיזם אג-טק (טכנולוגיה בתחום החקלאות), לפרוץ דרכים כמו שאני אוהב, וכמו בטבע תמיד לצמוח, להיות בהשתנות ובתנועה. כמובן שאמשיך להוביל את היקב.כמי שמאמין באמרה של מורטון מנדל: "הסוד טמון באנשים", אני מחפש אדם שיעלה עליי בניהול השוטף של היקב, כדי להוביל במקצועיות את המשך הצמיחה של יקב דרימיה". בהצלחה מאיתנו באיתור המועמד.ת המתאים.ה.
