כחול לבן: האם הגיע הזמן לקפל את הדגל?
אלון גונן: רגע לפני סגירת המדור קיבלנו ידיעות על המשך העלאת המחירים של מוצרי אלכוהול ויין. זאת בדיוק שבוע אחרי שחברת הכרם הודיעה לספקיה על הנתונים החדשים. חברת טמפו, חברת אקרמן והחברה המרכזית למשקאות שמאגדת בתוכה את יקב תבור, הודיעו כל אחת בנפרד על עליות מחירים של עד 30%. הטירוף נמשך, ללא ספק.
האם שמענו מחברה אחת שהעלתה מחירים מה היא עשתה על מנת שלא להגיע למצב הזה? האם מישהו מהם בכלל נתן דין וחשבון ללקוחות למה הם מעלים מחירים, ולא מנסים לעשות כמה דברים מאוד פשוטים לפני שהם מספרים לנו סיפורי מעשיות על התייקרות עולמית?
בשבוע שעבר ניתחנו את הסיבות הללו, ואחת לאחת ניפצנו אותן והראינו כמה זה קשקוש אחד מוחלט. אין אף התייקרות בשום חומר גלם בכזו צורה מטורפת כפי שהם טוענים, יש ירידה משמעותית במחירי ההובלות הימיות.
אני רוצה לשאול את משפחת אקרמן ואת משפחת הכרם ואת הקונצרנים הגדולים, האם העברת העלויות ללקוחות על ידי העלאת מחירים רגע לפני חג הפסח, זו הדרך הישירה והישרה ביותר של החברה שלכם לספוג את העלויות שאתם מדברים עליהן? האם חיפשתם דרכים להפחתת עלויות פנימית? זה יכול לכלול ייעול תפעול, קיצוץ בהוצאות לא חיוניות, או מציאת ספקים חסכוניים יותר. מה שאנחנו רואים בחודשים האחרונים זה שיטת "העתק הדבק".
לפני מספר חודשים, עם העלייה הראשונה של המחירים שביצע יקב טפרברג, קראתי לציבור חובבי היין לא לקנות יין מיקב שמעלה מחירים. המאמר הזה היה קשה, הוא באמת קרא לעשות חרם על יקבים ישראלים. נכון להיום, לצערי החרם הוא הכרחי, וחייבים וצריך למחות ולהתנגד למה שקורה כאן.
האלטרנטיבה – יבוא
יש אלטרנטיבות אחרות: יבוא יבוא ועוד יבוא. לפתוח את השוק ולהציף את השוק ביין מיובא זול וטוב. צריך לגרום להתערבות ממשלתית ולשינויי מדיניות כדי לטפל בסוגיית עליית המחירים, הנשלטת על ידי קבוצה אינטרסנטית ששולטת בתחום האלכוהול והיין.
לפני מספר שנים התגלו באיטליה עליות מחירים מפוברקות, כאשר מספר חברות ענק ניפחו באופן מלאכותי את מחירי הסחורות או השירותים. הדבר נעשה על ידי שיטות מרמה ומניפולטיביות, המצאת סיבות כוזבות שהעלויות עלו, ואף יצירת מחסור מלאכותי. אני לא טוען שזה המצב בישראל, אבל כל הסימנים מצביעים על משהו לא תקין. לא יכול להיות שבירה שמיוצרת בארץ מתייקרת פתאום ב- 30%. לא יכול להיות שיין שיוצר לפני שנתיים ושלוש וחמש, משמש סיבה לעליית מחירים של התייקרויות כביכול של השנה האחרונה. כולנו יודעים כמה עולה לייצר בקבוק יין, כולנו יודעים לחשב הוצאות תפעול, כולנו רואים כמה זולים יינות יבוא.
היין הישראלי הוא גולם שקם על יוצרו. אנשים, יש אלטרנטיבה, יש אלטרנטיבה. תנו ליין הישראלי להתיישן במחסנים של היקבים, ונראה אותם בעוד שנתיים שלוש. אין שום סיבה לקנות כחול לבן כשהכחול והלבן הזה עושק אותנו. לא יכול להיות שחברות מחלקות דיבידנדים לבעלי המניות במיליוני שקלים ואז מעלות מחירים. תעשיית היין הישראלית, ואני מדבר על היקבים הגדולים והבינוניים, מייצרת את רוב היין שמגיע לשוק המקומי. תמיד טענתי שהענף הזה שביר ועדיין צעיר, וצריך לשמור עליו. לצערי התעשייה הזו כורתת את הענף שעליו היא יושבת. תעשייה שמנצל בציניות את הציבור שתמך בה מזמן הקמתה. יקבים אלה והתאגידים שמאחוריהם, מזלזלים וצוחקים על אותו ציבור נאמן.
יצא המרצע מן השק
פעם בשנה, רגע לפני פסח, מתקיימת תחרות Best Value של סטודיו בן עמי. כשהיקבים הישראלים חושקים בלקוחות שיציפו את רשתות השיווק, ויקבלו הנחות כביכול בקניית היינות שלהם. אז הנה יצא המרצע מן השק – חודשיים וחצי לפני הפסח המחירים מזנקים, על מנת לתת הנחות קטנות. לקראת חג הפסח ייצאו כל היקבים במסעי פרסום של מיליוני שקלים, ויגידו שהם נותנים הנחות. לנו אסור ליפול בפח הזה, זו לא הנחה, זו לכאורה הונאה. בפסח 2023 היין הישראלי יהיה יקר מאוד. פסח 2023 הוא הזמן המתאים להשאיר את היינות הישראלים והיקבים הישראלים שהעלו מחירים על המדפים, ולא לקנות אותם. לקנות פחות יין, לקנות יין מיקב שלא העלה מחירים. לא עוד חלוקות דיבידנדים על חשבוננו. לא עוד כחול לבן. הגיע הזמן לקפל את הדגל עד שיהיה פה שפוי.
זיופי יין – מכה עולמית
אלון גונן: זיוף יין הוא בעיה הולכת וגוברת בעולם כולו, מפני שהערך והיוקרה של בקבוקים מסוימים עלולים להפוך אותם למטרה לזיוף לצורך הונאה. על פי דוח שפירסם האינטרפול, זיוף יין נעשה מתוחכם וקשה יותר לזיהוי, עובדה שצריכה להדאיג מאד צרכנים ואספנים כבדים, ומשפיעה כלכלית גם על תעשיית היין העולמית כולה.
האינטרפול – הארגון הבינלאומי לשיטור פלילי, הוא ארגון מודיעין משטרתי בינלאומי המסייע לסוכנויות אכיפת החוק ברחבי העולם במאמציהן להילחם בפשיעה. תחום אחד שהארגון פעיל בו במיוחד בשנים האחרונות יחד עם היורופול – ארגון משטרות אירופה, הוא המאבק ביין מזויף. לפי דובר האינטרפול, זיוף הוא בעיה מרכזית בתעשיית היין, כאשר הערכות מצביעות על כך שעד 10% מכלל היין הנמכר בעולם הוא מזויף. האינטרפול מתייחס גם לצד הבריאותי של הזיוף, וקובע שיין מזויף עלול להיות מסוכן, מכיוון שייתכן שמכיל כימיקלים מזיקים או מיוצר בתנאים לא סניטריים. האינטרפול פועל על ידי תיאום מאמצים בינלאומיים, לזיהוי ומעצר של המעורבים בייצור והפצה של יין מזויף, כולל עבודה עם רשויות אכיפת חוק לאומיות, פקידי מכס ונציגי תעשיית היין, כמו Wine & Spirit Education Trust או WSET , והארגון הבינלאומי לגפן ויין (OIV) .
אחת הדרכים הנפוצות לזיוף יין, היא מילוי מחדש של בקבוקים משומשים של יינות יוקרתיים ביין באיכות נמוכה יותר. בקבוקים כאלה לא ימכרו במכירות פומביות המאורגנות על ידי אנשי מקצוע, אלא בעיקר ברשתות החברתיות לחובבי יין. יין שמזויף בצורה כזו יכול להיות בעל טעם ומראה דומים ליין המקורי, ומיוצר על ידי הרכבת בלנד ממספר יינות מתיישנים משנות בציר לא הכי נחשבות. כדי לגרום ליין להיראות אותנטי, הזייפנים עלולים להשתמש גם בתוויות ובאריזות מזויפות, כולל שיחזור התווית, הקפסולה והפקק של בקבוק יוקרתי.
כאשר מדובר במכירות לחובבי יין שמבינים בתחום הזיוף משתכלל, וכך מוצאים זיוף של תיעוד היין ותוויות מזויפות של יינות נדירים או יקרים. מדובר בעבודה ברמה גבוהה, שקשה מאוד לזהות, בגלל שימוש בתוכנות עיצוב משוכללות ויכולת הזייפנים לקנות נייר דומה ליצירת התוויות.
על פי האינטרפול, איטליה היא המובילה במגפת היין המזויף, ובשנת 2021 נעצרו עשרות זייפנים שייצרו עותקים של יינות הממותגים כיקרים מאוד. הזיופים יוצרו בעיקר על פי הזמנה עבור השוק הסיני שצמא ליינות כאלה, שמהווים רק חלק מתעשיית הזיופים בתחומים שונים (למשל ביגוד והנעלה של מותגי על). הזייפנים סומכים על כך שלמי שמחפש יינות יקרים, אין אמצעים לבדוק האם מדובר בזיוף, ומנצלים את רצונם של אספנים להגדיל את האוספים שלהם. לשם כך הפרסומים ברשתות יוצרים מצג שווא, לפיו כדאי ללקוח לרכוש את היין מיד מפני שיש עוד מתעניינים, כאשר המתעניינים הם בעצם אותם זייפנים שמנהלים שיחות מפרופילים מפוברקים בקבוצות ברשת.
היעדר רגולציה ופיקוח בענף, מקלים על פעולת הזייפנים. בשנת 2019 תיאם האינטרפול במספר מדינות ברחבי אירופה, מבצע שהביא לתפיסה של למעלה ממיליון בקבוקי יין מזויפים, הוביל למעצרם של מספר אנשים, ולשיבוש רשת זיופים גדולה. בנוסף למאמצים אלו, האינטרפול פועל גם כדי לחנך את הצרכנים לגבי הסכנות של יין מזויף וכיצד לזהות אותו, כולל מתן מידע על סוגי היין המזויפים, השיטות הנפוצות לייצורם, והסימנים שיש לחפש בעת רכישת יין. בסך הכול, מאמצי האינטרפול להילחם בזיוף יין הם היבט חשוב בהגנה על בטיחות הצרכן ובשמירה על האינטרסים של יצרני יין לגיטימיים.
אחת מפרשות זיוף היין המפורסמות בהיסטוריה היא פרשת "רודולף", סוחר יין שמכר יינות מזויפים בשווי של למעלה מ-30 מיליון דולר, כולל בקבוקים שלכאורה הגיעו מאחוזת היין המפורסמת שאטו לאפיט רוטשילד. זה המקרה שמשך את תשומת הלב לנושא זיופי היין, והבהיר שיש לצורך בשיטות אימות טובות יותר כמו תגי RFID ובדיקות DNA .
צריך לזכור שלזיופי יין יש השפעה כספית גדולה על התעשייה העולמית, מאחר שמדובר בפשיעה שמגלגלת סכומי עתק שמגיעים ל-3.18 מיליארד דולר בשנה במכירות ישירות.
בביצת היינות הישראלים שלנו עדיין לא התפוצצה פרשה של זיוף יינות, אבל בהמשך לכתבה שלנו בשבוע שעבר על מכירת יינות מתיישנים ברשתות החברתיות, בעיקר במגזר החרדי, התברר שגם פה התגלו מספר זיופים, בעיקר של יינות קצרין של רמת הגולן או המערה של בנימינה, אולם מדובר בעיקר בהדפסת תווית והדבקתה במקום המקורית. כך, החלפת תווית מקורית במזויפת הופכת קצרין 2018 הופך לקצרין 2008 והמחיר עולה באלפי שקלים. אז נכון, לא מדובר בזיופים שמגיעים לרמה של החלפת היין בבקבוק ואלה לא יינות שמחיריהם עשרות אלפי דולרים. למרות זאת מדובר בהונאה וליינות המזויפים הללו יש שוק, בעיקר של אנשים פרטיים שרוצים להתפאר ביינות מתיישנים.
איך להימנע מרכישת יין מזויף?
קנו ממקורות מזוהים: מקמעונאים, יקבים וסוחרים מוכרים, כדי להפחית את הסבירות לקניית יין מזויף.
בדקו את התווית והאריזה: חפשו שגיאות כתיב וחוסר עקביות בתווית ובאריזה, מכיוון שאלו יכולים להיות סימנים של יין מזויף.
ודאו את האותנטיות של היין: יקבים רבים מציעים שירותים לאימות האותנטיות של היין. התקשרו ליקב ושלחו לו צילום של התווית הקדמית והאחורית, וצילום של הבקבוק כדי שיבדקו את גודלו וצורתו.
היזהרו מעסקאות שנראות טובות מכדי להיות אמיתיות: אם מחיר היין נראה נמוך מדי בהשוואה למחיר הקמעונאי הרגיל שלו, ייתכן שהוא מזויף.
עשו עבודת הכנה על היין שברצונכם לקנות: הכירו את האזורים, היקבים וסוגי היין שאתם מעוניינים לרכוש. ידע זה יכול לעזור לזהות יין מזויף.
היזהרו במיוחד בעת רכישת יינות ישנים או נדירים: יינות כאלה הם לרוב יקרים ומבוקשים יותר, מה שהופך אותם ליעדים עיקריים לזייפנים.
בדקו את מחיר השוק לפני רכישת יין: חשוב לדעת מהו מחיר השוק עבור היין המסוים.
חפשו הולוגרמה או חותם: על חלק מבקבוקי היין יש הולוגרמה או חותמות שניתן להשתמש בהן כדי לאשר את האותנטיות שלהם. יקבים גדולים שמוציאים לשוק יינות יקרים, דואגים להטביע הולוגרמה על תוויות. ישנן אפליקציות יין המאפשרות לסרוק את הברקוד או קוד ה-QR של הבקבוק, ולוודא את מקוריותו.
אחרון אחרון חביב: אם יש בלבכם ספק, או שהמוכר להוט מדי ופתאום מוכן לתת לכם הנחה משמעותית, סביר להניח שהיין מזויף.
בארגון אלי בן זקן התקיים ביקור כורמי הזמורות בישראל
רני רוגל: לפני שנתיים, בחודש מרץ 2021, ביקר אלי בן זקן – הבעלים של יקב קסטל ורזיאל, אצל הכורם והיינן הצרפתי Loïc Pasquet (לואיק פַּסְקֵה) מיקב Liber Pater ("חופשי מאבא"), אותו הקים בשנת 2006 ויינותיו נחשבים ליקרים בעולם, עד 40,000 יורו לבקבוק. השניים מצאו שפה משותפת והתיידדו שיאה של ידידות זו, נכון לעכשיו, הוא הביקור של פַּסְקֵה ואיתו חבורת כורמים וייננים בארצנו השבוע, מפגש עם ייננים וכורמים ישראליים, וטעימה הדדית של יינות האורחים והישראלים.
"לואיק הוא מהנדס שהתעניין בכרמים וגפנים, מצא גבעות חוליות באזור Grave שבמערב בורדו, ונטע שם זמורות – אותן טומנים באדמה והן מוציאות שורשים", מספר אלי בן זקן. "הוא נטע כל מיני זנים עתיקים שרשומים בבנק הזנים הצרפתי ולא נפגעו במגפת הפילוקסרה שהשמידה את כרמי צרפת במאה ה- 19, אך אסורים בשימוש ולכן אינו יכול לציין 'בורדו' על היינות שלו".
אלי בן זקן התרשם משיטת העבודה המיוחדת של לואיק פסקה: "הוא שותל בצפיפות מטורפת, 2,000 שתילים לדונם. הגפנים שלו נמוכות, והוא עובר בשורות עם מתחחת של גינה. היבולים שלו מאוד קטנים, ואת היינות שהוא מייצר הוא מאכסן בעיקר באמפורות חרס. התאוריה שלו היא שללא כנות שורש היינות טובים יותר וטהורים יותר".
"עבור כרם כזה דרושה אדמה חולית. זה לא רלבנטי למרבית אזורי הכרמים בארץ, אולי בנגב, במישור החוף, ואולי גם ברמת הגולן במקומות בהם יש אדמת טוף וולקנית".
השנה הזמין פסקה את אלי בן זקן ("הוא לא סתם הזמין, הוא הכריח אותי להגיע") לאירוע גדול שהתקיים במוזיאון הימי של מונטה קרלו, עם הנסיך אלבר שנתן את חסותו לעמותת ה Francs de Pied -('רגל חופשית' או 'רגל נקיה'). עתה מנסה פסקה לקבל הכרה מאונסקו בשיטת גידול זאת ובזנים שלו, כשבמקביל פונים אליו ממדינות בהן יש כרמים שלא נפגעו בפילוקסרה ומצטרפים לעמותת ה- Francs de Pied אותה הקים פסקה, המתמקדת בנושא גפנים שמקורן בזמורות ובכורמים שלהן. יחד איתו הגיעו לביקור בישראל כורמים חברים בעמותה ושותפים לשיטת הגידול מצרפת, סיציליה, יוון, ספרד, פורטוגל ואיטליה.
הם קיימו יום של מפגשים עם ייננים ישראליים – זאב דוניה (סוסון ים), ערן פיק (צרעה), מיקה רן מנדל (מיקה), גבי סדן (שבו), גולן פלם (פלם), דורון רב הון (ספרה) ואוליבייה פרתי (טפרברג), ביקרו בכרמים של היקבים קסטל, צרעה ופלם, וקיימו טעימות השוואתיות של יינות שהביאו איתם ויינות של הייננים הישראלים.
נראה כי האורחים שזה היה ביקורם הראשון בישראל, התרשמו ואף הופתעו ממה שראו בארץ בתחום הכרמים והכורמות. באשר לטעימת היינות, יחד עם הקבוצה הגיע גם שגריר יין שעבד שנים רבות בתעשייה, שאחרי כל יין שנטעם נתן את חוות דעתו. הוא והאורחים אהבו מאוד את היינות הישראלים שטעמו, ואלי בן זקן סיכם את המפגש כמו אב שרווה נחת מילדיו: "אני גאה ביינות הישראלים, כי רובם עמדו בכבוד בהשוואה ליינות מארצות אחרות – הוכחה שהתעשייה מתקדמת".
הביקורות של אלון גונן: הפראיירים רק מתחלפים
נתחיל עם ביקורת לא על יין אומנם, אבל על סיידר תפוחים פרי יצירתה של נעמה סורקין:
צריכת סיידר תפוחים נמצאת במגמת עלייה בעולם בשנים האחרונות. ניתן לייחס מגמה זו לפופולריות הגוברת של סיידר אלכוהולי 2% – 7%, המיוצר על ידי התססה של תפוחים. העלייה בביקוש היא בעיקר כי הסיידר נחשב למשקה יותר בריאותי וטבעי. בארצות הברית, למשל, מכירות סיידר גדלו בעשרות אחוזים בשנים האחרונות, ובבריטניה עקף הסיידר את הבירה כמשקה האלכוהולי הפופולרי ביותר בקרב צעירים.
בנוסף חלה עלייה במספר יצרני הסיידר הקטנים והעצמאיים, אשר מייצרים סיידר "בוטיק" בעל אופי וטעם מיוחדים. הכנת סיידר נחשבת לעשייה די פשוטה. מה שצריך זו תערובת של תפוחים או אגסים. חלק מהיצרנים משתמשים בשיטות ובציוד מודרניים, בעוד אחרים עדיין משתמשים בשיטות מסורתיות שעברו דורות. השיטה המסורתית כוללת ריסוק התפוחים או האגסים, והתססה באופן טבעי ללא הוספת שמרים או סוכר נוספים.
באשר לוויטמינים ומינרלים, סיידר תפוחים מכיל כמויות קטנות של ויטמינים ומינרלים שונים, כגון ויטמין C, ויטמין K ואשלגן. עם זאת, כמות החומרים המזינים הללו יכולה להשתנות גם בהתאם למוצר הספציפי ולשיטת הייצור.
ובכן, הייננית נעמה סורקין החליטה לייצר סיידר בוטיקי הנמכר בבקבוק 750 מ"ל. שמו בישראל "קץ הדעת", ונעמה ייצרה ממנו 600 בקבוקים. השנה היא תייצר כ- 2,000 בקבוקים (ותמשיך לגדול ביקב הקואופרטיבי שהיא פותחת), אותם יהיה אפשר למצוא או לטעום רק במקומות קטנים של הביצה תל אביבית. לסבר את האוזן, המחיר של בקבוק סיידר זה הוא 110-115 ₪.
אני לא מבין גדול בסיידר אבל מאוד אוהב לשתות סיידר, כי לא פעם הוא יותר קליל לי מבירה, או יין. להכנת יין צריך 2 קילו ענבים, לבירה צריך סוג של לתת ומים, ולסיידר צריך 2 קילו תפוחים פחות או יותר. יש הרבה מיץ בתפוחי העץ שמיועדים לסיידר – תפוחי מאכל לא ממש מתאימים בגלל חוסר העפיצות שבהם. כאמור ההכנה כוללת מעיכה, התססה וביקבוק – בדיוק כמו הכנת בירה. אין יישון בחביות אלון, אין צורך ליישן שנים כמו ביין.
בסך הכול מוצר שאמור להיות מאוד זול, ואכן בעולם המוצר מאוד זול. סיידר שמיוצר בחברות גדולות עולה פחות או יותר כמו בקבוק בירה, סיידר בוטיקי מעט יותר. בביקורי האחרון בפריז, בקפיצה קטנה לגאלרי לפאייט לא הופתעתי מהמחירים של בקבוקי הסיידר בנפח 750 מיליליטר – היה ברור לי שהמחיר שנעמה מבקשת עבור הבקבוק מופרז ביותר. 110 ₪ לבקבוק מיץ תפוחים, מה אני אגיד לכם. לא מדובר בנקטר האלים, אין במשקה הזה שום דבר מיוחד. הוא אכן טעים, מרווה וכייף לשתות אותו, אבל על מה ולמה 110 ₪ – אין לי מושג. חובבי מסעדת 'הבסטה' הם אלה שמשלמים, וכידוע פראיירים לא מתים אלא רק מתחלפים.
יקב נטופה – דור סירה 2017
200 ₪ ותקבלו סירה בסיסי, עם ריחות אופייניים של ליקריץ וטעמים של פירות אדומים. יין טוב, אבל 200 ₪ זה בטח שלא. ציון 89. תמורה למחיר – דו ספרתי בלבד.
דומיין סרור – ל’אור רוזה גרנאש 2021
צבע ורדרד סלמון בהיר נקי. אף פרחוני, פה קליל. לא מאוד מרגש. 109 ₪? ציון 88. תמורה למחיר – גג 50 ₪.
יקב ספרה – ריזלינג 2021
אף מתקתק, פה מתקתק עם מינרליות מינורית. פרחוני מאוד והמתיקות משתלטת. מחירו 115 ₪. ציון 89. תמורה למחיר – דו ספרתי.
יקב לה פורה בלאנש – דביר פינו נואר סינגל ויניארד 2020
השתלטות אדמתית. ניסיון לחקות פינו צרפתי עם ענבים ישראלים, שלא צלח לחלוטין. מחירו 129 ₪. ציון 86. תמורה למחיר במסגרת ה- 40-60 ₪.
יקב ברקן – BETA זנים עתיקים דבוקי וג'נדאלי 2021
פרחוני ומתקתק עם מינרליות נעימה, שלצערי אחרי רבע שעה בכוס הכול נגמר. מחירו 95 ₪. ציון 88. תמורה למחיר 50 ₪.
יקב הר אודם בתנופת כרמים בצפון רמת הגולן
ליקב הר אודם יש 135 דונם כרמים נטועים בצפון רמת הגולן, כנראה הגבוהים בישראל נכון להיום, בגובה ממוצע של 1,060 מטר מעל פני הים, ומהם מיוצרים כ- 100,000 בקבוקים בשנה. הכרמים ניטעו החל מ- 1993, וכחלק מצמיחת היקב מתוכננות לקיץ הקרוב נטיעות של 85 דונם שיוסיפו לייצור עוד כ- 60,000 בקבוקים בשנה, ונטיעות נוספות יתבצעו בהמשך. זני הגפנים בנטיעות החדשות: קברנה פרנק, מרלו, שרדונה, נביולו וקברנה סוביניון.
מי שמוביל את המהלך בכרם וביקב המשפחתי, הוא ישי אלפסי הכורם של יקב הר אודם – בעל ניסיון עשיר בתכנון וגידול כרמי יין. בקיץ האחרון חזר ישי לעבודה ביקב המשפחתי, לאחר תקופה בה עבד כמנהל פרויקטים חקלאיים בחברות השקיה בארץ ובחו"ל. ישי עובד באופן הדוק יחד עם אחיו אדם אלפסי – יינן היקב, כשאבא מיכאל נהנה מהעבודה המשפחתית. יחד הם משמרים את הקשר שבין גידול הכרם ליצירת יין שמשקף את אזור הגידול של צפון רמת הגולן ואת טביעת האצבע הייננית של אדם.
סופסוף יהיה ליקב טפרברג מרכז מבקרים וטעימות
יקב טפרברג בבעלות מוטי טפרברג (דור חמישי ביקב), קיים בשבוע שעבר טקס קביעת מזוזה למשרדים החדשים בקיבוץ צרעה. המבנה בשטח 5,000 מ"ר כולל חדרי טעימות וישיבות (1,400 מ"ר) ומרכז לוגיסטי המוגדר כאחד המשוכללים בארץ (3,600 מ"ר).
בעתיד יהיה חיבור למרכז המבקרים שצפוי להיפתח בעוד מספר חודשים, בו יוכלו חובבי יין ומטיילים באזור היפה לטעום מיינות היקב וללמוד על ההיסטוריה של המשפחה ועל ההקשר הארכיאולוגי במקום. בטקס השתתפו אנשי היקב ואורחים נוספים.
מוטי טפרברג אמר: "נמשיך לעשות הכול בענווה, בצניעות ללא יוהרה, ובאמונה רבה. מנהיגות ויושר הם הערכים שמובילים אותנו. שיקי (שלמה) ראוכברגר – יינן ראשי של היקב: "המזוזה כמנהגה נוטה באלכסון כלפי מעלה. זה הכיוון של היקב, תמיד למעלה".
שלומי צור מיקב תל אפק: פינו נואר – דיוקן עצמי
בציר ראשון של פינו נואר ביקב שלנו היה ב- 2017. הוא נולד מתוך אהבה עיוורת לזן, אותו חוויתי במספר מקומות בעולם, שם דורך כוכבו. היה לי ברור שאני אוהב אותו עם הפירותיות הבולטת, ועם פחות טעמי חבית. בעיקר הסתקרנתי ממה שמצפה לי מהטרואר הישראלי.
מאז, עברתי איתו כמה בצירים, מגוון של שיטות עשייה, טעימות בהן הוא נבחן מכל כיוון גם על ידי אוהדים מושבעים של הזן וגם מאלו שפחות, ואצל כולם עורר סקרנות, שיח והערכה אליו.
אז מה מיוחד בפינו נואר אצלנו ?
ארומות וטעמים – הפרי האדום נמצא במרכז; תות שדה-תות עץ, פטל אדום, תיבול של פלפל לבן וירקרקות של מנטה, לעיתים מופיעה סיומת שוקולדית עם טאניות קלה-בינונית, וחומצה שמלווים את האפטר-טייסט הארוך. הצבע הוא אדום-סגול בעוצמה בינונית-עזה, גוף בינוני-מלא.
חלק ממאפיינים אלה, כמו הצבע, הטאניות, הירקרקות, מעניקים לפינו נואר הישראלי אופי אחר, אלגנטי עם מעט חספוס שיוצר עניין רב לטעום אותו .
טכניקת עשייה – גם כאן, מתוך כוונה לשמור את הפירותיות במרכז, נעשה שימוש בהשריה קרה, התססה של אשכולות שלמים ביין אדום וסחיטה של אשכולות שלמים בבלאן דה נואר, עבודה עם חביות עץ אלון ישנות ולעיתים עם מיכלי זכוכית בלבד.
ברור לי שדווקא בזן כמו פינו נואר, הצורך להשוות לאזורי גידול שונים בעולם תמיד יעלה, אבל יחד עם זאת שווה ליהנות ממופע כל כך מיוחד ומדהים של פינו נואר שמתרחש לנו ממש כאן, בישראל.
שלישי 24.1.23: כנס כרם מקצועי של מו"פ צפון באולם מרכז המבקרים באגמון החולה
במסגרת סדרת כנסי החורף של מו"פ צפון במכון המחקר מיגל של החברה לפיתוח הגליל, בשיתוף שה"מ משרד החקלאות, מועצת הצמחים, קק"ל ומכון שמיר למחקר. יתקיים כנס כרם מקצועי, ביום שלישי 24.1.23 משעה 9:00 בבוקר, באולם מרכז המבקרים באגמון החולה.
במרכז הכנס חשיפת מחקרים ודיונים בנושא עתיד ענף היין בגליל ובגולן בפרט, ורחבי הארץ בכלל. בכנס ישתתפו חוקרים, נציגי חברות אגרי-טק ואנשי מקצוע נוספים הפועלים בתחום. אין הסעה מאורגנת לכנס, הכניסה חופשית.
המארגנים אומרים כי בשנים האחרונות יש נטיעות מאסיביות של כרמי יין באזור הגליל והגולן (ראו למעלה על הנטיעה החדשה של יקב הר אודם), הנחשבים לאזורים טובים מבחינת מנות הקור הנדרשות לגפנים שמניבות ענבי איכות לייצור יין, כמו גם עם גידול כרמי יין כמותיים עם זנים העמידים למחלות ולטמפרטורה באזורים הנמוכים יותר. במקביל לנטיעות מתגבר תהליך ההכנסה של חדשנות ושיטות מכניות מתקדמות לענף.
החקלאים והכורמים מתמודדים בשנים האחרונות עם וירוסים ומחלות בגידולי החקלאות ובתוכם הכרמים. השינויים הקיצוניים והבלתי צפויים במזג האוויר משפיעים על כלל גידולי החקלאות, גם כתוצאה מההתחממות הגלובלית שכבר גורמת נזקים כלכליים למגדלים, ועלולה להיות לה השפעה קשה על גידולי זני הענבים ליין. החוקרים בוחנים נטיעת זנים המתאימים לגידולים במזג אוויר חם יותר, וגם שימוש בטכנולוגיה ושיטות חדשות לאיתור מחלות ווירוסים לפני התפשטותם בכרם. על כל אלה ועוד ידובר בכנס.
אתר אינטרנט לתוכנית מיתוג הנגב כאזור תיירות חקלאית ויין בינלאומי
קרן מיראז' ישראל מדווחת על עליית אתר תיירות היין של הנגב – 'נגב יין מהמדבר', וזאת כחלק מהתוכנית למיתוג הנגב כאזור תיירות חקלאית ויין בינלאומי. באתר מופיעים 26 כרמים ויקבים מצפון הנגב עד אילת, כולם חברים במועדון יקבי וכרמי הנגב אותו יזמה הקרן.
לפי ניקול הוד סטרו, מנכ"לית קרן מיראז' ישראל, סצנת היין בנגב תופסת תאוצה בעשורים האחרונים, עם עשרות כרמים עתיקים וחדשים שניטעו ויקבים וברי יין שנפתחו. היקבים מדגימים בשטח כי אפשר לייצר יין איכותי בתנאים המאתגרים של המדבר. הצחיחות המדברית, ימי השמש הרבים, הקרינה החזקה, מיעוט במשקעים, אדמה עשירה במלחים וענייה במינרלים וחומרי מזון, הבדלי טמפרטורות גדולים בין יום ללילה, אוויר יבש ומנות קור; כל אלה הופכים את הנגב לאזור מאתגר מאוד לגידולים חקלאיים, אך במקביל הם אלו שמייצרים את טביעת האצבע הייחודית של "טרואר מדברי", ומאפשרים יצירת זהות מקומית שבחלק מהיינות ניתן לזהות אותה בטעימה.
