סומלייה 2023 – מה שמסביב, מה הפתיע, וגם כמה ביקורות טובות
אלון גונן: אחת ההפתעות שלי בסומלייה 2023, היא ההבנה שיין נמכר לא רק בחנויות או ברשתות השיווק, אלא במקומות שאפילו אני הופתעתי לגלות עליהם. זו תופעה ידועה ומוכרת מאוד לציבור החרדי בירושלים ובבני ברק, וכנראה שלא רק להם. שם אין פשרות על טיב היין, ולא מתעסקים עם יינות זולים או יינות שאפשר למצוא בכל חנות, אלא סומכים על המשווק שיודע לברור ולמצוא את האנשים שמבינים ורוצים רק את הטוב ביותר.
אחד ממקומות המפגש לטעום ולרכוש את היינות האלה, (בוודאי גם אתם לא תאמינו, כמו שאני לא האמנתי) אלה המקוואות אליהם מגיעים גברים חרדים בערב שישי לפני כניסת השבת, לטבילה המקנה טהרה ממצבי טומאה שונים. שם, שם לאחר הטבילה והרחצה, הם יושבים, טועמים יינות ולוקחים יין הביתה או מזמינים משלוח של בקבוקים. רק כדי לסבר את האוזן, מדובר בתופעה שעל פי מה שנאמר לי היקפה כ-5 מיליון ש"ח בשנה.
אחד מהמשווקים בשיטה זו נקרא "בוטיק כשר", והוא יהודי חרדי צעיר שמשווק את היקבים חבל יהודה, אור הגנוז, בן-חיים, גרוס, גבעות, חירות, ירושלים וכרמי אלול. ישבתי בהיכל התרבות עם מוטי המשווק של "בוטיק כשר", ולא יכולתי שלא להתפעל מההבנה שלו ביינות שהוא משווק, בניתוח השווקים, בבניית מועדון לקוחות אקסקלוסיבי של ציבור, שאנחנו החילונים ממש לא מכירים.
אנחנו לא ממש יכולים להבין איך כל העסק שם עובד, אבל מדובר בשוק גדול ותוסס של אנשים שמוצאים זמן לשבת בחברותא, ובין דף גמרא לטהרה מוצאים זמן לטעום יין, לדבר על היין, וכמובן לקנות עשרות אלפי בקבוקים בשנה. ככל שהקשבתי למוטי המשווק, הבנתי שהתשוקה שלו ליין היא זו כנראה שמוכרת ומצליחה לעניין.
נעבור לטעימה:
יקב חבל יהודה – עדולם 2020 – יינן יותם שרון
עשוי מענבי קברנה סוביניון, מרלו ומרסלן מהגליל העליון ומהר ברכה. שילוב מאוד מעניין של שני אזורים שיותם הצליח לאחד ביניהם בצורה מאוד מוצלחת. יין מאוזן ומורכב שממלא את הפה בטעמים נפלאים של פרי משובח. זו אחת הפעמים היחידות בהן אני לא צריך להשתמש בתיאורי פירות יער, שזיפים, וכולי; ביין הזה פשוט טועמים ענבים. שאפו. מחירו 99 ₪, ציון 91.
יקב חבל יהודה – מצפה יריחו 2018
עשוי מענבי קברנה סוביניון, מרלו ומרסלן. דומה לאחיו הצעיר, אך עם מורכבות וטעמים עזים יותר של פירות בשלים. גם פה איזון יוצא מן הכלל. מחירו 120 ₪, ציון 90.
יקב חירות – מסובין גרנד בלנד 2017
עשוי מענבי קברנה סוביניון, מרלו ופטי ורדו ממושב איתן שבחבל לכיש. יין פירותי, מורכב, מאוד מתובל, עם טאנינים נפלאים ומאוד חמאתי. יין גדול ומפתיע במורכבותו ובפוטנציאל ההתיישנות שלו. מחירו 240 ₪, ציון 92.
יקב חירות – מסובין גרנד בלנד 2018
קברנה סוביניון, מרלו ופטי ורדו. זהה מבחינת זנים לאחיו הבוגר, וגם כאן יש מורכבות מדהימה. יין עם פוטנציאל אדיר, שצריך לשים עליו את היד ולשמור. שאפו. מחירו 240 ₪. ציון 92.
יקב חירות – מרלו מתוק ממספר בצירים
כן, הז'אנר של יינות מתוקים קצת פחות נשתה על ידי הציבור החילוני, אבל אצל הציבור החרדי מקדשים על יינות אמיתייים ולא על תירוש. יין מתוק מאוד חמאתי, טעמים נקיים ולא מעיקים של סירופ או תרופה, כפי שציפיתי מניסיון עבר עם יינות מתוקים. המון תבלינים מתוקים, ווניל ואלכוהול מדהים של 14%. יין מאוזן, מורכב ומעורר את הפה לאוכל. מאוד הופתעתי. יופי של יין. מחירו 160 ₪. ציון? אני לא יודע לתת ציון ליין מתוק.
לסיכום: צריך לשים לב לתופעה זאת שמתפתחת ותופסת תאוצה. יקבים שמייצרים יינות איכות צריכים לקחת זאת לתשומת ליבם, ולנסות להבין את העדפות הטעמים של חובבי יין שהם לא מכירים. שוב, מאוד הופתעתי מהמשווק של "בוטיק כשר", ואני מודה לו על הסבלנות בה סיפר לי והכיר לי את העולם המרתק בו הוא מסתובב.
סומלייה 2023 – יינות שריגשו
אלון גונן: זו הייתה הזדמנות נפלאה לקבל פרספקטיבה ולהבין איזו שנת בציר באמת הייתה שנת 2022, כי היינות הראשונים כבר על המדפים. ללא ספק יש הפתעות, הפתעות רבות.
יקב רוגלית
רוזה 2022 קברנה וסירה – רוזה מהליגה של הגדולים, קוט דה רוני במיטבו.
רוסאן 2022 – גם פה רוסאן עם מבנה מושלם, חמיצות, חמאתיות, פרי נפלא.
יקב דלתון
רוזה מענבי גרנאש, סירה ונגיעת מורבדר 2022 – היינן גיא אשל במיטבו. מלא בטעמי קיץ, להתמכר.
סוביניון בלאן 2022 – פדופילי, אבל עתיד להיות מאוד מורכב ומאוד עשיר.
יקב צפרירים
רוזה מענבי גרנאש 2022 – לורי לנדר הייננית מעיזה ועושה רוזה שמעלה חיוך על הפנים.
רוזה מענבי קברנה פרנק 2022 – ליגה אחרת של יין רוזה. זה יין שלדעתי מיועד לייננים, שחייבים לטעום אותו ולהבין כמה הוא מורכב, אבל יחד עם זאת רוזה. נפלא.
יקב טרה נובה
סוביניון בלאן 2022 – הייננית רוני כהן ארזי יצרה יין בלי הרבה התחכמויות: בצרה, סחטה, התסיסה, תיבלה באהבה, ובקבקה. סוביניון בלאן מרתק, קליל, מקסים ומאוד עשיר.
בלנד שיראז מרלו וקברנה סוביניון 2022 – יין אדום מאוד נעים וקליל לשתייה, מאוזן למרות היותו צעיר. יין מדהים לקיץ.
יקב פאר
חד קרן 2021 מענבי גרנאש סירה ורוסאן – אני יכול לכתוב תיאורים רבים על יין אדום זה אותו יצר היינן אריאל ביר, אבל לא אסיים. מי שיכול לשים יד על בקבוק, שיעשה את זה. אני עברתי חוויה מדהימה בטעימה.
בלאן דה נואר מענבי סנג'ובזה 2021 – עשבוני ואפרסקי, עם אפטר טייסט שמוציא מליחות מקסימה. נפלא. אריאל ביר כבר לא מפתיע, הוא יינן גדול.
יקב פינטו
שרדונה 2022 – היינן יעקב אוריה. יין הדרי, אפרסקי, ומאוד נעים לשתייה.
מגרש המשחקים שרדונה 2021 – שם ויין אופייניים ליעקב אוריה. עבר 13 סוגי תסיסות שונות – תסיסות במיכלים, בחביות, על הקליפות וקרבוניות, הן מבצירים מוקדמים והן מבצירים מאוחרים יותר. בסיום כל התסיסות נעשה בלנד מאחד לכל מרכיביו. להגיד לכם שהתעלפתי מהיין? אז כן. שימו יד על בקבוק.
יקב מואה
מלבק 2021 – היינן יהודה פרידמן התסיס את היין בכדי חרס (אמפורות). כנראה שזה המלבק הישראלי הטוב ביותר שיש היום. ניחוחות של פירות יער, פרחים וקליפת תפוז. היין עסיסי ורך, מאוזן עם טאנינים מתוקים.
גרנאש 2019 – קליל ומקסים, יין קייצי בלי משחקים.
יקב שירן
שרדונה 2021 – היינן אלי שירן יצר שרדונה שצריך לחכות עוד כמה שנים בבקבוק. זה גראנד ואני לא מגזים.
סמיון 2021 – מינרלי, חמאתי, עשיר ומעורר כבוד.
יקב 70
סוביניון בלאן 2021 – היינן שמעון זהר יצר יין ירוק, חד, מינרלי עם פרי טוב ועשיר, אבל האפטר טייסט עושה את ההבדל. זו טביעת האצבע שאני מחפש ביקב בוטיק שבורח משלמות. פטרוליות שמגיעה משום מקום. גאונות.
רוזה קריניאן 2021 – גם פה, קריניאן עם משחק טוב של תסיסות וקליפות שהושרו במדויק. יופי.
יקב הרי גליל
ברברה 2020 מסדרת אור – מאוד עשיר בטעמים, חמאתי, אפטר טייסט עם חומציות נפלאה.
יקב גוש עציון
פינו גרי 2020 – לא מסונן, וההחלטה הזו של היינן איתי להט יצרה יין מדהים, עשיר ומורכב. שאפו.
יקב ברקן
יעל 2021 – לפני ביקבוק (זה שם הענבים, והזן מוגדר כזן קדום). היין של עידו לוינסון מאוד זרק אותי לטעמי סירה מתובלים, אבל יחד עם זאת מאוד קליל לשתייה. אהבתי.
יקב ירושלים
שרדונה 2022 – היינן ומנכ"ל היקב ליאור לקסר עושה כאן בית ספר אמיתי. פרי, חמיצות, עפיצות ומורכבות. והינוקא הזה בן כמה חודשים בלבד. מדהים.
יקב יותם
רוזה מסנג'ובזה וסירה 2022 – היקב של היינן והיועץ יותם שרון. ארומה של פרחים, פירות קיץ טריים, אגסים ותפוח, ברקע מינרליות עדינה. פה מתובל בעדינות, ג'ינג'ר ואגוזים, חבוש ותפוח ירוק. אורגזמה במעופה.
יקב אדם
אלישבע 2022 – הייננית אורנה לב יצרה בלנד מקריניאן, גרנאש, סירה, מלבק ורוסאן. ארומה של משמשים ופירות קיץ, אגס וברקע חמאה עדינה. האף מתפתח בצורה איטית, ומוביל לפה חומצי נעים עם טאנינים עדינים, טעמי פירות קיץ בשלים ונעימים והאגסיות שופעת. חזרה לטעמי ילדות.
יקב אחת
גרנאש 2022 (לפני ביקבוק) – ליין של הייננית ניצן סברסקי יש ארומות של פרי אדום טרי. בהמשך משתלבים בפה האספרסו והשוקולד המריר. גוף בינוני, חומצה נעימה וטאנין שופע. מעט טרופיות שהפתיעה. טעמים מרגשים.
בשבוע הבא אכתוב על שניים: יקב תבור עם טעימת אורך של יין הדגל מלכיה, והיינן אבי פלדשטיין עם משפט שאמר לי ונחקק בזיכרוני: "אני אוהב יינות שזוכרים"
סומלייה ויועץ הסתרים מיקב רמת הגולן
אלון גונן: סומלייה היא תערוכת יינות של התעשייה הישראלית. מאות אנשי תעשייה, ברמנים, מלצרים, מסעדנים, אנשי בתי מלון – כולם שם, באים לקחת חלק באירוע הכי נוצץ והכי חשוב של תעשיית היין הישראלית,
אם היה דבר אחד צורם בתערוכה זה יקב רמת הגולן, שכל עיצוב הדוכן שלו היה באנגלית. די הרבה גבות הורמו – זו תערוכה ישראלית, אין ממש יבואנים מהעולם, אין טלוויזיה בינלאומית או אפילו עיתונאים מחו"ל שבאו לסקר. אבל יקב רמת הגולן החליט מה שהחליט – "אנחנו עם הפנים ליצוא" לחשו הנפשות הפועלות.
לא ברור מה קורה ביקב הזה. השבוע התפרסם במדור הספורט של ידיעות אחרונות, כי מנכ"ל היקב אסף בן דב שנכנס לתפקיד לפני פחות משנה, משמש כיועץ סתרים לסוחרים אמריקאים שמעוניינים לרכוש את קבוצת הכדורגל הפועל תל אביב. אז אסף בן דב שבא מהכדורגל (מנכ"ל מכבי חיפה) כנראה לא יכול להשתחרר ממנו, ופועל כיועץ לאמריקאים.
תגובת יקב רמת הגולן
"לא מתקיימת אף מעורבות ניהולית ועל כן לא קיימת אף נגיעה או פגיעה בניהול היקב. מנכ"ל היקב ימשיך להתעסק בעולם היין והעסקים ולא בעולם הצהובונים. יקב רמת הגולן מתגאה בהיותו שגריר של מדינת ישראל בעולם, וככזה בחר השנה למתג את העמדה בתערוכה בשפה האנגלית, וכן הזמין שגרירים ודיפלומטים להרים לחיים".
תגובת גבריאל חמו יו"ר דירקטריון היקב
"היקב לא קשור לנושא".
ברכות לאוליבייה פרתי – יינן ראשי חדש ביקב ברקן-סגל
השבוע פורסם כי היינן אוליבייה פרתי מיקב טפרברג יחליף את עידו לוינסון, היינן הראשי של יקב ברקן-סגל שנכנס לתפקידו זה בדצמבר 2016. עידו , אחד משני הייננים הישראלים בעלי תואר Master Of Wine, יקודם למנהל המקצועי של ברקן-סגל, ימשיך ללוות באופן מקצועי את הפעילות והעשייה השוטפת בברקן, וינהל את תוכניות הפיתוח וההרחבה של הקבוצה – מסתבר שיש כאלה.
פרתי היה יינן ביקב טפרברג משנת 2005, ובשנים האחרונות טיפל בכול נושא הכרמים, נטיעות, ואיכויות הענבים שהגיעו ליקב. יחד עם היינן הראשי שיקי ראוכברגר הוא היה שותף למהפכה ביקב טפרברג, שמיקב רדום עם יינות בינוניים המיועדים בעיקר לרשתות שיווק, עשה מהלך של 180 מעלות להפיכתו ליקב עם קו יינות איכות. לאט ובנחישות התבצע השינוי שכלל כרמים, מיכון, כוח אדם מקצועי ושיווק אגרסיבי. פרתי מגיע ליקב ברקן עם הרבה ניסיון וידע בניהול ביקב גדול שמייצר מיליוני בקבוקים בשנה, וזה בעצם מה שחשוב ביקב כמו ברקן-סגל – יכולת ניהול של הצוות הגדול, ניהול המלאי, שליטה בכרמים ובכורמים, ראיית השוק, ויכולת להאציל סמכויות לייננים שעובדים תחתיו.
ביקב כמו ברקן, שהוא חלק מטמפו – קונצרן גדול שמשווק משקאות קלים ומשקאות אלכוהוליים, צריך להתחשב בראש ובראשונה באנשי השיווק. הם אלה שיודעים מהן דרישות השוק, ולא פעם הם אלה שמחליטים מתי להוציא את היין לשוק, או איזה סוג יין צריך לעשות. לא תמיד יש ליינן שליטה על מהלכים אלה, כי מדובר בכסף גדול, גדול מאוד, ואני מניח שבברקן הבנת עניין זה, הייתה אחד מהתנאים שהוצבו ליינן הראשי, שצריך לקבל זאת כאַקְסיּוֹמָה.
מי שעמל בשנה האחרונה למצוא לעידו לוינסון מחליף, הוא עידו בעצמו, שהשכיל למצוא אדם לא בדמותו. לוינסון שהגיע לברקן-סגל מיקב רקנאטי, לא היה ניסיון עבודה ביקב שמייצר מיליוני בקבוקי יין. כשהגיע לברקן, היה ברור לי שהוא לא יסתפק בפורטפוליו שהיקב הציע. ואכן, כשלוינסון החליף את אד זלצברג המיתולוגי ואת עירית בוקסר-שנק, הוא ראה לנכון למתג את היקב עם מחלקת בוטיק שעסקה בעיקר בהזרמת יינות שנועדו לקידום תדמית היקב, ורק עליהם דיברו. אלה יינות איכות שיוצרו בכמויות קטנות, לצד מיליוני בקבוקים של יינות רשתות שיווק שהזרימו את הכסף הגדול ליקב. יינות שהשיווק מייצר, כך קראתי להם לא פעם.
לאחר קבלת ההודעה על חילופי הייננים, נושא השיחה היה איך מנתחים בעצם את המהלך ואת קבלת ההחלטה של ברקן. חוץ מהרבה ברכות לאוליבייה פרתי, וכמובן איחולי הצלחה ללוינסון בתפקיד החדש, צריך לנסות להבין מה קרה פה. מדובר ביקב גדול שמשפיע על התעשייה ומוביל אותה, ונעשה פה מהלך שנמצא על הרצף של בין מופרך למבריק. אין זה סוד שלוינסון "אכל להנהלה את הראש" בנושא פיתוח מותגים קטנים שמזוהים איתו ולאו דווקא עם היקב.
פרתי מגיע עם היתרון של היותו יהודי שומר מצוות, וצוות משגיחי הכשרות של היקב (ששולטים עדיין ביד רמה בכול מה שנעשה בו) יאהבו את זה מאוד. עידו לוינסון ללא ספק קיבל סוג של מצנח זהב, כשמונה למנהל המקצועי של הקבוצה. מעניין אם תהיה למינוי השפעה על צוות הייננים הנוכחי בברקן-סגל.
לאוליבייה פרתי מחכה הרבה עבודה, ושוב היתרון שלו ברור ומובהק כי הוא בא מיקב גדול, כך שהחלפת הפיקוד תימשך זמן קצר מאוד, ואחרי עבודה של 18 שנים עם מוטי טפרברג, הבעלים של היקב, הוא ישרוד כל יקב.
יקב כמו ברקן-סגל הוא סוג של אונייה ענקית, ששטה על פי מסלול קבוע והשינויים בו תמיד איטיים ולוקחים זמן, כמו שראינו בשנתיים של הקורונה בהן רק יקבים קטנים הצליחו לשנות מדיניות שיווק ולכן שרדו. האונייה של ברקן לא בנויה לשינויים קיצוניים, ויאמר לזכותו של עידו לוינסון שהוא ניסה ככל יכולתו ולא פעם הצליח. בטוח שיהיה מרתק, ובהצלחה לשני הייננים הגדולים האלה.
יונתן לבני טועם יינות פילוקליה וכרמיזן מבית לחם (לא הגלילית…)
נראה לי שבימים טרופים אלה יש חשש להשתמש במושג "יינות פלסטינאים" מבית לחם בגדה המערבית, אבל עם עובדות קצת קשה להתווכח. לאחרונה השתתפתי באירוע של חבורת 'יין ישמח לבב אנוש' בהנהגתה של אורית גלעד, שהתקיים במסעדת 'רשטא' בעין רפא, לא הרחק מאבו גוש. השף רנם ברהום ליווה את טעימת היינות בארוחה בהשראה מקומית – מאכלים ערביים אותנטיים טעימים, שהוגשו באופן מושך עין ומודרני בצורה ובטעמים.
יקב כרמיזן
מנזר כרמיזן הוקם על ידי נזירים איטלקיים ב- 1855, לא הרחק מבית לחם וקרוב להר גילה, על מנת שיהיה למנזר יין בעת טקס שתיית היין ואכילת הלחם לאחר התפילה. לאחר מכן החליט ראש המנזר לייצר יין כעזרה לילדים עניים ויתומים – כך על פי ההסבר שקיבלתי. לכנסיה היו אז 640 דונם ענבי יין, שטח שצומצם עבור הקמת התנחלות הר גילה.
מתחת למנזר הוקם מקום מיוחד בו נמצא היקב. בכרמיזן מייצרים יינות לפולחן הדתי אך גם למכירה, מגפנים השרועות על פני האדמה ולא מורמות ממנה כמקובל, על אדמה גירית. היינות מצטיינים בקלילות רבה. היום אחראי על היקב יינן שהובא מאיטליה ומייצר בעיקר יינות מענבי דבוקי, חמדאני, ג'נדאלי ובלאדי – ענבי מאכל פלסטינאים. גם יקבים בארץ, כגון פלדשטיין, טפרברג, רקנאטי ואחרים, מייצרים יין מענבים מקומיים מכרמים באזור בית לחם. ד"ר שיבי דרורי מאוניברסיטת אריאל ויינן יקב גבעות, מחפש ומאתר כבר שנים זנים מקוריים שגדלו בארץ לפני מאות ואלפי שנים, ו'גבעות גופנה ג'נדאלי' הינו מהיינות הטובים של היקב.
כרמיזן דבוקי 2018 – צבע היין צהוב עם גוון מעט ירקרק. יין רך עם בוקה פרי הדר ואורגנו. סיומת מרירה מעט. שונה. המחיר 70 ₪.
Star of Bethlehem Dabuki White 2019 – יין לבן שתסס במיכלי נירוסטה בלבד במשך חצי שנה, מזכיר מיץ ענבים לא מתוק. עדין מאוד, חומצה כמעט לא מורגשת בפה. לטעמי לא משהו מיוחד. המחיר כ- 80 ₪.
Star of Bethlehem Dabuki White 2016 – יין דומה לקודמו, אם כי יושן כ- 14 חודש בחביות. מאוד קליל, סיומת קצת מוזרה ולא מהנה. המחיר 80 ₪.
כרמיזן חמדאני ג'נדאלי 2019 – בלנד של שני הזנים המקומיים. יין עדין, קצת יותר נעים בטעם מקודמיו. עדיין לא מגלה ממש את טעמם של הזנים המאפיינים אותו. לטעמי היינות שמיוצרים בארץ מזנים אלה מוצלחים יותר, ומראים שניתן להכין מהענבים המקומיים יינות מעט יותר טעימים. המחיר 85 ₪.
Messa Blanc 2018 – כשמו כן הוא, יין לבן לשימוש במיסה לאחר התפילה. ממש יין נסך בלשון הכשרות, האסור על יהודים בכל מקרה. לא מצוין איזה ענבים משמשים לייצורו. יין קינוח לבן, קליל ביותר ולא ממש מתוק – לא לפה ולא לשם. מתוק אבל לא מספיק מתוק. המחיר לא נמסר במפגש בו הייתי.
Messa Rouge 2018 – אותו יין אבל אדום. גם כאן חסרה מתיקות. גם ביין זה לא צוינו הענבים ממנו הוא עשוי ואופן העשייה, וגם את מחירו איני יודע.
כרמיזן רזרב בית לחם – כנראה גם כן מ- 2018. עשוי מ-70% קברנה סוביניון, עם תוספת של 20% פטי ורדו ו- 10% סירה. היין היחידי ממנו ממש נהניתי. נעים וטעים לשתייה, הקברנה סוביניון בולט בו באופן ברור. סיומת קלילה ונעימה. מומלץ. המחיר 80 ₪ – VFM.
יקב פילוקליה
על יקב פילוקליה כתבנו ב'השבוע בענף היין 260' ב- 20.11.2020 אך בלי טעימת יינותיו, מה שהזדמן לי עכשיו במפגש של 'יין ישמח'. מדובר ביקב קטן באזור בית לחם, המייצר כ-4000 בקבוקים בשנה. פילוקליה הוא שם קובץ של כתבים פילוסופיים אותם אספו באזור נזירים אורתודוקסים במאה הרביעית לספירה. לדברי היינן והבעלים – סארי חורי, ביוונית עתיקה פירוש השם 'אהבה ליופי'. היקב הוקם על ידו ב-2015 במוסך שבביתו. לדבריו, היינות טבעיים ומיוצרים ללא תוספות של ביסולפאט או שמרים לא טבעיים. דבר נוסף המאפיין גם את יקב כרמיזן, זו העובדה שזני הענבים מהם נעשים היינות אינם רשומים על הבקבוקים, וגם בהסברים של היינן מתעלמים מהנושא.
הגפנים שמשמשות את היקב הן מכרמי בעל ללא השקיה. היינות מיוצרים במיכלי נירוסטה ובכלי חרס שהיינן יוצר בעצמו, והוא נעזר בכך בויקטוריה סאהריאן, נוצרייה ארמנית שגרה ברובע הארמני בעיר העתיקה.
Grapes of Wrath 2021 – שם קצת מפחיד שפירושו "ענבי זעם". יין לבן כתום שהותסס על קליפותיו במשך מספר חודשים. לייצורו שימשו בעיקר ענבים לבנים. לא קיבלנו הסבר באיזה זנים מדובר. יין עדין ונחמד. המחיר כ- 150 ₪ – יקר.
Red 2020 -יין אדום קליל מזנים שלא הובהרו לנו. יין נחמד, ללא יחוד כלשהו. המחיר 120 ₪.
Philokalia Anima Syriana 2019 – הוסבר לנו שהיין יוצר מזנים אדומים לא ידועים, כשהענבים מגיעים ממגדלים פלסטינאים באזור. מדוע השם סוריה לא ברור לי, שכן מוסלמים אינם מייצרים יין. אגב, תמיד טענתי כי אין שלום מפני שמוסלמים אינם שותים יין, כך שהחומות ביננו לבינם אינן נופלות. יין נעים לשתייה, קליל אך טעים. לא קיבלנו תשובה משכנעת מה מחירו.
ערק פילוקליה – המשקה הטוב של הערב. ערק עשוי מענבים, שעבר זיקוק חמש פעמים בטרם בוקבק. טעם מקסים, לא של אניס כמקובל אלא של יין שרף. נעים לשתייה בתוספת קרח. למעלה מ-50% אלכוהול. המחיר 185 ₪ – מחיר מצוין בהתחשב באיכותו הטעימה.
ניתן לקנות את היינות ישירות ביקב (בפייסבוק Phlokalia ) או ויקי – 050-8555992, וכן במספר חנויות ומסעדות וברים בתל אביב חיפה וירושלים, ביניהם בוסר, הבסטה, דוק, אריא, קיוסקו, שאטו שועל
ביקור בית אצל איציק אבן-רם ביקב הליקרים 'עונה' (ONA)
רני רוגל: את איציק אבן-רם מיקב הליקרים העוֹנֵה לשם עוֹנָה (ONA), פגשתי לראשונה באחת ממהדורות פסטיבל היין בקיסריה (מארגנים דדי זהר ונתי נעים), לקחתי כרטיס ביקור ונדברנו שניפגש אצלו בקיבוץ רמת רחל כשאגיע לירושלים. מאז שמתי לב שאיציק והליקרים הצבעוניים שלו בבקבוקים מושכי עין מתייצבים בכל תערוכה, כולל ב'סומלייה' ממש החודש.
היה לי גם קשה להתעלם משתי כתבות גדולות על איציק, היקב והליקרים במוסף 'ממון' של ידיעות אחרונות, במסגרת 'תחרות עסקים קטנים' של העיתון ובנק הפועלים. כך הגעתי אליו השבוע לביקור קצר יחד עם שני חברים, וטעמנו כמעט את כל המבחר.
עניין אותי איך איציק הגיע לייצור ליקרים, מרביתם מפירות טריים. מסתבר שזה היה תחביב שלו שנים רבות, לצד תפקידו כמנהל כספים בחברת בנייה. הוא הכין יותר ויותר ליקרים בבית שהתמלא בצנצנות, והנושא הפך לעיסוק משפחתי. מישהו הציע לו למכור ליקרים אצל חברה בחיפה שקיימה "בית פתוח". ראה שאוהבים את מעשה ידיו והתחיל למכור ביריד האומנים בירושלים ברחוב בצלאל, כשלאט לאט הגדיל את המגוון ואת הכמות. איציק שאל עצמו למה לקנות פירות ממתווכים ולא ישר מהמקור, ופנה לקיבוץ רמת רחל שמגדל מגוון פירות. אחרי שנה הגדיל את הכמות, ואז שאל אם יש מקום בקיבוץ בו יוכל לייצר. נתנו לו חדר בבית האריזה. עברה שנה נוספת, איציק נוכח לדעת שפעילות הליקרים מצליחה, והחליט לעזוב את עבודתו כמנהל כספים ולהתמסר להתמחות בליקרים.
הוא בדק עם הקיבוץ אפשרות לשיתוף פעולה עסקי רחב יותר, ויחד הקימו את היקב כפרויקט משותף. ההתחלה הייתה במקביל למגפת הקורונה. ב- 2020 ייצרו 17,000 בקבוקים, מהם 10,000 יוצאו לארה"ב. ב- 2021 ייצרו כ- 20,000 בקבוקים, שגם מהם יוצאו 10,000, וב- 2022 כבר 24,000 בקבוקים.
היום יש ליקרים של 'עונה' (כולם כשרים למהדרין) ב- 21 טעמים (הנה המגוון), מהם 17 של פירות ו- 4 מבוססי שוקולד – שוקולד לבן, שוקולד עם דובדבן, שוקולד עם תפוז (מה לעשות, אני מפרט כי אני אוהב במיוחד שוקולד).
איציק מסביר כי בגלל תקופת הקורונה הם התמקדו בלקוחות פרטיים. עם פתיחת המשק התחילו בפעילות גם מול חברות וארגונים, ועדיין לא זמינים בחנויות.
הסוד מאחורי הליקרים
'עונות' ממוצב כיקב בוטיק איכותי, בו כל הליקרים טבעיים לחלוטין, ללא שמרים או אנזימים – רק קצת סוכר שעובד על השמרים הטבעיים בפרי ובקליפה. אז נוצר עסיס, מסננים את הנוזל, מוציאים את הפרי, מוסיפים אלכוהול 96% נקי, ומבצעים סינון ידני – לא במכונה, כדי להשאיר חלקי פרי. גם לא עושים שפייה, לכן יש לנער את הבקבוק לפני המזיגה.
המתוק מביא להצלחה
ציינתי כי הכרתי את איציק אבן-רם בתערוכה. מסתבר כי גם בתערוכת 'סומלייה' החודש המותג הצליח מאוד. "כמה אפשר לטעום יין לבן או אדום בתערוכת יין?", הוא שואל-אומר; "המתוק של הפירות עושה את העבודה". בפסטיבל היין במוזאון ישראל בירושלים הוא מגיע לדוכן עם שלושה מטעימים, "ומתנפלים עלינו". את המחירים תמצאו כאן.
מה היעד?
נראה כי יקב הליקרים מתחיל להתבסס. היעד של איציק, בסיוע חשיבתי ותכליתי של המנטורים שמלווים אותו בתהליך התחרות העסקית בה הוא משתתף, הוא להגיע לכיוון יותר מסחרי עם כניסה לחנויות, ברים, מסעדות, אתרי יין ואלכוהול ובתי מלון. יעד נוסף הוא כניסה לדיוטי פרי, כשעבורו ועבור היצוא, בעיקר לארה"ב – שוק יהודי כשר ונוצרים אוונגליסטים, מבקבקים את הליקרים בבקבוקים חדשים בנפח 500 מ"ל ו- 750 מ"ל.
"אני רוצה להגיע השנה ל- 50,000 בקבוקים, ועם היעד של דיוטי פרי ויצוא, זו הערכה שמרנית לעומת התחזיות", הוא אומר. איך עושים זאת? אחד המנטורים שמלווים אותו הוא לא אחר מאשר אורי שקד – שותף ביקב רקנאטי, שותף בחברת ההפצה של יקב רמת הגולן, יבואנית ומפיצת יינות חברת שקד, חנויות דרך היין. בין העצות של שקד המנוסה לאבן-רם המתחיל: לשדרג את נראות המוצר, כי "ליקר הוא מטבעו מוצר איכותי ומאוד יוקרתי, שאמור לשדר יוקרתיות דרך הבקבוק". עצה עסקית: "לחשוב על כניסה גם לתחום חבילות השי".
רגע, חסרה חוות דעתנו על הליקרים, אז הנה: טעמנו אותם ברצף כך שהסתחררנו, לא מהאלכוהול כמו ממגוון הטעמים, מחמצמצים עד מתוקים – חלקם מקוריים מאוד כמו ליקר חרובים, ליקר אתרוג, ליקר גלעיני שסק (מריר כמו אמרטו משקדים), או ליקר בפיתוח העשוי מעלי צמח המרפא מורינגה.
חוות דעתו של המנטור אורי שקד: "הליקר של היקב ארומטי מאוד. מרגישים בו את הפרי, רואים שהוא לא מסונן, ומרגישים שהוא מיוצר מדובדבנים (גם מפירות אחרים) טריים. מאוד התרשמתי". גם אנחנו ממש הרגשנו את טעמי הפירות הטריים – בהחלט יתרון מול הרבה ליקרים אחרים עם תמציות פרי למיניהן.
לקינוח קבלו קינוח, כשאיציק נותן לנו המלצת הגשה לליקר שוקולד. הוא מחמם אותו קצת במיקרו עד שהופך נוזלי (20 שניות), ואז לוקח דובדבנים אחרי תסיסה (הוא מוכר גם כאלה במרכז המבקרים בחצר קיבוץ רמת רחל), מוזג ליקר שוקולד, מקפיא – ויוצא קינוח מדהים.
את המידע על מרכז המבקרים של יקב הליקרים ONA ראו כאן
