האפטר של הטייסטינג – טעימת יינות ישראל 2023 של 'יין וגורמה'

אלון גונן: שבועיים אחרי טעימת היינות בתחרות, ואחרי ניתוח יותר מעמיק של התוצאות והציונים, ולאור אין ספור תלונות של יקבים שלא ממש הבינו איך התנהלה הטעימה, על פי אילו פרמטרים נקבעו הציונים, ובעיקר איך יכול להיות שבטעימות אחרות יינות מסוימים קיבלו ציונים שונים באופן קיצוני – אני לא יכול שלא להגיע למסקנה שמשהו לא תקין מקצועית קרה בטעימה או בניתוח הציונים (ודי לחכימא ברמיזא).

מבלי להתעלם מהעובדה שכאשר קיבלתי את ההודעה על כך שרוני ססלוב לוקחת את מושכות התחרות לידיה, קראתי לשינוי של הרכב השופטים המסורתי, וראיתי לנכון להמליץ על מינימום 50% שופטות בתחרות, ואמרתי שהבחירה של רוני בצוות שופטים ושופטות חדשים (כולן וכולם מהתחום, סומליירים, ייננים ובוגרי קורסים מקצועיים) הייתה מרשימה, אני מבין עכשיו שהניסיון של "החדשות והחדשים" בשיפוט מסוג זה, הוא די מועט. בתחרות כזאת נדרש ניתוח יין על פי פרמטרים מאוד ברורים ומקצועיים, בלי להכניס טעם אישי, או אסכולות כאלה ואחרות. ושוב, לצערי, ככול שאני מבין ומנתח את התוצאות, יכול להיות שלא היה מספיק כיול, והשופטים הראשיים בשולחנות (אם בכלל היו כאלה כפי שמתבקש בכל תחרות מסוג זה) פספסו משהו ולא הצליחו להנחיל את הניסיון לשאר השופטים.

כאשר נקבע שיין הוא פסול או לא ראוי לשתייה, אי אפשר להסתמך רק על אותם שופטים שקבעו כך, אלא יש  לחשוף את היין ולבצע טעימה נוספת שבה היין ייבדק, ייחקר וינותח שוב. לא צריך להסתפק ביין שנשלח מהיקב, אלא לעשות סוג של סיעור מוחות רציני. אסור לקבל ציונים כאלה כמובנים מאליהם, משום שזו התנהלות לא אחראית ולא מקצועית. אני מכיר את רוב השופטות והשופטים בתחרות, וכשפניתי לכמה מהם על מנת שיסבירו לי את הציונים שנתנו, הם לא ממש יכלו לעשות זאת, אולי מפני שגם הם לא הבינו. על פי ניתוח התוצאות, יש לי תחושה שהשופטים והשופטות נקלעו למצב של סובייקטיביות קיצונית, מבלי שאף מבוגר אחראי יכוון אותם לשיפוט אובייקטיבי וניטרלי. שיפוט בתחרות חייב להיות בעל אופי סמי-מדעי, נטול העדפות אישיות, ואסור ששיקול הדעת של השופט בכזאת תחרות יושפע מהרקע האישי שלו.

חשבתי שבשולחנות השיפוט יש סוף סוף אנסמבל של שופטים בעלי רקע מגוון, ולצערי הבנתי שהטעם האישי שלא היה אמור להיות פרמטר קיבל את המלוכה, והקיצוניות השתלטה. אחת הבעיות הגדולות בטעימה שיפוטית קבוצתית, היא שקבוצות נוטות לקבל החלטות קיצוניות יותר מאשר מבקרים בודדים, מכיוון שכולם רוצים להיות מעל הממוצע, מעל לאחרים, שונים ומיוחדים. לפי פרדיגמה זו, כאשר בני אדם הם חלק מקבוצה, רובם יעמדו במקום קיצוני יותר מהמקום בו הם ניצבים באמת. אני יכול לסכם את זה כהיבריס במובנו המודרני.

בשבוע שעבר הבטחתי לעשות טעימה נוספת של יינות מסוימים או ללקט ציונים שנתנו בעבר לאותם יינות, והנה אני מקיים:

רקנאטי קריניאן פרא 2019 עם תג מחיר של 149 ₪, קיבל את הציון 89. זהו יין שדורג על ידי מגזין היין Wine Enthusiast כאחד מ-100 היינות הטובים בעולם! מדובר ביין עוצמתי המתאפיין בריכוז פרי פנומנלי. לצערי קשה לי להבין את הציון ולקבל את החלטה צוות השיפוט, שאני חושב שהיא פזיזה ולא ראויה. זה יין של ציון 90 פלוס.

רקנאטי מרסלן כרם קדמת צבי 2019 שמחירו 129 ₪, קיבל את הציון 82. גם פה מדובר לדעתי בעוול גדול, כי זה יין שלפני טעימה חייב לנשום, ולהיות פתוח לפחות שעה ויותר, אפילו בדיקנטר. זהו יין עם גוף חסון, משופע פרי ותבלינים, וכמובן אדמתיות. לצערי נראה שהיין  נחת על שולחן שכנראה לא מכיר את הזן, ולא היה מסוגל לנתח את האופי שלו. השופטים נבהלו מהבומבסטיות, וחבל.  זה יין של ציון 90  פלוס.

רקנאטי קברנה סוביניון כרם לבנון 2020 – ציון 86. תעודת עניות לחבר השופטים שטעם ודירג את הקברנה הזה. איפה פספסו את עושר הטעמים, את הניקיון, החומציות המשובחת, את הפוטנציאל, את המורכבות? לא ברור.

צרעה שורש לבן 2021 שמחירו 160 ₪, קיבל את הציון 89. לא ברור מה השתבש בשולחן השופטים. מדובר באייקון לבן מקומי, בלנד של סוביניון בלאן עם תוספת של 20% שרדונה, ששובר את כל המוסכמות של יינות זן זה,  בוודאי בישראל. האם התעלמו או לא הבינו שמדובר בסוביניון ששהה בחבית? האם לא לקחו בחשבון שמי שחיפש בוסריות, או מאידך בשלות יתר, לא מבין את הטקסטורה המתוחכמת של היינות של ערן פיק, שמצליח לבטא את הטרואר ההררי ולא רק את הזן? ציון 89 הוא ציון לא רע, אבל הוא רחוק 2-3 נקודות מהציון האמיתי של היין הזה. ומילא הציון, נראה שההבנה הבסיסית של מי שטעם אותו ויכולת ניתוח היין לוקות בחסר, וזה מה שמדאיג.

עגור לבן 2022 שנמכר ב-92 ₪, קיבל את הציון 88. גם פה מדובר בבלנד מבוסס סוביניון בלאן, הפעם עם תוספת של ויונייה ורוסאן. לצערי, כמו בשורש 2021 של צרעה, גם כאן יש  חוסר הבנה של הטרואר המקומי, ונראה שהשילוב של זנים סוליסטים, בלבל את החך של שולחן השופטים, שלצערי שוב לא הצליחו להבין מורכבות ופוטנציאל.

כרמל ויניארדס שרדונה 2021 שנמכר ב-70 ₪, קיבל את הציון 86. בתחרות אשכול הזהב 2022 היין קיבל מדליית זהב, ואכן גם בטעימה שלי זה יין של מדליה, ובוודאי לא יין שצריך לקבל 86. מדובר ביין שנושק ל-90-91, וגם כאן יש פספוס לא ברור, אולי בגלל שהיין פשוט הוגש חם מדי, מה שגרם למורכבות, לפרחוניות ולחומציות הנפלאה שלו להיעלם מחך הטועמים.

סגל אשכולות שלמים סירה 2018 במחיר 100 ₪, קיבל ציון 75.  המקרה הזה כבר אינו מדאיג, אלא נראה יותר כמו בדיחה לא ממש מצחיקה. אני תוהה איפה הייתה רוני ססלוב כשראתה את הציון הזה. איפה היו ארקדי פפיקיאן, אייל דרורי וגלית שמשוני, כאשר ראו את הציון ההזוי שניתן ליין הזה? לא יכול להיות שזה חמק להם מהרדאר. דרך אגב, חבר שופטים יקר, היין הזה קיבל השבוע ציון 91 במגזין Wine Spectator. כאמור, אני לא מבין מה קרה פה, ואני חושב שאף אחד אחר לא מבין.

ברקן סדרת בטא שרדונה 2021 במחיר של 75 ₪, קיבל ציון 84. לדעתי גם זה מקרה של חוסר הבנה של יין שנעשה אחרת. ניתוח חובבני של שופטים ותו לא, אין הסבר אחר.

ברקן סדרת בטא רוזה גרי2021 קיבל את הציון 82. טעמתי שוב ושוב את היין, וניסיתי להבין איך הוא קיבל כזה ציון. היה פה מקום לקחת את כל סדרת בטא של ברקן, לשבת עם השופטים ולנתח את היינות שוב. אם נפלו על בקבוק לא טוב, אולי מחומצן מדי, זה המקום לקפוץ לחנות הקרובה ולרכוש עוד בקבוק, ואפילו להרים טלפון לעידו לוינסון, לדבר איתו ולנסות להבין מה קורה פה. זה תפקידו של מי שמארגן תחרות, ולא ממוקד רק בציון. אם אנסה להיכנס לראש של השופטים שלא השכילו לנתח נכון את היין הזה, אני מניח שהם נפלו בדבר הכי בסיסי של מי שטועם יין, ופשוט לא הצליחו להבין את הדבר הכי בסיסי בסדרת בטא, והוא שמעבר להיות היינות עשויים נכון, אלו יינות "טעימים".

סגל אשכולות שלמים סירה 2018 ציון 75. יין שזכה במדליית זהב בתחרות אשכול הזהב 2022. המשפט הידוע של אלברט איינשטיין מתאים עכשיו לציון הזה: "יש רק שני דברים אינסופיים, היקום והטיפשות האנושית, ואני לא בטוח לגבי הראשון".

טפרברג לגסי קברנה פרנק 2020 עם תג מחיר של 200 ₪, קיבל את הציון 89. בטעימה שלי זה קברנה פרנק שמשקף את כל מה שצריך להיות בזן הזה – עדינות של עץ, פרי מתקתק, וכמובן ירקרקות קלאסית. זה קברנה פרנק במיטבו, וכנראה שגם כאן השופטים נבהלו מהירקרקות ומעוצמת הפרי שיש בו. זה יין עם פוטנציאל של עשור, שכנראה הוגש ללא טיפול, אוורור או דקנטר. לא ברור מה קרה כאן, וחבל.

טפרברג לגסי פטיט סירה 2020 שמחירו 200 ₪, קיבל את הציון 88. זה יין מורכב מאוד, ומתאפיין בפירות שחורים ודובדבנים בשלים עם מעט קפה, טבק, קרמל ועץ אלון עשיר. יין עוצמתי, עם טעמים מאוד מיוחדים של פטיט סירה זני צפוני ושונה בנוף. זה יין שצריך לקבל ציון 91-92 בלי שום היסוס.

הרי גליל יראון סירה 2019 עם תג מחיר 120 ₪, קיבל את הציון 85. זה יין שזכה במדליית זהב בתחרות Mundus Vini, ומעבר לזה אני לא צריך להוסיף דבר. ציון 85 הוא פשוט בדיחה, והבדיחה, לצערי, צריכה להיות על מי שטעם את היין בתחרות הזו. פשוט לא ייאמן.

אסף קברנה סוביניון רוג'ום 2019 עם תג מחיר 98 ₪, קיבל את הציון 79. אי אפשר להתעלם מציון 79 שמקבל יין שופע ארומות של שזיף שחור, אוכמניות, קסיס, מנטה ותאנים. יין בעל גוף חסון, מורכב, בשרני מאוד, עם חמיצות נפלאה ואפטר טייסט חמאתי. זה יין שמככב בעשרות מסעדות, יין שזועק אוכל, וזועק קברנה סוביניון משובח. דעתם של השופטים השתבשה לחלוטין, או שכבר היו שיכורים.

אסף פינו גרי 2021 שמחירו 108 ₪, קיבל את הציון 83. מי לעזאזל טעם שם את היין הזה והגיע לכזאת מסקנה? מה נסגר איתכם? גם פה יש פה חוסר אחריות של השופטים הבכירים, שהיו חייבים לעצור ולהבין מה קורה פה. מדובר בפינו גרי מינרלי עדין, עשיר בטעמים של תפוח, ליצ’י, אפרסק לבן, מנגו והדרים. איפה כל זה התפספס אצל השופטים? אני חושב שלתת ציון 83 לכזה יין, זו כבר בושה.

אסף 4 עונות פינוטאז' 2019, ציון 60. אני מנסה להבין איך לא רעדה לרוני ססלוב היד, ומה היא ניסתה לומר פה. יש בכלל ציון כזה 60 ליין? ואם כן איך ציון 60 נמצא בכלל בסקאלה של התחרות הזו? זה כבר לא חוסר הבנה או בדיחה, זו כסילות. נדרשת חשיפה של שמות השופטים שנתנו כזה ציון, וחובה לחשוף מה נכתב על היין הזה. זה גובל בשערורייה וברוע לב. נקודה. בושה.

בזלת הגולן חושנייה 2020, מחיר 95 ₪, קיבל את הציון 83. יין שזכה בתחרות טרה וינו במדליית זהב, ואני מגחך ואפילו בקול.

יקב ירושלים וינטאג' שרדונה 2022 קיבל ציון 81. מבחינתו זו ירידה טוטאלית מהפסים. ציון 81 לכזה שרדונה? כבר נגמרו לי המילים. אני רק יכול לבקש מהשופטים שדירגו את השרדונה הזה, פשוט ללכת לקנות את היין, ולדפוק את הראש בקיר.

בן חיים דוכס 2017, ציון 84. בלנד מענבי גרנאש, קברנה פרנק ומעט פטיט סירה, שהתיישן בחביות 24 חודשים. בטעימה זהו יין ארגמני בוהק, שופע ניחוחות של דובדבן, פטל ומי ורדים. פה עשיר מאוד, מאוזן ומעודן. יין שנושק ל-90.

בן חיים קברנה סוביניון 2017 GB, ציון 80. היין קיבל מדליית זהב בתחרות טרה וינו. מדובר ביין עשיר מאוד, בומבסטי, בעל ספקטרום טעמים מאוד ייחודי ומאוד מורכב. הציון הזה מראה כמה חובבנות וחוסר מקצועיות היו בשולחן השיפוט של היין, וגם פה חייבים לחשוף את שמות השופטים, כדי שנדע מי אחראי לעוול.

לסיכום: יש ברשימה עוד יינות שקיבלו ציונים הזויים ולא מובנים. בכתבה בשבוע שעבר ניסיתי לנתח ולסנגר על מה שקרה בשולחנות השיפוט בתחרות, אולם בניתוח מעמיק יותר, ולאחר שחזור רשמי טעימה שלי וטעימת היינות שהיקבים שלחו לי, אני מגיע לכמה מסקנות שלצערי לא מחמיאות לשופטים ולרוני ססלוב.

בעולם של אנשי מקצוע אין שום הצדקה למתן ציונים כאלה, בלי לבדוק, לנתח ולטעום שוב ושוב את היינות. אם זה לא נעשה, זו התנהלות לא אחראית ולא מקצועית. ככל שדיברתי עם אנשים שהיו בתוך הטעימה, הבנתי שהיה בתהליך השיפוט בלגן גדול, אבל זה לא מצדיק את הציונים שניתנו על ידי השופטות והשופטים. היו בחבר השופטים גם מי שמנוסים ונחשבים למאוד בכירים, ולא ברור לי ולייננים רבים מה קרה שם. מתברר שעם הבלבול והבלגן אפילו שכחו את היינות ששלח יקב פסגות לטעימה, וגם זו שערורייה.

כל יקב יחליט מה הוא מתכוון לעשות לגבי התחרות בשנה הבאה. אני חושב שהגיע הזמן לנגן את הרקוויאם לטעימת יינות ישראל של מגזין יין וגורמה, ולקבור אותה.

ביקשנו תגובות מרוני ססלוב, עדי אבישר וארקדי פפיקיאן – עד עליית הכתבה לאוויר לא שלחו.

יונתן לבני מבקר ביקב יהודה –"שומר על כשרות התורה"

פסטיבל האוכל של מטה יהודה שהתקיים בחודש האחרון, הוא הזדמנות נאותה לכתוב על אחד היקבים המיוחדים של מטה יהודה, שגם שמו הוא 'יהודה'.

אבי יהודה הוא הכורם, יינן ובעלים של יקב יהודה במושב שורש, שליד ירושלים. אדם יוצא דופן, בעל זקן עבות, החובש בדרך כלל כובע עור של קאובוי. הוא דתי לשעבר, שיש לו הסתכלות מיוחדת על עניני דת, וכל מי שמשתתף באירועי יין באזור יתקל בו לא אחת.

אבי הוא בן למשפחה כורדית שעלתה ארצה והתיישבה במושב נווה אילן, שם הוא גר כבר 40 שנה. בשנת 1995 אירעה שריפה גדולה באזור, ועצי הפרי הנשירים בנווה אילן אותם גידלה המשפחה, עלו באש. יהודה הגיע ליין בהיותו נער שלמד במקווה ישראל, שם היו בזמנו כרמים רבים,  מהם  נותרו אחרי שנים רק 7 דונם בלבד. חלום נעוריו של יהודה, כך הוא מספר, היה להיות כורם וליצור יין. השריפה הגדולה במושב הביאה אותו להחליט להגשים את חלום נעוריו, ולהפוך חלום למציאות.

אבי גם חזר אז בשאלה, והחליט להתמכר לחלומו ולייצר יין בעצמו. ארבע שנים הוא עבד עם רוני ג'יימס ז"ל, היינן האגדי של יקב צרעה, ונעזר בו להקים יקב במקלט הציבורי של נווה אילן, עם ענבים מכרם שרוני ג'יימס טיפח. השתלמות יין נוספת הוא עשה בבית הספר של יקב שורק, בימים שברי ססלוב עדיין לימד בו, ולבסוף נעזר ביאיר מרגלית, שבשנת 2000 לקח את היקבים הקטנים ולימד אותם במכון התקנים את תורת הייננות.

עכשיו אבי יהודה מייצר ביקב שלו כ-7,000 בקבוקי יין בשנה, מענבים המגיעים אליו מכרמים שונים בשורש, בית זית ומבוא ביתר. כ-10 דונם בטיפולו האישי נמצאים במושב שורש, שם הוא חתום על 24 שנות חכירה של כרם שהוא שוכר. אבי מצהיר כי הוא חסיד של ענבים בורדולזים: קברנה סוביניון, מרלו, שיראז, פטי ורדו, ושל ענב המלבק הגדל בכרם השייך לו. לינותיו אין הכשר, אם כי לדבריו הוא "שומר על כשרות התורה", דהיינו לא עובד ביקב או בכרם בשבתות, שומר על עורלה, תרומה ומעשר, וכל עובדיו הם יהודים. לדבריו הוא "מגדל יין" בכרם. "אני קובע כאשר הטבע לא טוב לעגל אותו. אני עושה יין שאני מביא בו את התוצאה שתכננתי".

כל היינות שלו שוהים שנתיים בחביות עץ חדשות של סגאן  מורו מצרפת, ולאחר מכן עוד שנה בבקבוק. הוא אינו מפרסם את היינות, והמכירה היא ביקב בלבד. שמות היינות קשורים לדבריו איכשהו בשמות ארבע בנותיו, למרות שהן אינן עוסקת ביין. בטעימה:

ניצן 2019 – עשוי מענבי קברנה סוביניון, מרלו, שיראז, פטי ורדו ומעט מלבק – זן חדש אצלו שהוא מכניס לבלנד. בוקה אופייני לבלנד בורדולזי. לדבריו היין עדין כמו עירוב בין בנותיו ניצן ואור. יין טעים ולעיס. המרלו בולט מדי לטעמי בבלנד, ואני מציע לפתוח אותו כמה שעות לפני השתייה על מנת שהיין יפתח יותר. כמו כל היינות של יקב יהודה הוא ילווה טוב ארוחה, בעיקר של בשר, וכהגדרתו רצוי לשתות אותו עם חברים קרובים. המחיר 130 ₪ – VFM (תמורה למחיר).

שקד 2019 – יין הקרוי על שם בתו השנייה  שחזרה בתשובה. עשוי מקברנה סוביניון בלבד, אך יחודו בכך שהוא מגיע מכרמים שונים – מאדמות גיר, טרה רוסה ואדמות בעל. הענבים נבצרו בבציר מאוחר בחודש ספטמבר, תססו מכל כרם בחבית נפרדת, ועורבבו רק בעת מילוי הבקבוק אחרי שנתיים. הקשר בין זני הקברנה נוצר לדבריו אחרי העירוב בין החלקות השונות של אותו זן ענבים. "קברנה טרואר" הוא קורא ליין. אכן קברנה סוביניון שונה ומיוחד עם סיומת ארוכה, שרצוי גם כן יפתח לפחות שעה לפני השתייה. המחיר 130 ₪ – VFM.

מלבק שורש יהודה 2019  – אחרי ביקור עם ייננים  במנדוזה שבארגנטינה, החליט אבי יהודה להתחבר לענב  המלבק. כאן הייתה כורמות שונה מהרגיל. יהודה המתין לפרי פעמיים בשנה או לזמירה כפולה.  כשהגפנים החלו להצמיח ענבים באביב, הן נזמרו ואפשרו לגפנים להוציא שוב פרי חדש. בצמיחה החדשה צמחו רק 2 ק"ג לכל גפן, וכך לטענתו של יהודה, התקבלה איכות יוצאת דופן. בטעימה, יין עם צבע כמעט שחור. בוקה נהדר של מלבק, שאם תעצמו עיניכם תחשבו שאתם שותים מלבק ארגנטינאי. לטענתו של אבי, אין כדאיות כלכלית למלבק שהוא מייצר, אבל הוא מבטא אותו באופן אישי. המחיר 180 ₪ – ב-140 ₪ הוא יהיה VFM.

סולם יעקב 2019 – לכאורה יין הדגל של היקב. 100% קברנה סוביניון ספיישל רזרב. טרגדיה משפחתית במשפחתו של יהודה – ויכוח עם אדם זר על מקום חנייה, גרם להתקף לב ומוות מידי.  הטרגדיה גרמה לאבי יהודה לרצות ליצור יין מיוחד, שתשתו עם מישהו שאתם אוהבים במיוחד. היין עשוי מענבים שהניבו קילוגרם אחד לכל גפן. הענבים מאזור סלעי, בו רוני ג’ימס ז”ל ייצר את ה-"מיסטי הילס" – יין הדגל שלו. בשנת 2005 יהודה ייצר את היין הראשון מאותו כרם. היין יושן כולו בחבית חדשה, אך למרות זאת החבית החדשה השפיעה לטובה, ולא הפכה את היין למנסרה. יין קברנה סוביניון מהטובים ששתיתי לאחרונה, עם מרירות נעימה בסוף הלגימה של יין ייחודי. המחיר 160 ₪ – בהתחשב באיכות ממש VFM. שאפו ליינן.

אבי יהודה – יקב יהודה, מושב שורש, 054-4638544

צור שיזף מכרם שיזף על אקלים ומזג אוויר

כמה מילים על אקלים ומזג האוויר. ב-12 השנים האחרונות אני מודד משקעים וטמפרטורות בכרם שלנו ליד מצפה רמון – הר הנגב, גובה 800 מ', אקלים מדברי עם צמחיה מדברית. מאז ומעולם (לפחות ב-2000 השנים האחרונות) החקלאות פה היא חקלאות חורף מבוססת שיטפונות. עצי פרי גודלו על מים שנאספו בבורות והושקו במשורה. כרמי ענבים וזיתים בהיקף שיש פה – תלויים במים שמגיעים בצינור מהחבל הים-תיכוני – כל מה שבין בערך קריית גת למטולה.

האם האקלים משתנה? מתחמם? אין לזה עדות פה. יש וריאציה בחורפים. ובקיצים. בשנים האחרונות הקיצים פחות חמים. החורף שעבר היה צונן, זה שלפניו די חם וזה בינוני. ב-2015 היו פה שני שלגים וחמישה שיטפונות. השנה – החודש היה השיטפון השני. ירדו 5 מ"מ במשך כמה שעות, ואז אחה"צ מטח של 8 מ"מ. זה מספיק ליצור שיטפון מכובד, שכן ב-7 מ"מ אדמת הלס נאטמת, וכל ההרים מזרימים את מימיהם לוואדיות.

זה אומר לא קוב לדונם, שזה החישוב לכל מ"מ גשם שיורד; זה אומר בין עשרות למאות קובים לדונם כרם, שיספיק ללבלוב ועד לגובה של 30 ס"מ שריגים – אחר כך נתחיל להשקות. אבל נקודה לא פחות מעניינת היא שהגשמים והשיטפונות מגיעים באותו יום. לכל היותר יום לפני יום אחרי.

האקלים לא משתנה. יש וריאציות על משקעים ושיטפונות. יכולים לרדת 37 מ"מ ביום או ,13 ולעתים יש עוד שיטפונות בשנים גשומות. אבל לפחות כאן – בפינה הזו של הנגב, אין שום עדות לשינויי אקלים. לא ב-12 השנים שאני כאן.

ונקודה נוספת למחשבה היא הלבלוב. השרדונה אצלנו מלבלב ראשון. הכי מוקדם היה ב-5.3 הכי מאוחר ב-8.4. ההבשלה היא ארבעה חודשים אחר כך בהתאמה. אבל מה שהכי מעניין – שלרוב הלבלוב הוא סביב אמצע מרץ. זו נקודת החציון, וגם השנה, כמו בלפחות מחצי שנות העשור האחרון – הכרם לבלב באמצע מרץ.

הלבלוב הוא פונקציה של אורך יום וחום. השנה לא הייתה שנה קרה. גם לא חמה. מספיק מנות קור, אבל רק שבוע או 10 ימים של כפור. 2020 הייתה קרה ממנה, וכך גם 2015. הגפן בעצמה נותנת עם הלבלוב נותנת אינדיקציה איזו מן שנה זו הייתה.

ועוד נקודה. בין 2000 ל-2010, על פי טבלאות המדידה – היה רצף של בצורת בנגב. בין 2011 ל-2020, יש הרבה יותר שנים רטובות. האקלים של כדור הארץ מושפע בעיקר מכוחות גדולים – מונסון, כוח קוריוליס, זרם ההומבולדט, אל ניניו ואל ניניה; הם אלו שמייצבים ומתקנים. זה לא אומר שמדדים לא משתנים, ושתומכי השתנות האקלים אינם צודקים בטענתם כי זה מעבר לתנודה הרגילה, וכי בני האדם אחראים לכך.

אלא שאם  האקלים משתנה – הוא כנראה עושה את זה בהיחבא ומבלי להשאיר עדות ממשית לכך.

שיטפונות שמחים!

ואתם ביקבקתם יין בכיתה י'ב?

בשבוע שעבר התקיים ביקב שורק אירוע יחיד במינו – ביקבוק יין של תלמידי כיתה י'ב. המבקבקים הם תלמידות ותלמידים בתוכנית 'חקלאות, גפן ויין' של עמותת 'הזנק לעתיד', בשיתוף בית הספר החקלאי בן שמן, הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות ויקב שורק.

התוכנית התפרשה על פני שלוש שנים, כאשר בכיתה י' התלמידים למדו על גידול גפן יין, בכיתה י'א על תהליך הייננות, ובכיתה י'ב יישמו את מה שלמדו בעשיית יין על כל שלביו – מהבציר עד הביקבוק. בסיום התוכנית זכאים התלמידים ל-2 נקודות זכות ללימודים בפקולטה לחקלאות.

השותפים לתוכנית נפרדו מהתלמידים אחרי שלוש שנות למידה ופעילות, באיחולים ותקווה לפגוש אותם שוב, כשיחזרו  כסטודנטים לפקולטה לחקלאות ובכנסים ואירועים של כורמים וייננים.

ניר שחם, הבעלים של יקב שורק ובית הספר ליין שורק, מציין כי את שיתוף הפעולה הובילה ד"ר גל ירושלמי, ייננית ביקב. "זכות היא לנו לקחת חלק בשיתוף פעולה יוצא דופן וכול כך מיוחד במינו זה", הוא אומר.

רעיון לטיול: פסח כשר במרכז המבקרים של יקב ירושלים

מרכז המבקרים של יקב ירושלים בטחנת הרוח ההיסטורית של סר משה מונטיפיורי בשכונת משכננות שאננים בירושלים. הטחנה של היקב היחידי בירושלים, פתוחה לציבור במהלך השנה כדי להגיע וליהנות מהיין של היקב הירושלמי, מול נוף עוצר נשימה של משכנות שאננים הציורית וחומות העיר העתיקה.

לרגל החג מרכז המבקרים יוכשר לפסח, ובמהלכו יגישו את מגוון היינות הכשרים כמו יינות הפרמיום האביביים רוזה, סוביניון בלאן, וינטג' גוורצטרמינר, וכן סדרת ווינדמיל פרוג׳קט, כשלצידם מגשי גבינות בוטיק של משק גל.

שעות פעילות במהלך חול המועד פסח: 7.4 – 10:00  עד  15:00, 9.4 – 10:00  עד 20:00, 10.4 -10:00  עד 20:00,

11.4  ערב חג שני – 10:00  עד 15:00.

מרכז מבקרים יקב ירושלים – ימין משה 4 משכנות שאננים ירושלים, חניה במקום, 02-6646062. פרטים נוספים כאן

כדאי לקרוא גם את זה

יינות לפסח: לא המלצה ולא ביקורת – רק מידע מהיקבים

כדרכנו מזה שנים הנה כתבת היינות לפסח שהגיעו למערכת לקראת החג. זו לא ביקורת יינות, וכל המידע הגיע מהיקבים ובשמם. כל היינות כשרים לפסח ומחולקים לקטגוריות צבע (ללא הפליה מגדרית) – לבן רוזה אדום בשלוש רמות מחיר (ברוזה רק שתיים) ומספר מארזים לחג. ריכוז ועריכה: רני רוגל. אנו מאחלים לכל קוראות וקוראי 'אכול ושאטו' ומדור היין 'שמענו בין הגפנים' חג שמח. קראו כאן