פרופסור בן עמי ברבדו ז"ל – תם המסע

אלון גונן: לפני כשנתיים חגגנו לבן עמי ברבדו, שנפטר ביום ד השבוע (26.4.23) יום הולדת 88 (לו היה חי היה חוגג 90 ביולי השנה). במעמד זה קיבל הפרופסור פרס מפעל חיים מאנשי תעשיית היין, תא עיתונאי היין ומשרד החקלאות.  בתעודת ההרשמה בספר הזהב של קק"ל נכתב: “לפרופסור בן עמי ברבדו, איש אדמה ואקדמיה, על תרומתך ללימוד, קידום ופיתוח ענף הכרם והיין בישראל. נרשם בהוקרה ובהערכה על ידי הכורמים, הייננים וכלל ענף היין".

כאשר ביקש ממני העורך לכתוב מילות פרידה מבן עמי ברבדו, היה ברור לי שאין צורך לחזור על אותם משפטים ועל המחקרים הרבים שהיה מעורב בהם הפרופסור יותר מחמישים שנים, והם אלה שהשפיעו רבות על ענף גפן היין בישראל – מחקרים בנושא דישון והשקיה, מי קולחין, ובעיקר כל נושא הביוכימיה והשפעתה על  ארומת היין.

במהלך העשור האחרון נפגשתי עשרות פעמים עם בן עמי ברבדו לטעימות משותפות, שיחות אישיות, וניסיון להבין איך מחקרים אקדמיים משפיעים לטוב ולרע על טעמי היין לסוגיו. הוא הביא את היין, אני את האוכל וככה ישבנו ודיברנו. מה שהיה מוזר בכול הפגישות הללו, זה שאף פעם לא יכולתי להתרכז. הייתי מרותק למבט העיניים שלו, וליתר דיוק  למה שנשקף מתוכן אליי.

מימיי לא ראיתי עיניים כה עמוקות מבע. מעודי לא ראיתי עיניים בהירות, חודרות, משתקות כאלה. לא הבחנתי בדבר סביבי, אלא בעיניו.

כשבן עמי ברבדו דיבר על יין, הייתה בו אהבה עצומה. הוא דיבר כאיש פשוט, הוא רותק מהדור הצעיר שהתעניין ושאל ולא עשה עניין גדול מהמשקה הזה, הוא מאוד נהנה לשבת בימי שישי ביקב ולראות את מאות האנשים שהתחברו למשקה שלו. פעם שאלתי אותו איך זה מרגיש שמרבית האנשים שנמצאים כאן לא יודעים שהם שותים את היין שלך, הרי אתה לא דמות סלבריטאית של הדור הצעיר הזה. הוא קצת חייך, קצת שקע לאחור והרים את הכתפיים, ואמר לי: "תראה אותם מאושרים, מחייכים, אני את שלי עשיתי". אי אפשר היה שלא להתאהב באיש הזה, בעל הקסם האישי, נועם הליכות, הופעה מרשימה ביותר ועיניים חודרות-לב. מעודי לא ראיתי עיניים כה טובות, אמרתי ולא יספתי.

יקב תבור – מיכל אקרמן מנהלת ואגרונומית היקב עוברת לפוליטיקה המוניציפלית

אלון גונן: פוסט הפייסבוק של מיכל אקרמן – מנהלת ואגרונומית יקב תבור, אמר בין השאר כך: "לאחרונה התגבשה אצלי סופית ההחלטה שעלי לצאת לאתגר הבא, והוא – הרצון להשפיע ברמה המוניציפלית על חיי וסביבתי. לאחר 23 שנים בענף היין, תעשייה מרתקת, מיוחדת ובעיקר כזו שנשענת על ערכי הליבה עליהם התחנכתי – חקלאות, שורשיות, יצירה ותרבות – הגיעה העת לשינוי. במשך 20 שנים עבדתי כאגרונומית מומחית לגידול כרמים, בארץ ובעולם. שיניתי את פני החקלאות הזו בארץ, ניהלתי פרויקטים מורכבים בארץ ובעולם, ושברתי תקרות זכוכית רבות במקצועי. בשלוש וחצי השנים האחרונות, עברתי לעולם הניהול הבכיר, וניהלתי בגאווה והצלחה רבה את יקב תבור. בחודשים הקרובים עוד אמשיך בכל הכוח ביקב, כך שסיכום אמיתי ותודות לאנשים שתמיד היו שם בשבילי, תמכו, עזרו, לימדו, הכווינו והשפיעו על מי שאני – עוד ייכתבו רבות בהמשך. אך כעת בחרתי להצטרף כשותפה למסע של איתמר מטיאש, ראש המועצה האזורית עמק המעיינות, למען עתיד העמק, כסגניתו".

יכולתי למלא עמודים שלמים על פועלה של האגרונומית מיכל אקרמן, אבל מהיכרותי איתה דמיינתי את המבוכה ואת הסומק שיציף אותה מקריאת "דברי ההספד" שלי. בפוסט הארוך שלה ובאלה שבאו בעקבותיו, עשתה מיכל מה שאלטון ג'ון עשה לפני כמה שנים – הוא הפיק סרט על חייו ופועלו, מעשה גאונות. מיכל, שלא נבחרה כאישה-חלוצה-יזמית וגם מעוררת השראה להדליק משואה, כתבה כי היא עוזבת את תעשיית היין הישראלית לטובת פוליטיקה מקומית.

בפוליטיקה של יקב תבור וקונצרן קוקה קולה (החברה המרכזית למשקאות) ששולט בו, לא היה למיכל לאן להתקדם יותר. נראה כי בקונצרן זה לאשת מקצוע כמו מיכל אין מקום ואפשרות להשפיע באמת בגדול. אפילו את התואר "מנכ"ל" הם לא היו מסוגלים לתת לה. תכלס יקב תבור קטן על מיכל, תעשיית היין קטנה על מיכל. תפקידה של מיכל היה לשנות, להראות שאפשר אחרת. "חקלאות אקולוגית" רשומה על שמה. נקודה.

וכמה שורות אישיות למיכל: בשנים הרבות שאנחנו מכירים מצאתי לנכון לא פעם להתייעץ איתך ולהבין דרכך לאן הולכת תעשיית היין, איזה עתיד צופה לנו, שינויים אקולוגיים, ואפילו שינויים פרסונליים שעלולים להשפיע על התעשיה. תמיד ענית בנועם, תמיד בדחילו ורחימו וכבוד אדיר לקולגות. תמיד ידעת להציג את חצי הכוס המלאה. גם כשדברים לא הסתדרו, חרקת שיניים בשקט המיוחד שלך והמשכת הלאה. החיבור שלך לטבע מעורר השראה. האהבה שלך לתעשיית היין היא אין סופית. התעשייה משתנה לנגד עיניי מיום ליום. יותר מדי אנשים לא ראויים מחזיקים במשרות שמשפיעות על הענף.

העולם הגדול מחכה לך שתשפיעי במקומות אחרים, ואני בטוח שהדברים שתעשי גם ישפיעו בצורה כזו או אחרת על תעשיית היין הישראלית היפה. תודה על הכול.

יקב טפרברג – קדימה או אחורה?

אלון גונן: לפני מספר שבועות נפרד יקב טפרברג מהיינן אוליביה פרתי שעבר ליקב ברקן-סגל כיינן ראשי. בשנים האחרונות עשה היקב מהפך – מיקב שהיה ממותג כישנוני עם יינות שמיועדים לאסכולה ואוכלוסייה מסוימת, ליקב באמת מרתק. הוא בנה לעצמו קהל חדש, מיתוג צעיר, ויינות שבעטו באסכולה הישנה.

השנים האחרונות הראו כי יקב טפרברג עם שלושת הייננים שלו (שיקי ראוכברגר, אוליביה פרתי ודניאל פרידנברג) מצליחים להוביל ולהשפיע על תעשיית היין הישראלית. עזיבתו של אוליביה הרימה אצלי גבה על הקלות בה נתן מוטי ליינן שמחובר לקהל הצעיר לעזוב – יינן שמחובר לעכשוויות ולשינויים שיש בשוק, יודע לתקשר עם עיתונאים והמדיה החברתית בצורה הכי טובה, יינן שמזוהה עם קידמה ושינויים.

אבל זה כבר לא רלוונטי. לא מובנה לי הבחירה של מוטי טפרברג, ומן הסתם גם של היינן הראשי שיקי ראוכברגר, ביינן צבי סקייטס כמי שיחליף את אוליביה. עם כל הכבוד וההערכה למקצוענות וליינות הנפלאים שרקח היינן צבי סקייטס ביקב שור וביקב הכורמים, אי אפשר להתעלם מהצעד הענקי לאחור שלקח מוטי טפרברג בהחלטה הזו. צבי שייך לדור המייסדים. בנשימה אחת הוא נמצא עם החבורה שהקימה את תעשיית היין הישראלית – ישראל פלם, עמירם סורסקי, רוני ג'יימס ז"ל, ועוד.

כאשר אוליביה פרתי עזב, הייתי בטוח שמישהו צעיר ועכשווי יכנס לתפקיד, ויחד עם דניאל פרידנברג הם ימשיכו את המהפכה שהיקב עובר. יש היום עשרות ייננים מוכשרים, צעירים, שעבדו בכל העולם; כאלה שמחוברים להתחדשות, שמבינים שתעשיית היין העולמית משתנה כל הזמן ואסור להישאר מאחור.

שוב, עם ההערכה הרבה שלנו לסקייטס, הבחירה ביינן מהאסכולה הישנה תמוהה. לא ברורה ההחלטה, ולא ברור כמה מקום יהיה עכשיו לדניאל בין שני ייננים שלא בטוח שמבינים לאן פני הדור הצעיר. יחד עם אוליביה הם הצליחו לשבור את תקרת הזכוכית שהיקב היה מצוי בה, הצליחו לקדם יינות אחרים ולהגיע לקהלים שלא היו מחוברים ליקב. נראה מה צופן העתיד ליקב טפרברג.

כמובן שאנחנו מאחלים לצבי סקייטס הצלחה בתפקיד החדש.

"נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים" (שיר השירים ז, יג)

בתמונה למעלה סמדר של גפן גרנאש בכרם של יקב וורטמן לפני הפריחה על רקע של פרח החוטמית. סמדר הם פרחי הגפן. לאחר שלב פתיחת הפרחים עצמם ניתן יהיה ליהנות מניחוח הסמדר. בסופו של דבר יהפוך אשכול הפרחים לאשכול ענבים.

חי וורטמן – בעלים כורם יינן של היקב, מספר כי היקב פועל משנת 2003, עם בציר ראשון בשנת 2007. כרמי היקב נטועים בעמק שפיה למרגלות זיכרון יעקב. הכרמים בבעלות היקב, מטופלים על ידי צוות היקב, ומאושרים אורגנית משנת 2021 (למרות שהם מטופלים אורגנית מהיום הראשון).

בכרמים נטועים  16 זנים שונים – סוביניון בלאן, סמיון, קולומבר, מלבק, מרלו, פטי ורדו, קריניאן, גרנאש אדום, גרנאש לבן, מורבדר, סירה, קלרט, קונואז, רוסאן, סולטנינה, סנסו.

בכל שנה מייצרים בממוצע 10 יינות שונים – חלקם קבועים, חלקם מתחלפים, חלקם בשנות בציר מסוימות. היקב מייצר בין 20,000 ל-30,000 בקבוקים בשנה, לפי היבולים של הכרמים באותה השנה. התנודתיות נובעת מכך שהיקב לא קונה ענבים ולא מוכר ענבים ולכן התנודתיות. היקב מאושר כאורגני משנת 2021 (בנוסף לכרמים שמאושרים אורגני), ולכן מייצר יין אורגני מאושר – מהיקבים הבודדים בישראל.

עצמאות 2023 – האם הדיסטופיה של ענף היין קרובה?

ויקיפדיה: "דיסטופיה (באנגלית: Dystopia), ניגודה של אוטופיה, היא מציאות אנושית שבה שולטים יסודות חברתיים הנתפסים כשליליים". דוגמא: הספר וסדרת הטלוויזיה 'סיפורה של שפחה'

אלון גונן: בתאוריה יש מצב שאנחנו אוטוטו נפרד מהיקבים הלא כשרים, ויכול להיות אפילו שניפרד מכל הנשים שמתעסקות עם יין באשר הן – ייננות, כורמות, שיווק ועוד. בתאוריה יכול להיות שיהיה לנו פה רק יין מבושל, והיבוא הלא כשר לא יורשה להיכנס לארץ יותר, ובכלל רק יקבים שמשויכים למגזר החרדי יוכלו לייצר יין.

שנת עצמאות 75 למדינה עלולה להיות תחילתה של חזרה לעידן בית המקדש השני, שלפי ויקיפדיה נחנך בשנת 516 לפני הספירה בימי דריווש הראשון ועמד על תלו כ-586 שנים (לפי חז"ל המקדש עמד על תלו, כולל שנות בנייתו, 420 שנים), כשהוא היה מקום העלייה לרגל והעלאת הקורבנות.

בעצמאות 2023 הקורבנות עלולים להיות בני האדם שלא מסכימים עם השקפת העולם המשיחית דתית קיצונית של חלק ניכר מהיושבים עכשיו על כס השלטון, דוגמה לקורבנות אפשריים? זאב דוניה מיקב סוסון ים, לורי לנדר מיקב צפרירים, אסף קדם מיקב אסף, מוטי גולדמן מיקב וילה וילהלמה, צביקה פנטי מיקב אליגוטה, רמי נעמן מיקב נעמן וגם בטינה תלך איתו, אורי חץ וצוות שאטו גולן, עידו לוינסון עם גראז' דה פאפא, אסף גלאי מיקב גלאי, לינה סלוצקין מיקב קדמא, גדי שטרנבך מיקב הנס שטרנבך, אוריאל הררי מיקב שריגים, ועוד ועוד ועוד. הם יהיו הקורבנות להם לא ינגנו את המיסה בסי מינור של יוהן סבסטיאן באך. אַגנוּס דֶאִיש (Agnus Dei)  שפירוש שמה בעברית "שֶׂה הָאֱלוֹהִים".

אלה חלק מהיקבים והיינות שעלולים לעלות לעולה:

זאב דוניה מיקב סוסון ים – שנין בלאן 2020:  יין זה מסמל בצורה הטובה ביותר את האופי הנון-קונפורמיסטי של היקב. שנין בלאן הינו זן ארומטי עשיר ומהנה להפליא, שנשכח בארץ ו"קם לתחייה" בשנת 2007 על ידי יקב סוסון ים. הענבים מגיעים מכרם הנחלה האורגני. תסיסה בחביות עץ צרפתיות ויישון של 9 חודשים יצרו יין בעל טקסטורה שמנונית, גוף מלא, אפטר טייסט  ארוך. קשה לא להתמסר לעושר הטעמים שיין זה מעניק ברוחב לב.

לורי לנדר מיקב צפרירים – זינפנדל 2018: ענבי זינפנדל איכותיים מבית הגידול של אזור הרי יהודה. כמו כל דבר טוב בחיים, המפגש של לורי עם זן זה היה מקרי, והאהבה הייתה ממבט ראשון. מאז (בציר ראשון – 2011) הקשר רק התהדק, וכול שנה לורי ושייקה מחכים בכליון עיניים לבציר הזינפנדל. טיפול מדויק ומסור בזן כל כך מאתגר בטרואר של הרי יהודה, מעניק יין פירותי, מלא ומתובל, ומורכב בחך.

אסף קדם מיקב אסף – שיראז קיסריה 2018: יין עשיר בטעמים, מתאפיין בטעמי פרי אדום ושחור, דומדמניות, סיגליות, שוקולד, קפה וציפורן. צבעו עמוק והוא בעל סיומת ארוכה ומתמשכת. סדרה זו נקראת ״קיסריה״ על שם היחידה ב׳מוסד׳, בה שירת אביו של אסף, ומהווה אות הוקרה והערכה לפועלו.

מוטי גולדמן מיקב וילה וילהלמה – טיימלס 1120: טעימה יוצאת דופן מבציר 2006. ליין צבע בורדו עמוק, והילה בעלת נימה כתומה. האף עשיר ומנדב ארומות עץ ארז חרוך, נענע, טרגון ותימין, לצד דומדמנית שחורה בשלה. תחושת הפה נעימה, בעלת חמיצות מרעננת, גוף בינוני וטאנין בשל ורך. טעמי דובדבן שחור בשל, טרגון, קפה טרי לא קלוי, ועץ שרוף. היין עוצמתי ועשיר. אך עם זאת לא מכביד על החך.

עידו לוינסון מיקב גראז’ דה פאפא – לבן 2021: שרדונה אלגנטי בעל ארומת אפרסק ומלון, פרי טרופי, בריזת ים ומינרליות. ליין חומציות טבעית גבוהה ומאוזנת היטב, המובילה לסיום ארוך בטעמי וניחוחות אגוזי לוז. עדין ואלגנטי.

צביקה פנטי מיקב אליגוטה – סנג׳ובזה 2013: ארומות של פירות יער ודובדבן בשל, עשבי תיבול ופרחים יבשים. יין בן עשר מדהים.

רמי נעמן מיקב נעמן – עשר שנים אחרי 2013: יין העשור של היקב. בלנד בורדו מבוסס קברנה פרנק, קברנה סוביניון, מרלו ופטי ורדו. שופע בריחות וטעמים של דובדבנים טריים ופטל חמצמץ. עשיר מאוד, זועק לאוכל, מהמשובחים של היקב.

אורי חץ מיקב שאטו גולן – סירה 2018: ארומה של סיגליות, פירות שחורים בשלים, רמז לתבליני אפייה. שופע ומאוד מיוחד.

אסף גלאי מיקב גלאי – סוויטי 2005 Sweetie: יין קינוח בסגנון פורט. היין היוצא דופן הזה הוכן מענבים שנבצרו בבציר מאוחר, במצב של איבוד נוזלים והצטמקות, כשאחוז הסוכר בענב גבוה משמעותית לעומת רמתו לצורך יין אדום יבש רגיל. זהו "פורט" שמיוצר מחלקת כרם אחת במשק יין, משנת בציר אחת, לא מיוצר ביקב כל שנה אלא רק אחת למספר שנים.

לינה סלוצקין מיקב קדמא – לירה 2018:  היין שמורכב מארבעה זנים: שיראז, מלבק, קברנה סוביניון, פטי ורדו, עבר תסיסה איטית של 4 חודשים בכדי חרס, והתיישן בחביות עץ אלון צרפתי במשך 14 חודשים. צבעו בורדו כהה עם גוון רימוני סגלגל. בארומה מורגשים תבלינים ציפורן וקינמון, עץ אלגום, דובדבנים מיובשים, עלים יבשים. טעם עדין אך מורכב, עגול ורך, עם סיומת פירותית רעננה.

גדי שטרנבך מיקב הנס שטרנבך – לה ג'נבא 2017: 87% סירה ו-13% רוסאן. יין מאוד מורכב. משחק טוב של עולם ישן עם טאצ' מעניין. עשיר ומתובל, בשרניות במיטבה. ארומות של פלפל שחור ופטריות יער טריות. הסיומת מתובלת ומאוד עשירה.

אוריאל הררי מיקב שריגים – באריק 2013: קברנה סוביניון עם תוספת של קברנה פרנק. יין מאוד עשבוני, פטל שחור, פלפל שחור. בכלל התיבול מאוד עשיר ביין הזה, עם נגיעות של בשר מעושן. סיומת של אקליפטוס, וניל, וחמיצות דובדבנית מקסימה.

לסיכום: בסוף אנחנו ננצח את כוחות האופל. ודרך אגב, כשבאך כתב את המיסה בסי מינור אגנוס דאי שהתנגנה במשך שבוע בערוץ 2 בעת הלוויית יצחק רבין ראש הממשלה שנרצח על ידי בן בליעל, הוא בעצם חשב על ישו. אגנוס דאי זה הכינוי לו זכה ישו בברית החדשה, והדימוי היה מושלם. שניהם, ישו ורבין, היו כמו שֶׂה האלוהים שהוקרב על מזבח המטרה העליונה.

יונתן לבני באיש הענבים – בית פתוח ל–75 שנות עצמאות

אילו היו שואלים אותי – ולא שאלו, למי מאנשי היין מגיע להשיא משואה ליום העצמאות, אין ספק שהייתי מציע להעניק את הכבוד לחיים גן, הבעלים של איש הענבים ביפו. אם יש מישהו שתורם רבות כל כך להכרת יינות ישראל ולהיכרות מעמיקה עם הייננים והיקבים בישראל, בין שהם גדולים ובין שהם יקבי בוטיק קטנים – הוא האיש. אך כאמור אין לי השפעה על הנושא, למעט הבעת דעה אישית כאן בטריטוריה שלי.

ממש לפני יום העצמאות התקיים בבית איש הענבים ביפו  במשך יומיים, אירוע בו נפתחו ונמזגו 76 בקבוקי יין ישראלי – 75 כשנות המדינה ואחד השנה הבאה. הבקבוקים התפרסו על פני ארבעה שולחנות, וסווגו ליינות לבנים, רוזה, אדומים ויינות שונים. מחירי הבקבוקים שנמכרו בבית הפתוח היו יותר מסבירים, וכמעט ללא הבדל בין מחיריהם בחנויות יין למחיר באיש ענבים.

כמובן שלא יכולתי לשתות, ואפילו לא לטעום, 75 יינות שונים, מאחר שבוודאי הייתי משתכר, למרות שלפעמים אני חושב שאלכוהול זורם בעורקיי ולא דם. בחרתי מספר יינות ואלה רשמיי:

יקב קדמא – רזרב 2018: עשוי מ-40% ענבי פטי ורדו, 40% קברנה סוביניון ו-20% שיראז. היינות תססו במשך 4 חודשים בכדי חרס ובחביות, ובהמשך עוד 24 חודשים בחביות עץ אלון. יין טעים, רגוע וממלא את הפה, ואינו מגלה טעם מופרז של חבית. המחיר 160 ₪ – ב-140 ₪ יהיה VFM (תמורה למחיר).

יקב שילה – סוד פטיט סירה 2020: עשוי מענבים שמגיעים מהחלקות המובחרות של היקב. היין התיישן בחביות עץ אלון צרפתיות שנבחרו במיוחד ליין זה. פטיט סירה במיטבו, זן עדין אבל מאוד ייחודי בטעמיו. בכלל, שילה הוא לטעמי מהיקבים הטובים שלנו. המחיר 140 ₪ – VFM.

יקב רמת הגולן – רום 2019: מורכב מ-52% קברנה סוביניון, 24% סירה ו-24% מרלו שנבצרו בכרמים ברמת הגולן. היין התיישן 18 חודש בחביות עץ אלון צרפתי. יש לו טעמי טבק ובשרים מעושנים. יין מלא ומורכב, שזקוק לעוד זמן התיישנות. יין שנחשב לאחד מהטובים של היקב, שנמצא בימים אלה מתחת לרדאר משום מה. המחיר 750 ₪ לבקבוק. VFM? ממש לא.

יקב סוסון ים – אנטואן 2020: עשוי בעיקר מענבי סירה, עם תוספות של סנסו, קונואז, מורבדר וסינסו, כולם מהכרם האורגני של זאב דוניה היינן במושב בר גיורא, שהתיישנו 18 חודש בחביות. זאב הוא המנצח על תזמורת הזנים השונים, או ה"תבלינים" כפי שהוא מכנה את התוספות לזן העיקרי. התוצאה משובחת. יין בעל גוף מלא אך לא כבד, טאנינים קלילים, חמיצות מאוזנת וסיום שלא נגמר. הנאה צרופה. המחיר 135 ₪ – VFM.

יקב דרימיה – קברנה סוביניון 2021: – 100% ענבי קברנה מגפנים הגדלות בחבל יתיר בגובה 780 מטר, 22 חודשים בחבית. יין רענן בעל חמיצות נעימה של פרי שחור ובשל. קברנה סוביניון מיוחד ושונה עקב תנאי מזג אויר שונים השוררים באזור אקלימי מיוחד זה. יקב דרימייה עושה בדרך כלל יינות מוצלחים, וזו דוגמא אופיינית לעשייה המיוחדת של היקב בראשות אלעד ונאוה מובשוביץ. המחיר 120 ₪ – VFM.

יקב אמפורה – בלאן דה נואר 2021: יקב אמפורה עבר תהפוכות לא מעטות בשנותיו. דבר אחד שלא השתנה הוא המיקום והבניין המקסים בו היקב שוכן בכרם מהר"ל. היינן הוא מאירם הראל. זהו בלאן דה נואר מענבי סירה, קריניאן וסנסו מהגולן, מהגליל ומבנימינה, כשהתירוש ליין תסס במיכלי נירוסטה מבוקרי טמפרטורה. ליין צבע אפרסק בהיר, מכיוון שיוצר מענבים אדומים בהליך עשיה של ענבים לבנים, וזה גם יחודו. יין עם חמצמצות עדינה, טעמים של דובדבן ותות עדין. כיפי ביום חם כשהבקבוק מקורר היטב. המחיר 85 ₪ – VFM.

יקב בנימינה – GREEN BIN רוזה 2022: הרבה יינות של יקב בנימינה הוטעמו באירוע זה, שהרוזה גרין בין 2022 הושק בו לראשונה. סדרת גרין בין החדשה של היקב נוצרה על ידי היינן יונתן שוטס בהשראת יינות "וינו וורדה" ירוקים מפורטוגל – אהבתי החדשה. עשוי מ-100% ענבי גרנאש אדומים מכרם בגליל התחתון, בו חם ביום וקר בלילה. הענבים עברו סחיטה עדינה תוך מגע קצר עם הקליפות, ותסיסה איטית ביותר בטמפרטורה נמוכה. יין ורוד, בהיר בעל ארומה נחמדה. חמיצות מעודנת, מתיקות עדינה וסיומת נחמדה. שאפו ליקב, ליינן ולעשייה. המחיר 90 ₪ – VFM.

יקב ארזה – אוטר Auteur 2019: היינן פיליפ ליכטנשטיין קורא לעצמו 'אמן יין', ובעלי היקב מדברים עליו כגאון שעלה ארצה מצרפת. היקב שוכן במעלה אדומים, באזור התעשייה בו פועלים מספר יקבים בבעלויות שונות של בני משפחת שור, שמייצרים מיליוני בקבוקים ברמות שונות. האוטר הוא יין קברנה סוביניון מענבים מכרם בגליל העליון. יין מאוד עוצמתי שהתיישן 24 חודש בחביות עץ אלון צרפתיות שמורגשות היטב בעת השתייה. המחיר 140 ₪ – ב-120 ₪ הוא היה VFM. קצת יקר מדי לתוצאה למרות כל ההייפ סביבו.

יקב ירושלים – וינדמיל פרוג'קט קברנה סוביניון 2018: עוד יקב באזור ירושלים – שוכן באזור תעשייה עטרות. משתייך לפרויקט "המצוינות" של היקב על פי הגדרתו. מיוצר מחלקות כרם מיוחדות, בהתערבות מינימלית של היינן. קברנה סוביניון יבש מאוד, עם מתיקות עדינה בסיום. גוף מלא וסיומת ארוכה. המחיר 100 ₪ – ממש VFM.

טעמתי מאותה סדרה גם את השרדונה רזרב 2022 שהושק באירוע. שרדונה יבש עם טעמים מצוינים של לימון ושל אגס. המחיר 95 ₪ – מציאה. VFM כמובן.

יקב כרם שבו – שנין בלאן 2021: – שנין בלאן הוא הזן הלבן האהוב עלי. אני רק מצטער על כך שבארץ מייצרים שנין בלאן יבש בלבד, לעומת עמק הלואר למשל והכפר וובריי, שם תמצאו גם יינות שנין בלאן מתוקים למחצה ומתוקים לגמרי. השנין בלאן של גבי סדן מיקב שבו הוא מהשנינים היבשים הטובים בארץ. עשוי מענבים מהגליל העליון, ותסס בחביות ישנות במשך כשנה. יין אלגנטי ומינרלי, עם חמיצות נעימה וסיומת ארוכה. יש לו ריח וטעמים של תפוחים ירוקים, המאפיינים את הזן. המחיר 110 ₪ – בהתחשב באיכות VFM.

כרם ברק – סולטנינה 2022: ממשיכים לחפש בארץ זנים מקומיים של פעם. אחרי הדבוקי ודומיו, כרם ברק של היינן יוסי רוזנברג במושב בקוע, מייצר יין לבן מענבי מאכל סולטנינה, או תומפסון בלעז, שלא מתיימרים אפילו להיות ענבי יין. הושק באירוע. גימיק נחמד אבל לא מהנה, בלשון המעטה. המחיר 90 ₪ – לא VFM בהתחשב בתוצאה.

יקב קסטל – C בלאן דה קסטל 2021: אין כמעט יקב ישראלי המייצר יינות לבנים שאינו מייצר שרדונה. התחרות עצומה, והזן מוכיח עצמו כמתאים למזג האויר החם במקומותינו. קסטל של אלי בן זקן, היה מהיקבים הראשונים שייצר בארץ שרדונה בליגה בינלאומית של איכות, החל משנת 1998. אודה ולא אבוש – אני חסיד של השרדונה של קסטל. יין חמאתי, מורכב, ללא קיצורי דרך. מינרלי, אגוזי ומלוני כאחד. כמו בכל שנה, גם ה-2021 בולט באיכות טעמיו. המחיר 150 ₪ – בהתחשב באיכות יוצאת הדופן VFM.

יקב דלתון – White of Earth סוביניון בלאן 2021: יין שהושק באירוע. עשוי מענבי סוביניון בלאן מאזור גידול אלקוש שבגליל העליון, שגדלים בוואדי של נחל מתת ומתיישנים בכלי חרס. היינן גיא אשל. זהו יין בהיר, ארומטי מאוד, עם בוקה חזק ופירותי ביותר כיאה לסוביניון בלאן. איני יודע מדוע צריך להוסיף לו שם אנגלי – אולי כי אנגליה היא המקום ממנו עלו מייסדי היקב ובעליו, משפחת הרוני. בכול מקרה סוביניון בלאן מהטובים המיוצרים בארץ לטעמי. המחיר 100 ₪ – VFM.

יקב תלם – רוזה 2021: יקב אורגני שממוקם באזור תעשייה לוטם בגליל המערבי. פעם ראשונה ששתיתי יין שלו, ויין זה הושק באירוע ה-75 באיש הענבים. הייננים הם יונתן קורן ויניב קמחי, והיין יוצר עבור יקב תלם על ידי יקב פינטו בדרום. רוזה מעשוי מ-39% ענבי קברנה פרנק, 37% שיראז ו-24% ברברה, מגפנים נטועות  על אדמה סלעית. רוזה טעים, ממש מרווה, והענבים האדומים שיצרו אותו תרמו לטעם מורכב ועדין כאחד. המחיר 90 ₪ – VFM.

אשרה 2019: היין שסוגר את הטעימה שלי באירוע. אֲשרָה היא דמות במיתולוגיה הכנענית – אלת הבית של ארץ כנען. היא גם מיזם של חיים גן בשיתוף יקב אמפורה. היין הינו בלנד של 45% קברנה סוביניון, 45% מרלו, 5% קברנה פרנק ו-5% סירה, והתיישן בחביות עץ צרפתי חדשות במשך 18 חודש. אין ספק כי חיים גן יודע מה הוא עושה. בשתי מילים: יין נהדר. המחיר 220 ₪ – יקר מאוד. ובכל זאת מה אומר? ב-160 ₪ יהיה VFM.

יונתן לבני מבקר את אורנה לב מיקב אדם – מורשת ונוסטלגיה

באוקטובר 2020 פורסמה כאן כתבתי על יקב אדם של הייננית אורנה לב. הנה עברו למעלה משנתיים, ובין יום הזיכרון לשואה ולגבורה ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות, נפגשה קבוצת היין "יין ישמח לבב אנוש" של אורית גלעד, בביתה של אורנה בכוכב יאיר. מביקור של  חברותא, שתיית יין ואוכל, הפך המפגש לערב נוסטלגי אבל מלא גאווה, על משפחת האלוף יקותיאל אדם ז"ל – קותי, כפי שהוא מוכר לרבים ושל משפחת רעייתו, הוריה של אורנה. ישראל היפה והמיוחדת, אולי זו של פעם, כל כך בלטה בפרק זמן זה שבין המועדים, וכך גם סיפורה המיוחד כל כך של המשפחה.

שורשי משפחתה של אורנה הם מקווקז. בשנת 1906, לאחר ביקורו של תיאודור הרצל בקווקז, החליט יקותיאל ראביוב, הסבא רבא של אורנה, לעלות לארץ ישראל. אלמן מטופל בתינוקת, הוא הצטרף לארגון "השומר", שם נפל במהלך שמירה בפרדסי פתח תקוה והותיר אחריו תינוקת יתומה מהוריה. בבית הקברות של פתח תקוה הוא נקבר כבן בלי שם, תחת מצבה עליה נרשם "כאן טמון שומר קווקזי אלמוני". רק שישים שנה לאחר מכן הצליחה אותה ילדה יתומה, סבתא אלישבע – סבתה של אורנה, לפתור את התעלומה ולגלות שאביה קבור שם.

למשפחת אמה של אורנה היה חלק הרואי ונכבד בתקופת השואה, וסיפור הצלתה הוא סיפור מרתק ומרגש. האלוף יקותיאל (קותי) אדם ז"ל, אביה של אורנה, שסיפור חייו ותרומתו הגדולה למדינת ישראל היו במרכז ערב היין בביתה של אורנה. במלחמת לבנון ב-1982 הוא נהרג מיריית צלף ליד העיירה דאמור. אורנה היא גם אחותו של אלוף מיל. אודי אדם.  זו אכן, משפחה של אלופים, ששמם מככב בשמות היינות שאורנה מייצרת מאז 2014.

את היינות, כ-4,000 בקבוקים בשנה, היא מייצרת מענבי כרם ששטחו 5 דונם ברמת צבאים ליד רמת צבי מול גבעת המורה, השייך לה ולבן זוגה רוני לב, ובו הם מגדלים 7 זנים ים תיכוניים אופייניים. לא תמצאו בו קברנה סוביניון או מרלו, אבל כן זנים ים תיכוניים על פי הגדרתה: סירה, קריניאן, מלבק, גרנאש, ויונייה, רוסאן וקברנה פרנק. הכרם נטוע על קרקע פורייה עם מעט בזלת, במדרון עם שיפוע מתון הנהנה ממסדרון אויר עם רוחות מערביות ומזרחיות לחילופין. אורנה נעזרת באגרונום שמייעץ לה כיצד לטפל בזנים השונים. כל זן מהענבים נבצר בזמן שונה על פי אופיו, כולם בבציר ידני, כשכול בני המשפחה וחברים קרובים מסייעים.

את היינות שלה מייצרת אורנה ביקב שורק בקיבוץ נחשון. רוב היינות עוברים תסיסה תוך שימוש בשמרים טבעיים הגדלים על הענבים, ללא תוספות של שמרים מחו"ל. והנה היינות שטעמנו:

אלישבע 2022 – יין רוזה יבש שנקרא על שם סבתה של אורנה. מורכב מזנים אדומים: קריניאן, גרנאש, סירה, מלבק וקברנה פרנק. הענבים נבצרו ברמת הבשלה נמוכה, ושהו 6 חודשים בחביות עץ אחרי סחיטה עדינה ביותר. 10% אלכוהול ביין – אחוזים נמוכים.  ממש מרווה ביום חם כשהוא מצונן כדבעי. קליל עם בוקה נעים, וטעם מצויין של רוזה עדין. המחיר 90 ₪ – VFM.

בלאן דה נואר 2022 – יין לבן במהדורה מוגבלת, שמורכב ומופק מענבים אדומים מזן גרנאש. הגרעינים הוסרו בעת ה-press העדין של הענבים, כדי שהקליפות האדומות לא ישפיעו על היין – 11% אלכוהול, סיומת מעט מתוקה. לא קל ליצור יין לבן מענבים אדומים, הזקוקים להתערבות יינן משמעותית בהרבה מהנדרש מיין לבן שמיוצר מענבים לבנים. אורנה טוענת כי "יין לבן מענבים אדומים סובל מטעויות, ויש לשמור עליו כמו על עובר" – היא הצליחה. המחיר 120 ₪ – ב- 110 יהיה VFM .

רוסאן 2022 – יין לבן יבש מענבי רוסאן. מאוד מינרלי, ללא בוקה אופייני וגם בטעם לא אהבתי אותו. לא אופייני לענבי רוסאן והטעם מאוד לא ברור. המחיר 110 ₪ – לא VFM בהתחשב בתוצאה.

פרא אדם 2021 – יין אדום יבש, עשוי מ-95% ענבי קריניאן ו-5% מלבק. עבר תסיסה ספונטנית בחביות עץ במשך 13 חודשים. יין טעים, מקסים, ומראה יכולת עשייה מעולה מענבים איכותיים, מכרם שמבליט את הטוב שבהם. טעם אופייני לזן הקריניאן שמתאים כל כך לנוף ולטעמי ארצנו. שאפו. המחיר 120 ₪ – VFM בהתחשב באיכות.

קותי 2021 – יין אדום ויבש בתסיסה ספונטנית ללא שמרים חיצוניים, עשוי מ-95% ענבי סירה ו-5% ענבי גרנאש. יין כמעט שחור בצבעו שיש בו גם מעט קליפות גרנאש, ובזמן העשייה נוספו לו כ-2% ויונייה לעיגול פינות. מיינות הסירה הטובים ששתיתי לאחרונה. הזן כל כך מתאים לארץ כמו כפפה על היד. עצמו עיניים ותחשבו שאתם שותים יין מעמק הרון. המחיר 120 ₪ – ממש VFM.

קברנה פרנק 2017 – רוב הענבים הגיעו מהישוב מטע ליד צור הדסה בהרי יהודה. בוקה נהדר, ממש פרחוני, עם טעם אופייני ביותר לזן הענבים שמצליח בכול כך הרבה ארצות. 13 חודשי חבית נותנים עומק וטעם מחניף. חגיגה. טעמנו גם את הפרנק של שנים אחרות, שזקוקים לעוד זמן לפני השתייה. המחיר 120 ₪ – VFM.

קברנה פרנק ועוד 2018 – 53% קברנה פרנק, 16% סירה, 16% מלבק, 11% גרנאש, 4% קריניאן. תזמורת של ענבים שונים, כולם מהכרם ברמת צבאים, שיוצרים לטעמי את אחד היינות הטובים של היקב ומוכיחים את כשרונה הרב של  אורנה. יין פשוט מדהים. רק עבורו בלבד היה כדאי להגיע לאירוע. המחיר 130 ₪ – שווה כל שקל. VFM.

יקב נחמני – מיקב ביתי ליקב ממוסד

רני רוגל: פוסט הפייסבוק של דוד נחמני מיקב נחמני, משך את תשומת ליבי: "אני רוצה לברך את שקד בתי האלופה, על שהחליטה להגשים חלום ולהקים יקב חדש ליקב נחמני, והפכה את מפעל חיי למפעל חייה. אין מאושר וגאה ממני על הבחירה להמשיך את דרכי. אני איתך לאורך כל הדרך, מחכה לעשות יחד את הבציר הבא, שנינו ביקב החדש שבנית לנו". תודו – מרגש ומסקרן. לא התעצלתי ושוחחתי עם האב ובתו, דוד ושקד נחמני.

בשנת 2003 ייצר דוד נחמני את היין הראשון שלו בבית שביישוב הקהילתי גן-נר בגלבוע, מ-200 קילו ענבי מרלו שקיבל מחבר לעבודה. כל המשפחה עבדה איתו, כולל דריכת הענבים ברגליים.

דוד ופרנסס רעייתו לא ידעו לעשות יין, ונעזרו בתחילת דרכם בספר Winemaking at Home – מדריך לעשיית יין בבית, שנכתב (באנגלית) ב-1983 ואוייר על ידי סב המשפחה, אביה של פרנסס, היינץ קורט ואשתו ג׳נסט, יחד עם MW פאט סימון. הספר פורסם בזמנו באנגליה, ועד היום נמכר באמזון ואיביי, ולא פחות חשוב –  מהווה את שפת המיתוג החדש של היקב ומשמש לתוויות היינות.

בשלב הבא קיבל דוד מחבר מתנת יום הולדת: סדנת טעימות יין ב'איש הענבים' במשכנו הראשון ביפו. לידו ישב היינן יעקב אוריה, שהמליץ לדוד ללמוד בבית הספר ליין שורק של ניר שחם. דוד נרשם וב-2004 למד עשיית יין בבית עם אשתו פרנסס, ובהמשך קורס חביות.

את היין עשו כתחביב בהמשך לעבודתו היומיומית של דוד, והנה עוד שלב: ב-2005 הגיעו לביקור אצלם חברים מדרום אפריקה שארגנו לדוד עבודה ביקב גדול בסטנבוש יחד עם סטודנטים שהגיעו לשם לשישה שבועות, בהם התגורר בבית אירוח בחצר היקב.

הייצור בבית התפתח וגדל, והגיע עד 7,000 בקבוקים בשנה. כשהבת שקד הצטרפה לעבודה ביקב לפני חמש שנים הכמות דווקא ירדה לאור ההחלטה אז לייצר רק יינות אדומים. "זה היה תחביב, לא חייתי מזה", ענה לתמיהתי על הפחתת הייצור.

כרמים וענבים

כנהג במפעל בתחילת פעילות היקב, הגיע דוד למושב כרם בן זמרה הנחשב והנחשק בזכות איכות ענביו, ופגש את משפחת מילס שהציעה לו ענבי מרלו וקברנה סוביניון אותם קנה ממנה במשך שנים, ולאחר מכן מכורם אחר בכרם בן זמרה. מכורמים במקומות נוספים הוא קנה וקונה זנים אחרים: שיראז, פטי ורדו, פטיט סירה, מרלו, מורבדר וקברנה פרנק.

המשפחה חזרה גם ליינות לבנים, מן הסתם בגלל תקופת הקורונה שהטיבה עם היקבים הקטנים, ולכן קונים ענבי שרדונה, סוביניון בלאן, וגרנאש בלאן.

שקד – הכוח הצעיר של יקב נחמני

שקד הגיעה לעולם היין דרך האירוח, אם כי בילדותה התלוותה לאבא דוד בתהליכי קליטת הענבים וייצור היין. לפני חמש שנים היא חזרה לגן-נר, והצטרפה לפעילות האירוח במרכז המבקרים של היקב – בבית ובחצר. "פרסמנו במקומון, קידמנו את האירוח דרך שכנים וחברים, פתחתי ליקב דף אינסטגרם, העליתי תמונות של הבית והחצר, והאירוח תפס מהר מאוד עם יותר ויותר אנשים", היא אומרת. "כך היה עד הקורונה, וכשהגיעה תקופת הקורונה אז היה "פיצוץ" חיובי, והחלטתי שאני רוצה ללמוד מקצועית את תחום היין. למדתי כורמות וייננות בתל חי תוך כדי העבודה באירוח ביקב".

שקד נכנסה גם לעבודה המקצועית ביקב בעשייה משותפת של יינות לבנים ורוזה עם דוד, ובמקביל לימודי טעימות  ושדרוג ידע ויכולות ב-WSET (רמות 2 ו-3). כשסיימה עלה קצב האירוחים ביקב ומלאי היינות נקנה מהר (היינות נמכרים רק ביקב), ואז בא המפץ הגדול של הזכייה בציון 97 ובמדליית פלטינום מהמגזין Decanter על בלנד 'שירה' מארבעה זנים: קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק ופטי ורדו. היינות פשוט אזלו והיה צריך להחליט: האם רוצים לעשות יין כתחביב או לקחת את העשייה קדימה.

כשדוד החליט לפרוש לגמלאות, הבינה המשפחה שאי אפשר להמשיך לקיים את פעילות ייצור היין והאירוח בבית – "המון אנשים הגיעו ליקב, ובגלל השטח המצומצם היו לנו הזמנות לחודשיים-שלושה קדימה", אומרת שקד. וכשדוד החליט או הסכים להתקדם, לקחה שקד את העניינים לידיים. קודם כל היא חיפשה מקום מתאים, ומצאה. היקב החדש ממוקם לא הרחק מהיישוב גן-נר, בעמק יזרעאל במבנה משנות ה-40 של המאה הקודמת, ששימש כבית אריזה. כאן יש מספיק שטח עבור מיכלים גדולים חדשים שיתאימו גם לגידול עתידי, למתקני הייצור של היקב ולאחסון היין, וגם למרכז מבקרים מרווח.

להרגיש את המקום החדש

היקב החדש עדיין לא פועל – זה יקרה באמצע יוני השנה. בסוף שבוע זה מארחים בפעם האחרונה בבית, ואז תתחיל ההתארגנות למעבר וההתמקמות ביקב החדש. לא ציינתי את מיקומו, גם לא את היקפי הייצור בו. לא כי שכחתי כי איני יודע – שקד שומרת על מסתוריות. איני יודע היכן היא עבדה בשנים שקדמו ללקיחת העניינים ביקב לידיים, אבל החשאיות מעלה אצלי השערות.

אז אולי כמויות? "השנה אני רוצה להרגיש את המקום החדש, ונעבור עוד בציר אחד של מה שאוהבים ומכירים אחרי עשרים שנה שעשינו יין בבית. בשנה הבאה זה יהיה דבר אחר, עם תוכניות לשנים קדימה שאני לא רוצה להיכנס לפרטיהן", כך שקד. חשאיות, כבר ציינתי.

מי שיעבדו ביקב הם שקד ודוד נחמני. מבחינת האירוח, בעוד שבבית ניתן היה לארח 50-70 מקסימום, מרכז המבקרים ביקב החדש בנוי לאירוח ומותאם להיקף יותר גדול, לא רק יומיים בשבוע אלא במענה רחב יותר, כולל ערבי קונספט. "עדיין אני רוצה לא לגדוש את המקום באנשים, ולתת להם חווית אירוח אינטימי של יין".

כל הפרטים בדף הפייסבוק של יקב נחמני ובאינסטגרם

24.5.23: פסטיבל יין במתחם התחנה ירושלים לקראת שבועות

48 יקבים ויבואנים יטעימו יינות לקראת חג השבועות בפסטיבל ראשון של נתי נעים מ -MyYain בירושלים. תשלום של 109 ₪ יאפשר למבקרים טעימות חופשיות בכוס קריסטל שיקבלו מתנה, וגם זיכוי  בסך 25 שקלים לרכישת יין. האירוע יתקיים כחלק מיום הולדת 10 למתחם התחנה הראשונה בירושלים, וישתתפו בו יקבים קטנים לצד גדולים. רביעי 24.5.23 מ- 18:00 עד 23:00 מגיל 18 ומעלה.

היקבים המשתתפים (לפי סדר א-ב): יקב 1848, יין אבא, מזקקת אולגר, יקב אוליזה, אספיריט יבוא (יין בעיר), אקרמן יבוא, מזקקת באסל (ערק), יקב בזק, יקב בנימינה, יקב בן עמי, יקב בן פורת, מזקקת גולני, יקב גוש עציון, דוד מלך הערק, הולי קאט, מזקקת הולנדר, מבשלת הכורדי, יקב הנס שטרנבך, יקב הרצוג, וינה מימורילס (ספרד), יקב ורמיליון, יקב ירושלים, מזקקת ירושלמי, יקב כינור דוד, יקב כרמל, יקב לב אדם, יקב לביא, יקב לואיס, יקב מבצר עתלית, מיזון סרלה, יקב מירון, יקב מרשה, יקב עגור, יקב עונה, יקב פסגות, יקב צוף, יקב ציון, מזקקת קצרין, יקב רובין, יקב רותם, שאטו רמו, יקב שור, יקב שילה, מבשלת שריגים, יקב תבור.

פרטים וקניית כרטיסי כניסה כאן