כשרות צהר: אותה גברת בשינוי אדרת
אלון גונן: לאחרונה קיבלתי מיחסי הציבור של 'ארגון רבני צהר' מייל עם רשימה גדולה ומכובדת של יקבים ישראלים שביקשו את כשרות צהר, ולרגע חשבתי שמשה רבנו בעצמו נותן ברכתו ליקבים הללו.
מנהל אגף כשרות בצהר, יהודה זיידרמן, כתב במייל: "אנו שמחים על המגמה שהולכת וצוברת תאוצה, ועל כל יקב שמצטרף לכשרות שלנו והאמון שהציבור נותן בכשרות צהר, ומייחסים משמעות גדולה להמשך התרחבותנו והעמקת שורשיה בקרב יקבים ישראלים ומוסדות קולינריים".
אני לא בא להוקיע את כשרות צהר – זה האני מאמין שלהם, והרצון שלהם לנגוס בשליטה של הרבנות הראשית שנהנית על פי החוק מהבעלות על המותג "כשרות", וגורפת לקופתה מיליוני שקלים כשהיא מעסיקה רק את מי שחפץ ביקרה. אבל איני יכול שלא לגחך ולרחם על אותם יקבים שאינם שמים לב לכך שהם כורים לעצמם את הבור, לאט אבל בטוח. הרי מלבד הרבנות הראשית אין לאף גוף במדינת ישראל אפשרות לתת תעודת כשרות; לא הרב לנדא, לא העדה החרדית, לא הרב מחפוד ואפילו לא הרלב"ד. כך גם לארגון רבני צהר אין רשות חוקית לעשות זאת, כי השליטה היא בלעדית של הרבנות הראשית. המלחמה שמנהלים רבני צהר כנגד רבני הרבנות הראשית היא מלחמת עולם בין שתי כתות, והיקבים הם רק סוג של תחמושת, ורק מנוצלים ולא יותר.
15 היקבים שהצטרפו לאחרונה להשגחה של ארגון רבני צהר הם יקבי בוטיק קטנים, לא מהמשפיעים על ענף היין הישראלי – שלרובו יש תעודת כשרות רבנות ראשית על פי החוק, והם יקבים שרוצים "ללכת בלי ולהרגיש עם": כהנוב, אבנר, יונה, מיקה, נווה ימין, רותם, שדה בוקר, שורר, נאור, צוף, שטיינמץ, סומק, רוגלית, ליבנה וכרם ברק. אלה יקבים שכל אחד מהם מייצר כמה אלפי בקבוקים בשנה.
אני תוהה אם כיתוב של השגחת או בפיקוח רבני צהר יעזור להם למכור את היין באולמות אירועים, בתי מלון, רשתות שיווק, חנויות יין של המגזר הדתי או באל על. התשובה היא ממש ממש לא. נאדה, אפילו לא בקבוק אחד, ומדובר בקשקוש מוחלט. הדבר אפילו יכול לפגוע בהם, אם אחד היקבים הללו ירצה לקבל חותמת "כשר" חוקית.
כאמור, המלחמה בין הרבנים בשיאה, והיא מתנהלת גם על חשבון היקבים הללו, ושימו לב איך הפוליטיקה מגויסת אף היא למלחמה זאת, ואילו דברים נכתבו על ארגון רבני צהר ומערך הכשרות שלהם.
שר האוצר ח"כ בצלאל סמוטריץ כתב: "צהר טרפדו חוק לשיפור הכשרות. לא ניתן לזעוק על הצורך בשיפור המערכת ביד אחת, בעוד היד השנייה מונעת את שיפורה של הרבנות הראשית".
במכתב של חיים מלכה, ראש ענף אכיפה דרום, היחידה הארצית לאכיפת חוק איסור הונאה בכשרות, נאמר: "צהר לא יודעת לעמוד בנהלי כשרות שהיא מציבה לעצמה. הצורך שלה להראות הצלחה וקבלת עסקים תחת כשרותה, עומד מעל לנהלי הכשרות של עצמה. הרב דובדבני (הכוונה לרב אורן דובדבני שעמד בעבר בראש מערך הכשרות של ארגון רבני הצהר. א.ג) לא מומחה בעל שם, אינו מוכר בגופים בינלאומיים כמי שניתן לעבוד איתו בתחום. לרב דובדבני יש בעיית שיקול דעת אמיתית הנתונה בסמכות נותן הכשרות, כמו היקף השגחה, הפרדה בין טריפות, יכולת טיפול בבעיות כשרות. לכן אין להבנתי משמעות אמיתית להתחייבות של צהר פיקוח מזון לעמוד בנהלי הכשרות, כשחלקים רחבים נמצאים תחת סמכות רב שאינו עומד בנהלים, אינו מוכר, ואינו מטפל בבעיות שנמצאות אצלו בבית העסק."
זקני הרבנים הביעו את התנגדותם הנחרצת לכשרות צהר, מחו נגדה, ופרסמו בנושא מאמרים. למשל הצהרה עליה חתומים עשרות רבני הציונות הדתית: "כל פגיעה בבלעדיות של הרבנות הראשית, משמעותה נזק בלתי הפיך למערכות הדתיות במדינה. אל לנו להתפתות לקולות הנשמעים ומבקשים להקים מערכת נפרדת, לכשרות או לתחום אחר בחיי התורה בארץ ישראל. הקמת מערכת פרטית מזיקה להמשך ההתקדמות בנושאים הללו".
הרב יעקב אריאל, שכיהן בעבר כנשיא ארגון רבני צהר: "אני אומר כאן חד משמעית – אסור לאכול במסעדות ובתי מלון שכשרים בכשרות פרטית כזאת. אסור לאכול שם אלא רק להסתמך על הרבנות הראשית לישראל ושליחיה רבני הערים בכל עיר ועיר". בראיון נוסף אמר הרב אריאל: "הציבור חושב שזו כשרות כי חתום עליה רב. אסור לאכול מהכשרות של צהר, זה לא כשר, שיהיה ברור חד-משמעית".
הרב חיים דרוקמן ז"ל, שהיה נשיא איגוד ישיבות ההסדר ויושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, אמר: "זה מעשה שלילי ביותר, כי כל פגיעה באחדות של הכשרות טומנת בחובה סכנה של הרס הכשרות. לא נעים לי להעמיד את הדברים כך, אבל אם הרב סתיו היה הרב הראשי, רבני צהר היו מקימים רבנות נפרדת? יש לנו רבנות ראשית אחת ואותה יש לחזק, ואם צריך אז לשפר, אבל בוודאי לא לפגוע".
אז איך זה עובד וכמה זה עולה?
כמובן שגם בארגון רבני צהר אין שום דבר בחינם והכל עולה כסף, כי גם ארגון רבני צהר רוצה לדאוג לאנשים שלו לתעסוקה ולמשכורת. ליקב יגיע נציג של צהר שילמד את הפעילות ויחליט על היקף הכשרות הנדרש, ובהתאם לזה ייקבע מחיר שמשקף את מספר הביקורים השבועי, זמן הפיקוח וזמן הנסיעה. צהר בונה לכל עסק חבילת כשרות אישית בהתאם, לה נקבע המחיר, ולכן אין מחירון כללי שווה לכול.
אפילו חילוני גמור כמוני לא יכול שלא לגחך על ההחלטה של ארגון רבני צהר לתת "כשרות רטרואקטיבית" ליקב כהנוב בגדרה. בעל היקב, אבי כהנוב, ביקש לקבל הכשר ליין שחלקו יוצר לפני עשר שנים, כלומר בשנת 2013. במערך הכשרות של צהר ביצעו מבצע בלשי שכלל הצלבת עדויות, ואפילו איתור הפועלים שעבדו ביקב בייצור היין באותה תקופה. לאחר שאלה אישרו שהם מי שייצרו את היין, והרב דובדבני שהיה אז בתפקיד הגיע למסקנה שהגרסאות שלהם אמינות, אחרי שאלות הצלבה ושאלות עומק, היין אושר ככשר, שכן הפועלים שייצרו את היין היו עובדים דתיים תושבי האזור.
הסיפור הזה הוא בדיחה, ורק ממחיש כמה מגוחך העניין הזה, וכמה היקבים שמבקשים להצטרף ולקבל כשרות מכל גורם חרדי אינטרסנטי, פשוט לא מבינים כמה שזה עלוב ופוגע, קודם כל בהם כיהודים, משום שרבנים מכול סוג, תמיד יטילו ספק ביהדותם, אבל יעשו הכול כדי לסחוט כסף, כוח ושליטה.
לסיכום: המגזרים החרדי והדתי ולא משנה מי מייצג אותם, לא ישתו יין עם כשרות של ארגון רבני צהר. כפי שאמר לנו סוחר יין לשוק החרדי: "כשרות צהר בטח שלא מיועדת לחרדים, וגם לא לדתיים לאומיים. זו כשרות רפורמית לייט".
ההתמודדות עם הסוגייה המורכבת של השליטה החרדית בישראל, ולא רק בענף היין, מצריכה גישה מגוונת ורבת פנים. למתח בין קהילות חילוניות לחרדיות יש שורשים היסטוריים עמוקים, ומציאת קרקע משותפת כבר אינה רלוונטית, כי יותר מדי פוליטיקה וכסף מעורבים בעניין.
לצערי המלחמה אבודה. אין שום סיכוי בעולם להחזיר את הגלגל הציוני אחורה, וענף היין הוא בורג קטן במערכת השליטה הזו. בכול מקום הציניות זועקת לשמיים, ואצלנו בענף נפלו עוד יקבים ציוניים וחילוניים קורבן להזיות משיחיות. אני רק יכול לרחם עליכם, לצערי.
תגובות אחדים מהיקבים ברשימת צהר
ברק דהאן יקב סומק: "לא הצטרפנו לצהר. הם דיברו איתי לפני שנתיים ולא עשיתי עם זה כלום. אני ממש לא בכיוון. הם פונים אלי מדי פעם. לא ברור לי למה אנחנו ברשימה".
אבי כהנוב יקב כהנוב: "לגבי כשרות צהר, אני מאוד מאמין בדרך שלהם".
צבי רמק יקב שדה בוקר: "אני מייצר בסך הכול 5000 בקבוקי יין שנמכרים בחנות היקב. הכשרות מבחינתי היא רק בשבילי כיהודי שבא מהגולה".
יוסי רוזנברג יקב ברק: "ההחלטה לבקש השגחה של צהר, היא לאור זה שהם מאפשרים לנו כיהודים לא שומרי שבת לעשות את היין. ההשגחה של צהר לא מאפשרת מכירה של היין ברשתות ואולמות וכדומה (לרבנות עדיין יש מונופול על המושג "כשר"), וממילא אנחנו לא נמצאים בשוק הזה, אבל כן מאפשרת להרבה מאוד אנשים מסורתיים ודתיים לשתות את היין שלנו במקום, ואף לרכוש ממנו כאן ביקב".
תגובת צהר לא התקבלה עד פרסום הכתבה
יונתן לבני מבקר ביקב הנס שטרנבך
יש לי פינה חמה בלב ליקב הנס שטרנבך בגבעת ישעיהו שבהרי יהודה, בין בית שמש לירושלים, שכן הנס שטרנבך שעל שמו קרוי היקב, היה יקה – יהודי מגרמניה, וגם אני חצי כזה. בנו גדי שטרנבך היה יינן היקב. היום, היינן הראשי ומנהל היקב הוא אדם, בנו של גדי, שסיים לימודי ייננות באוניברסיטת גיזנהיים על נהר המיין, בין הגפנים של אזור הריינגאו הידוע בענבי ריזלינג המצוינים שגדלים בו. אדם שטרנבך הוא הישראלי הראשון שסיים שם את לימודי הייננות.
הגפנים המשמשות את היקב הן מכרם ג'נבא, כ-12 דונם של קברנה סוביניון ליד חירבת ג'נבא בסמוך לנחל חכליל, וכרם נוסף באותו אזור בו גדלים ענבי סירה, פטי ורדו, סוביניון בלאן, ויונייה ורוסאן. היינות נמכרים בעיקר ביקב עצמו, לקהל לקוחות נאמנים שמגיעים ליקב שבחצרו יש גן גדול המושך את העין, ובו עצים וגפנים בצמוד ליקב, ומסעדה אותה מנהלת שולה זוגתו של גדי שטרנבך. בדרך כלל בטעימת יינות כאן נמזגים גם יינות מתיישנים של היקב, אך אני רציתי לטעום רק את היינות שהושקו בימים אלה, והרגשתי בהם את מגע ידו של היינן הצעיר.
White Janaba 2022 – סוביניון בלאן, צבעו לבן לגמרי. הבוקה ללא כל ספק של סוביניון בלאן. היין שהה במיכלי נירוסטה ובמיכלים פלסטיק במשך 9 חודשים על שמריו הטבעיים. יין עשבוני עם טעמי פרי הדר, מעט טרופי. למי שאוהב סוביניון בלאן, הוא מהעדינים והטובים ששתיתי לאחרונה – שיפור עצום לעומת שנים קודמות. המחיר 100 ₪.
רוזה נחל חכליל ורוד 2022 – זה לא הרוזה הראשון ששטרנבך עושה, אבל הוא שונה מקודמיו מפני שנעשה מענבי פינוטאז' ופטי ורדו. המיוחד ביין הוא גם שהענבים לא מגיעים מכרמים של שטרנבך, אלא מהכורם יגאל ישראל מהאזור, המגדל את שני הזנים מהם נעשה היין. הפינוטאז' מבעבע מעט, ולאחר תסיסה מלולאקטית הופך למאוד פירותי, וקצת מזכיר יוגורט עם פירות. ליין חמיצות עדינה ועגולה בפה. רוזה יבש לגמרי ולא מתקתק, לטעמי הוא מעולה. המחיר 90 ₪.
לה ג'נבא 2020 – 87% סירה ו-13% רוסאן. דיוק יקי של האחוזים. שמזכיר בטעמיו יינות הרמיטאז' מעמק הרון, שם מתסיסים בין היתר ויונייה . כאן התסיסו את הרוסאן והסירה, והיין, אם תעצמו עיניים, יזכיר לכם את הטובים שביינות עמק הרון, שמזג האויר בו דומה לזה שלנו. המחיר 120 ₪.
נחל חכליל לבן 2022 – 55% ויונייה, 35% רוסאן ו- 10% סוביניון בלאן. התסיסה כולה הייתה במיכלי נירוסטה ללא חביות. טעמים חומציים עדינים לאחר בוקה פרחוני. אחרי שהייה בכוס נוספו טעמים של משמש, בתוספת ירקרקות עשבונית ומעט דובשנית, מלווה במרירות נעימה בסיומת. נהניתי מאוד מהיין. המחיר 90 ₪.
נחל חכליל אדום 2021 – עשוי במלואו מענבי סירה, ששהו במשך שנה בחבית 300 ליטר, כך שאין בכלל טעמי עץ בולטים. בעבר שתיתי ביקב יינות נחל חכליל משנים קודמות, שבכל שנה היו בהם עירובים של זנים שונים. אודה – נהניתי מהם יותר, והם תרמו להרגשתי שיינות שטרנבך מתיישנים היטב, וזקוקים לזמן לפני שתייתם. יין שדורש המתנה. המחיר 90 ₪.
אלון גונן מבקר את דרור אנגלשטיין – יקב Underdog
צרעה, סוסון ים, עמק האלה, שורק, איטליה ויקב ברק. הרבה תחנות והרבה אסכולות יינניות יש בראשו של דרור אנגלשטיין. אני מכיר את דרור עוד מהימים כשהיה מלצר יין באיזה בר יין ירושלמי, אי שם בשנות ה-2000 פחות או יותר. צנוע, תשוקתי, עם המון ידע תאורטי ומעשי ובלי שום מרפק.
לא אטעה אם אקבע שיקב עמק האלה הוא זה שהכניס לדרור את הסטירה המצלצלת, כאשר הבין בעצם שלעשות יין זו אומנות ולמכור יין זה מקצוע. דרור צנח ליקב עמק האלה באחד המשברים הגדולים של היקב (לא שהיום אין לו אחד כזה), תחת ניהול כושל מנכ"ל שלא עניין אותו יין. אם אנגלשטיין חשב שהוא יוכל להציל את היקב, אז התברר לו שהוא חייב להציל את עצמו מהבור אליו הוא נפל. לאחר תקופה מאוד קצרה, הוא אכן השכיל לברוח כל עוד שפיותו איתו.
בשנים האחרונות פה ושם עשה דרור יין לעצמו, ואף התמזל מזלי וטעמתי וכתבתי כמה פעמים שדרור צריך יקב מסודר שייתן לו אפשרות להתבטא, או שהגיע הזמן ליקב משלו. או לפחות לסדרת יין שמשקפת את תשוקתו לנוזל הזה. אז נראה שמצא בית ביקב אוּלוּ (Ulu) בגבעת ישעיהו (יונתן לבני כתב עליהם בשבוע שעבר), שם הוא יינן יועץ, ומייצר לעצמו כ-15000 בקבוקים בשנה כשהענבים ממקורות שונים. הנה היינות בטעימה:
סמיון 2022 – ארומות של דבש, שעווה וחמאה מומסת. הפה עשיר עם טעמים טובים של משמש בשל, אפרסק, מעט מנטה בקצוות. לאחר כמה ערסולים יוצאים עשבי תיבול יבשים. יין מקסים. ציון 90.
ריזלינג 2022 – ריזלינג יבש. פרחוני, מינרלי, מעט פטרוליות. מאוד מרענן בפה, חד כתער. הפירותיות יוצאת אחרי 20 דקות. יין עם פוטנציאל מדהים. ציון 90.
רוסאן 2022 – צבע לימוני. ארומות פירותיות ופרחוניות. פה מאוד הדרי, דבש ואגסים בשלים. יין בומבסטי לטעמי. יש בו יותר מדי מכל דבר, ואיך שהוא אין מיזוג בין הטעמים לארומות, ואלכוהול מכה באפטר טייסט. לא בטוח שהענבים נבצרו בזמן הנכון, או שהיו מעט פגומים. ציון 88.
רוזה 2022 – 70% גרנאש, 30% מרסלן. לצערי מאוד מזכיר רוזה של שנות ה-90, כאשר כולם אהבו את התותי פרוטי. בלנד לא מוצלח שלא התחבר. ציון 88.
גרנאש נואר 2021 – צבע בוהק, עשיר. ארומות של דובדבן חמוץ, מנטה ופרחים לבנים. פה מאוד מאוד עשיר, מתובל בחריפות של עשבי תיבול טריים, סלמי ופטריות, החבית מעניקה עוד עקצוץ משובח. יין מצוין. ציון 92.
סנונית 2020 – בלנד של גרנאש וסירה, ו-10% אוזלטה. אני מניח שזה יין מאסכולת יקב צרעה, ואם אני לא טועה בפינה אחת של כרם שורש, משהו כמו חמישה דונמים, יש כמה שורות של גפני אוזלטה שהובאו מאיטליה בסביבות 2009 – ערן פיק עשה בזמנו איזו חבית כניסיון. היין של דרור, שכאמור יש בו רק 10% אוזלטה. הוא יין מבריק, עם ארומות מקסימות של פירות אדומים, פרחים ותבלינים יבשים כתושים. בפה יש פיצוץ מאוזן להפליא, מאוד עשיר, כאשר החמיצות נושכת ומשחררת טעמי קליית חבית טובה ושוקולד מריר. גם פה ציון 92.
היינות של דרור אנגלשטיין מתומחרים במחיר אחיד של 110 ₪ לבקבוק. תמורה מצוינת למחיר (VFM) ליינות שקיבלו ציוני 90 פלוס. הנייד שלו 054-7801082
שנה חמישית: יקב רקנאטי מצטרף לחודש המודעות לסרטן השד
לרגל חודש המודעות לסרטן השד, המתקיים בכל שנה בחודש אוקטובר, נרתם יקב רקנאטי כבר שנה חמישית לתמיכה בהעלאת המודעות לגילוי מוקדם ולתמיכה בנשים המתמודדות עם המחלה, ומסייע ל'גמאני – העמותה הישראלית לסרטנים נשיים', שמלווה בהתנדבות נשים חולות ומחלימות.
במהלך חודש אוקטובר יימכרו היינות הוורודים של יקב רקנאטי – רוזה וגרי דה מרסלאן, כשהם עטופים בחבק מיוחד עם ההאשטאג #גמאני_מרימה_כוס_ לַחַיִּים. לפי היקב, 25% מהרווחים על מכירת בקבוקים אלה יעברו לטובת פעילות עמותת גמאני שמעניקה תמיכה נפשית ורגשית, יוזמת פעילויות ואירועים לנשים חולות בסרטן השד, ופועלת להעלאת המודעות לגילוי מוקדם. בהצלחה!
פוסטים מרחבי הרשת
״טוסקנה של עבדת״ קורמת עור וכרמים
ערן דורון ראש המועצה האזורית רמת נגב: "מרגש מאוד לראות איך עבדת קמה לתחייה, וחזון ״טוסקנה״ של עבדת מתחיל להתממש. אין לי ספק שיואל דה-מלאך יליד איטליה, מייסד מו״פ רמת הנגב, היה מרים כוסית של יין רמת נגב שענביו גדלים אצל יואב ואילנה רבני, שרק בימים אלה בצרו את הכרמים הישרים באופן חריג ויוצא דופן.
מו״פ רמת הנגב היה מחלוצי גידולי גפנים במדבר בעת החדשה, וחוות דרך היין הן ביטוי לכך שאפשר עוד אלפי דונמים של כרמים על בסיס הטרסות הביזנטיות. זו תגלית מדהימה של פרופ׳ גיא בר-עוז ושותפים רבים, המאפשרת הצצה לגפנים שגדלו וצמחו בעבדת הביזנטית לפני 1500 שנה (קראו כאן).
זה יהיה טוב לתעשיית היין הנגבית, זה טוב לתיירות יין ומדבר, זה טוב לכלל האוכלוסייה המקומית. זו מתנה שקיבלנו מהביזנטים ואנחנו יכולים להשאיר מתנה נפלאה לדורות הבאים. ושלא במקרה קיימנו לאחר מספר שבועות של התכתבויות, שיחת היכרות ראשונית עם הנהגת עיירה בטוסקנה, שנאלצת עקב שינוי אקלים לחשב מסלול מחדש על הזנים המתאימים לגידול בתנאי אקלים יבשים יותר. נראה שיש פה הזדמנות. לחיים ולחיי בציר 2023".
קווים לדמותה של השרייה קרבונית
שלומי צור יינן יקב תל אפק: "היום נאפשר הצצה חטופה ותמציתית לתהליך מרתק בעשייה הייננית. השרייה קרבונית היא טכניקה בייצור יין אדום, התורמת לפירותיות ולאלגנטיות גבוהה ליינות העוברים תהליך זה.
השנה נבחרו ענבי סירה איכותיים מכרם בעמק האלה שהחלו את המסע הזה. מיד בתום הבציר האשכולות נשמרים שלמים ומוכנסים למיכל אטום מלא בפחמן דו חמצניCO2 – . התהליך בעיקרו נוגע לפירוק של גרגר הענב מבפנים החוצה באופן אנאירובי, בסביבה ללא חמצן.
לאחר בערך 30 יום נקבל אשכולות שהתפרקו לקליפות ומיץ, לצד השזרות.מכאן תתחיל תסיסה על שמרי הבר או שמרים מבויתים לפי החלטת היינן. אין סוף לצמתי ההחלטה ולמורכבות, אך התוצאה עד כה מאוד מבטיחה ויש למה לצפות".
השרייה אנזימטית למיצוי תירוש לפני תסיסה
שלומי צור יינן יקב תל אפק: מאז ומתמיד עניינה אותי השרייה אנזימטית (Enzyme Maceration), אז הקדשתי לה השנה נתח מהעשייה ביקב לטובת מחקר, למידה והתנסות בה. השרייה אנזימטית נועדה לאפשר מיצוי יעיל יותר שחל תרכובות אורגניות של צבע ושל טעמים פירותיים מקליפת הענב. זאת באמצעות הוספה של אנזים הדואג לפירוק של הפקטין ותרכובות אורגניות נוספות, אשר בהשרייה רגילה לא היו מגיעות לכדי מיצוי.
קריניאן ופינו נואר נבחרו לדגמן בניסוי, והוכנסו למיכלי תסיסה, לצד אותם זנים במיכלי בקרה שלא עברו את התהליך. בסיום הסחיטות ורגע לפני תחילת התסיסה המלולאקטית, טעמנו ועמדנו על התוצאות.
אין ספק שהיתרונות אכן ניכרו גם בצבע וגם בפירותיות, והם ישפיעו לטובה על אופי היין בהמשך. לצד היתרונות עלו גם חסרונות שאותם חשוב לזהות ולעשות להם בהמשך את ההתאמות הנדרשות.
מרתק לראות איך משולש העשייה: סגנון יינני-טכניקה-ואופי הגפן, מאתגר ומותח כל שנה את הגבולות שלי – וטוב שכך.
סיום בציר ביקב שורק
ניר שחם יינן יקב שורק: "אחרי שמונה שבועות בדיוק מאז הבציר הראשון לעונה – בשעה טובה ומוצלחת בציר קריניאן מכרם גוש עציון חתם בשבוע שעבר את הבצירים לשנה זו.
העונה קלטנו ביקב 150 טונות של ענבים, שיהפכו ליינות אדומים, לבנים ורוזה, עם זן לבן חדש שמגיע בפעם הראשונה ליקב – ריזלינג, מכרם קאיומי שבגליל העליון. בבציר הריזלינג ליוותה אותנו ייננית-חברה, בעלת יקב משפחתי מגרמניה, המתמחה בייצור יינות ריזלינג.
לצד סיום הבציר, הסחיטות ביקב בעיצומן. היינות שסיימו את התסיסה האלכוהולית עוברים סחיטה, להפרדת הנוזל מהקליפות. אנחנו יכולים לומר שעברה עלינו עונת בציר חמה, קשוחה, מלמדת, מסקרנת ומלאת הפתעות, שאנחנו כמהים כבר לטעום מפירותיה".
דיוקן עצמי עם זינפנדל
זאב דוניה יינן יקב סוסון ים: זאב פרסם תמונה זאת אותה צילם. אלכס קראק הגיב: "נראה כי לא מעט ענבים הצטמקו. מדוע והאם לא איחרתם לבצור?".
תשובתו של זאב: "מאפייני זן הזינפנדל: הבשלה לא אחידה. קשה לקלוע בול או לתזמן את מועד הבציר. זה המבחן הגדול… אבל, היה בקליפורניה יינן בשם פול דרייפר (שיצא לפנסיה), שאמר פעם: "There isn't such a thing as an over ripe zinfandel" (אין דבר כזה כמו זינפנדל בשל מדי). אז לא בדיוק כך, אבל בסופו של דבר, בגלל השוני הרב ברמת ההבשלה, תחושת הבטן היא שמנחה. נכון או טעות, רק הזמן יאמר".
בציר חמדאני ג'נדאלי ביקב גבעות
אליאב מילר יקב גבעות: "שלהי בציר 2023. עובדים באנרגיות שיא מסביב לשעון! בסוף השבוע שעבר בצרנו וקלטנו ביקב את החמדאני ג׳נדאלי, זן גפן ארץ ישראלי קדום – מבין הזנים שנחקרים על ידי יינן היקב ד״ר שיבי דרורי, ועתיד להיות מיוצר ממנו יין לבן מיוחד".
חמדאני וג'נדאלי הם שני זני גפן לבנים, מזנים עתיקים שאפיינו את תעשיית היין העתיקה בארץ ישראל. הכרמים מהם הגיעו הענבים ליקב גבעות נטועים בגוש עציון, וגדלים בסוכה חברונית. לאחר סיום התסיסה ייכנס היין לחביות עץ אלון צרפתי והונגרי ל-4-6 חודשים.
בסוף הכול מגיע לבקבוק
אייל מילס יינן וכורם יקב מילס: "בכל שנה בתקופת הבציר עובר לי בראש שזאת שנה מיוחדת. מאתגרת, לא ברורה, מה יהיה? איך ייצא? ואני, דרכי זורם עם הענבים. מנסה להבין אותם. הכרם לא מושקה, ולקראת הבציר החום מתחיל לתת את אותותיו. הגפנים מתחילות להתעייף, וזה הזמן להתחיל לטעום ענבים ולהעריך את הטעמים ולקבל החלטות. בסוף הכול מגיע לבקבוק".
תגובה אחת
צוהר:
אפתח בגילוי נאות : אני נמצא בהשגחת הרבנות ואין לי שום טענה על השירות או היחס שאני מקבל ממערך כשרות זה ואין בכוונתי להחליף כשרות זו
באשר למאמר בכתבה:
להבנתי השגחת צוהר לא אמורה לתת ליקבים המושגחים כניסה למקומות המצויינים בכתבה ולא בשל כך היקבים מצטרפים לצוהר. גם השגחת הרבנות לא תתן ליקבים הקטנים כניסה למקומות כמו אלמות אירועים וכד' שכן ברוב המקרים מדובר על סף כניסה תלוי מחירים והיקבים הקטנים לא משחקים במגרש הזה. באשר לבתי מלון הסיפור מורכב יותר. ובחנויות המגזר הדתי / חרדי גם רבנות ללא תוספת בד"ץ כל שהוא לא תופס .
ההשגחה הינה פיתרון לציבוד דתי (לא חרדי ולא חרדל"י המעוניין לוודא שהיקב הפרישה תרומות ומעשרות ולא מייצר יינות מענבי עורלה. כך שבמובן הזה הדבר נותן פתרון למגזר זה.
למיטב הבנתי ישנם גם הבדלים בדרישות נוספות עליהם יש מחלאתפיסתית בין צהר והרבנות אך אינני מוסמך לענות על כך.
באשר לאבנאטרן דובדבני תגובתו של איש הרבנות לא מכבדת בעירק את הדובר. הרב אורן היה מנהל מערך הכשרות ברבנות והוחזק כמומחה בין לאומי לתחום. האם מאז עזיבתו את הרבנות שכח את מה שלמד? מומחיותו נעלמה ?
מותר לרבנות להתנגד להשגחת צוהר מסיבות אידיאולוגיות של חיזוק הרבנות, אך לא ראוי לזלזל.