אפלסיון זה טוב או לא טוב ליהודים?
אלון גונן: עד עתה נמנעתי מלהביע עמדה כל שהיא בנושא אפלסיון (כינוי מקור) חבל יהודה וקידום אפלסיון חבל הנגב, בכול הקשור לענף היין. הרבה משאבים הושקעו בשנים האחרונות במטה יהודה לבידול האזור, והסיבות לכך היו רבות. מדינה שמייצרת בסך הכול כ-40 מיליון בקבוקי יין בשנה, ומייצאת פרומיל מהכמות לשוק שבעיקרון שבוי (הכשר, איך לא), מבקשת בידול.
אני סתם משתעשע עכשיו במחשבה, האם בכלל השוק הכשר הוא לא סוג של אפלסיון, כזה שמבדל אותנו משאר היצרנים בעולם? מדוע לא לייחד את ענף היין הישראלי כ"כשר" ולהפסיק לחפש כל מיני המצאות וניסיון להיות דומים לאחרים? יש לנו נכס שיווקי רב עוצמה, כן "השוק הכשר", אז מדוע צריך אזוריות ותתי-אזוריות במדינה כל כך קטנה עם טרואר שדומה פחות או יותר בחלקיו השונים?
בדיון שנערך לפני שבועיים בכנס אשכול הזהב 2023 בהיכל התרבות, דובר על האפלסיון בפאנל על זהות אזורית, רגולציה ומה שביניהן. הנחתה טל טאובר גוטסדינר, והשתתפו נועה שוורץ – מנהלת תיירות חקלאית בנגב קרן מיראז', ברק כץ – מנהל אזור היין יהודה – המועצה האזורית מטה יהודה, יאיר היידו מ-Cheers, ועו"ד עידן בר אולפן – מחבר הספר 'הגנה אזורית'.
אנסה כאן להבין בעצם מה הבהילות והריצה אחרי ייחודיות? מי מושך בחוטים ולמה? האם הפוליטיקה היא זו שמקדמת קודם כל את מטה יהודה ואז הנגב, והבאים בתור יהיו אולי היקבים בשטחים הכבושים – יהודה ושומרון אם תרצו? האם יש פה בעצם הכנה לקראת מיפוי הארץ (ראו בסוף דבריו של צחי דותן מנכ"ל מועצת גפן יין בנושא), כך שבעלי יקבים כמו שיבי דרורי ואמנון וייס (גבעות) ויעקב ברג (פסגות) ואחרים מחכים בשקט בשקט, ואז יבקשו גם הם להיות מוכרים, ואו אז תוטל הפצצה הפוליטית? לא יודע, ותשובתם לצורך דברים אלה לא רלוונטית כרגע.
אם שואלים את בעלי היקבים במטה יהודה האם במהלך השנתיים האחרונות משהו השתנה ביין שלהם? התשובה היא כמובן שלא. האם היה פיקוח באיזשהו יקב לבדוק האם מיישמים את תקנות האפלסיון? אז גם כאן התשובה שלילית. האם הם מכרו בקבוק יין אחד נוסף בגלל המדבקה על הבקבוק? נתוני היצוא מראים שגם פה התשובה שלילית.
אז על מה כל המהומה? אני שואל, ואני באמת לא יודע. ועם כל כך הרבה בעיות שיש לענף היין בארץ, לדעתי מתעסקים בזוטות, וחבל שהכספים שמוזרמים לצורך זה לא עוברים לבעיות האמיתיות שיש בענף.
לפני שאסכם את דעתי, אנסה לנתח עובדתית מה האפלסיון מעניק ליקבים לטוב ולרע. שיטת הAppellation, הידועה גם בשם Appellation of Origin, היא מסגרת רגולטורית שמשמשת בתעשיית היין כדי לייעד ולהגן על אזורים גיאוגרפיים ספציפיים, המייצרים יינות בעלי מאפיינים מובהקים. המערכת קובעת קריטריונים לייצור יין באזורים ייעודיים, הכוללים נתונים כמו זני ענבים, שיטות גידול גפנים, טכניקות ייצור יין ותקני איכות. כמה נקודות שיש לקחת בחשבון לגבי היתרונות והחסרונות הפוטנציאליים של שיטת הכינוי:
יתרונות שיטת ה- Appellation
הבטחת איכות: שיטת הכינוי שמה לה למטרה להבטיח את האיכות והאותנטיות של יינות שמקורם באזורים ספציפיים. זאת על ידי קביעת תקנות ותקנים, מה שמאפשר לשמור על רמת עקביות ומבטיח קיומם של קריטריוני איכות מסוימים. צרכן שמעדיף סוג מסוים של טעמים וריחות, מקבל בצורה הזו את הביטחון במוצר שהוא רוכש.
ביטוי טרואר: המושג טרואר מתייחס לשילוב הייחודי של גורמי אדמה, אקלים, טופוגרפיה ומסורות מקומיות, המשפיעים על אופי ופרופיל הטעם של היינות. בצורה זו מדגישה שיטת הכינוי את מיצוי פוטנציאל הטרואר על ידי יחוד אזורים ספציפיים לסגנונות היין הייחודיים שלהם. זה מאפשר לייננים להציג את האיכויות הייחודיות של היינות שלהם, ומקדם את המגוון של ייצור היין על פני אזורים שונים.
בידול שוק: שיטת הכינוי מאפשרת לאזורים לבדל את עצמם בשוק על סמך מאפייני היין, ההיסטוריה והמורשת הספציפית שלהם. זה יכול לקדם אזורי יין קטנים יותר או פחות מוכרים, מה שמאפשר שוב לצרכנים לחקור יינות מאזורים ייחודיים שונים ולגלות פרופילי טעם חדשים ומלהיבים, או לחפש סגנונות אזוריים ספציפיים שהם נהנים מהם. זה משפר את השקיפות בשוק היין, ומקדם הבנה עמוקה יותר של המגוון.
חסרונות פוטנציאליים של שיטת הכינוי
קשיחות והגבלה: התקנות והקריטריונים של שיטת הכינוי עלולים להיתפס כנוקשים ומגבילים למדי; מה שעלול להגביל חדשנות וניסויים בטכניקות ייצור יין או זני ענבים באזור ייעודי. יש הטוענים שזה עלול לחנוק את היצירתיות, ולמנוע מייננים לחקור סגנונות חדשים או להסתגל לדרישות השוק המשתנות.
מורכבות ובירוקרטיה: תהליך הקמה ותחזוקה של כינויים יכול להיות כרוך בהליכים מנהליים ומסגרות משפטיות מורכבות. זה יכול להיות מאתגר עבור אזורי יין קטנים יותר או מתפתחים, שאולי חסרים את המשאבים או המומחיות כדי לנווט ביעילות את הבירוקרטיה. זה גם עלול ליצור חסמי כניסה עבור יצרנים חדשים, או לעכב את הצמיחה של יקבים קטנים יותר. בעוד ששיטת הכינוי שואפת לבסס מאפיינים אזוריים ספציפיים, יכולות להיות שונויות בתוך כינויים ייעודיים עקב גיוון מיקרו אקלים, סוגי קרקע או שיטות ייצור יין. יש הטוענים שהמערכת עשויה לפשט ולהכליל את המגוון בתוך אזור מסוים, מה שמוביל לחוסר עקביות באיכות או בסגנון היין.
אם דיברנו על דרישות הצרכנים, אז צריך לקחת בחשבון כי הבנתם של צרכנים מוגבלת. בעוד ששיטת הכינוי מספקת מידע רב ערך לצרכנים, היא מניחה שיש להם הבנה טובה של הכינויים השונים ומשמעותם. עם זאת, ייתכן שצרכנים רבים אינם מכירים את כל המורכבויות של כינויים, מה שמקשה עליהם להעריך ולפרש במלואו את המידע המסופק על תוויות היין.
פה המקום לציין כי תפיסת היתרונות והחסרונות של שיטת האפלסיון יכולה להשתנות בהתאם להקשר, נקודות מבט של בעלי עניין ואזורי יין ספציפיים. האפקטיביות וההשפעה של האפלסיון עשויות להיות שונות ממדינה אחת או מאזור ייצור יין למשנהו. בסופו של דבר, הצלחת שיטת הAppellation- תלויה במציאת איזון בין שימור מסורות לקידום חדשנות, תוך עמידה בציפיות הצרכנים לאיכות ושקיפות.
לסיכום: ארשה לעצמי להשתמש דווקא במילה האחרונה "שקיפות". בתוך עמי אני חי. שקיפות מעולם לא הייתה הצד החזק שלנו, והכול מודבק טלאי על בלאי. שיטת הסמוך ושיטת קריצת העין מושרשת גנטית בתרבות שלנו. פיקוח על התקנות לא יהיה, ולא תוקם משטרת יין. מכון היין לא מתכוון להתעסק עם זה, מועצת גפן היין בוודאי שלא, ומדובר בעוד כוח שיינתן לראשי מועצות אזוריות ומקומיות לשלוט על יקבים שיבקשו להיכלל ברשימת האפלסיון. חוק או תקנה שאין להם יכולת הטלית סנקציה, לא יחזיקו מים.
אז אפלסיון יהודה שהתחיל את המהלך, נהנה בעיקר מיחסי ציבור פנים ארציים, כי הם הראשונים ויודעים לעשות זאת. הנגב הוא אכן אזור ייחודי מרתק, אבל כמות היקבים שם מועטה, ומדובר בקצת יותר מעשרים יקבים שלרובם אין רישיון מתאים, ובטח שבתקנות החדשות של משרד הבריאות הם יהיו או כבר בבעיה, אז "אפלסיון" זה הדבר האחרון שצריך לעניין אותם.
אנחנו מדינה שמייצרת מעט מאוד יין, עם קהל שבוי, עם יצוא מינימלי שרובו מופנה לשוק הכשר. רוב היינות שנמכרים בארץ הם יינות סופרמרקטים במחירים של עד 50 שקלים. רוב היינות נמכרים בחגי ישראל הגדולים. האם מישהו חושב שצרכן יושיט את היד ליין שיש עליו מדבקת אפלסיון ממקום כזה או אחר?
האם יש איזה יקב גדול שיסכים להיכלל תחת מותג האפלסיון: כרמל, ברקן, טפרברג, בנימינה, דלתון, רמת הגולן, או היקבים החרדיים? אף לא אחד מהם. הענבים שלהם נלקחים מכל קצווי הארץ ,כי פשוט אין מספיק ענבים באזורים שלהם, גם לא איכות מספקת. מה יקרה אם חלילה תהיה מחלה שתשמיד יבול באפלסיון מסוים? פשוט מכניסים ראש בריא למיטה חולה.
מה שחשוב זה לעשות יין טוב ולא ממש משנה מהיכן הענבים מגיעים. כבר כתבנו רבות על מיליוני ליטרים של יין ותירוש שמגיעים כיבול נוכרי במהלך כל השנים, אז על מה אנחנו מדברים בכלל? פשוט מתעסקים בזוטות, ולצערי מדובר בהרבה מאומה על לא מהומה.
ולקינוח עוד דברים שנאמרו בכנס אשכול הזהב, על ידי צחי דותן – מנכ"ל מועצת גפן יין, שדיבר על מפת אזורי היין של ישראל, רכיב בסיס של כל דיבור על אפלסיון-ים. ובכן, "מפת אזורי היין הקיימת היום היא משנות ה-80, ולא משקפת את המצב. מפת אזורי יין נדרשת עבור תיירות יין, אבל כל יצוא היין בנוי על מפת אזורי יין, שמגדירה גם זנים אותם מותר לייצא. בגלל שהמפה מיושנת, יקבים ויצואנים נתקלים בבעיות שלא רוצים לקבל יינות שלהם בחו"ל. יש לנו יינות טובים ולמה אין מפה מעודכנת? מה הבעיה לעשות?". מה הבעיה? נראה שצחי יודע את התשובה: פוליטיקה – מקומית וגלובלית.
תגובת ברק כץ – מנהל אזור היין יהודה
קראתי בעניין את ההתייחסות לנושא האפלסיון, וברצוני להבהיר מספר דברים:
ראשית אנחנו באמת בתחילתו של תהליך, וסיימנו רק את השלב הראשון והוא האישור המשפטי. לאחרונה התחלנו בשלב השני של סימון הבקבוקים בתו האזורי ובמיתוג הנושא.
שיטת סימון הבקבוקים על פי GI (מאפיינים גאוגרפיים) היא שיטה מוכרת ומקובלת, אשר אומצה על ידי אזורי יין רבים ברחבי העולם לשם יצירת בידול וייחוד אזורי.
יש לנו עוד דרך ארוכה לעניין ההשפעה על הצרכן, אך אציין שהמהלך מעורר עניין גם ברמה הלאומית (משרדי ממשלה וחובבי יין), וגם ברמה הבינלאומית (עיתונות זרה, תיירות נכנסת).
להלן מספר הערות:
א. אנחנו לוקחים ברצינות רבה את נושא הפיקוח על היינות המסומנים. במסגרת הפיקוח ביצענו רישום כרמים כולל לאזור במערכת מידע גאוגרפית (GIS) שמגדירה את מיקום הכרם, גודלו, שנת נטיעה, מספר השתילים לדונם והזנים הנטועים.
ב. על מנת לקבל אישור סימון היקב, צריך להגיש בקשה מפורטת ולציין במסגרתה בין היתר מהיכן מגיעים הענבים שלו, ואנו בודקים התאמה לרישום הכרמים שבוצע.
ג. כמו כן אנו עומדים על קבלת תוצאות בדיקת מעבדה ליין שמבקשים לסמנו. הבדיקה כוללת את הפרמטרים המפורטים בתקן היין. יין שבדיקת המעבדה לגביו אינה תואמת על פניה את הוראות התקן, לא מקבל אישור סימון.
ד. נכון להיום 20 יקבים הגישו בסך הכול 75 יינות לסימון. מתוכם לפחות 12 יקבים כבר סימנו בפועל כ-31 מותגי יין שלהם. בקבוקים עם התוויות המסומנות כבר נמכרים ביקבים. למיטב ידיעתי זו הפעם הראשונה שמתבצע פיקוח ואישור למקור הענבים ממנו מיוצר יין מסוים.
ה. אחד היינות המסומנים הוא יין הפינו גרי של יקב טפרברג, שהענבים בו הם מעמק האלה.
יקב בר-מאור מתכונן לבציר – ריזלינג יוהנסברג 2023 בכרם
בתמונה ריזלינג יוהנסברג 2023 בהדליית שתי קומות בכרם של יקב בר-מאור בבקעת הנדיב. רמי בר-מאור כתב כך: "גם השנה נבצור ידנית כ-55 טון ענבים בכרמים שבבקעת הנדיב., עבור חמש תוויות לבנים, רוזה וארבעה אדומים, בסך הכול כ-70% לבנים.
מבחינת הזנים אנחנו ממשיכים לדייק את הקיים בסוביניון בלאן, שרדונה, קולומברד וריזלינג. בגזרת האדומים, סירה וקריניאן שהם הבסיס שלנו מ-מ2014 ימשיכו עם לילית, תמוז וסירה רנדזינה, וגם הקברנה פרנק שאנחנו מאוהבים בו כבר שנים".
יקב רמת הגולן על ציר ה-NFT: שני בקבוקים ב-2,000 $
אלון גונן: כשהעולם הישן (במקרה זה היינן ויקטור שונפלד), פוגש את העולם החדש בדמות NFT (תעודה דיגיטלית להוכחת מקוריות של יצירה והבעלות עליה – קראו בקישור הסבר מפורט), אז לא מדובר בבלנד אלא בקברנה סוביניון מאוד מאוד ספציפי, שאוטוטו יוצא לשוק מאוד מאוד ספציפי ואליטיסטי. זאת כחלק מחגיגות יקב רמת הגולן לציון 40 שנות של עשייה. הזמנות סודיות, לחשושים על מסיבות אל תוך הלילה, אירועים רק למוזמנים – הרבה פיסות מידע נזרקות לחלל על מה שהולך היקב לעשות כדי לחגוג עם מועדון הלקוחות האליטיסטי שלו. העם בינתיים יחכה כנראה.
לכאורה היקב כבר איבד מזמן את העם, אבל כל אחד בוחר את המועדון שלו ועם מי להתחבק, זכותם. את האירוע יפתח או יחתום השד שיפרוץ מצמד בקבוקים שיוצעו למכירה בסכום של 2,000 דולר. היין ייצא בחודש יולי במהדורה של 250 זוגות בקבוקים בלבד, ומיועד למסעדות יוקרתיות בעולם ולחובבי יין פרטיים. שם היין יהיה Yarden Cru Élite.
‘Cru Élite’ אינו מונח או סיווג מוכר בתעשיית היין. המונח "קרו" (Cru) נפוץ בעולם היין לציון כרם ספציפי או ייעוד איכות לאזור יין מסוים, במיוחד בצרפת. מדובר בשם קנייני המשמש יקב או יצרן ספציפי לאחד מהיינות שלו.
אז מדובר באמת ביין מאוד ספציפי. ויקטור שונפלד לקח בפינצטה שתי שורות מכרם בראון (רזולוציה של חלקה ושורה), שהיא יותר מצומצמת מהסינגל ויניארד המוכר. זן הענבים? קברנה סוביניון כמובן, איך לא.
בנוסף ל"מסעדות היוקרתיות בעולם" ולחובבים הפרטיים, היקב ינסה למכור במחיר זה צמד בקבוקים על ידי שימוש בטכנולוגיית NFT כדי להעניק לרוכשים סוג של תעודה, המעידה כי הרכישה היא לא רק הנוזל אלא גם סוג של פיסת היסטוריה, אם תרצו.
האמת שהידיעה מרתקת, אבל אותי יותר מעניינת צורת המכירה שלא ממש מקובלת בענף היין. ברמת הגולן עובר ציר הנפט, " כביש אספלט אורכי משובש ברמת הגולן בבעלות פרטית באורך 47 ק"מ, הנמשך מהגבול הסורי סמוך להר פרס במזרח הגולן המרכזי, עד גבול לבנון בצפון הגולן, סמוך לע'ג'ר (ויקיפדיה). אסף בן דב מנכ"ל יקב רמת הגולן, וויקטור שונפלד היין הראשי, לוקחים את ציר הנפט וממירים אותו לציר ה-NFT – שילוב גישה חדשנית בעולם היין הישן, שתזכה להרבה חשיפה בארץ (הנה גם אנחנו) ובעיקר בעולם הגאוגרפי, עם הד או רעש תקשורתי, והפניית מבט של תקשורת וקניינים פוטנציאליים לנקודה הקטנה על המפה בצפון ישראל.
משרד הבריאות ממשיך במשימת החיסול – איך לא להפסיד בקרב?
לצערי, כל עוד שלא יתאגדו להם היקבים תחת מסגרת עמותה שתייצג אותם, לא יקרה דבר וחצי דבר, וכל ההחלטות והתקנות שיגזרו גזר דין מוות על עשרות יקבים (לפחות) ייצאו לפועל. משרד הבריאות הוא לא חבר של היקבים, גם אם בחדרי חדרים מנסים לומר לנו את זה. צריך להבין שמדובר בגוף מסורבל, חסר כוח אדם, חסר מומחיות בתחום היין, שמבקש רק להפיל את האחריות על אחרים; משרד בירוקרטי שטובת בריאות הציבור לא תמיד בראשו. הרבה מחדלים מלווים את הגוף הזה, והפרשות רבות.
כל שנה כותב מבקר המדינה פרק עב כרס על מחדלי המשרד בתחום המזון: "דוח מבקר המדינה מצביע על כישלונו המהותי של שירות המזון בהגנה על הציבור מפני מזהמים במזון, ועל הקשר בין תפקודו הלקוי לבין תחלואה שמקורה מזהמים במזון. עוד מציין הדוח כי משרד הבריאות אינו דוגל בשקיפות ולא משתף פעולה עם הציבור, אלא רק אם עותרים נגדו לבג"צ, רק על מנת לקבל נתונים שאך טבעי שיעמדו בפני הציבור", וזו רק דוגמה אחת.
לפני קצת יותר משנה מונתה פנינה אורן-שנידור לראש שירות המזון הארצי. בתפקידה האחרון שימשה כסגנית מנהל שירות המזון, ובשנה האחרונה מילאה את תפקיד ראש השירות במילוי מקום. היא זו שמקדמת כרגע באופן גורף את השימוש במערכת על פי נהלי HACCP באופן גורף.
ככול שאנשי תעשיית היין שעובדים מול משרד הבריאות ניסו לומר לי באחרונה כי היא דואגת ליקבים, לצערי אני חולק עליהם. מדובר באחיזת עיניים. הגברת אורן-שנידור מכירה את ענף היין כבר שנים רבות גם מתפקידיה הקודמים, והיא זו שהולכת להטיל גזר דין מוות על היקבים. אי אפשר בשום פנים ואופן לסמוך על אף פקיד בדרגה כזו או אחרת שייתן הבטחה ויישם אותה. ענף היין מעניין את הפקידים כקליפת השום, וכל רצונם זה להיפטר מאחריות.
הרעיון להכניס את היקבים תחת המטריה של מפעל מזון, מראה על בורות. מדובר בהנחיה אומללה, שתקבור סופית את הענף הצעיר שעליו כולנו יושבים. ככול שבדקתי עם יקבים גדולים בצרפת, ספרד ואיטליה, הם לא שמעו על הדבר הזה, ולהם יש את חוק היין שבתוכו יש את הסעיפים הבריאותיים שהם חייבים לעמוד בהם.
כעובדה מדעית צריך להסביר לפקידים, שאין שום מחולל מחלות לגוף האדם (פתוגן) שמסוגל לשרוד בתנאים של יין – חומציות גבוהה, pH נמוך וריכוז גבוה של אלכוהול, כך שאין שום היגיון להחיל על יקבים את הדרישות התברואתיות של מחלבה או יצרן חומוס, שיש בהם סיכון בריאותי משמעותי לצרכנים כפי שמתברר מדי פעם.
לא ברור איך הגברת הנכבדה בעלת התפקיד הרם במשרד הבריאות, לא מבינה ולא לוקחת כן בחשבון. הנה מה כן צריך לעשות ועכשיו באופן מידי, ובלי להאמין לאף גורם ממשלתי כזה או אחר זה:
1. הקמת עמותה או ארגון שיאגד בתוכו את כל היקבים המסחריים, הבינוניים והבוטיקים.
2. קבלת יעוץ משפטי באופן מידי לגבי התקנות החדשות של משרד הבריאות.
3. הגשת בקשה לצווים משפטיים (צו עשה – צו מניעה).
4. בקשה להקמת ועדת בדיקה בין משרדית שנציגי היקבים יהיו חלק ממנה, ולגבש אנשי מקצוע מתחום היין ובטיחות המזון שינסחו דרישות ייחודיות לענף היין.
5. לפתוח את חוק היין, ולהכניס לתוכו את כל נושא ייצור יין והחוקיות על פי תקנים של חוק היין האירופאי או האמריקאי.
6. להוציא את משרד הבריאות מאחריות על פיקוח, ולהעביר את הטיפול ביקבים חזרה למשרד החקלאות.
זה הזמן, וכנראה נותר זמן לא רב לנסות לשנות את גזר דין המוות. זה הזמן למאבק נוקשה, בלתי מתפשר. זה הזמן להשקיע את כל המשאבים והכספים על מנת להקים עמותה חזקה, רלוונטית, לא אינטרסנטית, בלי להיכנס לוויכוחים פנימיים ופוליטיקה קטנה. זה הזמן לפנות ליקבים החרדים, לעשרות יקבי הבוטיק הכשרים למהדרין, ולגייס אותם בשיתוף פעולה מלא על מנת להיאבק בממסד. הם מקושרים, להם יש נגישות לשרים, להם יש אפשרות ללובי בכנסת. זה הזמן לאחד כוחות עם כולם (כן כן, אלון גונן אומר את זה).
צריך להשתמש בכול התחמושת כרגע, צריך לנצח במערכה הזו, ולהבין שאין לנו שום חבר בשום מקום – לא משרד הבריאות, לא משרד החקלאות, בשום מקום. זה הזמן, וכל דקה שלא מתחילים להניע את המהלך, מקרבת את הסוף של רבים וטובים.
ביקב שירן הבציר מעבר לפינה ומצטיידים בהתאם
כך כתב אלי שירן מיקב שירן: "בזמן פרסום שורות אלה אבלה בין כרמי אלזס, אדגום מהריזלינג המקומי האלזסי, ואולי אקפוץ גם מעבר לגבול לטעום את הריזלינג הגרמני.
ביקב ההכנות בעיצומן. אנחנו נערכים לבציר הגדול ביותר מאז הקמת היקב (אם לא יהיו הפתעות). כרגיל נתחדש ונתנסה בזן ענבים לבנים חדש עבורי, מכרם ותיק בן כ-40 שנה. בגזרת האדומים נמשיך באותו קו, אך נתחדש במספר כרמים חדשים ואגלה אזור שעד כה טרם התנסיתי בו.
גם בציוד היקב מתחדש. רכשנו מיכלים חדשים בנפח גדול יותר ממה שהורגלתי לעבוד עד כה. הפעם רכשנו את המיכלים מ'סוד היין', שנתנו מענה מדויק לצרכים. כמו כן רכשנו דסטימר שיגיע מעט לתוך העונה .
מתפללים לעונה מוצלחת ל'יקב שירן' ולכול חברינו בתחום.
וכך כתב אבינעם בר, מנכ"ל 'סוד היין', שמכר לאלי שירן את המיכלים החדשים שלו: "המיכלים שאלי שירן קנה הם מיצרן ותיק, Toscana Inox מאיטליה. למעשה זה עסק משפחתי דור שלישי מטוסקנה שאנחנו עובדים איתו כבר מעל 15 שנה, ויש היכרות אינטימית בינינו לבין המשפחה. המיכלים מאוד איכותיים. היתרון הגדול שלהם הוא בעובי הדופן, שהיא ברוב המקרים עבה כמעט כפליים ממיכלים אחרים שמיובאים לארץ. מדובר במיכלים קטנים יחסית בנפחים של 1,000 ו-1,500 ליטר. אנחנו מייבאים מהם בעיקר מיכלים בנפחים קטנים יחסית, מ-100 עד 2,500 – 2,000 ליטר. לרוב הם משמשים יקבים קטנים יחסית (בזק, סקוריה, קדמא, בית אל, איבי הנחל, בן פורת, מיקה, גת שומרון ועוד). למעשה הם נמצאים בהרבה מאוד יקבים, חלקם קטנים וחלקם שרכשו אותם כשהיו קטנים יותר.
אנחנו מייבאים גם מיכלים מבולגריה מיצרן אחר, Rodina Haskovo, ושם מדובר על מיכלים של אלפי ליטרים (עד היום ייבאנו נפחים של 3,000-17,500 ליטר). אנחנו מייבאים מהם מיכלים כבר כשמונה שנים, ואלה סופקו עד היום ליקבים רמת נגב (מיכלי 17,500 ליטר, 12,000 ליטר, 8,000 ליטר, 6,000 ליטר), שדות (4,000 ליטר), צובה (3,000 ליטר), סוסון ים (3,000 ליטר). השנה הוזמנו מיכלים שיגיעו במחצית הראשונה של יולי ליקבים הר אודם, גבעות, גוש עציון ודרימיה.
כל המיכלים עם דבל ג'קטים, וחלקם מבודדים מלא. היצרן מאוד איכותי. זו חברה שקיימת ממלחמת העולם השנייה, ומעסיקה כ- 150 עובדים. המחירים מאוד אטרקטיביים, והם מצליחים להיות אטרקטיביים מול יצרנים מקומיים בישראל על אף עלויות ההובלה".
יונתן לבני מבקר וטועם ביקב כרם שיזף
גילוי נאות כפול: צור שיזף הוא חבר – כמעט קרוב משפחה שלי, "שנתגלה" לי לפני זמן קצר. אביו מולידו, פרופסור שמעון אפלבאום, מבאי ביתנו כשהייתי ילד רך בשנים, שהיה לי מעין אב ושעקבותיו נעלמו לי שנים רבות לפני היוולדו של הילד צור, שהתגלה לי במקרה כבנו של אביו. הגילוי הנאות השני הוא שאת יינותיו של צור, שתיתי תמיד בביתו שביפו.
רק לאחרונה, באירוע של "יין ישמח לבב אנוש" של אורית גלעד, זכיתי לבקר בכרם ובחדר קטן ומופלא בו הוא מייצר כ-5,000 בקבוקים בשנה, מכרם המניב כ- 60 טון ענבים מ-80 דונם. הענבים כל כך מיוחדים, שיקבים נוספים קונים ממנו ענבים לייצור יינותיהם.
היקב ממוקם במרחק שעתיים וחצי נסיעה מתל אביב, ואתם מגיעים לפינת חמד מופלאה באמצע המדבר, סמוך לבה"ד 1 ולמצפה רמון ולחלק העליון של נחל צין. שיזף הוא איש יוצא דופן בלשון המעטה: עיתונאי מקיף עולם, סייר מלחמות בעירק ואפגניסטן, ואיש שכתב ספרים רבים.
את הכרם הוא נטע כמעט במקרה באזור, שבעת הנטיעה נחשב למקום האחרון בעולם בו ניתן לטעת כרמים שיניבו ענבים איכותיים. מסתבר שדווקא במקום הזה נטעו כבר לפני אלפי שנים כרמים ועצים, וכי השיטפונות בחורף והשקיה נכונה בקיץ, גורמים לגידול כרמים יוצאי דופן. אגב, לדעתי אחת התרומות החשובות ביותר שישראל יכולה לתת לעולם הייננות, אלו יינות מדבריים שהם כמעט ייחודיים לישראל.
צור שיזף מגדל כרמים טבעיים ויוצר יינות טבעיים. הוא אינו משתמש במרחיקי חרקים כימיים, וגם העשבים הגדלים בין הגפנים אינם מוסרים באמצעות חומר שאינו מהטבע. הוא מייצר אך ורק יינות המבוססים על תסיסה טבעית, פראית וספונטנית. את הענבים דורכים ברגליים יחפות של בני המשפחה וחברים קרובים. "יינותיי אינם יינות טכניים", הוא חוזר ומדגיש שוב ושוב. "אינני מוסיף ביסולפיט או שמרים מלאכותיים".
הוא מסכם את יינותיו כך: "יין זה סבלנות. יין הוא הסם של היהודים". עוד חשוב להזכיר כי כל תוויות הבקבוקים צוירו על ידי חנוך פיבן, מגדולי אומני האיור הישראלים, ועוצבו על ידו וג'נט שטיין.
שרדונה 2021: שרדונה טבעי כמובן, שהתפתח בתסיסה טבעית ספונטנית בנירוסטה. השרדונה של שיזף שונה מכל שרדונה ששתיתי בארץ. הוא אכן טבעי, וכשלוגמים אותו מבינים כי חברו יעקב אוריה נתן חוות דעתו על היין בתהליך. אין בו מתיקות, אך אין בו גם את הטעמים האופייניים או את הבוקה של הזן. המחיר 120 ₪ – לא VFM (תמורה למחיר) בהתחשב בטעם.
שנין בלאן 2022: הזן הלבן האהוב עלי. שנין בלאן של המדבר הוא לטעמי מהשנינים המעניינים והמיוחדים בעולם; יין יבש שבסופו מעט מתיקות מרעננת ונעימה בפה. שיזף מציין כי היין לא סיים את התסיסה בטרם בוקבק, ובוודאי לא עבר תסיסה מלולאקטית. שהייה קצרה בחביות עץ לא חדשות הביאה לשנין כיפי ונעים לשתייה כשהוא מצונן היטב. המחיר 120 ₪ -VFM כמובן.
כנעני לבן 2022: שתיתי לא אחת את הכנעני של שיזף, שאגב הציור של חנוך פיבן על התווית שלו, הוא של פסל נמרוד שיצר הפסל יצחק דנציגר; פסל הנחשב לאחת מהיצירות החשובות באומנות הישראלית וביטוי ויזואלי מובהק של תנועת 'הכנענים', שענבים מקשטים את ראשו. היין מורכב מ-30% שרדונה חבית, 30% שרדונה מיכל, 30% שנין בלאן חבית, 10% שנין בלאן מיכל שתסיסתו לא הסתיימה. יין יבש מאוד, לא חמאתי, מורכב. שמרגיש מאוד טבעי בפה ונותן לחוש את הטרואר בו צמחו הענבים. המחיר 130 ₪ – VFM בהתחשב באיכות.
מוסקט יבש 2022: לענבי המוסקט יש ארומה ופרופיל טעם מיוחד במינו, בעיקר מתוק. המוסקט, אחד מזני הענבים העתיקים בעולם, נחשב כאמור לזן מתוק בטעמי תפוז, שזיפים ואפרסקים. לעומת זאת, המוסקט של שיזף הוא ההיפך מהמקובל – הוא יבש ביותר, מלא טעמים, והוכן בדמיג'נים של זכוכית בהם שהה כ-6 חודשים ואחר כך זמן קצר בחבית. יש לו בוקה לימוני נהדר, וטעם מאוד מיוחד של הזן. גבי סדן מיקב שבו, חבר ויועץ של שיזף, אומר לו כי "יין זה סבלנות". שיזף מזכיר לנו את האמירה כשאנו שותים את היין שבוקבק שבועיים לפני הטעימה, והוא כבר מאוד מיוחד ושונה מכול מוסקט שטעמתי. המחיר 130 ₪ – ממש VFM.
קברנה פרנק 2021: לא אחת כתבתי כי זהו אחד הזנים האדומים האהובים עלי ביותר. הקברנה פרנק של צור שיזף שהה במשך שנה בחבית ישנה, והתסיסה נעשתה בעיקר בחבית. מפתיע היה לטעום את היין שמאוד מגוון בטעמיו. היינן מספר כי הענבים נבצרו בבריקס גבוה, ולכן טעמו של הייןמתוק מדי. גם קברנה פרנק הוא ענב שנתון להרבה שינויים, שתלויים במקום בהם הוא גדל ובבריקס בו נבצר. לטעמי מתוק מדי, ומאבד מטעמו כתוצאה מכך. המחיר 120 ₪ – לא VFM.
בלנד אדום 2021: מורכב מ-50% קברנה פרנק ו-50% סירה. שהה שנה בחבית, ויש לו בסיומת מתיקות עדינה ונעימה בסיומת. מורכב בטעמיו, ומלמד הרבה על התוצאה של כרמים מדבריים. יין כיפי שאני מציע לצנן ולא לשתות בטמפרטורת החדר. המחיר 150 ₪ – ב-130 ₪ יהיה VFM.
טעמנו גם בלנד אדום 2020: עשוי מ-70% סירה ו-30% קברנה פרנק. שהה 3 שנים בחבית, וגם לו טעמים מיוחדים עם נטייה למתיקות, אבל בעל עומק רב בסיומת.
כנעני אדום 2021: חגיגה של טעמים ביין המורכב מ-50% סירה ו-50% מלבק. שהה 8 חודשים בחבית ישנה. יין זה, יין הדגל של היקב, מדהים בטעמיו המורכבים והעמוקים ובסיומת בלתי נגמרת. אסור להחמיץ. המחיר 150 ₪ – לא זול אבל נהדר.
יקב כרמל ממשיך לגדול – תנו עוד בירה ונשירה: סטלההההה
אלון גונן: רבים (מגיל מסוים ודרומה) זוכרים את צעקות "סטלההההה" של מרלון ברנדו בסרט הבלתי נשכח 'חשמלית ושמה תשוקה'. אז התשוקה ליין ביקב כרמל (מזרחי) קיימת כבר מזמן הברון, אבל גם בירה כנראה עושה להם את זה.
יקב כרמל כבר לא ממש מפתיע, והכוונה והרצון שלו לגדול בתחום המשקאות בארץ ממשיכים לשאת פרי. היקב חתם עם חברת AB INBEV על מסמך הבנה להפצת מותגי הבירה סטלה ארטואה, לף, קורונה והוגרדן. בנוסף מחזיק יקב כרמל (כרמל קורפ) ב-30% מחברת המשקאות הקלים יפאורה (שוופס, RC קולה, תפוזינה ומותג המים עין גדי).
כבר לפני שנתיים חדרה חברת כרמל לשוק הבירה, כשהחלה לשווק את מותגי הבירה קרומבכר, ג'מס ואלכסנדר; מה שפתח בפניה את דלתות הברים בערים הגדולות. אין זה סוד שהאסטרטגיה של יוסי אדרי, סמנכ"ל מכירות ופיתוח עסקי של החברה ומשנה למנכ"ל, היא להעמיס על משאיות החברה את כל סל הנוזלים שדרושים לברים וחנויות המשקאות, וכמובן לרשתות השיווק. אפילו היה ניסיון להיכנס לתחום החלב והגבינות, אבל בכרמל הבינו כי העסק לא משתלם.
AB INBEV היא חברה רב לאומית, הנסחרת בבורסה בבריסל ורשומה גם בבורסות אחרות כגון ניו יורק והונג קונג. אם אתעכב רגע על מותג סטלה (Stella Artois) המוכר, אז מדובר בבירה בלגית שתחילתה במאה הארבע עשרה – בשנת 1366. במקור היא נרקחה עבור תושבי העיר לובן (בהולנדית Leuven, בצרפתית Louvain, בגרמנית Löwen), כדי לחגוג את עונת חג המולד.
סטלה ארטואה מסווגת כלאגר אירופאי בהיר עם 5% אלכוהול, המאופיין בצבעו הזהוב, הטעם הפריך והמרירות העדינה שלו. הבירה נמזגת באופן מסורתי בכוס האייקונית בצורת גביע, שנועדה לשפר את הטעם וההצגה של הבירה. הכוס נועדה להיות מוחזקת בגבעול כדי לשמור על הבירה קרה, ולהציג את הבהירות שלה. מדובר בבירה שמיוצרת במיליוני ליטרים בשנה ונמצאת בברים ופאבים כמזיגה מחביות, וברשתות השיווק בבקבוקים או בפחיות.
מאז שהחלה חברת כרמל קורפ בע"מ להיסחר בבורסה, יש לנו אפשרות לקבל את הנתונים הכספיים שלה, כשעד לפני שנה רק קיבלנו נתונים בורסאיים של חברת ברקן-סגל במסגרת טמפו משקאות בע"מ.
המהלכים של כרמל בשנה האחרונה אכן משקפים את רצונה לצמוח ולגדול. על מנת לסבר את האוזן, את הרבעון האחרון חתמה החברה עם עלייה של 58% ברווח הנקי שטיפס ל־14.8 מיליון שקל, לעומת 9.4 מיליון שקל ברבעון המקביל אשתקד. זאת למרות שחיקה ברווחיות הגולמית שהגיעה ל-32.2% לעומת 33.7% ברבעון המקביל אשתקד. בלט הזינוק ברווחיות תפעולית של 15.9% לעומת 11.8% בתקופה המקבילה אשתקד, והפעם מהלך המיזוג עם יפאורה הביא לרווח בגובה 4 מיליון שקל, שלא נכללו ברבעון המקביל אשתקד. ההערכות הן כי ביטול מס הסוכר במרץ האחרון יוביל כבר ברבעון הנוכחי לשיפור הרווחיות של יפאורה, ובהתאם גם לזו של כרמל קורפ.
מעניין לבחון את שוק מיץ התירוש שמשווקת כרמל. אם מנתחים את הרבעון הראשון השנה, ניתן לראות זינוק גדול של 26% במכירות, שהסתכמו ב־109.7 מיליון שקל. זאת בעיקר בזכות עיתוי חג הפסח, וכאמור מכירות התירוש והיינות השולחניים.
אז כל מה שנותר זה לאחל הצלחה לכרמל, ושימשיכו לגדול. כי את המחירים שלהם אני אוהב, ותמיד אפשר למצוא מותגים לכל כיס עם איכות טובה.
כתבת אורח: אגרו-וולטאי בכרם יין – פתרון בר קיימא לגידול גפנים ליין
הכותב ניר הילר הוא מהנדס בכיר ומנהל פיתוח עסקי בחברת נקסטקום שבין פעילויותיה מתמחה באספקת שירותים ופתרונות מלאים בתחום האנרגיה המתחדשת
חקלאים רבים, ביניהם גם כורמים, חווים אתגרים רבים הנובעים ממשבר ההתחממות הגלובלית, ביניהם גם נזקים מאירועי אקלים קיצוניים כמגמה שמחריפה בשנים האחרונות. אלה כוללים יותר ויותר סופות ברד, אירועי קרה ואירועי חום קיצוניים, אשר יוצרים יותר ויותר נזקים לתוצרת החקלאית. כך, רק באביב האחרון התקבלו דיווחים על נזקים של 80% בכרמי יין במחוזות צרפת.
גם בישראל, תעשיית החקלאות שלנו מתמודדת עם מצב דומה. למרות שישראל מוכרת בעולם במעצמה טכנולוגית שביכולתה להפוך את המדבר לשדה פורח, המצב הנוכחי מסכן גם את המערכות החקלאות שלנו. קנ"ט (קרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות) דווחה שבשנה החולפת (2022), היקף הפיצויים מנזקי הטבע לחקלאים היה כ-344 מיליון שקל, גידול של כ-15% בהשוואה ל-2021, אז פוצו החקלאים בכ-300 מיליון שקל. התחזיות לשנים הבאות מראות כי נזקי האקלים במגמת עלייה חדה, וכך גם הפרמיות לביטוח שמשולמות על ידי החקלאים.
במבט קדימה, הנזקים המצטברים מסכנים לא רק את תעשיית היין הגלובלית, אלא גם מהווים איום על ביטחון המזון שלנו בכלל.
האירועים הגלובליים שאנחנו עדים להם, מחייבים חשיבה מחדש כדי למצוא פתרונות הסתגלות לאירועי הקיצון של האקלים על ידי הגנה על היבול החקלאי, ומדגישים את החשיבות של העבודה שלנו בקידום טכנולוגיית אגרו-וולטאי (שימוש בפאנלים סולאריים מעל גידולים חקלאיים, כאשר פאנלים סולאריים אלה מייצרים חשמל ירוק), היא כחלק מפתרון אסטרטגי של החקלאי להסתגלות לשינויי מזג האוויר בטווח המיידי.
בשנים האחרונות צובר תחום האגרו-וולטאי תאוצה, ואנחנו עדים בעולם ליותר ויותר פרויקטים ומחקרים, המראים ששילוב של חקלאות עם פאנלים סולאריים יכול לסייע לחקלאות ולייצר חשמל באותו הזמן.
העבודה בתחום מערכת אגרו-וולטאי (Agrivoltaic) מקבלת את תשומת ליבי בשנים האחרונות, בקידום פתרון בר קיימא המשלב תאים פוטו-וולטאים עם מערכות חקלאיות. הגישה החדשנית מציעה ניצול עתודת הקרקע לשתי מטרות בו-זמנית: חקלאות וייצור אנרגיה מתחדשת.
דמיינו לעצמכם יין מענבים שמיוצרים בסביבה שמייצרת גם אנרגיה ירוקה. תמונה זו היא כבר התחלה של מציאות המקרבת בין העולמות של חקלאות ואנרגיה, כאשר שילוב של פתרונות סינרגטיים בין העולמות יוצר הזדמנויות להתמודדות עם האתגרים של כל צד בתחומו.
אצלנו בארץ אושרה בתחילת חודש יוני 2023 תוכנית מתאר ארצית להקמה של למעלה מ-120 אתרי פיילוט לפרויקטים באגרו-וולטאי (הנקראים בשם "מתקני החלוץ"), שיתפרשו ברחבי הארץ לצד גידולים חקלאיים קיימים.
צעד זה מקודם על ידי משרד האנרגיה והחקלאות. משתתפות בו חברות רבות בתחום האנרגיה המתחדשת, בהם גם חברת נקסטקום.
הפיילוט נועד לבחון את התנאים שיבטיחו את הצלחת הדו-שימוש באופן המיטבי, מעל מגוון של גידולים חקלאיים ברחבי הארץ. זאת על ידי ביצוע מחקר חקלאי לאיתור התנאים האופטימליים למתקני אגרו-וולטאי.
ביום עיון שנערך לאחרונה ביקב אמפורה ביוזמת IPEVO – הארגון המקצועי הישראלי לייצור וגידול יין, הצגתי את הפוטנציאל ליישום אגרו-וולטאי בכרם יין.
מערכת אגרו-וולטאי שלנו מתוכננת לספק פתרון לאתגרים של היום, ובמקביל מאפשרת את הפעילות החקלאית הקיימת. בשילוב מושכל עם מערכות חקלאיות ופיתוח הנדסי המותאם למערכות אגרו-וולטאי בכרם, מייצרים תאי האנרגיה שלנו מדיניות עם אופק חדש.
מעבר לתפקיד הכפול – יצירת חשמל וגידול ענבי היין, המערכת מאפשרת ניהול ושיפור תנאי המיקרו אקלים לסביבה עדיפה לגידול הגפן, ופועלת ככלי מגן לכרם מתנאי מזג אויר קיצוניים. הפתרונות שאנחנו מיישמים מאפשרים להתמודד בזמן תגובה קצר מול אירועי ברד, שרב, סופות ורוחות חזקות, וגם ניתן להתגונן בצורה מושכלת מפני אירועי קרה.
מערכת אגרו-וולטאי שלנו יכולה לשנות את מראה תעשיית היין על ידי יצירת תנאים שבהם הגפנים יכולות לפרוח אף במזג אוויר קשה, להבטיח תפוקה יציבה של יין איכותי, וכל זה תחת ייצור חשמל ירוק במקביל.
השתתפות חקלאים בפרויקט אגרו-וולטאי אפשרית במספר דרכים. המתווה נקבע לאחר הבנה רחבה של הצרכים והאופי היזמי של בעלי העניין, תוך בחינת הפתרונות שניתן להשיג בזכות המיזם המשותף. כך למשל, חקלאים יוכלו ליהנות מתוספת הכנסה מעצם היותם חלק מההליך, או לבחור להיות שותפים מלאים עם חברה היוזמת. אפשרות נוספת הינה לשלב פתרונות חקלאיים במערכת אגרו-וולטאי, ולייצר "סינרגיה פיננסית" הממזערת עלויות הקמה ותפעול עבור החקלאים. כך יוכלו ליהנות מפרויקט חקלאי משודרג בעלויות נמוכות יותר, ובחלק מהמקרים ללא עלות כלל עבור השדרוג.
אפשר להפחית עלויות הקמה ותפעול של המגדלים על ידי שילוב המערכות החקלאיות במסגרת התכנון במערכת אגרו-וולטאי. כך למשל ניתן לשלב מערכת הדלייה בכרמים (שילוב שיטת כרם שמוט, שילוב שריגים אנכי – v.s.p) בקונסטרוקציית המתקן. כך גם ניתן לשלב מערכות השקיה במערכת ולחסוך עליות להסדרת התשתיות. כמו כן, מעבר לעמודי המערכת ניתן לשלב עם התשתיות הקיימות להזנת הטכנולוגיה החקלאית בתשתיות חשמל ותקשורת.
המטרה שלנו במהלך הפיתוח והשיפור המתמשך של הטכנולוגיה, היא ליצור פתרונות יעילים וברי קיימא, שניתן להטמיעם באופן נרחב בישראל ובעולם. אנו שואפים ומאמינים כי למרות האתגרים במעבר לטכנולוגיות חדשניות בקרב החקלאות המסורתית, ניתן לצלוח את המעבר צעד אחר צעד, תוך הקשבה ורגישות לצרכים של בעלי העניין בתהליך כה חשוב זה.
כך נוכל להבטיח ולשמור את יצרנות המזון והיין שלנו לדורות הבאים. בהתקדמות במסע זה אנחנו מעריכים את ההזדמנות לשתף את הקוראים של אתר 'אכול ושאטו', בתקווה לעורר דיונים רחבים יותר ומפגשים שיתרמו לעיצוב פני המחר.
ליצירת קשר עם ניר הילר מחברת נקסטקום: 054-4611795, [email protected]
התשובה של מסעדת הג'סיקה מבאר שבע ליוקר המחיה: תפריט יין חברתי במחיר נגיש
"יצרנו תפריט יין חברתי חדש, שמטרתו להנגיש את החוויה, האיכות והבילוי דווקא בימים שהכול מתייקר במדינה", אומר בן ז'נו, ממנהלי המסעדה הבאר שבעית. "כוס יין תעלה עד 22 ₪ ובקבוק יין עד 80 ₪. אין אותיות קטנות ושעות מוגבלות למחירים. תפריט היין החברתי מוגש לצד תפריט האוכל במסעדה."
חמשת האחים ז'נו, בעלי המסעדה, הבינו את הצורך של הקהל הרחב ליהנות מחוויית יין איכותית תוך שמירה על מחיר שפוי, וכך הם יצרו תפריט יין מהודק במחירים נוחים ונגישים.
"זיהינו בקרב הצרכנים שאחד החסמים שלהם בלצאת לבלות זה האלכוהול שהתייקר ב-12%. יצרנו מהלך עם חברת המשקאות 'טמפו' – בין השאר הבעלים של יקב ברקן-סגל, ועשינו את הבלתי אפשרי – happy hour any hour. כשהכול מתייקר במדינה אנחנו מנגישים את המחירים ואת חווית הבילוי", אומר בן ז'נו.
מחיר כוס יין בין 18-22 ₪ ובקבוק יין בין 76-80 ₪: בלבנים ברקן שרדונה בכוס 18 ₪, שרדונה סינגל ויין – 20 ₪ כוס 76 ₪ בקבוק, שרדונה פיוז'ן מרום גליל – 22 ₪ כוס 80 ₪ בקבוק. באדומים כוס ברקן מרלו 18 ₪, קברנה סינגל ויין – 20 ₪ כוס 76 ₪ בקבוק, בלנד פיוז'ן מרום גליל אדום – 22 ₪ כוס 80 ₪ בקבוק. מבעבעים: קאווה איברקיה ולמברוסקו רוזה – 20 ₪ כוס 76 ₪ בקבוק.
יש כאן גם מבחר קוקטיילים אלכוהולים ממותגים מובילים בעולם, וגם שילובי טעמים וסירופים טבעיים שנוצרים בהכנה ביתית. כל אלה מוגשים לצד מנות בקונספט של מנות חלוקה בארוחה "שיתופית".
פרטים נוספים והזמנת שולחן כאן
