לקוראות וקוראי
'שמענו בין הגפנים'
איחולי חג פסח שמח ורגוע
הגיליון הבא שלנו יתפרסם
ביום ו' 14.4.23
תערוכת Prowine 2023 – רשמי מסע
אלון גונן: דיסלדורף, העיר שמארחת את תערוכת היין הגדולה Prowine כבר מעל שני עשורים, השביתה את התחבורה הציבורית בדיוק ביום בו התחילה התערוכה – סיוט לא קטן, והמארגנים חששו שיפגע בכמות האנשים שיגיעו לתערוכה. אבל מאחר ומדובר בגרמנים שלא יכולים להרשות לעצמם לקלקל את שמם הטוב בכל הנושא של העברת אנשים ממקום למקום, אורגנו שאטלים ל-49,000 המבקרים שהגיעו השנה מרחבי העולם לטעום יינות של 6,000 יקבים מ-61 מדינות (בשנה שעברה הגיעו 38,000 מבקרים).
Prowine היא תערוכה שאינה מפסיקה להפתיע, ומטרתה בראש ובראשונה היא לחבר בין יקבים לאנשי מכירות, כדי שיסגרו עסקאות בזמן אמת כמו שאומרים. הכול בה גדול, צבעוני, מסודר ומאורגן להפליא. השנה אי אפשר היה להתעלם מכמות היקבים שהציגו יינות ללא אלכוהול, ומאין ספור החידושים, בעיקר בנושא האריזות האלטרנטיביות לבקבוקי הזכוכית.
מחירי הבקבוקים מאמירים בגלל המלחמה באוקראינה, שגורמת לחוסר יציבות באספקת הגז הטבעי מרוסיה ומאוקראינה עצמה, ולצורך לחסוך באנרגיה במדינות אירופה. ייצור בקבוקי זכוכית הוא תהליך עתיר אנרגיה, לכן עליית מחירי האנרגיה גרמה לעלייה של 30% ויותר במחירי בקבוקי היין. בעיות כאלה מחייבות את היצרנים הגדולים לחשוב מחוץ לקופסה, תרתי משמע.
בכול הנוגע לאריזת יין אלטרנטיבית, קליפורניה היא המובילה והדוחפת, עם ההחלטה למכור יינות במספר רמות ייצור באריזת קרטון. לא מדובר רק ביינות הזולים, ומה שמכונים "יינות עבודה", אלא גם ביינות איכותיים ומתיישנים. מעבר ליחסי הציבור, יש חיסכון בהחלפת 4 בקבוקי יין עם אריזת קרטון מיוחדת שמכילה 3 ליטרים, ומוזילה את עלויות האנרגיה וההפצה ב-60%. הקליפורנים הצליחו להוכיח שאריזת הקרטון שומרת על טריות היין טוב יותר מאשר בקבוק שנפתח. בנוסף, האריזה קומפקטית ומשקלה קל מזה של בקבוקים, והיא מספקת לצרכנים חיסכון של 15% במחיר. השלט הגדול מעל דוכני היינות באריזות אלטרנטיביות היה: "ברוכים הבאים לכלכלת יין וארגונומיה של המאה ה-21",
ופה מתחיל המשחק האמיתי. כולנו כבר נתקלנו באריזות קרטון מצופות באלומיניום המכילות 3 עד 12 ליטרים יין, אבל האוסטרלים הציגו בקבוקים אקולוגיים ממוחזרים עשויים 100% פלסטיק שטוח. היצרנים טוענים שהבקבוק קל מבקבוקי זכוכית ב-83% וחסכוני בשטח ב-32%. כך משיגים שני דברים – הפחתה בפליטות מהמשאיות המשנעות את הבקבוקים, ויכולת העמסה של יותר בקבוקים שתפחית את כמות המשאיות על הכבישים. מבחינה שיווקית מדברים היצרנים גם על אפשרות לקחת את בקבוקי הפלסטיק לאירועים בהם בקבוקי זכוכית אסורים בשימוש, כלומר לפסטיבלי מוזיקה, בריכות שחייה ואפילו חופי הים.
יצרני היין הענקיים מעסיקים היום משרות אשר תפקידן לעסוק בשיפור, ייעול וחסכון בעלויות. "לחשוב מחוץ לבקבוק הזכוכית" הוא כנראה הסלוגן שמוביל את המהלכים הללו. אוסטרליה ידועה בחידושים ששינו את החשיבה העולמית, כמו פקק ההברגה שהם היו הראשונים שבעטו במסורת השעם בת אלפי השנים והכניסו לשימוש. כנראה שעולם החדש לעומת העולם הישן אינו רק עניין שמתייחס לנוזל שבבקבוק ובדרך הייצור שלו, אלא גם בהבנה לכך שהציבור פתוח לחדשנות, אבל כזו שמספקת יתרונות אמיתיים שמוזילים עלויות ונראים טוב, ולא איזה גימיק שיווקי חד פעמי. מדובר בעצם במה שאצלנו ייננים אוהבים לקרוא "בר קיימא", וכאשר רואים כמה כסף משקיעים בנושא באוסטרליה, ארצות הברית ואפילו בשווקים האסייתיים, מבינים שאצלנו הקיימות מסתכמת בפוסטר של ינשוף או תנשמת, או בפידור האדמה של הרי הגליל בקפה ממוחזר, בעוד מטרתה האמיתית היא לחסוך באנרגיה ובמשאבים עולמיים, חשיבה שתורמת לכל העולם ולא רק למשרד יחסי ציבור של יקב כזה או אחר. האם יש בישראל מי שיכולים להשקיע בפיתוחים שחוסכים בעלויות? יקב ברקן, למשל, משתמש בבקבוקים שמשקלם 2 קילו עבור חלק מהיינות שלו, על מה ולמה?
האם לא ראוי ש"ארגון הייננים" ישקיע משאבים ודיונים בנושאי האריזות, חסכון באנרגיה ופליטת גזים? איפה התקיים במהלך השנים דיון משמעותי בנושאים אלה בפורומים שמארגנים באוניברסיטת תל חי או באוניברסיטת אריאל? מדוע מעולם לא הוקדש תקציב לפיתוח מוצרים ברי קיימא, בדיוק כפי שהמועצה לגפן יין מעניקה מדי שנה למו"פים שיבדקו איזו חיפושית או זרימת מים וכו'? למה לא לפנות לסטודנטים שעוסקים בביוטכנולוגיה, עיצוב מוצר ועוד, ולהציע להם לעסוק בנושאי קיימות? יהיו מי שיבואו ויגידו שאנחנו קטנים, לא משפיעים על התעשייה ושאין לנו תקציבים, אבל לחשוב מחוץ לבקבוק זה לא עסק יקר והמוח היהודי ממציא לנו פטנטים – כפי שכתב חיים חפר ושר אורי זוהר ("לא מדינה נידחת, לא משק מפוקפק, הארץ מתפתחת בצעדי ענק, זה עסק יסודי מספיק עם סנטימנטים, הראש היהודי ממציא לנו פטנטים. למן התנאים ועד הדווקאים עוד לא היה מן דור כזה של ממציאים").
זירו אלכוהול
העולם כנראה השתגע. "זירו אלכוהול" – בכל פינה באולם הענקי ראית את הספרה 0 בתצוגת תכלית ענקית ומאוד מרשימה חזותית של עשרות מותגי אלכוהול מוכרים, שהתוויות שלהם זועקות או "מזהירות" שמדובר באפס אלכוהול. משום מה המוזגים והמוזגות לא נראו מאושרים, והחיוך על פניהם היה קצת, איך נקרא לזה? מזויף.
עשרות חובבי יין שהגיעו לדוכנים דווקא כן היו משועשעים, וכנראה הבינו כמה הצד השני מאוד מאוד אומלל. נכון שיחסי הציבור עושים את עבודתם, וכולם מדברים על הנושא הבריאותי, על תאונות דרכים, על נשים הרות, וכמובן על בני נוער שיכולים להצטרף לחברים בוגרים לשתיין יין נטול אלכוהול. כולן סיבות סבירות ואמיתיות, אבל למען השם, תנו לחיות.
להכין יין ללא אלכוהול זה לא עסק ממש מסובך. התהליך אומנם יקר, אבל השלבים בהכנת יין ללא אלכוהול זהים לאלה שבהכנת יין "רגיל" אלכוהולי, אבל בתהליך הסופי האלכוהול בעצם מוסר מהיין, על מה שמכונה – "זיקוק ואקום".
אחת הבעיות היא איך להשאיר את הארומות והטעמים ביין לאחר הוצאת האלכוהול ממנו, היות שזיקוק ואקום הוא בעצם תהליך בו מחממים את הנוזלים עם האלכוהול לטמפרטורה נמוכה יחסית של 25 עד 30 מעלות, ובעצם עושים אידוי ועיבוי חוזרים ונשנים באמצעות קונוסים וכוח צנטריפוגלי שמופעל על הנוזל, כך שהאלכוהול מתאדה אבל חומרי הטעם והריח נשארים בנוזל. זו שיטה מאוד יקרה, אבל היא מבטיחה שהטעמים והארומות באמת יישארו בנוזל נטול האלכוהול. שיטה נוספת זולה מאוד, והיא הנפוצה ביותר, היא אוסמוזה הפוכה, בה מעורבת מערכת סינון שיודעת להפריד בין האלמנטים השונים, בהתבסס על גדלים מולקולריים של מרכיבי היין. בשיטה זו האלכוהול אכן מופרד מהנוזל, אבל מאבדים את הטעמים והריחות הדומיננטיים, ובעיקר את הטאנינים. לכן יש צורך להוסיף לנוזל תירוש ענבים (סוכר), וכמובן חומרי טעם וריח ממרכיבים אחרים כמו מיצי פירות, תה ירוק, חליטות צמחים, חומץ, ואפילו מרכיבים שמקורם בקנאביס.
כאשר טועמים יין ללא אלכוהול, לא מודדים אותו על פי הפרמטרים של טעמי יין אמיתיים, כי אחרי כמה טעימות האלכוהול משנה לנו את חושי הריח והטעם, מגביר, מעצים ומחדד אותם. גם מבחינה פסיכולוגית, כשטועמים יין ללא אלכוהול, המוח זורק אותנו לאסוציאציה של שתיית סוג של מיץ. כך, כאשר טעמתי קברנה סוביניון או סוביניון בלאן ללא אלכוהול, הטעמים בפה אכן היו של אותם זני ענבים מוכרים, אבל איכשהו ידעתי שזה זיוף, ושיש כאן פגיעה רצינית במסורת ארוכת שנים של שתיית יין.
נכון שביין יש אלכוהול, והרבה יותר קל לחנך אנשים לשתות תחליפים ללא אלכוהול, מאשר לחנך אותם ליהנות בצורה מבוקרת מיין עם אלכוהול. הרי שנים אנחנו אומרים שרק חינוך לשתיית יין בצורה מסודרת, זו הדרך להכיר את העולם המיוחד הזה, אבל לצערי הדור של היום לא ממש מחפש ללמוד ואין לו זמן לשטויות האלה. זה דור שמחפש טרנדים ותחליפים, ושואב את רוב המידע שלו ממשרדי פרסום ויחסי ציבור, שמפרסמים מחקרים ומצגות שווא בנושאים בריאותיים. פתאום יש מחקר צרפתי מאיזו אוניברסיטה אונליין, לפיו כל המרכיבים שיש ביין אמיתי, והעוזרים מול מחלות לב ובעיות דם, קיימים גם ביין ללא אלכוהול.
מי ערך את המחקר, ועל מה הוא מתבסס? את זה לא מפרסמים. מי קבע שתחליפי הטעם והריח והכמות הגדולה של הסוכר שמוסיפים למשקאות אלה, אכן בריאים או לפחות לא מזיקים? הרי אין בנושא מחקרים אמיתיים שבוצעו על פי פרמטרים אקדמיים. גם כשאתם נתקלים ביין ללא אלכוהול, צריך לשים לב לתווית, משום שיין ללא אלכוהול יכול להסתתר תחת כמה שמות שונים. ה-FDA, מנהל המזון והתרופות האמריקאי, הוציא הנחיות כיצד יש ליישם את התוויות הללו, וצריך להבין כי ה-FDA אינו מחשיב את המונחים "ללא אלכוהול" או המונח "הוסר אלכוהול" ליינות שאין בהם בכלל אלכוהול. מבחינתם, אם לא מצוין על הבקבוק במפורש "מכיל 0.0% אלכוהול", לא מדובר במשקה נטול אלכוהול לחלוטין, היות שבמשקה שלא רשום עליו 0.0% אלכוהול, יש סיכוי שיהיה בו 0.5% אלכוהול.
לסיכום: ללכת בלי ולהרגיש עם. ללכת "בלי", כי בסוף היום אין פה באמת יין, אלא נוזל בטעמים, אבל כזה שמגיע בבקבוק יין ונמזג לכוס יין, אז ההרגשה היא "עם", ונותנת תחושה וחוויה כמעט עם כל היתרונות. כמעט, לא לשכוח שרק כמעט.
יינות כשרים
חוץ מהדוכן של ישראל הצפונית (נגיע לכך בהמשך), הסתתרו בתערוכה עוד כמה עשרות דוכנים של יקבים שמייצרים מותגי יין כשר. כאשר שאלתי אותם למה הם מייצרים יין כשר, התשובה הייתה שיש להם זיקה כזו או אחרת ליהדות (סבא היה יהודי או יש למשפחה שורשים יהודים). אנחנו רגילים לשתות יין כשר שנעשה בחו"ל, בעיקר מהיבוא המושגח והגדול של חברת רויאל, אבל ב- Prowine היו יקבים שמשווקים באופן עצמאי, וחלק מהיינות מגיעים לחברת הכרם ולאחים שקד. רוב היינות שטעמתי באמת הפתיעו אותי, והייתה לי הפעם אפילו ההזדמנות לעשות טעימה השוואתית של אותו סוג יין של יקב שיש לו מותג כשר, ולצידו המותג המקביל שאינו כשר.
מלבד ניואנסים קטנים, אולי בגלל סוג השמרים שהשפיעו מעט על היין, לא יכולתי להרגיש בהבדל ביניהם. פה ושם אפילו היו יינות כשרים יותר מוצלחים, והקהל שטעם אותם לא ממש ידע מה הם חוקי הכשרות, כך שמבחינתם מדובר היה בעוד יין שהיקב מייצר. כאשר שאלו מה הופך את היין לכשר, אי הנוחות של המטעים לוותה לא פעם במבוכה. לך תסביר לגוי את הטקסים הפגאניים שמלווים את הכנת היין הכשר, את ההשתלטות החרדית על התעשייה, ובעיקר את חוסר האונים שלנו בהתמודדות עם התופעות האלה, שמצטרפות לעוד טקסים הזויים ומטורפים של אוכלוסייה שתקועה לה באקסטזה דתית. לא, כנראה שאי אפשר להסביר, כי ככל שמתאמצים להסביר, מבינים כמה זה הזוי.
ישראל על המפית
לפני כמה שנים נטש מכון היצוא את תערוכת Prowine, בעיקר בגלל בעיות אגו של היקבים השותפים דאז, כאשר כל יקב ניסה למשוך לכיוון שהכי מקדם אותו, ומתחת לפני השטח היה בלגן גדול. רנה זלצמן שהקימה את פרויקט "יקבים תאומים ישראל-גרמניה", נהגה לקחת חלק בהפקת האירועים המשותפים בביתן הישראלי, אבל גם במקרה זה בעיות אגו, כוחניות, ובעיקר שליפת ציפורניים של נשות השיווק של היקבים (יסלחו לי הנשים, אבל אין ולו זכר אלפא אחד בעסק). בקיצור, במהלך השנים האחרונות הלך והצטמצמה רשימת היקבים המשתתפים ב- Prowine, עד לשנה הנוכחית בה היקבים הישראלים המשתתפים בתערוכה, הם רק יקב רמת הגולן עם האח הצעיר יקב הרי גליל, ויקב רקנאטי. לא ממש ייצוג של יקבי ישראל, ולא בדיוק מייצגים את מדינת ישראל (שום תקציב או השתתפות מימונית כלשהי של משרד ממשלתי כלשהו – מכון היצוא? שמים פס ומצפצפים). גם השילוט של הדוכן "הישראלי" לא באמת ייצג את מדינת ישראל, אלא את "צפון ישראל" – כאילו יש ישות כזאת.
יקב רקנאטי ששכן עד לפני מספר חודשים באזור עמק חפר, עבר לאזור התעשיה דלתון בגליל העליון, כך שגם הוא אכן נמצא על המפה הצפונית. אני לא יודע מי הגה את הרעיון לייצג רק אזור אחד של ישראל, כי הטרואר ממנו מגיעים היינות, מכסה את כל המדינה. לא ממש ברור למה היה חשוב לייצג רק את הצפון, ונחכה לתגובת היקבים בנושא. כמו בכל שנה, נכחו בדוכן הייננים הבכירים של שלושת היקבים, כולל המנכ"לים החדשים של רקנאטי (אלי גידור) ורמת הגולן (אסף בן דב), שמצאו את עצמם מוזגים יין ללקוחות. אני מניח שזו תערוכת היין הגדולה הראשונה שלהם, אז הם קיבלו פרופורציות והבינו כמה אנחנו באמת קטנים בתעשייה עולמית זו.
סיקרן אותי ושאלתי את יקב רמת הגולן ויקב רקנאטי, מה עמד מאחורי החלטתם למתג השנה את הדוכן ב-Prowine כ-North of Israel ולא כדוכן ישראל?
יקב רמת הגולן והרי גליל: "אנחנו גאים לקדם ולהביא את הסיפור של צפון ישראל (גליל וגולן) כאזור גידול חשוב ומוביל בתעשיית היין הישראלית. לכן בחרנו לעצב כך את הדוכן בתערוכה השנה. כמובן נשמח אם יקבים ישראלים ואזורים נוספים יכירו בחשיבות התערוכה ויציגו בה בעתיד".
יקב רקנאטי: "יקב רקנאטי קבע את משכנו החדש בצפון. הקמנו מרכז לתרבות יין במרום הגליל, שם מיוצרים יינות היקב, שרוב ענביהם מגיעים מאזור הצפון. זהו בעינינו אחד מאזורי היין החשובים במדינת ישראל, ואנחנו גאים לקדם אותו".
פגשתי בדוכן ייננים מקליפורניה. היה מעניין לשמוע את ההתפעלות שלהם מהיינות של ויקטור שונפלד – היינן הראשי של יקב רמת הגולן, ואת העובדה שחשבו שאחד היינות הוא מקליפורניה. אני לא ממש יודע אם זו מחמאה כשהיא מגיעה מאמריקאים. בכל אופן, אם טעמו יין קליפורני מצפון ישראל, דיינו.
אחת המסקנות העיקריות איתן יצאתי מהדוכן של שלושת היקבים, היא שחייבים להחזיר את יקבי ישראל לתערוכה זו. לא צפון שלא אומר כלום לקהל, ולא יינות כאלה שלא ממש מייצגים את כל טרוארי ישראל.
חייבים לפעול על מנת שבשנה הבאה יהיה ייצוג גדול ורחב יותר למדינה. די לראות את הדוכנים של היקבים מלבנון, גרוזיה, רומניה, קרואטיה וקפריסין, כדי להבין שצריך להפסיק עם משחקי האגו והכוח. איפה ברקן, תבור, כרמל, ירושלים וטוליפ – יקבים שמשווקים את היינות שלהם באירופה וצריכים להיות בתערוכה? יקב שאין לו מוקדי מכירות באירופה, ואין לו מספיק יין או רצון לשווק באירופה, לא ממש צריך לקחת חלק בתערוכה זו.
מכון היצוא הוא סוס מת כשזה מגיע לתחום היין, והיקבים צריכים לקחת את העסק לידיים, להתארגן מחדש, ולחשוב איך עושים את זה בגדול בשנה הבאה. לפעול יחד עם המועצה לגפן יין, התאגדות של יקבי בוטיק, ובעיקר המיזם של "יקבים תאומים", ולגייס את משרדי התיירות והחוץ. אפשר לעשות את זה ויש מספיק זמן, גם אם יהיו מי שינסו לטרפד ולשמר את המצב כפי שהוא כיום (כי השוק מוגבל, אז למה לשתף) עם קצת מאמץ ושכנוע, 'הרי גליל' ישימו את האגו בצד לרגע, ורנה זלצמן תבין שהמנטליות הישראלית לא תמיד יכולה להכיל את הפרפקציוניזם הגרמני
יכול להיות שאפשר יהיה למצוא פשרה שמתאימה להצגת את ישראל על המפה האירופאית, עם טרואר והשכלה ייננית מאוד רחבה מהצפון, יהודה ושומרון, הרי יהודה, השפלה וכמובן הנגב. אם הזכרנו את קליפורניה, אז יש לקליפורניה ייצוג מאוד גדול ומרשים בתערוכה, ולא צריך עוד אחד.
משקעי קריניאן 2022
בתמונה רמי בר-מאור יינן יקב בר-מאור מציג מה קורה למשקעי קריניאן 2022 עודפים ששוקעים בזמן התבגרות היין, בעיקר חומצת אשלגן טרטרי.
מינויים חדשים בענף: דנה בני ייננית יקב טוליפ
דנה בני, עד עתה הייננית של יקב ננה ממצפה רצון מונתה לייננית של יקב טוליפ ויקב מאיה מכפר תקווה שבקריית טבעון, ומחליפה את דוד בר אילן שיוצא ל"טיול אחרי צבא". מינוי טיפה מפתיע, הייתי אומר, והיו די הרבה מרואיינים לתפקיד. טוליפ הוא יקב גדול, עם טרואר הפרוש לאורכה ולרוחבה של ישראל, ולא רק טרואר דרומי המייצר כ-50,000 בקבוקים כמו יקב ננה. טוליפ ומאיה נושקים ל-400,000 בקבוקים, וזו הולכת להיות קפיצת מדרגה מאוד רצינית עבור דנה. זה כבר לייצר יין ברמה טכנולוגית אחרת לגמרי. לא בטוח שבכזה סדר גודל יש אפשרות לטביעת אצבע ייננית, ולראייה דוד בר אילן – שלא משאיר טביעת אצבע ייננית ספציפית, אלא בעיקר משאיר זיכרונות של יינות טובים, טעימים, בלי הרבה סיפורי טרואר או ייחודיות אזורית.
דנה בני היא בעלת תואר בייננות וכורמות מאוניברסיטת פירנצה באיטליה. במהלך הלימודים הגיעה לארץ לעבוד בבציר ביקב רקנאטי ובבציר בבורדו. עם סיום התואר חזרה לישראל, עבדה תקופה ביקב אמפורה, ומיד לאחר מכן המשיכה לבציר נוסף בדרום אפריקה. משנת 2016 הייתה ייננית יקב ננה ממצפה רמון.
כאמור, מינוי מפתיע של ייננית צעירה שעדיין לא הוכיחה את זה, אבל דנה על הגל בתקופה האחרונה. נחיה ונראה, ובעיקר נאחל לה הצלחה.
מינויים חדשים בענף: לא יינן חדש ליקב הרי גליל כן מנכ"ל
אם חשבתי שאקבל ידיעה שמצאו יינן ליקב הרי גליל במקום מיכה ועדיה, שכבר לפני חודש החליט לפרוש מתפקיד היינן הראשי ולעבור לתפקיד מנהל המחלקה החקלאית של היקב; אז גם פה הופתעתי מהידיעה שהגיעה כי מונה ליקב מנכ"ל במשרה מלאה.
בשנת 2014 פוטר המנכ"ל אורי טירולר ואת מקומו תפסה מנכ"לית יקב רמת הגולן דאז, ענת לוי, שמינתה את קשת רזילי למנהלת האתר. כנראה שנטרול מנכ"ל במשרה מלאה והעברת התקציב וניהול הכספים למנכ"ל יקב רמת הגולן, לא ממש עשה טוב ליקב הרי גליל, ובשנים האחרונות היקב צועד במקום ולא מהווה עניין גדול מבחינה ייננית.
מי שמונה למנכ"ל הרי גליל על ידי הדירקטוריון הקיבוצי, הוא שאולי בן-ערב שמכהן מזה עשור כסמנכ"ל הכספים של יקב רמת הגולן ויקב הבת הרי גליל . זה מהלך שאפשר לנתח אותו בשני אופנים; הראשון הוא שחברי הדירקטוריון החליטו לקצץ בכנפיים של אסף בן דב המנכ"ל החדש והצעיר בתחום, או שמא זו החלטה מושכלת של בן דב עצמו, למנות מנכ"ל שיעשה סדר ביקב הרי גליל – "הילד הרע" אם תרצו, כי מינוי איש כספים ולא איש יין מצביע על חישוב מסלול מחדש טרם בחירת יינן או ייננית ליקב, אם בכלל יגיעו לכך.
ואולי בכלל זו קונספירציה של ויקטור שונפלד, היינן הראשי של יקב רמת הגולן, למנות מנכ"ל שגם הוא לא מבין את השוק היינני, על מנת להבטיח שהוא היחידי שיתעסק עם יין ושרק הוא יהיה המבין ביין בשני היקבים, והמנכ"לים שבאים והולכים יתעסקו בדברים אחרים עד סיום הקדנציות.
כך או כך, אותי יותר מעניין מאשר מי יהיה היינן, זה שאולי בן-ערב, כמנכ"ל חדש, יבין שהדיבורים האלה על קיימות, חיבור לסביבה, יצירתיות ורעננות, היו רק מילים בעלמא של היינן הקודם, והגיע הזמן באמת לחידוש ולריענון של יקב עם כל כך הרבה פוטנציאל להיות שונה מכל יקב אחר, ולפרוץ גבולות ולחבר אליו את הדור החדש שצמא ליינות אחרים ולאופנות פרגמטיות.
אין לי מושג מה בן-ערב הולך לעשות ביקב הרי גליל כמנכ"ל, שהוא לא עשה כמנהל הכספים שהתווה מדיניות ושחרר כספים לגחמות הקודמות. ההחלטה הראשונה שלו הנדרשת, אם זה בכלל בידיו, היא מינוי יינן או ייננית ליקב. זו תהיה ההחלטה שתוכיח האם הוא שייך לגוורדיה הדירקטוריונית הקיבוצניקית המיושנת, ו–או נשלט על ידי היינן הראשי ויקטור שונפלד שיקבל את ההחלטה הזו, או שמא הוא יפתיע ויקבל החלטה באמת נועזת ומושכלת, שתעשה טוב ליקב הרי גליל ושאולי סוף סוף היקב ייצא מהצל שמקרין עליו יקב רמת הגולן.
אני מניח שתוך מספר שבועות נקבל את התשובה. אנחנו כמובן מאחלים הצלחה רבה ליקב הרי גליל ולמנכ"ל החדש.
בסט ואליו 2023 – רק למה לא חודש קודם?
אלון גונן: זו השנה ה-15 שתחרות בסט ואליו (Best Value) מפרסמת רגע לפני פסח – ולא חודש קודם אם רוצים להיות אפקטיביים, את רשימת היינות המומלצת שלה, כשתג המחיר הוא זה שנמצא בפרונט.
פסח הוא חג מכירות חזק, יקבים מוכרים לקראת החג מיליוני בקבוקים (6 מיליון, לפי נתוני סטורנקסט לפסח 2022) ברשתות השיווק הגדולות, ובסט ואליו מכוונת את אותם צרכנים שמוצפים בפרסומות ודיילי מכירות ברשתות שמייצגים את היקבים. התוצאות מאוד פשוטות ומאוד נוחות לקריאה ולהבנה, כאשר הסלוגן המוביל הוא "יין טוב לא חייב להיות יקר". צוות השופטים טעם 136 יינות יומיומיים, נגישים, זמינים, והכי חשוב – עשויים היטב, מוצלחים ומהנים. היין הזול ביותר שנטעם נושא תג מחיר של 25 ₪, והיקר ביותר עלה 79 ₪. את התחרות בהפקת סטודיו בן עמי של אבי בן עמי, ליוו, כרגיל, המפקחים חיים שפיגל ועורך הדין נחמן כהן צדק.
אני מתעכב הפעם על כמה פנינים, שאסור שיחמקו מתחת לרדאר:
בקטגוריית סוביניון בלאן זכה יקב ירושלים במקום הראשון כשמחיר היין 65 ₪, את המקום השלישי תפס יקב תבור עם תג המחיר של 59 ₪, ואת המקום השני לקח יקב ברקן עם סוביניון קלאסיק 2022 במחיר של 29 ₪. אז כל בר דעת מבין שצריך לחטוף מהמדפים את הסוביניון בלאן של ברקן.
בקטגוריית השרדונה, פער המחירים בין תבור 2022 שלקח את המקום הראשון ומחירו 39 ₪, לקולקשן 2022 של כרמל שמחירו 40 ₪ וקטף את המקום השני, והשרדונה קלאסיק של ברקן, הוא 10 ₪ כי מחירו 29 ₪. אז גם פה אין סיבה לשלם 10 ₪ יותר.
יקב מוני עם הקולומבר 2022 במחיר 40 ₪, זכה במקום הראשון בקטגוריית זנים לבנים אחרים, כשבמקום השני בטא ברקן 2021 שמחירו 79 ₪. היינן ששון בן אהרון משביח את הקולומבר שלו כבר שנים, גם בכרם וגם בבקבוק. זן נהדר בייחוד לפסח.
הרוזה קלאדוק של מוני קטף את המקום הראשון בקטגוריית רוזה עד 79 ₪, עם תג מחיר של 60 ₪ ליין ששווה הרבה יותר, ומבחינת תמורה למחיר הוא בקטגוריית 80 פלוס. את המקום השלישי לקח הרוזה של כרמל אזורית הרי יהודה 2021, רוזה ששנה בבקבוק עשתה לו טוב. הוא משובח, ואפילו צפויות לו עוד כמה שנים של עונג. מחירו 60 ₪. את המקום השני בקטגוריית היינות הסמוקים, עם מחיר של 79 ₪ קטף בטא 2022 של ברקן.
בקטגוריית קברנה סוביניון עד 50 ₪ זכה בראש קברנה סוביניון אימפרשן של טפרברג במחיר של 40 ₪. יין מצוין.
בקטגוריית מרלו עד 79 ₪ – יקב סגל זרימה חופשית עם תג מחיר של 55 ₪, משחק אותה ובגדול. מקום ראשון לפני קפיטול של ציון שעולה 60 ₪, ומרלו היוצר במקום השלישי שמחירו 70 ₪.
לסיכום: בסט ואליו היא אחת התחרויות החשובות בישראל, מכניסה אותנו כלקוחות לפרופורציה, מוכיחה שיש יינות ישראלים טובים במחירים נורמליים, ואין סיבה שהמחיר לא ימשיך לרדת גם ביינות היותר מורכבים או הראויים להתיישן. זאת למרות שגם כאן כשמביטים על יינות מסוימים, יש כאלה שראויים ואפילו רצוי לתת להם להתיישן. למשל תבור שרדונה אדמה 2021 ותבור שנין בלאן אדמה 2021 . קברנה סוביניון אזורית גליל 2020 של יקב כרמל הוא יין רציני ביותר, והפטי ורדו של כרמל ויניארדס 2021 מעולה (תנו לו עוד שנתיים שלוש).
חובבי היינות הכבדים יזהו בדיוק איזה יין שווה לקנות כשהוא במחירים שפויים ולשמור קצת, ולכאלה שלא ממש מעניינת אותם התיישנות או מותג כזה או אחר, אין מה להתלבט.
את היינות טעמו 20 שופטים כאשר היין מקבל ציון על פי צבע, ארומות, טעם וכמובן, המחיר. מה שהכי חשוב, במיוחד לאור מה שקרה בתחרות של מגזין יין וגורמה, בבסט ואליו היו מפקחים, כי בתחרות כזאת חייבים אנשים שמפקחים, בודקים ומשקללים את הנתונים שנאספו. הם אלה שבודקים האם יש תוצאות חריגות בין השופטים, וחלק מתפקידם הוא להחזיר את היין לטעימה נוספת או להעביר אותו לטעימה בשולחן אחר.
טעימת מגזין יין וגורמה – זה לא נגמר עד שזה לא נגמר
אלון גונן: לצערי, אחרי פרסום התוצאות של טעימת ישראל 2023, קיבלנו עשרות תגובות של ייננים שלא הבינו את התוצאות, אבל לא קיבלנו את תגובת עדי אבישר ורוני ססלוב. מי שהגיב וניסה להסביר מה השתבש בטעימה, היה ד"ר ארקדי פפיקיאן, שבאמתחתו ניסיון של מאות תחרויות בארץ ובעולם. למרות שכפי שכתבתי בשבוע שעבר, אני מודע לאינטריגות ולמאבקי הכוח שהיו עם הודעתו של יאיר היידו כי לא יהיה אחראי על התחרות השנה, הרי לאחר שבדקתי עם עוד שופטים בכירים שטעמו בתחרות, תגובתו של ארקדי פפיקיאן מאוד מקצועית, ומסבירה מה השתבש. כאשר העברתי את תגובתו לחלק מהשופטים (שמותיהם שמורים במערכת), כולם הסכימו עם הניתוח ועם המסקנה שלו.
תגובתו של ד"ר ארקדי פפיקיאן
"הנושא הוא פשוט מאוד מצד אחד, ועניין לשיחה ארוכה מצד שני. אכתוב את הדברים העיקריים.
קיימים שני סוגים של כיול והשפעתם על אובייקטיביות ועל הקביעות של תוצאות:
א. כיול על בסיס של תוצאות סופיות (83,87, 90, 93 …..) ואחר כך ניתן המשקל לצבע, ארומה, טעם….. ובניתוח תוצאות רואים עבור מה השופט הוסיף נקודות ועבור מה הוריד. היתרון של צורת הכיול כזאת שכיול הוא אחד!!! שיטה בטוחה. הידע וניסיון של רוב השופטים מתאימים ומספיקים לצורת השיפוט כזאת!
ב. כאשר השיטה היא מופרדת, כגון כיול של צבע, ארומה, טעם בנפרד, וחיבור בין ציונים האלה ייתן ציון סופי. שיטה זאת מזמינה בעיות. רוב השופטים גם בארץ וגם בעולם לא מתאימים לשיטה זאת, פשוט לא מספיק מקצועיים.
בזמן הכיול בתחרות המדוברת, אחד מהשופטים (הבוגר האחראי) אמר בקול מלא לרוני ססלוב מנהלת התחרות, שלא מומלץ לעשות כך, והוא יודע מה יהיה בסוף, ויהיה לא טוב! כולם היו שם, כולם שמעו, וגם עדי אבישר, לצערי זו הסיבה היחידה לציונים ולפערים שקיבלנו.
גם בזמן הטעימה עצמה לא הגיעו תיקונים מצד המארגנים והמנהלים אותה, ואתה (אלון גונן) כותב על זה.
אני לא רואה בעיה לא בהרכב השופטים, לא בהתנהלות ראשי השולחנות.
אפשר להסביר זאת בדוגמה פשוטה. כשמשנים תנועת מכוניות מהנתיב הימני לנתיב השמאלי ביום אחד – זה מה שיקרה בביטחון מלא".
כבר כתבתי מה תפקידם של מפקחים בתחרויות בסדר גודל כזה, ומתברר שבתחרות של מגזין יין וגורמה לא היה רואה חשבון או עורך דין שפיקחו על התוצאות, החריגות ושקלול הציונים. מאחר ולא קיבלנו את תגובת אבישר לגבי השאלות שהעלינו בכתבה האחרונה, כולל לשאלה איך יכול להיות שיקב פסגות שלח מספר רב של יינות לטעימה, והיינות שלו נשכחו ואפילו לא נטעמו. יקב פסגות, שהינו אחד היקבים הגדולים שלא מרבה להשתתף בתחרויות, החליט לפני הפסח לשלוח יין לתחרות טעימת ישראל 2023, העביר את תקציב הפרסום והשיווק של פסח לטובת התחרות, והועלם ממנה. לא ברור לי איך יכול להיות שגם כשהטעות התגלתה, לא נעשתה טעימה מהירה על מנת להכליל את היקב בתחרות ובדירוג, שהרי מדובר באתר אינטרנטי ולא במגזין מודפס. תגובה ראויה תבהיר את כל העניינים האלה. ובכול מקרה, לדעתי צריך להתעלם מהתוצאות השנה ולגנוז אותן כאילו לא היו ולא נבראו.
הגפנים הוותיקות של איל מילס
בתמונה גפני קברנה סוביניון של יקב מילס מנטיעת 1999 בחלקה הממוקמת בשיפולים הדרומיים של הר יוחנן (מעל רמת דלתון בגליל העליון). בחלקה זו נטועים זנים נוספים: שנין בלאן, גוורצטרמינר ושיראז, כשבחלקות נוספות מגדל הכורם והיינן איל מילס גפני סוביניון בלאן וריזלינג, בסך הכול 60 דונם כרמים.
היקב מייצר 10,000 בקבוקי יין בשנה: סוביניון בלאן, ריזלינג, שנין בלאן, גוורצטרמינר, רוזה, כתום, קברנה סוביניון רזרב 100%, שיראז רזרב 100%, ושלושה בלנדים: מילס לבן – 85% סוביניון בלאן ו-15% גוורצטרמינר, מילס אדום – 65% קברנה סוביניון ו-35% שיראז, עמליה – קברנה סוביניון, שיראז ופטיט סירה.
יונתן לבני מוזג לאליהו הנביא עשר כוסות
המשימה שהוטלה עלי הייתה להציע עשרה יינות שאליהו הנביא ממש ישמח לשתות בלילה החגיגי השנתי שלו. מקורה של משימה זו בליל הסדר בו אנו מצווים לשתות ארבע כוסות יין, והכוס החמישית – זו שבעצם איננו שותים, היא כוסו של אליהו הנביא, לו אנו פותחים את הדלת בליל הסדר אך משום מה הוא טרם הגיע למקום כלשהו בו ערכתי את ליל הסדר. בתלמוד הבבלי מובאת סברה שחז"ל תיקנו לשתות חמש כוסות, אבל בשום מקום לא מצאתי שאנו או אליהו, אם יגיע, מצווים לשתות בליל הסדר עשר כוסות. אבל העורך ביקש ממני לכתוב על עשר הכוסות שאליהו היה שמח לשתות, ואני ממלא את מבוקשו. אז אלה עשרה היינות אותם הייתי מוזג לאליהו בנסיבות מתאימות.
יקב ויתקין – מסע ישראלי לבן 2022: יין מבית מדרשו של היינן אסף פז, מורכב מ- 45% ענבי קולומבר מגפנים בוגרות, 20% שנין בלאן, 15% גרנאש בלאן, 12% ויונייה ו-8% גוורצטרמינר. כולם תססו במיכלי נירוסטה נפרדים, כאשר חלק מהגרנאש הלבן והויונייה תססו בחביות עץ אלון צרפתי משומשות. יין ארומטי עם בוקה לימוני רענן, מורכבות נעימה בפה עם טעמי אפרסק, ענבים ופרי הדר. צננו אותו היטב, ויחד עם אליהו תשתו יין ישראלי קיצי נהדר. המחיר 80 ₪ – כמובן VFM (תמורה למחיר).
יקב פלדשטיין – רוסאן 2021: אבי פלדשטיין הוא מהייננים המפורסמים והיסודיים בישראל. הוא זה שכיינן הראשי של יקב סגל יצר את ה'סגל לא מסונן' – מהיינות הבולטים בישראל. בשנת 2014 הוא עזב את יקב סגל והקים את יקב פלדשטיין במושב גבעת כ"ח. הרוסאן שלו הינו יין לבן מענבים שנבצרו בגליל העליון המזרחי, בשני כרמים שונים ובדרגות הבשלה שונות. היין תסס בחביות צרפתיות במשך חודשיים, ובהמשך התיישן בחביות במשך כשנה. מקורו של זן הרוסאן בעמק הרון שבצרפת. גם אצלנו הוא הולך וכובש את מקומו, בעיקר עקב אקלים דומה לזה שבאזור ממנו הגיע אלינו. יין טעים, לימוני, פירותי עם טעמי פירות לבנים, גוף קליל, דובשני בסיום. מומלץ ביותר לצננו, ובהנחה שבפסח יהיה חם, הוא יהיה נהדר לתחילת הערב. המחיר 110 ₪ -VFM.
יקב סוסון ים – ווילד שנין בלאן 2022: החלק הישראלי והמקומי ביקב סוסון ים ברור לחלוטין. הטרואר הייחודי של הרי יהודה בכלל, ומושב בר גיורא בפרט, מייחדים את היקב עם היינן הציורי זאב דוניה, שיצא ראשון עם שנין בלאן זני בישראל. היין הראשון נקרא על שם רוני ג'יימס ז"ל, היינן האייקוני והמייסד של יקב צרעה. הענבים לאותו יין הגיעו מכרם בשפלה, בעוד מקור הענבים לווילד שנין בלאן בכרם של היקב בבר גיורא. בין היתר מייחדת את היין העובדה נעשה בו שימוש בשמרים טבעיים, עבור תסיסה ספונטנית בחביות צרפתיות במשך 9 חודשים ושנה נוספת בבקבוק. "אני רוצה שהשנין יעביר בטעמים את המקום בו הוא צמח", כך משנתו של דוניה. שנין בלאן מהטובים שאליהו הנביא יוכל לשתות בישראל. המחיר 120 ₪ – ממש VFM.
יקב רמת הגולן – ירדן רוזה 2016: יין Brut יבש מבעבע, שמיוצר ביקב זה בהובלת הייננית הוותיקה טלי סנדובסקי, מי שאחראית על המבעבעים של היקב. יקב רמת הגולן היה, ואולי הינו עדיין, אחד היקבים המובילים בישראל, אבל בשנים האחרונות, ובוודאי מאז הקורונה, הוא נמצא מתחת לרדאר. אליהו הנביא ודאי ישמח לגלות שלא נס לחו. היין מורכב משני זנים: 73% שרדונה ו- 27% פינו נואר מהחלק הצפוני הקר של רמת הגולן. אשכולות שלמים נסחטו ותססו לאחר התסיסה הראשונה בבקבוק, וכך נוצר הברוט המבעבע. היין התיישן 5 שנים בבקבוק. יין מרגש, רענן, ארומטי, מבעבע כדבעי. מהיינות המבעבעים הטובים ששתיתי בארץ, אם לא הטוב שבהם. המחיר 130 ₪ – VFM אמיתי ללא כל ספק.
יקב צרעה – שורש 2022: איך כותבים על כל בקבוק ביקב צרעה? 'כאדם, גם היין הינו תבנית נוף מולדתו' – ביטוי שלמיטב ידיעתי הכניס רוני גי’ימס עוד בחייו ליקב ולתוצרתו. יין לבן מכרם שורש הנטוע על טרסות עתיקות הבנויות בגובה 700 מטר על אדמת טרה רוסה. היין מורכב מסוביניון בלאן ושרדונה שתססו במשך 6 חודשים. יין לבן במיטבו. טעמי לימון, מילון וניחוח נפלא. ערן פיק היינן הראשי הוא ללא ספק מהייננים הטובים והמוכשרים בישראל. לא להחמיץ. המחיר 160 ₪ – בהתחשב באיכות VFM.
יקב גיתו – לבן רזרב 2021: גיתו הוא מיקבי הבוטיק האהובים עלי, ואני מקווה להוכיח לאליהו השותה שאיני שוטה. הלבן רזרב עשוי מענבי שרדונה מכרם בקיבוץ ראש צורים שבגוש עציון. לאליהו אומר, שגם אם הוא נגד יין מהשטחים, אני סבור כי "יין טוב דוחה שטחים". היין שהה על קליפותיו בחביות עץ אלון אוסטריות במשך 9 חודשים, ללא תסיסה מלולקטית. זה שרדונה מהטובים שמיוצרים בארץ. חוויה בטעם ובסיומת, והוכחה שיקב גיתו מייצר יינות מצוינים. המחיר 120 ₪ – ממש VFM.
דרור אנגלשטיין – סנונית לבן 2020: אני אוהב לשתות את יינותיו של דרור אנגלשטיין , שלטעמי מייצר יינות מצוינים. סוחרי היין CHEERS אומרים עליו, כי "הוא אחד הקולות החדשים המסקרנים ביותר בדור שלו". אני אוהב את הסמיון 2021 שנעשה מענבים מגוש עציון; יין שנעשה בחביות ובנירוסטה. אני גם אוהב את הריזלינג 2021 ובעיקר את הסנונית 2020 שעשוי מענבי שנין בלאן, אחד הזנים האהובים עלי ביותר. אני חסיד של כל היינות שאנגלשטיין מייצר, ואיני יודע איזה מהם אני אוהב יותר, וזו האמת. אל תחמיץ אליהו! המחיר 119 ₪ – כמובן VFM.
יקב שאטו גולן – עוג 2018: אורי חץ, יינן יקב שאטו גולן, הוא יינן ייחודי השונה בגישתו הצנועה מהרבה ייננים שאני מכיר ומכבד. היינות שהוא מייצר הם מהטובים שמיוצרים ברמת הגולן. העוג יוצא דופן במיוחד. עוג מלך הבשן היה אמורי בן לגזע ענקים, שמלך על הבשן בתקופה המקראית. איני יודע אם יצא לאליהו להכיר אותו, אבל אני נשביתי בקסמו של היין שחץ אינו מוכן לגלות ממה הוא מורכב. הדבר היחידי שידוע על היין זה שמקורו ברמת הגולן באדמה הבזלתית, שהיין עבר תסיסה ספונטנית במיכלים פתוחים, ועורבב לאחר יישון של כשנה בחביות עץ אלון צרפתי ישנות. כמי שחזר לא מזמן מפורטוגל, יש לי מטעימת היין תחושה שמדובר בזנים פורטוגליים, ובפורטוגל יש למעלה ממאתיים זנים, אבל זה רק ניחוש. היין חלק, נעים בפה ורב גווני ביותר. חגיגה מרתקת של טעמים, אם כי הייתי מעדיף לדעת מה הזנים המרכיבים אותו. יש ליין בעיה אחת בלבד: המחיר 360 ₪. אז אם יש לאליהו כסף, שווה להשקיע ולשתות אותו.
יקב שירן – שירת הציפורים 2021: בלנד "שירני" טיפוסי, שלא תמצאו במקום אחר. 62% סירה וטמפרניו, 26% גרנאש, שלושתם מעין דור, ו-12% קריניאן גפנים בוגרות מנווה ירק. יין טעים, עדין ועגול, שהזכיר לי את יינות פריוראט בספרד, משם חזרתי לפני שבוע. יינות פריוראט דומים ליינות ישראלים, מפני שגם שם לא מפחדים מאחוזי אלכוהול גבוהים, ויש הרבה סוגי ענבים בבלנדים השונים. הענבים התיישנו בחביות אמריקאיות, צרפתיות והונגריות במשך שנה. "שירת הציפורים" הוא מזמור חג המולד ושיר ערש קטלאני מסורתי, המתאר שמות של ציפורים שונות. איני יודע מה תהיה דעתו של אליהו על חג המולד, אבל היין הוא חגיגת טעמים ומורכבות יוצאת דופן. חוויה ייננית, לא להחמיץ. המחיר 130 ₪ – כמובן VFM.
The Old Musketeer 2008: לסיום בחרתי יין מתוק – יין קינוח מעשה ידיו של אחד מיינני ישראל המקוריים והמרתקים ביותר; יעקב אוריה. לעניות דעתי אין כמותו במחשבה מקורית על ייצור יין, על הזנים השונים, ועל מתן שמות יוצאי דופן ליינותיו. הייתי יכול להמשיך בתיאורים על האיש, אך אליהו הנביא ודאי יעשה זאת טוב ממני. יין הקינוח הזה עשוי מענבי מוסקט אלכסנדרוני ושרדונה, לא שילוב מקובל בלשון המעטה. אכן יין קינוח מדהים, ואינני נוהג להשתמש במונח זה אלא כשמשהו באמת מדהים. מתיקות נעימה, סירופית, עם סיומת שאינה נגמרת. יין קינוח שמוכיח כי גם בארץ חמה כמו ישראל ניתן לעשות יינות קינוח איכותיים, ולא צריך להרחיק לכת לקנדה על מנת לשתות ICE WINE, שהוא מיינות הקינוח הטובים בעולם. המחיר 280 ₪ – שרדתם עד כאן אז קבלו ממש VFM.
אלון גונן עם ארבע כוסות למרים הנביאה
לפני חג הפסח אנחנו נוהגים לכתוב על איזה יין אנחנו ממליצים לאליהו הנביא לשתות; אותו אליהו רואה ואינו נראה – דנידין אם תרצו, שמגיע לכל בית בישראל שמקיים סדר פסח ולוגם מהכוס החמישית המלאה ביין עבורו.
על פי המסורת, כשם שהישועה ממצרים התרחשה בחודש ניסן, כך גם הישועה לעתיד לבוא תתרחש באותו מועד ("בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל"). לפי המקרא, אליהו הוא מְבַשְּרוֹ של המשיח ("הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא").
לפיכך נקראת כוס הגאולה באחרית הימים על שמו. תכלס אליהו לא הגיע ומעולם גם לא התקשר, ותמיד הכוס החמישית נותרה מלאה, אז די חבל על היין. לכן הפעם אני משאיר כוס למרים הנביאה – אחותם של משה ואהרון, מנהיגה בזכות עצמה, ויחד איתם אחת משלושת המנהיגים ששלח האל לגאול את עם ישראל ממצרים.
הופעותיה השונות במקרא קשורות אומנם למים וחלב. הראשונה הייתה הצלתו של משה בתיבה כשהיא מתייצבת על היאור וצופה בו, ומאוחר יותר מציעה לבת פרעה את אימו יוכבד כמינקת (חלב). לאחר קריעת ים סוף היא סוחפת את נשות ישראל במחול ושירת הודיה לאל על שפת הים. לאחר מותה מסופר על צימאונו של העם למים. חז"ל הסיקו מכך שבאר מרים הפלאית הרוותה את העם בצימאונו לאורך המסע הארוך בישימון, ומשנפטרה – פסקו המים.
אז אם אין מים נשתה יין, כאלגוריה למשפט "אם אין לחם תאכלו עוגות" (כשרות לפסח). לכן הפעם הכוס החמישית שעל השולחן תהיה של נשים יינניות, שנמאס להן כבר מהגל המיזוגני שעובר בשנים האחרונות על החברה שלנו. ואי אפשר שלא לצטט את השיר "שימו כוס למרים" של אסתר שקלים:
שִׂימוּ כּוֹס לְמִרְיָם, כּוֹס מַיִם חַיִּים לְאֶמוּנָה, מַרְפֵּא וְאַהֲבָה עֲלִי בְּאֵר עֱנוּ לָהּ
שִׂימוּ כּוֹס יְשׁוּעוֹת לְמִרְיָם, הַמְּחוֹלֶלֶת, גְּאֻלָּה עִם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה, עוֹלָה מִן הַמִּדְבָּר, קוֹלַחַת וּמְפַכָּה
בְּלֵיל הַסֵּדֶר שִׂימוּ כּוֹס לְמִרְיָם, הַנְּבִיעָה הָרֹאשָׁה מִמֶּנָּה נִשְׁאַב תַּעֲצוּמוֹת לִרְוָיָה,
הָשַׁתָּא הָכָא, בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל, בְּנוֹת חוֹרִין. שימו כוס למירים.
אורנה לב יקב אדם – פרא אדם קריניאן 2020: יין ללא מילים. בשל, עוצמתי, סוליסטי. עושה שמות בפה.
שרון כהן יקב רוגלית – פטי ורדו פטיט סירה 2017: דואט של שני זנים סוליסטים. פשוט מדהים.
לורי לנדר יקב צפרירים – רוזה גרנאש 2022: פרחוני, שופע, נקי. גורם לעצום את העיניים ולשקוע.
ליטל עובדיה יקב תל – ויונייה 2022: כשכבר חשבתי שצריך להספיד את הזן הזה, ליטל פשוט רקחה יין מרגש, שופע, מאוזן, חמאתי. מיצוי מקסימלי של ארומות וטעמים של ענבים משובחים.
כדאי לקרוא ולהאזין גם לזה
יין וג'אז: פאנקי פאנקי נטופה
יוסי נאור, חובב יין וג'אז ומי שהוביל תכנית רדיו בשם 'ג'אז אדום לבן' בתחנת הרדיו של מכללת עמק יזרעאל, מביא לנו הקשרים בין יינות ישראליים למוזיקה שהוא אוהב. כי יש מספר רגעים קסומים בחיים כשהיין של יקב נקופה אחר והכרמים באזור ייחודי. במקביל מיזוג ג'אז עם היפ הופ – חדשנות יצירתית בשניהם. קראו והאזינו כאן
