אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, ומייחלים לשובם של החטופות והחטופים
מי י.תהיה המנכ"ל הבא של יקב בנימינה?
אלון גונן: מודעה אנונימית קטנה בלי הרבה פרטים, הפחידה כמה מנכ"לי יקבים מהצפון – החרדה שמישהו מחפש להיפטר מהם.
אין הרבה יקבים שיש להם דירקטוריון, אז הספקולציות והניחושים היו קודם על יקב רמת הגולן ויקב הרי גליל. רובם הימרו על אסף בן דב מנכ"ל יקב רמת הגולן (שנתיים בלבד בתפקיד, מהן כמעט שנה מלחמה) או על רואה החשבון שמונה למנכ"ל יקב הרי גליל. לאחר מכן ערפו וירטואלית את מנכ"לי יקב תבור. יקב כרמל ויקב רקנאטי. סבב בקשות לתגובה נענה בלאו מוחלט של המנכ"לים המכהנים. עוד קצת בחישה ועבודה מודיעינית קלה, והתשובה היא יקב בנימינה הוא זה שפירסם את מודעת הדרושים.
המנכ"ל המכהן אושיק אפרים מנהל את היקב משנת 2012, בנוסף לתפקידים אחרים בקבוצת חצי חינם, הבעלים של יקב בנימינה. אין זה סוד שבכל מהלך שנות ניהול היקב על ידי אפרים, יקב בנימינה לא ממש התברג ככזה שיש לו אמירה או הובלה בענף. היינות אותם רוקח יינן היקב יונתן שוטס, רובם טובים, אבל את אושיק אפרים יין או יחסי ציבור או תקשורת עם עיתונאים לא ממש עניינו. הוא התעסק בעיקר במכירת יין ברשת חצי חינם. לא פעם בקשות לתגובות ממנו הפכו לשיח אלים ולצעקות ואיומים, והוא התנהג כאחרון הסוחרים בשוק מולי.
האם המהלך הזה יוביל את יקב בנימינה לתקופה אחרת? אני מניח שכן. לא פשוט לבחור מנכ"ל מתאים לכזה יקב. הכול שם די על כרעי תרנגולת. צריך מישהו מהענף; מישהו שיידע לתקן ולרפא שיחליט על פורטפוליו יינות עם קו שמתאים ליקב. והכי חשוב שזו תהיה אישה. רק כוח נשי מהתעשייה תוכל לייצב את המקום הזה. ימים יגידו ואנחנו עוקבים.
יין ישראלי בעולם לאחר מחדל 7.10 – אין סיכוי
אלון גונן: ישראל מעולם לא הייתה מעצמת יין עולמית, לא לפני המחדל ולא תהיה גם אחריו. מה שמציל ונותן קצת עניין בשיווק חינות ישראלים לחו"ל, זה השוק הכשר. איך שלא נסתכל על זה, רק יהודים שעדיין מחוברים לישראל רוכשים יין ישראלי בכמויות. שאר הטפטופים בחנויות יין ובמסעדות בחו"ל זה טוב לאגו של מנהלות היצוא יעל גיא (יקב רמת הגולן), דורית בן סימון (רקנאטי) ואתי אדרי (כרמל ויתיר), שלאחרונה השתתפו בפאנל בנושא זה במסגרת אירע אשכול הזהב 2024.
היין הישראלי באשר הוא, תמיד היה יקר. אף פעם לא היה שווה את התמורה לתג המחיר, ובטח לא לצד יינות מקבילים מכל מדינה שהיא. לראות 'הר חרמון' (רמת הגולן), יונתן (רקנאטי) או ברקן קלאסיק במחירים גבוהים פי 3 מהמדפים בארץ, רק מעביר גיחוך, ולא מדובר ביין אקזוטי, מרתק, מיוחד – הבסיס של הבסיס.
היהודים והחרדים הם אלה שכאמור עדיין קונים יין ישראלי במחירים מופקעים, וניתחנו מספיק פעמים את הטמטום הזה. בשנים האחרונות ניסו היקבים כמעט בכל דרך לפרוץ את המחסומים של השוק הכשר בלבד, אבל שום דבר לא ממש הביא לאיזשהי פריצת דרך ממשית במיתוג היין הישראלי .
בשיחות עם מספר נספחים כלכליים בשגרירויות באירופה, התשובה של כולם הייתה שעשרות ספקים שחיבקו את היינות הישראלים ואפילו קנו קצת, פשוט לא מוכנים להתקרב היום לתפוח האדמה הלוהט הזה ולהסתכן בחרם צרכנים גדול של שונאי ישראל.
קניונים וחנויות ענק בבעלות מוסלמים, חברות שיווק גדולות שמייבאות יין מכול העולם, קיבלו איומים כי יפסיקו לעבוד איתם אם יראו יין ישראלי או כל מוצר ישראלי בפורטפוליו שלהם. גם חנויות יין ורשתות שיווק פוחדות מחרם או מוונדליזם שיהיה להם בחנויות. כל המאמצים של הנספחים הכלכליים של השגרירויות שלנו במדינות באירופה, שניסו להצטרף לתערוכות מזון או מיזמים בשנה האחרונה נכשלו, וכול הדלתות נטרקו בפניהם המושפלות. לא יעזור כלום. אין לנו סיכוי מול הכוח שיש למוסלמים ושונאי ישראל בעולם.
החרמות זלגו גם לתעשיות הביטחוניות, וגם צרפת שנחשבת למאוד ידידותית סגרה את התערוכה הכי גדולה בעולם לנשק ומוצרים ביטחוניים בפני התעשיות הישראליות. ההתמודדות היא מול מיליוני אנשים שחשופים למאות ואלפי כלי תקשורת שמציגים את ישראל כמשמידת עם וכמפלצת של העולם. מי שמככבים בתקשורת העולמית הם הקיצונים הישראלים, שהפנטזיה שלהם מתורגמת באירופה ובארצות הברית למסוכנת ולמשיחית. בתקופה הנוכחית איבדנו כמעט את כל החברים שלנו, את כל מי שתמך בישראל, הצלחנו להפוך את עצמנו לאויב העולם.
ענף היין לא מפנים את השינוי שחל בעולם. לצערי מי ששולטות ביצוא ביקבים הגדולים, עדיין שבויות בפנטזיה שאוטוטו נחזור למצב הקודם שאותם ספקים שהיו חברים שלנו, אותן מסעדות וחנויות יין שהחזיקו יין ישראלי יתעשתו ויחזרו לחבק את ישראל. שבויות בקונספציה, כפי שכולם אומרים היום.
גם במכון היצוא חייבים לשנות דיסקט, ועם כל הרצון הכביר של אבי בלשניקוב היו"ר ומור דניאל מנהל תחום היין והתוכניות שהם עמלו עליהן, נראה כי הכול הולך לפח. הם צריכים לעשות הערכה מחדש לגבי אופי הפעולות וארגון התקציב – מה שהיה, לא רלוונטי.
כששומעים את הבכירות בענף היין שמשווקות יין בחו"ל בשני העשורים האחרונים, מבינים שגם פה יש לענף וליקבים בעיה. הסיסמאות נשארות אותן סיסמאות, והאשמות בחוסר תקציב עדיין מככבות ואין הפנמה למצב החדש.
אף אחת מהן לא הציגה איזשהי תוכנית שמצביעה על שינוי, או לפחות רעיונות חדשים. יעל גיא מיקב רמת הגולן, ששולטת מטעם היקב ביד רמה בענף היין בחו"ל, למעט ארה"ב, אמרה בפאנל האחרון בתחרות אשכול הזהב: "מציאת שגרירים ושותפים לקידום יין ישראלי בשווקים, זו עבודה איטית ולא קלה. אנחנו פחות תחרותיים מול יינות איכות מהעולם. אין לנו הרבה תקציבים והרבה תמיכה לסיפור שצריך לקדם. זה דורש השקעה גדולה של היקב והשותפים הבינלאומיים, כי אנחנו פונים לשווקים הכלליים ולאו דווקא לכשרים".
ואני שואל: על איזה תקציב את מדברת? מתי היה פה תקציב? חוץ מקשרים אישיים שנעלמו ברגע, אין שום דבר.
דורית בן סימון מיקב רקנאטי: "כישראלים יש לנו ביטחון עצמי אך חסרה לנו קצת חשיפה והיכרות בענף בעולם, עם תדמית של ארץ גמלים ומלחמות, לא ארץ יין. הרבה פעמים מוותרים על שווקים חדשים ופונים לשווקים הקשורים ליהדות ולישראל".
דורית שבאה ליקב רקנאטי רק השנה עם הרבה תוכניות וניסיון בינלאומי הכי גדול בענף, לא מוכרת לי ככזו שתגיד למנהלים שלה מה שהם רוצים לשמוע, היא לא תטפטף להם פנטזיות על "יהיה בסדר" . היא צריכה להיות הכי קריאטיבית בעולם, היא חייבת לשכוח מכול מה שהיה נכון לפני המחדל, ולהבין ומהר שהשוק השתנה לתמיד. רקנאטי רק התחילו את דרכם ביצוא היין שלהם, ויכול להיות שבגלל שהם לא מוכרים בעולם, יהיה להם יותר קל לא להיות מזוהים עם יינות ישראלים.
אתי אדרי מיקבי כרמל ויתיר: "כשישראל נמצאת בחנויות הגדולות, אנחנו ממותגים כמדינת כשר ולא כמדינת ישראל. המשימה היא להחליף שילוטי 'כשר' ב'ישראל'. פריצה מעבר לשוק הכשר היא אתגר גדול. צריך תקציבים וגוף כמו מכון היצוא, ועכשיו עם מור דניאל יש תקווה גדולה".
לצערי אתי עדיין חיה באשליות. אז בואי אני אגלה לך משהו, היום להיות ישראלי זה יותר גרוע בעולם מלהיות יהודי. אתי עדיין מבקשת מהמדינה תקציב – המדינה לא נתנה מעולם שקל ולא תיתן לעולם שקל. לא כי אין לה כסף, אלא שפשוט אין שום סיבה לתת כסף לדירקטוריונים שלכם, שמטרתם היא קודם כל להתעשר.
ובאשר למכון היצוא: אחרי שנים של חוסר תפקוד ובזבוז משאבים, הגיע יושב ראש חדש למכון היצוא – אבי בלשניקוב שהבין שהיין הישראלי טופל באופן לא ראוי וחובבני, והחליט כבולדוזר להחיות את הענף הזה שוב במשרדו. הוא מינה פרויקטור, הבטיח לקדם את היין הישראלי, ואף הקצה לזה תקציב גדול ובעיקר הרבה תקווה יחד עם מור דניאל. היה ברור שהעבודה לא תהיה פשוטה אחרי ניתוק של שנים מהיקבים – הצורך בבניית האמון מחדש, בניית חשיבה אסטרטגית ותוכניות סדורות, ובעיקר לחשוב שונה ולא ליפול למלכודות של היקבים הגדולים ושל השולטות בענף, שינסו להוציא מהמכון תקציבים לקידום היקבים שלהן.
גם אני, כאחד שכתב שנים על מחדלי מכון היצוא, ראיתי את השינוי המבורך והאמנתי בכל ליבי שיש פה סיכוי להצליח ובגדול. אבל אז המציאות ישראלית הגיעה, והכול השתנה תוך מספר חודשים.
לצערי נראה כי כרגע אין שום סיכוי לעשות דבר וחצי דבר. שום תערוכה, שום שווקים חדשים, שום פגישות אמיתיות מתוקשרות, שום שיתוף פעולה עם נספחים כלכליים. לצערי ישראל מוקפאת בשלב זה, וחייבים לעשות הערכה מחדש של התקציב ושל תוכניות העבודה לחמש השנים הבאות.
אין מנוס מלקבל את ההחלטה על הקפאת כל התוכניות שנבנו, וצריך לשמור את המשאבים ולחשוב איך מקדמים את היין הישראלי בדרך אחרת, זה הזמן לסיעור מוחות רציני עם אנשים שמתמחים במשברים קטסטרופליים, ולא עם צוותי היקבים ששבויים בקונספציה. הכול צריך להיות נקודתי ולא באור הזרקורים. אף אחד בעולם לא מוכן כרגע לקחת סיכון עם ישראל. אי אפשר ואסור לשקר לעצמנו. היקבים הגדולים ימשיכו למכור את הפחות או יותר 15-20 אחוזים מהייצור שלהם לשוק השבוי הכשר בחו"ל. הם לא צריכים תמיכה או תקציב בשביל זה, אלו שווקים שבויים וזה מתפקיד היקבים לשמור עליהם ולטפח אותם כחלק מתקציב היקב ולא מתקציב מכון היצוא. שווקים חדשים לא יהיו פתוחים ליין הישראלי בשנים הקרובות. מה שהיה פתוח, אם לא נעלם אז ייעלם בחודשים הקרובים. אין זה הזמן לתערוכות שישר מקבלות גוון פוליטי וצריך לאבטח ולגדר כל ביתן או דוכן בעשרות מאבטחים ושוטרים. הפלסטינים מגיעים כמעט לכול אירוע ישראלי, מניפים דגלים ועושים רעש ומפחידים את הקהל. צריך להבין שאנחנו במלחמה גם בזירות אחרות ולא רק בישראל. אנחנו מפסידים את הזירה הבינלאומית, וההפסד הוא בסדר גודל ענק. לנו הפלסטינים הרסו את כל התשתיות שלנו בעולם – את כל יחסי הציבור שנבנו פה, את כל הקשרים האישיים. הם הצליחו למוטט את הכלכלה הישראלית בעולם, והשאירו רק את השוק היחידי שתומך בישראל (השוק הכשר).
לצערי, אין למכון היצוא הרבה מה לעשות בתוכניות שנבנו בשנה האחרונה על ידי מור דניאל. הניסיון שלו לקדם יין על ידי משרד החוץ עם הנספחים הכלכליים באירופה, הוריד לו את האסימון שאין סיכוי, כאמור זה תפוח אדמה לוהט שלא מתכוון להתקרר.
כאמור, מה כן לעשות זו שאלה למקצוענים, לאנשי שיווק שיודעים לנתח שווקים בקריסה, ויחסי ציבור ממוקדים בעולם על ידי מקומיים. מאות אלפי ישראלים טסים לחו"ל כל שנה. אולי זה הזמן לדאוג שהם יביאו בקבוק יין ישראלי ממותג עם תווית מיוחדת אחת לכל היינות הישראלים, למארח שלהם או לסומלייה המסעדה או בעל המסעדה שהם יושבים בה, ופשוט יאמרו "תכיר יין ישראלי". אולי פה אפשר להשקיע בדימוי היין הישראלי (כמובן עם מחיר מסובסד), וכרגיל הזמן יעשה את של. החלמה ארוכה מצפה לענף היין הישראלי בעולם.
עד לעליית הכתבה לאוויר לא הגיעה תגובת מכון היצוא
יונתן לבני טעם באיטליה יינות טוסקנה
לפני מספר ימים שבתי מטיול קצר באזור מונטלצ'ינו ומונטפולצ'יאנו שבטוסקנה, יחד עם מאיר קינן, מנהל קבוצת היין "החברים של אגרון" – אחת המקצועיות ביותר בארץ. אזור היין נמצא באחד האזורים היפים ביותר באיטליה בכלל ובטוסקנה בפרט, עם הרים מלאי גפנים ועצי זית ונופים עוצרי נשימה. בתום מלחמת העולם השנייה יצא לעולם יין בשם ברונלו די מונטלצ'ינו (Brunello di Montalcino), שהוכתר כאחד מהיינות המיוחדים ביותר באיטליה.
היין יוצר אז על ידי יקב בשם ביונדי סנטי (Biondi Santi), שעד היום מייצר את היין ואינו מקבל מבקרים ביקב, גם לא ביקורי עיתונאי יין, אלא רק במרכז המבקרים שלו. בשנות השישים המוקדמות הוקמה אגודת Brunello di Montalcino , המקפידה על קיום חוקים הכוללים בין היתר את מספר השנים, לא פחות מארבע, להתיישנות יין הברונלו די מונטנצ'ינו בחביות עד לביקבוקו. כל הענבים המשמשים לייצור היין הם מזן סנג'ובזה (Sangiovese) , ורק ענבים מאותו זן ומהעיירה מונטלצ'ינו וסביבתה בלבד, רשאים להשתמש בשם Brunello di Montalcino. מחוץ לעיירה קטנה ומיוחדת זו נקראים אותם יינות בשמות אחרים. גם בארץ ניתן לרכוש חלק מהיינות המיוצרים באזור – הם מיובאים ארצה על ידי חברות כמו 'שקד – דרך היין', 'אנוטקה' וחברות נוספות. וליקבים וליינות:
יקב Poliziano
פוליציאנו הוא מהיקבים הגדולים באזור, שמייצר מדי שנה מיליוני בקבוקים של יינות מענבים הגדלים בטוסקנה, בעיקר מענבי סנג'ובזה. ה-Vino Nobile שלו שטעמתי, הוא הטוב שבין יינות סנג'ובזה מאזור מונטפולצ'יאנו. זהו יין כמעט זהה לברונלו די מונטלצ'ינו. כפי שציינתי, רק יין הנעשה בעיירה מונטלצ'יאנו עצמה ובסביבתה הקרובה, זכאי להיקרא בשם ברונלו. ליקב פוליציאנו יש 1000 דונם כרמים באזור, ואם תגיעו לביקור ביקב תזכו לבוקר מהנה של טעימות באחד היקבים המפורסמים באזור, שיינותיו מיוצאים לעולם כולו.
אני טעמתי את Nobile di Montepulciano di Poliziano 2022, יין עשוי מענבי סנג'ובזה, קנאיולו ומרלו שיושנו בחביות 16 חודשים. מייצג נאמנה את זן הסנג'ובזה. יש בו את המרירות העדינה של הענב, עם אלגנטיות ותחושה של יין צעיר וקופצני מעט. יינות הברונלו שדומים לו בטעמם עולים מאות שקלים, ואילו היין שחברת אחים שקד מייבאת, הוא יין נהדר במחיר מצוין בהתחשב באיכותו – 170 ₪.
יקב Frescobaldi Castel Gioconda
משפחת פרסקובלדי הקימה את היקב לפני 1000 שנים. המשפחה הגיעה לאזור מפירנצה באיטליה, והוא אחד היקבים הוותיקים ביותר באיטליה ובעולם בכלל. לאחר פשיטת רגל של היקב הקים ויטוריו פרסקובלדי את היקב מחדש בשנת 1974. ליקב 10,000 דונם כרמי גפן יין באזור. יינותיו מיובאים על ידי חברת אנוטקה, שמייבאת לא מעט יינות מאיטליה. אגב יין מענבי מרלו בשםMasseto המיוצר ביקב, נבחר כיין הטוב בעולם בתחרות מול המרלו של יקב שאטו פטרוס מאזור פומרול בצרפת, שנחשב בדרך כלל למרלו הטוב ביותר בעולם.
טעמתי את CastelGiocondo 2019 – ברונלו דה מונטלצ'ינו שמיוצר מענבי ברונלו ששהו חמש שנים בחביות עץ אלון גדולות מסלובניה. היין בוקבק זמן קצר לפני הטעימה, ורצוי להשאירו עוד זמן בבקבוק או לפותחו מספר שעות לפני השתיה. אם יש את נפשך לדעת מהו יין ברונלו די מונטלצ'ינו מדהים – זהו היין. יין עמוק, מלא בטעמים עשירים של זן הענבים ממנו הוא עשוי. מחירו בארץ כ-400 ₪. גם באיטליה הוא יין יקר.
אחריו טעמנו את ה-CastelGiocondo Riserva 2018 – יין ברונלו דה מולטנצ'ינו מכרם יחידני, ששהה שש שנים בחבית. בריזרבה יש מעט מתיקות בסיומת, אך הוא ללא ספק עשיר יותר בטעמו מאשר קודמו CastelGiocondo 2019 ששתיתי. בארץ הוא נמכר ב-790 ₪. לבסוף שתינו את המרלו שהיקב מייצר – Lamaione 2020, עשוי במלואו מענבי מרלו מהאזור. יין צעיר, פרחוני ומאוד מיוחד בטעמו, שונה בטעמו ממרלו ששותים בצרפת או בישראל. הבוקה נעים אם כי עדיין סגור מעט, אבל טעם שושנים שלו מתאים לריח שהוא מפיץ. יין מאוד טאניני. 100 יורו.
יקב Ciacci Piccolomini d'Aragona
עוד יקב עתיק באזור, הקיים מאז המאה ה-17. יקב משפחתי מורכב ביותר, עם היסטוריה הקשורה במשפחתו של האפיפיור. ב-1985 הועבר היקב למשפחת צ'אצ'י פיקולומיני דה ארגאנו, המגדלת באזור היקב עצי זית, שאת השמן המצוין והידוע שלו שמיוצר במקום, שתינו בתחילת הטעימה. לצערי למיטב ידיעתי יינות היקב לא נמכרים בארץ. ליקב 500 דונם גפנים, והוא מגדל גם ענבי קברנה סוביניון ומרלו, מהם מייצרים גם יינות שאינם אופייניים עדיין לאזור, בניסיון ליצור יינות מזנים בורדולזיים.
היין הראשון שטעמנו היה Rosso di Montalcino 2022 – עשוי מ-100% ענבי סנג'ובזה, ששהו בחביות קרואטיות ענקיות במשך שנה. יין מאוזן וקל לשתייה גם ביום חם, שאין לו את העומק של ברונלו אבל הוא ללא ספק טעים ונעים וקל לשתייה. מייצרים ממנו כ-250,000 בקבוקים.
אחר כך טעמנו יין מיוחד בשם Ateo, שתרגומו לעברית הוא "אתאיסט". ניסיתי לברר את מקור השם, ולא קיבלתי הסבר מניח את הדעת. כנראה שהעובדה שהיין עשוי ללא ענבי סנג'ובזה, הזן הדומיננטי כל כך באזור, אלא מ-60% מרלו ו-40% קברנה סוביניון – יין כל כך צרפתי במקורו, היוו את הסיבה לשמו. היין שהה שנה בחביות עץ צרפתיות קטנות, בשונה מחביות הענק בהם עושים כאן את הברונלו. יין טעים ביותר, אכן שונה בטעמו מיין צרפתי זהה, במחיר נמוך מאוד ליינות איכותיים – 13 יורו לבקבוק. אחר כך טעמנו שני – Brunello di Montalcino אחד משנת 2018 והשני מ-2019, יינות ששהו חמש שנים בחביות גדולות מעץ סלובני, ושנתיים-שלוש שנים בבקבוק. למרות הזמן הרב שעבר מאז נבצרו הענבים, הם עדיין הרגישו כיינות צעירים, היין מ-2019 היה טעים יותר, למרות הדמיון במזג האויר – שנה של מזג אויר מעט חם וללא חום קיצוני, תרמה כנראה ליין עמוק, איכותי, עם מעט מרירות בסיומת, אבל יין מאוזן ביותר בטעמיו מלאי המורכבות והעומק. האדמות האורגניות באזור היקב תרמו לדברי היינן לאיכות. מחיר שני יינות אלה 45 יורו לבקבוק – סביר ליינות כל כך מיוחדים. רציתי גם לשתות את ה-Riserva שהוא עוד יותר איכותי, אך לא היה ביקב בטעימה.
לבסוף ביקרנו ביקב קטן אך מיוחד ביותר, שבעליו כל כך תומכים בישראל ומאוד רוצים למצוא יבואן מקומי:
Azienda Palazzo הינו יקב אורגני שהוקם ב-1982 על ידי זוג איטלקים, שאחרי 30 שנות מגורים בסקוטלנד שבו לטוסקנה, ושם החליטו לפתוח יקב חדש. קוזימו לויה ואנטוניטה פאלצו רכשו 120 דונם קרקע באזור מונטלצ'ינו, והקימו בו יקב בו ביקרנו וממרפסתו רואים את הנוף הפלאי של טוסקנה. הם קראו ליקב בשם משפחתה של האישה – פלאצו. ב-1985 נטעו גפנים מזן סנג'ובזה גרוסו, על מנת לייצר ברונלו רוסו אדום רגיל החל מ-1990, ואת הברונלו די מונטלצ'ינו הראשון שלהם החלו לייצר ב-1994.
טעמנו יינות נהדרים שזכו בלא מעט תחרויות יינות מהאזור: Rosso Montalcino 2022 – רוסו מענבי סנג'ובזה שבוקבק רק לאחרונה. יש לו טעם ברור של הזן, אבל היין עדיין לא ממש מוכן לשתייה. טעמנו גם את ה Riserva-של בציר 2018, ויין Brunello di Montalcino ייחודי הקרוי על שם קוזימו, מייסד היקב שהלך לעולמו. יין אלגנטי ונעים ביותר.
טעמנו גם את זה מ-2016, שהזכיר בטעמו שוקולד מריר מצוין וטעמים מורכבים של ענבי סנג'ובזה. טעמנו גם יין מיוחד – הריזרבה משנת 2004 אותו קניתי והבאתי ארצה, ומחירו היה ממש נמוך בהתחשב באיכות הבלתי רגילה של היין היחידי שהבאתי מהנסיעה. כאמור חבל שיינות היקב אינם מיובאים ארצה.
אלון גונן בביקורות יין: מהאזורית של כרמל עד היקבים יפו וצובה
יקב כרמל הסדרה האזורית
שישה יינות שונים מהסדרה הפופולרית של היקב, כובשים את המדפים. מדובר בסדרת יינות שהדגש בה הוא על טרואר מקומי עם כמה שפחות התערבות ייננית. לדעתי בסדרה זאת מקפידים הייננים על משחק שמרים שמתאים את עצמו לסוג הענבים, ולא דוחף לשמרים שיעניקו את הגוון המתחנפן.
אזורית סוביניון בלאן 2023 – הכוכב שכובש את החך הישראלי, ואפילו משתלט על תפריטי המסעדות. כאן יפתח פרץ היינן הראשי, החליט על טעמים עדינים של טרופיות אבל עם חמיצות טובה ומרעננת. זה יין שהבקבוק נגמר מהר. 12% אלכוהול. שאפו. מחיר כל יין בסדרה האזורית 60 ₪. ציון 90 . תמורה למחיר – בהחלט.
אזורית רוזה 2023 מענבי סירה – בעיטה בתותי פרוטי, שמשום מה מעז לחזור לכמה יקבים. חמיצות נפלאה. שקדים מרים לצד דובדבן וקפה. תענוג. מחיר כל יין בסדרה האזורית 60 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – בהחלט.
אזורית קברנה סוביניון שיראז 2022 – שני סוליסטים שמתחברים מצוין יחד, וכול אחד מעניק את המיטב שבו. עוצמה לצד רכות וחמאתיות. יין לאוכל. הגישו טיפה צונן; יעשה את העבודה ובגדול . מחיר כל יין בסדרה האזורית 60 ₪. ציון 89. תמורה למחיר – כן.
יקב יפו
יקב יפו הוא יקב הבוטיק הכי משפחתי שיש. יינות מוקפדים ובשיפור תמידי. הכרמים המטופחים למשעי הם בבעלות המשפחה, ולכן חומרי הגלם מעולים . יקב יפו הוא מאבני היסוד של תעשיית הבוטיק בארץ. בשקט ובצניעות הם עושים כבוד גדול ליינות ישראלים.
מלבק 2022 – צבע סגול שחור. ארומות של פירות יער בשלים – וניל, מוקה, הרבה טבק. הפה עשיר מאוד. עוצמתי. טאנינים בינוניים וסיומת חמאתית. יין מהליגה של הגדולים. מחירו 100 ₪. ציון 92. תמורה למחיר – מצוינת.
גוורצטרמינר 2019 – חמש שנים והיין עדיין צעיר. ארומות של דבש עם מעט אספרסו. טעמים עדינים. כל דבר במידה ולא מעיק. חמיצות ורעננות מאוד מפתיעות. גוורץ משובח. מחירו 85 ₪.. ציון 92. תמורה למחיר – כבר אמרנו גוורץ משובח.
יקב צובה
שרדונה 2022 – 8 חודשי חבית. ארומות הדריות בוסריות. פה עשיר מינרלי חד. מורכב מאוד שנוטה לשרדונה הבורגונדי. חתיכת יין מדהים. שאפו. מחירו 115 ₪. ציון 92. תמורה למחיר – מעולה. שרדונה שיש מצב שהוא הכי טוב שטעמתי בשנתיים האחרונות מליגה זאת.
סמיון סוביניון בלאן 2022 – 50% ענבי סוביניון בלאן ו-50% סמיון, גם פה 8 חודשים בחביות. ניחוחות מורכבים בשלים, ויחד עם זאת מאוד רעננים. חומציות מרשימה הופכת את היין הזה למאוד מאוד קולינרי. מחירו 93 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – 80 ₪.
שר החקלאות ופיתוח הכפר, סליחה: וביטחון המזון – פשוט ביזיון אחד גדול
אלון גונן: בתערוכת סומלייה שנערכה בפברואר השנה, פגשתי את אורן לביא מנכ"ל משרד החקלאות ואת עוזרת השר. שניהם ניסו להסביר לי כמה שהשר שלהם תומך ומחובר לחקלאות היין בישראל, וכמה שהכתבות שלי על משרד החקלאות והשר לא נכונות, ובעצם מדובר בשר שכול השנים האחרונות עמל ונלחם רק עבור החקלאות והחקלאים.
כמובן שכול השאלות שלי לגבי הסכמות השר לקיצוצי ענק של 12% בתקציבי משרדו בלי מלחמה על זה, הניסיון לסגירת מכון וולקני שמבצע מחקרים על גפני יין, אי טיפול במשבר הווירוסים בכרמים ובמטעים, ועוד – נותרו בגדר שאלות ותו לא.
מרגע שנכנס לפוליטיקה, דיכטר כיוון לתפקיד שר הביטחון או השר לביטחון פנים, הודות לעברו כראש השב"כ. משום מה הוא מעולם לא הגיע לתפקיד זה, ותמיד נמצאו לו תפקידים "נחותים". לכן הוא לא משרת את הציבור, לא נלחם עבור החקלאים, מסכים לקיצוצי ענק במשרדו – בואו נראה שר חרדי שמסכים לקיצוץ של שקל ממשרדו. שלו, שלא לדבר על שרי ושרת הציונות הדתית.
שר חקלאות שהוא כביכול ביטחוניסט, שלא מסוגל לומר לציבור אפילו מה דעתו על גיוס חרדים ועדיין מבקש אחרי שבע שנים ללמוד את הנושא. שר שעסוק ברדיפה אחרי תארים וכרטיסי ביקור שיהדרו את שמו, אחרת איך אפשר להסביר את השם החדש "משרד החקלאות וביטחון המזון". בישיבת הממשלה האחרונה הוכרז על כך באופן חגיגי. לא משנה שיש כל כך הרבה הרוגים, חטופים, פצועים, מפוני בתים, ישובים נטושים – רובם באזורי "פיתוח הכפר" בצפון ובדרום שנעלמו מהשם הקודם עליו ויתר.
הכלכלה בקריסה, ענף החקלאות במשבר נוראי, והם עושים ישיבה חגיגית ומעניקים את התואר "ביטחון" לכרטיס הביקור של השר דיכטר. בזה מסתכמים התפקיד והשאיפה שלו – הטייטל "ביטחון". איך שאני לא מסתכל על זה, אי אפשר שלא להשוות לסדרה 'פולישוק', בה ראש הממשלה מעניק לשר שהוא לא ממש מחבב, שלושה תיקים שראשי התיבות שלהם הם "שר התח"ת". אז כדי להשתיק את דיכטר, ראש הממשלה מוסיף לו את המילה ביטחון לשם משרדו, במהלך מיתוג שינוי השם בו מבוזבזים מיד כ-2 מיליון שקלים.
אנשיו של דיכטר אומרים כי השר בעצמו הוביל את המהלך, וכי משרדו עמל על תוכנית ביטחון מזון כבר שנים. נשאלת השאלה איפה התוכנית, בכמה היא מתוקצבת, האם משרד האוצר בכלל תיקצב כזה דבר? הרי רק עכשיו קיצצו לדיכטר 12%, אז מאיפה הכסף יבוא, הרי הציבור לא מטומטם ושומעים את זעקת החקלאים. החקלאות הישראלית לא נתפשת אצל ממשלה זאת כנכס אסטרטגי שיש להשקיע בו, או כנושא של ביטחון לאומי.
אז נכון, דיכטר ומשרדו בונים תוכניות לטווח ארוך 2050 עם יעדי ביניים ל-2040, אבל לבנות תוכניות זה הכי קל. שים כמה סטודנטים ותגיד להם לכתוב אלפי עמודים. אבל המציאות בשטח היא שהכול קשקוש. אין שום שיתוף פעולה עם חקלאים מקומיים, חוקרים, אנשי יבוא, שווקים ועוד. על איזה ביטחון תזונתי מדבר השר כשרוב המזון שאנחנו צורכים מיובא, ורק בגלל זה אין לנו שום אפשרות לקבל ביטחון מלא בישראל, חרמות, בעיות בהובלה ובנמלים בגלל החות'ים ואירועים מלחמתיים.
הרי בכול מדינה מתוקנת יש תמיכה ישירה בחקלאים. בישראל זה לא קורה (למה דיכטר, למה?). לאן פני עתיד החקלאות? האם יש לשר דיכטר תשובה בכלל, האם התייחס פעם לחדשנות בחקלאות? הרי ללא זה לחקלאות אין שום עתיד. שינוי השם בטח לא יתרום להבטחת קיום החקלאות במדינת ישראל. הרי האתגרים והתוכניות קיימים וידועים כבר שנים, אבל הממשלה ומשרד החקלאות לא ממש עושים משהו למען העתיד של תושבי מדינת ישראל. אם השר מעיד כי הוא עמל שנים על התוכנית, מדוע הוא הורס את המחקר החקלאי שיש בארץ – גם בתחומי גפן יין, ומדוע הסכים לקיצוץ של 12% מתקציבו?
תגובת משרד החקלאות
"מאז כניסתה של הנהלת המשרד הנוכחית, השר ח"כ אבי דיכטר ומנכ"ל משרדו אורן לביא פועלים לשמירה על ביטחון המזון של אזרחי ישראל באמצעות שמירה על הייצור המקומי, בפרט לאחר אירועי 7.10, בשיתוף פעולה עם חקלאי ישראל. השר והמנכ"ל פוקדים את השטח ומדברים עם החקלאים, אשר מעידים בעצמם על שינוי ביחס הרואה את החקלאות הישראלית המקומית לנגד עיניהם.
לעניין הקיצוץ בתקציב, השר והמנכ"ל נלחמו ללא לאות על גזירת משרד האוצר לקיצוץ בתקציב, והצליחו להגיע להסכמות במהלכן אושר השימוש בתקציבים המיועדים למכון וולקני. היקף התקציב שעמד במחלוקת הוא כ-160 מיליון שקלים, שמתוכם כ-100 מיליון שקלים הם תקציבים שהוגדרו לשימושים הקשורים לתמיכות והוצאות מלחמת 'חרבות ברזל' בעזה ובגזרה הצפונית. בנוסף, הוסכם על צמצום הקיצוץ מ-300 מיליון שקלים ל-140 מיליון שקלים, ללא צורך בפריצת מסגרת התקציב שאושרה, וכולן מתבססות על תקציבים המצויים זה מכבר בסעיף התקציבי של משרד האוצר ושל משרד החקלאות".
תגובות
0