תעשיית היין 2021: מיליארד שקל ויקב ברקן אחד
אלון גונן: תעשיית היין הישראלית מגלגלת כמיליארד שקלים בשנה; זו הערכה פחות או יותר של המועצה לגפן יין. לאמיתו של דבר אין לאף אחד מושג מדויק או קרוב לכזה. אנחנו אפילו לא יודעים כמה בקבוקי יין מייצרים בישראל, כמה יין באמת מוכרים, ואפילו איזה זני ענבים באמת סוחטים לנו בתוך הבקבוק. הערכה מדברת על 60 מיליון בקבוקי יין כולל תירוש. כשבודקים על פי רישומי היבוא את כמות בקבוקי היין שמגיעים לארץ, אז מדובר בהרבה פחות. היקבים לא מחויבים בדיווח, לא עומדים תחת פיקוח, ומספקים מידע למועצת גפן יין באיחור של חודשים ממועד הבציר – אם בכלל.
כדי להבין את מצב היין הישראלי צריך להציץ בדוחות הכספים של חברת טמפו משקאות – בעלת יקב ברקן-סגל, שכחברה בורסאית חייבת להגיש אותם כל שנה. בדוחות הכספיים הללו יש פרק נרחב על היקב, וממנו אנחנו יכולים להסיק רבות על תעשיית היין הישראלית ועל היקבים הגדולים ששולטים בתעשיית היין.
היקבים ברקן, כרמל, רמת הגולן, טפרברג, בנימינה, תבור, דלתון ורקנאטי, הם אלו שמניעים את התעשיה של מיליארד השקלים בשנה. שאר היקבים מגרדים כמה עשרות מיליונים בשנה, אבל לא באמת משפיעים על התעשייה. בתקופת הקורונה השתנו הרבה דברים, ויקבים רבים הצליחו לנצל ולמנף את עצמם, ולכאורה לעשות רווחים גדולים בלי צורך בחברות הפצה ובלי בזבוזים מיותרים על פרסום, תערוכות בארץ ובחו"ל. עשרות אלפי אנשים נהרו ליקבים בעלי מרכזי המבקרים בשטחים הפתוחים, וגילו את תעשיית היין הישראלית.
על פניו, יקבים רבים נראים ככאלה שעשו חייל והצליחו להפיק רווחים עצומים. אם תשאלו 90 אחוזים מהיקבים בעניין כמות היין שמכרו, תקבלו תשובה אחידה. כולם כנראה תיאמו גרסאות ואומרים "אזל לנו המלאי". כשמגרדים קצת את הפוזה, ובייחוד כשקוראים את דוחות חברת טמפו (בעיקר עמודים 19 עד 23), מבינים שלא הכול ורוד וזוהר, והיוהרה הישראלית – מה לעשות – לא פוסחת על היקבים.
דוחות ברקן מצביעים על כך שבשנת הקורונה השנייה 2021 הסתכמו מכירות היקב ב- 171.990 מיליוני שקלים, גידול קל לעומת 169.396 מיליוני שקלים בשנת הקורונה הראשונה 2020, אך ירידה של 10% מההכנסות ב- 2019 טרום קורונה: 190.596 מיליוני שקלים. מכאן אנחנו רק יכולים להסיק לגבי שאר היקבים הגדולים. בשנת הדו"ח קטנה קטגוריית היין בכ- 4.6% במונחים כמותיים. על פי נתוני סטורנקסט האוספת נתונים מהשוק המבורקד (בפועל רוב השוק), קטגוריית היין השולחני קטנה בכ- 6.1%, קטגוריית היין המבעבע קטנה בכ- 2.5%, וקטגוריית התירוש ויין לקידוש קטנה בכ- 0.7% – הכול במונחים כמותיים.
על פי נתוני סטורנקסט, ברקן-סגל היה בשנת 2021 השחקן הגדול ביותר בקטגוריית היין השולחני בשוק המבורקד, עם נתח שוק של כ- 24.3%. בין מתחריו העיקריים של יקב ברקן ניתן למנות את יקב כרמל, אשר נתח השוק שלה במהלך שנת הדו"ח עמד על 23.6%, היכל היין (יקב רמת הגולן) עם נתח שוק של ,18.9% ויקב טפרברג עם נתח שוק של 12.1%. בקטגוריית התירוש והיינות המתוקים החזיק ברקן בנתח שוק של 8%, כאשר ליקב כרמל – המתחרה העיקרי, היו 39.4% משוק זה.
בהצצה על עלות ייצור בקבוק יין, אפשר להבין מהדו"ח שחומר הגלם ענבים מהווה את המרכיב היקר בייצור יין – 67%, ורק אחריו באות העלויות הנוספות של עבודה, חומרי אריזה ושינוע. לא ברור מהדו"ח מדוע התייקר חומר הגלם ענבים, מאחר שליקבים יש הסכמים ארוכי טווח עם הכורמים, והמחירים נקבעים על פי הטיב. מחיר המים לא עלה בארץ, מחיר שעת העבודה לא עלה, אז לא ברור ואין תשובה מספקת לכך בדו"ח.
טמפו מציינת כי חלק משמעותי מהוצאות ברקן נובע מרכישת חומרי גלם ואריזה בארץ ובחו"ל, ומדווחת שבשנת הדו"ח הנוכחית חלה עלייה משמעותית בעלויות חלק מחומרי הגלם, האריזה ועלויות השילוח הנלוות – מדובר בעלייה של עד 90% בעלות בחומרים והובלתם. ראוי לציין שקשה להבין מדוע, כי רוב היין שברקן מייצר הוא לשוק המבורקד בו חומרי האריזה הם זולים יותר, התוויות לא איכותיות, הבקבוק סטנדרטי, ואריזות הקרטון מיוצרות בארץ.
טמפו מציינת כי עלייה משמעותית נוספת במחירי חומרי הגלם ו/או האריזה בארץ או בעולם, תחייב להעלות מחירים. ברקן גם מזהיר בדו"ח כי כל שינויי חקיקה או תקינה אחרים, שינויים בדיני המס החלים על החברה, לרבות מס קנייה, עלולים לחייב את החברה בהעלאת מחירי מוצריה, דבר שעשוי להביא לפגיעה במכירות החברה ובתוצאות הכספיות שלה. אנחנו רק יכולים להבין מאזהרה זו שברקן כנראה מודעים לשינויים שמתכנן הרגולטור.
ברקן לא מציין בדו"ח שלו את ההסכמים עם רשתות השיווק, והמחירים בהם הן קונות מהיקב את היינות על מנת לשים אותם על המדפים. פה טמונה הבעיה האמיתית של תעשיית היין – היקבים בעצם שבויים בידי הרשתות הגדולות, ולא פעם בקבוק יין יוצא מהמפעל לרשת השיווק כמעט ללא רווח, אבל אף אחד לא מעז לומר זאת בפומבי.
מה עוד מוצאים בדו"ח של טמפו-ברקן: בשנת הדו"ח 2021 נחתמו בין ברקן ובין חברת פלדשטיין (אבי פלדשטיין ושותפיו), המייצרת ומשווקת מוצרי יין תחת מותג 'פלדשטיין', הסכמי השקעה לפיהם מחזיקה טמפו-ברקן 56.3% מהון המניות של פלדשטיין. כמו כן נחתם עם פלדשטיין הסכם הפצה, לפיו מפיצה טמפו-ברקן באופן בלעדי את מוצרי פלדשטיין בארץ וברשות הפלסטינאית.
לסיכום: הדו"ח מגלה טפח בתעשיית היין הישראלית, בעיקר בשוק המבורקד, לא קשה להבין מה קורה בתעשייה, בעיקר עם הרמיזה בדו"ח על הרצון של יקב כרמל לגדול ולחזור להוביל ולהיות במקום הראשון. גם יקב טפרברג הוא שחקן משמעותי בשוק, ונראה מה יוליד יום אחרי עזיבת סמנכ"לית השיווק לפני מספר שבועות – כנראה שיא כהונה קצרה ולא משמעותית בתפקיד.
שאר היקבים כמו רמת הגולן, תבור, דלתון ובנימינה שמצוינים בדו"ח, הם יקבים שעידו לוינסון היינן הראשי של ברקן-סגל, דואג לנשוף בעורפם עם יינות הפרמיום שהוא מייצר – אומנם בכמויות קטנות, אבל כאלה שעושים הרבה רעש בגלל מיתוג היינן. מחלקת הפרמיום ביקב עסוקה בעיקר ביחסי הציבור והמיתוג, על מנת לדחוף את מסת היין בקטגוריה של רשתות השיווק.
הדו"ח מציין את החשש מהסכמים עם הכורמים, ובעיקר את הכרמים בחולדה שמשם באים מרבית הענבים ליקב, שבמידה ויקרה איזשהו "אסון" היקב יהיה בבעיה. לא ראיתי לנכון לפרסם את טבלאות המספרים בעניין רווח והפסד של היקב, כי מדובר בקונצרן ענק שיש בו מספר רב של חברות שמתעסקות במשקאות קלים, בירות, ייצור אלכוהול, יבוא ועוד – תחום היין נראה על פניו שולי בקונצרן הזה.
בסופו של דבר, ברקן-סגל זה יקב שעושה כבוד גדול לתעשיית היין הישראלית. יש הקפדה על חומרי גלם טובים דווקא ביינות רשתות שיווק, והתמורה למחיר שלהם מצוינת.
ואחרון חביב: ברכות לניר גל שמונה על ידי אמיר בורנשטיין, יו"ר יקב ברקן, לתפקיד מנכ"ל היקב; זאת לאחר שנתיים בתפקיד משנה למנכ"ל. זו הגדולה של ברקן להבין את שוק היין, ולמנות מנכ"ל שבא מתחום היין והאלכוהול, שמכיר את הענף, שמחובר לכורמים, למסעדות ולרשתות השיווק. פה טמונה ההצלחה של ברקן. יחד עם ניר גל מונה ינון סנפיר למשנה למנכ"ל, לאחר שבשנים האחרונות היה סמנכ"ל שרשרת האספקה של היקב, ולי בולדס התמנתה לסמנכ"לית השיווק לאחר שבע שנים בהן ניהלה את מערך השיווק של היקב. עוד שני מינויים שמקדמים אנשים שצמחו ביקב ותרמו להצלחתו.
"בורדו, בורגונדי – זה הזמן להשקות!"
ג'נסיס רובינסון פרסמה באתר שלה מאמר דעה זה של ערן פיק MW – יינן ומנכ"ל יקב צרעה וד"ר ישי נצר – אוניברסיטת אריאל, בנושא חיוניות ההשקיה ככלי להתמודדות עם שינויי האקלים בכרמים האירופאיים.
תמונה מדברת – פינו נואר של יקב גבעות
שיבי דרורי יינן יקב גבעות, צילם וכתב: "פינו נואר – באמת זן מיוחד! אשכולות קטנים וצפופים שמזכירים בצורתם אצטרובל, ומכאן השם (צנוברים=פיניונס). מתחיל כבר לצבור סוכר ולהראות את הטעמים המיוחדים שלו. התרגשות גדולה". הענבים מהכרם בגבעת הראל, גובה 720 מטר, מיועדים ליין גופנה פינו נואר רזרב של היקב.
שוד היין הגדול בספרד – המבצעים נתפסו
אלון גונן: לפני כשבועיים נעצרו גבר ואישה, שעל פי החשד גנבו בחודש אוקטובר האחרון 45 בקבוקי יין בשווי של כ- 1.6 מיליון אירו ממסעדת 2 כוכבי המישלן Atrio אשר בעיר Cáceres בספרד. הזוג, כנראה גנבים מקצועיים ומנוסים, צולמו במצלמות האבטחה של מרתף היין המדהים של מסעדת Atrio.
הגניבה הנועזת, אשר כונתה על ידי התקשורת הספרדית "שוד היין הגדול", התרחשה לאחר שהשניים סעדו ארוחת ערב במסעדה, ואף קיבלו סיור מודרך במרתף היין, היות שהיו מוכרים למלצרי המסעדה אחרי שביקרו במסעדה מספר פעמים בתקופה שקדמה ללשוד, והראו בקיאות רבה ביין.
מאוחר יותר, כך נאמר, האישה הסיחה את דעת הצוות כשביקשה אוכל למרות שהמטבח היה כבר סגור, בעוד השותף הלך למרתף היין ומילא שלושה תיקים בבקבוקים. כפי הנראה היה ברשותם מפתח מאסטר שהתאים למנעולי מרתף היין. מעריכים שהיות והיינות שנגנבו היו מאוד ספציפיים ויקרים, מדובר בבקבוקים שהוזמנו מראש על ידי אספנים.
הגבר והאישה נמלטו, ונעצרו רק לאחרונה בגבול קרואטיה-מונטנגרו, במבצע משותף למשטרת ספרד, קרואטיה ורומניה, ובעזרת האינטרפול שסייע באיתורם. ומיותר לציין שהיינות לא התגלו עד עצם היום הזה.
השווי הכולל של היין הגנוב היה 1.648,500 אירו (כ-1.68 מיליון דולר), ובקבוק בודד אחד הוערך ב-310,000 אירו, כך אמרה המשטרה. הבקבוק היקר ביותר היה Château D'Yquem משנת 1806. חוסה פולו, בעלים משותף והסומלייה של המסעדה, פרסם הודעה בה הציע לקנות בחזרה את הבקבוקים הגנובים, במיוחד את ה -Château D'Yquem. "יותר מבקבוקי היין, הם שדדו את החלומות שלנו", אמר חוסה פולו למגזין דקנטר.
תמונות מדברות – בציר בכרם יקב אדם
אורנה לב מיקב אדם כתבה: "בציר בכרם היקב ברמת צבאים, עם חברים יקרים ואהובים שמגיעים מכל הארץ בחמש בבוקר לבציר, ועם הנכדים והמשפחה וחברי הנכדים. חגיגה אמיתית ובסיומה ארוחה מפנקת ויין לרוב.
בצרנו ויונייה ורוסאן, וענבים לרוזה. ביום ראשון מעכנו וסחטנו את הענבים לקראת תהליך התסיסה. עם בוצרים מדהימים כאלה, ארגזי הענבים הגיעו ממוינים ונקיים ליקב. פשוט תענוג.
אלון גונן – ביקורות יין: עמק האלה, 70, חיטים ושילה
יקב עמק האלה
סדרת האלה 2020 – בלנד מאוד מעניין מענבי קברנה סוביניון, קברנה פרנק ופטיט סירה, 14% אלכוהול. פירותי, פרחוני, עשיר מאוד בטעמים. 20% פטיט סירה מעניקים ייחודיות למבנה והופכים את היין לגסטרונומי. מחירו 55 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – מעולה.
עמק האלה אסטייט סירה 2017 – גם כאן יין מאוד עוצמתי, בשל, קטיפתי. 15% אלכוהול שמתמזגים נפלא עם טעמי הפרי והחבית. מחירו 75 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – מצוינת.
יקב 70 – יינן שמעון זוהר
70 פטי ורדו 2020 – הפטי ורדו הישראלי לא היה אף פעם יין גדול. אוהבים לשתות אותו כי הוא נוח, אבל לא ממש מעיף אותך. בשנים האחרונות אין כמעט יקב שלא מנסה לעשות פטי ורדו זני. התוצאות תמיד או בומבסטיות עצית מיותרת, או נינוחות עם מעט ירקרקות בקצוות, שאולי מנסות לתת איזשהו אפיון.
שמעון זהר לוקח את הזן הזה למקום אחר לגמרי. אני לא יודע מה משטר ההשקיה בכרמים שלו, אבל נראה לי שהוא הביא את הגפן עד סוף היכולת שלה, בעקה שהותירה בענבים מיצוי מקסימלי של טעמים מיוחדים וטהורים שלא הכרתי בשום פטי ורדו ישראלי אחר. עוצמות הפרי מרשימות אבל לא מעיקות ולא משתלטות, טאנינים טובים וגם כן לא מציקים, מה שמעיד על שימוש מושכל בעץ. הסגול שמאופיין עם הזן מבחינת הפרי כמעט ולא קיים, והדובדבן עם מעט אבל מעט ירקרקות, עושות את ההבדל בינו לבין השאר. הפה קריר עם סיומת חמאתית מעט חמה. פטי ורדו עולם חדש מאוד מרתק. מחירו 125 ₪. ציון 92 שאפו. תמורה למחיר – בהחלט.
יקב חיטים – יינן עצמון חג'ג'
קברנה סוביניון 2017 – יין בומבסטי. ארומות של פרי בשל ואדמה, פה דובדבנים, שזיפים, מעט מנטה בקצוות, עץ מתוק מעט ונילי. יין שעשוי באופן מושלם, וכאן טמונה בעייתו לדעת. המושלמות הזו של יין שנראה שנלקח מתוך ספר מתכונים, והיינן לא העניק לו איזושהי טביעת אצבע ייחודית שיכולה לאפיין יקב בוטיקי משובח. זה מאוד זורק אותי לקברנה סוביניון ירדן של ויקטור שונפלד, או לכל יין בומבסטי אחר של ארקדי פפיקיאן, שעושים יינות לצורך מדליות. אבל כאמור ללא ספק קברנה משובח ללא ספק. מחירו 140 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – לא, 100 גג.
יקב שילה – יינן עמיחי לוריא
שור קברנה סוביניון 2020 – לא צריך להרבות במילים. זה קברנה שנפתח לצורך טעימה, ונגמר אחרי חצי שעה בלי לשים לב. אני לא חושב שצריך לכתוב עליו מעבר לזה דבר. היינן עמיחי לוריא פשוט מבריק. שאפו. מחירו 87 שקלים. ציון 92. תמורה למחיר – לחלוטין, וזה יין של 3 ספרות.
תמונה מדברת – יקב ספרה
דורון רב הון – יקב ספרה: "כרם השרדונה הבוגר של יקב ספרה בגבעת ישעיהו. לרוב הענבים מיועדים ליין השרדונה בסדרת white concepts של היקב".
30 שנות עשיית יין ביקב קסטל
יונתן לבני: קצת קשה להאמין ש- 30 שנה עברו מאז הגיח לעולם יקב קסטל, שנולד בלול תרנגולות במושב רמת רזיאל שבהרי ירושלים. אלי בן זקן, שהיה בשנות ה- 60 הבעלים של אחת המסעדות המצליחות בירושלים, 'מאמא מיה', נטע את הכרם הראשון בישוב ב- 1988. ארבע שנים מאוחר יותר נקראו משפחתו וחבריו לעזור לו ביקב, וב- 1995 הושקו 600 בקבוקים ראשונים. "גרנד וין" היה השם שאלי בחר ליין. בקבוק אחד של היין הגיע לידי מנהלת בית המכירות סות'ביס בלונדון, שכתבה עליו שיר הלל.
מאז רדפה הצלחה אחת אחר האחרת, והיינות של בן זקן ויקב קסטל הפכו לאחד מסיפורי ההצלחה היינניים הגדולים בישראל. לפני מספר שנים, בהשקעה ענקית, הועבר היקב למבנה חדש ומרשים ביד השמונה ליד ירושלים ונווה אילן. היקב ברמת רזיאל לא נעזב, ושנים האחרונות חזרה העטרה ליושנה, וב'יקב רזיאל' מייצרים בין היתר יינות סירה, רוזה, ושמפנואז מרתק.
ביום הולדת ה- 30 התקיימה ביקב חגיגה, אליה הוזמנו בתשלום כמה מאות מלקוחות היקב, וגם אני בתוכם. בגלריית המרתף הוצגה תערוכה, ובה תמונות משלושת העשורים האחרונים שצולמו על ידי בני המשפחה וצלמים מקצועיים שליוו את היקב. באירוע נטעמו היינות החדשים של שני היקבים, וגם הוגשו יינות מתיישנים משנות ה-90.
אגב, המושכות ביקב עוברות באופן בולט לילדיו של אלי – אילנה, איתן, ואריאל אשר שהה בבון שבצרפת משך שנתיים. גם הנכדים זכו לכרמים הנקראים בשמותיהם. אולי גם בארץ נזכה לכך שעשית יין תעבור מדור לדור.
רזיאל בלנד שרדונה פינו נואר – יין מבעבע שהופק מענבי שרדונה ופינו נואר מבצירים שונים החל מ-2016. היין תסס והתבגר בחביות עץ אלון צרפתי בנפח 600 ליטר, ולאחר מכן התיישן על משקעיו במשך 6 חודשים. היין שיוצר בשיטה המסורתית של חבל שמפיין, הינו יין יבש בעל גוף בינוני וחומציות נהדרת המשאירה טעם רענן בפה, עם סיומת בלתי נגמרת שיוצרו ממנו כ-100 בקבוקים בלבד. לטעמי השמפונאז הטוב ביותר שיוצר בארץ וגם היקר ביותר – 269 ₪.
רזיאל רוזה – לראשונה טעמתי את היין שהופק מענבי גרנאש, מורבדר ופינו נואר, שנבצרו בבציר ידני. היין תסס והתפתח במשך 6 חודשים בחביות עץ בנפח 600 ליטר. יין פירותי מאוד ורענן, המתגלגל בפה ונותן הרגשה נעימה בעיקר ביום קיץ חם כשהוא צונן כדבעי. לא להחמיץ. המחיר 139 ₪. בהתחשב באיכות יוצאת הדופן VFM (תמורה לכסף)
רזיאל בלנד סירה וקריניאן – הרזיאל 2019 שטעמנו באירוע מורכב מ- 60% סירה ו-40% קריניאן, עם יישון במשך כ- 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. יין סגול ממש, עם גוף מלא ואיזון נהדר בפה. טעמי תבלינים ירוקים, בוקה נהדר בפתיחה ובטעימה. יין שבהחלט נותן "פייט" רציני ליינות עמק הרון. תענוג של יין ב- 159 ₪ – בהתחשב באיכות VFM.
Castel Grand Vin 2020 – ללא ספק אין כמו הבורדולזי הזה של יקב קסטל. בכל שנה זהו יין הדגל של היקב. ב-2020 עשוי מ- 60% קברנה סוביניון, 25% מרלו, ו-15% פטי ורדו. שהה 18 חודש בחביות שרובן חדשות. יין מתובלן עם טעמי פירות שחורים וסיומת לא נגמרת. בכל שנה טוענים ביקב כי זו השנה הטובה ביותר של היין. אני סבור שאכן 2020 תיחשב בין השנים המעולות של יין זה. המחיר 245 ₪. יין הדגל של היקב ולכן VFM.
C Blanc du Castel 2021 – בציר 2021 התאפיין בהבשלה פירותית ארומטית מאוזנת. השרדונה של קסטל עשוי תמיד על השמרים בחביות, והוא חמאתי ולא קריספי כמו רוב השרדונה-ים המיוצרים בארץ, מסורת רבת שנים של יין פירותי, איכותי, שמנוני וחמאתי – ללא ספק מהטובים שמיוצרים בארץ מזן זה, אם כי היו שנים קודמות בהן נהניתי ממנו יותר. בכל זאת יש בו משהו מיוחד ושונה. המחיר 145 ₪. למי שאוהב את הסגנון VFM.
יונתן לבני מבקר ביקב רוגלית
את שרון כהן הכרתי ביקב שורק, שם היא אחת המורות הראשיות בבית הספר לעשיית יין של ניר שחם. שרון עזרה לי במשך שנה שלמה להכין דמיג'אן של יין מענבים שבצרתי בגוש עציון, והיא ליוותה אותי עד לביקבוק. לימים, לכשהיכרנו טוב יותר, גיליתי כי היא ובן זוגה ישי הם בעלי יקב העונה לשם "רוגלית", ואז קבענו להיפגש ביקב הממוקם במושב נווה מיכאל שבעמק האלה.
"מה הקשר בין רוגלית לנווה מיכאל?" שאלתי את שרון. "אין כל קשר" היא השיבה לי. "רוגלית, היא שיטה לגידול גפן המסתרחת על הקרקע: וַיִּצְמַח וַיְהִי לְגֶפֶן סֹרַחַת שִׁפְלַת קוֹמָה לִפְנוֹת דָּלִיּוֹתָיו אֵלָיו וְשָׁרָשָׁיו תַּחְתָּיו יִהְיוּ וַתְּהִי לְגֶפֶן וַתַּעַשׂ בַּדִּים וַתְּשַׁלַּח פֹּארוֹת (יחזקאל יז, ו). – פסוק המתאר את שיטת גידול הגפן לפני אלפי שנים.
שרון ואיתה ישי בן זוגה, שנפגע קשה בתאונת עבודה, הם בעלי יקב בוטיק שמייחס חשיבות רבה לטרואר המקומי של גב ההר של הרי יהודה, תוך שימוש מוקפד וידני ב- 50 דונם ענבים שבני הזוג מגדלים באזור. הכרם כולל ענבי מלבק, פטי וורדו, סירה, מרלו, ולאחרונה הם שתלו גם זנים לבנים: רוסאן, גרנאש לבן, שנין בלאן, וסוביניון בלאן. ישי, שנע מאז התאונה הקשה, בכיסא גלגלים, ממשיך לטפל בכרם ללא הפסקה ובנחישות הראויה להערצה.
שרון החלה ללמוד ייננות בשנת 2015, וחלומה שלדבריה התגשם, הוא "לעשות יינות נגישים גם מבחינת איכות היין וגם במחיר ראוי". רוב היין נרכש על ידי יודעי דבר ביקב עצמו, בו ניתן להתארח בשישי-שבת בתיאום מראש ביקב תוכלו לטעום את היינות – הנה הפירוט, וילוו אותם גבינות, לחם וזיתים.
רוזה 2021 – אינני מחסידיו של הרוזה, אך ברוזה של רוגלית התאהבתי, ולעולם לא אומר עוד שאינני מחסידיו של יין זה. הרוזה של רוגלית עשוי מענבי קברנה סוביניון וסירה, ולמרות זאת צבעו בהיר לחלוטין. יין שעשוי כולו במכלי נירוסטה, בהם תסס במשך 30 יום. התוצאה: מתיקות נכונה ולא מורגשת מדי, בוקה מקסים ואביבי. שונה מכל הרוזה-ים ששתיתי בארץ. יין פירותי בעל חומציות מענגת וקריספיות בולטת. 12% אלכוהול. המחיר 80 ₪ – כמובן שנותן תמורה לכסף (VFM).
סירה 2018 – סירה בטעם אופייני ליינות סירה מהרי יהודה. צבע אדום כהה, עם חומציות ואיזון נהדר של הטעמים. היין התיישן בחביות משומשות, שבהן יושנו יינות במשך שלוש עד ארבע שנים קודם לכן. לאוהבי הזן הוא יין כיפי המאפיין את הזן. לא להחמיץ. המחיר 80 ₪ – מאוד VFM.
בלנד פטי ורדו ופטיט סירה 2017 – לא בלנד אופייני למקומותינו. היין התיישן במשך 14 חודש בחביות משומשות. הפרי ברור ביותר בטעם. יין מתובלן, כשבפה מורגשים היטב שני הזנים המרכיבים אותו, למרות הבלנד הנהדר שהם יוצרים. ילך מצוין עם סטייקים, כי יש בו מיזוג של יין כבד שמשאיר בכל זאת טעם עדין אך ברור. המחיר 100 ₪. ממש מציאה בהתחשב באיכות – VFM ברור.
בלנד קברנה סוביניון מרלו 2016 – מה יותר בנאלי מבלנד של קברנה ומרלו? שרון הייננית מתעלה על עצמה ועל שני הזנים, ועושה יין נגיש ומקסים בטעמים שכל כך מוכרים לנו, כמעט מאז ומעולם. טעמי שזיפים בשלים, אפרסקים צהובים, פירות אדומים ועוד. טעמי טבק של סיגר מעולה, עם גימור שלא נגמר ומרירות עדינה בסיומת כיאה לזנים. יין שיתיישן היטב ועוד נכונו לו עלילות. המחיר 90 ₪ – ממש VFM.
דנא 2017 – אז הכוונה אינה ל- DNA של היקב, למרות הדמיון בשם. יין על שם אביה של שרון שעלה לישראל ממצרים, ולזכרו. עשוי מזני מלבק, סירה וקברנה סוביניון. עבר הצללה ללא סינון, ובפה הוא מזכיר את המלבק הדומיננטי – למרות שאינו הענב העיקרי בבלנד, ומורגשת השפעה ברורה של שני הזנים האחרים גם כן. התיישנות של 14 חודש בחביות עץ אלון צרפתי. יין נגיש ומהנה, אפילו ביום חם כמו זה בו שתיתי אותו. לא להחמיצו. המחיר 85 ₪ – VFM.
יקב רוגלית – מושב נווה מיכאל משק 46. ישי – 052-4207088, שרון – 052-8806469
תמונות מדברות – מרכז סמסון לחקר הגפן והיין של מו“פ אזורי מזרח
ד"ר ישי נצר – מו"פ אזורי מזרח ואוניברסיטת אריאל: "מרכז סמסון לחקר הגפן והיין של מו“פ אזורי מזרח, הולך ונבנה בקמפוס העליון של אוניברסיטת אריאל, וכבר בולט מעל השטח.
קומת המרתף תכלול יקב מחקרי הכולל חדרי תסיסות וחדרי חביות. בקומת הכניסה תהיה המעבדה לאנליזת יין וחדר טעימות. בקומה השלישית חדרי חוקרים ומעבדות, ובקומה הרביעית מעבדות מחקר ומנהלה. הכוונה היא לארגן כנס בינלאומי בנושא מחקרי גפן ויין, שישולב עם חנוכת המבנה בעוד כשנה".
ביקור בית ביקב מוניץ – יקב בוטיק משפחתי כשר
רני רוגל: הפעם מכוניתו של חיים חברי ואיתנו גם אסף שמצלם, הגיעה לביתו של איתי מוניץ בכפר ידידיה שבעמק חפר. כאן הוא מטעים את יינות היקב המשפחתי של אחיו ד"ר שראל מוניץ ושלו, אותו הקים ב- 2015 ומוגדר כ'יקב בוטיק משפחתי כשר'- כשלכל מילה בהגדרה זאת יש משמעות.
בוטיק – כמות ייצור של כ- 10,000 בקבוקים מענבים איכותיים ממגוון אזורי גידול, בציר ידני ויישון ארוך בחביות עץ אלון צרפתי איכותיות, כפי שהם מעידים על עצמם.
משפחתי – שני אחים שהקימו יקב, אחד ד"ר למדעי הצמח המתמחה בגידול גפנים ליין – שראל, והשני מהנדס ובעלים של חברה לניהול פרויקטים בתחום תוכנה – איתי, אדם שהפך למותג ואין מי שראה אותו ולא שם לב לקרחת הבוהקת (זה בסדר, גם לי יש) למשקפי השמש הצבעוניים ולזקן המידות (או בעברית: הזקן הארוך) שלו – מותג, כבר ציינתי. היינות נקראים על שם הבנות של איתי ואחיו שראל.
כשר – יש יקבים רבים עם כמות ייצור דומה שפועלים ללא כשרות. לא יקב מוניץ כשהאח שראל דתי, ומן הסתם כך היה בית ההורים (עם שתי בנות ושני בנים), והמראה החילוני למהדרין של איתי לא צריך להטעות אתכם – היקב כשר.
איתי, איך הגעתם להקמת יקב?
"לא חלמתי על יקב, הגענו לכך די במקרה. ב- 2003-4 עשיתי קורס באיש הענבים. אני אוהב יין, אבל האהבה האמיתית שלי היא וויסקי מעושן. שראל הוא דוקטור למדעי הצמח – אגרונום שיודע לגדל ענבים ליין. כשהיה סטודנט בפקולטה לחקלאות, שראל שאל אותי אם אני רוצה לייצר יין. אני עניתי בחיוב, ובין 2015 עד 2017 יצרנו בין חבית לשתיים כל שנה".
איך התפתחתם משם?
"את היינות ייצרנו ביקב הרצברג, ומ- 2018 ייצרנו גם את היינות של מקס הרצברג. כשבתחילת 2020 מקס החליט לסגור את היקב בגלל רמ"י (רשות מקרקעי ישראל) – אז היו לנו כבר 6,000 בקבוקים והחביות של בציר 2019. התלבטנו מה לעשות והחלטנו למצוא מקום שלנו באזור ליד לכיש ושם הקמנו יקב כשר בו אחי הדתי הוא היינן. הוא גר ביישוב הקהילתי אשכולות, אז נוח שהיקב שם. המעבר ליקב החדש היה מהיר, ותוך חמישה חודשים מרגע שהחלטנו, היקב הוקם. הפעילות השיווקית שלנו – אירועים, טעימות ומכירות מתבצעים בבית שלי בכפר ידידיה".
איך אתם מסתדרים ביניכם?
"זה מצליח כי שנינו לא מפחדים מעבודה קשה, ומשתדלים לא להתערב אחד לשני. לפעמים יש חילוקי דעות על מחירי היינות, אבל מסתדרים. בשנים האחרונות שראל גם עושה איתי מילואים, וזה מהדק את הקשר".
איך אתם פועלים כיום?
"השנה נייצר כ- 10,000 בקבוקים, 8,000 אדומים והיתרה לבן ורוזה. כרגע התכנון לשנים הקרובות הוא להישאר בהיקף דומה, תוך התמקדות בשיפור איכות היין ובשיווקו. לאחרונה החלטנו לחבור למשווק, ובקרוב היינות שלנו ישווקו על ידי חברת Handcrafted Wines of Israel בבעלות עודד שהם. המטרה היא להכניס את היינות שלנו למסעדות, ברי יין וקצת חנויות, ואנחנו נפעל רק לשוק הפרטי.
אני עוסק פחות בייצור עצמו. שראל עוסק בכך, ועשיית היין מעניינת אותו מקצועית, כאשר אני עוסק יותר בלוגיסטיקה מסביב ובשיווק. בסדר גודל שלנו מדובר בחודש וחצי אינטנסיבי מדי שנה. כרגע היקב הוא בנוסף – לא תחביב אבל לא ממש פרנסה. אותי בעיקר עניינה הקמת מותג 'יקב מוניץ' מאפס. זה מותג שלפני שלוש שנים לא היה קיים, והיום יותר ויותר נחשפים אליו.
אני אוהב מאוד להיות באינטראקציה עם חובבי יין, ופעם בחודש לפחות משתתף בתערוכה או בפסטיבל יין. אצלנו בגינה קיימנו מעת לעת אירועי בשר ויין, כשהרעיון הוא להציע לחובבי יין ערב חוויתי שמשלב בין יין איכותי ובשר מהמעשנה. בינתיים שראל שם דגש על מחקר, וגם מרצה בלימוד תואר שני בייננות".
מה עם כרמים?
"אחד העקרונות המשמעותיים שלנו הוא לשים יד על כרם איכותי ולהיות מעורבים בגידול ובמועד הבציר. המטרה היא להגיע למצב שלמרות שאנחנו מייצרים 8,000 בקבוקי יינות אדומים בשנה, הכורמים יבצרו במועדים המתאימים לנו כי נלווה אותם מקצועית כל השנה, והשנה אנחנו מתכוונים להוסיף לזנים שלנו קריניאן או ארגמן. שראל הוא המומחה, וזה יתרון ופריבילגיה שלנו. אנחנו גם מגדלים ענבים בכרם ששוקם על ידי שראל לאחר שעבר שריפה, והתוצאות בעקבות השיקום מצוינות. אנחנו משקמים עוד כרם של חבר בגוש עציון. שטח הכרם 8 דונם, והוא מיועד לשימוש עתידי שלנו".
יינות, שמות וסיפורים
כפי שציינתי בתחילת הדברים, יינות יקב מוניץ נקראים על שמות הבנות של שני האחים, ויין אחד הוקדש לאביהם. הכיוון של היינות הלבנים ורוזה – לא מתוקים, יותר צעירים וקלילים. לאדומים יותר נוכחות – שנה בחביות לקהל קצת שונה. בכלל החביות שלהם הן בעיקר מתוצרת סגין מורו הצרפתית, פחות חדשות אם כי קונים גם חדשות. כך, מתוך 29 חביות שלהם, 10 הן מהבציר הקודם. "אנחנו פחות אוהבים השפעה של עץ". איתי רוצה להגיע למצב שאת כל היינות של היקב ישאיר בבקבוקים לפחות שנה – להשתנות שלהם, ומכל מקום אומר שאת בקבוקי יינות מוניץ עדיף לפתוח יום לפני השתייה.
ואם חביות, אז הנה סיפור: "ב- 2020 היו לנו שש חביות קברנה סוביניון, שהערכנו כי הן מאוד חריגות לטובה באיכות. דירגנו את החביות מ- 1 עד 6, והסכמנו מראש שאחת תישאר בצד כסדרת דגל, והשאר יכנסו לבלנד. ביום הביקבוק ביקבקתי 100 בקבוקים כדי לקבל חוות דעת מחברים וקולגות לגבי היין, לבדיקת האיכות. בתקופת הקורונה התגבש בכפר ידידיה פרלמנט של חובבי יין ובשר. החברים הגיעו לטעימה, התלהבו מהבקבוק שטעמו, ורצו לקרוא לכל החבית "הפרלמנט". בכל מקרה, את היין האמיתי נבקבק אחרי 24 חודשים, ונוציא לשוק בסוף השנה כסדרת דגל. ואלה היינות שטעמנו אצל איתי מוניץ:
אלה (הבת הצעירה של איתי) – ויונייה זני, בציר 2020 בלי חבית, הענבים מעמק הבכא בצפון רמת הגולן. עד לפני כמה חודשים הייתה לו חמיצות מודגשת, לאחרונה התעדן ועכשיו קולע יותר לטעם הקהל. דילגו על 2021, כי עשו 1,500 בקבוקי 2020. "אנחנו לומדים תוך תנועה". השנה יעשו ויונייה. המחיר 98 ₪.
טליה (הבת הבכורה של איתי) – רוזה 2021. קריניאן זני עם נגיעת ויונייה. המלאי הסתיים, ייצרו אותו גם השנה. המחיר 85 ₪.
ערבה (הבת האמצעית של שראל) – בלנד 2020: 55% קברנה סוביניון מאזור שילה, 27% פטי ורדו מהרי יהודה מבוא ביתר, 3% מרלו ו- 3% קברנה פרנק מבן זמרה. המחיר 109 ₪.
שקמה (הבת הבכורה של שראל) – בלנד 2020 – 52% קברנה פרנק ו- 48% מרלו. הסיבות לבלנד הלא שגרתי, הן שהענבים מגיעים מאותו הכרם וחולקים מאפיינים רבים, ובנוסף בשל גל החום החריג שהיה בקיץ 2020 רמת הסוכר בקברנה פרנק הייתה גבוהה מכפי שרצינו, אז איזנו אותו עם המרלו. יין "מאוד מסקרן" שפונה לקהל יותר מבין, ופחות סטנדרטי. זכה באשכול הזהב במדליית זהב בקטגורית בלנד בורדו ביקבי בוטיק. המחיר 119 ₪.
אביהו – כינוי החיבה של אברהם, האבא של ארבעת בני ובנות מוניץ. ב- 2018-19 הכינו יין קברנה פרנק עם התווית, לא מכרו אותו אלא היה יין למשפחה וחברים. ב- 2020 הגיעו 86% ענבי הקברנה פרנק מכרם שנשרף. שראל שיקם את הכרם בנגוהות (דרום הר חברון), וקיבל תוצאה איכותית לבציר 20, יחד עם 14% מרלו מכרם בשקמה. כמעט 15% אלכוהול – פרי עוצמתי, חמיצות טובה. "בציר 2021 בחבית, ושראל מציין שהוא היין הכי איכותי שעשינו אי פעם". זכה באשכול הזהב במדליית כסף בקטגוריית קברנה פרנק. המחיר 119 ₪.
שקד (בתו הצעירה של שראל) – מרסלן זני 2020 – היין הזני היחיד בין יינות היקב. "הייתי שמח לבקבק אותו אחרי חצי שנה בחבית. בגלל שאנחנו קטנים, אנחנו מבקבקים יום אחד בשנה כשהמבקבק מגיע אלינו". הענבים מכרם בן זמרה, 5 דונם לכיוון אזור תעשייה דלתון, שזו הייתה השנה הראשונה שנתן פרי. זכה באשכול הזהב במדליית כסף בקטגוריית מרסלן. המחיר 128 ₪.
לסיכום, הרהורים של איתי מוניץ: "מקס הרצבג אמר לי פעם: "לעשות יין טוב זה אפשרי אבל למכור זה הרבה יותר מאתגר". היום חשובה לי ההיכרות עם המותג וחשיפה שלו. השתתפות שלנו בתחרויות – שוב בגלל החשיפה, אבל חשיפה צריך לאורך זמן, לא אירוע נקודתי. אני רוצה להתייצב על הכמות של היום, להשקיע באיכות, ובעוד מספר שנים לעשות קפיצה בהיקף הייצור".
יקב מוניץ – כפר ידידיה, איתי מוניץ – 054-8159930
תמונה מדברת – יקב טפרברג
אוליבייה פרתי יינן יקב טפרברג, כתב וצילם: "כבכל שנה, הבציר ביקב מתחיל בשבוע הראשון של חודש אב. השבוע בצרנו את החלקה הראשונה מזן השרדונה מהכרם הדרומי ביותר שלנו באזור מצפה רמון.
אנו עתידים לקלוט השנה כ-4,500 טון ענבים מכלל החלקות שלנו הפזורות ברחבי הארץ: מרמת הגולן בצפון ועד מצפה רמון בדרום. הבציר אמנם רק התחיל והלחות בשפלה ובצפון הנגב די גבוהה, אך בכל זאת הוא נראה מבטיח למדי".
תערוכה לא ממש בשבילנו
אלון גונן: אנחנו כותבים לא מעט על ריבוי התערוכות, חלקן הזויות, בהן לוקחים חלק יקבים ישראלים אשר מתבקשים לממן בעשרות אלפי שקלים גחמות של מפיקים ומפיקות, שאין להם מושג וחצי מושג בתערוכות יין. אין להם ידע מקצועי, אלא רק הרבה כוח שכנוע והבטחות של הרים וגבעות ליקבים. לצערי, כפי שכתבתי בעבר, פראיירים לא מתים אלא רק מתחלפים.
עכשיו שוב צצה תערוכה שמנסה לגייס יקבים שיבואו, ישלמו עבור דוכן ויחלקו יין חינם. מדובר בתערוכת 'אגרומשוב' לשיווק תוצרת חקלאית ותשומות לחקלאות – תערוכה מקצועית ותיקה ומוכרת, שעכשיו לוטשת עיניים לתחום היין שהינו בהחלט ענף חקלאי. לאחרונה פנה נציג התערוכה למספר עיתונאים, וגם אלי, והציע לנו לקחת חלק בגיוס יקבים שישלמו 1,500 ₪ כל אחד, תמורת ביתן בו יקבלו פרסום וימזגו יין לכ- 7,000 האורחים הצפויים בתערוכה. תמורת גיוס היקבים הוצעה לנו "עמלה" של 15% מהסכום שישלמו. מיותר לציין שהעיתונאים אליהם פנה נציג התערוכה, פשוט טרקו לו את הטלפון, אבל אני הייתי משועשע מעזות המצח של אותו מפיק, ולכן המשכתי לדלות ממנו פרטים.
שאלתי מי מספק את הכוסות, הקרח, והציוד שהיקבים צריכים. הוא, כמובן לא ידע מה לענות לי, ואמר: "שהיקבים ידאגו, אנחנו ניקח את הכסף". נעשתה פנייה גם לצחי דותן, מנכ"ל מועצת גפן יין, שהתבקש לקחת חלק באירוע, לתת לו חסות ולארגן ביתן יין ישראלי. תשובתו הנחרצת של צחי הייתה: "התערוכה היא לא ממש בשבילנו, היא פחות רלוונטית לענף היין". אילנית צמח, יועצת אסטרטגית לפיתוח תיירות יין במשרד התיירות, שגם היא קיבלה פנייה מאותו גורם, נפנפה אותו (וזה בלשון המעטה).
אנחנו מקווים שלא נצטרך לכתוב פעם נוספת 'אמרנו לכם', ולא לצקצק ברחמים על הפראיירים התורנים.
