עליית מחירים 2023 – זה מתחיל. על מה ולמה?

אלון גונן: נורית שמיר אפשטין, מנכ"לית חברת 'הכרם' – יבואנית ומפיצת משקאות אלכוהוליים ויין, הודיעה ללקוחותיה על העלאת מחירים של מגוון מוצרים למסעדות ולשוק המוסדי החל מ־1.2.2023. בהמשך צפויות ההתייקרויות להגיע גם לרשתות השיווק.

אותנו עניינה בעיקר התייקרות היינות של היקבים הישראלים אותם הכרם משווקת ומפיצה – יקב דלתון ויקב הבוטיק ברבדו. לפי המכתב, עליו פורסם ב'כלכליסט', היינות של יקב דלתון יתייקרו בשעורים האלה: סוביניון בלאן בסדרת אסטייט יתייקר ב־6%, רוזה מסדרת גליל – אותו מפיצה הכרם רק ברשתות השיווק, יתייקר ב־4%; וסוביניון בלאן מאותה סדרה יתייקר ב־6.1%. אסופה סמיון טיק טוק (שם טרנדי בימים אלה) יתייקר ב־5.4%, ורוזה בסדרת עלמה יתייקר ב־8%. יקב הבוטיק ברבדו עושה קפיצת מדרגה יותר רצינית – יין הדגל של היקב, לנדמארק, יתייקר ב־14%-6%, ומחירו מגנום של יין קופאז' יעלה ב־10%.

נורית שמיר אפשטיין כתבה כי ההתייקרויות נובעות מסיבות שונות, כמו ספקים שהעלו מחירים, מחירי ההובלות שהתייקרו, שערי המט"ח שעלו, המדד שעלה, ובהתאם לו מס הקנייה שעלה גם כן. עוד נמסר מהכרם כי עיקר העלייה במחירי משקאות אלכוהוליים נובעת מהעלאת מיסי הייבוא ב-5.3%, וזהו המרכיב העיקרי בעלות מרבית המשקאות. נאמר כי המטבעות הזרים התייקרו ביחס למחירון 2022 – הדולר התייקר ב-13% הדולר, והאירו ב-6.6%, וכי הספקים העלו מחירים בשל התייקרות חומרי הגלם ומחסור בסחורות.

לדברי מנכ"לית הכרם, החברה פועלת בשוק תחרותי ביותר, והעלתה מחירים במינימום ההכרחי מבחינתה. אנחנו אומרים שכאשר מסתכלים סביב ורואים את חברות הענק, בעיקר בשוק המזון, מעלות מחירים, מבינים שכנראה שההצהרות שלהן יוצאות מאותו משרד יחסי ציבור. כי אם בודקים וקצת חופרים, לא בטוח שכל העובדות שמוסרים לנו נכונות.

נראה כי אף גורם מסחרי לא דואג לצרכן, אלא לכיס שלו בלבד. רשות התחרות היא בדיחה שמפחדת מהצל של עצמה, וכבר לפני שנים הייתה צריכה להכריז על חברות ענק דוגמת תנובה, אוסם ושטראוס כמונופולים. בנוסף, במדינה שפויה צריך לחוקק חוק, לפיו מי שמחלק דיבידנדים לא יכול להעלות מחירים. אבל האחריות לא נופלת רק על החמדנות של היצרנים והיבואנים, וגם לנו הצרכנים יש חלק באשמה. במקום לעשות חרם צרכנים, אנו אומרים לעצמנו שמדובר רק בעוד כמה אגורות, ושוכחים שכמה אגורות מצטברות לשקלים רבים. אין לנו כבוד עצמי, אחרת היינו בודקים האם היבואנים והיצרנים אכן מספרים לנו את אמת, והאמת היא שברחבי העולם מחירי מוצרי המזון דווקא יורדים.

מדד האו"ם למחירי המזון בעולם ירד בחודש נובמבר 2022 לרמה של 135.7 נקודות, כאשר בשיאו בחודש אפריל עמד על 159.7 נקודות. כלומר, במשך שבעה חודשים ירד מדד מחירי המזון בעולם ירד בשיעור של כ- 15%. גם מי שזועק שיש פיחות לא ממש מדייק. בתקופה בין אפריל לנובמבר 2022 התייקר הדולר ביחס לשקל בממוצע ב-7.3%, מה שיכול להצביע על סיבה חלקית לעלייה במחירי המזון בישראל במונחי שקל. יחד עם זאת, התייקרות הדולר נמוכה מהירידה של 15% במדד מחירי המזון של האו"ם, כך שפיחות הוא סיבה שלא ממש מחזיקה מים. התייקרות ההובלה הימית בתקופת הקורונה נבלמה, ומחיר שינוע מכולות בים ירד בערך ב-67%, כאשר רוב האלכוהול והיינות מגיעים לישראל במכולות באוניות. אם בוחרים להאשים את השכר הגבוה של הישראלים, אזי נגלה שלפי הלמ"ס שכר עובדים בחברות פרטיות בישראל דווקא ירד ב-0.4%, ומס החברות שיצרנים ובעלי חברות אוהבים להשתמש בו כתירוץ, נותר בגובה של 23%, כך שגם אותו אי אפשר להאשים.

את מי כן אפשר להאשים בהתייקרויות? את חוסר ההתייעלות של החברות השונות. אם תשאלו את אלעד כץ, מנכ"ל ושותף ביקב עגור, הוא לוקח אחריות ולא מעלה מחירים. כץ אף מבקש להוזיל מחירים על ידי החלפת בקבוקי היין לדגם קל וזול יותר, ושימוש בפקקים כלכליים יותר (לפחות בסדרות הבסיס) ובקרטונים, אריזות וקפסולות זולות יותר.

בסקר קצר שהעברתי בין היקבים, לא היה אחד שהחליט או התכוון להעלות מחירים נכון ליום הסקר. הרי גם ככה מחירי היין הישראלי נמצאים ברף העליון, לעומת היבוא שחוגג במחירים נמוכים ושפויים ביינות המקבילים. הטענה היחידה שמחזיקה מים, או יין במקרה של הכרם, הוא המשפט המתייחס לכך שאין במחסנים יין, ולכן הם מעלים מחירים. אם אני מסתכל על המחירים של יקב דלתון ומשווה אותם ליקבים אחרים, אזי דלתון היה בין הבודדים שמחירי יינות הבסיס והפרימיום שלו בגובה העיניים, וההקפדה על מחיר הוגן ממשיכה אפילו אחרי העלאת המחירים הסיטונאים על ידי חברת הכרם. יש לציין שבמרכז המבקרים ביקב המחירים לא ישתנו. אשר ליקב ברבדו, הוא מייצר מעט יין, ובינינו, יש מספיק אלטרנטיבות.

תגובת שקד – משפחה של מותגים

"שקד פרסמו את המחירון בסוף אוקטובר 2022. כמו בכל שנה, יש יינות שהוזלו ויש שהתייקרו, ומחירי רוב היינות נותרו ללא שינוי."

תגובת יקב רמת הגולן

"החל מ-1 בינואר 2023 נכנס לתוקפו מחירון מוצרים מעודכן של יינות יקב רמת הגולן ויקב הרי גליל, אשר מגלם עלייה של 4% בממוצע במחירי היינות. חשוב לציין כי אין מדובר בעליית מחירים רוחבית, וכי מחירי מרבית מיינות היקבים, המייצרים עשרות סוגים, נשארו כפי שהיו. עליית המחירים נוגעת בעיקרה ליינות בהם עלות הגידול והייצור קפצה באופן משמעותי, העולה בהרבה על עליית המחיר שגולמה בסופה לרשתות השיווק והמסעדות. יקב רמת הגולן ויקב הרי גליל ביצעו עליית מחירים מבוקרת ובמדרגה הנמוכה ביותר האפשרית לאור העלייה במחירי התשומות השונות".

תגובת יקב כרמל

"יקבי כרמל מנועה מלהתייחס לנושא. נציין כי המחירים הסופיים נקבעים על ידי רשתות השיווק".

יין משפטי 1: סוכר בתירוש? כבר היינו בסרט הזה

אלון גונן: "גם מחלומות אפשר לעשות ריבה; צריך רק להוסיף פרי וסוכר" – המשפט הזה שייך למשורר הפולני האהוב עלי, סטניסלב יז'ילץ, ואני לא יכול להבין איך שוב קורה דבר כזה, לאותו יקב ולאותו יינן – פיליפ ליכטנשטיין. בידיעה אותה קיבלנו (פורסמה גם ב'מגה מזון' ו-E-food), נכתב כי בסוף דצמבר 2022 הוגשה תביעה ייצוגית כנגד יקב ארזה. זאת בטענה להפרת התקן הישראלי והטעיה צרכנית בכל הקשור למרכיבי מיץ ענבים "תירוש". בבקשה שהוגשה לבית משפט השלום בחיפה, נטען כי יקב ארזה מייצר ומשווק מיץ שעל התווית המודבקת על חזית הבקבוק שלו מופיע הכיתוב "תירוש" ו"סחוט טבעי", אולם עיון ברשימת הרכיבים מגלה כי למשקה הוספו סירופ סוכר (מים וסוכר לבן) וגופרית דו-חמצנית. מכאן, כך נטען בתביעה, שיקב ארזה מפר את הוראות התקן הרשמי האוסר על הוספת סוכר לבן ל"תירוש" ולאור זאת לא ניתן לכנות את מיץ הענבים בשמות "תירוש" ו"טבעי".

האמת היא שלרגע חשבתי שהידיעה הגיעה אלי בטעות, ושמדובר אולי במיחזור של כתבה שהעלינו כאן ב'אכול ושאטו' לפני חמש שנים, והכילה בדיוק אותן טענות נגד יקב ארזה ויקבים נוספים. נזכיר שבמקרה ההוא, בסופו של דבר הגיעו היקבים להסכם פשרה, במסגרתו התחייבו לא להוסיף בעתיד סוכר למיץ ענבים או תירוש. לכאורה נראה שיקב ארזה והיינן לא ממש הפנימו את פסק הדין או הסכם הפשרה. מנכ"ל היקב בזמן התביעה הראשונה ב-2017 היה אראל ברקאי, ואז כמו היום יינן היקב היה פיליפ ליכטנשטיין.

יקב ארזה מייצר בשנה כ-4 מיליון בקבוקי יין, המשווקים ברשתות השיווק השונות. כששוחחתי עם אלחנן שור, הבעלים של היקב,  הוא לא הבין על מה המהומה, כי כשחסרה מתיקות בתירוש אפשר להוסיף, וצריך כמובן גם לסמן. לטענתו, המהירות בה מגישים בקשות לתביעות ייצוגיות, באה על מנת לנסות לסחוט את היקב, שכדי לא לקבל פרסום שלילי יהיה מוכן להגיע לפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט. כסף קל קוראים לזה, ואכן יש מאות תביעות כאלה שמוגשות ובסוף נגמרות בהסכם פשרה קטנטן. אבל באופן עקרוני, יקב שמוסיף מתיקות חיצונית לתירוש בלי לסמן  ולציין זאת, בעצם עובר על החוק פשוטו כמשמעו.

מה שיותר חמורה בעיניי, היא הפגיעה בתעשיית היין ופגיעה באמינותם של יקבים בעיני ציבור שותי היין. כי אם יקבים מעיזים למהול סוכר במיץ ענבים, למה שנאמין שהם לא עושים דברים אחרים כמו הוספת צבע מאכל, תמציות טעם או ריח, ביקבוק זנים שונים מכפי שכתוב על התוויות, ועוד?

אי אפשר שלא להתייחס לאותם ייננים שנמצאים ביקבים, ועליהם מוטלת האחריות הישירה והאישית, גם כשמדובר במיץ ענבים שאולי לא הם רוקחים אותו. הם הייננים, הם אלה שחתומים על הבקבוקים שיוצאים לשיווק לציבור הרחב, והם לא יכולים לברוח מאחריות ולומר שהיקב, משגיח הכשרות או היינן הזוטר, אחראים להוספת הסוכר.

במידה ויתברר שהתביעה נגד היקב נכונה, אז יש פה בעיה. נכון שבעשר הדיברות לא קיים האיסור ‘לא תמהל’, אבל יש כמה איסורים אחרים. שלא לדבר על חוקי המדינה, ובעיקר על 'החוק להגנה על בריאות הציבור (מזון)', שהפרתו היא עבירה פלילית. מה עם קהל השותים שמבחינתם הוספת הסוכר אינה דבר של מה בכך? אז נכון ששר האוצר החדש הזדרז דבר ראשון לבטל את המס על סוכר במשקאות קלים – אבל כבר מדברים על מס סוכר כללי למוצרי מזון.

על פי דוחות נילסן, 43% מהישראלים מנסים להימנע מצריכת סוכר, 28% מקפידים על תפריט המגביל או אוסר צריכת מזונות הכוללים סוכר, ו-50% מהישראלים היו רוצים למצוא על המדף מוצרי מזון טבעי לחלוטין. 42% מהישראלים היו רוצים למצוא יותר סוגים של מוצרי מזון מופחת סוכר או ללא סוכר. כלומר, הוספת הסוכר לבקבוקים האמורים מהווה עניין מהותי ורב חשיבות עבור ציבור הצרכנים. בית המשפט מתבקש לקבוע כי עילות התביעה נגד יקב ארזה הן פגיעה באוטונומיה, תיאור כוזב, הטעיה והפרת התקן הרשמי. הדרישות החלות על יין ומיץ ענבים מעוגנות בתקן ישראלי 1318 ליין, ובתקן ישראלי 52 למיצי פירות ותרכיזיהם, בהתאמה. על פי ת”י 52 אסור להוסיף סוכרוז למיץ ענבים, ועל פי ת”י 1318 ניתן להוסיף סוכרוז ליין המסומן כ"יין ממותק". התקן קובע גם כי סימון המוצר יכלול את ציון העובדה שהוסף למוצר סוכר.

משרד הבריאות חייב לתת דעתו נגד יקבים שעוברים על החוק, ובסמכותו לעשות זאת. הגיע הזמן לקחת יקב אחד שעובר על החוק, ופשוט להפוך אותו לדוגמא ומופת. אראל ברקאי, מי שכיהן כמנכ"ל היקב לפני חמש שנים ועד לפני מספר ימים, סירב להגיב לשאלותינו בטענה שכבר אינו עובד ביקב. גם כאן מדובר בבריחה מאחריות, והשאלה ששאלנו אותו הייתה מאוד פשוטה: האם הוספת סוכר למיץ הענבים? האם יכול להיות שבזמן כהונתו כמנכ"ל התבצעו לכאורה, ועל פי כתב התביעה שהוגש, מעשים שכאלה והוא אינו מודע להם?

המנכ"ל החדש של יקב ארזה הוא בנצי אלישע, שעבד שנים רבות ביקב רמת הגולן. אלישע קיבל בהפתעה גמורה את עניין התביעה, וביקש ארכה כדי ללמוד את הנושא לפני שיגיב.

אלחנן שור בעל היקב הגיב

"התגובה שלי מתייחסת לנושאים הערכיים שבכתבה. הנושאים המשפטיים יידונו במקום אחר (אבל כמובן שאנחנו לא עוברים על החוק). קידוש אפשר לעשות על יין או תירוש. יין הוא כמעט ללא סוכר (מלבד סוכר שיורי), ותירוש, כל תירוש, כמו כל מיצי הפירות הוא עתיר סוכרים. הייתי שמח אם כל עושי הקידוש יעדיפו לעשות קידוש על יינות איכותיים, אבל יש ציבור לא קטן שמעדיף לקיים את הקידוש על תירוש. המחויבות שלי היא לספק תירוש איכותי לפי הציפיות של הצרכנים, בשקיפות מלאה. לכן, כאשר המתיקות של הענבים המשמשים לתירוש אינה עומדת בציפיות של הצרכנים, אנחנו מוסיפים סוכר כדי להשלים את החסר. אנחנו מאמינים בשקיפות, ולכן מציינים בצורה מפורשת על התווית שהוספנו סוכר. בנוסף, על התוויות מופיע הסימון של מוצר עתיר סוכר (כמו בכל המיצים הטבעיים). אם יש צרכן שרכש בקבוק תירוש ומרגיש שהמוצר אינו עומד בציפיות שלו, אשמח לשוחח איתו. באופן אישי אני לא מאמין שיש כאלה".

היינן פיליפ ליכטנשטיין הגיב

"אנחנו מוסיפים כל מה שמותר בתקן".

יין משפטי 2: ענבי זעם – שותפות כרמי מירון תובעת את יקב דלתון

אלון גונן: יקב דלתון נתבע לשלם 770 אלף שקל לשותפות כרמי מירון בטענה להפרת הסכם. לטענת התובעת, יקב דלתון  הפר את התחייבותו לרכישת ענבי יין שיגדל בעבורו קואופרטיב מירון עד לשנת 2023, וכי הכרם ננטש והוזנח על ידי יקב דלתון, ולא ניתן היה לשקמו ולהפיק מהכרם תוצרת לצורך הקטנת הנזק (כך פורסם ב- E-food).

בכתב התביעה שהוגש באמצע דצמבר 2022, נאמר כי בין הצדדים נחתם בחודש יוני 2000 מסמך עקרונות לפיו ישקיע יקב דלתון, באמצעות התובעת, בהקמת כרם בגודל ששטחו בין 100 ל-200 דונם בקרקע דרומית לכביש מירון צפת, כאשר הוצאות הקמת הכרם ותפעולו יוחזרו לתובעת על ידי יקב דלתון, וההכנסות יועברו מהתובעת ליקב. בית משפט השלום בצפת התבקש לחייב את יקב דלתון בתשלום דמי הניהול השנתיים לתובעת עד לתום תוקפו של ההסכם בשנת 2024.

כרמי מירון היא שותפות בעלת כרמים בהיקף של כ-500 דונם ענבי יין, אשר נמכרו ונמכרים ליקבים כמו כמיסה (דלתא לשעבר), פסגות, קסטל ודלתון. הרב מרדכי הלפרין, איש חב"ד, היה בעבר יו"ר האגודה החקלאית השיתופית במושב מירון, שעל חבריה נמנים בעלי הנחלות במושב. הם אלו המחזיקים בקרקעות באזור, והם לכאורה היו אמורים להיות חתומים על חוזה החכירה המקורי עם יקב דלתון. למעשה, לאחר בירור עובדות קצר ברשות מקרקעי ישראל (רמ"י), התברר לי כי העסקה לא הייתה מול 'שותפות כרמי מירון', אלt מול חברה בת שהקים הרב הלפרין. בשיחה עם הלפרין, שהוא גם בעל יקב מירון, הוא אמר לי כי החוזה המקורי נעשה עם ארמונד ממן, מי שהקים את יקב דלתון, וכי נכון להיום החלקה המדוברת נזנחה לחלוטין על ידי יקב דלתון.

הרב הלפרין נחשב לאחד האנשים החזקים באזור, ואף נחקר לפני מספר שנים על ידי המשטרה בגין מכירת קרקעות וניצול מעמדו (לדבריו הוא היה הקורבן). מספר כורמים ובעלי יקבים באזור אמרו לי שהחלקה המדוברת של יקב דלתון נפגעה על ידי הרב הלפרין, ולאחר שנת השמיטה 2015 בה היקב ביקש להשמיט את החלקה, התברר כי זו נעקרה בסוף שנת השמיטה, הספקת המים אליה הופסקה, ואף הוחלפו המנעולים בשער הכניסה. היקב מסר לרב הלפרין כי הוא רואה את המעשה בחומרה, ומבחינתו הדבר מהווה הפרה בוטה של החוזה. הקשר בין הלפרין ליקב נותק עד לאחר הגשת כתב התביעה. בקיצור, העניין אמור להתבהר בבית המשפט.

יונתן לבני מבקר ביקב קטמון – לא סת"ם יקב

בספטמבר 2005, כשהסתיימה האינתיפאדה הראשונה והיינו שרויים במרה שחורה, צלצל הטלפון אצלי והוזמנתי להשקה של יינות של יקב קטמון. "יקב קטמון ?", שאלתי, "אני גר ליד קטמון, שכונת מגורים קטנה וישנה בירושלים, ולא שמעתי ולא ראיתי אי פעם שיש שם יקב". אז התברר לי שמתחת לאפי הקים אביטל גולדנר, סופר סת"ם מוכר בירושלים, יקב  בחלל שמתחת לגרם המדרגות בבניין בו הוא מתגורר ועובד – יקב ביתי במחסן קטן כמו זה שיש לדיירים בבתים רבים.

בתוך המחסן הקטן הזה הונחו, זו ליד זו, חביות עץ של סגאן מורו, שיובאו בזמנו מצרפת על ידי אלי בן זקן מיקב קסטל. "בכלל, מאלי בן זקן למדתי ב-2003 כיצד לעשות יין, והוא ברוחב לב לימד אותי וענה על שאלותיי", סיפר לי גולדנר כשהגעתי אליו השבוע לביקור.

את אהבתו ליין הוא רכש בחנות היין של אבי בן, ב"כיכר החתולות" במרכז ירושלים – חנות שקיימת עד היום באותו מקום. "הגעתי לערב טעימות של היקבים אמפורה, קסטל, יתיר ומרגלית, ונדלקתי. עפה לי הכיפה כי הבנתי שיצירת יין זו אומנות.  מיד רצתי לקנות ענבי מוסקט מגוש עציון וצללתי לעולם הכנת היין. אז עוד לא היה בית הספר ליין שורק, ולא יכולתי ללמוד עשית יין במקום מוסדר". היום גולדנר רוכש את הענבים מיקב רד פואטרי בכרמי יוסף.

בביקורי ביקב קטמון ראיתי במקום חבית של שרדונה, בה מתיישן ברנדי שהוא מייצר, וכן שתי חביות בהן מתיישנים קברנה סוביניון ומרלו. השיחה בינינו התקיימה בחדר קטנטנן ליד הכניסה לבית, שם גולדנר כותב ספר תורה עם נוצה כמו פעם. אגב, כל השכנים בבנין מכירים את האיש ואת היקב הקטן. כולם תומכים בו, וחלקם גם עוזרים לו כשהענבים מגיעים ליקב אחרי הבציר.

במדריך האחרון שפרסם מבקר היין האגדי דניאל רוגוב ז"ל, הוא נתן ליקב של גולדנר ציון 90. בכלל, גולדנר הוא איש של פעם – עד היום הוא נוסע בחיפושית פולקסווגן משנת 1975.

היינות שלו כשרים, ללא צורך במשגיח כשרות חיצוני הנמצא במקום, כמו במרבית היקבים הכשרים האחרים, מאחר שגיסו הוא הרב חיים  בורגנסקי, רב היישוב הקהילתי דתי מצפה הושעיה בגליל התחתון.

קטמון בלנד 2016 – מורכב מ- 60% מרלו, 30% קברנה סוביניון ו-10% סירה. יין נעים לשתייה, ששהה שלוש שנים וחצי בחבית סגאן מורו. יין לא כבד, חרף העובדה שהוא מורכב מענבים מהם מייצרים בדרך כלל יינות כבדים. זהו יין קליל, עם בוקה נעים וטעמי פירות אדומים כמו תות שדה. מציע לפתוח את הבקבוק כשעה לפני השתייה, כדי לתת לו ערסול בכוס שיוסיף לטעם האוורירי של היין.

קטמון בלנד  2013 – 70% מרלו ו- 30% קברנה סוביניון. חרף הזמן הרב שעבר מעשייתו, עדיין מאוד רענן ונעים לשתייה. לא נותרו הרבה בקבוקים ממנו ביקב, אך שווה לנסות להשיגו.

קטמון ברנדי – ברנדי בן חמש שנים וחצי, המורכב מסוגים שונים של ענבים. יצא למכירה אחרי שבע שנים מייצורו, אבל כבר עכשיו הוא ברנדי נעים לשתייה, ומראה מה צופן העתיד למי שיקנה את הברנדי הזה.

יין קינוח בסגנון פורט – עשוי מ- 90% מרלו ו-10% מוסקט לבן. נמצא כבר שנתיים בחבית ועדיין אינו מוכן לשתייה. נמתין.

קטמון לבן 2019 – 40% מוסקט לבן ו- 60% אמרלד ריזלינג. שנה וחצי בחבית. היין עדיין לא מוכן, אבל טעמיו מגלים פוטנציאל אדיר לכשיבוקבק בעתיד.

כל היינות נמכרים תמורת 80 ₪ לבקבוק, ועבור שני בקבוקים תשלמו 150 ₪ – בהחלט VFM (תמורה למחיר).

יקב קטמון – רח' רבי טרפון 4 ירושלים, 054-6332206

יינות בציר שמיטה 2022 כבר כאן – בתרא אדום של יקב רמת הגולן

אלון גונן: השבוע יצא לשוק היין הראשון של שנת הבציר 2022, וזה אפילו יין אדום. יקב רמת הגולן הוא הראשון שהספיק לבצור, להתסיס, לבקבק ולהוציא לשוק את היין הראשון לשנת הבציר  2022 – בלנד בורדולזי יבש הכולל סירה, והיות שמדובר בשנת שמיטה זהו יין של "אוצר בית דין רמת הגולן", ושמו בישראל "בתרא" (בארמית: האחרון, או נמצא בסוף – אז ארחיב על כך בסוף).

שנת שמיטה היא הסיפור הכי מעניין של תעשיית היין הישראלית – אחת הקומבינות הכי מביכות שצריכה לגרום לקהל החילוני להבין עד כמה היהדות היא לא רק דת ואמונה שיכולה להיות יפה ומכובדת, כזו ששמרה עלינו אלפי שנים ובזכותה אנחנו קיימים כעם, אלא, ויסלחו חברי אנשי היין והקוראים הדתיים והחרדים – נשלטת על ידי רבנים חרדים, שעושים כל מה שניתן לעשות כדי לדאוג רק לקהילה שלהם. בכל מקום בו אפשר להרוויח, תמצאו את ידם טמונה עמוק עמוק בכול כיס, ובמקרה הזה מדובר בכיסי החקלאים והיקבים הישראלים.

במה דברים אמורים? פעם בשבע שנים יש לנו בארץ שנת שמיטה, ועל מנת שיקבים ימשיכו לקבל תעודת כשרות, הם חייבים להשבית את ייצור היין בשל מצווה חקלאית זאת. היות שמדובר בהפסדים של מיליוני שקלים, הן לחקלאים והן ליקבים, והפיצוי מהמדינה הוא של פרומיל, הומצאו קומבינות שיעקפו את ההפסדים. המנגנון הראשון הוא "היתר מכירה", והוא מתאים רק לציבורים המסורתי והדתי לאומי. היתר מכירה הוא בדיוק כמו מכירת חמץ, וכפי שמוכרים בפסח את החמץ בפסח לגוי תורן, כך בשנת שמיטה החקלאי "מוכר" את אדמתו בשקלים בודדים למוסלמי או נוצרי, ואז אפשר למכור את התוצרת בלי שום בעיה. זהו פסק הלכה של הרב קוק, שאינו ממש מקובל על העדה החרדית שהבינה שהיא מפסידה במערכה, ולכן המציאה לנו את "אוצר בית הדין". לצורך זה מקימים בית משפט (בית דין) שמקבל על עצמו באופן זמני בעלות על הכרמים, קובע כמה כסף צריך להעביר לחקלאי שנפגע משנת השמיטה, ומשלם בעצמו לחקלאי עבור הענבים במקום היקב. בית הדין גם קובע בכמה כסף יימכר בקבוק היין לצרכן.

היינות האלה מגיעים לתחנות חלוקה בעיקר של המגזר החרדי (בני ברק, ירושלים, טבריה ונתיבות), ולכאורה אינם אמורים להימכר אלא להיות מחולקים, ולכן לא תמצאו אותם ברשתות הגדולות. שוב, בית הדין דואג למגזר שלו בלבד, ועל חשבון היקבים כמובן. את היינות האלה אפשר לקנות בדרך כלל רק בקרטונים, ולא ניתן לרכוש בקבוקים בודדים. למשל בתרא – היין של יקב רמת הגולן משנת השמיטה 2022 (תשפ"ב), נמכר ב-180 ₪ לארגז של  12 בקבוקים. כן, כן קראתם נכון, 15 ₪ לבקבוק כולל מע"מ.

בהמשך יתחילו להגיע לשוק שאר היינות של היקב ועליהם הכיתוב "אוצר בית דין", ואז תתחיל החגיגה הגדולה וההתנפלות של הסוחרים החרדים על יינות הפרמיום של רמת הגולן במחיר מגוחך. אספנים רבים ירכשו עשרות קרטונים על מנת לשמור וליישן את היינות האלה, מהם היקב אומנם לא מפסיד, אבל בוודאי שלא מרוויח כפי שהיה אמור להרוויח. מנגנון שנת השמיטה נמצא בידי חבורה ששולטת ב- 30 מיליון ₪ לצורך היערכות לשנת השמיטה, בדגש על הקמת מערך היתר המכירה ותמיכה באוצרות בית הדין, דרך חלוקה ו-או מכירה בפרוטות למגזר מסוים. אין לי טענות נגד היקבים שמשתפים פעולה עם המנגנונים האלה, משום שהם יודעים מי הציבור ששותה הכי הרבה יין במדינה. אם הקהל החילוני היה שותה יין באותן כמויות ששותה הקהל הדתי, היקבים לא היו צריכים להיות כשרים.

דרך אגב, איך הבתרא של יקב רמת הגולן אתם שואלים? נו שוין, סוג של בוז'ולה נובו לא רע בכלל. אני משער שזה לא יין שנעשה על מנת שיישנו אותו, אז אל תרוצו לקנות ולשים מתחת למיטה, כי תוך שנה, אולי קצת יותר, נתחיל להרגיש את טעמי החומץ מבצבצים בו. בחירת השם דרך אגב מאוד מעניינת. המונח "בתרא" שייך למסכת נזיקין בתלמוד, כשבָּבָא בַּתְרָא הוא החלק השלישי והאחרון בה. ולגבי היין הזה אני רק יכול לצטט: "הַמּוֹכֵר יַיִן לַחֲבֵרוֹ וְהֶחֱמִיץ, אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. וְאִם יָדוּעַ שֶׁיֵּינוֹ מַחֲמִיץ, הֲרֵי זֶה מֶקַּח טָעוּת. וְאִם אָמַר לוֹ: יַיִן מְבֻשָּׂם אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ עַד הָעֲצֶרֶת. וְיָשָׁן, מִשֶּׁל אֶשְׁתָּקַד וּמְיֻשָּׁן, מִשֶּׁל שָׁלֹשׁ שָׁנִים". יקב רמת הגולן לא לוקח אחריות.

איש ההלכה הבודד הגיב

אציין כמה הלכות בהקשר של אוצר בית דין – היין קדוש בקדושת שביעית, אי לכך אסור לשפוך אותו בכלל, גם לא את הטיפות האחרונות שנותרו בכוס, ולכן מוכרים אותו דווקא בריכוזים דתיים שמודעים לקדושתו. בנוסף חייבים 'לבער' את היין לפני פסח הקרוב, כלומר לסיים לשתות אותו. מי שלא הספיק חייב להפקיר את היין. מי שחפץ ביין חינם יכול להסתובב בשכונות דתיות ולאסוף את היין המופקר לפני ליל הסדר בקרוב.

יין 'לוטה'? רק במסעדה של אסף גרניט בטבריה

רני רוגל: מסעדת 'לוטה' הכשרה שבמלון 'גלי כינרת' בטבריה (נקראת על שמה של מי שהקימה את המלון, לוטה אייזנברג), מיועדת לארוחות צהרים וערב לסועדים שלא לנים במלון. לאלה מותר לאכול אבל לא ליהנות ממתקני המלון, ומזל שמותר להם לאכול מהתפריט של שף אסף גרניט וחבורת מסעדות מחניודה שלצידו. רצוי ומותר להם גם לשתות יין, כשבראש תפריט היינות הלבנים 'לוטה פרנץ' קולומבר 2020' (45 ₪ לכוס 180 ₪ לבקבוק) מיקב רקנאטי, אותו יצר קובי ארביב היינן הראשי של היקב, בשיתוף אנשי המסעדה ובגישתו של קובי: נירוסטה בלבד לרעננות וחמיצות, ולקבלת יין גסטרונומי.

יש גם יין אדום מבית היוצר של יקב רקנאטי תחת אותו שם – 'לוטה קברנה סוביניון 2020' (45 ₪ לכוס 180 ₪ לבקבוק). את הקברנה סוביניון כזן ענבים הם בחרו בשיתוף עם היינן, וכפי שהם אומרים "נתנו ליין טוויסט מגניב ומרענן", מה שאומר כי בסגנונו של קובי ארביב הענבים נבצרו מוקדם יחסית – גרגרים שלמים בנירוסטה בלבד כדי לא לקבל יין עמוס עץ וריבתי.

כפי שאומרים המחניודה-ים: "המורשת הקולינרית והאדמה הפורייה של הגליל והכנרת, יחד עם גנטיקה ירושלמית שלנו וקורטוב מכל הטוב שלמדנו באירופה בשנים האחרונות, היו ההשראות המובילות בבניית תפריטי האוכל, היין והמיקסולוגיה במסעדה".