אלון גונן: להתמודד עם המשבר ועכשיו

תערוכת סומלייה

היה ברור לנו כי תחרות טרה וינו של חיים גן ותערוכת סומלייה של אבי בן עמי, יידחו בשל מצב הרוח שאינו מאפשר את קיומן בשלב זה. יחד עם זאת, אסור בשום פנים ואופן לבטל את שני האירועים האלה ובכך לאפשר לתעשיית היין לשקוע למצב קטטוני, שיהיה מאוד קשה להתאושש ממנו ולחזור לתערוכות ולתחרויות. דווקא במצב הקשה הזה, ההתכנסות יחד והאחווה בין היקבים הן אלה שירימו את התעשייה מהקרשים, ויאפשרו לחובבי יין רבים לחזור לשגרה מסוימת למרות שמאוד מאוד קשה, ואין כמעט בית בישראל שלא חווה זוועה כזו או אחרת.

זה הזמן של היקבים הגדולים לקחת את המושכות לידיים. כל היקבים הגדולים דיווחו כי שנת 2023 הייתה מצוינת עבורם מבחינת מכירת יינות בארץ ובעולם, והם אפילו סבלו ממחסור ביינות. זו הוכחה לכך שתעשיית היין בישראל חזקה וצומחת כל שנה יותר ויותר. כעת הזמן שלהם לתת כתף, ולדאוג שתערוכת סומלייה תהיה גדולה מתמיד, ושאפילו יקב אחד לא יישאר מחוץ להיכל התרבות בגלל בעיית תקציב. זה הזמן של היקבים הגדולים לאמץ את היקבים הקטנים – הנפגעים הראשונים ממצב המלחמה הנוכחי, משום שאלה היקבים שמעניקים את הצבע לגדולים, והם אלה שבזכותם תעשיית היין כל כך משגשגת.

יקבי הבוטיק שמארחים אלפי לקוחות בשנה וגורמים לאנשים להתאהב ביין ישראלי, הם אלה שבזכותם היקבים הגדולים מוכרים מיליוני בקבוקים ברשתות השיווק, והם אלה שמאתגרים את הייננים של הגדולים להשתפר ולחשוב מחוץ לקופסה. לכן צריך לעשות הכול כדי לעזור עכשיו לאותם יקבים שנפגעו באופן ישיר ועקיף, בין אם בגלל סגירת היקב ומרכז המבקרים, או בגלל גיוס למילואים.

כפי שכתבתי בשבוע שעבר, היקבים הגדולים ירוויחו את המיליונים שלהם בעוד כמה חודשים בחג הפסח וגם בראש השנה שאחריו. לעומתם, היקבים הקטנים צריכים עכשיו את המזומנים על מנת לשרוד ולהמשיך להתקיים, ועליהם להרגיש שיש להם משפחה עוטפת ומחבקת.

אני מתכוון ליקב כרמל עם המנכ"ל נדב ארנס, איש אדמה שמבין את גודל השעה, ויוסי אדרי המשנה למנכ"ל שנושם את השוק המקומי; ניר גל מנכ"ל יקב ברקן-סגל, שצמח בתוך התעשייה ומלווה אותה שנים רבות; מוטי טפרברג, בעלים ומנכ"ל יקב טפרברג, האיש הכי אופטימי בתעשייה שהשיחות איתו גורמות לי להבין ש"הכול יהיה בסדר אם נתמוך אחד בשני"; אסף בן דב מנכ"ל יקב רמת הגולן, שאומנם לא מגיע מהתעשייה אבל זו ההזדמנות שלו להתחבר אליה בזמן הכי קשה שלה, אושיק אפרים מנכ"ל יקב בנימינה, שהצליח במהלך השנים האחרונות לייצב את היקב ולהפוך אותו למוביל; וכמובן יקב מוני, יקב דלתון, יקב ירושלים, יקב רקנאטי, יקב תבור- כל אלה יקבים חזקים ויציבים, שחייבים להיות מעורבים ולדאוג לאחיהם הקטנים.

תחרות טרה וינו

ברבות השנים הפכה TERRAVINO של איש הענבים לאחת מתחרויות היין החשובות בישראל, ומוכרת גם בעולם. מעבר לזכיות של היקבים הגדולים ששולחים עשרות מותגים, תמיד יש בה פנינים בדמות יקבי הבוטיק ויקבי הגראז', שמעטים לא שמעו עליהם או הכירו אותם. פתאום איזה יין מקבל את המקום הראשון או דאבל גולד, וכולם מרימים גבה ותוהים מי היקב הזה בכלל. עשרות יקבים חייבים לתחרות הזו את מי שהם היום, ואת הפיכתם מיקב גראז' בחצר הבית למקום עלייה לרגל.

יינות מכל העולם נשלחים לתחרות בכול שנה, ועשרות שופטים מכובדים מעניקים גושפנקא עולמית לתוצאות ולמדליות, אחרי טעימות מקצועיות ללא רבב, כי איש הענבים חיים גן "לא מכיר דרך אחרת".

גם במקרה זה, לארגן תחרות בזמנים כאלה נשמע הזוי, כי מי יכול להתחבר לאירוע תחרותי כשהכול סביב גועש ורותח? אבל מאידך, עשרות יקבים עבדו קשה כל השנה, והם זקוקים לביקורת השיפוטית ולהכרה, וגם צריכים את זריקת העידוד שהתחרות מעניקה ליינות וליקבים הזוכים. ברור לכולנו שהפעם זה לא יהיה אותו דבר, אבל ההצגה חייבת להימשך.

גם עיתונות היין (יש כזו) צריכה להתאושש ולחזור לשגרת כתיבה, אפילו במתן ציונים ליינות. נדמה לי שחזרה למצב של שגרה עכשיו היא מחויבת המציאות, לא רק בשביל עצמנו, אלא גם בשביל הסביבה שלנו (חובבי יין, קניינים, בעלי חנויות ועוד). כשהם יראו שאנחנו חוזרים לשגרה גם הם יחזרו אליה, ולכן עלינו לחזור לחוקים, להרגלים וגם לחלומות שלנו.

המצב הבטחוני והכלכלי משפיע לרעה על תעשיית היין כולה. חייבים לקיים דיון על הדרך בה יקבים מסתגלים לקשיים הכלכליים, ועל האסטרטגיות בהן הם נוקטים כדי לשרוד. כאן לעיתונות היין יש תפקיד מרכזי של הצפת השאלות ואת התשובות, בעוד אנחנו שומרים על אובייקטיביות, ומתמקדים באיכויות של היינות שאנחנו מעריכים. כל זה תחת המעטפת של חייבים לחזור לשגרה גם במצב הקשה שאנו נמצאים בו.

המועצה לגפן היין

זו גם שעתה של המועצה לגפן היין בראשות צחי דותן, שחייבת גם היא לחשוב מחוץ לקופסה, להתארגן מחדש עם התקציב הדל, לטפל ביקבים שנפגעו, ולקחת את כל התקציב שמיועד ברובו למחקרים, ולנתב אותו נקודתית להצלת הענף. מחקרי המים וההדברה יכולים וחייבים לחכות שנה.

כל העוסקים במחקר ופיתוח, שהיו רגילים לקבל באופן כמעט אוטומטי איזשהו תקציב מהמועצה ייגשו למשרד החקלאות ויהפכו שולחן. מועצת גפן היין חייבת לכנס את מועצת המנהלים עם נציגי היקבים הגדולים והקטנים, ולתעדף את התקציבים הללו להצלת היקבים שזקוקים לכך. זה הזמן לדיון וקבלת החלטות מהירה להתמודדות עם המשבר שפוקד את הענף כולו, ובעיקר את יקבי הבוטיק. התקציבים צריכים להיות מופנים לתמיכה ביקבים הקטנים בתערוכת סומלייה, לארגון מסע פרסום נקודתי ליקבי בוטיק, להקמת צוות חשיבה אסטרטגי שיידע להפעיל לחץ על משרד החקלאות ומשרד התיירות, ולדאוג לתקציב עכשיו. אם יש כסף קואליציוני לחרדים – יש כסף דם לחילונים. חייבים שבכול תוכניות הטלוויזיה יוצג יין ישראלי אפילו ברקע. צריך למנות עכשיו מישהו או מישהי במועצה כדי לדאוג ליחסי ציבור ותגובות של ענף היין, ושכול הזמן לדחוף את הנושא לתודעה. יש אין ספור אפשרויות לפעולה, והעיקר הוא שאסור לדחות. זה הזמן.

נציג ליקבי הבוטיק עכשיו

זה הזמן שיקבי הבוטיק יחליטו על נציגה או נציגה כדי לייצג אותם בכול מקום אפשרי. אחד או אחת שידאגו לכל נושא יחסי הציבור, טלוויזיה, רדיו, רשתות חברתיות, דיונים בכנסת; אחד או אחת שירוצו מאולפן לאולפן עם בקבוק יין ישראלי; אחד או אחת שידאגו לשלוח יינות לכול הכתבים בחו"ל שביקרו כאן בעבר, ולדאוג שהסיפור של היקבים יגיע אליהם, להיפגש פגישה עם נציגי כל משרדי יחסי הציבור שעובד עם היקבים הגדולים, ולשתף אותם ולהקים צוות חשיבה (אורנה בן חיים – רקנאטי, אורלי סגל -מבנימינה וויתקין, רני רהב – ברקן-סגל, גלית סער – שטרן אריאלי סער – כרמל ויתיר, ליאת אריאב – טפרברג, ניסים דואק – רמת הגולן). חשיבה מחוץ לקופסה וכוחניות איפה שצריך. כולם באותה סירה. זה לא זמן לתחרות אחד נגד השני, זה זמן לשרוד ולנצל את המצב לשינוי תפיסה.

נשים, נשים ועוד פעם נשים

עם כל הכבוד לגברים בתעשייה, ולשמחתי אי אפשר להאשים אותי במִיזְאַנְדְרִיָה (שנאת גברים), אני כותב כבר שנים, שכול עוד נשים לא יתפסו פיקוד על התעשייה הזו, שום דבר לא יזוז כמו שצריך. בדיוק מה שקורה במדינה כשאין ייצוג אמיתי של נשים בשום קבינט, בשום משרד שמקבל החלטות שעוסק בדברים האמיתיים -כאלה שמשנים סדרי עולם, ככה גם אצלנו בענף. הגברים שולטים, וגם אם פה ושם יש אישה בתפקיד ניהולי (שיווקי בדרך כלל), הן לצערי מוחלשות ולא אומרות את דעתן.

כדי שמשהו יקרה ומהר, צריך כוח נשי עכשיו, כמו אילנית צמח היעילה פעילה ברחבי הענף, או שרונה פז מיקב ויתקין. צריך לגייס למילואים את מיכל אקרמן שפרשה רק עכשיו מיקב תבור, רוני ססלוב – בעבר יקב ססלוב והיום מסביב, קמי פלם מיקב פלם, אילנה בן זקן מיקב קסטל, ענת סלע ורפאלה – נשות ג'יאקונדה, טל טאובר מהשזרה, אתי אדרי מנהלת היצוא של יקב כרמל, דורית בן סימון מנהלת היצוא של יקב ברקן, יעל גיא מנהלת היצוא של יקב רמת הגולן, נטלי שפריר יבואנית, סימה רב הון מיקב ספרה, דבי שיאון מיקב מרגלית, נועה מעוז ממועצת גפן היין, מירה איתן עיתונאית, אורנה לב ייננית יקב אדם, ניצן סברסקי ייננית יקב אחת, דנה בני ייננית יקב טוליפ, שרי דודיאן ממכון היין, כרמית אהרנרייך סמנכ"לית שיווק ביקבי ירושלים, טלי סנדובסקי ייננית יקב רמת הגולן, ותרצה זהבי האגרונומית. כמובן שאני מבקש סליחה מאלה שאינן ברשימה.

רק כוח נשי, מהיר חשיבה, ללא אגו וללא בולשיט שגברים מייצרים, יזיז משהו ומהר.

תגובות

צחי דותן מנכ"ל המועצה לגפן היין בישראל

"לחשוב מחוץ לקופסה זה תמיד טוב ומבורך, ואנחנו משתדלים לעשות זאת בכל עת וגם עכשיו. עיקר העשייה של המועצה בימים אלו מופנה דווקא לצד החקלאי ולמציאת פתרונות לבעיות הכורמים. בעוד חודש תתחיל עונת הזמירה בכרמים, וכידוע כל ענף החקלאות נמצא במשבר כוח אדם. אנחנו פועלים ביחד עם משרד החקלאות במאמץ לספק פתרונות לכורמים, כך שתתאפשר זמירה טובה בזמן והכורמים והיקבים לא יראו פגיעה ביבולים.

לגבי תקציב המחקרים, התקציב הוא תלת שנתי ומועבר למשרד המדען ראשי ומשם לחוקרים. מחקרי גפן יין הם קריטיים לענף היין, ליציבותו והישרדותו לטווח ארוך. ורק לדוגמא: מחלת הקסיללה שהתגלתה בכרמים מחייבת מחקר מידי לקיום והמשך הכרם. לגבי יקבי הבוטיק וכן כלל היקבים בקו העימות, אנחנו רואים התגייסות מדהימה של ענף היין על כל צלעותיו. יקבים גדולים וקטנים מאזורים שונים משתפים פעולה, חנויות יין מתגייסות למכירת יין של ייננים שנמצאים במילואים, ועוד יוזמות חשובות ומרגשות.

אנחנו נמצאים בקשר עם היקבים הגדולים והקטנים כאחד, וממפים את הצרכים שלהם בימים אלו, ונפעל מול הגורמים הרלוונטיים לספק מענה ככל הניתן. ענף היין הינו ענף חשוב, המספק הרבה גאווה ישראלית גם בימים אלו, ואנו בטוחים שגם ממשבר זה נצא מחוזקים. וכמובן לקראת שנת עבודה 2024 ננסה לאחד כוחות של הענף, וניסיון לאיגום תקציבים של משרדי ממשלה כמו חקלאות, ותיירות להמשך קידום ענף היין".

נדב ארנס מנכ"ל יקב כרמל

"אנו ביקבי כרמל רואים חשיבות גדולה בהתגייסות אזרחית באחת השעות הקשות של מדינת ישראל. נרתמנו לאורך ימי הלחימה לטובת סיוע ותמיכה הן עבור כוחות הביטחון וחיילי צה"ל המשרתים בחזית, הן למען האזרחים המפונים מאזורי העימות, והן בנושא השבת החטופים מהר ככל הניתן. ענף היין על כלל יקביו חווה בימים אלה אתגרים רבים ומשמעותיים, ואנו מאמינים בסיוע ומציעים עזרה הדדית בעת הצורך".

אלי גידור מנכ"ל יקב רקנאטי

"המדינה צריכה להתגייס ולסייע לענף היין בשני מישורים: הראשון, להתייחס ליקבים כאל ענף חקלאי ולתת לו סיוע בהתאם, בעיקר כיוון שהמלחמה פרצה מיד עם תום הבציר ולקראת תהליכי הכנת היין. השני, עליה להגביר את התמיכה במאמצים להגדלת ייצוא היין לחו"ל. תעשיית היין הישראלית היא חלון ראווה תדמיתי. חשוב מאוד שהתעשיה תתגייס ותחבק את היקבים הקטנים, ואשמח להיות חלק מקבוצת מנכ"לים שתוביל את התהליך".

ששון בן אהרון יינן יקב מוני

"אנחנו נמצאים במצוקה של כוח אדם לכרמים אשר בבעלות היקב; מחסור בתאילנדים (חלק מהעובדים חזרו לתאילנד) ומחסור בפלסטינים. עונת הזמירה מתקרבת, וזה בהחלט יוצר קושי משמעותי.  כל סיוע ליקבי הבוטיק מהמדינה או מהמועצה, יהיה מבורך".

בילי הרוני בעלת יקב דלתון

"ביקב דלתון אנו תמיד מברכים כל יוזמה לקידום ענף היין הישראלי. לצערי, המלחמה לימדה אותנו ואף חיזקה את המצב שמשרדי הממשלה לא מתפקדים, חסרי כוח ואימפוטנטים!!! מה שהכי מכעיס שיש בזבוז עצום של כספי ציבור, עצום. במשך המלחמה, גופים פרטיים הם אלה שמפגינים יעילות ואפקטיביות לעומת הממשלה. בעיניי יהיה יותר יעיל אם היקבים יקימו גוף בעצמם, בסגנון מה שיינני הארץ הקימו יחד עםIPEVO .

לגבי ייצוג נשים, ככל הידוע לי אין עוד של יקב בארץ בסדר גודל כמו שלנו (1.4 מיליון בקבוקים) שעומדת בראשו בעלים אישה. אין ספק שאם היו יותר נשים בעמדות מפתח בארץ ובכלל בעולם, העולם שלנו היה שונה משמעותית, והיו בו יעילות מרשימה ותפוקה גבוהה יותר, לצד אמפתיה וסובלנות. נתחיל עם הענף שלנו. אני אשמח להיפגש עם מי שצריך ועם מי שיושב על השיבר שישחרר לנו את הכספים, אני וחברותיי (חלק מאלה שהזכרת ברשימה) נדע ביעילות ובתבונה מה לעשות עם הכסף. ולא רק זה, סופסוף נתחיל להזיז ולהעיר שמה את כולם. יש תקציבים שתקועים, ואף אחד לא עוזר ואף אחד לא מטפל".

יקב רמת הגולן

"אין לנו תגובה".

לסיכום: פרט לתגובה האחרונה, צריך תמיד לזכור שאנחנו שוק בהתרחבות ונוכל להכיל את הסערה. כרגע יורד גשם וכולם נרטבים, השמיים יתבהרו בקרוב. לחיי היין הישראלי.

יונתן לבני באיש הענבים – בית פתוח 'תומכים ביקבי צפון'

אני סבור שחיים גן – איש הענבים, עושה יותר למען יינות ישראלים מאשר רבים אחרים. בשבוע שעבר (30.11-1.12) הוא פתח את בית איש הענבים ליקבי הצפון הנתונים במשבר עקב המלחמה עם החיזבאללה, פינוי יישובים והגבלות גישה אליהם.  ביומיים אלה רכישת היינות נעשתה ישירות מהיצרנים, וההכנסות היו שלהם במלואן.

תשעה יקבים כיכבו באירוע, וכל אחד מהם הציג, הטעים והציע למכירה את מיטב יינותיו. הגעתי למקום ברכב, וחששתי לטעום את כל היינות. לכן בהסכמת העורך שתיתי יין אחד מכל יקב. בכל זאת התפתיתי לטעום עוד כמה יינות כשהיקבים הציען יינות ייחודיים. הנה רשמיי:

יקב אור הגנוז – יינן אהרון זיו: יקב בוטיק השוכן למרגלות הר מירון ביישוב חרדי בשם זה, בו לומדים וגם עובדים. טעמתי את אורות בלנד תלגא 2020 – יין לבן יבש, עשוי משילוב של שלושה זני ענבים: שרדונה, סוביניון בלאן וסמיון. 'תלגא' הוא 'שלג' בארמית. הענבים נסחטו בשלמותם, והותססו בחביות עץ אלון צרפתי במשך 12 חודשים; הרבה זמן לענבים לבנים. עשוי ללא ביסולפיט. יין ארומטי ומאוד חמאתי. טעמים נהדרים. 230 ₪ – יקר בהתחשב בהיותו יין לבן.

יקב כמיסה – יינן יהודה כמיסה: היקב ממוקם באזור תעשייה דלתון, שסגור למבקרים מאז המלחמה. היינן הוא גם הכורם, נצר למשפחת כורמים וותיקה. טעמתי את אומגה בלנד 2020 – מורכב מ-36% קברנה סוביניון, 36% פטי ורדו ו-28% שיראז. פירות יער שולטים ביין, שענביו נבצרו מגפנים בוגרות במרום הגליל ומרום הגולן. היין שהה בחביות עץ אלון צרפתי במשך שנה. יין איכותי מלא טעמים, ופשוט טעים לשתות אותו, בפרט ביום קר. 180 ₪.

יקב בזלת הגולן – יינן יואב לוי: היקב שוכן בקדמת צבי שברמת הגולן, עם מרכז מבקרים מקסים בו ביקרתי פעמים רבות. היקב פועל מאז 1998, וכרמיו נהנים מאדמת בזלת מעולה ותנאי מזג אויר טובים לגידול גפנים. טעמתי את מאגמה 2022, המורכב מ- 75% ענבי קברנה סוביניון ו-25% מרלו, ששהו 8 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. מעט מתוק לטעמי, אבל בכל זאת נעים לשתייה. יין עם עוצמה רבה, ולמי שאוהב את הבלנד הנפוץ של קברנה ומרלו הוא נעים וקלאסי. 115 ₪.

יקב נעמן – יינן רמי נעמן: היקב במושב רמות נפתלי בגליל העליון, והיינן הוא איש יוצא דופן בלשון המעטה. הוא יינן מעולה המציג את יינותיו בכל הארץ לעיתים רבות. הפעם טעמתי את הקברנה פרנק 2015. אני חסיד של זן זה, ולכן רק קברנה פרנק מצוין מקובל עלי. היין של נעמן מעולה, בלשון המעטה. הענבים מגיעים מכרם היקב בהר יחמור. היין התיישן במשך 12 חודשים בחביות עץ צרפתיות ואמריקאיות. הוא לא סונן, ומכיל 14% אלכוהול. מיינות קברנה פרנק הטובים ששתיתי בארץ. שאפו. 130 ₪.

יקב סקוריה – יינן עופר תורג'מן: היקב הוקם ב-2008, ומייצר כ- 15,000 בקבוקים בשנה. היינן הוא ממקימי הישוב כנף ברמת הגולן. הגפנים נטועות בתל פארס, בהתאמה בין הזנים וסביבת הגידול. הכרמים שייכים כולם ליקב, וכך מתאפשר לשלוט בכורמות של הענבים המשמשים לייצור היינות. היין בו בחרתי הינו דולמן לבן 2022 – עשוי מ-48% ענבי שנין בלאן, 42% רוסאן ו- 10% סמיון. הבלנד מאוד לא מוכר ונפוץ, וכמי שאוהב שנין בלאן ציפיתי להשפעה ניכרת של השנין על הטעמים. צדקתי. בפה השנין מאוד קלאסי. יין ארומטי, מאוד מינרלי, ומורגשים מאוד טעמי אפרסק בשל. 85 ₪.

יקב רמות נפתלי – יינן איציק כהן: יקב בוטיק הממוקם כשמו במושב רמות נפתלי בגליל העליון. הכרמים שהיקב משתמש בענביהם נטועים בעמק קדש, בקעה בין הרי נפתלי היפים כל כך. ביקב ניתן להזמין סיורים באזור, המשולבים בטעימת יינות. היין ששתיתי הוא ברברה 2021, עשוי במלואו מענבי ברברה – זן ענבים איטלקי, השלישי הנפוץ ביותר שם. ענב כהה עם טאנינים לא גבוהים, וחומציות גבוהה ביותר. גם יקב לוריא מייצר יינות ברברה, אבל פרט לשני יינות אלה איני מכיר ברברה המיוצרת בארץ. עצמתי עיניים, טעמתי, וחשבתי שאני בטוסקנה. שאפו. 130 ₪.

יקב שטרן – יינן ג'וני שטרן: את ג'וני שטרן מהיקב בקיבוץ תובל אני מכיר שנים. יקב גלילי משפחתי נהדר אותו הקים ג'וני ב-2004 היינות שהוא עושה מאופיינים בקשרים מיוחדים עם "ידידי היקב" –  קבוצה גדולה של חברים, קרובי משפחה ומכרים שמתגייסים לעבודה ביקב. ג'וני שטרן חלה מאוד לאחרונה, ושמחתי כל כך לראות שהוא הולך ומחלים. שתיתי את מעיין 2021 – יין רוזה, עשוי כולו מענבי סירה – למיטב ידיעתי הרוזה היחיד בארץ מזן זה. היין הושרה במשך משך ארבע שעות על הקליפות, ולכן הוא מעט כהה יותר מהרבה יינות רוזה. שהה ארבעה חודשים במיכלי נירוסטה טרם שבוקבק. אינני חסיד של יין רוזה, אבל יין זה הוא ללא ספק הרוזה הטוב ביותר ששתיתי בארץ. רוזה "פאנקי" לחלוטין. ממש תענוג של יין. 115 ₪.

יקב גלילאו – יינן גיל הרשקוביץ: היקב בקיבוץ דן שבצפון עמק החולה על פלג של נחל דן, הוקם על ידי גיל וגלי הרשקוביץ בשנת 2004 ומייצר כ-6,000 בקבוקי יין בשנה. פגשתי את היינות במסעדות בגליל. הענבים מגיעים מכרם בן זימרה. טעמתי את יופיטר בלנד 2021 העשוי מארבעה זני ענבים: קברנה סוביניון, מרלו, סירה ומעט פטי ורדו. היין שהה 12 חודשים בחביות משומשות, והוא אכן בלנד נעים לשתייה.  150 ₪.

 מזקקת אולגר – מזקקת אולגה רודשבסקי:  – מזקקת אלכוהול מצוינת מקיבוץ מלכיה בגליל העליון. הייצור עצמו נעשה בצומת כח למרגלות הרי נפתלי. טעמתי הרבה מהמשקאות החריפים שאולגה בעלת המזקקה יוצרת. הכי נהניתי מהג'ין, שאלמלא ידעתי שנעשה בישראל הייתי בטוח שהוא ג'ין אנגלי. זיקוק מקסים של ג'ין איכותי ביותר, שרכשתי ממנו בקבוק – כל כך היה טעים ואיכותי. 160 ₪.

יקב אליס של אבידן בן עמי – כאן היה יקב אבידן

רני רוגל:  כשנכנסנו (יגאל ברנע ואני) ליקב אליס בקיבוץ אייל שבשרון, הייתה לי תחושה משונה: להגיע ליקב שממוקם בדיוק בצריף בו שכן בעבר יקב אבידן, להיזכר בצינה אבידן ז"ל, הייננית המיתולוגית של היקב המשפחתי שנפטרה ממחלת הסרטן בשנת 2012, ולפגוש יינן ששמו הפרטי אבידן.

אבידן בן עמי הכיר את צינה אבידן: "כייף של אישה לעצור ולדבר איתה. היא לימדה אותי לעשות קונפיטורות, לא חשבתי אז על יין".

מהר מאוד בפגישה חלפה התחושה המשונה. אמנם הגעגוע לצינה נותר, אך שמחתי להכיר את אבידן בן עמי, בן 38 יליד ותושב הקיבוץ, שהיה במשך שנים טבח במסעדות (הוא מסרב לכנות את עצמו שף, זה גם הסבר להתעניינות שלו בקונפיטורות), ביניהן גוז' ודניאל הלא כשרה בעליל, וזאת לפני שחזר בתשובה. בשנת 2019 הוא החליט לייצר יין. את הצד התיאורטי  למד אצל ניר שחם ביקב שורק, ואת היין עשה במחסן של אביו בקיבוץ, יחד עם יינן מלווה – יריב מיכאלוביץ' שניהל את יקב צ'ילאג של אורנה צ'ילאג. הוא קנה ציוד יד שנייה, התחיל עם שבע חביות, והיום יש לו שמונה חביות ליינות אדומים ועשרה מיכלים ללבנים. הוא עובד לבד ביקב, ובבציר מסייעים לו תלמידי ישיבה בחופשת "בין הזמנים".

את הענבים הוא קונה ממספר כורמים; סוביניון בלאן וקריניאן בזיכרון יעקב, מלבק מיקב מוני, ומתחת להר ברכה – בעמק המכמתת, הוא קונה ענבי מרלו, קברנה סוביניון, קברנה פרנק ושיראז. בציר 2023 היה הראשון בו החל לייצר יינות לבנים, מענבים מהכורם רן צימבליסטה במושב אביגדור – סוביניון בלאן, שרדונה וגוורצטרמינר.

באשר לכמות הבקבוקים, אבידן שהחל עם 2,000 בקבוקים לשנה בשנים הראשונות (ראוי לציין את עיצוב התוויות) עלה, בעצם זינק, ל-10,000 בקבוקים בבציר 2023, וזאת בעקבות שיתוף הפעולה עם הכורם רן צימבליסטה, שהוא מקווה כי יימשך.

מכירות 2,000 בקבוקים בשנה מתבצעות לאנשים שמגיעים ליקב מהאזור בעקבות חשיפה מפה לאוזן. בהמשך הוא מתכנן אירועים ביקב, בשר במעשנה (טבח או לא טבח?), אירוח בימי חמישי בערב ושישי בבוקר, ומקווה גם להיכנס למסעדות – בעיקר להפצת שם 'יקב אליס', על שם אימו ז"ל. איך ימכור 10,000 בשנה? לנו לא ברור, אבל אבידן בן עמי אופטימי ומאמין (מזכיר לכם, חזר בתשובה). נקווה מאוד שיצליח, כי את יינות 2020  ו-2021 (רק ביקבק, עדיין לא מוכר) אותם טעמנו, ממש אהבנו. 

"כל שנה אני לומד ומכוון לאן שאני רוצה להגיע", אומר אבידן. "יינות 2020 יותר עדינים ופירותיים, ו-2021 הם סיפור אחר מבחינת הסגנון והאיכות".

וליגאל ברנע וטעימת היינות

פטי ורדו 2019 – 100% ענבי פטי ורדו מנווה מיכאל – כרם שמפיק 400 קילו לדונם. מי שעבד על הכרם הוא היינן המלווה – יריב מיכאלוביץ'. היין נעים מאוד לשתייה. מפגין חמיצות בולטת, מעט ירקרקות, חלק מאוד בפה.

מלבק 2020 – מלבק מאוד עדין לעומת היין מ-2021 שבוקבק לאחרונה ועדיין כבד ותוקף. "כבר בחבית היין בעט", אומר אבידן. בזה של 2020 פרי אדום בעל חמיצות נעימה, ואף עשיר אבל לא מוגזם. נהניתי.

אליקנט בושה 2021 – מודה שלא הכרתי את הזן הזה. מקריאה אודותיו אני מבין שהוא נולד מהכלאה של גרנאש ופטי בושה על ידי יינן צרפתי לפני שנים רבות. מוצאים אותו כיום בדרום צרפת ובדרום איטליה בעיקר, והוא נותן יינות אלכוהוליים שדורשים זמן בבקבוק כדי לקבל מורכבות ונעימות. היין שפגשתי – 90% ענבי אליקנט בושה מכרמי מוני ו-10% קברנה סוביניון מעמק המכמתת, היה הפתעה לטובה ביחס לאמור למעלה. שונה ומעניין, הפגין חמיצות עדינה, מרירות ראשונית שמהר מאוד התפוגגה בפה, וטעמי דובדבן נעימים. האף היה מאוד עדין. ממש נחמד.

קריניאן 2021 – 100% ענבי קריניאן מכרם בן 52 שנה בשפייה. אף פירותי ואדמתי. ניחוחות  של עור. עגול. חמיצות מצוינת. יופי של קריניאן.

קברנה סוביניון 2021 – פירותי. אף מריר. גם בפה הוא מריר. למען האמת קברנה סוביניון לא מתוחכם. לא התפעלתי.

מלבק 2021 – 100% מלבק מכרם מוני. מתקתקות בולטת באף וגם בפה. יין תוקפן יותר מקודמו מ-2020, לכן מחייב לכן המתנה בכוס (או פתיחה מקדימה לפני שתייה). לאחר שחיכה קצת בפינה בסבלנות, המתיקות והתוקפנות התעדנו והוא נעשה עגול ונעים לשתייה, תוך שמירה על אופי.

מרלו 2021 – באף ממש מרק דובדבנים. יין אדמתי, מתובל בפטריות, גוון של שוקולד, עוצמתי. מרלו די קלאסי ונעים לשתייה.

יונתן 2021 – בראיית היינן אבידן בן עמי זה יין הדגל שלו, ובצדק רב. בלנד של 80% קברנה סוביניון מהר ברכה, 15% מלבק מכרם מוני ו-5% מרלו מהר ברכה. היה תענוג לפגוש יין חלק, מלוא הפה פרי אדום איכותי. יין עגול לחלוטין, מעט מרירות עדינה המלווה את הפרי, סיומת ארוכה ונעימה. נהניתי.

טעמנו גם מהחבית נביולו 2023 מכפר שמאי, ונביולו 2021 מזיכרון יעקב. אבידן יעשה בלנד משניהם. נחכה לתוצאה. מחירי היינות שלו עד 120 ₪, פרט לבלנד יונתן (קברנה סוביניון, מלבק ומרלו) – כ-160 ₪.

אם לנסות ולאפיין את הסגנון: אבידן מצליח לייצר יינות מאוזנים ובעלי סגנון מעודן. נעימים לשתייה ומתאימים לצד אוכל טוב.

להזמנות ותיאום ביקור: אבידן בן עמי – יקב אליס, קיבוץ אייל. 052-3444141

אחים ליקב – איל מילס ביקב מרקוס: "התגעגענו למפגש עם אנשים שאוהבים יין"

רני רוגל: בשישי האחרון (1.12) התקיים ביקב מרקוס מפגש נוסף של 'אחים ליקב' – היוזמה של היינן ובעלים אור מרקוס, שנועדה לסייע ליקבים שלא יכולים לארח אצלם בתקופת המלחמה מבקרים וקונים פוטנציאלים של יינותיהם, ו"על הדרך" להחזיר אוהבי יין לשתות ביקבים למרות המצב. הפעם התארח כאן איל מילס – יינן ובעלים של יקב מילס ממושב כרם בן זימרה בגליל העליון – 28 ק"מ מגבול לבנון, שכתב בדף הפייסבוק שלו:

"המון תודה לאור ונטע מיקב מרקוס שבכפר מונש, שפתחו את ליבם ואת היקב שלהם ואירחו אותנו ביוזמה מבורכת שקראו לה אחים ליקב – (ישראליות במיטבה), כדי לעודד ולאפשר ליקבים מגבול הדרום והצפון כמונו – שסגורים מתחילת המלחמה, למכור יין בימים טרופים אלו. התארחנו אצלם והייתה לנו חוויה נהדרת (קצת שפיות זהירה). התגעגענו למפגש עם אנשים שאוהבים יין, ובהחלט הרמנו הרבה כוסות לחיים ולבשורות טובות. עטפו אותנו בהרבה אהבה ופירגנו בקניית יינות. יחד ננצח ללא ספק".

בשיחה איתי אומר איל מילס: "אנחנו על גבול הפינוי. לא פינו אותנו אבל חלק גדול לא נמצאים. אנחנו נשארנו. גם אם יגרשו אותנו לא נעזוב".

מבחינת תהליכי היינות שבהכנה – ביקב סיימו מלולאקטית לאדומים ומטפלים בחביות. הלבנים נחים בינתיים "יחכו עד אפריל ואז נתחיל לבקבק אותם. גם אדומים מבציר 2021 נתחיל לבקבק באפריל. די רגוע אצלנו עכשיו, עובדים בעיקר במשלוחים".

על אירוע אחים ליקב בשישי האחרון, אומר איל: "רוב האנשים שהגיעו לחצר המבקרים של יקב מרקוס, הם לקוחות שלנו ומכירים אותנו, וניצלו את העובדה שהגענו למרכז כדי להיפגש איתנו. דיברנו איתם ליד השולחנות, טעמו, אהבו, וקנו כמעט את כל כמות הבקבוקים הגדולה  שהבאתי. היין מדבר בעד עצמו".

אור מרקוס יוזם אחים ליקב, שזה היה המפגש השלישי אצלו (קדמו לו עם רמי נעמן – יקב נעמן, ואסף גלאי – יקב גלאי), כתב לי כך: "היה מפגש מקסים, זה כל כך יפה לראות את ההבדלים בין הייננים ובעלי היקבים השונים. אייל טיפוס שקט וצנוע יחסית, מאמין גדול רק בטעים לי או לא טעים לי. לא דברן גדול, ועדיין אנשים מאוד מתחברים אליו. זה יצר בשישי האחרון קסם של אירוע, וכך גם הרכישות בהתאם אצל איל וגם אצלי". כן ירבו.

הצטרפו לחברים של מילס

יונתן לבני מבקר ביקב צוובנר

יוסי וענת צוובנר מפעילים כבר מספר שנים יקב שמייצר בין 5,000 ל-7,000 בקבוקי יין בשנה, ביקב שממוקם בשדה בועז ליד נווה דניאל, לא הרחק  מאפרת. שדה בועז, כך הסביר לי יוסי כשביקרתי אצלו, היה ישוב בלתי חוקי, אותו הקימה קבוצת סטודנטים ואנשי צבא דתיים וחילונים בשנת 2002, ורק בתחילת 2023 הפך לישוב מוכר.

יוסי הוא איש קולינריה מובהק. לאחר לימוד בישול בניו יורק ועבודה אצל השפים מריו באטלי וכוכב המסעדות הניו יורקי דניאל בולו, הוא שב ארצה. כאן הוא  עבד עם השפים אורי נבון, עזרא קדם ואסף גרניט, ופתח בעצמו מספר מסעדות בירושלים.

יוסי למד ייננות במכללת תל חי לפני כ-17 שנים. כשסיים את לימודיו הוא חיפש כרם באזור מגוריו, ומצא ב-2008 שטח קטן בו הקים כרם, דרומית לבית לחם. הכרם הינו בצורת קופיץ – סכין קצבים, ולכן זה גם שמו – 'כרם קופיץ', בו נטועות שורות ישרות של שבעה זנים: גרנאש, קריניאן, סירה, מורבדר, סמיון, סוביניון בלאן ומעט קברנה סוביניון.

ענת, אשתו של יוסי, היא האורים והתומים ומפיצת היינות, בעיקר עכשיו כי הוא התנדב לשרת בצה"ל עם תחילת המלחמה, ומשרת ברצועת עזה. גם שני ילדיהם גויסו לצבא בצו 8 מיד עם תחילת המלחמה.

אחד הדברים שמייחדים את יקב צוובנר הוא האירוח. תמיד שותים  ואוכלים ארוחה בבית בני הזוג, בהזמנה מראש כמובן. מאז המלחמה הדבר אינו אפשרי, וניתן לקנות את היינות רק באמצעות האינטרנט. "ליין שלי אני קורא יין מבית לחם בהרי יהודה, שכן מחלון ביתי נשקפת בית לחם, ובית לחם הייתה ותהיה כאן תמיד" – הוא הסביר לי.

ועוד הקדמה קצרה: בקבוקי היין אינם נקראים בשמות או בשמות זני הענבים בבקבוק, אלא על פי מספרי השורות בכרם, מהן מגיעים הענבים. מי שרוצה לדעת מאיזה זנים היין עשוי, צריך להסתכל בצד הבקבוק, שם מופיע  ציור של כרם קופיץ ולצידו השורות וזן הענבים. אני התקשיתי לזהות, וחברתי עיתונאית היין לינדה, ששתתה איתי את היינות, נהנתה מפתרון הפאזל.

33 גרנאש 2019 – הביטו בתמונה של הקופיץ על הבקבוק; שורות 27-36 הן של  גפני גרנאש. יין בעל עוצמה שאינה אופיינית לזן זה. יינות גרנאש הם בדרך כלל רכים ובעלי אופי של גרגירי יער. הגרנאש של יוסי צוובנר הוא יין מלא טעמים של פירות אדומים ובשלים, עם סיומת ארוכה המלווה במעט מתיקות נעימה בסופה. גרנאש מאוד שונה מהגרנאשים המקובלים בארץ. יין מעניין. 140 ₪.

35.40.2 GSM גרנאש מורבדר וסירה 2018 –  אני אוהב את הבלנד משלושת הזנים, ובעצמי עשיתי בלנד כמוהו לפני שנה ביקב שורק. 42% ענבי גרנאש,6% מורבדר ו-52% סירה. יין מאופק עם טעמים של פרחים עדינים. מאוזן ולא יין קליל כפי שהבלנד מייצג בדרך כלל. היין שהה כ-16 חודשים בחביות עץ אלון, ואלה העניקו לו כנראה את העומק שאינו אופייני. GSM במיטבו. 160 ₪.

1.18.7 סירה קברנה סוביניון וקריניאן 2018 –  גם יין זה שהה 16 חודשים בחבית. החלקות אינן מופיעות ביין זה על התווית.  יין מאוזן עם טאנינים בולטים ומורכבים. לטעמי לא מספיק ברור איזו תערובת אנחנו שותים. יין נחמד אך ללא אופי ייחודי המתבקש מהבלנד של שלושת הזנים. 150 ₪.

35.6.18 גרנאש קריניאן וקברנה סוביניון 2018 – יין המורכב מ- 30% גרנאש, 45% קריניאן ו-25% קברנה. בעל טעמים עמוקים ומורכבים של פירות שחורים עם קפה ועשבי תיבול ישראלים. הקברנה נותן לו עומק מעניין בפה. יין מצוין. 160 ₪.

18 קברנה סוביניון 2020 – קברנה סוביניון עוצמתי ומאוד ארומטי. מאפיינים אותו טעמי פירות יבשים. יין עם גוף חזק, טאנינים בולטים וחזקים וסיומת מצוינת. זה יין שצריך ליישנו, שיהיה במיטבו עוד מספר שנים. בינתיים, אם תרצו לשתותו פתחו אותו מספר שעות לפני שתייתו. 140 ₪.

8 קריניאן 2019 – בטעימה עיוורת הייתי מזהה מיד שאני שותה קריניאן. בוקה עוצמתי של הזן. יין מתובלן ששהה 16 חודשים בחבית, שהעניקה לו עומק מיוחד וטוב. ליין עוצמה עדינה, וגם הטאנינים נעימים ועדינים. סיומת  ארוכה של שוקולד מריר וטעים. זה היה היין שאהבתי יותר מאשר כל יינות היקב. האחרים. מומלץ מאוד. 140 ₪.

את היינות ניתן עתה להזמין רק באתר היקב. הנחה של 25% ברכישת 6 בקבוקים, כולל משלוח חינם. רכישה תעזור לעסק מקריסה עקב המלחמה

עולֵלות מלחמה

(עוֹלֵלָה – פרי שלא היה בָּשֵל בזמן הבציר ונשאר על הגפן)

לני רקנאטי ואורי שקד – אחים לחקלאות

חמישה מעובדי יקב רקנאטי גויסו כבר ביום הראשון למלחמה, חלקם ברגעים קריטיים בתהליך ייצור היין ומיד אחרי הבציר. עקיבא הראש ונתן עטיה – תושבי הצפון שהצטרפו ליקב עם המעבר לגליל. שניהם בעלי תפקיד משמעותי בתהליך קליטת הבציר ובשלבי הייצור הראשונים; נאור אדמון – מנהל המחסן ועובד היקב כבר 17 שנים; אפי כוץ – סומלייה ומנהל מרכז המבקרים, ונועם ביטון – עובד במרכז המבקרים.

כבעלים של יקב וכרמים שנמצאים בקו העימות, פחות מ-8 ק"מ מגבול לבנון, לני רקנאטי ואורי שקד מכירים מקרוב את הקשיים של תפעול משק באזורים האלה. לפיכך הם החליטו כבר בתחילת המלחמה להתנדב בעצמם לעבודה חקלאית.

מדי יום רביעי הם יוצאים יחד עם קבוצת חברים לעזור בהתנדבות לחקלאים באזור העוטף. הם לא יודעים מראש איפה יוצבו, פשוט מגיעים לנקודת מפגש ומשם לוקחים אותם בתיאום עם 'אחים למשק'.

הם כבר הספיקו לקטוף לימונים, עגבניות וקלמנטינות, ובשבוע האחרון הגיעו צפונה, למושב מרגליות שליד קריית שמונה, שם סייעו באיסוף ומיון של ביצי משק – אחים לקוקוריקו.

מוטי גולדמן: "פתחנו כדי להיות מקלט של שפיות בזמנים הלא נורמליים האלו"

מוטי גולדמן – בעלים ויינן יקב וילה וילהלמה, פירסם פוסט פייסבוק בעקבות הכתבה של אלון גונן על יין מנחם בשישי שעבר, וכתב כך:"כולנו מחפשים קצת נחמה, קורטוב של נורמליות שהייתה ואבדה לנו ב-7 באוקטובר.

שמחת תורה תפס אותנו (גיל ומוטי בעלי וילה וילהלמה) ביוון, ביום הסיום של חופשת אחרי הבציר. המומים ונדהמים מהידיעות והסרטונים המגיעים דרך הרשת ולא מעכלים את גודל האירוע, חזרנו למלחמה. כל הארועים והביקורים ביקב כמובן בוטלו, והיקב נסגר. אפילו יין אנשים לא קנו, כי מי יכול ליהנות ממשהו כאשר הזוועה הזו שנגעה בכולנו ישירות, ועם המשפחה שלנו מקבוץ בארי שחוותה את התופת.

תקופת הסגירה נמשכה חודש בדיוק עד 7.11. פתחנו כי זרם הטלפונים "אתם פתוחים..?" הלך והתגבר. אנשים חיפשו לשבת אצלנו על הדשא, ולרגע להשיב לעצמם את החיים שאבדו. אנשים חיפשו ומחפשים רגע של נחמה. זוגות – הוא חוזר ממילואים, היא חוזרת מהדרום, והם רוצים רגע משלהם שלא מול המסך המאיים והמפחיד.

פתחנו כדי לתת נחמה, לתת רגע של אור, מילה טובה, להיות מקלט של שפיות בזמנים הלא נורמליים האלו. ועם ישראל החל להגיע בשקט. אין את אותם קולות צוהלים ליד השולחנות, אין את העקיצות והסתלבט בין החברים. יש יותר חיבוקים, יותר אהבה, הרבה פירגון והערכה, במיוחד ללובשי המדים שגם אותם יש לנו הזכות לארח ביקב הקטן שלנו עם ישראל מתאחד, מבין ומרגיש כי הוא אחד וגורלנו אחד.

לא רק אלון מחפש נחמה, כולנו מחפשים. תודה לאלון שבחר בטיימלס 2009. אכן יין ראוי ומיוחד, מי ייתן והנחמה השלווה והביטחון יחזרו לכולנו במהרה".

"בענף היין יודעים לדבר ולהקשיב אחד לשני גם אם הוא שונה"

ועוד תגובה (בין רבות אחרות) קיבל אלון גונן בעקבות אותה כתבה, בה כתב גם את הפסקה הבאה: "אני רוצה להודות גם למוטי מיקב חבל יהודה, מוטי הוא בחור חרדי שפגשתי לפני שנה, ומאז אנחנו מחליפים דעות ומתכתבים לא רק על יין, אלא גם על יהדות, פוליטיקה, מגדר ועוד, ולמרות חילוקי הדעות  המאוד מאוד גדולים בינינו, יש לנו יכולת לסיים כל ויכוח באופטימיות. השבוע הוא כתב לי וצירף בסוף דבריו את השיר של שימרית אור "עוד נדע ימים טובים מאלה", ובתוך כל הפסימיות הוא הצליח להעלות חיוך על פניי, ולגרום לי לפתוח את מקרר היין שלי ולהוציא את היינות המנחמים שלי".

מוטי שלח לאלון את התגובה הבאה "הצלחת בו זמנית להפתיע, לרגש וגם להביך. טוב שחזרת לכתוב. אמנם כתבת שיש חילוקי דעות מאוד מאוד גדולים בינינו, אבל לגבי מה שכתבת השבוע מסכים אותך בכל מילה (טוב כמעט). רק אוסיף עוד דבר שיודעים לעשות בענף היין, וזה לדבר ולהקשיב אחד לשני גם אם הוא שונה".

12.12.23: ועידת ישראל לחקלאות במתכונת מיוחדת בבאר שבע

חיים אלוש – מארגן ועידת ישראל לחקלאות ה-14 כתב לנו: "החקלאות לא עוצרת – גם לא בעתות מלחמה, וחקלאי ישראל האמונים על הביטחון התזונתי של כולנו, החליטו לצעוד קדימה ולקיים את האירוע החוזר בשנה ה- 14 ברציפות, הפעם בפורמט חירום המותאם למצב, גם במתווה וגם בתכנים.

הוועידה תיערך ב-12 בדצמבר 2023, בזאפה באר שבע – מקום רחב ידיים עם מרחב מוגן המאושר על ידי פיקוד העורף ומשטרת ישראל. ועידת ישראל לחקלאות ייחודית בחיבור שלה לשטח, ומביאה לדיוני הוועידה משוב אמיתי מהחקלאים והמגזר החקלאי על כלל היבטיו. במהלך הוועידה ישולבו שאלות מהקהל אל מקבלי ההחלטות וקובעי המדיניות שישתתפו בדיונים, על מנת ליצור שיח פורה ומועיל.

בין הדוברים מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, שר החקלאות ושר הנגב הגליל והחוסן הלאומי. בשל האירועים עשויה רשימת הדוברים להשתנות".

ההרשמה לוועידה כאן

כדאי לקרוא גם את זה

שי שגב ב-ynet: היקבים על גבול לבנון במתכונת שטח צבאי סגור