משבר הבקבוקים ליין בעולם והמלחמה באוקראינה

אלון גונן: משבר הזכוכית העולמי מתחיל להשפיע על תעשיית היין, ובתערוכת Vinitech-Sifel  בבורדו שבצרפת (ראו הכתבה הבאה), הוקדשו לנושא דיונים רבים. הפלישה הרוסית לאוקראינה פוגעת בתעשיית הזכוכית וייצור בקבוקי זכוכית, היות שרוסיה צמצמה את אספקת הגז ביותר מ-30%, ותנורי ייצור הזכוכית ניזונים מגז. רק לסבר את האוזן, כמעט בלתי אפשרי לכבות תנור שמפיקים בו זכוכית, ואם עושים זאת, לאחר הפעלתו מחדש יש להמתין כמעט חודשיים עד שיגיע לטמפרטורה הדרושה לייצור.

עד המלחמה ייצרה אוקראינה 27% ממוצרי הזכוכית בעולם, וחומר גלם שיוצר בה הועבר למפעלים שייצרו בקבוקים, אבל נכון להיום המפעלים באוקראינה מושבתים, ולא ברור מתי, אם בכלל, ישובו לפעול.  המחסור מורגש בעיקר אצל היקבים הגדולים בעולם, אלה שקונים עשרות מיליוני בקבוקים בשנה. הבעיה הגדולה ביותר שלהם היא, שאין להם מספיק מקום אחסון אלטרנטיבי ליין שהיה צריך להיות מבוקבק, כך שהיין נשאר בחביות, וטעמו עלול להשתנות. כשחושבים על מיחזור בקבוקים כפתרון, הדעות היו חלוקות בדיון על כך, היות שמרבית הבקבוקים הממוחזרים נמעכים ונשלחים לתעשיית הזפת והכבישים, כאשר מיחזור בקבוקים דורש כמעט אותה כמות שנדרשת לייצורם, והצורך בהסרת התוויות והדבקים גורר עלויות שלא ממש הופכות את העסק למשתלם.

נכון להיום אין עדיין פתרון יצירתי להחלפת בקבוקי הזכוכית, ובתערוכה דיברו בעיקר על ייצור בקבוקים פחות כבדים, יותר דקים, על חסכון בזכוכית, והיו גם מי שהלכו לקיצוניות ודיברו על חיפוש תחליף לזכוכית, כמו  בקבוקי חרס, אלומיניום מעוצב, ואולי סוג של פולימר שקוף. מלבד החרס (חמר), כל המוצרים שהוצעו יקרים מזכוכית, ונראה שפחיות אלומיניום יהיו פתרון ראשוני ליינות הזולים. אולי פחית בנפח 750 מ"ל ומעוצבת כבקבוק, תעשה את העבודה – תלוי כמה ישקיעו ביחסי ציבור.

כולם מפחדים שמחירי היין יעלו בגלל המחסור בבקבוקים, כשברור שיקבים קטנים ייפגעו ראשונים, מאחר שאין להם כוח קנייה גדול אצל יצרני הבקבוקים שעושים הסכמים ארוכי טווח, ונראה מה יוליד יום. בישראל המצב פחות בעייתי, וכרגע מפעלי הזכוכית המקומיים, ובראשם פניציה, לא צופים מחסור. אבל יקבים צריכים להתכונן, לשים לב למתרחש בשוק העולמי, וברור  שדבר ראשון כדאי להפסיק לקנות בקבוקים כבדים ועבים. דוגמה טובה היא היין הזול שיקב ברקן מבקבק בבקבוק מרשים, שעושה מצוין את העבודה השיווקית אבל מראה על חוסר אכפתיות לנושא החיסכון בחומר גלם, בעיקר בתקופה בה כולם אוהבים לדבר על קיימות.

לאחרונה חתם מפעל פניציה על שתי עסקאות גדולות לייצור בקבוקים וצנצנות עבור שתי חברות מאיטליה ומברזיל, והתחייב לייצר עבורן 140 מיליון בקבוקים וצנצנות במהלך שנת 2023. אם בעבר פניציה ייצרה רק לשוק המקומי, הרי שהשנה היא כבר ייצאה 25% מהתוצרת שלה. ככל שהדרישה העולמית תגדל, כך יעלה מחיר התוצרת של פניציה, והמפעל ימצא עצמו מייצא את רוב מוצרי הזכוכית שלו, במחירים גבוהים בהרבה מהמחירים שמשלמים הקניינים המקומיים. זה הזמן בו היקבים בישראל צריכים לעשות עסקאות ארוכות טווח עם פניציה, כדי לא לגלות שתוצרת כחול לבן לא ממש זמינה עבורם יותר.

תערוכת Vinitech-Sifel 2022 בבורדו – מה יקרה לחביות?

אלון גונן: תערוכת Vinitech-Sifel התקיימה בשבוע שעבר בבורדו בפעם ה- 23, לאחר ארבע שנים בהן לא התקיימה. בתערוכה הגדולה למיכון מתקדם בענף הכרמים והיין, הוצגו כל החידושים הפטנטים והגדג'טים, בדוכנים או על רחבה גדולה אליה הובאו טרקטורים, מכונות בציר, מרססות ועוד. החידוש השנה היו מכונות אוטונומיות לחלוטין (מטוס ללא טייס, אם תרצו) שפעולתן נשלטת מחדר בקרה בפריז, למשל, בו יושב מפעיל שמשחק עם הסטיק ומזיז את המרססת או הטרקטור בכל מקום בעולם. הוצגו גם מצלמות אינפרה אדום, שמופעלות באמצעות לוויינים, סורקות את הכרמים ובעזרתן מזהים מחלות ונגיפים. הן גם מסוגלות לזהות גפנים בודדות אשר זקוקות ליותר או פחות מים, ולסייע בטיפול בחזירי בר או צבאים שפושטים על כרמים רגע לפני הבציר, ויכולים לחסל בכמה שעות טונות של ענבים. כאשר המצלמה מזהה בעלי חיים, נשלחים אליהם רחפנים  שמרעישים, מפחידים את הלהקה ומסיטים אותה מהכרם.

התמודדות עם שינויים אקולוגיים הייתה מאוד פופולרית בתערוכה, וניתנו הרצאות רבות על ידי מומחים שניסו לנבא את העתיד, ובעצם לאפשר לכל כורם להכין תוכנית מגירה אישית, במידה שאחת הקטסטרופות תאיים על המשך יצור היין שלו. לא מדובר בתערוכה ברמה של פתרונות לאומיים. לכאן מגיעים כורמים וייננים עם סל הבעיות שלהם, ומחפשים פתרונות אצל "הממציאים" ואצל "היצירתיים" – האנשים שמתכננים איך טרקטור יעבור בין השורות או יצליח להסתובב ב- 180מעלות מבלי להרוס צנרת מים, או איך דיזת המרסס תתאים עצמה לכל גפן על ידי הזנת מידע מקדים לגבי הצורך של אותה גפן ספציפית לקבל את מנת הריסוס לה היא זקוקה.

כאמור, זו תערוכה שגם מנסה לצפות את העתיד ביקבים, בחדרי ייצור היין, באולמות הביקבוק והאריזה ועוד. היצירתיות בענף היין מטורפת ומתפתחת, כשהמטרות הן לייעל את זמן העבודה של החקלאי או היינן, להקל על המשימות, ולהגביר את הפרודוקטיביות של הכרמים והיקבים. חקלאים הפכו לזן נכחד בכל העולם, ולכן האוטומציה נכנסת ומחליפה אותם. מדינת ישראל בכלל לא חלק מהמשוואה, אבל דמיינו את החקלאות באוסטרליה, קליפורניה, דרום אפריקה או צ'ילה – מדובר בשטחי חקלאות אדירים, מאות אלפי דונמים של כרמים, ויקבים שכל אחד מהם מייצר 30-50 מיליון בקבוקים בשנה ואף יותר. זו אופרציה שונה לחלוטין מיקב ישראלי בעל כמה מאות דונמים. דמיינו את מספר החביות שיקב כזה צריך, או מיכלי נירוסטה שמוחלפים במיכלי בטון ענקיים זולים, עמידים יותר וקלים לטיפול מאשר נירוסטה.

גם חדר החביות משתנה, וכנראה שנראה פחות עצי אלון ייכרתו בעשור הבא; לא בגלל מחסור בעצים אלא בגלל קיומם של חומרי גלם אחרים זולים יותר ומתאימים יותר לעולם החדש, כמו זכוכית, בטון וחומרים אקריליים. כך, למשל, הוצגה חבית שמותקן בה צ'יפ ממוחשב שמאפשר מתן אינדיקציה יום יומית על המתחולל בתוכה, ואפילו תהיה אפשרות לכייל את הצ'יפ כך שיתאים לטעמו של היינן, וישדר מידע על רמת החומציות, העפיצות ועוד. הכול כדי למנוע את אידוי מחביות עץ. וכמובן המחיר נחתך בחצי ואורך חיי החביות המוצעות הוא אין סופי.

כנראה שתוך עשור את רוב חובבי היין לא יעניין הסיפור על חבית שמעניקה טעמים מיוחדים ועוזרת ליישון היינות, כי הטכנולוגיה תעשה את כל מה שצריך, וסיפורים רומנטיים לא ממש יעניינו את דור האינסטגרם. את החביות החדשות יכבשו אומנים יצירתיים, וכאשר נגיע למרתף של יקב ניכנס לסוג של מוזיאון. יקב אחד יאופיין על פי סוג אומנות שהבעלים או היינן אוהב – פופ ארט, אולי סוריאליזם או פוביזם, ואולי אפילו יהיו ייננים שיעדיפו את סגנון הפוטוריאליזם.

התערוכה השנה הנחיתה על המבקרים המקצועיים את השינויים שחלו בענף בזמן שהכול קפא בתקופת הקורונה.  צריך זמן לעכל את הדברים, ולהבין שאסור להישאר מאחור כאשר הכול מתקדם מהר כל כך. בעיות מים, מחלות ושינויים אקולוגיים, מטופלים במעבדות שחיתנו פתרונות לכל בעיה. אבל זה מצריך מהחקלאי ומהיינן להתעדכן, להיות אמיץ, להבין שהשינויים גדולים ופוגעים במסורת ובטכניקות עבודה אליהן הורגלו כולם במשך שנים, ושלא תהיה ברירה – תעשיית היין מתקדמת בצעדי ענק לקראת מהפכה עולמית, כאשר הדור החדש של חובבי יין משפיע על התעשייה, ולא התעשייה משפיעה על חובבי היין.

המילה טרנד לא צריכה כבר להפחיד. טרנדים היו מאז ומעולם, ויש כאלה שנשארו עשרות ומאות שנים. אפשר לסכם את התערוכה ככזו שסיפקה הצצה לעתיד, ואסור לזלזל במידע הזה. דלתות העתיד פתוחות בפני אלה שיודעים כיצד לדחוף אותן.

ועוד משהו: אולי הכי חשוב לתעשיית היין שמייצאת לחו"ל, החל משנת 2024 תהיה באירופה ובארה"ב חובה לציין על תוויות היין בדיוק מה מכיל הבקבוק ואת הכמויות המדויקות. לא עוד "ביסולפיט על פי התקן", אלא ציון של כמות ביסולפיט, כמו גם כמה סוכר הוסף ליין, האם יש שימוש בחלבון מהחי או הצומח, בצבע מאכל וחומרי טעם וריח – הכול יודפס  על התווית. יושם דגש מיוחד על יינות אורגניים – מיקום הכרם, אישור בינלאומי על הכרם ומי מפקח עליו. בקיצור, היקבים הישראלים צריכים להתכונן. בחוקים באירופה ובאמריקה אין משחקים, ואין יותר "יהיה בסדר", או "אחי, תעשה מערוף".

מאחורי הקלעים של תערוכת Vinitech-Sifel 2022: מכון היצוא, אבל לא שלנו

אלון גונן: The Palestinian Focal Point for International Trade & Products Exporting. כן כן, יש דבר כזה. איך אני יודע? כי ראיתי אותם בפעולה בבורדו, באחת התערוכות הכי חשובות בעולם בה מדברים על חקלאות, על בעיות אקולוגיות, על ייצור ושיווק יין. ומי כיכב שם? פלסטין. כן מכון היצוא של פלסטין דאג ליחצן ולשווק את התוצרת של יקבים פלסטינים מהגדה המערבית (יהודה ושומרון) תחת המותג של "מדינת פלסטין". איפה אנחנו היינו? אתם שואלים. אנחנו לא היינו!

מכון היצוא הישראלי לא קיים ולא נמצא בשטח, מחלקת היין משותקת, חסרת מעוף ואחריות, וכבר שנים מדובר בחבורה של אוכלי חינם, בלי תוכניות לטווח הקצר ולטווח הארוך, פשוט כלום. כמה פעמים אפשר לכתוב את זה? כמה אפשר להתריע? לאף אחד אין מושג עבור מה מקבלים משכורת שם. איך אמר לי אחד הייננים הבכירים שביקר בתערוכה? "צריך לסגור את המחלקה הזו".

שנתיים ניהלה עדי טייכר את מחלקת היין. שנתיים בלי  עבודת מטה ובלי שום תוכניות. שנתיים של קורונה שלא נוצלו לתכנון עבודה עתידית. טייכר הוקפצה לדרגת ניהול גבוהה יותר, וכמו שכתבנו כבר, את מקומה תפסה ברכה רפפורט, שכנראה קיבלה משרד ריק מתוכניות וניירות עבודה שטייכר הייתה אמורה להכין. נראה שלרפפורט אין מושג מה לעשות ואיך בכלל לגשת לענף, שכן לפני שבועיים היא שלחה ליקבים מייל בתפוצה רחבה, ושאלה אם הם מעוניינים להשתתף בתערוכת היין ProWine בדיסלדורף גרמניה. זו ממש בדיחה. "החלטתי לעשות סקר האם יש היתכנות שיקבים רוצים להשתתף", כתבה רפפורט. כנראה שמשלוח סקר ליקבים זו החלטה שנפלה עליה מלמעלה.

איילת ורבין נחמיאס, יו"ר מכון היצוא, היא פוליטיקאית שרוצה לכסות על מחדלי העבר, ויודעת שסקר מצטלם טוב אחר כך אצל העיתונאים. הרי הכי פשוט להעביר סקרים, בייחוד כאלה עם שאלות שהתשובה עליהם תציג איזושהי עבודה. אם היקבים ישיבו בחיוב, התשובה תהיה "נבדוק היתכנות", ואם יענו בשלילה, התשובה תהיה: "נו, הם לא משתפים פעולה איתנו". אבל הבדיחה האמיתית, היא להעביר סקר בלי שום נתונים על ההשתתפות בתערוכה – כמה תעלה ההשתתפות, מתי מתקיימת התערוכה, מי ישווק את היקבים מבחינת יחסי ציבור בתערוכה, מי יארגן מסיבות עיתונאים, מי אחראי על העיצוב של הדוכן, הקמתו ותפעולו. האם ברכה רפפורט הגישה ליקבים תוכנית מסודרת לפעילות בתערוכה? האם בכלל יש לה תוכנית מסודרת לתערוכה הזו? רק כדי לסבר את האוזן, תערוכת ProWine תתקיים בחודש מרץ 2023 (19-21.3.23), ואין שום סיכוי להזמין דוכן בתערוכת היין הגדולה ביותר באירופה שלושה חודשים לפני המועד.

יקב רמת הגולן, יקב רקנאטי ויקב הרי גליל משתתפים כבר שנים בתערוכה. מכון היצוא שיתף איתם פעולה מספר שנים, עד שהיקבים לא יכלו לשאת עוד את ההחלטות המטופשות של המכון לגבי התערוכה. הם קיבלו החלטה נכונה, וביקשו להתנתק ממכון היצוא ולקחת על עצמם את כל העול. החיבור למכון היצוא רק עלה להם כסף, אותו יכלו להפנות לטובת יחסי ציבור וקידום הענף.

אז אם מכון היצוא עוסק בסקרים, מדוע שלא יבדקו אם היקבים רוצים להשתתף בתערוכה בלונדון, בתערוכה בפריז, בתערוכה בניו יורק. זה לא רציני! האם במכון היצוא יודעים כמה עולה להשתתף בתערוכות, ולאילו יקבים בכלל שווה להשתתף בהן? הם יודעים מי היקבים שמשווקים בחו"ל, ואם יש להם מספיק יין לתערוכה? הנה, אני מוכן להעביר עכשיו סקר בין היקבים, ולהפנות אליהם את השאלה שהעלה אותו יינן: "מי מהיקבים חושב שמכון היצוא מיותר לחלוטין, ומי חושב שהמכון חסר אחריות ברמה הלאומית?" אני מניח שאת התשובות אתם יכולים לנחש.

מכון היצוא הפלסטיני שיחק אותה, והצליח להביא לדוכן של יקב דומיין קסיס מאות מבקרים. מדובר ביקב שנמצא בביר זית, ושייך למשפחה נוצרית שמייצרת בו יינות מזנים שונים, וכמובן שבפורטפוליו שלהם מככבים זני דבוקי וג'נדאלי, אשר בתערוכה בבורדו שווקו כ"יינות היסטוריים". הדוכן שלהם היה מעוצב לתפארת ונגיש לקהל, הוצעו בו טעימות יין מקצועיות, ברושורים באנגלית ובצרפתית, סרטונים על אזור הגידול, והסבר על כך שמדובר באחד האזורים העתיקים ביותר שעשו בו יין, ובזנים היסטוריים ששווה להכיר ולטעום. יקב פלסטיני אחד שהגיע ועשה בית ספר למכון יצוא ישראלי שמגלגל תקציבי ענק, ובית ספר לתעשיית היין הישראלית.

דרך אגב, אף יקב ישראלי לא לקח חלק בתערוכה הזו, וחבל שיקב רקנאטי לא הגיע עם סדרת "זנים קדומים" שלו, עם המראווי והביטוני. זה היה בדיוק המקום להיות בו לצד הדוכן הפלסטיני, ולהראות שיש קשר בין שני העמים לפחות מבחינה היסטורית, ושיין יכול לחבר לפחות בין בני אדם.

תגובת מכון היצוא

"מכון היצוא פועל וימשיך לפעול לטובת קידום היצוא הישראלי וקידומן של חברות ישראליות בחו"ל, ובכלל זה גם יקבים ישראלים. נבקש לציין כי יו"ר המכון הנוכחית, איילת נחמיאס-ורבין, לא הייתה בתפקיד בזמן הוצאת הפרויקט לפועל וככל שהיו בו תקלות – ולא ברור כלל שכך הם פני הדברים, גם אם הוא לא רשם הצלחה מסחררת, יש למכון ולה עניין לסייע לתעשיית היין ולכן לראשונה מונתה מנהלת סקטור. עם זאת עדיין נבדקות הדרכים האפקטיביות ביותר כיצד לסייע לענף. בצד דברים אלה נבקש להבהיר כי ביקורת עיתונאית היא דבר רצוי ומבורך וכשהיא נעשית באופן ענייני, היא אף כלי לשינוי מדיניות. אף אחת מעובדות המכון, המעולות יש לציין, לא ראויה לביקורת הלא עניינית שהוטחה בהן ויש להן גיבוי מלא מהנהלת מכון היצוא".

ארגון הייננים מתכונן לכנס הראשון – האם תיפתח בו תיבת פנדורה?

בשנת 2019 נרשם ארגון הייננים כעמותה רשומה. ויקטור שונפלד – יינן ראשי של יקב רמת הגולן, הוא יושב ראש הארגון מאז. לפני מספר ימים פורסם כי כנס היין הראשון של עמותת הייננים והכורמים יתקיים בתאריך 1.2.23. האירוע יהיה פתוח לקהל הרחב וגם לעיתונאים. אני מציין את זה מאחר וכל הפגישות של העמותה היו חסויות, ולא ניתנו לסיקור או להשתתפות בהן.

יכול להיות שבגלל זה רק ארבע שנים אחרי ההכרזה מקיימת העמותה מפגש פומבי. המדיניות של סודיות כבודה במקומה מונח, אבל מה עשיתם במשך ארבע שנים כנראה שרק אתם יודעים, חוץ מלשווק איזו מפת יין טעונה פוליטית, חסרת אחריות ומנותקת מהמציאות לחלוטין. גם קשה לי לשכוח את ההצעה של ארקדי פפיקיאן למיתוג בינלאומי של ענף היין הישראלי, שנעלמה עוד לפני שעלתה לדיון.

במהלך השנים נפגשים הייננים מספר פעמים בשנה, ובעצם מקיימים קבוצות דיון ומחליפים מידע ביניהם. אחת ההחלטות הראשונות שקיבל הארגון, היא לשווק את מפת אזורי היין של ישראל. במפגש הראשון יפתח ערן פיק – יינן ומנכ"ל יקב צרעה, את הדיון עם סוגייה זאת. הארגון פרסם את המפה בשנת 2020, ולטענתם מדובר במפת טרואר. השיקולים בשרטוט הגבולות של אזורי היין היו שיקולי טופוגרפיה, הרכב קרקעות ואקלים. הארגון קבע כי אינו מתעסק בשיקולים פוליטיים והגדרות של גבולות, כאשר באים לבחון בצורה מקצועית ועניינית את נושא אזורי היין של ארץ ישראל. דעתי בעניין נכתבה לא פעם אחת. בעיקר אחרי שאזור יהודה ארגן לעצמו סימן רשום, יהיה קשה לברוח מדיון פוליטי בכל סוגיית אזורי היין של ישראל. הרומנטיקה של פתיחת בקבוק יין לא קיימת, והיא הופכת למלחמה של ממש. יגיע ניצול ציני של פוליטיקאים, ומשיחיים משני הצדדים יבעירו את השטח.

זו לא מפה, זו עלולה להיות תיבת פנדורה. האם יש פה חשיבה מחוץ לקופסה או הזיה? מה שהפתיע אותי במפה היה חלוקת האזור הצפוני והמרכז של ישראל. גם פה נדרש אומץ רב: גולן וגליל, והשרון וזיכרון יעקב שעדיין מוגדרים כאזור השומרון. כאן המפה עושה סדר בעניינים. הגולן שידע יפה מאוד לעשות שימוש במילה 'גליל' על מנת להימנע מחרמות ה BDS -, יצטרך להתמודד מעתה עם אותם טיעונים של אחיו מיהודה ושומרון (תאורטית כמובן). אי אפשר להתעלם מהעובדה שתיחום קווי גבול בראשית שנות ה- 20 של המאה הקודמת יצר את העם הפלסטיני, ולכן מתוך גישה דטרמיניסטית יש צורך בהפרדה מוחלטת באמצעות ריכוז כל היהודים במדינת ישראל וריכוז כל הפלסטינים במדינה משלהם, ואז יהיה אפשר לסמן את האפלסיון הישראלי.

יש לקחת בחשבון ששטחים שנכבשו על ידנו יועברו על פי הסכמים להיות חלק בלתי נפרד מארץ ישראל. אז גוש עציון, הר ברכה ועוד יהיו "ישראל" ותבוא גאולה לישראל – הכול תאורטי כמובן. במצב הפוליטי השורר בארץ משנת 1967 – ולא משנה אם השמאל שלט או הימין שולט, אין סיכוי רב לאשרור מפה זאת על ידי שני הצדדים, ויהיה מענין לבחון את המפה עם הממשלה שתשלוט כאן עכשיו. אני מציע לערן פיק לעשות את מעשה חיים הרצוג מעל בימת האו"ם בנובמבר 1975, כאשר קרע לגזרים את נייר המסמך שכלל את נוסחת ההחלטה המשווה את הציונות לגזענות .

בכל אופן מבטיחים לנו הרבה הפתעות בפגישה, אורחים מחו"ל וכנראה שגם יין יימזג שם. אחד השמות החמים שיגיע לישראל בהזמנת הארגון הוא Jamie Goode, בעל טור יין בעיתון הבריטי The Sunday Express, שבנוסף לכתיבה הוא גם מרצה ושופט יין ספרו הראשון, 'מדע היין', זכה בפרס גלנפידיך לספר משקאות בשנת 2006, ומהדורה שנייה יצאה בשנת 2014. מה שיותר מעניין זה שג'יימי גוד מחזיק בתואר של דוקטור בביולוגיה של הצמחים, ויהיה מעניין לשמוע אותו בכל נושא ליפרול 3 ועוד מחלות שפוגעות בגפן. כאמור הוא אחד מבין כמה תותחים שישתתפו, ואולי תגיע גם תותחית אחת היישר משאטו לאפיט.

יונתן לבני טועם יינות חדשים של יעקב אוריה

יש משהו שונה ומיוחד ביינן יעקב אוריה. אני מכיר אותו שנים רבות, כשעדיין עבד כיינן ביקבים שונים בארץ. תמיד חשבתי שהוא אדם שחי מחוץ לקופסה. היום אני סבור שהוא לא חי מחוץ לקופסה, אלא שפשוט אין קופסה ממנה הוא יצא. הוא אומר על עצמו, "אני בחיפוש תמידי עם למידה, התנסות, חוויה, תהייה ואף טעויות. אני מנסה תמיד להכיר לעומק את חומר הגלם ואת ביטוי ממשק הגידול ביצירת יינות חדשים, עם הרבה מהיצירה האישית שאינה דומה לשום יין בעולם".

בביקור בהשקת יינותיו בלופט של בורגון קראון בתל אביב, הוא התנצל על שהוא מדבר הרבה – והוא אכן מלווה את הטעימה בהרבה מאוד הסברים ותהיות. הוא גם אלוף בשמות שהוא נותן ליינותיו המסקרנים, לא רק מבחינת טעמם, אלא גם עם הרבה מאוד מורכבות בשמות שהוא מעניק לכל אחד מיינותיו. לכל יין יש סיפור גם בדרך הייצור, בזנים המרכיבים אותו, והסיפור שעומד מאחורי כל שם.

את דרכו הייננית החל יעקב אוריה בשנת 2004, בעשיית יינות לבנים ארטיזנליים כנגוסיאנט (סוחר יין) קטן בנגב. משם הוא עבר דרך יקב מדבר ויקב עמק האלה, ליקב פסגות בו כיהן כיינן מספר שנים בייצור של 700,000 בקבוקים בשנה. למרות השוני והשינוי התמידיים במקומות התעסוקה וגודל היקבים, הוא תמיד מייצר יין בסגנון שהוא  סגנון 'יעקב אוריה'  דהיינו, יינות הנושאים את חתימתו האישית. סדרת היינות הלבנים שלו קיבלה את השם 'אלפא אומגה מ-א' עד ת", כביטוי השלם של הענב הלבן.

בנוסף ליינותיו האישיים אותם הוא מייצר תחת שמו, אוריה הינו היינן של יקב פינטו הנמצא בשלבי בנייה בירוחם שבנגב. היום הוא מייצר את יינותיו, כמו גם את יינות יקב פינטו עד השלמתו, ביקב עמק האלה. אני סבור שאחת מתרומותיו העיקריות היא ההתמודדות עם יינות הגדלים בנגב, באזור ייחודי בעולם היין, עקב תנאי מזג אויר שונים ולא פשוטים המחייבים בציר מוקדם, רמות סוכר שונות, וטיפול מיוחד בענבים. עוד מסקנה אישית שלי משתיית יינותיו של אוריה: הוא אינו מייצר יינות "חנפנים" – לא אחת, למרות שאני מבין בשכל את ההסברים והכוונה של היינן, הטעם אינו מחמיא בלשון המעטה, אבל תמיד הם יינות ייחודיים ומעניינים בגישה הייננית ובערבובי הזנים, ושיטת הטיפול האישי המיוחד לו. ליינות שנטעמו:

סדרת Playground שרדונה 2021 – פלייגראונד הוא מגרש משחקים באנגלית, והשרדונה הזה הוא אכן מגרש משחקים של היינן. היין עשוי מענבים מכרם יחידני באזור מרום גולן. את היין מלווה דף הסברים ארוך ומורכב, שמנסה להסביר איך הגענו לשרדונה שכזה, שכן זהו ממש שרדונה שלא מאופיין בשום מאפיין זני. אילו לא ידעתי שמדובר בשרדונה, אודה כי לא הייתי מזהה את היין ככזה.

למרות הכרם היחידני, היין עבר 13 – זו לא טעות –  13 סוגי תסיסות שונות במכלים, בחביות, על קליפות מבצירים שונים, חלקם מוקדמים וחלקם מאוחרים יותר. אוריה אומר כי הרגיש "תסכול מפוטנציאל הפרי ומהניגוד בין טעמי הפרי ופנולים – חומצה קרבולית, ולכן החליט בין היתר  להשתמש בחומציות של הבצירים המוקדמים. מאידך הוא הרגיש תסכול מהזילות של מושג הטרואר בעולם, ורצה להדגיש את מקום גידול הענבים. כאמור יש הסבר על פני דף שלם על צורת הייצור, שקיבלנו כשהגענו לטעימה. אודה ולא אבוש – לא ירדתי לסוף דעתו. יין סגור, חומצי מדי ומאוד טאניני. מורכב, ושונה מכל שרדונה ששתיתי. מענין אולי בשונותו, אבל לא לטעמי. המחיר 180 ₪ – צריך לכתוב לא ?VFM

עמק הציידים 2017 – ציינתי כי בתחילת דרכו אוריה היה איש יינות לבנים בלבד. "חיפשתי יינות מעניינים ומיוחדים יותר מהשבלונה של שרדונה, סוביניון בלאן וגוורצטרמינר ששלטו בשוק. כך הגעתי לנטיעות של ענב הסמיון באוסטרליה ב-Hunter Valley. סמיון הוא כמעט ניטרלי מטבעו, ולא קל לעשות ממנו יין טוב, אך הוא מתפתח בצורה מדהימה בהתיישנות בבקבוק", כך הסבר "אורייתי" טיפוסי. כשיקב אסיף שלו הגיע לסוף דרכו ב- 2011, נמכר מלאי היין ליקב מדבר בו עבד אוריה אז. על היין הודבקה תווית 'עמק הציידים 2009', הוצע למכירה וההצלחה הייתה פנומנלית. את היין הנוכחי הוא הכין מענבים מכרם של יוסי צוובנר, יינן ואיש מסעדות בגוש עציון ובעליו של כרם נהדר. היין תסס במיכל עם שמרים ניטרליים, ונח בבקבוק במשך חמש שנים.

יין מהנה וטעים בפה. בוקה לא אופייני לזן, ואף על פי כן הוא נעים לאף. חומציות בולטת וזנים טרופיים מלווים את הטעימה עד סופה. יין עם טעמי לימון, ונגיעה פטרולית שמאפיינת בדרך כלל את זן הריזלינג. לטעמי אחד היינות הטובים של ההשקה הנוכחית. המחיר 240 ₪. דילמה: יקר ליין לבן, אבל אין כאלה יינות ישראלים. לכן למי שמוכן להוציא כזה סכום על יין לבן הוא VFM, כי הוא שונה ואיכותי.

אסופת התקווה 2020 ואלפא אומגה 2015 – יינות "קמחיים" (פלאור – flour), בהתייחס לשכבת שמרים לבנה ודקה שמתפתחת על היין ומשפיעה על איכות היין בזמן התבגרותו. לדברי אוריה היו מחשבות כי זהו פגם. 'אסופת התקווה' הוא בלנד של לבנים, בעיקר סמיון והיתר רוסאן ושרדונה, עם קמח ששהה עליו זמן קצר. הארומות והטעמים מזכירים יינות שרי מספרד, פורטו מפורטוגל, ואן ג'ון מהז'ורה במזרח צרפת. ה'אלפא אומגה' עשוי מבלנד לבנים על קליפותיהם, מויונייה, רוסאן וסמיון ששהו שנה בחבית. היין יושן בבקבוק עד לאינטגרציה של הארומות. יין מורכב ומעניין, ושונה ממה שמיוצר בארץ וממה שאני שותה בדרך כלל. 'אסופת התקווה' – 140 ₪, 'אלפא אומגה' – 170 ₪. אם רוצים שונים אז VFM.

מלכיצדק 2017 – מלכי צדק מלך שלם, היא ירושלים, הוא דמות מקראית שחוזרת לה בעוד הקשרים תנ"כיים וגם בעולם הנוצרי. בספר בראשית מסופר על כך שמלכיצדק הוציא במפגשו עם אברהם לחם ויין: וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וְאֶת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ: וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן (בראשית יד').

המלכיצדק של אוריה הוא יין לבן שהוכן על קליפותיו מענבי סמיון, ויונייה ורוסאן, ושהה שנה בחביות 300 ליטר. חוויית שתיה מיוחדת ושונה. הייתי קורא לה חוויה "קליפתית", משהו כמו יצירת וויסקי אבל מיין ואכן בטעמים הרגשתי קצת יין בעל טעמי וויסקי שאני אוהב. כרגיל שונות "אורייתית", אם יש משהו כזה. המחיר 150 ₪ – ב-120 ₪ היה ממש .VFM

שני יינות אדומים

האצטרובל השחור 2020 – אצטרובל שחור על שום מה? זהו תרגום לעברית של השם פינו נואר. גם על היין הזה חיבר  אוריה דף הסברים מקיף ודרשני כראוי לתלמיד חכם, המאפיין אותו מקדמת דנא. זן הפינו נואר המאפיין את אזור בורגון, אחד האזורים הייחודיים בעולם, בהם מייצרים יקבים מסוימים יינות שעבורם ניתן לגבות אלפי יורו עבור בקבוק אחד. אוריה אומר כי אינו מעונין לייצר פינו ישראלי. "אני מחפש בפינו שלי שהיין יהיה ראוי ועומד בזכות עצמו – שלא ינסה להיות בורגון, אבל כן ייתן ביטוי מקומי למאפייני הזן הנהדרים. בבציר 21 ו-22 לא אוציא פינו זני, כי ביין לא היו המאפיינים האסתטיים אותם אני מחפש".

בטעימה, יין מיוחד וטעים בצורה יוצאת דופן. טעמי פירות שחורים ומאוד פלפלי שחור. ללא ספק טעמי פינו – לא פינו מבורגון ולא כזה מהחוף המערבי של ארה"ב, אבל לא פחות מעניין מהם. נהניתי מאוד מטעמיו, שיש בהם אכן הבדל טרוארי בולט. אנחנו בישראל – לא בבורגון ולא במדינת אורגון בארה"ב. המחיר 160 ₪ – VFM, בהחלט מחיר ראוי לאיכות המיוחדת.

הדוכס פונטיף 2020 – על שום מה פונטיף? כי בלטינית וצרפתית זה האפיפיור, והיין שהוא עושה הוא מהסוג שהידוע בצרפת בשם שאטו נף דה פאפ – הארמון החדש של האפיפיור. היין עשוי מענבי פינו נואר, סירה וגרנאש. כמו כל היינות של אוריה יש בו משהו שונה וייחודי. אם איני טועה, בעבר היה ביין הרבה סירה, ועכשיו זן זה לא מככב ביין. יין נעים וקליל, חומצית מאוזנת, טעמי פלפל שחור בסיום. יין ים תיכוני בטעמיו. המחיר 140 ₪ – VFM.

שני יינות בציר מאוחר

גוורצטרמינר  G 2021– עברנו לשני יינות בציר מאוחר מיוחדים לאוריה, ושוב הסבר "אורייתי": יינות שהם מפגש כמעט לא אפשרי בין סגנונות. מחד, יינות קינוח לבנים מסורתיים עם עצירת התסיסה באמצעות גופרית, כמו שעושים באזורי מוזל בגרמניה וסוטרן בצרפת. מאידך, יינות כתומים התוססים על קליפותיהם. בחלק לא נעשה שימוש בגופרית.  הענבים נשארים על הגפן עד הבשלה גבוהה – כמעט צימוקים. כך עולות רמות הסוכר והחומצה, והתסיסה נעשית על הקליפה כמו ביין אדום. כשהאלכוהול מגיע לרמה של 10%, מופרדת הקליפה והתסיסה מופסקת. יין מענין ושונה מיינות קינוח רגילים. מתיקות נעימה בפה, עם חמיצות מורגשת אך לא מכבידה. יש לצננו היטב והוא יהיה במיטבו יחד עם מנות פתיחה כמו כבד אווז, או עם סיום הארוחה כיין קינוח. המחיר 120 ₪ – כמובן VFM.

Late Harvest – Vigonier V 2021 – ענב הויונייה שימש כאן כבסיס ליין שנבצר גם כן הוא מאוד מאוחר ב- 2021. בוקה מאוד מיוחד ונעים באף. ין קינוח טעים ושונה ביותר מיינות הקינוח שמיוצרים בארץ וגם בחו"ל. בדרך כלל אפילו בסוטרן, מלכת יינות הדיזרט המפורסמים בעולם, יש התחלה מתוקה ומדי פעם גמר מלוח ומר מעט. היין הזה מתוק מתחילתו ועד סופו. חגיגת טעמים של החך. לא להחמיץ. המחיר 120 ₪ – שווה כל שקל וכמובן VFM.

ביקור קוורטט יקבי יהודה באוסטריה – "ראש החץ של הייננות הישראלית"

רני רוגל: 'ביקור התזמורת' הוא סרט ישראלי מ־2007 בבימויו של ערן קולירין, שמספר על תזמורת מצרית שנקלעה בטעות לעיירה קטנה בדרום ישראל. אחד המשפטים האלמותיים בו הוא "חמש שנים באקדמיה כדי לנגן מארשים ולצעוד במדבר". חמש שנים עברו גם מהקמתו ב- 2017 של קוורטט הרי יהודה – המוגדר כ"שיתוף פעולה של ארבעה יצרנים מאזור הרי יהודה, שחברו יחד במטרה לספר את הסיפור של האזור הנפלא לאנשי היין בעולם".

בחודש שעבר הגיעו א.נשי ארבעת היקבים ליומיים אינטנסיביים בוינה בירת אוסטריה ובזלצבורג. ביוזמת יבואן יינותיהם לאוסטריה – פ.מ. מונייר, (PM Mounier)  הגיעו הייננים גולן פלם מיקב פלם, אלי בן זקן ובתו אילנה בן זקן מיקב קסטל, ערן פיק מיקב צרעה וסימה רב הון מיקב ספרה (דורון רב הון היינן נשאר בארץ לסיים בלנדים לפני ביקבוק). סימה שארגנה את הביקור מהצד הישראלי, מצטנעת ואומרת "עזרתי לדברים לקרות, הכול ביחד עם היבואן שלנו ובשיתוף פעולה של ארבעת היקבים".

ביום הראשון התקיים אירוע במסעדת Seven North של אייל שני בוינה, בו הציגו ודיברו היקבים והטעימו את יינותיהם ל- 40 סומליירים, בעלי חנויות יין וכתבי יין. ביום השני נפגשו אנשי הקוורטט בזלצבורג עם חברי ארגון הסומליירים של אוסטריה, למה שסימה מגדירה כמפגש מעניין עם מי שלא מכירים בכלל יינות ישראלים.

"תודה על ההזדמנות לחשוף את אזור היין הנהדר שלנו לאוהבי היין האוסטרי. המטרה שלנו תמיד היא לייצג בכבוד את הרי יהודה בכל המדינות אליהן אנחנו מגיעים – להציג את האזור, היינות והאנשים", אומרת סימה רב הון. "מאוד התרשמנו מהתגובות. המשתתפים לא הכירו בכלל ולא טעמו יינות ישראלים לפני המפגש. היה מדהים. הם מאוד הופתעו, ואמרו שלא ציפו ליינות כאלה. גם לנו היה מאוד מרגש להיפגש עם אנשים מארץ יין עם מסורת רבת שנים".

בעקבות החשיפה הרבה לביקור במדיה של אוסטריה וגרמניה, כתב ערן פיק יינן ומנכ"ל יקב צרעה, בדף הפייסבוק שלו: "יומיים מהנים של שיתוף פעולה של יקבי הקוורטט עם היבואן שלנו בוינה, הביאו לשפיכה של הרבה דיו באינטרנט של אוסטריה. כמו שאלי בן-זקן אמר "הצלחה יוצאת דופן".

בכתבה שפורסמה ב- Germany Detail Zero לאחר המפגש, נכתב בין השאר: "ארבעת היקבים נחשבים לראש החץ של הייננות הישראלית. ל-פ.מ. מונייר, מומחי המכירות של יינות פרמיום, הייתה עתה ההזדמנות להזמין נציגים מארבעת היקבים למסעדת Seven North הוינאית, שמייצגת מצוינות קולינרית, כפי שעושים זאת היקבים. ד"ר יוג'ין למפרכט, מנכ"ל יבואני יינות הקוורטט לאוסטריה, אמר בעקבות האירוע: "עם היסטוריה ארוכה של תעשיית גידול גפנים ויין, ישראל מציעה היום יינות שאין דומים להם. הודות להתפתחות מרשימה במהלך 20 השנים האחרונות, אזור הרי יהודה מתבלט באיכות גבוהה וייחודיות".

יוסי יודפת יינן יקב עבייה – רשמים מיריד היינות הטבעיים בברלין

בסוף נובמבר השנה התקיים בברלין יריד היינות הטבעיים –RAW. השנה, לראשונה, השתתפתי ביריד ומזגתי את יינותיי, יינות יקב עבייה. לאחר חזרתי לארץ ביקש ממני רני רוגל לחלוק את חוויותיי, והן מובאות כאן בלב חפץ. מעבר לכך אני מוצא זאת כהזדמנות נכונה לכתוב, מנקודת ראות של יינן המייצר יין טבעי, מהו יין טבעי ובמה הוא נבדל מכל דרך ייננית אחרת.

יריד היין RAW נודד מדי שנה בערים מרכזיות ברחבי העולם ביניהן ניו-יורק, לוס אנג'לס, מונטריאול, טורונטו, לונדון וברלין. ליריד זה תפקיד חשוב בהתפתחות סצנת היין הטבעי ברחבי העולם. אנו מזגנו ביריד שלושה יינות קריניאן ושני יינות כתומים מזן הקולומברד; שני יינות שהם שתי גרסאות שונות של אותו היין. הראשונה ללא תוספת ביסולפיט, והשנייה עם תוספת מזערית בלבד של ביסולפיט בעת הביקבוק. היה מהנה מאוד לפגוש קהל, אשר ידע לאן הוא מגיע ומכיר יינות טבעיים ולכן לא עסק בהיבטים הטכניים של מהו יין טבעי ואיך מייצרים אותו, אלא התפנה לטעום את היינות כפי שהם – שלושה קריניאנים הנטועים על שלושה סוגי קרקע שונים. טעימת היין הכתום על שתי גרסאותיו הפתיעה רבים, מכיוון שלרוב המוחלט של הטועמים הייתה זו הפעם הראשונה שהם חווים טעימה השוואתית שכזו.

מעבר לקהל חובבי היין, בלוגרים ועיתונאים, מגיעים ליריד גם מסעדנים, סוחרי יין, מפיצים ויבואנים רבים. זאת מכיוון ובעולם השיווקי הציני, בו מושגים כגון אורגני, ביו-דינאמי, מינימום-התערבות, קיימות וכו', מעורבבים יחד לעיסת-עמימות הממסכת את יכולת הצרכן להבין מה מזגו לו לכוס, תנאי הקבלה הבלתי מתפשרים והתחקיר המעמיק שנעשה על כל יקב המבקש להשתתף בירידי RAW, מהווים סוג של הכרה בין-לאומית המעידה על עמידה בעקרונות הבסיסיים המנחים של הייננות הטבעית.

אך תחילה מן הראוי שאעשה מעט סדר, ואסביר מהו יין טבעי ובמה הוא נבדל מיינות אחרים. בעוד שהמושגים אורגני, ביו-דינאמי וחקלאות-מתחדשת (regenerative) באים לביטוי בעיקר בכרם, אך מבחינה ייננית אינם נבדלים מהותית בטכניקה הייננית, הייננות הטבעית נבדלת קודם לכול בטכניקה הייננית. להמחשה, יין ביו-דינאמי יכול להיות יין טבעי, אך לא חייב להיות יין טבעי. ניתן לייצר אותו, פחות או יותר, באותו האופן בו מייצרים יין קונבנציונלי, והוא עדיין יכנס תחת ההגדרה של יין ביו-דינאמי.

הנושא העיקרי ממנו נגזר ההבדל המהותי בין יין טבעי ליין לא טבעי, הוא נושא התוספים. באירופה וארה"ב מותר, על פי תקן, להשתמש בתהליך ייצור היין הקונבנציונלי בלמעלה מ- 50 חומרים שונים (באופן די מוזר ומפתיע, יין הוא אחד ממוצרי המזון היחידים, או אולי היחיד, שאין חובה לרשום על גבי התווית שלו "רכיבים"). בייננות אורגנית יגבילו את רשימת החומרים המותרת לחומרים ממקור טבעי, ולכאלו שלא עברו הנדסה גנטית. הביו-דינאמים אולי יוסיפו מספר הגבלות נוספות. בכל מקרה "ארגז הכלים היינני" של היינן הקונבנציונאלי/אורגני/ביו-דינאמי יכלול חומרי עזר שונים, כמו גם טכניקות כגון בקרת טמפרטורה בתסיסה, ייצוב בקור, סינון סטרילי וכו', העוזרים לו לייצר ולעצב את היין כרצונו.

מן העבר השני, הייננות הטבעית, בבסיסה, נמנעת מתוספות כל שהן במהלך ייצור היין (למעט, לעיתים, תוספת מזערית של גופרית-דו-חמצנית). מכיוון וזהו הקו המנחה, "ארגז הכלים" של היינן הטבעי כמעט ריק, ועל מנת לייצר יין טעים, יציב ותקין, הוא חייב לסגל לעצמו דרכי עבודה שונות, המאפשרות לו ללוות ולשמור על היין בדרכו מהכרם לבקבוק. מעבר לכך, על מנת לשמור על חיות היין, נמנעים בדרך ייננית זו משימוש בטכניקות כגון ייצוב בקור, סינון/ביקבוק סטרילי, וכל פעולה ייננית אחרת המשנה באופן אגרסיבי את היין. יין טבעי הוא יין חי, השואב את מורכבותו ויציבותו מאיזון מיקרו-ביולוגי המתקיים בו (להבדיל מיינות אשר עברו, למשל, ביקבוק סטרילי, והם יינות מתים מבחינה מיקרוביולוגית). לתפיסתי, הערך המוסף בדרך ייננית זו הוא החיות, הגיוון והעוצמות בהן באה לידי ביטוי כל חלקת כרם. חשוב לציין שייננות טבעית היא דרך ייננית ולא סגנון יינני, ולכן מכילה את כל סוגי וסגנונות היין.

אם אחזור ליריד RAW בברלין, אשר כאמור השנה לראשונה מזגתי בו את יינותיי; הייתה זו חוויה חזקה ומעשירה מאוד. ביריד השתתפו כ- 120 יקבים, רבים מהם מאזורי יין לא מאוד מוכרים. מגוון הסגנונות והטעמים היה מטורף. מעבר לכך היה מעשיר מאוד, לאחר שנים רבות בהן אני פועל בתוך סצנת היין הישראלית השמרנית, לפגוש כל כך הרבה ייננים שמייצרים את יינותיהם בדרכים האלטרנטיביות. לכמה שעות הרגשתי קצת פחות לבד בעולם…

סצנת היין הטבעי המקומית בברלין מתרחשת בברי יין קטנים וחנויות מתמחות. בחנויות היין המוכרות גם יין קונבנציונלי, מקובל רישום מחיר היין על המדף בצבע שונה ליין טבעי על מנת להקל על הצרכן. למבקר מבחוץ לא קל למצוא מידע מקדים על מנת להגיע ולחוות סצנה זו. יש צורך ב"קצה חוט" אשר יוביל אל תוך הסצנה. "קצה החוט" שלי היו, בין היתר, יבואני היין הטבעי נטלי שפריר (יינות asis ), גל סידס (Bonvivantlv) ומיכל לויט (אסיף), אשר הגיעו גם הם לתערוכת היין והפגישו אותי עם ייננים ויינות שכדאי להכיר ולטעום. על כך אני מודה להם מקרב לב.

יש משהו מאוד חי, רענן ובועט בסצנת היין הטבעי העולמית. על אף שמדובר באחוז מזערי מהיינות המיוצרים כיום בעולם, הכמות גדלה משנה לשנה. התגברות המודעות הסביבתית והחיפוש אחר אורח חיים בריא, תורמים גם הם את חלקם להתעצמות מגמה זו. ובעיקר היינות עצמם, אשר במיטבם הם יינות חיים, עשירים, דינאמיים ומרגשים.

במהלך סוף השבוע בברלין מצאתי עצמי הרבה פעמים צועד לאורך ה – east side gallery  – חלק מחומת ברלין אשר נשאר על תילו והפך לגלריה עליה ציירו אמנים שונים עבודות גרפיטי. הייתה זו חוויה עוצמתית מאין כמוה. גם בסצנת היין העולמית כבר נפלה החומה. יינות טבעיים כבר הופכים להיות חלק לגיטימי מעולם היין, וגם חוויה זו הינה עוצמתית מאין כמוה.

בארץ אנחנו עדים לתחילת התהוותה של סצנת יינות טבעיים. ייננים נוספים מתחילים לצעוד בדרך הייננות הטבעית, ומספר יבואנים, ביניהם bonvivantlv  ו-asis, מביאים יינות טבעיים מרחיבי אופקים. אני מעריך שבשנים הקרובות נראה סצנה זו גדלה ומתפתחת. אני ממליץ בחום לכל חובב יין לטעום כמה יינות כאלו. ניתן לקנות אותם בחנויות יין רבות. ניתן גם להגיע אלי ליקב (בתיאום מראש), אני תמיד שמח לשוחח על הנושא.

רשימות נוספות בנושא ייננות טבעית, כורמות וכו' ניתן לקרוא בבלוג "שמועות על גשם" באתר האינטרנט של יקב עבייה

יש חדש בטעימת יינות ישראל 2023 – רוני ססלוב במקום יאיר היידו

אלון גונן: השנה יש בשורה חדשה בטעימה שתתקיים בינואר הקרוב. מגזין 'יין גורמה ואלכוהול' האינטרנטי של עדי אבישר יקיים, את הטעימה ה 27 שלו ללא יאיר היידו. מי שהיה אמון על ביצוע הטעימה מהבחינה המקצועית ומי שבעצם קבע, החליט, שלט, וקבע ציונים זה רק הוא. השופטים, ככל שיהיו מכובדים, שימשו שם כניצבים.  כתבתי על טעימה זו מספר שנים, על כמה שהיא לא באמת משקפת את מה שהשופטים מחליטים, כמה שהסאגה הזו מציגה מצגת שווא, ובעצם קראתי מספר פעמים להפסיק לשלוח יין לדבר הלא אמין הזה. אבל יקבים שלחו כי יאיר היידו מנווט ומחליט, ומי שבמילייה שלו יודע בדיוק מה לשלוח ואיזה ציון הוא יקבל, כאשר הקשר בין היקבים ששולחים יינות לטעימה זו ולטעימה של אל על עבור יינות מחלקת עסקים – גם כן פרויקט של יאיר היידו, מאוד ברור.

אבל כאמור יאיר לא יהיה שם השנה. מי שהתבקשה על ידי אבישר לנהל את הטעימה, היא הייננית רוני ססלוב. כאשר שמעתי את המידע הזה אורו עיניי. אני חושב שקודם כל זה שינוי מהפכני, מדובר באשת מקצוע מאוד דעתנית, מאוד לויאלית ליין בלבד. היא מומחית בזיהוי פגמים ביין, ריחות וטעמים. היא תראה בתחרות משהו שיכול להביא לקדמת הבמה גם יקבים שלא מקורבים, לא לא רק היינות שמככבים במסעדות התל אביביות. היא תמצא שופטים, ואני מקווה שסוף סוף יהיו בפאנל יותר מ- 50% שופטות, הרבה יותר. הייתי רוצה לראות רק שופטות, ופחות שופטים מנופחי אגו. לססלובית יש את האומץ לעשות זאת. קחי את המשימה בלי להתחשב במטרות העסקיות הלגיטימיות של המארגן. תנקי את הטעימה הזאת, ותני לנו סוף סוף להאמין ולא לגחך.

צפוי  להיות מבחן טעימה מאוד מורכב, אמיתי, כן. כדאי להחליף את שם הטעימה ולהכריז עליה כטעימה של בחירת העם, עם יינות שאוהבים לשתות אותם, טעימים לשתייה, יינות עם מחיר שפוי. לא יינות ממותגים בלבד, אלא טעימה עם פאלט טעמים שונה. מבחינה סטטיסטית יש הרבה יותר נשים שקונות יין בחנויות, רשתות שיווק ובברים. תנו להם לקחת חלק בבחירת היינות הפעם, לא צריך שופטים מנוסים שמחפשים בציציות. יש בענף היין נשים שכל היום טועמות יין – קחי את אילנית צמח, את יעל גיא מיקב רמת הגולן, את דורית בן סימון מיקב ברקן, את לורי לנדר מיקב צפרירים, את שרונה פז מיקב ויתקין, את אורנה צ'ילאג, אילנה בן זקן מיקב קסטל, בנות הג'יאקונדה ענת ורפאלה; יש עוד רבות וטובות – ביניהן אורנה לב מיקב אדם, ליטל עובדיה מיקב תל ומיקה רן מנדל מיקב מיקה. ואם תרצה השם, רוני תתחיל כאן את המהפכה שהתעשייה הזו צריכה.

הרוזה של גבעות – רוצים לשמור גם לקיץ

בתמונה מבקבקים 100 בקבוקי מגנום מתוך 7,500 בקבוקי רוזה 2022 של יקב גבעות. זנים השנה: קברנה סוביניון ומרסלן, ב- 2021: קברנה סוביניון וקברנה פרנק. המחיר 99 ₪ (750 מ"ל). מאחר שהיין נמכר מהר מאוד, היקב משחרר אותו בהדרגה ומנסה לשמור כדי שייהנו ממנו גם בחודשי הקיץ.

השנה ייצר היקב 85,000 בקבוקים זנים ויינות: קברנה סוביניון, מרלו, מחול הכרמים – בלנד בורדו, קברנה פרנק, פטי ורדו, פינו נואר, שרדונה עם קברנה סובניון בלאן דה נואר, סוביניון בלאן זני, סוביניון בלאן עם שרדונה, ביתוני, חמדאני ג'נדאלי.

חנוכה או כריסטמס? לפסטיבל היין בגן העיר תל אביב זה לא משנה

נתי נעים (MyYain) לא עוצר, והחודש יפיק בפעם השלישית את פסטיבל היין בקומת המזרקה של קניון גן העיר תל אביב (אבן גבירול 71 – חניון בתשלום) – חמישי 22.12.22 מ- 16:00. הפעם הפסטיבל מתרחב – לא רק יקבי בוטיק ישראלים, אלא גם יקבים גדולים ויינות יבוא. לפי נתי "הפסטיבל מתקיים ברוח חנוכה-כריסטמס, וייתן דגש ליינות באווירת החורף והתקופה".

היקבים המשתתפים: אובלס, אולגר ליקרים, איש הפסיפלורה,  אספיריט יבוא: יקב ברוניה ויקב וילרנאו , יקב בנימינה, יקב בן עמי, יקב ברקן, יקב גוש עציון, גרי אנד סאן, גרין אנד – שכרים מפירות יער, יקב דני, יקב ויינר, יקב ויה מימורליס, יקב כינור דוד, לואיס פסקו, ליקר עונה, יקב מבצר עתלית, יקב מילס, יקב מוניץ, מלבק קומפני (יבוא מארגנטינה), נירוואנה שנאפס, יקב פסגות, פרויקט אבא (היין של נתי נעים), יקב שילה, יקב שור, שקד מותגים עם פורטה 6, עמדת מזקקות ישראליות של צור משקאות: מזקקת ירושלמי, גולני, סלינגשוט וקצרין.

נתי אומר: "מרגש מאוד לקחת חלק בקידום תרבות היין, פסטיבל שלישי זה כבר מסורת. תמיד משמח אותי לראות בפסטיבל בת"א מגוון כל כך גדול של אנשים שהמשותף להם הוא אהבה ליין. השנה אציג לראשונה את היין שלי שעשיתי לזכר אבי – יין אבא, אז רמת ההתרגשות בכלל גבוהה".

מחיר כרטיס 129 ₪ לטעימות חופשיות וזה עוד לא הכול – ראו וקנו באתר