השבוע בענף היין 80: המינוי של עירית בוקסר-שנק לייננית הראשית של יקב עמק האלה

עם יום הזיכרון ויום העצמאות זה היה שבוע עבודה קצר. בכל זאת לא הפסקנו לעבוד, והנה החדשה של השבוע: מינוי שעשוי לשנות כיוון ליקב שעבר טלטלות ולתת בית חדש ומאתגר לייננית מוכשרת. בהצלחה!

המשותף לכל היינות: עירית בוקסר-שנק הייננית

שוב שינוי ביקב עמק האלה: הייננית עירית בוקסר-שנק התמנתה לייננית הראשית של היקב, ומתחילה את עבודתה ממש בימים אלה, לאחר חפיפה קצרה עם היינן יעקב אוריה, שעבד ביקב בחצי משרה בשנה האחרונה.

ליקב עמק האלה יש עבר מפואר שהתחיל עם היינן דורון רב הון, ואחריו הייננית לין גולד. הבעיה עם יקב עמק האלה היא בכך שהיקב חווה אין ספור שינויים בשנים האחרונות דווקא מכיוון הניהול. אף מנכ"ל לא הצליח לשרוד על מנת להקנות תכניות עתידיות שכל כך חשובות להצלחת יקב, וכמובן כדי לאפשר לייננים שלו לספק לשוק יינות ראויים ועקביים.

הייננית לין גולד (משמאל) ויעל סנדלר - גם היא עשתה פסאז' ביקב
הייננית לין גולד (משמאל) ויעל סנדלר – גם היא עשתה פסאז' ביקב

המנכ"ל בפועל הוא אלון לוי, שלא הגיע מענף היין. יאמר לזכותו כי הוא לומד מהר, אף על פי שהלמידה שלו היא בדרך הקשה. החלטות מקצועיות שלא תמיד מתאימות לענף היין הובילו את יקב עמק האלה למצב של מכירת סוף עונה בכל מה שקשור למכירת יין, מבצעים הזויים ברשת זר פור יו ב- 10 שקלים לבקבוק יין בעת קניית זר, או מכירה ברשת איקאה במחירים של 15-20 שקלים לבקבוקים שעלו יום לפני כן כ- 100 שקלים. נראה כי אלון לוי והמפיצים שלו – הסקוטית/ישרקו/טיב טעם, פשוט החליטו להיפטר מהמלאי העצום על מנת לספק את חשבון הבנק של הבעלים (והמפיצים בעלי האמירה החזקה ביקב). הבעיה היא שבדרך זו הם פשוט כורתים את הענף שהיקב נמצא עליו, מבחינת מיתוג ומבחינה אפשרות התאוששות, שלא לדבר על היחס של הלקוחות, שרואים את מחירי היינות ולא יהיו מוכן לשלם יותר בעתיד.

זהו סוג של החלטות כלכליות שמבחינת מנכ"ל יקב הן מחויבות, כי הבעלים רוצים להחזיר את ההשקעות הרבות שנעשו שם בשנים האחרונות בשתילת כרמים חדשים, קניית חביות וציוד, אבל זו עלולה להיות מכת מוות למיתוג היקב.

אלון לוי שלף תכניות לחידוש כרמים ומממש אותן - נקודת זכות
אלון לוי שלף תכניות לחידוש כרמים ומממש אותן – נקודת זכות

ההחלטה להחזיק יינן בחצי משרה ביקב שמייצר 300,000 בקבוקים בשנה, גם היא מוזרה ולא ממש מקצועית, ולראייה: אלון למד זאת בדרך הקשה. יעקב אוריה, שמשמש גם כיינן של יקב פסגות, הגיע לעמק האלה על מנת לאושש אותו ולעשות את בציר 2016 לאחר עזיבתה של לין גולד בפתאומיות, עקב חילוקי דעות מקצועיים ניהוליים שלה עם אלון המנכ"ל. חבל שאלון לא היה קשוב ללין. אני מניח שהוא לא היה מביא את היקב למצב של מיתוג "ריצפתי".

בראש אתר היקב מככב יין שעשה דורון רב הון - גם זו אמירה
בראש אתר היקב מככב יין שעשה דורון רב הון – גם זו אמירה

לאחר שאלון הבין שאי אפשר להחזיק יינן בחצי משרה, הוא החליט לגייס את היינית עירית בוקסר-שנק שפוטרה מיקב ברקן כחלק מטאטוא מורשת בוקסר (שמואל, האבא) על ידי המנכ"ל החדש שם – ג'יל אסולין, אבל זה כבר סיפור אחר.

מבחינתו של אלון לוי, זו אולי ההחלטה הטובה ביותר שקיבל מאז שהגיע ליקב. אולי סוף סוף תהיה אפשרות להכניס את היקב למקומו הטבעי: יקב בוטיק שיתפקד ויתנהל כיקב בוטיק. וייננית בסדר גודל של בוקסר, לאחר שניהלה צוות עובדים גדול ומערכת גדולה בברקן, תוכל לעשות זאת היטב אם רק יינתן לה לקבל החלטות מקצועיות שנכונות ליקב עמק האלה.

עירית ואבא שמואל בוקסר - היין עבר בגנים
עירית ואבא שמואל בוקסר – היין עבר בגנים

עירית מקבלת יקב שנמצא על כרעי תרנגולת מבחינה שיווקית, מנהל ייצור חדש שגם הוא לא מתחום היין, מנהל כרמים שלומד תוך כדי תנועה את תפקידו; כולם מינויים חדשים של אלון לוי שהביא אנשים מבחוץ ( אנשים טובים אבל לא מקצועיים), ועם זה עירית תצטרך להתמודד.

כפי שכתבתי זו אחת ההחלטות הטובות ביותר של אלון, אבל עכשיו הכל על כף המאזניים: או שהמינוי יציל את היקב ויחזירו לימים עברו, או שזו החלטה שתמוטט את היקב ללא יכולת התאוששות, במידה והוא לא יבין שמרגע שיש ייננית כזו ביקב, ההחלטות חייבות להתקבל בצורה הכי מקצועית שיש . אין מקום לטעויות, אין מקום להחלטות שבאות רק ממקום של כסף. יקב זה אורך נשימה רב, לא מיץ תפוזים שכרגע נסחט וכבר אפשר למכור.

לין גולד ניסתה להסביר לו זאת והוחלפה. יעקב אוריה היה שם תקופה קצרה, והצליח לסיים את הבציר ולהשאיר לבוקסרית חומרי גלם שמחכים שהיא תרכיב מהם בלנדים מבחינת האדומים, וכמובן יינות לבנים משנת בציר 2016 שהוא חתום עליהם.

יעקב אוריה - חתום על היינות הלבנים מ-2016
יעקב אוריה – חתום על היינות הלבנים מ-2016

עירית בוקסר-שנק מקבלת לידיה יקב שנמצא באחד המקומות היפים בארץ. יקב עם חומרי גלם מעולים וכרמים חדשים שצריך לשמור עליהם. היא גם מקבלת יקב ששאר אנשי המקצוע בו לא מנוסים. יקב שצריך להגדיר את עצמו מחדש ולהיכנס לפרופורציה. יקב שהמנכ"ל שלו הוא קודם כל כלכלן ולא איש יין; דבר שיכול לעמוד לזכות היקב וגם לרעתו (אולי ההחלטה האחרונה על מכירת חיסול המלאי הייתה נכונה, על מנת לאפשר לעירית לפתוח דף חדש ולהתנקות מיינות העבר של היקב).  שיתוף הפעולה ביניהם חייב להיות נטול מניירות ואינטריגות, ורק חשיבה לטווח ארוך תוכל להציל את יקב עמק האלה. לעירית מגיע יקב בוטיק משלה לאחר עשיית 12 מיליון בקבוקים בשנה בברקן. הטיפול בעמק האלה יהיה כמו בציפור פצועה שצריכה המון מקצועיות, חום ואהבה, ועירית היא הבן אדם הנכון במקום הנכון.






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה