השבוע בענף היין 89: עין תחת עין בנזקים לכרמים, חברת שיווק חדשה לעמק האלה, הכוסות של פסטיבל כרמים וטעמים והיינות הבולטים

עוד שבוע של סיפורים שלא תמיד שומעים עליהם, קצת יינות שלא תמיד כותבים עליהם וגם קצת רכילות. השבוע: הכרם של צביקי שטרוק הושחת, יקב עמק האלה עובר ליורוסטנדרט, מחיר הכניסה לכרמים וטעמים, הכוסות שנתנו חסות, היינות שבלטו שם, ו-וודקה פרמיום רוסית

הכורם צביקי סטרוק מספר שערבים בני הכפר קוצ'רה, ניסרו אצלו 10 דונמים של גפנים מניבות מזן קברנה סוביניון
הכורם צביקי סטרוק מספר שערבים בני הכפר קוצ'רה ניסרו אצלו 10 דונמים של גפנים מניבות מזן קברנה סוביניון

1: הושחת הכרם של צביקי סטרוק משילה

בלילה אחד השבוע הושחת כרמו של הכורם צביקי סטרוק משילה, שמספר כי ערבים בני הכפר קוצ’רה, שנחשב לכפר עוין, ניסרו 10 דונמים של גפנים מניבות מזן קברנה סוביניון. מדובר בעבודה של שנים שברגע אחד ירדה לטמיון. שיקום הכרם מרגע הנטיעה החדשה, ידרוש המתנה של שלוש שנות ערלה, עד שיהיה אפשר להפיק יין מן הפירות.

עבודה של שנים ירדה לטמיון ברגע אחד
עבודה של שנים ירדה לטמיון ברגע אחד

אזורי יו”ש ובנימין סובלים בשנים האחרונות מפשיעה לאומנית, כפי שמגדירה זאת משטרת ישראל, ועשרות דונמים של חקלאות נהרסים מדי שנה על ידי פורעי חוק ערבים. מאידך טוענים הערבים בני כפר קוצ’רה, שגם הם סובלים מנחת זרועם של המתנחלים, בפעולות תג מחיר בהן מרעילים את העדרים שלהם או כורתים עצי זית. אבל משטרת ישראל לא מגדירה את הנזק שנגרם להם כפעולת איבה, דבר שיצריך את המדינה לשלם פיצויים. הדינמיקה בשטחים ידועה מראש, וכל צד יודע שזה המצב, ומדי פעם צד זה נפגע וצד זה משיב, וחוזר חלילה. התנ”ך שלנו והקוראן שלהם מלאים במשפטים שמצדיקים את הנקמות הללו, ובשם הדת ימשיכו המלחמות, והארץ לא תשקוט כנראה לעולם.

ממשטרת ישראל דוברות מרחב בנימין נמסר

הוגשה תלונה בגין כריתת גפנים. משטרת ישראל פתחה באיסוף ראיות. כרגע מוטל איפול על החקירה.

צביקי סטרוק הגיב

כואב, אבל רוחנו לא תישבר. נמשיך לנטוע – והכרמים עוד יפרחו בבנימין.

הקורא אברהם קיציס הגיב

מעניין בכותרת שבחרת עין תחת עין. אני חושב שהיא מדויקת, ומתארת את הפער בתרבות. הרי כשכתוב בתורה עין תחת עין, ברור לנו שהמשמעות היא פיצוי כספי על הנזק שנגרם, ואני חושב שמעולם לא נוקרה עין כעונש בכל ההיסטוריה של העם שלנו. המשמעות של זה היא שהעם שלנו הוביל את תרבות המוסר, וכך ממשיך לעשות. לצערי בחרת להאשים אותו על היותו מוסרי, ולהציג את זה כשני ילדים קטנים שמרביצים אחד לשני עד שיבוא המבוגר ויפריד ביניהם. לא מדובר בסכסוך שכנים, ואם נציג אותו כך לא נוכל לפתור אותו, לא בשחצנות ולא בעליונות. כדאי וראוי להבין את הכאב והתסכול של הצדדים, ומתוך כך לעשות שלום וסולחה, על דרך הכבוד.

משגיח הכשרות של יקב עמק האלה
משגיח הכשרות של יקב עמק האלה, צילום איל גוטמן

2: יקב עמק האלה מחליף חברת שיווק

עכשיו התבשרנו כי חברת  Eurostandart תתחיל לשווק את יינות עמק האלה. לא מזמן דיווחנו כי יקב עמק האלה החליף את היינן יעקב אוריה בייננית עירית בוקסר-שנק מברקן-סגל, ולמערכת אכול ושאטו נודע כי מנכ”ל היקב – אלון לוי, החליט גם על החלפת חברת שיווק חדשה במקום חברת ישרקו שהחוזה איתה הסתיים. חברת יורוסטנדרט שהוקמה ב- 2003 נבחרה לשווק את היינות. החברה עוסקת בייבוא ושיווק של מותגים מתחום המזון והמשקאות מרחבי העולם, ביניהם וודקה, ויסקי, יינות, קוניאק, ורמוט, בירות, מים מינרליים, משקאות אנרגיה, מוצרי מזון וקפה. מהלך מעניין ומרתק של היקב לעבור לחברה שמתמחה במוצרי פרמיום, ועשויה להרחיב עבורו את השוק המקומי ולפעול עבורו גם בשוק העולמי.

כרמים וטעמים מהדורת 2017
כרמים וטעמים מהדורת 2017. צילום דוד סילברמן dpsimages

3: פסטיבל היין האזורי “כרמים וטעמים” ברמת הנדיב – מחיר הכניסה והכוסות

לפני שבוע כתבתי על ריבוי הפסטיבלים בארץ, ועל העושק שמרגישים בעלי היקבים נוכח עשרות פסטיבלים שדורשים מהם תשלום גבוה, הטעמת יינות חינם, ובנוסף הם גם צריכים לשלם עבור צוות מטעימים, שעות עבודה ועוד. פסטיבל כרמים וטעמים פתח עוד צוהר לכך, ואני מדבר הפעם עלינו, חובבי היין שבאמת ובתמים רוצים לפרגן ליינות ישראליים ומנסים לקדם את תעשיית היין הישראלית הצולעת והתקועה ב- 5 ליטר יין לשנה לאדם. אז למה לגבות 90 שקלים עבור כניסה לערב שבו מטעימים יקבים על חשבונם יין, למה לסנן הרבה חובבי יין שלא יכולים לשלם 90 שקלים לאדם, וגם דלק וגם בייבי סיטר וגם לקנות משהו לאכול, ובחישוב מהיר הגענו כמעט ל- 400 שקלים לזוג לבילוי. מי החליט על המחיר הזה עבור טעימת יינות?

תשלום גבוה, הטעמת יינות חינם, ותשלום לצוות מטעימים
תשלום גבוה, הטעמת יינות חינם, ותשלום לצוות מטעימים. צילום דוד סילברמן dpsimages

גני רמת הנדיב אינו מקום פרטי. נכון שלמארגנים יש הוצאות רבות, אך האם בתל אביב אין הוצאות? חיים גן גובה 60-70 שקלים, ושגיא אפשטיין לא גובה עבור כניסה לאירוע השנתי במתחם התחנה. בבקעת הנדיב גבו מכל יקב אלפי שקלים, את היין קיבלו חינם, זכו לחסות של יבואן כוסות – אז למה לגבות 90 שקלים? לא ראיתי בערב הראשון של האירוע בעלי יקבים מחייכים. האם המארגנים באמת נתנו דעתם שהאירוע אמור לקדם את יינות האזור ולהנגיש אותם לקהל רחב יותר מאשר לחובבי היין הרגילים שמגיעים לכל אירוע? האם חשבו לצמצם עלויות ולהוריד את מחיר כרטיס הכניסה, או לפחות להקל על בעלי יקבים קטנים בהוצאה של אלפי שקלים? משיחות שהיו לי עם רובם, נראה שנסגר הגולל על המשך הפעילות איתם בשנים הבאות, התחושה שלהם הייתה קשה. חלק ניכר מהם חשבו שהם נוצלו, והכריחו אותם להשתתף.

המארגנים זכו לחסות של יבואן כוסות
המארגנים זכו לחסות של יבואן כוסות. צילום דוד סילברמן dpsimages

שאלה: האם יכול להיות שהמשווקת של נותנת החסות המרכזית של האירוע – חברת מילניום מרקטינג, יבואנית כלי המטבח הגדולה בישראל אשר השיקה ליין חדש של כוסות בפסטיבל -Bormioli Rocco (מחיר 6 כוסות החל מ- 119 שקלים), היא  אוצרת הפסטיבל עצמה? לא היה גילוי נאות באף מקום, ובעלי יקבים לא ידעו זאת. האם בהנהלת גני רמת הנדיב ידעו על הקשר העסקי הזה?

על מהות הקשר העסקי בין היבואנית לאוצרת הפסטיבל ניתן לקרוא באתר ערוץ הצרכנות, שם כתוב: “הכוסות יוצגו בפסטיבל כחלק משיתוף פעולה חדש בין אוצרת היין רות בן ישראל, מייסדת הפסטיבל, לבין חברת מילניום מרקטינג, ויימכרו במחירים מיוחדים לבאי האירוע”. דרך אגב, מתברר כי למרות שיבואנית הכוסות נתנה חסות לתערוכה, הכוסות שחולקו לאורחים לא היו מהמותג שלה, אלא כוסות שנותרו משנה שעברה.

תגובת רמת-הנדיב שנשלחה למערכת

רמת-הנדיב הינה חברה פרטית שהוקמה מתוקף חוק (חוק גני רמת-הנדיב תשי”א 1958), במטרה להנציח את זכרו של הברון אדמונד דה-רוטשילד ואת מורשתו. חרף היותה גוף פרטי פועלת רמת-הנדיב בכל רבדי עשייתה למען הציבור ושלא למטרות רווח. הכניסה לגני-הזיכרון ופארק הטבע הינה ללא תשלום, בשעות הפעילות, בכל ימות השנה. לאורך השנים עוסקת רמת-הנדיב בנושאים של אקולוגיה, מורשת וקיימות באמצעות ערוצי פעולה מגוונים, ביניהם חינוך, קהילה ומחקר. במסגרת זו פועלת רמת הנדיב באופן תדיר לקרב את קהילת האזור לנושאי הקיימות במגוון דרכים.

מבט-על על מתחם הפסטיבל
מבט-על על מתחם הפסטיבל. צילום יניב שוורץ

פסטיבל “כרמים וטעמים” שהתקיים ברמת-הנדיב בפעם השלישית, ונחל הצלחה גדולה, נוסד במטרה לקדם את היקבים באזור ואת חקלאות היין שהינה חלק ממרקמה הייחודי של בקעת-הנדיב. לפיכך, הופתענו מרוח הדברים העולה מהרשימה, המציגה אותנו כמי ש”עושק” את היקבים. התשלום שהיקבים משלמים עבור השתתפות בפסטיבל הינו דיפרנציאלי בהתאם לגודלם. ממוצע ההשתתפות עומד על 1,000 ₪ ליקב. בקצוות נמצאים יקבים מאוד קטנים או יקבים מאוד גדולים. לקראת הפסטיבל זכו היקבים ליח”צ, שיווק ופרסום במדיה השונים, וזאת נוסף על הצגתם בפלטפורמות המדיה של הפסטיבל, כחלק מהאירוע וכן כל יקב בנפרד.

כל היקבים שהציגו בפסטיבל בחרו באופן חופשי להשתתף בו, והראיה לשביעות רצונם היא שרובם המכריע חוזרים ומציגים בו בפעם השלישית, ואף מביעים גאווה לקחת חלק בהפקתו המרשימה והאיכותית. בשונה מכותב הרשימה, אנחנו ראינו לאורך שני ימי הפסטיבל בעלי יקבים מחויכים ושמחים, ואף קיבלנו פידבקים חמים ומעודדים.

קהל רוכשי הכרטיסים זכה להנחות מגוונות ברכישה מוקדמת
קהל רוכשי הכרטיסים זכה להנחות מגוונות ברכישה מוקדמת. צילום ידיד לוי

באשר למחיר הכרטיס, למעט בימי הפסטיבל בהם עלות הכניסה הייתה במחיר מלא, קהל הרוכשים זכה להנחות מגוונות ברכישה מוקדמת, ואכן הרוב הניכר של הכרטיסים נרכשו מראש. מחיר הכרטיס לפסטיבל היה זהה למחירו בשני הפסטיבלים הקודמים, ואנו שמחים לבשר כי נרשמת מדי שנה מגמת עליה מובהקת הן בכמות האורחים והן בכמות היקבים המציגים. מדובר בהפקה ייחודית ואיכותית לעילא, ואנו לא מפסיקים לקבל תגובות מפרגנות ואוהדות, הן מהקהל שהשתתף והן מהיקבים. פסטיבל היין “כרמים וטעמים” אינו אירוע רווחי, והוא מתקיים במימון פרטי של רמת-הנדיב והוא בין הבודדים בתחומו שמופק ללא כל תמיכה של משרדי ממשלה ו/או רשויות מקומיות. כאמור, רמת-הנדיב אינה גוף שפועל למטרות רווח, אלא לתועלת הציבור.

באשר לטענה על חברת  מילניום מרקטינג כנותנת חסות מרכזית לפסטיבל – טענה זו מוטעית מיסודה, מאחר שהפסטיבל כאמור מופק ללא כל חסויות חיצוניות. חברת מילניום מרקטינג העניקה חסות לתערוכה של הצלם גלעד פוני שהוצגה במסגרת התערוכה. אילו הנושא היה נבדק מולנו, הייתם נוכחים לדעת שמדובר בפרומיל מכלל עלויות הפסטיבל, ובוודאי שלא כחסות לפסטיבל עצמו. עמדת השקת הכוסות של המותג הייתה זהה לכל העמדות של המציגים האחרים בפסטיבל, והכוסות שהושקו בה לא יועדו מעולם לחלוקה לקהל האורחים. הכוסות שחולקו לאורחים נרכשו כולן לפסטיבל הנוכחי, ובשום אופן לא כפי שנכתב ברשימה של גונן. ולעניין הקשר העסקי של אוצרת הפסטיבל עם אותה החברה –  איננו מוצאים כל דופי בעניין, הכל נעשה במסגרת החוק ובשקיפות מלאה.

לסיום, אנו מודים לכל המציגים שנותנים בנו אמון וחוזרים להציג מדי פסטיבל, ולכל הקהל הנפלא שהתארח בפסטיבל, ומזמינים את כולם לבקר ברמת-הנדיב בכל ימות השנה.

הצילומים בגוף התגובה הועברו על ידי חיה גלמן, דוברת רמת-נדיב

מחברת מילניום מרקטינג התקבלה התגובה הבאה

חברת מילניום מרקטינג היא המשווקת הבלעדית של כוסות ברומיולי בארץ. רותי בן ישראל היא סומיליה בינלאומית העובדת בשיתוף פעולה עם חברת מילניום מרקטינג. רות (בן ישראל) היא יועצת מקצועית של חברת מילניום מרקטינג לתחום היין. התפקיד כולל בין היתר בחירת ופיתוח קונספטים ומוצרים, והתאמת המוצרים וייעוץ לגביהם ללקוחות המקצועיים ולצרכיהם.

הקורא יהודה האריס הגיב

אני מסכים אתך לגבי הכתבה הקודמת, לכך שהמחיר מוגזם והדרישה מהיקבים למזוג יין בחינם אינה במקום. עם זאת, זה נכון לגבי פסטיבלים שמאורגנים ע”י חנויות יין/משווקי יין/נותני שירותי יין, שם מארגן האירוע יכול להפעיל לחץ על היקב להשתתף באירוע. אבל רמת הנדיב? איך בדיוק גן ציבורי יכול להפעיל לחץ על יקב? היקב בוחר להשתתף, וכנראה שהם חושבים שכדאי להם. אני חושב שדווקא פסטיבל כרמים אינו הפסטיבל המתאים לכתבה.

הקורא גולן בר אור הגיב

להשמיץ קל לנו, וכישראלים זה כבר הפך לתחביב. נכון שמחיר הכניסה המקורי לפסטיבל ביום האירוע היה 90 ₪, אך אם הקדמת לרכוש המחיר היה נמוך משמעותית, ואף ניתן היה לרכוש שני כרטיסים במחיר של 150 ₪.למען הגילוי הנאות, אני מכיר את רותי בן ישראל. אישה מדהימה, שבין כל עיסוקיה מנהלת את יקב שפייה ואת מגמת הייננות בבי”ס שפייה, הכוללת פרויקטי מחקר בביו טכנולוגיה בתחום היין.

לא זכור לי שהייתה חסות לאורך כל הפסטיבל, בניגוד לפסטיבלים אחרים בהם ישנה חסות של חברות תקשורת ומדיה מהגדולות בארץ. בנוסף, כמות האנשים המקסימלית המורשים להיכנס לפסטיבל הינה 1,500 איש. שוב, בניגוד לפסטיבלים אחרים בהם ניתן להכניס 6,000 איש ויותר. כמי שעוקב אחרי רותי בן ישראל בפייסבוק, כבר מספר חודשים ניתן לראות אפור על גבי מסך שהיא מקדמת את כוסות היין המיוחדות ששווקו בפסטיבל, ככה שזה ממש לא סוד.

משיחה קצרה עם מנהל הפארק ניתן היה להבין שפסטיבל בסדר גודל כזה ובהשקעה כזו, לא רק שלא מחזיר את ההשקעה, אלה אף מסיים בהפסדים, וזו גם הסיבה שהפסטיבל מתקיים אחת לשנתיים ולא אחת לשנה. הפארק העמיד לרשות המבקרים שאטלים ממגרשי חניה מרוחקים, ומי שהקדים לראות את השקיעה גם הרוויח חניה קרובה.

בואו לא נשים מקלות בגלגלים למי שעושה ומקדם את תרבות היין בארץ, ואם יש יקבים שזה לא משתלם להם, שיעשו את שיקול הדעת העסקי שלהם. יש גם שיקולים של חשיפה ופרסום לקהל ממוקד מאוד. לדוגמה יקב סיימון שנחשפתי אליו לראשונה, ואני מאמין שעוד ניפגש בהמשך.

הערת המערכת: אמנם בדף הפייסבוק של בר אור כתוב שהוא מנכ”ל הום סליפ פולירון כינרת, אך הידע שהוא מפגין כאן ביחס למארגנים רב הרבה יותר מכפי שיש לחובב יין ממוצע שמגיע לפסטיבל יין.

 

יקב כרמל - 2 VATS רוזה 2016: סמוק מקסים, עם עושר של טעמים, מורכבות של פרי אבל נינוח
יקב כרמל – 2 VATS רוזה 2016: סמוק מקסים, עם עושר של טעמים, מורכבות של פרי אבל נינוח

4: יינות בולטים ב”כרמים וטעמים” – כאלה שהעלו חיוך על הפנים

יקב כרמל – 2 VATS  רוזה 2016: סמוק מקסים, עם עושר של טעמים, מורכבות של פרי אבל נינוח. פשוט יין שנעשה באהבה. יופי של יין. מחירו 55 ₪.

יקב סומק – רוזה 2016: ענבי הגרנאש והסירה מככבים. יין עדין, בעל ניחוחות נקיים של פרי טרי ופירותי, אבל בקצוות תוקפים עשבי תיבול ומעניקים ליין הזה עוד ועוד רבדים, שפשוט לא נגמרים. יין מרתק. מחירו 70 ₪.

יקב וורטמן – סוביניון בלאן וסמיון, שיחד יוצרים משהו שונה
יקב וורטמן – סוביניון בלאן וסמיון, שיחד יוצרים משהו שונה. צילום איילת קרבצקי

יקב וורטמן – סוביניון סמיון 2016: למי שמצפה לעוד משהו מאוזן, חנפני, מתקתק ונינוח – מצפה הפתעה. בתחילה הרמתי גבה. מרירות, ריחות שונים, הרבה מכל דבר ובגדול, ואז הבנתי. סוביניון בלאן וסמיון, שיחד יוצרים משהו שונה. יין שנוצר לאוכל ישראלי מתובל וקיצי. עושר ואושר יש בבקבוק הזה. מחירו 70 ₪.

יקב דדה – רוזה מרלו חצי יבש: סוף סוף מישהו לקח מרלו, וטיפל בו נכון ועשה ממנו רוזה שנכון, מבחינת הפרמטרים הוא חצי יבש, אבל בפה מדובר ברוזה יבש הטוב ביותר שיש היום על המדפים. כל מילה וביקורת נוספת מיותרת. אתם תחליטו. מחירו 79 ₪.

אמפורה – בלאן דה נואר 2016: עדיין יין שארקדי פפיקיאן חתום עליו מבחינת הכרם, אבל מי שייצר אותו הוא היינן מאירם הראל. מאחר שארקדי כבר לא היה ביקב. אכן מדובר ביין יותר נינוח ורגוע, לא בומבסטי. לא צועק עץ ושמרים, שלא תמיד התאימו לזן אבל התאימו לארקדי. ומה אני אגיד לכם: יחי המלך החדש. יופי של יין. מחירו 79 ₪.

יקב קטן מגבעת עדה, הטעים את יינות המרלו שליאב מייצר מהשנים 2007, 2013 ו- 2015
יקב קטן מגבעת עדה, הטעים את יינות המרלו שליאב מייצר מהשנים 2007, 2013 ו- 2015

הפתעת הפסטיבל: יקב שירום של ליאב לשם

שירום מרלו 2007: עשר שנות הזדקנות מעניקות פה משוגע להפליא. טעמי משי אך שופע על החך, אשר ממלא את הפה בטעמים של דובדבנים אדומים בשלים ואוכמניות, שמודגשים  על ידי ריחות אדמה. חומציות מדהימה. עדיין עשיר בגוף חסון. אפטר טייסט עוצמתי וארוך. שאפו. מחירו 100 ₪.

שירום מרלו 2013: יין בשרני עם ניחוחות מדהימים של קינמון, דובדבן ושזיף. בפה מקבלים מכה עסיסית של דובדבן כהה, שזיף צעיר, ובעיקר פרי צפוף מתון בחומציות. הסיומת מאופיינת על  ידי בשר וטבק. המרלו הטוב ביותר שטעמתי בשנים האחרונות. מחירו 80 ₪.

שירום מרלו 2015: ניחוחות של דובדבן שחור ושוקולד. בפה שפע של דובדבן, פטל, רימון, וניל ואספרסו. עפיצות מאוד נעימה ורכה, חומציות מעט מרירה, בעיקר עם טעמי אספרסו חזק. יין מדהים. מחירו 70 ₪ – או במקרה זה: רק 70 ₪.

את הטעימה המקצועית ערכה שגרירת רוסקי טנדרט וודקה - טטיאנה פטרקובה, ואכן מדובר בוודקה שראויה לכך שתהיה לה שגרירה
את הטעימה המקצועית ערכה שגרירת רוסקי טנדרט וודקה – טטיאנה פטרקובה, ואכן מדובר בוודקה שראויה לכך שתהיה לה שגרירה

5: רוסקי סטנדרט – וודקה פרמיום רוסית (WSR 2014)

רק פעמים נדירות אני מוזמן לאירוע שהכל בו הולך חלק, נינוח ומקצועי מהרגע הראשון. אז וודקה זה דבר מאוד פשוט: מים, חיטה וזיקוק. אבל המים חייבים להיות מאוד איכותיים, החיטה משובחת, והזיקוק קפדני – ולא תמיד מסתפקים באחד. וכל זה צריך לבוא לידי ביטוי באיזון מושלם בין מים לאלכוהול. רק לסבר את האוזן: הוודקה הזאת מיוצאת ליותר מ-80 מדינות ברחבי אירופה, אמריקה ואסיה, והמכירות עוברות 3 מיליון ארגזים בנפח 9 ליטרים.

הוודקה מיוצאת ליותר מ-80 מדינות ברחבי אירופה, אמריקה ואסיה
הוודקה מיוצאת ליותר מ-80 מדינות ברחבי אירופה, אמריקה ואסיה

Russian Standard Original: סגנון קלאסי ומורכב, ארומות: רמזים ללחם אפוי טרי. בפה: גרגרי חיטה טבעיים. תחושה: גוף מלא ועגול. סיומת: ארוכה ומתובלת. מחירה 65 ₪.

Russian Standard Platinum: סגנון מודרני ומעודן. ארומות: רעננות, רמזים לפירות הדר. בפה: מינרלי יבש, מאוזן. סיומת: פריכות וקרירות. מחירה 85 ₪.

 Russian Standard Gold: סגנון נדיב ועשיר. ארומות: עשבונית, רמזים לקרמל. בפה: וניל וקינמון. תחושה: רכה ועדינה. סיומת: חמה וקרמית. מחירה 89 ₪.

Russian Standard Imperia: סגנון חמאתי ויוקרתי. ארומות: מעט עשבוניןת. בפה: גוף מלא, אלגנטי, רמזים לתבלון עדין. תחושה: רכה וקטיפתית. סיומת: משיית וארוכה, עם רמזים עדינים לאגוזיות ולשוקולד.

את הטעימה המקצועית ערכה שגרירת רוסקי טנדרט וודקה – טטיאנה פטרקובה (Tatiana Petrakova), ואכן מדובר בוודקה שראויה לכך שתהיה לה שגרירה. את הוודקה משווקת בישראל חברת Eurostandart – כן, זו שמפיצה עתה את יינות יקב עמק האלה. עולם קטן.

 

 

 






3 תגובות

  1. אני מסכים איתך לגבי הכתבה הקודמת לכך שהמחיר מוגזם והדרישה מהיקבים למזוג יין בחינם אינה במקום עם זאת זה נכון לגבי פסטיבלים שמאורגנים ע”י חנויות יין/משווקי יין/נותני שירותי יין שם מארגן האירוע יכול להפעיל לחץ על היקב להשתתף באירוע אבל רמת הנדיב?? איך בדיוק גן ציבורי יכול להפעיל לחץ על יקב? היקב בוחר להשתתף וכנראה שהם חושבים שכדאי להם. אני חושב שדווקא פסטיבל כרמים אינו הפסטיבל המתאים לכתבה…

  2. גולן בר התנצלות בהחלט מגיעה לך. כך גם מגיעה התנצלות לאוצרת היין הגברת רות בן ישראל. ולעניין “הערת המערכת” ו-“תא כתבי היין” די תפסיקו להצחיק אותנו.

כתבו תגובה