ישבנו עשרה אנשים סביב שולחן עם כיבוד מינימלי: לחם וחמאה. גבינות לא ליוו את המפגש בכוונה, כדי לא לטשטש את חושי הריח והטעם על המשתתפים בסדנת חידוד חושים עם רוני ססלוב, הבת של ברי והייננית הצעירה והמוכשרת של היקב במשפחתי.

הערב התחיל בהרצאה של רוני ססלוב עם שקופיות, החל מביקורת בעיתון יומי האומרת: טעמים מפתים של דומדמניות, שזיפים, אוכמניות ופלפל שחור, על רקע של רמז קל לזפת: האם זאת המצאה? מה מבדיל בין טועם מנוסה לטירון? יין עשוי מענבים, עובר תסיסה ולעתים מתיישן בעץ; אז למה שיהיו לו ניחוחות של דומדמניות ופלפל שחור? למה לי לחפש את הדומדמניות? האם זה לא הכול עניין של טעם אישי?

הריח גורם לנו הנאה. האזור אשר מזהה ריחות במח צמוד לאזור של זיכרונות, ריח נעים ייצור זיכרון נעים. מחשבה על משהו נעים עושה לנו תחושה פיזית נעימה בגוף.
מה זה ריח? איך מריחים? מאיפה מגיעים הריחות ליין?
רגע, אז אין דבר כזה טעם של אספרגוס? לא. יש תחושת פה, מתיקות, מרירות וחמיצות שאופיינית לאספרגוס – והריח של האספרגוס.

הגיע הזמן להתאמן ולחדד את חושינו עם חווייה של טעמים שונים, להריח וליצור זיכרונות חדשים לריח, להסתכל – להריח – ולטעום, והכי חשוב" ליהנות מיין.

רוני ססלוב, כפי שהיא מעידה על עצמה, מאוד רציונלית, ואת זה שמענו וראינו. היא בעלת תואר ראשון במדעי בעלי חיים בפקולטה לחקלאות שברחובות. תכנונה המקורי היה להמשיך ללימודי וטרינריה, אך לאחר שלוש שנות עבודה במרפאה הבינה כי אין זה מקומה, ויצאה לטיול סובב עולם. בשנת 2002 חזרה והתחילה לעבוד ביקב של אביה במשרה מלאה כעוזרת יינן ומנהלת שיווק. בו זמנית השלימה ססלוב קורסים שונים בתחום היין. מאוחר יותר נסעה לקנדה ללמוד אונולוגיה וטיפול בכרמים. כיום היא ייננית מוסמכת ביקב ססלוב לצד אביה, ברי ססלוב.

נחזור לאירוע ולחלק העיקרי. בתחילה הרחנו שני בקבוקונים קטנים מערכת ריחות Les Nez du Vin –  מספר 9: תפוח ירוק, מספר 31: פטריות. מבלי להגיד את שמם עברנו להריח כמה קופסאות בכיסוי עיניים, וגם את ריחות אלה היינו צריכים לזכור: קפה, קקאו, ציפורן, קינמון, הל, אגוז מוסקט, עשן נוזלי, פלפל שחורו שמן שומשום.

והנה הגיע הרגע המיוחל שלשמו התכנסנו – להריח יין: עם כיסוי עיניים ואף סתום, רק עם כיסוי עיניים, ולבסוף בלי כיסוי עיניים ואף לאחר ערסול הכוסות.
היו שני סבבים של הרחה וטעימה:
טעימה ראשונה עם יין לבן, יין אדום ויין קינוח אשר היו שונים בטמפרטורה, תחושת הפה, מתיקות, חמיצות ואפיצות.
טעימה שנייה: השוואה בין שלושה יינות אדומים השונים בשנת הבציר, שני סוגי ענבים ותקופת התיישנות בעץ – אביב מרלו 2007, אביב קברנה 2008 ואדום קברנה 2006.

עבור רוב האנשים היה זה מוזר להריח עם כיסוי עיניים, ובמיוחד עם אף סתום. לרובם, חובבי יין ששותים בדרך כלל יינות שולחניים, ההרחה לא תאמה את הטעם והזן, וכאן רוני עזרה כמובן מניסיונה, וזרקה לאוויר ריחות וטעמים שבחלקם הפתיעו, ואף הצחיקו את האנשים.

היה אפשר לחוש ולהבין מספר דברים: בטעימה בכיסוי עיניים ואף סתום – המשתתפים נחשפים למאפייני היין המתקבלים דרך הפה בלבד. לאחר מכן, בטעימה בה גם האף משתתף בחגיגה – אפשר להגיע לדקויות רבות בניתוח הארומה השונה הבוקעת מכל יין. לבסוף, כשמוסר כיסוי העיניים – כבר ניתן להבחין בשלל המרכיבים, וליהנות הרבה יותר מאותו היין שנטעם בתחילת הערב.

משהו לסיום, שמאוד אהבתי מפי הייננית הצעירה: "כמה שיותר לתת ליין לדבר. זה אומר: אם אפשר לא לדעת מי היקב, מה השנה וכמה היין עולה, זה נפלא. לתת כמה שפחות לדעות הקדומות להשפיע על הטעימה עצמה, דבר שכעט בלתי אפשרי. אבל הוא מאפשר הפתעות. כי אם נגלה שיין שעלה 30 שקלים הוא נפלא, אז נהדר. ואם נגלה שיין שעלה 200 שקלים, אנחנו פחות אוהבים – חסכנו 200 שקלים. אנחנו לא אוהבים אותו רק מפני שהוא עלה 200 שקלים, אלא מפני שאנחנו אוהבים את היין עצמו, מה שיש בו, ונותנים את תשומת לב למה שיש בו. אבל בסוף מה שמעניין אותנו זה רק היין, והמטרה היא אחת בלבד – ליהנות.