בחמישה לדצמבר 1985 נמכר בבית המכירות הפומביות כריסטיס שבלונדון, בקבוק היין היקר ביותר בעולם, עבור סכום מכובד של 105,000 לירות סטרלינג או 157,000 דולר – ערך של אותן שנים. הבקבוק היה ללא תווית אך חרוט בו השם Lafitte (עם t כפול, שם לא נכון) והאותיות Th. J, קרי, יין השייך לנשיא השלישי של אמריקה, תומס ג'פרסון, מי שהיה הנשיא האמריקני הראשון שהבין ביין, ויש אומרים גם האחרון. הוא בין החלוצים האחראים למהפכת הגפן והיין האמריקנית, הראשון שנטע גפנים אירופאיות על אדמת ארצות הברית (לא בהצלחה – הסבר בהמשך).

כל חמישים המדינות באמריקה מגדלות גפנים ומייצרות יין (כולל אלסקה). באמריקה כמו באמריקה, הכול גדול, גם שטחי הכרמים ענקיים. אמריקה היא מספר 4 בין יצרניות היין בעולם, אך 95% מכל היין שלהם מגיע מהחלק המערבי של הארץ, מהחוף המערבי; החל ממדינות קליפורניה וצפונה, אורגון וושינגטון.
המדינה השנייה כמותית, ולאחרונה בין הראשונות בטיב, היא מדינת ניו-יורק עם דגש על חלק הצפוני שלה, בה הכרמים באקלים קר יותר, מותאמים ליינות הלבנים המיוחדים. יש לזכור שבאמריקה אפשר למצוא כל האקלימים המוכרים והידועים באירופה, ואת כל הקרקעות המוכרות לגידול ענבים.

הכרמים האמריקנים כוללים את כל הזנים האירופיים המוכרים, חדשים וישנים גם משלהם, עם חקלאות מתקדמת וממוכנת, וייצור יין בעזרת מכשור אולטרה מודרני, ושימוש בחביות אלון אירופיות ואמריקנית כבסיס איתן של תעשייה מתקדמת, אולי המתקדמת ביותר בעולם.
אם בשנת 1970 היו באמריקה 440 יצרנים (יקבים גדולים וקטנים) , לאחרונה לא פחות מ -7,000 יצרנים רשומים ממלאים את דרישות השוק המקומי, כולל אחוז משתנה ליצוא.

היסטוריה
היסטורית, חקלאות הגפן וייצור היין באמריקה החלו לפני כ- 350 שנים, באמצע המאה ה- 17, כאשר הזנים הראשונים של אירופה נקלטו (ללא הצלחה) בכרמי אמריקה. זו הייתה התחלה של תהליך ארוך ומורכב, מעבר מהזנים המקומיים כמו Catawba ו- Roanoke או Labrusca שעדיין בשימוש מוגבל, לזנים ממשפחת Vitis Vinifera האירופאית.
ההוגנוטים הצרפתים היו הראשונים שייצרו יינות ראשונים בג'קסונוויל שבפלורידה מהזנים המקומיים. 300 שנים עברו עד שהמעבר ל- Vitis Vinifera הצליח לייצר יין מזנים אירופאים, לאחר הרכבת הזנים המיובאים על כנות של Vitis Labrusca או Vitis Riparia.

ההתחלה הייתה עם זנים אמריקנים מקומיים, שנולדו במקום כבסיס ליינות עם טעם שונה, טעם משלהם, טעם של מיץ ענבים חריף וניחוחות foxy; ניחוחות של חיות חווה, דמוי עור רטוב של כלב בחורף.
אלו יינות שלא מתבגרים כיתר היינות מזני ה-Vitis Vinifera, הזן הבסיסי של כל יינות הטובים בעולם. שום דבר לא פשוט ביין, כך שהזן האירופי באמריקה אינו מתקיים ללא הרכבה על כנה מקומית. הזן האירופאי מת ממחלה באמריקה ללא הרכבה. זוכרים בעיות מחלת ה-Phyloxera vestatrix שהמיתה את כל גפני אירופה בסוף המאה ה- 19?
אגב, באמריקה, הזנים המקומיים עדיין בשימוש לתעשיית מיצי הענבים, שהנם בעלי ניחוחות וטעמים "אמריקנים", עם דגש על אפיון בולט וזר יחסית לכל יתר מוצרי ענבים אירופים.
ועוד הערה: גם באירופה, הזנים המקומיים מורכבים על כנה אמריקנית, כביטוח מול אותה מחלה ישנה שמופיעה מחדש בחלק מהכרמים האירופאים, כולל במדינת ישראל.

לסיכום ביניים: תעשיית היין האמריקנית מבוססת על גפן אירופאית מורכבת על כנות מקומיות. אחרת, כפי שקרה לג'פרסון לפני כ- 300 שנה, כל גפן אירופאית לא מורכבת, תמות מאותה מחלה ישנה. ההרכבה היא חובה, כמו גם אצלנו וגם בכל יתר עולם הגפן.

תקופת היובש
בהיסטוריה של היין האמריקני יש "תקופה אפלה", בשמה הידוע Prohibition – תקופת היובש בה חל איסור ייצור כל אלכוהול, פרט לצרכים דתיים ורפואיים גרידא.
בין השנים 1920 עד 1933 תעשיית היין המקומית כמעט נעלמה, והתוצאות הורגשו שנים ארוכות לאחר מכן.

אי אפשר לכתוב על יינות אמריקה ללא אזכור בסיס היין האמריקני ובסיס העולם החדש בתחום היין: השפעת האוניברסיטאות Davis ו- Fresno המובילות בכל הקשור ליין. שם עוסקים במחקר על התאמת זן הגפן לקרקע, על ניחוחות וטעמים ביין (כן, תורה בפני עצמה), וכמובן הסמכת ייננים מומחים לפי תורתם הם.
חלק מיינני ישראל הם בוגרים אותן האוניברסיטאות, ותורתם מיושמת ומורגשת בהרבה יינות מתוצרת מקומית. ויקטור שונפלד המוכר והידוע, יינן ראשי של יקב רמת הגולן משנת 1992, הוא אחד הבוגרים של אותה אוניברסיטת דייויס, ובטעימת יינות היקב בולט "העולם החדש".

קשה לתמצת במעט מילים תעשיית יין מפוארת זו, מיוחדת וגדולה, אפילו ענקית; אך אמריקנים הביאו לעולם היין את "יינות העולם החדש" יינות מצטיינים, יינות מוכרים ויינות עם חותמת מקומית.
העולם החדש ייצר מוצרי יין מיוחדים, יין שלעתים עובר את האירופאים המצטיינים, יין בעל ניחוחות, טעמים ויכולות.

מהפכת היין האמריקנית בזמנים המודרניים, התגלתה בטעימה ההיסטורית של פריז משנת 1976, שבה לראשונה יינות אמריקה הגדולה קיבלו בטעימה עיוורת ציונים טובים יותר מאלה שקיבלו יינות צרפת, מידי צוות של צרפתים מומחים.
זה לא עניין של מה בכך. זו הייתה פצצה של טיב, ובו-בזמן בהחלט הצלחה מסחרית. ה- Judgment of Paris היה לאמת מידה חדשה ליינות העולם החדש. אחד היינות האמריקנים שהצטיין היה מיקב Stags' Leap הקליפורני.

חוק היין האמריקני והטרואר
AVA  – American Viticultural Areas, ה- DNA של יינות אמריקה, דומה ל- DOC האירופי, או נכון יותר ל- appelation of origin , תעודת הזהות של כל יין אמריקני מדורג (יש הרבה יין ללא דירוג).

שטח הכרמים של ארה"ב לא פחות 4.4 מיליון דונם (אצלנו כ- 50,000 דונם) לאורכה ולרוחבה, בטרוארים שונים, כבסיס ליינות מכל הזנים והסוגים. ה-AVA מבוסס על אקלים וטרואר מקומי, כל מדינה וההגדרה שלה.

187 אזורי AVA (נכון לשנת 2007 – מדי פעם יש חידושים) מוגדרים לפי החוק, בו הדרישה כי 75% מהענבים ביין המוגדר חייבים להיות מאותו אזור נתון, אותה מדינה (שימו לב: אותו אזור, לא אותם זני ענבים). כמובן שהחוק שונה בכל מדינה, עם קליפורניה הדורשת 100% של הענבים ממקור מקומי, טקסס רק 85%, ורוב יתר המדינות מסתפקות ב- 75%.
יש לזכור שכל מדינה בארצות הברית הנה בעלת חוקים שונים, וקרקע לכרמים מכל הסוגים שרק אפשר לדמיין.

 

בנוסף, החוק האמריקני מאפשר שימוש ידוע בהגדרה משלהם ל- Semi generic wines – יינות אמריקנים הלוקחים את שמם מאזורי יין בעולם, כמו אמריקן בורגונדי, קליפורניה שמפיין, שאבלי, מלגה פורט, מדיירה, קיאנטי, ועוד שמות של אזורים ידועים ומוכרים באירופה – כל זמן שלשם המקורי מוסף התואר American.
כמובן שהאירופים מתנגדים לשימוש בשמות אירופאים שלהם, נלחמים קשות נגדם במשפטים אין סופיים, ולאחרונה נראה שהם בדרך להצלחה, אך לא בכל המדינות בארה"ב.

האם על כל בקבוק יין אמריקני מחפשים את התווית עם ה- AVA, או את אישור השלטונות כפי שאנו רגילים באירופה? התשובה היא לא, ממש לא. אנו לוגמים יינות אמריקנים לפי ידע מוקדם, בשמם הידוע של יינות המקום, או לפי זני הענבים המוכרים, או שם היקב – יצרן.
יש באמריקה קשר ישיר לשם היקב, כמובן לפי היכרות מוקדמת של המוצר. על כל בקבוק יין אמריקני חייבים להופיע תכולת האלכוהול, שנת הבציר וזני הענבים, גם כאן כל מדינה והחוקים שלה.

לסיכום
יינות העולם החדש עברו תהליך ארוך ומתקדם והגיעו לרמה בינלאומית רק ב- 40 השנים האחרונות, הודות לשינוי משמעותי בטכניקות גידול הגפנים וייצור היין.
ארה"ב מתקדמת טכנית, אולי המתקדמת ביותר, לומדת ומלמדת את יתר העולם הנאור לפי תורה של אוניברסיטת דייויס או פרסנו – תורת היין של העולם החדש.
האזור המערבי, לאורך החוף הארוך, מייצר את רוב יינות הפרמיום של אמריקה. קליפורניה, אורגון וושינגטון מובילות.

מהפכת " טעימת פריז" – Paris Judgment – משנת 1976 שהולידה גם את סרט הקולנוע המומלץ Bottle Shock, נחשבת לציון דרך בהתפתחות תעשיית היין של העולם החדש, כאשר מושג "היין המצטיין" שהיה שמור לעולם הישן, הוענק גם לאמריקה הגדולה; יין העולם החדש בו הטכנולוגיה נתנה את תוצאותיה מהכרם ועד כוס היין המקובלת. ולמרות הכול, תצרוכת היין האמריקאני ירדה ל- 9.4 ליטר לאדם, אומנם כפולה משלנו ( 4.5 ליטר), מול צרפת הלוגמת 57 ליטר, ובריטניה הידועה בצמאונה ליין – 21.6 ליטר.

אין הבדל בסיסי בין יינות אמריקה ואירופה, בין העולם הישן מול העולם החדש, אם היינות מיוצרים מאותו זן ענבים, באותם התנאים האקלימיים, שעברו תהליך התבגרות באותן חביות עץ מאותו סוג של אלון.

נכון, אין לאמריקנים שרי ספרדי, אין פורט פורטוגלי, ואין תנאים שווים לייצור מונטפולצ'יאנו או וינו נובילה – אם להזכיר טיפה בים הגדול של יינות העולם הישן. אך יש להם יינות שלהם ורק שלהם, עם אופי, ניחוחות וטעימים אמריקנים, יינות בעלי דירוג גבוהה, יינות עם חותמת העולם החדש: Opus One, Stags' Leap Gallo (היצרן הכי גדול בעולם – כמותית).

כמה יינות השומרים על הדגל: 
OPUS ONE Opus One 2010 – $253
Oakville, Napa Valley, CA
1-800-2926787 +
info@opusonewinery.com

STAGS' LEAP – Cask 23 SLV 2010 – $225
6150 Silverado Trail Napa, CA
1-800-3952441 +
stags@stagsleap.comcs

FOX RUN VINEYARDS Riesling Reserve 2011 – $30
State Route 14 Penn Yam, NY 670
1-800-6369786
info@foxrunvineyards. Com

הכתבה פורסמה לראשונה במגזין סיגאר, גיליון 106, אוקטובר-נובמבר 2014