בהמשך לטעימת המבעבעים הגדולה של אכול ושאטו, ריכזתי את רשמיי מהמבעבעים הישראליים שלקחו חלק בטעימה, וגם זה שלא הגיע אליה.
[
לפני היינות – קצת על אופן ייצורם, כדי לעשות קצת סדר בעולם זה שלא באמת מוכר לשותה היין הישראלי הממוצע, ואני מפנה אתכם גם לכתבה של מירה איתן באתר.

שיטת ייצור יין נתזים
לאחר סיום ייצור היין הלבן או הרוזה או האדום , מוסיפים לו 2CO. הגז מוכנס למיכל נירוסטה ומשם היין מבוקבק. שיטת ייצור זולה והיא משמשת לייצור יינות הנתזים הפשוטים ביותר.

שיטת ייצור קאווה פרוסקו – Method Charmat
לאחר התסיסה הראשונית היין מועבר למיכל אטום. התסיסה השנייה מתרחשת לאחר הוספת שמרים וסוכרים ליין במיכל הנירוסטה. זוהי תסיסה מהירה שמופסקת בעת הצורך על ידי קירור המיכל בגז. לאחר מכן מינון המתיקות המתאימה מוכנס ליין, וזה מאפשר להחליט על גובה המתיקות ביין והוא מבוקבק. בשיטה זו מיוצרים לעתים קרובות קאווה, פרוסקו וכדומה.

שיטת ייצור Method Traditionelle
סחיטה, הצללה, תסיסה אלכוהולית ראשונה, הוספת שמרי יין לתירוש (ייצור טבעי של CO2), תסיסה מלולאקטית, זיכוך וייצוב בקור, סינון סטרילי, ביקבוק והוספת שמרים וליקר ענבים,
תסיסה אלכוהולית שנייה שמתרחשת בבקבוק, פיקוק סופי: הקפאת צוואר בקבוק היין והמשקעים שרוכזו בו, פתיחת הבקבוק ושליפת המשקע הקפוא, הוספת ליקר על מנת לאזן את היין,
השלמת גובה היין בבקבוק ע"י אותו היין, פיקוק בפקק שעם, הלבשת סגר בטחון ממתכת.

בטעימה:
יקב רמת הגולן גמלא ברוט השמורה
עשוי מענבי שרדונה ופינו נואר.
היין בעל גוף מרשים עם רמת חומציות שפותחת בפה אין ספור טעמים נפלאים רעננים. אלכוהול רגוע שמאפשר למתיקות לבוא לידי ביטוי בעיקר באפטר טייסט.

יקב תשבי ברוט
ברוט מענבי קולומברד. מרירות מעט משתלטת בפה, חסר איזון בין המתיקות לחומציות, ויש מעט טעמי לוואי של שמרים.

יקב טפרברג 1870 ברוט 2010
90% ענבי שרדונה ו- 10% פרנץ' קולומבר.
ריח שמרים משתלט גם בריח וגם בטעם, ויש הרגשה של לחם בצקי לא אפוי בפה (פומפרניקל). בברוקלין ימותו על זה.

יקב תבור 562 לבן ברוט
80% ענבי שרדונה ו- 20% קברנה סוביניון.
הבועות נעלמו לאחר כמה שניות. ריח מאוד פירותי, אולם הטעם פחות – וחבל. אין איזון ויש תחושה של מיץ טרופי לייט בפה. התסיסה שאמורים להרגיש בפה גם לא קיימת. להוסיף לו סודה ולשתות כשפריץ, יהיה הכי הנכון בשביל היין הזה.

יקב תבור 562 אדום ברוט
100% ענבי ברברה.
פה הופתעתי. יין עם עוצמת פרי טובה, בועות טובות, נוכחות של יין מרשימה בפה. המרירות באפטר טייסט מענגת. נהדר.

יקבי כרמל Private Collection ברוט רוזה
בלנד של 55% שרדונה, 42% פרנץ' קולמברד ו- 3% סירה.
צבע אפרסק עדין ויפה, ריחות של ליים וגרדת למון, תות שדה ירוק ומעט טוסט. בפה ציפיתי ליותר מתקתקות שתאזן את החמיצות, ויש תחושה של בוסר בפה. אפטר טייסט קליל וכמעט ולא מורגש.

יקב פלטר בלאן דה בלאן ברוט
100% ענבי שרדונה.
ארומות טובות של תפוח ירוק ומעט עשבוניות. בועות קלילות ונעימות. בפה קופץ פרי השרדונה, ובכל לגימה הוא משחרר את הטעמים האופייניים לזן, אך במרומז וזה מרתק.
איזון טוב עם אפטר טייסט יבש. (מסביבי רובם אהבו מאוד עד שנתקלו במחיר. מופרע, מופרז ולא הגיוני).

יקב רמת הגולן בלאן דה בלאן שרדונה 2007
נטעם בנפרד ולא כחלק מהטעימה הגדולה.
ריחות טובים של פרי בשל עם פרחים בקצוות. בפה תחושת גרדת תפוז ואשכולית בשלה עם מעט לחם קלוי וחמאה מומסת.
אלכוהול מעט תוקפני, ובאפטר טייסט הבועות צורבות ולא עדינות כמתבקש.
היין מאוד צעיר, ומניסיון העבר של בלאן דה בלאן מיקב רמת הגולן, הוא ישביח בשנה-שנתיים הבאות.