עוד שבוע של סיפורים שלא תמיד שומעים עליהם, קצת יינות שלא תמיד כותבים עליהם, קצת רכילות מעניינת. מי עשה, מי אמר, מי כיכב. אתם מוזמנים לשלוח חומרים רלוונטיים ל- editor@foodis.co.il.
בשבוע שהיה: רשמים מפסטיבל היין השנתי במוזיאון ישראל בירושלים, טובי היינות בפסטיבל, על צלם מזון ויין, וארוחה בה היין כיכב לצד המנות. 

1: הפסטיבל במוזיאון ישראל ירושלים: היין נמזג כמו מים
אלפי אנשים הגיעו לשלושה ימים של חגיגת יין ישראלי.
ואי אפשר שלא להתפעל מכמות המבקרים בפסטיבל, אבל אי אפשר לא לשאול: האם זה לא בעצם הבר הכי זול בעיר? מגיעים, קונים כרטיס ב- 80 שקלים, ושותים עד דלא ידע; כל מה שמוזגים נכנס לבטן.
אז מצד אחד יכול להיות שאכן זה הבר הכי זול בעיר ויקבים מוזגים מאות בקבוקי יין, אבל מאידך מדובר בקהל צעיר שנחשף לעולם היין, וככה בעצם מתחיל להכיר את היינות. אולי בעוד כמה שנים אלה יהיו צרכנים כבדים של הנוזל הזה, שלא מצליח להתרומם מעבר ל- 5 ליטר בשנה.
אז השירות שעושה הפסטיבל חשוב ומקדם את התעשייה, אפילו אם יש הרגשה שיין נמזג כמו מים.
היקבים גם הם כמובן לא טיפשים ומביאים את היינות שאפשר בדרך כלל למוצא על מדפי הסופר ואין בטעימות יינות פרימיום. ככה שבעצם כולם יוצאים נשכרים.

2: גיבורי מסמך הרפז בפסטיבל
בתערוכה בירושלים נצפה גבי אשכנזי הרמטכ"ל לשעבר, שהגיע לברך את אל"מ מיל. ארז וינר (בתמונה), עוזר הרמטכ"ל אז, שפרש מהצבא לאחר שהתפוצצה פרשת גלאנט, ועכשיו הוא מנכ"ל יקב ירושלים.
אשכנזי בא לתמוך ולפרגן, והיה חסר שם רק ששניהם יעלו על טייצים ופומפונים להשלמת האווירה סביב הדוכן של יקב ירושלים.  

3: טובים בתערוכה
היינות שנטעמו בתערוכה והיו ממש, אבל ממש, טובים:
יקב רקנאטי הגיע עם סדרת גליל עליון: שיראז. קברנה סוביניון והמרלו. כולם נמכרים לצרכן ב- 55 שקלים. היינות ספגו שבבים במכלי הנירוסטה.
מרלו 2013: פרי עשיר, אלכוהול שמשתלב נפלא עם טעמי הקפה שהשבבים העניקו. חמאתי מאוד, יופי של יין.
שיראז 2014: שיראז מאוד מעניין, עם טעמים מעט נוקשים, וזה מה שהופך אותו לקצת שונה בנוף השיראזי המקובל בישראל.
קברנה סוביניון 2014: גם פה טעמים קלילים ומאוד מאוזנים של ענבים בשלים. אלכוהול מחזיק טוב, והשבבים מעניקים טעמים ייחודיים. שווה לנסות.

יקב צ'ילאג: סוביניון בלאן 2014: משהו קורה לאורנה צ'ילאג בשנים האחרונות, חוץ מזה שהיא משביחה עם השנים ונראית נפלא, היא לקחה ענבים מחלקה וותיקה, והתייחסה אליהם כאל עלמה צעירה.
הסוביניון בלאן שלה בועט, עוצמתי, כשריחות מדהימים וטעמי פרי נפלאים ממלאים את הפה. החלקה הוותיקה מהכרמל מוכיחה שאין מה לעשות: הגיל מעניק עוצמות פרי נפלאות. שאפו אורנה.

יקב רמת נגב: RN רוזה קברנה פרנק 2014: יין נקי, ריחות טובים ונעימים, בפה יש פרי טוב ונקי מאוד. חומציות טובה ואפטר טייסט שפותח תאבון תוך שניה. יופי של יין.

יקב דוכתא: GSM 2014: את היקב הזה צריך להכתיר כיקב הבוטיק הכי מעניין והכי ראוי. עושים שם יין ולא מתפשרים על איכות הענבים ועל קו שמנחה אותם כבר מהביקבוק הראשון לפני שלוש שנים. יין עושים באהבה ועם הרבה תשומת לב לפרטים. מי שיכול להשיג – שישיג.

יקב צ'ימבליסטה: שרדונה 2013: הזמן שהיין שהה בבקבוק עשה לו טוב. מדובר בשרדונה מאוזן, נקי, עם טעמי פרי טובים וריחות טובים. מאוד נעים לשתייה. בתמונה: הייננית אלנה צ'ימבליסטה בתערוכה (צילום הילה איל).

יקב אייל: זהו יקב שנמצא מתחת לרדאר, ורק חובב יין אמיתי יידע על קיומו ויודע איך להגיע לגבעת נילי, שם נמצא היקב.
אייל הוא חקלאי שיודע לזהות את החלקות המיוחדות שיניבו לו את הענבים מהם הוא עושה יין. עוד לא נתקלתי בשנים האחרונות ביין שיצא מיקב אייל ויכולתי לזהות בו פגמים או בעיה בעשייה. כל יין נראה כאילו הושקע בו רק הטוב ביותר. 

אתחיל דווקא עם הגוורצטרמינר החצי יבש של אייל. אף על פי שהוא חצי יבש, מדובר ביין מאוד מיוחד. חמיצות טובה שמשתלבת עם מתיקות מינורית, וכשהיין מוגש קר מאוד, יוצאות ממנו ארומות נפלאות של הזן הזה. טרופיות קלילה עם טעמי הדרים קלים, ויחד זו חוויה אמיתית. היין מענג מאוד, ומעלה חיוך של אושר על הפנים.


שיראז 2013: גם כאן תמצאו ריחות נקיים וטעמי פרי משובחים, מעט וויליות מקסימה שעושה את השיראז למאוד מיוחד. יין שמנוני שכל הזמן מתפתח בכוס. יופי של יין.

4. אייל גוטמן: מפכ"ל צילומי המזון שמתמחה בענף היין
השבוע הייתי במסעדת אלדין באשדוד, שם בישל שף יגאל מולנר מספר מנות להן הותאמו יינות ישראלים. אכן המנות היו נפלאות, והיינות היו בול פגיעה כמו שאומרים, אבל לראות אחר כך את הצילומים של אייל גוטמן בתמונה (צילם אותו שי גלבוע), זה היה מבחינתי לטעום שב את המנות והיינות.

 

אייל היה סגן ניצב (סנ"צ) ביחידה המרכזית של משטרת ישראל. בין תפקידיו היה מפקד המדור לזיהוי פלילי (מז"פ), ושם רכש את האהבה לצילום. עם פרישתו מהמשטרה הוא החליף את צילומי זירות הפשע בזירות יותר מפתות, ונחשב כיום לאחד הצלמים הטובים בתחום הקולינריה, עם דגש על תחום היין, כשהכרמים והיקבים אוהבים אותו והוא משיב אהבה.

נחזור לארוחה באלדין: לוריא שרדונה 2014 הוגש עם פיש בורגר עם חלמון כבוש – השרדונה של גידי סיידה, היינן של יקב לוריא, הוא יין מהליגה של הגדולים. ענבים משובחים, טיפול נכון, וחבית שמעניקה אכסנייה נפלאה. טעמי פרי בשל לצד חמיצות נפלאה, אלכוהול בקצוות שלא מעיק, ואיזון מושלם. שאפו.

עמק האלה סוביניון בלאן 2014: הוגש עם פרחי זוקיני במילוי ריזוטו פטריות: הסוביניון בלאן מריח נפלא, צלול, עם טעמים חדים של פרי טוב. בפה יש הרמוניה נפלאה, והוא מתאים לאוכל בול. שאפו.

יקב גבעות שרדונה עם קברנה סוביניון: יין שונה, שענבי הקברנה העניקו לו ייחודיות בעיקר באפטר טייסט ששובר את השרדונה הטרופי. חמיצות נפלאה, פרי בשל וטעמים נפלאים של יין. היין הוגש עם טרטר של מוסר ים, שהשתלב נפלא.

יקב גינתון קברנה סוביניון 2011: מדובר ביין שהיקב שיחרר השנה, והכבוד הוא ליקב ששמר את היין הזה אצלו. מדובר בקברנה סוביניון מאוד עוצמתי, עם טעמי פרי בשל וחמיצות טובה. היין, עדיין כמו שד בבקבוק שמפתיע עם כל לגימה ולגימה, הוגש עם טרטר של טונה אדומה טרייה מלאת טעמים בשרניים נפלאים, שהתאימה כמו כפפה ליין המדהים הזה של יקב גינתון.

יקב אייל שיראז 2013: היין הוגש עם מנה מאוד ייחודית, של דג מליטה טרי מפולט עם מיץ מלפפונים ועשבי תיבול. יין מצוין עם מנה מצוינת.

יראון גליל עליון 2011: הוגש עם טרטר מוסר ים על קרם סלק. פה מדובר ביין פשוט נפלא. עשוי נכון. טעמי פרי נקיים, אלכוהול בול, חמיצות טובה, טעמי עץ נעימים עוטפים את היין, והיין איך לומר: נפלא.

המסעדה מציגה קונספט קצת שונה, ומצמידה ליינות האדומים מנות מאוד מיוחדות של דגים טריים עם רטבים מאוד עוצמתיים. היינות האדומים מאוד אוהבים את זה. השף יגאל מלנר מצליח להעניק חוויה קולינרית ייחודית לצד יינות שונים ומרתקים.

5: יינות יקב שילה בדרך היין
רשת חנויות דרך היין החליטה לשווק את יינות יקב שילה שזכו במדליות זהב בשנים האחרונות. מדובר במהלך שעושה כבוד לתחרות אשכול הזהב של אבי בן עמי.
יקב שילה הוקם ב- 1998 ומייצר 70,000 בקבוקים בשנה. הבעלים הוא ד"ר מאיר שומר, והמנכ"ל והיינן בפועל הוא עמיחי לוריא, שמייצר יינות מענבי קברנה סוביניון, מרלו ושיראז הגדלים בכרמי היקב באזור בנימין, וכן ענבי קברנה פרנק, פטיט סירה ופטי וורדו, המשתלבים בבלנדים של עמיחי בשילה.

 

 

הקורא אליק אימוס הגיב לכתבה:

פסטיבלי היין האלו הם עוד דרך להיפטר ממלאי עודף במחסנים, אבל לעניות דעתי, אדם צעיר ששתה ב-80 ש"ח עד לא ידע, יגיע פתאום לחנות היין הקרובה למקום מגוריו, יראה את מחירי מרבית בקבוקי היין הישראלים המוצעים על המדף, ויחטוף כאב ראש עוד לפני שהוא בכלל בחר בקבוק. כך שלא הפסטיבל הזה ולא הבאים אחריו יגדילו את צריכת היין בישראל, בדיוק כפי שכל הפסטיבלים בשנים החולפות לא הצליחו להגדיל.
השיראז של רקנאטי באמת מצוין, והנה דוגמה איך ניתן למצוא יין נהדר במחיר סביר [אני מכיר שהיין הזה עולה 45 ש"ח, אבל לא על 10 שקלים אתמקח], ולא במחירי 3 ספרות כמו שנוהגים לעשות כל מיני יקבים אחרים שאיכות היין שלהם היא יותר של תערובת כימיקליים ולא של בלנד ענבים.
יראון 2011 – לפני מספר חודשים, אחת מרשתות היין מכרה את היין הזה ב-75 ש"ח לבקבוק, ואני כל כך מצטער שלקחתי רק שני ארגזים.