יקב מוני ויקב בנימינה – על ייננים ועוד

מה יקב צריך על מנת להיות ולהיחשב יקב יציב, מוביל, עקבי, בעל אסטרטגיה ארוכת טווח, עם יכולת ניתוח שוק וצרכי שוק מקומי ועולמי?
זאת שאלה שאני מניח מעסיקה את מרבית בעלי היקבים הגדולים והקטנים, כאלה שמשקעים מיליונים בשנה ואלה שמשקיעים עשרות אלפי שקלים בשנה.
התשובה, דרך אגב, מאוד פשוטה:
1. חומר גלם משובח וזמין לאורך שנים (בין עם הסכמים עם כורמים, או בין אם גידול עצמי)
2. יקב שממוקם באזור תיירותי ובו יש ציוד מתאים.
3. יינן טוב.
4. יחסי ציבור ומיתוג.

יקב מוני בבעלות משפחת ערטול, שוכן באחד האזורים היפים בארץ, על הגבעות מעל עמק שורק ובמבנה עתיק מדהים, ומגדל את חומר הגלם שלו בכרמים שנמצאים למרגלות היקב.
היקב נוסד בשנת 2002, ושיווק יינות באיכות בינונית ומטה ומחירים מאוד זולים. את רב היינות היה מאוד קשה לשתות, ונדרשו לבעלי היקב המון שנים להבין כי הם צריכים יינן טוב שיעשה מהפכה ביינות שלהם, ולא רק מהפכה תדמיתית בצורת החלפת תוויות, כפי שהם עשו מספר פעמים.
בשנת 2009 הצטרף למשפחת ערטול היינן סם סורוקה, מי ששימש כיינן של יקבי הבוטיק של כרמל (לדוגמה, קאיומי 2006 הוא יציר כפיו). סם סורוקה לא רק הביא רוח חדשה, ידע וניסיון עשיר, אלא הביא גם חזון שהיה חסר ליקב מוני. החזון הוא לייצר יינות איכותיים, כיאה ליקב עם חומרי גלם משובחים וציוד הכי מתקדם שקיים.

מבחינת סם סורוקה היה זה אתגר לא פשוט. המטרה הייתה לקחת יקב שממותג בשוליים, ולהפוך אותו ליקב טוב. זה כמובן תהליך שדורש זמן ממושך. צריך לשנות דפוסי התנהגות של עובדים שנשארו ביקב, צריך להנחיל שיטות עבודה אצל הכורמים. צריך סבלנות, מקצועיות והמון נחישות על מנת להצליח. בשקט ובצניעות התחילו לצאת לשוק יינות חדשים שהראו כי היקב עובר שינוי. נכון, בהתחלה היה צריך לגמור את מלאי החביות שהיו ביקב, ואין זה סוד שלא מעט "יקבים" רכשו את החביות הללו ובקבקו אותן כמותג שלהם. עד היום יקב מוני מייצר עבור כמה עשרות יקבים את היין "שלהם", והם רק שמים תווית בשמם.

בשלוש השנים האחרונות יקב מוני התחיל להפתיע ולייצר יינות טובים, שאפשר היה להתחיל להתייחס אליהם. אפשר היה למצוא את היינות החדשים גם בחנויות היין ובסופרמקטים, ולא רק ביקב. והביקורות המחמיאות לכמה מהיינות עשו טוב ליקב, והראו על הפוטנציאל והרצון של יקב מוני להמשיך במגמת ייצור יין טוב. המגמה הראתה כי יש מי שמוביל למטרה שעליה הוחלט. לנו, ככתבי יין, נותר לחכות להפתעות הנעימות שהגיעו מהיקב: סדרת הרזרב, סדרת שמשון ודלילה, ויינות לבנים עם זנים מאוד ייחודיים.

לפני כמה ימים התבשרנו כי היינן סם סורוקה עוזב את יקב מוני באופן מפתיע ומידי, ובמקומו נכנס היינן ששון בן אהרון, שעד לפני כמה חודשים היה היינן הראשי ומנהל יקב בנימינה.
המינוי הפתיע ללא ספק. יקב מוני וסם סורוקה לא סיפקו כל מידע מדוע עזב סם את היקב; בדיוק כפי שיקב בנימינה וששון לבן אהרון לא היו מוכנים לומר מדוע נפרדו דרכיהם.

במקרה של בנימינה ראינו בשנים האחרונות את ההשקעות האדירות בציוד, ובמקביל ראינו את התפוררות היקב והיינות שהגיעו לשוק היו כל פעם פחות טובים.
בדרך כלל לא נהוג להחליף סוס מנצח, ובטח לא סוס בעלייה, אבל במקרה של יקב מוני נעשו שני הדברים, והפעם לטובת יינן מוערך כדוגמת ששון בן אהרון, אבל עם רקורד של יקב בעייתי בשנים האחרונות, שחוץ מסדרה אחת או שתיים היינות שלו בינוניים למדי.

נשאלת השאלה מה מטרת יקב מוני. האם היינן החדש ימשיך בקו העשייה שהיה, האם היקב יתרחב או יצומצם. נותרו הרבה שאלות ללא מענה, ומלבד כמה שורות לקוניות ששחרר סם סורוקה, לא נאמר דבר. זה בדיוק מה שקרה ביקב בנימינה כשהיינן הראשי ששון בן אהרון עזב לפני כחודשיים. לפניו עזב היינן אסף פז, וליינן ראשי של יקב בנימינה מונה יינן צעיר – יפתח פרץ, שצריך להתמודד עם מלאי גדול ויקב בעייתי, והוא קיבל לתגבורת את יעל סנדלר שחזרה מלימודים ועבודה בחו"ל.

נהוג לאחל הצלחה ליינן חדש וליינן עוזב, וכמובן שאני מאחל, אבל הפעם לא בייננים עסקינן; הפעם בשני יקבים שלא מסוגלים להתמיד בקו אחד, שעוברים תהפוכות כל כמה שנים. יקב צריך יציבות, יקב צריך אופק וראייה ארוכת טווח. לא יקרה דבר אם יהיו כמה פחות יקבים בין מאות היקבים שיש בארץ, והאמת כי זו דרך נוספת ליקבים אחרים להתאושש מכמות המלאי שיש לכולם במחסנים.

אז באמת בהצלחה לייננים, אבל תנו מנוחה של שלוש ארבע חמש שנים עם מתקפת יחסי הציבור, שמן הסתם תתחיל בעוד כמה חודשים, על כמה שהשינוי מבורך והיינות מעולים וכולי. הרי בעוד שנה שנתיים הגלגל שוב יחזור לשינוי הבא.