זה כבר כמה שנים שיקב רקנאטי מוציא לשוק יינות בסדרת הרזרב הים תיכונית שלו, וכל פעם אני מנסה להבין מחדש למה התכוונו שני המשוררים של היקב באמירה הזו שלהם.
האם יש תוכן לאמירה ולפילוסופיה שהיקב מנסה להשריש לגבי סדרה זו המתבססת על קו מסוים, או שזו תוצאת סיעור מוחות של אנשי שיווק ויחסי ציבור בלבד?

המושג הים תיכוני מקובל יותר בג'אנר של ה"מוזיקה הים תיכונית", ואני מניח שלא זו הייתה הכוונה של רקנאטי, אלא התייחסות לאזור ים תיכון; דהיינו הים הנמצא בין היבשות אסיה, אפריקה ואירופה, ומחובר לאוקיינוס האטלנטי במיצר גיברלטר במערב, לים השחור במיצרי הדרדנלים והבוספורוס במזרח, ולים סוף באמצעות תעלת סואץ בדרום מזרח.
באגן המזרחי האקלים חם יותר מאשר באגן המערבי. בחופי ישראל, השוכנת באגן המזרחי, טמפרטורות פני הים בקיץ עשויות להגיע ל -31 מעלות ובחורף לרדת ל-16 מעלות, ואילו באגן המערבי הן מגיעות ל-26 מעלות בממוצע בקיץ ויורדות בממוצע ל-11 בחורף.
אז בעצם מדובר בשטח עצום עם אקלים שונה בכל אזור, וכמובן עם טרואר ועוד כמה פרמטרים שונים. אבל אם ב'תיכון 'ישראלי רקנאטי עסקינן, אז זה יותר פשוט. המילה העברית תיכון משמעה אמצעי-מרכזי, ויכול להיות שלשם כוונו בייצור טעמי יין תיכוניים, כי ביינות שהשיקו רקנאטי ושהם קוראים להם סדרה ים תיכונית. הזנים לחלוטין לא משקפים את זה.

הפטיט סירה הוא זן קשה לשתייה, שעיקר תכונותיו בצבעו העז, והוא יותר אוהב להתחבר לבלנדים על מנת להעניק להם צבע.
גם הקריניאן פרא הסוליסט של רקנאטי לא משקף את האמצע, וגם הוא יין מאוד מיוחד, קשה לשתייה יום יומית, ופחות נגיש לאכל.

 

ואם מדובר ביין תיכוני שמתאים לאוכל וניסיון היקב לחבר את הסדרה הזו לאוכל ים תיכוני, אז גם פה יש קצת בעיה. יש הרי כל כך הרבה מטבחים שונים ומגוונים בים התיכון, עם תבלינים שונים, שמני זית, חמאה, בשר בקר ובשר כבש, דגה ופירות ים.
הנה בא לו יקב רקנאטי ומחבר יין לכל אותם מאכלים ממטבחים הכוללים את המטבח הטורקי מהאזור האגאי ועד חופי הים התיכון, המטבח היווני, המטבח האיטלקי ממרכז ודרום איטליה, המטבח הקפריסאי, המטבח המלטזי, המטבח הספרדי מהאזורים הים-תיכוניים: דרום ומזרח, המטבח הפורטוגלי, המטבח הצרפתי מאזורי הים התיכון: פרובנס, קורסיקה, המטבח הלבנוני, וניסיון ישראלי לקרוא לאוכל שלנו אוכל ישראלי – אבל בעצם הוא מושפע מכל המטבחים האחרים. על זה נאמר נו שוין. יורים באוטומט לכל עבר.

לסיכום: היינות של רקנאטי בסדרה זו לא משקפים ים תיכון ישראלי. אם בישראל יש לנו קיץ שנוטפים בו זיעה שמונה חודשים, אז בסדרה ים תיכונית אני מצפה לקבל יינות נגישים יותר מבחינת אלכוהול ועוצמת חבית. אם היינות האלה משקפים חיבור לאוכל ישראלי, אז גם כאן אין ממש חיבור נכון לאוכל שיכול להיחשב לאוכל ישראלי. והכוונה אינה חומוס, שווארמה ופלאפל.
קדירות לא תמצאו באף מסעדה בקיץ הארוך שלנו. ההתעקשות לעשת יינות כבדים ולקרוא להם ים תיכוניים, בעיניי קצת בעייתית. אם היו מדביקים ליינות יסמין של רקנאטי את המונח יין ים תיכוני, זה היה מושלם; כי היינות באמת קלים, נעימים, מצננים ונפלאים עם אוכל ישראלי – לא הרבה יודעים אבל המנה הכי נמכרת במסעדות הישראליות היא פרגית בצורה כזו או אחרת, דגי בריכה שמחופשים לדניסים, וכמובן העוף על צורותיו השונות.

 


פטיט סירה רזרב 2013
14% אלכוהול. 12 חודשים בחביות, חלקן חדשת. הגפנים עבר את גיל שלושים השנים.
צבע אופייני לפטיט סירה – סגול אדום עז כמעט אטום. ריחות של פרי בשל ריבתי עם המון תבלינים. היין גס ושומני בכוס. עוצמת פרי בשל בפה. בטעימה, לאחר כמה שעות היין מתאזן קצת, אולם באפטר טייסט אפשר לחוש מרירות לא אופיינית לזן, שאולי נובעת מגפן מעט חולה.
המחיר 119 ₪. VFM (תמורה למחיר) בסדר לחובבי הפטיט

 


סירה ויונייה רזרב 2013
14.5% אלכוהול. 12 חודשים בחביות, חלקן חדשות.
זה סירה שהוסיפו לה על פי היקב רק 3% ויונייה, שאיכשהו השתלט על העסק וקצת פגע בסירה עם טעמים ארומטיים מדי. החספוס הסירתי נמצא רק בקצוות, ובדרך כלל זה אמור להיות להיפך.
האף פרחוני וארומטי, כאמור, ולא מתאים למה שנטעם בפה.
המחיר 119 ₪. VFM. שווה לטעום רק כדי להבין השתלטות מהי

 

מרסלאן רזרב 2013
14.5% אלכוהול. 12 חודשי חבית.
היין לא מוכן לשתייה. הוא סגור ומסוגר, וגם לאחר כמה שעת עדיין לא הראה סימני התעוררות.
ריחות של פרי אדום דחוס, עשבי תיבול רטובים ותבלינים. בטעימה היין עדיין לא מאוזן בפרי ובחומציות, והחבית עושה שמות בפה.
כאמור לא מוכן לשתייה ושוחרר מוקדם מדי. לחובבי הקנייה העתידית אולי שווה לקנות ולשמור, ולראות מה יוליד יום.
המחיר 149 ₪. VFM מעט יקר ליין עתידי

 

קריניאן פרא רזרב 2013
14.5% אלכוהול, 12 חודשי חבית.
רבים מכתירים את הקריניאן פרא הזה כהתגלות שמימית. אני עוקב אחריו כבר כמה שנים, ומנסה לעמוד על מורכבותו. הסיפור שהוא פרא כי אינו מושקה, לא ממש רלוונטי, כי באזור הגידול שלו מול דיר רפעת בהרי יהודה, לא ממש צריך להשקות גפנים.
רק השבוע הבנתי למה היין הזה שונה בנוף הקריניאני, וזה מרתק בעיניי ואף קשור לכתבה שעלתה בעניין וירוס ליפורול 3. אם יש אלוהים, הוא נמצא בחלקה הזו של רקנאטי קריניאן פרא, בה הווירוס עשה לגפן הזאת רק טוב. בתקווה שיהיה עוד אפשר להפיק קריניאן ממנה בשנים הבאות. זה לא קריניאן גדול, אבל הוא מאוד מיוחד.
המחיר 149 ₪. VFM יקר מדי.

 

 

צילומים אלי פרכטר, שלמה שוהם, בועז לביא, דניאל לילה