יקב רמת הגולן: לבצור ריבה
בשבוע שעבר, קרוב לסוף אוקטובר, הופתעתי לשמוע שיקב רמת הגולן עדיין בוצר ענבי קברנה סוביניון. ניסיתי להבין האם ויקטור שונפלד, היינן הראשי הוותיק של היקב בוצר עכשיו בגלל חוסר בימי עבודה בעקבות החגים, הכשרות וכו'. או שאולי נשכח איזה כרם בטעות וגילו אותו עכשיו. אבל לא. ויקטור אוהב לבצור ענבים בשלים מאוד, כאלה שמגיעים ל- 28 בריקס. ולמי שמנסים לדמיין מה זה 28 בריקס; מדובר בכמעט צימוקים על האשכול.

אני יותר קורא לזה לבצור ריבה. קשה מאוד לעשות יין כשבוצרים בכזה בריקס. זו לא בדיוק הבשלה אמיתית. התסיסות מאוד קשות, היינות מאוד מתוקים, והשיטה היחידה שכן יהיה אפשר לשתות יינות מהסוג הזה, היא לדלל במים.
כששאלתי ייננים האם זו שיטה מקובלת, הייתה שתיקה ואחר כך קצת חיוך שאומר הכל.

חוץ מהאדומים, ברמת הגולן גם בצרו שרדונה באמצע אוקטובר, ושתבינו שבתקופה זו לא בוצרים שום שרדונה בחצי הכדור הצפוני, אלא אם כן אתה רוצה לעשות ריזלינג מבציר מאוחר בגרמניה.
אבל מאידך אי אפשר להתווכח על זה שהיינות הללו של ויקטור נמכרים היטב, ובעיקר לשוק האמריקאי, שאוהב את הסגנון הקליפורני ואת הסגנון המתוק והכבד.
אני מניח ששאר הייננים ביקב והשיווק, לא יכולים או לא רוצים להתווכח עם היינן הראשי, שנמצא ביקב אוטוטו 25 שנים.

ללא ספק, יקב רמת הגולן הנו ברמה טכנולוגית גבוהה מאוד, וביחס לשאר היקבים הוא בליגה משל עצמו. היינות הלבנים והמבעבעים של רמת הגולן מעולים במרבית המקרים, אבל עליהם אחראים דווקא ייננים אחרים, שאולי לא מכורים לאנליזות ולבדיקות וניתוחים של כל דבר משבע זוויות.

ספר המתכונים של היינות של ויקטור שונפלד קבוע, ואין לאף אחד מילה בנושא היינות האדומים מילה בנושא, ואולי בגלל זה היינות האדומים של היקב מואשמים בבשלות יתר.
אבל כמו שאמרתי, השוק אוהב אותם, בעיקר האמריקאי. האסכולה הזו של סוגי יינות אלה תשתנה באיזה שהוא שלב ביקב רמת הגולן.
כולם שם מבינים שציבור חובבי היין בישראל כבר לא תקוע בשנות השמונים והתשעים, כשנתנו לו לשתות מיץ עץ ותרכיזי סוכר. היום רוצים יינות מאוזנים, חומציים יותר, קרים יותר. כל כך הרבה חודשי קיץ יש לנו בשנה, שקשה להתמודד עם יינות בומבסטיים שברוב המקרים ממלאים את המחסנים של היקבים.


תגובה של קורא אנונימי:

צודק 100%. מתוקים ומעיקים היינות האדומים של רמת הגולן. שאפו לך שאמרת ת׳אמת!!


הקורא איתי הגיב:

אין בישראל יקב שבו רמת הטכנולוגיה כל כך מושקעת ומתקדמת. סדרת ירדן נחשבת ובצדק לסדרת יינות מובחרת. ויקטור שונפלד היינן נחשב ליינן מוביל בעל ידע רב. שהוציא ומוציא תחת ידיו מותג אחר מותג של יינות.

יקב הרי גליל: השקה
ובינתיים, יקב הרי גליל – שמרבית הבעלות עליו אף היא בידי יקב רמת הגולן, קיים בשבוע האחרון השקה של היינות החדשים שלו. הייננים – מיכה ועדיה היינן ראשי והיינן בועז מזרחי אדם (בתמונה), הציגו בפנינו מספר יינות חדשים. להלן התרשמותי:

אביבים 2014
בלנד של שרדונה וענבי ויונייה, כאשר שרדונה הנו הדומינננטי ביין הזה.
תוך כדי טעימת היין, אמר היינן מיכה ועדיה כבדרך אגב משפט קצר שתפס את אוזני: "צריך להבין כי השרדונה בארץ על סף הכחדה".
זה משפט רציני, מטלטל ומדאיג מכמה בחינות. שרדונה? הרי אין חובב יין, אין מלצר, אין מישהו שלא מכיר את המילה הזו 'שרדונה'. גם כשלקוח במסעדה, שלא מבין ביין כלום ושואלים אותו איזה יין לבן תרצה, הוא יגיד שרדונה, כי זה כבר מוטבע בהכרה שלנו. שרדונה. היין הלבן האולטימטיבי.
משפט זה של מיכה הוא באמת חזק, כי מדובר בזן שנגוע במחלות רבות בארץ, ויקבים עוקרים אותו ושותלים במקומו זנים אחרים. יכול להיות שבאמת תוך מספר שנים נוכל לשתות בארץ רק שרדונה מיובא.
בכל מקרה, אביבים 2014 מעלה ישר חיוך על הפנים כשמריחים אותו ולוגמים ממנו. מדובר ביין עם ריחות מצוינים של תבלינים, הרבה מרווה וירקרקות נעימה. בפה יש יופי של איזון בין חמיצות השרדונה והטרופיות הקלילה של תוספת הויונייה. יין שפותח את התיאבון ומתאים מצוין לאוכל.
יופי של אביבים גם בחורף. 77 ₪ – VFM (תמורה למחיר) לחלוטין.

 

ויונייה 2014
היין שהה מספר חודשים קצר בחבית, ואכן עקצוץ המרירות שיש באפטר טייסט, מורגש בגלל זה. באף ובפה מככבים האפרסק הלבן והליצ'י, ובפה יש תחושה של טעם ענן אבקת סוכר.
לחובבי הויונייה שמעדיפים יין קליל ונעים ללא עומס פרי טרופי – זה היין.
55 ₪ – VFM יאפ.

גרנאש 2013
ריחות פרחים ודובדבן. גם בפה הדובדבן מאוד מורגש, אולם היין מאוד חומצי, וחסר פרי וגוף על מנת לאזן את החומציות. לדעתי, על מנת ליהנות ממנו צריך להגיש אותו מקורר היטב היטב.
70 ₪ – VFM כן -אם מתייחסים אליו כאל רוזה או יין לבן.

פינו נואר 2014
ריחות עדינים של מוקה, מעט עישון. בפה טאנינים רכים ופרי עדין חמאתי. יין עם בעל נפש עדינה.
70 ₪ – VFM כן. פינו נואר בסגנון ייחודי. 



צילום רן בירון, שגיא קופר