לין גולד מיקב עמק האלה – בדרך לזהב

לעתים קרובות אני מתייחס ליין כאל "אמנות אורגנית מתכלה". יינן טוב צריך להיות אגרונום וביוכימאי כדי לוודא שדבר אינו משתבש ביין, תחילה עם הענבים בכרם ולאחר מכן עם המיץ התוסס והופך ליין ביקב. כמו כן, יינן צריך להיות אמן כדי להפעיל את חושי האסתטיקה שלו, ואת אומנותו כדי להפיק משהו מיוחד מהענבים שיש לרשותו, באותה דרך בה פסל יכול ליצור יצירת אמנות מגוש של סלע.

אני מציין זאת מפני שיקבים יכולים להחליף ייננים מעת לעת, ובעיקר יקבים שאינם בבעלות משפחתית. ככל שהיינות היו מסורתית טובים יותר, כך ההבדלים יכולים להיות מורגשים יותר.

כזה היה המקרה בשנת 2008 כאשר גיל שצברג הפך ליינן הראשי ביקב רקנאטי, והחליף את היינן המייסד לואיס פסקו.
לואיס עשה יינות שרבים רואים כיינות "עולם חדש" חצופים, והיינות של גיל, אליו הצטרף היינן עידו לוינסון, התבררו במהרה כיינות "עולם ישן" מורכבים יותר. אפשר להתווכח אם היינות השתפרו או לא, כי הם זכו בפרסים גם לפני השינוי וגם אחריו, אבל אי אפשר להתווכח על כך שהסגנון השתנה.

אבל זה לא סיפור על יקב רקנאטי, למרות שאני נהנה לכתוב עליהם, וכוונתי לדבר על השינויים האחרונים ביקב עמק האלה הקטן יותר ועם זאת בעל המוניטין.
יקב עמק האלה יכול להיחשב כאחד היקבים המצליחים ביותר בישראל. היינות שלהם מכובדים, ונראה שהם מיומנים במכירת הבקבוקים שלהם בארץ ובחו"ל.
למעשה, יש להם אחד משעורי יצוא יין הגבוהים ביותר – כ- 40% מהיין שלהם מיוצא מישראל, בערך כפול מהממוצע הארצי ופחות אופייני ליקב שמייצר כ- 200,000 בקבוקי יין בשנה, ומייצא יחסית יותר מיקבים גדולים שמייצרים מיליוני בקבוקים.

בשנה שעברה, החליף היקב ייננים. היינן שנולד בישראל והוכשר בצרפת, דורון רב הון, עזב את היקב כדי לקדם את פרויקט יקב הבוטיק שלו, ואני מצפה לטעימת היינות שלו כאשר הוא יחליט שאלה מוכנים. הוא לא עזב לפני שמסר את המושכות לידיה של הייננית לין גולד, ילידת רוסיה שהוכשרה באוסטרליה.

למרות שזו הפעם הראשונה שהיא אחראית על יקב, לין גולד מגיעה אל יקב עמק האלה עם יותר ניסיון מכפי שיש לייננים רבים אחרים בישראל, שהגיעו על מנת לעשות דברים גדולים ביקבים אחרים.
היא עברה שלושה בצירים באוסטרליה, שבה יש יותר אקלים משותף עם כרמים ישראליים מאשר במרבית אזורי יין הצרפתיים. בישראל היא עבדה ביקב תבור וביקב הבוטיק שאטו גולן.

עכשיו לין גולד נחתה ביקב עמק האלה, והיא תהיה ייננית ברת מזל שמקבלת את ההזדמנות ליהנות מהפוטנציאל של שלושה אזורי היין הטובים ביותר בישראל.
ימים יגידו עד כמה הניסיון של לין וכשרונה המולד יתורגמו ליינות אותם היא מייצרת בעמק האלה, אך למרות שהיקב עשוי להיראות גדול מדי כדי להיחשב יקב בוטיק, הם מייצרים מה שרבים רואים כיינות "בוטיק" – לפעמים רק כמה אלפים בודדים של בקבוקים מכל יין, במקום עשרות אלפים או מאה אלף מכל תווית אצל 12 היצרנים המובילים בישראל, המהווים 94% מהייצור במדינה.

זו תחילת תקופתה של לין גולד ביקב, עם רק בציר אחד ברקורד שלה. עדיין איננו יודעים יותר מדי מה יש ליקב עמק האלה להציע מידיה של לין גולד, אך הטעם הראשון זמין בסוביניון בלאן 2011 של היקב, היין הראשון שלה שהשתחרר לשוק.
טעמתי אותו לאחרונה, והיין היה שונה במובהק מזה של הבציר הקודם שנעשה על ידי דורון רב הון.
סוביניון בלאן 2010 של דורון היה הרבה יותר קל ועשוי בסגנון "עולם ישן" של בורדו, בעוד בסוביניון בלאן של לין יש יותר פרי בחזית, והוא מזכיר יינות "עולם חדש" מצ'ילה, ניו זילנד או קליפורניה. אני מצפה לראות איך היינות האדומים של היקב ישתנו לאורך זמן.

כאשר שאלתי אותה האם היא ניגשת ליין בצורה שונה מדורון, לין גולד הגיבה שהיא לא עושה משהו שונה במודע. היא אמרה שהיא מכבדת את אופן ייצור היין של דורון רב הון, ולא מתכננת לבצע שינויים רדיקליים, למרות שהבעלים נתנו לה יד חופשית בהרבה החלטות. עדיין כשני אנשים שונים, הם צפויים לעשות יינות שונים.

שרדונה 2011 ורוזה 2011 של לין צפויים להיות שני היינות הבאים שלה שייצאו לשוק, אבל יעברו שנה או שנתיים עד שהיינות האדומים שהיא יצרה מבציר עד בקבוק, יהיו זמינים.
בינתיים יש לה חביות של יין שדורון עשה, והיא זו שתחליט כיצד ליצור את הבלנד של היינות הסופיים של אותו זן, וכתמיכה ליינות זן יחיד אחרים ובלנד Ever Red של היקב.

חלק מהצלחתו של יקב עמק האלה, ניתן לשייך לבחירה של זנים מעניינים מהכרמים מעוררי הקנאה שלהם. הם כבר מובילים בייצור פינו נואר וקברנה פרנק טובים להשלמת יינות קברנה סוביניון וסירה שלהם, ויש לציין כי הם אחד מהיקבים הבולטים ביותר שמציע מרלו כיין דגל, ולא סירה, קברנה סוביניון, או בלנד "בורדו" אדום.

עם כרמי מלבק שיגיעו לניבה בקרוב וייננית חדשה, חובבי יקב עמק האלה יכולים לגלות אופטימיות, ואני משתוקק לראות האם היינות החדשים של היקב יהיו טובים יותר או פחות. סביר להניח שהם יהיו טובים באותה מידה, אבל שונים במובהק.

מחירי היינות החדשים של יקב עמק האלה:
סוביניון בלאן 2011 – 74 ₪ 
מרלו 2007 – 99 ₪ 
קברנה פרנק 2009 – 118 ₪