יקב רקנאטי מציג פילוסופיה בבקבוק

אחת הדוגמאות הטובות ביותר בישראל לאמונתי בכך שיין יכול להיקרא "פילוסופיה בבקבוק", מגיעה מיקב רקנאטי.
גיל שצברג חניך UC Davis תפס את תפקיד היינן הראשי של היקב בשנת 2008, ומאז הוא ושותפו לצוות, עידו לוינסון (שהוכשר באוניברסיטת מילאנו ועבד גם בצרפת ובאוסטרליה), הפכו את אחד היקבים הגדולים בישראל מכזה הידוע בעיקר ביינות פרימיום בסגנון עולם חדש – אוסטרליה, צ'ילי, ארה"ב, תחת היינן המייסד לואיס פסקו שגם הוא הוכשר ב- UC Davis; ליקב חדשני המייצר יינות המזכירים יותר את העולם הישן – צרפת ואיטליה.

מהכרם עד לחדר המרתף, גיל ועידו, עם התוספת האחרונה לצוות הייננים שלהם – קובי ארביב, שינו את יינותיהם והובילו את לקוחותיהם ליהנות מיינות שירדו משמעותית באלכוהול, כדי לספק יינות שגיל אמר לי עליהם כי "אלה יינות שאתה פשוט לא רוצה להסתפק בכוס אחת מהם אלא יכול לשתות אותם לאורך כל הארוחה ובמהלך ערב".

תאריכי בציר מוקדמים יותר הם מפתח אשר תורם ליותר חומציות בתמורה לרמות סוכר נמוכות יותר (ולכן פחות אלכוהול לאחר תסיסה). זה הוסיף חומציות טבעית שגם מסייעת ליינות להסתמך פחות על טאנינים עבור מורכבות ופוטנציאל התיישנות, ומספק יינות שהנם חלומו של סומלייה לשידוך עם תפריטים במסעדות.

הוזמנתי לטעום את שלושת היינות החדשים של רקנאטי באחת מסעדות סטייקים הטובות ביותר בישראל, "מקום של בשר" בשכונת נווה צדק בתל אביב, וקיבלתי הזדמנות ליהנות מהיינות שלהם בתנאים הטובים ביותר לטעימת יינות בסגנון עולם ישן המוגשים עם אוכל תואם.

לעומת יינות עולם חדש הנחשבים יותר כיינות המיועדים לשתייה בפני עצמם, יינות העולם הישנים נחשבים לעתים קרובות כמחצית ממשוואת האוכל בצרפת, איטליה וספרד, לדוגמא.
כדי ליהנות מכמה סגנונות וחיתוכים של מנות בשר המוכנות באופן הטוב ביותר בישראל, הוגשו לנו קרפצ'יו בקר עסיסי, טי-בון סטייקים ומנות בשר אחרות. זו הייתה דרך מצוינת להתענג על יינות שנועדו להשתדך לאותם מטעמים.

לא פעם חשבתי שלא הוגן לתחר יינות אירופאים נגד יינות עולם חדש בתחרויות יין. זאת מפני שאם אינם מוגשים עם אוכל, כפי שיין אמור להישתות באירופה, יינות עולם חדש תמיד יזכו לעדיפות כמבריקים כשהם מוטעמים בפני עצמם.

בשעת אחר צהרים מאוחרת של חורף תל אביבי חמים עם טמפרטורה של כ- 23 מעלות, קידמו את פנינו קודם כול עם כוס מרעננת של רקנאטי שרדונה 2011 – המחיר 55 ₪, 88 נקודות.
שרדונה זה שהוטעם בפני עצמו (עם מנה נלווית כגון סביצ'ה או עוף אולי היה מקבל ניקוד גבוה יותר), נותן ערך רב למחיר, כשהוא מתחרה בטעם ובמורכבות של יינות שרדונה אחרים בישראל העולים 20-40 ₪ יותר.
כשליש משרדונה זה שהה במשך כשישה חודשים בחביות עץ אלון מבורגונדי, על השמרים שתורמים למרקם וגוף מלאים ועם זאת רכים וחלקים של יין זה.

ב- 2011 לא ייצרו ביקב רקנאטי שרדונה רזרב, מאחר שהענבים הללו הלכו לבלנד הלבן העילי שלהם – רקנאטי ספיישל רזרב לבן 2011. עדיין אני חושב ששרדונה 2011 הוא אפשרות נחמדה ופחות יקרה לצרכנים או לתפריטי יין במסעדות, עד ששרדונה רזרב 2012 והשרדונה הרגיל משנה זאת יהיו מוכנים לשחרור.

בטעימה שלי, ומאחר שטעמנו רק שלושה יינות, חזרתי ליין הזה כמה פעמים, חשתי בו נימות קלאסיות של אגס ופאי הדרים, עם חמאתיות המעידה על זמן השהייה בעץ אלון. רמזים עדינים של פירות טרופיים כגון בננה ואננס, פינו מקום לעקבות של קרם ברולה. היין לא הראה חומציות פריכה בסיומת (אולי זה הוגש קר מדי?) אבל הייתה לו סיומת ארוכה טעימה שדמתה יותר ליין אדום חזק יותר מאשר ליין לבן; מה שגורם לי להאמין שהוא יתאים היטב לעופות צלויים, דגים בגריל, או מאכלים שונים עם רוטבי שמנת כגון אלפרדו או אפילו עם פסטו.

כוכבי ערב זה שני יינות רזרב אדומים: רקנאטי מרלו רזרב כרם מנרה 2010 – 110 ₪, 94 נקודות, ורקנאטי קברנה סוביניון רזרב כרם לבנון 2010 – 110 ₪, 92 נקודות.
שני יינות אלה עושים את הופעתם הראשונה כיינות כרם יחיד, והנם באותה רמה כמו הבלנד סירה-ויונייה בסגנון עמק הרון, קריניאן גפנים בוגרות והפטיט סירה-זינפנדל הנערץ של היקב. במחיר גבוה בשקל אחד בלבד לעומת בצירים קודמים, אני חושב שהקונים ירגישו שהם מקבלים הרבה יותר ערך.

מרלו רזרב כרם מנרה 2010 יכול לשמש כאמת מידה, ויקבים אחרים עשויים למצוא אותו ראוי לחיקוי – בהחלט מחמאה ליקב רקנאטי.
צבע אדום עמוק, פירות אדומים מרוכזים כגון שזיף ודובדבן חמוץ באף, פוגשים את הרמזים העדינים של אוכמניות שבבסיס, עוגת פירות מתובלת, ורמזים של עקבות זניים ו/או שוקולד כהה בהשפעת החבית. זהו יין פירותי אבל אלגנטי עם רק 14% אלכוהול, מפגש יפה של מפגש סגנונות עולם ישן ועולם חדש. 

נהניתי גם מהקברנה רזרב, ומצאתי אותו מורכב וראוי לשבחים כמו המרלו, אך דורש יותר זמן חדרור בדקנטר. לאחר 10 – 15 דקות בכוס הוא מתחיל להראות את הפוטנציאל האמיתי שלו. אם וכאשר אקבל הזדמנות להתענג עליו במשך ערב, סביר להניח שאבחן מחדש את הציון שלי ליין זה, במידה וייפתח כפי שאני מצפה כי יקרה.
הקברנה סוביניון רזרב של רקנאטי הנו יין דחוס וכהה יותר, עם טעמי פירות שחורים כבדים של פטל שחור, דומדמניות, גרפיט, וטאנינים חלקים אבל נוכחים. שזיפים שחורים ופטל כאילו חבויים עמוק מתחת כשהיין נפתח.

במקרים רבים אין לסועדים במסעדה המזמינים יין אדום, מספיק זמן לחכות כדי שהיין ייפתח לפני שילגמו אותו. מסיבה זו אני חושב שבשלב הזה, מבין שני היינות המרלו הוא בחירה טובה יותר לתפריטי יין במסעדות.

פעם נוספת תגמל צוות הייננים של רקנאטי את העניין שלי בעשייה שלהם, עם יינות יוצאי דופן אשר מוכיחים מדוע יותר ויותר מיינותיהם זכו בפרסים בינלאומיים ולכתבות בפרסומי יין מהמכובדים ביותר בחו"ל.