אם יקב רמת הגולן נתפס בעיני כולנו כיקב מהפכני שסיפק יין איכותי ללא פשרות לפני שלושים שנה, אז משפחת שקד ורשת דרך היין שבבעלותה, היו המהפכנים בכל נושא קמעונאות היין בישראל.
רשת דרך היין אחראית בין היתר על מהפכת היין בישראל לפני כמה עשורים. הם הראשונים שהתייחסו ליין מהבחינה השיווקית כפי שמתבקש. המטרה הייתה לא רק למכור יין, אלא הייתה ועודנה לתת לאנשים כלים ללמוד על יין, לטעום יינות מכל העולם, ולחוות בפעם הראשונה יינות בסגנונות שונים.

היינות שיובאו דרך שקד, אפשרו גם להשוות בין היבשות. נכון, "החתול השחור" אכן היה יין שהיום שקד לא הייתה מייבאת, אבל בזמנו זו הייתה מהפכה של ממש, שהביאה את עולם היין לציבור הישראלי.

נכון להיום, חנויות דרך היין הן היחידות שמחזיקות במסורת עיקשת שיין הנו מוצר שצריך להנגיש אותו הן מבחינת המחיר והן מבחינת האיכות לכלל חובבי היין בישראל. אפשר למצוא על המדפים שלהם את רוב היינות הישראלים, גם הבוטיקים הכי הזויים, ואפשר למצוא אצלם את היינות הכי נחשבים והכי מרתקים מהעולם הגדול; גם יינות לאספנים באלפי שקלים, כפי שמתבקש מאנשי מהפכה שראו וטעמו כמעט הכל, אבל מקפידים כל הזמן להיות עם אצבע על הדופק. אנשים אשר מחויבים כל הזמן להיות ראשונים בכל מה שקורה בעולם היין, ומבחינתם האצילות מחייבת. בדיוק כפי שיקב רמת הגולן היה הראשון שהבין את הפוטנציאל הגלום באדמה, בפרי וביכולת הייננים לעשות יין טוב בארץ המטורפת שלנו.

זו הפעם השישית שדרך היין אירחו את יקב רמת הגולן להשוואה של יינות היקב עם יינות צרפתיים תואמים שיש בהם מן המשותף; לדוגמה: שמפניה NV רוזה של דרפייה וירדן ברוט רוזה 2008, או למשל Gevrey Chambertin 2011 לעומת הפינו נואר 2009 מסדרת ירדן.

הטעימה הייתה מרתקת, אבל לא בטוח שההשוואות נכונות ורצויות. לדעתי, ההשוואה עם יינות צרפתיים קלאסיים שמקובעים בעשייה של עולם ישן מסורתי, לא מתאימה לגמרי עם היינן הראשי של היקב ויקטור שונפלד.
יכול להיות שמבחינת רומנטיקה וחשיבה שיווקית, קל יותר למכור את המוצרים באופן הקלאסי, אבל יקב רמת הגולן אינו יקב שעושה יין בסגנון הצרפתי הקלאסי. האסכולה היא קליפורניה ואוסטרליה. מזג האוויר מחייב תיקוני חומצה, העשייה חייבת להיות סטרילית כשמייצרים כמויות אדירות של יין, היין חייב להיות מותאם לחך הישראלי, ועל כך ארחיב בהמשך.

ויקטור שונפלד הוא היינן הכי מהפכן בישראל, ועל כתפיו הוא סוחב משנת 1992 את תעשיית היין הישראלית בשקט ובצניעות. אין ספור מנכ"לים, אין ספור יועצים כאלו ואחרים עוברים ומתחלפים בין היקבים הגדולים, והוא נשאר ודואג לשמור על הקיים, תוך כדי התחדשות מתמדת ויכולת להחזיק ביקב עוד מספר ייננים מוכשרים עם ראש פתוח, והכי חשוב שניתנת להם האפשרות להתבטא ביקב.
הדור הצעיר הזה של ייננים שנמצאים סביב ויקטור, הם בעלי ידע ומידע רבים מאוד עם התלהבות מטורפת. הם רוצים כל הזמן לנצל את חומרי הגלם המשובחים יחד עם הטכנולוגיה החדשנית, הם יודעים שאירופה הקלאסית לא כל כך מתאימה לטרואר ולמזג האוויר הישראלי, ולכן לא צריך לחקות יינות משם ולהיאבק סתם.

כאשר היינן הראשי הקברניט הזה מאפשר את סיעור המוחות ביקב שלו, אז ללא ספק מבינים כי המהפכה שהתחילה לפני שלושים שנים עדיין בעיצומה. זה ההבדל המשמעותי בין יקב רמת הגולן לבין יקב כרמל למשל, שלא משכיל להבין זאת (ההשוואה הכרחית הן מבחינת הגודל והן מבחינת שנות העשייה).

יקב רמת הגולן הביא לטעימה את יינותיו, ודרך היין/שקד שמו מול היינות הללו יינות צרפתיים שהם מייבאים.
אתחיל בכך שכל היינות של רמת הגולן בנויים בשנים האחרונות לחובב היין הישראלי. גם ויקטור מבין בסופו של דבר, שיין צריך למכור על מנת להתקיים, ולכן יינות היקב יהיו תמיד יותר נוחים ונגישים לחך הישראלי. יש תיקונים, יש מתיקות מדומה אופיינית שהישראלי אוהב, יש רכות ביין, ויש צורך שהיין יהיה מלטף ו-lovely או charming, לעומת הקלאסיקה הצרפתית, שתמיד קצת ברט ביין הפך אותו למיוחד או שמרים שהורגשו יתר על המידה בשמפניות, שאף אחד לא עשה מזה עניין – להפך.

באופן אישי אני רוצה לטעום את היינות של רמת הגולן דווקא עם יינות אוסטרלים משובחים או קליפורנים, שמרתקים בשנים האחרונות והופכים להיות מאוד איכותיים, ואת היינות היותר "מלוכלכים" המזוהים עם הקלאסיקה הצרפתית, להשאיר לכל מיני יקבי בוטיק.

בטעימה:
שמפניה NV רוזה של דרפייה וירדן ברוט רוזה 2008
שני מבעבעים שהם לא פסגת היצירה – לא הצרפתית ולא הישראלית. ירדן בלאן דה בלאן לוקח את שניהם בעיניים עצומות. בשני היינות המתיקות משתלטת והחמיצות גבוהה מאוד, מה שבמבעבע הישראלי גמר לחלוטין את הטעמים ואת ריחות השמרים הכל כך מתבקשים ביין מסוג זה.
מחיר היין הישראלי 135 ₪, מחיר היין הצרפתי 250 ₪

ירדן סוביניון בלאן 2013 ופומה בלאן 2012 של Henri Bourgeois
הסוביניון בלאן ירדן הוא יין מענג, רך וקריספי, עם עוצמת פרי וריח מצוינת. צריך להגיש אותו קר מאוד על מנת להימנע מטיפת מתיקות יתר שיש בו. במקבילה הצרפתית מדובר ביין גדול ופשוט מושלם.
מחיר הישראלי 55 ₪, מחיר הצרפתי 110 ₪

 

שרדונה אודם 2012 וו Saint-Aubin 1er Cru Sentier Du Clou 2009 מבורגון
בטעימה הבורגון היה עמוס בריחות אפרסקים לבנים. העץ היה מאוד מינורי כי רק 20% מהיין שהה בו. הישראלי שפע ניחוחות אגס ויותר טרופי, וכמובן שהעץ הורגש בו מאוד כיאה לשרדונה שהישראלי מעדיף.
מחיר היין הישראלי 90-80 ₪, מחיר היין הצרפתי 90-80 ₪

ירדן פינו נואר 2009 ו- Dujac Fils et Pere Gevrey Chambertin bourgone 2011
ההתעקשות הזו על הפינו נואר הישראלי פשוט מגוחכת, אף על פי ש- 2009 הייתה השנה הכי טובה לפינו נואר הישראלי עד כה.
הצרפתי הנו פינו משובח עם המון תיבול, פירות בשלים – בעיקר דובדבנים ופטל, הרבה גוונים של ריחות אדמה ופרי עוצמתי, שיחד עם המינרליות הטובה ממלאים את הפה בחוויה מדהימה.
מחיר היין הישראלי 100 ₪, מחיר היין הצרפתי 330 ₪

ירדן קברנה סוביניון כרם אל רום 2008 (מגנום) ו- Chateau Senejac, Cru Bourgeois Haut Medoc 2010 (מגנום)
ירדן קברנה סוביניון כרם אל רום 2008 (מגנום) הנו יין לאספנים, שלא נמצא על המדפים. היין בשל מאוד עם רמת מתיקות גבוהה, והטאנינים החזקים שבו לא מאזנים את המתיקות,
דווקא באף היין נשאר צעיר וירקרק מאוד, ועושה רושם כי הוא לא התבגר מ- 2008 ועד עכשיו בבקבוק. הבקבוק הזה מוכיח לדעתי את רצון היינן להתחבב על הקהל הישראלי, ולהעניק לו פרי בשל ועוצמתי שהמתיקות שולטת בו, ולא מאפשרת לשום דבר אחר לבוא לידי ביטוי מלבד מתיקות.
במקבילה הצרפתית מבורגון, עם שליטה של קברנה סוביניון בבלנד,
מדובר ביצירה טובה ומשובחת. יין מאוזן עם שפע של פירות יער, ובקצוות ריחות של ארז ותבלינים. הטאנינים מפתיעים, והם מאוד עדינים. יין שמעורר תאבון, המיועד לחברי מועדון דרך היין ולכן לא מופיע מחיר עליו (ולכל המתעצבנים למיניהם על כך שלפעמים אני לא מפרסם מחיר, אתם מוזמנים לחייג 1-599-505-909 ולבדוק).

 

מרלו כרם קלע 2011 ו- Chateau Burgneuf Pomerol Bordeaux 2011
מרלו כרם קלע 2011 ייצא למדפים בתחילת ספטמבר. יינות 2011 של רוב היקבים כבר יצאו לשוק לפני שנה ואפילו שנתיים, ועל זה מחמאה גדולה ליקב שמתחשב בקהל שלו. עדיין מדובר ביין צעיר, שצריך עוד כמה שנים כדי להיות במיטבו.
המרלו הצפוני הזה מצטיין הפעם בפרי טוב, עם המון עשבי תיבול ופלפל ירוק שקצת שולט, אבל אני מניח שהוא יעלם בעוד שנה שנתיים. זה מרלו שצריך לקנות עכשיו ולהשכיב.
מול היין הזה הוצב הפומרול הצרפתי שמבוסס תמיד על המרלו ותוספת של 10% קברנה פרנק. היין הזכיר את המרלו הישראלי דווקא בגלל הירקרקות שבו. המרלו שהיה עמוס פרי, והקברנה פרנק די השתלט עליו. גם פה השנים ירגיעו את היין, וייתנו לפרי המשובח לבוא לידי ביטוי. יין שגם אותו חייבים להשכיב לכמה שנים.
מחיר היין הישראלי 142 ₪, מחיר הצרפתי 320 ₪

לסיכום: למשפחת שקד וחנויות דרך היין – שאפו.
כ- 6 מיליון בקבוקים בשנה ו- 30 שנות ניסיון מעניקות ללא ספק ליקב רמת הגולן את תואר היקב המהפכני והטוב ביותר בארץ.
זה יקב שאת יינותיו אני פוגש במקומות הכי הזויים שביקרתי בהם: החל משגרירויות ישראל בעולם, ועד למסעדות בזאקופנה בפולין שתקועות על הרים מושלגים. רק על זה מגיע להם השאפו הכי גדול, כי חוץ מהיותם יקב טוב עם מסורת, הם ללא ספק השגריר הכי טוב שלנו בעולם.
משתלה פרטית עם חומר ריבוי נקי ומשובח – יש להם, יקב חדשני, יינן משובח, ייננים צעירים ונמרצים, על השיווק ארנון הראל בארץ, יעל גיא בעולם, ראובן רובין ורועי יניב (ג'וניור) על ההדרכות. ומעל כולם ענת לוי המנכ"לית עם מחשבות וכוונות ורדרדות, ושרק לא תפריע, כמו שאומרים לפוליטיקאים.