בימינו, כאשר יינות ישראלים ממשיכים לזכות בפרסים בינלאומיים ובהכרה, יקבים ישראלים מצאו דרכים חדשות להדגיש ולשווק איכות על פני כמות. למרות שהיקבים הגדולים נקטו בצעדים דומים כדי לשפר את יינותים שנה אחרי שנה, הרי לעתים קרובות הדרך בה הם מביאים יינות אלה לשוק שונה.
לדוגמא, יקבי כרמל, רמת הגולן ותשבי מציעים יינות כרם יחיד המדגישים כי יינות אלה מגיעים ממיטב הכרמים שלהם, מתוך עשרות אם לא מאות חלקות בהן הם בוצרים. ליקב תבור יש יינות מסוגי קרקע שונים. ליקבי ברקן יש את סדרת אלטיטיוד אשר מציעה שלושה יינות קברנה סוביניון משלושה כרמים בגבהים שונים.

אחת הדרכים החדשות והייחודיות להפגנת יינות של איכות לעומת כמות, היא סדרת יוגב של יקבי בנימינה.
יוגב, מילה נרדפת ל'חקלאי', היא ניסיון להצמיד למגדלים של בנימינה את היינות הספציפיים להם הם ראויים.

אחת הדרכים בהן נקטו רוב היקבים המסחריים לשיפור איכות במהלך עשר השנים האחרונות, הייתה להפסיק לשלם לכל המגדלים לפי כמות הענבים אותם הם בוצרים בטונות; לשלם להם על בסיס טיפוח החלקות שלהם על פי אמות מידה של היקב, ולעתים קרובות ללא קשר לכמות הפרי.
כוונת הורדת התפוקה היא לרכז בגפנים טעמים, ניחוחות וטאנינים לתוך פחות ענבים איכותיים יותר. בשיטה הישנה של תשלום על פי אמות מידה של טון ענבים, זה היה פוגע במגדלים המייצרים ענבים טובים יותר אך בכמות קטנה יותר. נוהל זה עדיין תקף בסדרות הנמוכות ביותר של יינות יקבים רבים, אך כמעט ננטש לגבי יינות האמצע שלהם ומעלה.

כדי להדגיש עד כמה חשובות שיטות כורמות לייצור יין טוב, יש אמרה הקובעת: "אתה יכול לעשות יין טוב מענבים טובים, אבל אי אפשר לעשות יין טוב מענבים רעים". הנקודה היא שכמו אצל שף, המוצר הסופי של היינן נקבע בדרך כלל על ידי חומרי הבסיס.

למעשה, אחד משני הייננים של יקבי בנימינה, אסף פז, היה שף קונדיטור לפני אסף פז, יקבי בנימינהשהתפתח לאחד הייננים היותר מוכרים ומכובדים בישראל.
אחד התפקידים העיקריים של אסף ביקב בנימינה, הוא לפקח על נוהלי כורמות ולהבטיח כי המגדלים עוקבים בקפדנות אחרי השיטות שנקבעו, כדי לספק את הענבים שהיקב רוצה במטרה לעשות יינות טובים יותר.
לאורך כל עונות הגידול והבציר, ניתן למצוא את אסף לעתים קרובות, פשוטו כמשמעו עובד בשטח ולא ביקב.

רבים מן הייננים הטובים ביותר שפגשתי לאורך השנים, רואים עצמם כמעין מיילדות של ענבים טובים. משימתם של ייננים אלה היא לספק את הענבים לייצור היין הטוב ביותר האפשרי, המציג את מה שהכרמים נותנים עם כמה שפחות מניפולציה ביקב. ייננים אלה טוענים לעתים קרובות בצניעות, כי "בין 80% עד 95% של מה שעושה יין לטוב או טוב מאוד, קורה בכרם".

נכון לעכשיו יש שבעה יינות המבוקבקים ע"י יקבי בנימינה תחת התווית 'יוגב': ארבעה אדומים, שני לבנים וגם רוזה.
האדומים מבוססים כולם על ענבי קברנה סוביניון. יש קברנה סוביניון זני אחד – היין הזני היחיד בסדרה. שני אדומים אחרים הם בלנד 50/50 של קברנה סוביניון ושיראז (מה שאני מכנה "בלנד אוסטרלי או עולם חדש"), וקברנה-מרלו ("עולם ישן או בלנד בורדולזי"). האדום האחרון הוא בלנד 80/20 של קברנה סוביניון ופטי וורדו, שני שותפים פופולריים ביינות אדומים ישראליים המבוססים על בלנדים מסורתיים של בורדו.
הרוזה הוא בלנד מלבק-קריניאן. זהו רוזה יבש, בדומה ליינות רוזה איכותיים.
האדומים התיישנו כולם בחביות עץ אלון ישנות כדי שהפירות של היוגבים יהיו הכוכבים של יינות אלה.

שני הלבנים הם בלנד יבש 70/30 של סוביניון בלאן ושרדונה ללא חבית, והבלנד החצי יבש, או כפי שהוא נקרא כאן "ארומטי", ביחס של 45/40/15 ענבי פרנץ' קולומברד, גוורצטרמינר ומוסקט אלכסנדרוני – בהתאמה.

מאחר שסדרת יוגב היא היחידה מסוגה של יקב ישראלי גדול המציין את שמות הכורמים מגדלי הענבים על הגב של כל בקבוק, הרי לאלה יש תגמול נוסף של גאווה המניע אותם לספק את הענבים הטובים ביותר עבור יקבי בנימינה.
יקבי בנימינה גם צריכים להתגאות בהבאת יינות סדרת יוגב אלה לשוק כזמינים מבחינה כספית, ועם זאת איכותיים.