תערוכת  ProWine China שנחאי 2015, די גרמה לי להבין שאין הרבה סיכויל ישראל לכבוש את השוק הענק הזה, ובכתבה הראשונה  ניסיתי להסביר מדוע, אבל בכל זאת ניסיתי לראות איך כן יין ישראלי יכול לעניין את הסינים, מיליארד וחצי סינים, האמת.

במסיבת עיתונאים שדיברה על תיירות יוצאת מסין, צוינו מדינות שמעניינות את התייר הסיני, והשינוי הגדול שקורם עור וגידים בשנים האחרונות בסין.
התייר הסיני מתחלק לשלוש קבוצות. האחד הוא איש העסקים שמגיע לתקופה קצרה, שוהה במלונות יקרים, ובעצם הנסיעה שלו ממומנת על ידי החברה.
תייר כזה מוציא מכיסו כ- 500 דולר לקניית מתנות למשפחה ולחברים כשהוא חוזר לסין.
הסוג השני הם אלה שמגיעים בקבוצה מאורגנת. הטיול שלהם שולם מראש, והכל בעצם מאורגן. הם מוציאים מכיסם כ- 700 דולר לקניית מתנות למשפחה ולחברים כשהם חוזרים לסין.
התייר בקבוצה השלישית מגיע באופן עצמאי, ללא קבוצה מאורגנת. הוא דואג למצוא מלונות יותר זולים, עושה סקר שוק איפה כדאי לאכול ובאיזה מחיר, ואף קובע לעצמו את הטיולים ברחבי הארץ שאליה הוא מגיע.
קבוצה זו הולכת ומתפתחת, ומהווה כבר עתה כ- 20 אחוזים מהתיירים. אלו תיירים יותר הרפתנים ומחפשים דברים ספציפים: אוכל, ים, מסיבות, טיפוס הרים, גלישה בשלג וכדומה.

ההערכה של משרד התיירות הסיני, היא שב- 2016 יגיעו לישראל כ- 100,000 תיירים משלושת הקבוצות שמניתי. מדובר בכמות משמעותית, ואם תיירים אלה יאהבו את ישראל וימצאו בה עניין, הם יספרו זאת לעוד חצי מיליון איש כשהם יחזרו הביתה. הפוטנציאל אדיר.
המתנות המועדפות על הסינים כיום כשהם חוזרים מישראל, הם קודם כל מוצרי ים המלח, יין ישראלי מעוצב וממוצב יקר, ותכשיטים.

הסינים אוהבים לטייל בעיקר במקומות שהם יכולים לספר עליהם לחברים שלהם ולהרשים אותם שהם היו במקומות קצת מסוכנים. הם מאוד אוהבים להצטלם בגבול ברמת הגולן, ולהשוויץ אחר כך שהם ביקרו באזורי קרבות. תראו אותם מצטלמים ליד טנקים בצפון, וכשהם נתקלים בלובש מדים, הסלפי חוגג. העיקר זה להרשים את חבריהם.

השאלה היא איך להביא את הסינים הללו לסיור ביקב ולגרום לו לקנות יין ישראלי, כאשר הדגש הוא לדעת שהסיני לא קונה את היין בגלל הנוזל שיש בו, אלא בגלל הבקבוק והתווית, והסיפור שיש ליין.
יקב אלכסנדר עושה חיל בדיוטי פרי בנתב"ג, והבקבוקים שלו נמכרים כמו לחמניות חמות לסינים שאוהבים את העיצוב המרשים.
הסינים ברובם הגדול לא מדברים או קוראים אנגלית. יקב שירצה לארח ולקבל אצלו קבוצות סיניות, חייב להיערך בהתאם. כרטיסי ביקור בסינית. עלון שמספר את סיפור היין בסינית, אולי לתלות משהו על הבקבוק בסינית, וכל מיני גאדג׳טים שיעשו את הרושם הראשוני. סיפור טוב, עיצוב בקבוק מרשים והסבר בסינית, יביאו את הסינים לקנות את המוצר.

אנחנו נחשבים בעיני הסינים, לעם מאוד חכם ששורד כבר 5000 שנים, בדיוק כמוהם ששורדים אותה תקופה, ולכן הם רואים בנו עם שדומה להם מאוד, והם מאוד מעריכים אותנו על כך. מצד שני הם רואים בנו גם עם מאוד חזק, בגלל שאנחנו באזור קרבות, ומבחינת הסיני, כשאומרים ישראלי זה נחשב לחזק וללוחם טוב.
צריך להבין את המחשבה שלהם ולקחת את זה לכיוון של המכירה. הראש הסיני עובד טיפה אחרת. קודם כל הרצון להרשים אחרים, אחר כך להיות במקום שהוא יוכל לספר כמה הוא עצמו גיבור ונועז – שהוא הגיע לשם, ודווקא שם קנה מתנה.

אז אולי צריך לחשוב אחרת ולא לנסות לכבוש את סין מבפנים, כי זו באמת השקעה אדירה וארוכת טווח.
צריך להשקיע בתייר הסיני שאנחנו רואים אותו יותר ויותר בישראל. להתכונן נכון לבואו, להכיר קצת את המנטליות והרצונות שלו, לדבר אליו בשפתו, ולכבד את השוני. להבין שהסיני לא קונה את הנוזל – טוב ככל שיהיה. זה לא מעניין אותו; יש מספיק יינות בורדו בצרפת. הסיני קונה את האריזה ואת הסיפור; על זה צריך לבנות.

יקב שיצליח להביא אליו תיירים סינים לטעום יין, לשמוע סיפור מרשים, וקצת להרשים אותם אפילו בדברים קטנים, כמו שלט בסינית שיקדם את פניהם, לדעת שהם אוהבים לשתות מים חמים ולא קפה, לדעת שלבן מסמל עבורם מוות, אז למשל לא לשים מפות לבנות על השולחן, או הספרה 4 – שגם היא מסמלת מוות, אז להעלים אותה אם יש מחירים עם ספרה זאת, וכו'. צריך לבנות אסטרטגיה שלמה לתייר הסיני, ולהיערך בהתאם. הם יבואו לחנויות היין – זה בטוח, בין אם בקבוצות מאורגנות או כאנשי עסקים שירצו לרכוש בקבוקי מתנה יקרים. 

דוגמא טובה נותן יקב רימון בדלתון, שבקיץ האחרון אירח קבוצה של מי שמוגדרים כמובילי דעת קהל ומומחי יין, שהגיעו עם נציגה מהיבואנית של "רימון" בסין (בתמונה).


צריך לנצל את בתי המלון על מנת שיכווינו את התיירים אליכם, צריך לבדוק איפה הם מטיילים ולדאוג שהם ידעו עליכם, צריך לשתף פעולה עם סוכני נסיעות ועם מדריכים שמתמחים בתיירים הסינים.
משרדי התיירות והכלכלה השקיעו השנה מיליוני שקלים בחקר השוק הזה ובתיירים הסינים. צריך פשוט ללכת וללקט את החומר ולהשתמש בו.

מהשותה הישראלי לא תבוא הישועה, ותצרוכת היין לא תעלה כנראה בעשר השנים הבאות. היצוא ימשיך כנראה להיות תקוע על 20 אחוזים, אז צריך וחייבים להשקיע באסטרטגיה שיווקית חדשה, שתמכור לתייר הסיני יין מישראל כדי לקחת לסין, ובהמשך זה יפתח את הדלתות למכור יין ישראלי בסין.
אם 100,000 תיירים בשנה שמתוכם רק 10 אחוז יקנו יין כמתנה – תחשבו כמה כוח יש לפרסום הזה בסין.

זה שוק חדש, צמא לדברים חדשים ומטורפים, אבל זה לא שוק רגיל. הם שונים, וצריך לכבד את השוני הזה. אסור לחפף, ובטח לא לתרגם בגוגל טרנסלייט כרטיסי ביקור וברושורים. אם החלטתם שאתם רוצים להשקיע בתייר הסיני, עשו את זה באופן מקצועי.

 

 

יוסי בן אודיס ממסעדת טרקלין הגיב:

מדהים עד כמה זה נכון מה שכתבת. אנחנו ב'טרקלין' מארחים באופן קבוע קבוצות סניות – כולם, בסוף הסבר (בסינית) על יינות ישראלים, קונים יין האחד לשני כמתנה (מנהג ידוע בסין – להעניק מתנה לאורח ולמארח), ובכך מוכרים מדי ערב שכזה עוד כמה עשרות בקבוקי יין – בערב אחד! אפילו ארחנו קבוצת בלוגרים סינים החולשים על 50 מיליון קוראים! 



איש היין עידן יהודה הגיב:

מדהים, הלוואי והתיירות הסינית בארץ באמת תגדל. ישנה קבוצת מורי דרך דוברי סינית בישראל. הדרכתי אותם והסברתי להם על תעשיית היין הישראלית. בין היתר הכוונתי אותם לכמה מסעדות וחנויות שאירחו אותם על פי דרישותיהם ועזרתם של מורי הדרך המומחים לתרבותם. חשוב להיעזר בהם ולקחת חלק בפיתוח קבוצות המדריכים הסינים, כי הם המנחים של התיירים הסינים.