הקשר הצרפתי וַעֲצַת אֲחִיתפֶל אֲשֶׁר יָעַץ בַּיָּמִים הָהֵם
אלון גונן: בשבוע שעבר כתבנו כי ג'נסיס רובינסון פרסמה באתר שלה מאמר דעה מאת ערן פיק MW – יינן ומנכ"ל יקב צרעה, וד"ר ישי נצר מאוניברסיטת אריאל, בנושא חיוניות ההשקיה ככלי להתמודדות עם שינויי האקלים בכרמים האירופאיים.
המאמר טומן בחובו את האג'נדה של "התחממות גלובלית", מצביע על גלי החום שפוקדים אזורים גדולים בעולם, את ההצפות ואת מכות הברד שפוגעות בחקלאות, ומסביר מה קורה לגפן בתקופת יובש וחום קיצוני, ההשפעות על תנובת הגפנים, ובסופו של דבר על היין שיגיע ללקוח. ציטוט: "אחת הבעיות בגלי חום היא העובדה שכאשר הגפן נתקלת בטמפרטורות של מעל 30 מעלות צלזיוס (86 מעלות פרנהייט) היא סוגרת את הסטומטה שלה על מנת להגן על עצמה, דבר שמאט מאוד את זרימת המים בצמח. כאשר הטרנספירציה מפסיקה, העלים מתחממים. השלב הראשון של נזק זה הוא מוות של רקמות בקצוות העלים, הגורם לנפילת עלים וחושף את הפרי לאור שמש ישיר ולעלייה בטמפרטורות, ובסופו של דבר משנה את אופי הפרי. השקיה לפני, במהלך ואחרי גלי חום עשויה להפחית את ההשפעות המזיקות שלהם על הגפנים…".
המאמר מבקש מהצרפתים לצאת מהקיבעון שמאפיין אותם מאות שנים, ולשנות את החוק שלא מתיר השקיית גפנים באזורים גדולים בבורדו ובבורגון, וערן פיק מפנה אותם לטפטפות שמותקנות ופועלות בכרמים שלו בהרי יהודה. כאשר קראתי את המאמר ניסיתי להבין על מה כל המהומה, האם השקייה היא זו שתציל את היקבים הצרפתים מקריסה ומקטסטרופה עולמית, כפי שהצרפתים מטפטפים לנו בשנים האחרונות ומאשימים את ההתחממות הגלובלית?
אם נקלף את תעשיית היין הצרפתית, בעיקר בשנים האחרונות, נוכל אולי להבין על מה הצעקה הגדולה. נתחיל בזה שאצל הצרפתים כל מכה קלה בכנף היא קטסטרופה בסדר גודל עולמי. אני לא שבוי בקונספירציה העולמית שחושבת שיש התחממות גלובלית שהולכת להשמיד אותנו, ובוודאי שלא את תעשיית היין הישראלית או העולמית. אני מהדור ששומע כבר שנים ייננים ישראלים צועקים "עקה עקה עקה", וטוענים שהגפן חייבת להתאמץ כמעט עד גסיסה על מנת לקבל איכות יין טובה.
אז למעשה בורדו ובורגון קיבלו עקה כדרך הטבע, וייננים צריכים פשוט לקבל את המצב החדש, ואת העובדה שהיינות הולכים להשתנות מסיבות שונות. אני לא יכול להתעלם מהדבר שלדעתי הכי מפחיד את הצרפתים, והבעיה העיקרית שהם מפחדים להתמודד איתה, ולכן הם מפנים וצועקים "התחממות גלובלית" – הבעיה האמיתית שלהם הם הצרכנים חדשים בשוק היין; מיליוני צרכנים חדשים שלא מחפשים יינות בורדו שרובם כבדים, עשויים בדרך המסורתית, לא פעם מעיקים ולא תמיד גדולים מהחיים, כי הרי בתוך כל תעשיית היין של בורדו ובורגון אולי 10% הם יינות גדולים, והשאר בינוניים ומטה.
הקהל החדש כבר לא מתרשם מבלנדים מסורתיים, מתוויות מסורתיות, ובוודאי שלא ממחירים מופקעים. ואיך לומר זאת בעדינות? היינות האלה אינם חביבי הקהל החדש. רק כדי לסבר את האוזן, ראו מה קרה בתעשיית היין הישראלית בשלוש השנים האחרונות (קורונה?) – התעשייה השתנתה ברגע, עם קהל חדש שמגלה יינות ויקבים חדשים, בעיקר יקבי בוטיק שיוצאים מהקיבעון של יינות (ירדן קברנה סוביניון). את היינות של ערן פיק עם טביעת האצבע הייחודית שלו. הקהל עדיין שבוי וקונה, אבל לא תמיד רק בגלל איכות היינות (לצערי יוצאים לשוק לפני שמוכנים לשתייה), אלא בגלל שלל גורמים תדמיתיים שלא מחזיקים לנצח, וההוכחה לכך היא מה שקורה עכשיו בבורגון ובבורדו.
אולי ערן פיק מזהה את הסכנה שעלולה להתדפק על דלתם של היקבים הישראלים. היינן ערן פיק הוא איש נוסטלגי, אבל העולם החדש, הדור החדש כבר לא מתרגש מכאלה לטוב או לרע. אם אקצין את עמדותיי אז אגיד, "נו שוין, אז יינות בורדו לא יהיו כאלה שפרקר או ג'נסיס רובינסון יתנו להם ציוני 94 ויטענו שאלו יינות קרובים לנקטר האלים".
צריך לזכור שבסופו של דבר, רוב הנזק שמתרחש לנגד עינינו (שריפות, הצפות וכולי) הוא מעשה אדם, ופה ושם יש ריתמוסים של טבע. הרי אנחנו לא יכולים להתווכח עם מחקרים שמצביעים על עלייה ב- CO2, ובענף היין הכול משתקלל בסופו של דבר לרמת העקה של הצמח. השלב הראשון מחנטה עד אשכול צפוף שנמצא בעקה קלה, שנמדדים בערכים שבין 4-8 אטמוספרות, ובשלב ההבשלות הפנוליות והסוכרים נמצאים בין 12-16 אטמוספרות (על פי נתוני תא לחץ), אז אלה השנים בהן יינות בורדו ובורגון הפיקו את הוינטג'ים הגדולים. מה לעשות שזה זה הטרואר שיש, ואיתו צריך להתמודד? ומה לעשות שבשנים בהן אין מדדים כאלה והיין פחות טוב? או שהיה יותר מדי גשם או שהייתה עקת יתר – בסופו של דבר, הצרפתים כמו הצרפתים, יידעו להתמודד. הם צריכים עכשיו הרבה יחסי ציבור על מנת לשנות את החוק, כדי שיוכלו להשקות ולעשות את התיקונים הנדרשים כאשר תהיה שנה קשה לגפן. אי אפשר לשכוח לצרפתים את ההתמודדות שלהם עם מחלת הפילוקסרה, ואת הכנסת הכנות של האמריקאים (שנואי נפשם). כמו אז גם עכשיו, הם ימצאו את הדרך להשקות מבלי שכבודם הבינלאומי ייפגע. הצרפתים מבינים שתעשיית היין העולמית משתנה ומהר, ולמרות שתמיד יישאר השוק המסורתי חלקו ילך ויקטן. גם תעשיית היין העולמית מבינה את זה, ואנחנו רואים מגמת שינוי בזני ענבים, לגפנים שיודעות להתמודד עם שינוי מזג האויר או עם מחירי המים שעולים בכול העולם. התעשייה המסורתית רואה מה קורה באוסטרליה ובספרד, ורואה איך העולם החדש לא רק מאיים עליהם ונושף בעורפם, אלא נוגס בנתח השוק שלהם בפראות ואומר להם, "תשתנו או שתיעלמו".
כבר היום רוב הציבור הצרפתי הצעיר שותה בירה והרבה מאוד וודקה וויסקי, ולא יין. ברור שתעשיית היין הצרפתית לא תיעלם, אבל היא תצטמצם, עד שהוותיקים יבינו שיש לתת מקום לייננים צעירים צרפתים לשנות את כללי המשחק. הייננים הצעירים האלה נמצאים כמעט בכל מקום בעולם, מייצרים יין ויועצים ליקבים בקליפורניה, צ'ילה וסין, ומכניסים לתוך בקבוק היין את המסורת הצרפתית שכרוכה ביכולת להבין את שינוי הצריכה, איכות חומרי הגלם, השינויים של הטבע, והכי חשוב את הקהל החדש שמתעצם וגדל בכל שנה.
בסופו של דבר, יין צריך למכור ולא רק להשאירו במרתף היין עם סיפורי אלף לילה ולילה. אם לסכם את העניין: העצה שניתנה חינם על ידי ערן פיק וד"ר ישי נצר, בסופו של דבר רוצה לומר לצרפתים במילים יותר דיפלומטיות כיאה לצרפתים "חברים, תשקו או שתיעלמו" (אפשר לחשוב, כולה לתת קצת מים). ואם העצה שלהם לא תתקבל באהדה על ידי הצרפתים, צריך אולי ללמד אותם היישר מהתנ"ך מהי עצת אחיתופל – כזאת שנחשבת רעה, אך בסופו של דבר הינה הנכונה והכדאית.
המון תודה לד"ר ישי נצר על השיחה הארוכה והמחכימה
אלון גונן נפרד מפרופסור עמוס הדס – תם המסע והשיחה האחרונה
פרופסור עמוס הדס הלך השבוע לעולמו, אחרי התמודדות במשך שלוש שנים עם מחלת סרטן קשה, שלא נראתה עליו. בכל המפגשים של ענף היין בהם הקפיד להשתתף, תמיד היה מחויך, קשוב, מסביר פנים לכל אחד ואחת, נותן עצה, וטועם יין באופן הכי מקצועי שיש. עמוס ידע לנתח מהלגימה הראשונה מהכוס שנמזגה לו, מהו הטרואר ממנו נבצרו הענבים.
בכל בוקר שישי, הדס היה הראשון ששולח לי הודעה ושואל אם אפשר להתקשר ולשוחח איתי על המדור שלי. תשובתי תמיד הייתה "כמובן", ואז ידעתי שקפה הבוקר שלי ימשך בסביבות שעה. הוא עבר איתי כמעט על כל משפט בכתבה, והסביר לי למה היין קיבל ממני ציון כזה. הוא ידע לנתח את הנוזל על פי הטרואר ועל פי היינן שעשה אותו, הכיר את כל הייננים בארץ, וידע בדיוק איפה הם טועים ומה הם עושים נכון.
פרופסור עמוס הדס היה איש מרתק, "אנציקלופדיה מהלכת" קראנו לו בחבורת עיתונאי היין, אבל לא שכחנו לרגע שמדובר באיש אקדמיה, פרופסור. כשדיבר על יין, זה יכול היה להימשך לנצח. כשכתב באכול ושאטו ידענו שהכתבות יהיו ארוכות, ובעצם מאמרים אקדמיים שלא מפספסים שום פסיק. לא פעם הייתי מזהה בכתבות שלו כעס עצום, רוגז, אבל הוא תמיד הקפיד לכתוב בכפפות של משי, כדי חלילה לא לפגוע באף אחד.
בשיחות שלנו, לא פעם כעסתי עליו וביקשתי ממנו דווקא לזעוק, דווקא לומר באופן נחרץ את דעותיו. כי בתוך תוכו הוא היה רדיקל לא קטן, כזה שרצה מהפכות, רצה שענף היין יזדעזע ויראה את השינויים הגלובליים שמתחוללים.
לפני כמה שנים עמוס הדס כעס מאוד על הארגון המקצועי הישראלי לייצור וגידול יין, שהוקם על ידי חבורת ייננים אקדמאים שלא הסכימו לצרף למעגל ייננים ללא השכלה פורמלית. הוא חשב שהם טועים, ושדווקא בגלל זה הם לא יגשימו לעולם את המטרות שלהם. אבל כשביקשתי ממנו לכתוב את הדברים הללו, הוא חייך ואמר לי, "בשביל זה יש אותך, אני לא רוצה לעצבן אף אחד". כשביקשתי בכל זאת את תגובתו, הוא כתב כך: "כותב שורות אלה רואה בהקמת הארגון תחילת דרך, והצהרותיו כפעיית תינוק של גן טרום חובה. את החובות והלקחים ילמדו חבריו לכשירחיבו וייתקלו במסגרות שלטון, חוק וסדר. מכל מקום נאחל להם התחלה טובה והצלחה בפועלם הראשוני כאיגוד מקצועי". כמה עוצמה, וכמה שהוא צדק.
זו אולי הייתה גדולתו, בגללה כולם העריכו ואהבו אותו, אבל פה גם הייתה חולשתו לדעתי. דווקא בגלל השכלתו האקדמית, ובעיקר בזכות הידע העצום שלו, הוא היה יכול לשנות דברים.
עמוס הדס לא היה עוד עיתונאי יין, אלא אחד ממקימי התעשייה הזו. הוא שייך לחבורת המוהיקנים האחרונים, לגיבורים הגדולים של ענף היין, הענקים של הענף, כמו ייבדלו לחיים ארוכים: שלום בלייר, מימי בן יוסף, אלי בן זקן, ויקטור שונפלד, ארקדי פפיקיאן, חיים גן, שמואל בוקסר; וגם אלה שכבר אינם איתנו ואליהם הוא מצטרף: ישראל איבצן מיקב כרמל, היינן פרדי שטילר מיקב כרמל, שלמה כהן ממכון היין, דניאל רוגוב.
פרופסור הדס פעל רבות מאחורי הקלעים של התעשייה. הוא היה זה אליו פנו כשרצו מאמרים מדעיים בתחום הטרואר והגפן. הוא היה הראשון שהגיש כבר בשלהי 2018 חוות דעת אקדמית לטובת הרעיון של "שם מסחרי למטה יהודה", ומרתק לקרוא את המאמר בו הסביר למי שעסקו אז במשימה, מה כדאי להם לעשות ואיך לטפל בנושא הטעון הזה. המאמר הזה הוא אבן דרך בזכותו הצליחו המשפטנים לקבל בשנה האחרונה את ההכרה, ופרופסור הדס היה גאה במהלך, שידע כי שהצליח לא מעט בזכותו. כולנו ידענו.
בשנת 2014 פתחה הפקולטה לחקלאות ברחובות את שעריה ללימודי תואר שני בייננות, ועמוס הדס כתב כי מדובר בפריצת דרך אשר תעניק לייננים הישראלים אפשרות להתקדם בתואר אקדמי כאן בארץ, בלי לנסוע ללמוד באוניברסיטאות בחו"ל. הייחודיות בתואר השני היא השילוב בין לימודים אקדמיים והקניית ידע מקצועי יישומי. עקרון זה בא לידי ביטוי בתוכניות לימודים, בדרכי ההוראה, בסגל האקדמי, בהתנסות המעשית, ובשיתוף פעולה הדוק עם חברות וארגונים מהמובילים במשק. על כל עמל פרופסור עמוס הדס, כמו גם על השלמת הסילבוס והריענון שלו. הוא ניצל את מעמדו האקדמי וכתב לחברי האקדמיה: "אין לי ספק כי אם האקדמיה רואה במקצוע הזה עניין, אז התעשייה הנפלאה הזו בדרך הנכונה".
בשנת 2015 קיבל פרופסור עמוס הדס פרס מפעל חיים מתעשיית היין הישראלית. במעמד הענקת הפרס במסגרת ארוע פרסי טרה וינו, הקריא חיים גן – איש הענבים, את הדברים אותם כתב קובי קלייטמן: "מתוך קרקע פורייה צומחים עשבים עליהם אנחנו מברכים. האיש שיעמוד בעוד כמה רגעים לפנינו הכשיר את הקרקע לרבים מהעוסקים במלאכת גידול הגפן וייצור היין היום, בהיותו אורים ותומים בכל הקשור אליה, ועל כן נברך אותו גם כן. לא בברכת הכורם ולא בברכת היינן שהיה שותף לכתיבתן, אלא בברכת לחיים ובהדרת כבוד. עובד אדמתו ישבע לחם, כך אומרים, וישיק כוס של יין לחייו של איש השנה, כך אני מוסיף. אל נא תכבוש פניך בקרקע, קום גאה על תרומתך כי רבה היא ועלה לכאן, רבים הם שרוצים לחלוק לך כבוד. קבלו את פרופסור עמוס אידיסיס הדס – בחירת איש השנה של תחרות טרה וינו העשירית בישראל".
ביום שישי לפני שבועיים התקשר אלי עמוס לחו"ל. השיחה עסקה בתמיכה של משרד החקלאות במרכזי המבקרים, ובכתבה על המלחמה באוקראינה והשפעתה על תעשיית היין. לא זיהיתי בקולו משהו חריג, והוא כרגיל היה יסודי. שאלתי לשלומו, והוא ענה: "אתה יודע, בגילי חיים את היום". לא יכולתי לנחש שיום יומיים לאחר מכן הוא יאושפז ולא יחזור לביתו.
תם המסע עמוס ידידי, חברי לעט, למחשבות, לכעסים, לדאגה המשותפת לענף היין. לצערי לא הייתי בלוויה שלך, ולצערי לא יכולתי לשים בקברך בקבוק יין שייטמן איתך, כפי שאני עושה עם כל האנשים האהובים שהולכים ממני. אבל אני מבטיח לשתות לזכרך בכל הזדמנות, לאכול דג מלוח עם שמנת חמוצה שכל כך אהבת כשמימי בן יוסף הכין לנו, לחכות לשיחת הטלפון ממך בימי שישי, ותמיד לזכור משפט בו נהגת לסיים את שיחותינו: "בברכת בריאות טובה אלון, ותשתה רק יין טוב".
מערכת אכול ושאטו מחבקת את משפחת הדס האבלה
כתבה שפרסמנו וכדאי לקרוא
"מפעל היין הגדול באימפריה הביזנטית נחשף ביבנה" – תהיות והערות של פרופסור עמוס הדס
מארז קצרין 2018. צילום אלון גונן
אלון גונן על קצרין 2018 – כדאי או לא כדאי?
שנת הבציר 2018 התחילה בחורף עם מעט גשמים, והסתיימה בכ-80% מכמות המשקעים של 2017; ללמד כי מדובר בעונה די שחונה. חודשי האביב היו חמים מהממוצע, והיו כמה אירועי גשם חריגים באפריל ומאי, עם אירועי ברד וגשם חזק שהביאו לירידה משמעותית ביבול. חודשי הקיץ היו קרובים מאוד לממוצע מבחינת טמפרטורות, ואף נמוכים ממנו באזורי ההר הגבוהים. מרבית הייננים והכורמים דיווחו כי עונת הגידול הייתה מאתגרת ותוצאתה יבול נמוך, אך איכות הפרי הייתה גבוהה ועונת ההבשלה הייתה מתונה להפליא. אפשר לסכם כי 2018 לא הייתה ממש שנה פנומנלית אלא רגילה לחלוטין.
מותג קצרין של יקב רמת הגולן אמור, על פי פרסומים זרים, לצאת רק בשנים באמת גדולות (סוג של חיקוי ליינות הבורדו הגדולים באמת). היינות תמיד עשויים מבלנד של קברנה סוביניון, מרלו, מלבק, פטי ורדו וקברנה פרנק, באחוזים משתנים.
בקבוקי קצרין נחטפים מהמדפים עוד לפני שהמשאית של משפחת שקד פרקה את המשטחים. מחירו נע בין 600 ל- 700 שקלים. כבר לפני שנה ושנתיים כתבתי שלא ייתכן שהיינן ויקטור שונפלד מוציא כל שנה יין קצרין לשוק, בטענה האבסורדית שזו שנה גדולה. מה שכן גדול זו באמת הבומבסטיות של הקצרינים לאורך כל השנים – יין עתיר פרי שחור, אלכוהול, עץ, והכול מוגש בריכוז מאוד גבוה. מבחינת טעמים ועשייה היין אכן תקוע אי שם בשנות השמונים – בומבסטיות במיטבה.
הקהל של הקצרינים גם כן תקוע. היין מיועד או לאספנים, או לכאלה שיותר מהנוזל חשוב להם שיידעו שהם מחזיקים את היינות האלה. אין זה סוד שמרבית היין נמכר לחרדים. מבחינתם זה סוג של "שְׁטְרַיְימֶל" שהקדוש ברוך הוא תפר אותו במו ידיו. עשרות בקבוקים של קצרין נפתחים באירועים הכי חשובים כמו חתונות ובריתות של המקובלים ביותר; ככה הם מראים את העושר. האם היין טעים? אתם שואלים, כי הרי בסופו של דבר על פי הגדרה זו זה נמדד. אז כן, לחובבי הז'אנר היין אכן טעים ומרווה את "צימאונם". האם הוא שווה את תג המחיר שיש עליו? אז כאן התשובה גם כן מאוד החלטית: ממש אבל ממש לא. קודם כל כי הוא כבר לא מיוצר רק בשנים הטובות ביותר, כפי שהיקב מצהיר כל פעם מחדש. שנית זה עוד בלנד בורדו שסיפורי הרומנטיקה ופוטנציאל ההתיישנות שלו עוטפים אותו, וכבר זה נהיה מגוחך ולא רציני.
ירדן קצרין 2016 – לפי היקב "רומז על אופיו העשיר כבר מהארומה הראשונה. היין זה מציג מאפייני פרי מורכבים של דובדבן בשל, פטל שחור ושזיפים, מלווים בארומות נעימות של קליפת תפוז ושוקולד, אדמה, עשב, פרחים ותבלינים. יין מורכב בעל טעם עוצמתי, גוף מלא, טעמים מרוכזים וסיומת ארוכה במיוחד". מחירו 600 ₪.
ירדן קצרין 2017 – לפי היקב "מציג מאפייני פרי מורכבים של פירות שחורים בשלים, שוקולד, קליפת תפוז ואדמה, כשברקע רמזים לתבלין, עשבי תיבול, פלפל שחור ופרחים. יין מרוכז בטעמים ועוצמתי, בעל גוף מלא, מרקם מרשים וסיומת ארוכה במיוחד". מחירו 600 ₪.
ירדן קצרין 2018: מהדורה מוגבלת של 57 חביות בלבד. שוקולד, קליפת תפוז, פלפל שחור, אדמה, פרחים, עוצמתי, וסיומת ארוכה במיוחד. מחירו 700 ₪ ביקב או "בחנויות הנבחרות". בכל מקרה בחנויות דרך היין המחיר 720 ₪. בכל אופן תוכלו להשיג ב- 600 ₪ במבצע בחנות 'כדי יין' ברחוב ירושלים 69 בני ברק, פתוח רק בחמישי ושישי. תמורה למחיר, גם למחיר ה"מבצע"? לצערי לא. בטעימה עיוורת גג יין של 200-250 ₪. ציון 90.
מה כן מ- 2018 שווה לטעום וגם לשלם
יקב יתיר – הר עמשא אדום 2018
מורכב מ- 34% קברנה סוביניון, 22% סירה, 17% מרלו, 13% פטי ורדו, 8% מלבק, 3% טנאט ו- 3% קברנה פרנק. יין רענן, חומציות בשיאה, פרי בשל ונקי. אלכוהול שמתמזג נפלא עם טאנינים עוצמתיים. מחירו 100 ₪. ציון 91. תמורה למחיר (VFM) – מעולה.
יקב צרעה – שורש אדום 2018
עשוי מ- 53% ענבי קברנה סוביניון, 43% סירה, ו- 4% מעט פטי ורדו. התיישן בחביות במשך 16 חודשים. יין עוצמתי, קריר. פרי שחור עם חמיצות טובה, סיומת חמאתית. יופי של יין. מחירו 160 ₪. ציון 91. תמורה למחיר – לחלוטין.
יקב מרגלית – פרדיגמה GSM 2018
יין בורדו אדום – 50% ענבי סירה, 30% מורבדר, 20% גרנאש. לכאורה זנים קלילים ולא בומבסטיים, אבל גם עכשיו, כמה שנים אחרי, היין מתנהג כינוקא אמיתי – עוצמתי, בועט, רוחש טעמים. מחירו 130 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – לחלוטין.
יקב קסטל – פטיט קסטל 2018 מגנום (1.5 ליטר)
בלנד של ענבי קברנה סוביניון, מרלו, פטי ורדו, קברנה פרנק ומלבק. 12 חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות, ועוד כמספר חודשים במיכלי בטון כבלנד סופי. יצירת מופת, כשבקבוק המגנום הפך אותו לדעתי ליין הטוב ביותר של קסטל. עוצמתי, חמאתי, מאוד מורכב ובשל. מדהים. מחירו 335 ₪. ציון 92. תמורה למחיר – מעולה.
יונתן לבני מבקר יינות חדשים של יקב שורק
לפני זמן קצר קראתי פוסט פייסבוק אותו כתב יאיר היידו על יקב שורק, ובין השאר: "שורק של ניר שחם הוא יקב ובית ספר ליין, שחזונו הוא להרבות שמחה באמצעות עשיית יין. למעלה מ-150 יקבים פעילים שנולדו ב׳שורק׳ לוקחים חלק מרכזי במהפכת היין שחווה ישראל בשנים האחרונות, ויוכלו להעיד על הגשמת חזון זה".
ביקב שורק שבקיבוץ נחשון, יקלטו השנה כ-140 טון ענבים מכ- 40 זני ענבים, ומהרבה מאד כרמים ואזורים בארץ. ניר שחם, היינן ומנהל בית הספר לייננות, הזמין לאחרונה ליקב מספר מצומצם של לקוחות קבועים, והציג בפניהם את היינות הלבנים החדשים שיוצאים לשוק בימים אלה.
לפי ניר אנו רגילים לשמוע על יינות אדומים שישבו בחביות עץ, אבל מה לגבי יינות לבנים שנעשים בחביות עץ אלון? הוא מסביר כי חביות עץ אלון משמשות לעיתים בתהליך יין לבן בשני שלבים של העשייה – בתסיסה האלכוהולית ובהתבגרות. השימוש בחביות תורם ליין ארומות של קלייה, במיוחד אם מדובר בחבית עץ חדשה. השימוש בחביות כמיכל שבו מתרחשת התסיסה האלכוהולית, מעניק ליין הלבן תחושת פה עגולה ורכה בדרך כלל. טמפרטורות התסיסה של יין לבן בחביות עץ גבוהה יותר בהשוואה לטמפרטורות הנשמרות במיכלי נירוסטה. ההתבגרות בחביות עץ מאפשרת ליין להיחשף לכמויות קטנות של חמצן, תהליך שמאפשר ומשפר את יכולת ההתיישנות בעתיד בבקבוק. עם זאת, ניר מודה שלא לכל היינות הלבנים השימוש בחביות יתרום ויוסיף, ויש שאפילו כאלה שיזיק לטעמיהם לאור הסגנון השונה. לאור ההסבר טעמנו אם כן את היינות החדשים:
בלאן דה נואר 2021 – עשוי מאשכולות שלמים – 70% גרנאש ו- 30% מורבדר, שניהם מכרם בגוש עציון. בלאן דה נואר הוא ביטוי צרפתי המתייחס ליין לבן שנעשה מענבים אדומים, המקובל ביינות שמפיין בהם נוצרים יינות מבעבעים בדרך כלל מענבי פינו נואר ופינו מונייר. ליין זה רמת חמיצות גבוהה ואלכוהול נמוך של 11.5%. צבע היין זהוב. טעמים של אגסים ותפוחים ירוקים. יין רזה, חד וירוק כתוצאה מבציר מוקדם. קריספיות נעימה בפה, כאילו נגסת בתפוח ירוק. משאיר מקום לאוכל, דגים, פירות ים ואוכל קליל וקיצי. צריך להגישו קר. בקיצור יין נפלא, טעים וחד, עם אישיות ברורה ויכולת התיישנות. 80 ₪ לבקבוק – איכות נהדרת במחיר מעולה. חוויה ממשית.
רוזה 2021 – בלנד של 86% גרנאש ו-14% מורבדר, גם כן מגוש עציון מבציר מאוחר יחסית, בניקוז מידי של המיץ ללא קליפות, מה שתורם ליין רוזה במיטבו. הפרדה מיידית של המיץ מהקליפות ואחר כך התבגרות קצרה במיכלי נירוסטה. רוזה יבש עם אלכוהול נמוך – 12%. בהיר בצבע, טעמים רעננים של אפרסק כתום והדרים. ניר סבור שהיין יתיישן, ויהיה במיטבו ב- 2023. כבר עכשיו טעים, כשיש כמובן להגישו מצונן היטב. 90 ₪ – מחיר מעולה ליין טוב.
שרדונה 2021 – 100% ענבי שרדונה מכרם במבוא ביתר שבהרי יהודה. יין עם רמת אלכוהול של 14% וטמפרטורת הגשה מומלצת של 10 מעלות. היין תסס בחבית, תהליך שהקנה ליין גוף ומבנה מוצקים במקצת. עץ האלון משתלב עם הפירותיות והחמיצות של היין. החבית הייתה חדשה וגדולה בנפח 300 ליטר, וכך היה פחות עץ בנפח היין. תסיסה של 6 חודשים על השמרים. לטעמי לא מספיק טרופי, למרות החמיצות הטובה שהיין משאיר בפה. גימור רענן. שרדונה מאד שונה מהמקובלים בארץ. רצוי אולי ליישנו. 110 ₪ – קצת יקר לדעתי.
גרנאש לבן 2021 – 100% ענבי גרנאש לבן מכרם בכוכב השחר שבשומרון, מצידו המזרחי מדברי של האזור. גרנאש לבן נפוץ באגן הים התיכון, ומאופיין ביינות מלאים עם ארומות של פרחים ופירות ירוקים. כאן היה בציר מוקדם של הענבים. שליש מהיין תסס בחבית אלון והיתר במיכל נירוסטה. לאחר 6 חודשים נעשה בלנד בין שתי היחידות. ריח פרחוני לבן. מרירות נעימה עם 13.5% אלכוהול נמוך. לטעמי יין מקסים שילווה אוכל בצורה מושלמת. 110 ₪. בהתחשב באיכות והמיוחדות – מחיר מצוין.
תסיסה משותפת 2018 – בסוף טעימת היינות הלבנים, ביקשתי לטעום את היין האדום הייחודי של יקב שורק. בלנד של 51% סירה, 32% גרנאש, 9% מורבדר ו-8% קריניאן – כולם מכרמים בגוש עציון. תסיסה משותפת של מספר זנים יוצרת ביין התוסס מורכבות גדולה ומעניינת, שנובעת לדברי שחם מגיוון הענבים שעוברים את תהליך התסיסה, אשר נבצרו באותו יום ותססו כולם במיכל אחד משותף. ענבי הגרנאש והסירה יושנו בחלקם עם השזרות, מה שתרם לטעם מורכב יותר. היין שהה על הקליפות במשך 38 יום, מהתקופות הארוכות שביקב, בחביות גדולות של 300 ו- 500 ליטר. לטעמי מהיינות האדומים הטובים והמעניינים ששתיתי בארץ לאחרונה. 90 ₪ – ממש מציאה גם בהתחשב באיכות. לא להחמיץ.
גילוי נאות: יונתן לבני הכותב ורני רוגל העורך הם בוגרי בית הספר לעשיית יין של יקב שורק, כל אחד בנפרד בשנים שונות
החביות הפרטיות תופסות תאוצה
אלון גונן: התופעה של חביות יין פרטיות התחילה לפני כעשור, והייתה שמורה בעיקר לאנשים שרצו להתפאר בפני חבריהם שיש להם "יקב שלהם", או לפחות מותג יין שמייחד רק אותם – מטוס פרטי, יאכטה, סוסים באורווה פרטית, וגם מותג יין שמצביע על סוג של יוקרה, אבל בעצם הוא סמל של תרבות "שופוני יא נאס" שהשתלטה עלינו בשנים האחרונות. לרוב האנשים שעשו חבית פרטית לא היה מושג ביין, והדבר עורר גיחוך די גדול בקרב חובבי היין האמיתיים.
לשמחתי המגמה השתנתה, ונכון להיום מי שעושים חביות פרטיות הן קבוצות חברים חובבי יין, שמטרתם היא עשייה משותפת של תחביב שלהם – קראו דוגמאות לכך בהמשך, אבל החוויה היא זו שחשובה פה, למרות שאף משתתף לא יהפוך בסוף התהליך ליינן או בעל יקב. עד לפני מספר שנים גם מסעדות יוקרה נהגו להגיע ליקבים מסוימים, ולבחור יין שיהיה ייחודי למסעדה שלהם (קראו הכתבה "מה יהיה יין הבית 2013 בקופי בר ובברסרי?"). זה היה בעיקר משחק של יחסי ציבור, או יום כיף לצוות ותו לא, ובסופו של דבר יינות כאלה שהופכים "ליין הבית" של מסעדה פגעו במכירות של יינות אחרים, ודי עצבנו את בעלי היקבים והמשווקים. כיום זו תופעה שכמעט ולא קיימת.
גם מה שהתחיל כ"יקב שירות" שהעניק ייעוץ ותמיכה לוגיסטית לאנשים פרטיים שעשו חבית או חצי חבית, די נעלם. היום יקבי השירות הפכו לתעשייה שמייצרת מאות אלפי בקבוקי יין ליקבים קטנים ולאנשים פרטיים שמפיקים יין על מנת למסחר אותו, או למותגים ייחודיים (יקב מוני, יקב דלתא, יקב אור הגנוז, יקב כרמל, יקב ברקן ועוד). כך תמצאו עשרות מותגי יין שעל התווית האחורית שלהם יש מספר יצרן, כאשר שם היין או היקב הם רק לצרכי מיתוג.
לפני מספר חודשים עשיתי טעימת יינות של מותגים פרטיים של חובבי יין שעשו יין ביקב לוריא עם היינן גידי סיידא, וטביעת האצבע של היינן נטעמה בכל בקבוק יין. גם היינות שמופקים ביקב בן נון בליווי הייננית עירית בוקסר מאופיינים בטביעת אצבע ברקנית.
נפריד בין יקב שירות שמייצר מותגים בכמויות מסחריות, לבין מותגים פרטיים של חובבי יין שבאים להשתעשע ולחוות עשיית יין מקצועית. האחרון הוא עסק מבורך ומרתק, שמאפשר ליקבים תזרים מזומנים לא רע בכלל, והמון הנאה לחוג המשתתפים שבסוף התהליך לוקחים הביתה סוג של יצירת אומנות שהם גאים בה. לחיים.
נחמת שותים – נחמת חביות
'נחמת שותים' הוא מועדון צרכני יינות VFM (תמורה למחיר) אותו הקימו צביקה אמיתי ואחיינו עמי ארליך. השניים הם מחפשי הזדמנויות, ומלבד בקבוקי יין שהם קונים ממגוון יקבים, וגם מספקים, במחירים תחרותיים, הם גם פעילים בשוק החביות. השיטה: באים אל היקב ומסכמים על מחיר החבית. כך הם קונים חבית בהנחה משמעותית, אותה הם חולקים עם חברי המועדון. התוצאה: בקבוקי יינות פרמיום שמחיריהם 100 עד 130 שקלים נמכרים דרך נחמת שותים ב- 70 עד 90 שקל. בחבית שותפים 10-20 חברים, שחולקים עד 300 בקבוקים.
את החבית הראשונה הם עשו עם יעקב אוריה – קברנה סוביניון מהגליל, בשנת 2015 ביקב השירות ליבנה בשדה משה (היום גם יקב רגיל). כנראה שהרומן עם יעקב אוריה היה מוצלח, כי הוא המשיך לעשות עבורם חביות גם ב- 2017, 2019 ו- 2021. ב- 2016 עשו שתי חביות עם אורנה צ'ילאג – האחת בלנד על בסיס נביולו, והשנייה חבית בלנד על בסיס סירה ממצפה רמון. "בחבית זאת היין היה מוכן, ואנחנו השפענו על הבלנד, כש-20 חברים הגיעו לטעימה ולהוספת זנים ליין", אומר צביקה אמיתי.
"את חבית יין 2020 מיקב בן נון עשינו מבראשית". משתתפי החבית ישבו בשני מפגשים עם כל מגוון יינות בן נון, צמצמו בהצבעה, ואז היינן בנה שני בלנדים מומלצים. אחרי 3 חודשים התקיים מפגש טעימה נוסף, והיינן השלים את היין שהיה מוכן בפסח 2022.
עכשיו יש לנחמת שותים שלוש חביות במקביל בתהליך, שתי חביות 2021 מיקב בן נון בשיטת הצמצום מ-8 ל-5 ובחירת שני בלנדים. במקרה זה שני הבלנדים נכנסו לחביות וכך חבית אחת הפכה לשתיים עבור חברי נחמת שותים – באחת בלנד בורדולזי, ובשנייה בלנד מוטה פטי ורדו שדורש זמן חבית ארוך יותר. בחבית שלישית אצל יקב בן חיים מדובר ביין מוכן, ללא השפעה עליו, אבל החברים קנו רק אחרי טעימות והחליטו שרוצים אותו. ויש גם חבית 2022 קברנה סוביניון עתידי מאזור תל שיפון, שיוצאת לדרך ביקב ליבנה עם היינן בר ליבנה ובייעוץ יותם שרון.
צביקה אמיתי מסביר את ייחוד נחמת שותים כנגוסיאן: "כל אחד יכול לבוא לקנות חבית – 300 בקבוקים. אנחנו גורמים לכך שמי שרוצה 12 בקבוקים, לא צריך לקנות את כל החבית אלא קונה יין עתידי או כמעט עתידי בהזמנה ובתשלום מראש. אנחנו מנגישים לו את החוויה, בין אם הוא משפיע על הבלנד וגם אם "רק" קונה במחיר תחרותי ביותר ביחס לשוק". ומאחר שמדובר במועדון חברתי, שלוש מהחביות הוקדשו לזכר חברים שהלכו לעולמם, כמחווה מרגשת למשפחות.
יקב לוריא – 30-40 חביות פרטיות בשנה
גידי סיידא – יקב לוריא: "בכל שנה אנחנו עושים בין 30-40 חביות פרטיות. שיטת העבודה שלי היא שאני מתסיס ומיישן את היינות לפי חלקה, או תת חלקה לפעמים. החברים בחלקם חוברים לתהליך מבחירת החלקה ותהליך הבציר, וחלקם טועמים את החלקות השונות. לאחר בחירת כמה חלקות או באצ'ים שאהבו, אנחנו צוללים לסוג העץ, רמת הקלייה של החביות וכו'. בסופו של דבר יוצא בלנד מכמה חביות עם מקסימום יצירתיות, והכי חשוב: מתאים כמה שיותר מדויק לטעם הלקוח ולבחירתו. לאחר ייצור הבלנד היין חוזר ליישון כבלנד בחביות לעוד כמה חודשים, ומשם לבקבוק.
הלקח שלי: חשוב מאוד שהלקוח יהיה מעורב בייצור הבלנד, בהדבקת התוויות ועוד. ככל שיעבוד על היין יותר, ככה יעריך אותו ויאהב אותו יותר. יש לקוחות שעושים פה חביות כבר שנה עשירית, ולא מפסיקים אף שנה את ההתמכרות". כשמירית הררי, רעייתו של איש הרדיו דידי הררי, נפטרה בגיל צעיר ממחלת הסרטן, אחת הדרכים שהוא מצא להנצחתה הייתה מעורבות בעשיית שתי חביות יין 'מיריתי' ביקב לוריא עם גידי סיידא. קראו את הכתבה שפרסמנו באישורו של דידי הררי.
גם יגאל ברנע – לקוח של גידי סיידא, שמח לספר על חביות היין שלו ביקב לוריא: "אני מכיר את יקב לוריא ובני המשפחה מאז שטעמתי את הגרנד ויטל שלהם מבציר 2006, וממש התלוויתי לתהליך הצמיחה המרשים שלהם לאורך השנים. לכן היה טבעי מבחינתי, אחרי שלמדתי ייצור יין והבנתי שלייצר בפועל דורש מאמץ מתמשך ומעורבות מתמדת, מה שלצערי לא מתאפשר לי בגלל מחסור זמן פנוי לכך, שהחלופה המתאימה היא לייצר לי חבית במתכונת הפרייבט לייבל. לנו כמשפחה היה מובן מאליו שנעשה זאת אצל גידי סיידא, מהסיבה הפשוטה שאנחנו מכירים ואוהבים את היינות שהוא מייצר לאורך שנים, ונוצרה בינינו למשפחה ולצוות העובדים ביקב מערכת ידידות.
אני עושה אצל גידי חבית יין אחת מדי שנה , מזה כשבע שנים. בתהליך רעייתי רבקה ואני מגיעים במועד המתאים, מחליטים בעזרת גידי על קונספט היין, טועמים מהחביות השונות והחלקות השונות, וקובעים את התמהיל המתאים לנו ואת התווית המשפחתית, והשאר כבר רץ מעצמו. התגובות החיוביות של בני משפחתנו המאושרים לשתות את היין, וגם של חברינו הנהנים מאוד לשתות ולעתים גם לקבל בקבוקים לעצמם, מעידות על כך שבחרנו במודל עשייה טוב ומתאים לנו. אנחנו פשוט שותים יין טוב, בטעם שאנחנו יצרנו, ובעלות הגיונית כלומר יחס עלות-תמורה המנצח בגדול את יחס העלות-תמורה הקיים בעולם יינות הפרמיום".
יקב בן נון
יקב בן נון מייצר כ-21 חביות פרטיות, עם בלנדים אישיים של חובבי יין שנפגשים ביקב שלוש פעמים עם יינן יועץ, ומרכיבים את הבלנד שהם אוהבים. בפגישות האלה היינן מלמד ומסביר על התהליכים שהיין יעבור, מתקיימות פגישות עם מעצב תוויות, ובסוף מתקיימת ארוחה גדולה שבה מעניקים לאנשים את היין שהיקב הפיק עבורם. ראוי לציין שלא מדובר בחסכון גדול, ובסופו של דבר בקבוק יעלה בסביבות 80 שקלים.
יקב פאר – 20 חביות פרטיות בשנה – חליפה מתאימה לכל לקוח
אריאל ביר – יינן יקב פאר (גם יינן ביקב ירושלים): כאינדיבידואלים, השאיפה ללמוד, לגדול ולהתפתח מביאה אותנו אל קווי מחשבה ייחודיים ושונים האחד מהאחר. ולכן החלטנו ביקב פאר לפתוח את שערינו לקבוצות ויחידים המעוניינים לייצר יין ייחודי עבורם, מתוך רצון ללמוד וללמד אנשים שונים ומגוונים. היקב קולט בכל שנה כ-12 טונות ענבים עבור קבוצות ויחידים המייצרים מגוון רחב של יינות אצלנו, וזאת בליווי יינני צמוד שלי. הייחודיות שלנו היא בתפירת החליפה המתאימה לכל לקוח ולכל יין "מכל מלמדיי השכלתי" הוא מוטו עבורי, ועל כן הראש והדלת פתוחים לכל.
מדובר בכ- 20 חביות בשנה, מיצרנים ובנפחים שונים, 225-400 ליטר. הזנים איתם אנו עובדים ומהם אנו ממליצים ללקוחותינו : קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק, פטי ורדו, מרסלן, קריניאן, סירה, גרנאש, פטיט סירה, קולומברד, רוסאן, שנין בלאן, פינו גרי. כל לקוח והעדפתו, אך אנו מאפשרים תנועה חופשית של 10% בין היינות. למי שבסוף התהליך מעוניין בשחלוף או בלנד נוסף מבלי שתכנן זאת מראש, אנו נותנים בשמחה אך בתוספת תשלום.
הלקוחות מעורבים ככל שניתן. חלקם מגיעים כמעט מדי יום במהלך הבציר, ולוקחים חלק בעבודות העיבוד והייצור. אלו שאינם יכולים או לא מעוניינים לבצע את עבודות הייצור, מגיעים אחת לתקופה על פי בחירתם, ויושבים יחד איתי לטעום להתרשם ולהחליט כיצד להתקדם".
יין יד ראשונה מרופא ומנהל רכש טכני
משה שפירא – עדיין לא חבית אבל בדרך: "אנחנו שני אנשים שהכרנו דרך מגורים באותה שכונה. אחד רופא משפחה – ד"ר שימי בנימיני, והשני – אני, משה שפירא, מנהל רכש טכני בחברה המייצרת בדים לא ארוגים. לימים נפרדו דרכינו (מבחינת שכנות), אך נשארנו בקשר חברי. הרופא למד עשיית היין ממטופל שלו, ובשנה הראשונה יצר עצמאית יין בכמות קטנה. לאחרונה חזרנו להיות שכנים בעקבות מעבר משפחת הרופא צפונה, והוא צירף אותי אליו לתחביב היין (שהיה נטוע בי כנראה מילדות, כאשר לאחות אבי היו כרמים באזור זיכרון יעקב, ואבי הכין מהם יין להנאתו, אם כי לא בצורה מקצועית).
בשנה הראשונה שלי והשנייה שלו הכנו יין בדמיג'אנים, ושפיות עשינו בגרביטציה, בכמות של עשרות בודדות של בקבוקים לשתייה בימי שישי, וקצת נותנים לחברים. לאט לאט אנו גדלים, אבל לא מתכונים להיות עסק אלא רק ליהנות מהיין ומהעיסוק בו. כיום אנו כבר עושים יין במיכלי נירוסטה תמיד מלאים. כבר יש לנו משאבה קטנה, קרשר חשמלי ופוקק, ונשאר רק לקנות את מכונת המילוי. היום אנו נעזרים במכונת מילוי וחדר קירור של חבר. אנו עושים יינות זניים – לא בלנדים, בעיקר מענבי קברנה סוביניון, אבל גם מלבק ומרלו.
את הענבים אנו מביאים מאזור הרי נפתלי. פעם אחת גם הבאנו מזיכרון, כי הכרם שממנו הינו אמורים לקחת ענבים חטף וירוס, ולא הגיע לבריקס המתאים. את הענבים אנו קונים כאשכולות (לפני שהיה לנו קרשר קנינו אותם לאחר קרשר). בפעם האחרונה אפילו בצרנו אותם ידנית עם המשפחה לאור הזריחה על הרי נפתלי. היינות נעשים בקפידה (כיאה לרופא) ומגיעים לרמה גבוהה מאוד. המשובים שמתקבלים מאוד חיובים, גם מכאלו שאינם חובבי יין, אני מקווה שזה לא בגלל שהיין ניתן חינם… הכוונה להגיע לכמות שתאפשר לנו גם לשתות ולחלק, וגם לשמור כמות ליישון".
בוצרים 2022 – מה קורה בכרמים
יקב כרמל
יקב כרמל פתח בשבוע שעבר את בציר 2022, כשיותר מ- 100 כורמים יבצרו את היבול בכ- 300 חלקות הכרמים ברחבי הארץ – מעמק הבכא ברמת הגולן, עד בקעת ערד בדרום. השנה מצטרף כרם חדש וגדול ליד קיבוץ העוגן שבעמק חפר. 8 בוצרות יבצרו את היבול בו זמנית בכל יום, יחד עם בציר ידני בכרמים ותיקים (old-vines) . השנה בוצרים בכרמל 30 זני איכות, ביניהם זינפנדל, שיראז, פטיט סירה, פינו גרי, ולראשונה זן ורדלו הפורטוגלי שמיועד ליינות לבנים מסדרת הפרמיום.
יפתח פרץ, היינן הראשי של כרמל, אומר: "החורף השנה הפתיע לטובה, עם קור שלא היה כמותו בשנים האחרונות. יחד עם אביב וקיץ נוחים יחסית הענבים הבשילו בקצב הטבעי להם, וקיבלנו כמות יבול גבוהה מהרגיל בשנים האחרונות. בהזדמנות זו אני רוצה להודות למשפחות הכורמים שמלווים אותנו לאורך השנים, ולצוות העובדים, האגרונומים והייננים המסורים שעובדים איתי".
יקב לוריא
גידי לוריא – יינן יקב לוריא שבספסופה בגליל העליון: "התחלנו לבצור השבוע. השנה אנחנו לא מוכרים, ענבים וקולטים 100% מהענבים ליקב. ביקב לוריא אנחנו צפויים לייצר כ- 150,000 בקבוקים, ועוד כ- 50,000 של יקבים אחרים. היקב החדש שלנו באזור תעשייה דלתון בבנייה, ומניח שבמהלך החורף נתחיל העברות של ציוד אליו".
יקב אמפורה
מאירם הראל – יינן יקב אמפורה: "התחלנו השבוע עם בציר שרדונה ממורדות יהודה, שבעקבותיו נבצור בשבוע הבא סוביניון בלאן ברמת הגולן. הענבים שלנו מגיעים משלושה אזורים – צפון רמת הגולן, הגליל העליון והכרמים שסובבים אותנו, בקרבת זיכרון יעקב.
זני הענבים: סוביניון בלאן, גרנאש בלאן, רוסאן, מרסאן, פרנץ' קולומברד, שרדונה, סמיון, ויונייה, סירה, מרלו, קברנה סוביניון, קברנה פרנק, קריניאן, סנסו, קונואז, מרסלאן, דוריף, מורבדר, ברברה, פטי ורדו, מלבק, גרנאש נואר. אנחנו כבר כוססים ציפורניים ומצפים לבציר שמסתמן כמבטיח מאוד. בסך הכול נייצר כ- 180,000 בקבוקים. השנה התחדשנו בציוד מגוון שיעזור לנו להמשיך ולדייק את עבודתנו ביקב".
יקב יתיר
ערן גולדווסר – יינן ראשי של יקב יתיר: "פתחנו השנה בבציר ענבי ויונייה ביער יתיר, והבציר צפוי להסתיים לקראת חגי תשרי. השנה נבצור ענבים מ-75 חלקות הכרמים שפזורים ברחבי יער יתיר, עם זני ענבים איכותיים שביניהם קלארט, גרנאש בלאן, רוסאן, סאנסו, מורבדר וקריניאן.
החורף השנה היה יבש יחסית (200 מ"מ גשם ביתיר), אבל קר בהרבה מהממוצע. צבירת מנות הקור הגבוהה תרמה ללבלוב אחיד, פוריות גבוהה, צימוח טוב ומאוזן של הגפנים. אביב וקיץ ללא אירועי קיצון תרמו להבשלה רציפה של הענבים, ותחילת בציר במועד הרגיל. אנו מצפים ליבול איכותי במיוחד אשר ימשיך את הקו המצוין של יינות יתיר גם השנה".
יקב כרם שיזף
צור שיזף – כורם ויינן היקב: ב-2011 שתלנו את הכרם ליד מצפה רמון. גפנים שמניבות לנו ענבים טובים, שמהם אני עושה את היין של כרם שיזף. השנה היה לנו חורף עם המון מנות קור, גם מאוחרות – במרץ היו שבועיים עם פחות מ- 0 מעלות. אם ב- 2020 היה בציר מוקדם והתחלנו לבצור שרדונה ב- 5.7, השנה התחלנו לבצור ב- 27.7 – הפרי באיכות גבוהה, הכמויות מאוזנות – בשרדונה הממוצע 1.2 טון, מוסקט – 1 טון לדונם, שנין בלאן – 1 טון.
גם באדומים היבולים נראים טובים מאוד – מלבק, סירה, קברנה פרנק. את המלבק נבצור ב- 19-20.8, סירה שבוע אחרי, וקברנה פרנק אחרי ספטמבר. מה שאפייני לענבים שלנו זו החומציות הגבוהה – אנחנו לא מוסיפים חומציות, ומתקבלים יינות עם רעננות מאוד גבוהה שמשפיעה על השמירה שלהם לאורך זמן.
הכרם שלנו יניב השנה 55 טון ענבים. אנחנו שומרים לשימוש שלנו 6-7 טון ענבים, וברוב מגיע ליקבים רמת נגב ומואה, ומעט מאוד לפינטו. אנחנו מייצרים 4,000-6,000 בקבוקים בשנה, השנה אני מתכוון להגיע ל- 6,000. את רוב היינות שלנו אנחנו מוכרים ביקב, ב'טבע טרי' ביהודה הימית ביפו, 'מנו וינו', ב'עגלה' במצפה רמון וב'שאטו שועל' בכיכר רבין בתל אביב".
יקב עמק יזרעאל מצדיע לחלוצי העלייה השנייה
יקב עמק יזרעאל מציע סדרה מיוחדת במהדורה מוגבלת של 300 מארזים – תולדת שיתוף פעולה של היקב עם 'פיסת היסטוריה' שמפיקים את סדרת הדמויות המיניאטוריות של "גדולי האומה", ועם Wine on the Vine הפועלים לקידום יין ישראלי בעולם. ייננים: יהודה נהר ויוסי חכמון
יהודה נהר, מנכ"ל ויינן, אומר: "יקב עמק יזרעאל חרט על דגלו לפני יותר מעשור לפתח ולקדם עשייה ויצירה של יינות בעלי אופי ישראלי מקומי, לצד העמקת תרבות אהבת ארץ ישראל. אסף הררי היוצר של הדמויות, שהן פריט אספנות מאוד מבוקש, תכנן להשיק את שלושת הדמויות החדשות הספציפיות האלה שהוא יצר, כמחווה לחלוצי העלייה השנייה – אנשי האדמה והעבודה העברית. משם עלה הרעיון לעשות לרגל ההשקה משהו מעניין, וליצור במקביל לבובה גם יין תואם. החיבור אורגני ומתבקש בין יינות עם אופי מאוד ארצישראלי ומקומי לדמויות ההיסטוריות המיועדות לאספנים: מניה שוחט, א.ד גורדון, וברל כצנלסון. לכל דמות שודכו יין משלה ותווית מעוצבת ייחודית, פרי יצירתו של אסף הררי, יוצר הדמויות של פיסת היסטוריה".
מניה שוחט – סירה-ארגמן 2020
מנהיגה ציונית בתנועת העבודה בארץ ישראל, מראשי הארגונים בר גיורא, השומר והקיבוץ החשאי, גדוד העבודה וקיבוץ כפר גלעדי ואחרים (ויקיפדיה).
דבר היינן: בלנד של שני זנים ים תיכוניים מכרמים ותיקים: סירה מכרם בן זמרה, וארגמן מכרם בנימינה. הענבים נבצרו בבציר ידני, והיין התיישן בחביות עץ אלון צרפתי במשך 12 חודשים. יין אדום רענן מלא בטעמי תבלין ופרי, ובעל אופי ישראלי ים תיכוני מובהק.
א.ד גורדון – קברנה סוביניון-ארגמן 2019
חלוץ ופועל חקלאי, הוגה ומורה-דרך לחלוצים ולחלוצות בתקופת העלייה השנייה והעלייה השלישית (ויקיפדיה).
דבר היינן: בלנד שמאחד עולמות. מצד אחד ענבי קברנה מכרם קדמת צבי, ומצד שני ארגמן מכרם בנימינה. הענבים נבצרו ידנית, והיין התיישן בחביות עץ אלון במשך 14 חודשים. שילוב הזנים יוצר יין שמחבר את עוצמת הקברנה לרכות ולרעננות הארגמן, ויוצר יחד בלנד טעים שמשאיר תחושה של עוד ועוד.
ברל כצנלסון – קריניאן-סירה 2020
אחד ממנהיגיה הבולטים של תנועת העבודה בארץ ישראל, הוגה דעות של הציונות הסוציאליסטית, עיתונאי, עורך וממקימי מוסדות ההסתדרות (ויקיפדיה).
דבר היינן: ענבי קריניאן מגפנים בוגרות מבנימינה, בשילוב ענבי סירה מבקעת קדש. הענבים נבצרו ידנית, והיין התיישן בחביות עץ אלון כ- 12 חודשים. נוצר בלנד עוצמתי ואלגנטי. היין מלא טעמי תיבול, מאוזן ובעל סיומת ארוכה ומהנה.
מחיר מארז 3 יינות – 295 ₪. יקב עמק יזרעאל
חמישי-שבת 18-20.8.22: סופ"ש יין מהמדבר בהר הנגב
ממש בזמן הבציר מציעות 'תיירות הר הנגב', 'קרן מיראז' לישראל' ו'רשות הטבע והגנים', להגיע לסופ"ש של חווית בציר וסיורים מודרכים בכרמים וביקבים במרחב, יחד עם פעילויות לכל המשפחה, אירוע יין בעבדת ופסטיבל רחוב בירוחם. תמורת 120 ₪ תוכלו ביום שישי 19.8 לבקר בין השעות 10:00-16:00 בשישה מהיקבים ברחבי הר הנגב, ולפגוש מקרוב את אנשי של תעשיית היין המחודשת של המדבר. זה עובד ככה: קונים כרטיסייה, בוחרים נקודת התחלה ויוצאים לדרך. הביקורים ביקבים יתחילו בכל שעה עגולה, ואתם רק צריכים לבחור לאן להגיע.
היקבים המשתתפים: כרם פינטו – ירוחם, יקב שדה בוקר – קיבוץ שדה בוקר, יקב רמת נגב – קדש ברנע, יקב תושיה – באר מילכה, יקב רוטה – חוות רוטה ליד רביבים, ויקב נבטו – מצפה רמון. המארגנים מציעים לבחור באחת משלוש מסלולים נקודות התחלה, ומהן להגיע לכל היקבים: פתחת ניצנה, ירוחם או מצפה רמון.
הרשמה ופרטים נוספים: 050-6577747 או באתר תיירות הר הנגב
ביום שישי 19.8 תתקיים בגן לאומי עבדת חגיגת יין מהמדבר בשקיעה, כשמשלמים עבור הכניסה לגן הלאומי. האירוע ישלב בין עולם היין העתיק של הר הנגב לזה ה חדש. לראשונה ייחשף שביל הגתות של גן הלאומי, המחבר בין הגתות העתיקות בהן ייצרו יין שהופץ לרחבי העולם העתיק. כמו כן יתקיים מפגש עם היינן אליעזר בר שדה, המייצר יין טבעי ללא גופרית כפי שייצרו לפני אלפי שנים. זו תהיה הזדמנות לטעום ממגוון יינות הנגב באוטו יין מקומי, וליהנות ממופע שקיעה מוזיקלי שמשלב מזרח ומערב תוך לגימת יינות הנגב.
הרשמה ופרטים נוספים כאן
פרטים נוספים על כל פעילויות הסופ"ש באתר תיירות הר הנגב
