צריך שקיפות – ויפה שעה אחת קודם
אלון גונן: תעשיית היין הישראלית נשענת מרגע הקמתה על הצרכנים הישראלים. כל המעורבים בענף היין מתהדרים בצדק בכך שיש לנו בישראל יין נפלא, ייננים מעולים, כורמים ציוניים, וכמובן לקוחות נאמנים שאוהבים את המותג 'יין ישראלי', ומעדיפים אותו על פני יינות יבוא, למרות שהוא הרבה יותר יקר מכול יין באותה רמה שמיובא לארץ.
נושא יבוא מיץ ענבים ויינות מוכנים במכלים (בָּאלְקִים או מכלי אִיזוֹטַנְק שמכילים עד 40,000 ליטר מיץ ענבים או יין), מוכר מזה שנים רבות, וידוע שהיבוא לענות על מחסור גדול בחומרי גלם מקומיים. התופעה מוכרת בעיקר בשנות שמיטה, בהן יקבים בעלי כשרות מהודרת משביתים את ייצור היין, לא מוכרים אפילו יינות היתר מכירה, ובעצם מייבאים בשנים אלה את כל היין מחו"ל (הכיתוב 'יבול חו"ל' חייב להופיע על התווית).
כאשר מדובר על יקבים שכאמור שומרים שמיטה באופן מוחלט, אפשר להבין את יבוא היין ומיץ הענבים. אבל נשאלת השאלה, מדוע יקבים גדולים שאינם שומרים שמיטה באופן מוחלט, מייבאים גם הם מאות אלפי ליטרים של יין מוכן מצ'ילה ומספרד? על פי נתונים שהגיעו אלינו מגורם במכס, בשנת תשפ"ב שהסתיימה החודש (והייתה שנת שמיטה), מדובר ביבוא כמויות אדירות של יין מוכן בבקבוקים סגורים או במכלים גדולים. מדובר במיליוני ליטרים שהם מיליוני בקבוקי יין המגיעים ליקבים, נכנסים למכלים, ומבוקבקים כיין ישראלי. חמור אף מכך, קיימת גם תופעת הדבקת תוויות של יקבים ישראלים על בקבוקים שהם יבוא מוחלט ומובהק.
זו תופעה ידועה לכול המעורבים בענף היין, מלבד הצרכן הישראלי שקונה בקבוק יין של יקב ישראלי שהוא אוהב, ובעצם מקבל יין מצ'ילה או ספרד, יין זול באופן ניכר (מחיר היין בבאלק הוא 60-70 יורו סנט לליטר), ואין לו על כך כל מידע מלבד שורה קטנה על התווית – 'יבול חו"ל'.
איזו כמות של יין מחו"ל יש בבקבוק? 10% או אולי 100% – המידע הזה לא מצויין על התווית, וזו כבר בעיה של הטעיית הציבור, בעיה שאף אחד לא בודק. באותה עת בה היקבים מעלים פרסומות ומבקשים שנקנה יין ישראלי ונעזור לתעשיית היין הישראלית, הם בעצמם כורתים את הענף שעליו הם יושבים, כאשר הם פשוט משקרים לנו, לכולנו. מדוע היקבים מסתירים מאיתנו את המידע הזה? מדוע אינם כותבים במפורש כמה תוספת של יין 'יבול חו"ל' מכיל אותו בקבוק יין ישראלי שמתהדר בתווית ישראלית? האם אנחנו שותים יין צ'יליאני, ספרדי או השד יודע מאין? נשאלת גם השאלה, היכן הרגולטור שמאפשר על פי החוק לייבא יין ומיץ ענבים, אבל לא שואל את היקבים מה נעשה עם היין הזה.
איפה הרשות להגנת הצרכן, ומדוע אינה דורשת מהיקבים לציין את הכמות המדויקת של יין יבוא בבקבוק יין ישראלי? שהרי יש פה הטעיית ציבור מכוונת וידועה מראש. החוק הקיים מגביל את היבוא בהתייחס להיקף ייצור היין השנתי, ליקבים אשר מוכרים לפחות 20% מתוצרתם בכשרויות מהודרות (שאינם מתבססים על היתרי מכירה), וזאת על מנת שלא לפגוע ביכולתם למכור תוצרת בשנת השמיטה. זהו חוק מאוד ברור, שקיים כדי לענות על אתגרי שנת השמיטה. לכן מאפשר משרד הכלכלה והתעשייה, מאפשר בתקופה מתאריך 9.11.2021 עד 31.12.22 (למרות ששנת השמיטה הסתיימה ב- 25.9.2022), לייבא יין במכלים של לפחות 15,000 ליטר בצוברים. כאמור, יקבים רבים מנצלים את החוק הזה, כי למרבית היקבים הגדולים יש כשרויות מהודרות (טפרברג, ברקן סגל, כרמל, בנימינה ונוספים), אבל הם לא שומטים לחלוטין את ייצור היין כמו יקבים אחרים (ציון, ירושלים, 1848 ואחרים), ומוכרים יין שמיטה בהיתר מכירה, בעודם קונים מאות אלפי ליטרים של יין. הסיבה לכך מאוד פשוטה – המחיר. אחרי יבוא היין במכלים אמנם נותר לבקבק אותו, אולם, היצרן עדיין חוסך שלבים רבים בייצור, ובעצם מקבל יין מסונן, ללא עלויות ייצור.
כאמור, יבוא יין במכלים אינו אסור על פי חוק. יחד עם זאת, שיווקו במעטה של יין אחר, או ללא תווית המציינת את ארץ היבוא, מהווה לכאורה עבירה על סעיפים 2 ו-17 בחוק הגנת הצרכן 1981, המתייחסים לסימון טובין ואריזתם ולמניעת הטעיית הצרכן. תפקיד התווית אינו רק למשוך את העין של הצרכן שירכוש את היין; עליה לספק מידע אמיתי וחשוב, ויש לה משמעות – היא מציינת את איכות היין, את כמות הביסולפיט, את כמות הסוכר, את סוג הענבים ועוד.
חובבי יין קונים את היין של ברקן כי הם אוהבים את היינן הראשי עידו לוינסון והצוות שלו; הם קונים את היין של טפרברג כי הם מבינים שאלו יינות איכות שמיוצרים על ידי שלושה ייננים מהשורה הראשונה (שיקי ראוכברגר, אוליבייה פרתי, דני פרידלנדר), ובעיקר כי זו "משפחה שמייצרת יין במשך 5 דורות"; את היינות של כרמל קונים כי הם מיוצרים מענבים שמגיעים מהאזורים הכי טובים שגדלים בהם ענבים בישראל, ככה יפתח פרץ היינן הראשי פרסם בערוצי הטלוויזיה.
אנחנו קונים יין ישראלי כי יש לנו נאמנות לאותם יקבים ולמותגים מקומיים, ואנחנו בוודאי לא רוצים לקנות יין של יקב שמתהדר בייצור יין ישראלי אבל בעצם מבקבק לי יינות תוצרת חוץ, אותם אני יכול לרכוש בכל חנות יין בשליש מחיר.
השאלה היא למה היקבים מסתירים מאיתנו את המידע הזה. אני, כמובן, העברתי את השאלה ליקבים, ונראה מי מהם יגיב ויהיה מספיק הוגן לספק תשובה הולמת. בינתיים, נכון לכתיבת שורות אלה, התשובה החלקית שקיבלתי ממישהו בכיר בתעשייה שאינו רוצה להיחשף, היא שהיקבים מפחדים מהחקלאים שיכולים לעורר מהומות ולהפעיל בנושא לובי בכנסת (ואני תוהה ממתי סופרים את החקלאים בארץ?). זו תשובה מגוחכת בעיניי, כי החקלאים בישראל הרי בקושי מתפרנסים, והיקבים הגדולים עושים איתם מה שהם רוצים. עוד שאלה היא מדוע היבואנים הגדולים – משפחת שקד, הכרם, אקרמן ועוד – לא מעלים את הסוגייה, ואף מעבר לכך – לא מגישים תביעה ייצוגית כנגד היקבים בגין הטעיית הציבור.
לדעתי מדובר פה בלא פחות מאשר "רמאות", ויש בכך סכנה של ממש לענף היין הישראלי בשל הפגיעה באמינות היין הישראלי. עשרות שנים של מיתוג נדרסות ברגל גסה על ידי בעלי יקבים גדולים; אותם בעלי יקבים שכל השנים מבקשים מציבור חובבי היין להיות נאמנים, אבל תוך כדי כך מבקבקים לנו תחת שמם יינות של אחרים. הם מוכרים לנו יין זול מחו"ל במחיר של יין ישראלי יקר מאוד.
הגיע הזמן לשים לזה סוף, הגיע הזמן להסתכל לאותם בעלי יקבים ולאותם ייננים בעיניים ולומר להם: אתם מבטיחים יין ישראלי, תנו לנו יין ישראלי. נתפסתם בביזיון שעלול לגרום לתעשיית היין שלנו לקבל מכה אנושה, בשוק המקומי וגם בשוק העולמי. שקיפות, שקיפות ושקיפות.
שאלות שנשלחו ליקבים לקבלת תגובה או התייחסות כללית:
האם היקב מייבא יין מוגמר בבקבוקים או במכלים אחרים?
האם היקב ייבא בשנת השמיטה מיץ ענבים או יין מוגמר?
האם היקב מערבב יין נוכרי עם יין ישראלי?
האם מצוינת על גבי התווית האחורית של הבקבוק כמות היין הנוכרי שיש בבקבוק?
האם יש יינות של היקב שהם 100 אחוז יין נוכרי?
האם אתם בעד שקיפות מלאה בנוגע להוספת יין נוכרי או מיץ ענבים יבוא?
תגובת צחי דותן מנכ"ל מועצת גפן יין
"חלק ניכר מהטענות שנטענו, אינן מוכרות לנו. כמו כן, המכס לא מעביר למועצה נתונים בדבר כמויות יבוא מיץ ענבים או יין המגיעים לישראל. ידוע למועצה כי בשנים האחרונות בגלל מחסור בשתילים מחומר ריבוי נקי ופגיעה של הכרמים מוירוס ליפרול 3, כמו גם בשים לב לנתוני בציר בשנה הקודמת והשבתת כרמים בשנת שמיטה, נוצר מחסור של כ- 30% בענבים ליין ולמיץ ענבים לעומת שנים קודמות. כידוע, המועצה פועלת בשנים האחרונות לייבוא חומר ריבוי נקי לישראל ולגידול ושיווק שתילים מושרשים למשתלות, וזאת לטובת כלל הענף. במקביל אנו רואים מגמה ורצון של היקבים הגדולים להגדלת שטחי הגידול של הכרמים המקומיים וזאת בחוזים ארוכי טווח, כך שהיקבים שואפים להגדיל את שטחי הגידול בישראל, ולהקטין ככל האפשר את הצורך בהסתמכות על יבוא. סימון תוויות היין מבוצע בהתאם להוראות התקן הישראלי ליין".
תגובת יקב בנימינה
"השנה ייבא היקב יינות מוגמרים בצובר. היקב אינו מערבב יין נוכרי עם יין ישראלי, ומאחר שלא מתבצע ערבוב אין צורך לסמן "יין נוכרי" על התווית. היין שמיובא לישראל מיועד לאחד משווקי היצוא, ואנו בעד שקיפות מלאה בכל הנוגע למידע שאנו מוסרים ללקוחותינו הנאמנים".
תגובת יקב ברקן
״יקב ברקן פועל על פי החוק ובדיוק לפי לשונו של תקן היין הישראלי״.
תגובת יקב דלתון
"אנו לא רוכשים כלל וכלל יינות – מיץ מחו"ל. לגבי השקיפות – בוודאי ובוודאי. יקב אשר עושה זאת חייב לציין ולעדכן את לקוחותיו".
תגובת יקב טפרברג
"יקב טפרברג מגלה שקיפות מלאה. למוצרים שבהם יש יבול חו״ל אנו מציינים מפורשות על התווית, יבול חו״ל/יבול נוכרי. אין משמעות לכמות אלא לעובדה כי מצוין יבול חו"ל/יבול נוכרי".
תגובת ליאור לקסר מנכ"ל יקב ירושלים
האם היקב מייבא יין מוגמר בבקבוקים או במכלים אחרים? לא.
האם היקב ייבא בשנת השמיטה מיץ ענבים או יין מוגמר? אנחנו מתכוונים לייבא מיץ ענבים. זאת על מנת להשלים את הפער הקיים בין היבול שבצרנו ובין היקף המכירות הצפוי.
האם היקב מערבב יין נוכרי עם יין ישראלי? לא.
האם מצוינת על גבי התווית האחורית של הבקבוק כמות היין הנוכרי שיש בו? כאמור לא מייבאים יין מחו"ל.
האם יש יינות של היקב שיש בהם 100 אחוז יין נוכרי? כאמור לא מייבאים יין מחו"ל.
האם אתם בעד שקיפות מלאה בנוגע להוספת יין נוכרי או מיץ ענבים יבוא? בהחלט כן. החובה מתקיימת גם כיום בהתאם לתקינה הישראלית והנחיות הכשרות.
תגובת יקב כרמל
"הביקוש הגובר ליינות של יקב כרמל, השפעות מזג האוויר בשנים האחרונות ושנת השמיטה, הביאו לכך שמדי פעם אנו נאלצים להשלים רכש בחו"ל. על תוויות הבקבוקים המכילים נוזלים מחו"ל, מצוין במפורש 'יבול חו"ל'. אנו ממשיכים לטעת כרמים בהיקף משמעותי ברחבי הארץ, כשעיקר הייצור שלנו ממשיך להיות מיבול מקומי".
תגובת יעקב ברג מנכ"ל יקב פסגות
"בעיניי, הנושא שאתם מעלים הוא בבת עינה של תעשיית היין הישראלית. איני רואה כל אפשרות אחרת מלבד שקיפות מלאה מול הצרכן. שקיפות זו באה לידי ביטוי בחובה לדאוג שכל מילה שהיקב מציג, הן באתר האינטרנט וכמובן על גבי התוויות, תהיה אמת מוחלטת. זה מתחיל בשאלה האם קיים בכלל יקב (ראינו לא מעט בקבוקים בעלי שם יקב, ובפועל מדובר בכלל בפרייבט לייבל), מיקום היקב, אזור גידול הענבים, שיטות ייצור, וכמובן כמובן מדינת הייצור.
לשאלתך, יקב פסגות מעולם לא הביא בקבוק ו/או ליטר יין שאינו מיוצר ביקב ומענבים מהאזור שלנו. לצערי הגדול, אני מכיר את התופעה אותה אתם מזכירים, והיא אף מתרחשת בשנה הקודמת לשמיטה. מעבר לכיעור והשקר שבה, תופעה זו פוגעת פגיעה אנושה בענף כולו. תארו לעצמכם שברכב גרמני או איטלקי שרכשתם, תגלו שהמנוע והגיר והטכנולוגיה כולה מיוצרת בסין, האם מישהו יקבל זאת?
הבסיס של יין ישראלי הוא שהוא ישראלי, ומי שמערבב יין מחו"ל פוגע בדבר הבסיסי ביותר בענף שלנו. קחו לדוגמה את מקרה שטראוס, ראו כיצד מתנהגת חברה גדולה ומכובדת הנמצאת בחזית ענף המזון הישראלי, על אף פגיעה עצומה ברווחיה, פעלה ופועלת ללא לאות לשקיפות ואמת מול הלקוחות. אין, פשוט אין דרך אחרת".
תגובת יקב ציון
"זאת שנת שמיטה. כל מה שהיקבים ששומרים צריכים לספק משנת 2022, חייב להיות ממלאי שנצבר מבצירים קודמים + יבול חו"ל. הקורונה הקפיצה את צריכת היין בארץ והמחסנים התרוקנו, והשנה אין מחסנים לרוקן ולכן הכול מגיע מחו"ל".
תגובת יקב רמת הגולן
"השאלות הללו אינן רלוונטיות עבורנו כיקב, מאחר שכלל הגידולים שלנו מתבצעים בכרמים "כחול-לבן" ברמת הגולן (וכרם אחד בגליל). אנחנו לא מייבאים יין מחו״ל, לא בשנים רגילות וגם לא השנה".
תגובת יקב רקנאטי
"הנושא אינו רלוונטי ליקב רקנאטי. אנו לא מייבאים, מערבבים או מוסיפים יין או מיץ מיובא מכל סוג שהוא".
תגובת יקב תבור
"לכל השאלות יש לנו תשובה קצרה וחד משמעית – לא".
ברשותכם, נחזור לתגובות של שלושה יקבים:
״יקב ברקן פועל על פי החוק ובדיוק לפי לשונו של תקן היין הישראלי״.
"יקב טפרברג מגלה שקיפות מלאה. למוצרים שבהם יש יבול חו״ל אנו מציינים מפורשות על התווית, יבול חו״ל/יבול נוכרי. אין משמעות לכמות אלא לעובדה כי מצוין יבול חו"ל/יבול נוכרי".
יקב כרמל:"…מדי פעם אנו נאלצים להשלים רכש בחו"ל. על תוויות הבקבוקים המכילים נוזלים מחו"ל, מצוין במפורש 'יבול חו"ל'…".
לצערי, נראה כי שתי התגובות הראשונות כאן נוסחו על ידי משפטנים, וזאת לאחר ששאלנו שאלות מאוד ספציפיות על כמות היין הנוכרי שמערבבים ביין הישראלי. בזה בדיוק הכתבה עסקה: האם אנחנו בעצם שותים יין יבוא כפי שחברת הכרם, האחים שקד, אקרמן ואחרים מייבאים מצ'ילה, ספרד, יוון, ארגנטינה ועוד, או שאנחנו שותים יין ישראלי מיוצר מענבים שגדלו ונבצרו כאן?
האם בתגובות שקיבלנו ניתן לסמן איזה יקבים התחמקו מהתשובות האמיתיות? את זה כל אחד יכול לנתח לעצמו, ולהחליט איזה יינות הוא ממשיך לקנות. נכון, הם מסמנים את המוצר על פי החוק, אבל איפה ההגינות הצרכנית, איפה היושרה, איפה ה'כחול לבן'.
יקב ברקן מתהדר בכך שהוא היקב הישראלי שמעוטר בהכי הרבה מדליות שקיבלו היינות שלו. האם יין ישראלי קיבל מדליה או נוזל נוכרי מיבוא?
בסיפא של תשובת יקב טפרברג בעצם מסתתרת האמת: "אין משמעות לכמות אלא לעובדה כי מצוין יבול חו"ל/יבול נוכרי". ואני שואל, האם באמת אין משמעות איזה נוזל בקבקתם לקהל הלקוחות שלכם?
יקב כרמל בתגובתו הארוכה והיחצנית משהו, אכן מספר את האמת. זה יקב שמביא מאות אלפי ליטרים של מיץ ענבים ויין מוכן. יפתח פרץ היינן הראשי, הבטיח עוד מאז שהיה ביקב בנימינה, שהוא יודע לייצר יין טוב וזול, וזאת הסיבה כנראה: חומר גלם ויין מיבול נוכרי. לפחות הוא יינן שלא מסתיר זאת או מתבייש במשהו, כמו עידו לוינסון מברקן.
אז בפועל יש הרבה יין חו"ל (נוכרי) בבקבוקי יין ישראלי שמוכרים לנו. כמה? זה נתון שכנראה אף פעם לא נדע. האם זה חוקי? כן זה חוקי. האם זה כשר? כן, היין כשר. האם העסק כשר? על זה אמרו חכמינו "כשר אבל מסריח". עד כמה ראוי להשלים עם משמעות אמרה זאת? את זה כל לקוח יחליט לעצמו.
תגובת הרשות להגנת הצרכן לא התקבלה עד מועד פרסום הכתבה
רשות המיסים נגד יקב הכורמים – קרב במישור אדומים
אלון גונן: רשות המיסים הגישה נגד אליעזר (אלי) שור ו'יקב הכורמים', כתב אישום בגין אי הגשת דוח על הכנסותיה של חברת יקב הכורמים לשנת 2020, בה הסתכמו מחזורי העסקאות שלה ב- 4.63 מיליון שקל. בנוסף טוען כתב האישום, שהנאשמים לא העבירו במועד את המס שניכו ממשכורות העובדים. סעיף זה למעשה טומן בחובו עבירה פלילית של גניבה, מאחר ומעביד חייב להעביר את כספי הניכויים לקופת המדינה ולא לעשות בהם כבשלו. עוד נטען בכתב האישום, כי הנאשמים לא הגישו במועד לפקיד השומה, את הדוחות על הכנסותיה של חברת 'יחיאלי כרמים ויין' שבניהולו של אליעזר שור לשנות המס 2019-2020, וזאת ללא סיבה מספקת. באישום מצוין כי באותן שנים הסתכמו מחזורי העסקאות של החברה העוסקת בייצור יין ובמכירת ציוד לייצור יין, בסכום כולל של כ-500 אלף שקל.
על אותו יקב הוטל עיצום כספי בסך של 1.175,210 שקל, בגין הפרה של הוראות חוק החומרים המסוכנים ושל הוראות היתר הרעלים. המשרד להגנת הסביבה הטיל על החברה בסך הכול שישה עיצומים כספיים נפרדים בגין הפרות של תנאים בהיתר הרעלים, תנאים העוסקים בחובות אחסון רעלים, חובת שילוט רעלים, חובות אחראי רעלים, טיפול בגופרית דו חמצנית, חובת היערכות לחירום וכן חובת ניהול פנקס רעלים.
ביקב מועסקים אנשים עם מוגבלויות, והמשרד להגנת הסביבה בודק אם הפרת נוהלי חומרים מסוכנים גרמה לסכנה לבריאות העובדים. ראוי לציין כי יקב הכורמים הוא אחד מחמשת היקבים בבעלות בני משפחת שור – ציון, ארזה, הכורמים, 1848, היוצר, שכולם ממוקמים בפארק התעשייה מישור אדומים.
אלי שור הוא הראשון מבני המשפחה שיצא לעיתונות לפני מספר שנים, והצהיר על המהפכה שהיקב שלו עושה הן במיתוג והן באיכות היין. כשנשאל בריאיון במגזין 'סטטוס', "מה המוטו העסקי שלך?", תשובתו של שור הייתה מאוד קצרה: "אמונה ועבודה". משפט נוסף שנאמר ב-2016, עת כיהן אלי שור כסמנכ"ל היקב לאותו כתב: "עסק עם ותק ואמינות של כמעט 170 שנה כמונו, שומר על שמו הטוב ועל אמינות עסקית בחרדת יתר".
זכות החפות שמורה לכל נאשם עד שיקבע בית המשפט את פסק הדין. את תגובת אלי שור או יקב הכורמים לא הצלחנו לקבל, וכך גם כלי תקשורת אחרים שכתבו על הגשת כתב האישום (מגזין מגה ומגזיןE-FOOD ). בסביבת יקב הכורמים הביעו צער, ואמרו שכל אחד מהיקבים של משפחת שור מנוהל באופן עצמאי, ואין לקשור את ההתנהלות של יקב הכורמים, לשאר היקבים של משפחת שור. הגדיל לעשות בעילום שם מנכ"ל יקב ששייך למשפחה, שתרם פרפרזה על פסוק מספר ישעיהו (פרק ל' פסוק כ'): "וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ… ולא את חשבונך".
את תגובת היקב ואליעזר שור לא קיבלנו עד מועד הפרסום
ביקורת יין: יותם שרון – טביעת אצבע מורגשת
אלון גונן: YOTAM ('יותם') הוא המותג הפרטי והקטנטן של יועץ היין והיינן יותם שרון. מאז שעזב את יקב ברקן ב- 2012, מייעץ יותם לעשרות יקבים ברחבי הארץ. טביעת אצבעו מורגשת, ומעבר לכך המדליות והפרסים שהיקבים הללו קוטפים כל שנה, מצביעים על איכות היין.
יותם שונה משאר היועצים הבכירים שיש כרגע בענף; הוא לא כופה את טעמו האישי או השכלתו הצרפתית על היקבים איתם הוא עובד. להיפך, הוא נותן להם להביע את דעתם ולהתבטא, ובעיקר יודע להסביר להם את מגבלות חומרי הגלם שברשותם, ומתוך זה להוציא את המיטב. שנים שאני מחכה "לטעום את יותם" והנה זה קרה סוף סוף.
Yotam le Rosé 2021– גרנאש וסנג׳ובזה (50-50). נו, למה שיותם יעשה לנו את החיים פשוטים? מה הבעיה לתת לנו עוד רוזה תותי פרוטי שרובם עושים, עוד פעם רוזה מקברנה פרנק או מרלו, והחושבים שהם מבינים עושים מקברנה סוביניון? למה שיותם לא ייתן לנו רוזה בסגנון צרפתי, אוסטרלי, דרום אפריקאי, קליפורני? לא, הוא צריך להמציא את הגלגל. לקח את הגרנאש הספרדי-צרפתי וערבב אותו עם הסנג'ובזה האיטלקי הטוסקני. לקח עשייה של עולם ישן ובקבק לנו עשייה בסגנון אוסטרלי. ניחוחות של קלמנטינה, פירות יער ואבטיח. הפה מאוזן ויבש, כל לגימה מרעננת יותר מקודמתה, תערובת קופצנית ומאוזנת להפליא. מחירו 95-110 ₪. ציון 92. תמורה למחיר (VFM) – בהתחשב שהוא שונה בנוף, אז לחלוטין.
L'esprit de Yotam 2020 – בלנד של 60% מורבדר, 30% סירה, 10% קריניאן. גם כאן בלנד מאוד מעניין, עם הרבה ארומות וטעמים שמתפתחים כל הזמן. יין גועש ורועש, מתובל, חמיצות טובה. בערסול ארומות של קינמון, עור, פה מלוח, המון פרי שחור מרוכז בקצוות ותאנה טרייה. יין שעובד כל הזמן. מחירו 110-130 ₪. ציון 91. תמורה למחיר – 90-100 ₪.
כותב אורח זאב דוניה מסוסון ים: בציר 2022 – גוף ראשון, יחיד
פרולוג
"רני ביקש שאכתוב על הבציר, וקצת קשה לי. בעת הכתיבה (8.10) הבציר עדיין לא הסתיים. ב- 7.10.22 נבצרו הקונואז והסנסו. היום ממיינים. אמנם אפשר לראות באופק את סיום הבציר, אבל הקברנה סוביניון והמורבדר עוד לפנינו. רוב מה שיש לי לומר הוא אישי / פרטי. לא בטוח שזה מה שקהל הקוראים מצפים לקרוא. אין לי הרבה עניין או ידע בנתונים טכניים, כגון PH, רמת החומצה והסוכר בענבים. ואת הפרמטרים האישיים שלי, למי אני אספר? ולמה?
מי שצריך לכתוב סיכום בציר הוא יינן אחר. איש כמו ויקטור שונפלד, יינן יקב רמת הגולן. אני לא אומר זאת בציניות. ממש לא. להיפך. אני מאוד מעריך את הידע והיכולת שלו, ולכן הוא נראה לי כאיש הנכון לכתיבה כזאת. השנה הזאת התישה את נפשי באופן קיצוני. הגעתי לתקופת הבציר עם מינוס ענק בכוחות נפשיים. וגם זה understatement . לבציר צריך להגיע חזק. מרוכז. ערני.
כך התחיל הבציר
במבט לאחור, הבציר הנוכחי היה מבחן, או משחק של הטבע בייננים. אין בזה חדש בעצם, אבל שוב נוכחתי לדעת, שעם כל הטכנולוגיות והידע המדעי שהצטבר, אנחנו יודעים מעט מאוד. הבציר הראשון היה מכרם בדרום הארץ. חלקת גרנאש שבדרך כלל מיועדת לתירוש, אך בגלל שנת השמיטה… הכורם, איש מנוסה מאוד, זמר את הגפנים (בחורף) על "עין" אחת, על מנת לווסת או להוריד את כמות הפרי. ארבעה ייננים ביקרו בכרם לפני הבציר, כל אחד בנפרד, כולל החתום למטה. כשנשאלנו האם יש צורך לדלל את האשכולות, ענה כל אחד שאין צורך. כולנו טעינו. היבול היה עצום.
אירוע זה היה צריך להדליק אצלי נורה אדומה. כלומר היה כאן איתות ברור למה שצפוי לקרות בהמשך. אבל כמו קונספציית המודיעין הישראלי ערב מלחמת יום כיפור: כשלא רוצים לראות – לא רואים. הבצירים של הזנים הלבנים לא פקחו את עיניי. הם המשיכו לתעתע. האדומים התעכבו. שוב ושוב בדקנו את התקדמות ההבשלה. שום דבר לא זז. התחלתי לחשוד שמשהו מוזר קורה. הענבים החלו להתעייף. צריך לבצור. לבצור פטיט סירה ברמת סוכר של 20.5 בריקס?!!! לא היה כדבר הזה.
לקח זמן, הרבה זמן להבין את הבציר הזה. ההבנה הזאת, אם היא נכונה, אומרת שלהבדיל מכל השנים הקודמת, שאני מסוגל לזכור, שנים בהן הבשלת הסוכר הקדימה את הבשלת חומרי הטעם בענבים, השנה זה בדיוק הפוך. הפרי בשל, ורמת הסוכר נמוכה. יכול להיות שהיבול הגבוה אחראי, במידת מה, להבשלה הבעייתית. אבל זה לא כל הסיפור. את מכלול הגורמים שעיצבו את הבציר הזה, לעולם לא נדע.
לא מעט מחובבי היין ואחרים, שהיין הוא מלאכתם, עלצו מאוד לשמע את הידיעה על צפי אלכוהול נמוך. אני לא. קל מאוד להתפתות להבנה החלקית הזאת, ולשמוח שיינות בציר 2022 יהיו ברמת אלכוהול נמוכה מהרגיל. אלכוהול היה בשבילי מאז ומתמיד פרמטר בעל חשיבות משנית. מספר, ותו לא. יין "טוב" הוא בראש וראשונה יין מאוזן. במילים אחרות: שכל מרכיביו מתחברים זה לזה ויוצרים שלמות ללא "תפרים"Seamless – (מושג שאני התוודעתי אליו בעולם התסריטאות). כלומר, יכול להיות יין עם אחוז אלכוהול של 13.5% (יפה, לא….) והוא רזה מידי בשביל רמת אלכוהול כזאת, ויין אחר נושא 15% אלכוהול, מבלי שהדבר יוציא אותו מאיזון.
המטאפורה היחידה שעולה לי בראש, שיכולה, אולי, לפשט את מה שאני מנסה לומר, באה מעולם האופנה. לא ממש חלק מעולמי, אבל, בשנות ה-70, (נדמה לי שזאת הייתה התקופה), הטרנד הנפוץ במראה המועדף של דוגמניות המסלול, היה גוף שטוח. שטוח מקדימה ושטוח מאחורה. קרש. אפשר לבדוק. ככה זה היה. לא חשוב. יחד עם זאת, כבר מגיל צעיר, בתיכון, נתקע לי המשפט הבא של אחד העם, במאמר "עבר ועתיד", שהיה חלק מתוכנית הלימודים: "שהרי האדם איננו שערות ראשו וציפורניו, שהיום הם כאן ומחר הם שם…." לענייננו: הרזון הזה ממש לא לטעמי. לא בבני אדם, ולא ביין. אני בעד יינות בעלי גוף. בעלי נוכחות. והטרנד? יחלוף, כמו בעולם האופנה.
אפילוג
אין לי מושג מה תהיה איכות היינות של בציר 2022. אני תמיד חשדן. אם חסר סוכר בענבים, אולי חסרים גם דברים אחרים, נסתרים מהעין?
איתן בן זקן, יקב קסטל, אמר לי פעם, לפני שנים, כך: "הענבים שאתה מקבל, זה ה- 100% שלך. מכאן ואילך זה רק יכול ליפול. יינן טוב עוצר את הנפילה ב- 95%…" אני חושב שזוהי אמירה אמיצה וכנה.
2022 היא שנת בציר מאוד יוצאת דופן. שנת בציר טובה היא, בדרך כלל, שנה קלאסית. והשנה רחוקה מאוד מלהיות קלאסית. ולהבהרה: לא אמרתי שאיכות הבציר לא טובה. אמרתי שהיא מאוד לא שגרתית.
ואני? גיליתי רזרבות של אנרגיה, שאפשרו לי לעשות עוד בציר. כמה בנאלי".
זאב דוניה © אוקטובר 2022
אנג'לינה ג'ולי ובראד פיט – האם הקרב על יקב מירבאל יגמר אי-פעם?
הרעיון נשמע מנצח: משפחת פרין המפורסמת מדרום עמק הרון – בעלת יקב שאטו דה בוקסטל, תחבור לזוג שחקני הקולנוע אנג'לינה ג'ולי ובראד פיט – נכון לאותה שנה, 2008, זוג נשוי זו לזה, ויקימו מותג בשם 'שאטו מיראבל' (Chateau Miraval), כשבשטחי האחוזה שבני הזוג רכשו בפרובאנס נטועים כ- 400 דונם כרמים, והיקב ייצר יינות רוזה, לבן ואדום בסגנון פרובאנס. שווי האחוזה והיקב הוערך בלמעלה מ- 28 מיליון דולר.
כמו בחיים וגם בסרטים, בני הזוג התגרשו בליווי סדרת קרבות – על עצם הגירושין, משמורת הילדים, וחלקם ביקב. מוקדם יותר השנה תבע פיט את גרושתו על מכירת חלקה ביקב – 40% למשקיע הרוסי יורי שפלר, ללא ידיעתו של פיט שמחזיק ב- 60% הנותרים. אחרי חודשים של דיון משפטי פסק בית המשפט לטובתה של ג'ולי.
והנה עכשיו רץ ברשתות החברתיות אימייל אותו כתבה השחקנית בינואר 2021, בו העלתה את כל זכרונות מה שהזוג עבר עם היקב, לפני הסבר ההחלטה למכור את חלקה ביקב. אימייל זה נמצא במסמכי בית המשפט, ובין השאר נכתב בו: "זה המקום אליו הבאנו את התאומים שלנו לגור בו, ובו התחתנו; מקום בו הייתה טמונה ההבטחה למה שהיה עשוי לקרות, וחשבתי שאזדקן בו".
בהתייחסה להתמכרות בראד פיט לאלכוהול, כתבה ג'ולי: "אך זה גם המקום שמסמן את תחילת הסוף של משפחתנו והמשפחה-עסק שלנו שהתמקד סביב אלכוהול". לדבריה היא ראתה "הרבה התנהגות בלתי מתחשבת" בארבע השנים שקדמו לכתיבת המייל. כסף בוזבז בדרכים שלא אושרו על ידה, והחלטות התקבלו בלי התייעצות איתה.
נראה כי משפט המחץ באימייל זה הוא: "איני יכולה יותר להיות מעורבת, באופן ציבורי או פרטי, בעסק מבוסס על אלכוהול כאשר התנהגות אלכוהוליסטית הזיקה למשפחתנו באופן עמוק כל כך, עסק שלכן עבר את הנקודה של כל דבר שהייתי יכולה להיות חלק ממנו, מוסרית ולמען טובת משפחתנו".
נשמע לכם כמו בסיס לסרט קולנוע מעניין? השאלה מי ישחקו את תפקידי אנג'לינה ג'ולי ובראד פיט
תגובות
0