משרד החוץ: תקציב היין

אלון גונן: בהמשך לכתבה שפרסמנו על המיזם של שגרירת ישראל בתאילנד והמכתב ששלחה ליקבים, יצאנו לבדוק את מדיניות משרד החוץ בכל הקשור לתפקיד היין הישראלי. תודה רבה לדובר משרד החוץ ליאור חייט, על המידע ועל הנכונות לקדם את היין הישראלי בעולם.

אתחיל בשני דברים שעוררו את מירב העניין בכתבה האחרונה, על פי התגובות הרבות שקיבלנו. אז למען הסר ספק, אין במשרד החוץ תקן, תפקיד, תת תפקיד או אפילו כרטיס ביקור שמעיד על תפקיד "שגריר היין הישראלי". פשוט אין דבר כזה, ומעולם לא היה. מי שהכריז על עצמו כבעל תפקיד כזה, עשה זאת על דעתו האישית בלבד. לעומת זאת, חיים גן שהוביל את אירוע היין הישראלי בבנגקוק ואירועי יין ישראלי רבים בשגרירויות אחרות, מעולם לא ניכס לעצמו את התואר שגריר, על אף הפעילות שלו מול משרד החוץ ואנשיו.

הדבר השני, בהחלט מעציב שאין במשרד החוץ תקציב לקידום יינות ישראלים בעולם. הפרוטוקול קובע שבארוחות בהן מגישים יין, הוא צריך להיות כשר. והיות שב- 108 הנציגויות של ישראל ברחבי העולם, לא תמיד אפשר להשיג יין ישראלי, רוב היין המוגש בארוחות כאלה הוא יין כשר שמיוצר ברחבי העולם.

בכול זאת משמח לשמוע מדובר משרד החוץ, שהשגרירות בברזיל קיימה ערב טעימות יין ישראלי לעיתונאים, בלוגרים בנושא יין, שפים ומסעדנים, בו הוטעמו יינות ישראלים זוכי פרסים ממספר אזורים בארץ, אך נראה כי לא מתקיימים אירועים רבים כאלה.

אירוע נוסף נערך על ידי הקונסוליה במיאמי בהשתתפות ראש העיר. הסיבה למסיבה: שחקן הכדורסל אמרה סטודמאייר (לשעבר NBA והפועל ירושלים), ייסד מותג יין כשר משלו – Stoudemire Private Collection, שכולל שני בלנדים וקברנה סוביניון זני שמיוצרים עבורו ביקב טוליפ, המשווקים על ידי אלופת הפצת היינות הכשרים רויאל.

לא רק הזמינות של היין הישראלי מקשה על הבאתו לשולחנות השגרירים, אלא גם מחירו. פשוט אי אפשר להתמודד עם המחירים המטורפים של היינות הישראלים, לעומת היינות הכשרים מתוצרת חוץ. לכן, כשיש תקציב לאירוע או לארוחה רשמית, לוקחים את זה בחשבון, וזה פשוט המצב.

שגריר או שגרירה שנכנסים לתפקיד רשאים להוביל במכולה שלהם גם יין לטובת האירועים, אבל הם מוגבלים למכולה אחת עבור כל שנות התפקיד. לכן שגריר צריך לחשוב טוב טוב מה הוא מעמיס על המכולה; יין ישראלי או דברים אחרים. נתון נוסף שהפתיע אותי, הוא שאין אפשרות לשלוח יין ישראלי בדואר דיפלומטי. היין חייב לעבור מכס, ויש לשלם עליו מס כחוק בכל מדינה לפי התקנות בה, גם אם היין מיועד לצרכי פולחן או אירועים רשמיים.

אם נעשה את החישוב של כמויות יין ב-108 נציגויות (צריך לקזז נציגויות במדינות מוסלמיות, בהן הפרוטוקול לא מאפשר הגשה של יין באירועים), אז מדובר בהרבה מאוד כסף. דובר משרד החוץ מסר לי, כי בקורס הצוערים של משרד החוץ שמים דגש חזק על יינות ישראלים, והצוערות והצוערים אף מקבלים הרצאות, טעימות והדרכות על יין ישראלי. זאת משום שמשרד החוץ רואה חשיבות רבה בקידום היין הישראלי, מודע לביקורות ולמדליות שהיקבים מקבלים ברחבי העולם. המשרד מנסה לעזור בתערוכות ככל יכולתו, ואף שולח לא פעם נציגים דיפלומטים כדי לתת נופך רשמי לתערוכות בינלאומיות.

דובר משרד החוץ גם הפנה אותי למכון היצוא – תיכף נראה מה קורה שם, שאמון על כל נושא קידום ויחסי ציבור של היין הישראלי בעולם. "המודעות של השגרירים והעובדים בנציגויות של ישראל בחו"ל, לגבי יכולתו של היין הישראלי לקדם את יחסי הציבור החיוביים של מדינת ישראל היא רבה. אנחנו ידועים יותר במכירת נשק, טכנולוגיית מידע, תרופות ומודיעין, וחשוב להראות שיש תעשייה חובקת עולם שלא עוסקת רק בצבא וביטחון".

עלתה הצעה שיקבים ישראלים יאמצו שגרירויות ברחבי העולם, וימכרו להן יין במחירים שפויים. אבל על פי חוק, משרד החוץ לא יכול לקבל מתנות. המועצה לגפן יין בישראל צריכה להיכנס לעובי הקורה, ולבנות יחד עם משרד החוץ תוכניות, הן בנושא הדרכות יין לנציגים שלנו בחו"ל, והן לעזרה בשיווק יין ישראלי לאירועים הרשמיים. בינתיים יקנו בשגרירויות יין כשר זו מרחבי העולם, ברובו בינוני ומטה. לא בטוח שזה היין שהיינו רוצים לומר שהוא הפרצוף של תעשיית היין הישראלי בעולם.

 

מכון היצוא: ביקרו או לא ביקרו בתערוכת סומלייה?

לצערי שוב אני כותב על מכון היצוא, ולא מסוגל להבין את הזלזול ביקבים, את חוסר המקצועיות, את חוסר ההבנה הצועק לשמיים, והכי מעצבן – את חוסר האכפתיות של העובדות והעובדים במכון היצוא, שאמורים לקדם את ענף היין הישראלי בעולם. לא ברור על מה ולמה הם מקבלים כבר שנים משכורות, כאשר הם לא עושים דבר וחצי דבר לשם כך.

לפני כמה חודשים נכנסה ברכה רפפורט לתפקיד מנהלת ענף היין של מכון היצוא. היא ביקשה עזרה ביצירת קשר עם יקבים, ואף העבירה שאלון הזוי בנושא השתתפות היקבים בתערוכות בעולם. בכתבה הראשונה שלי על כניסתה של רפפורט לתפקיד, ייעצתי לה שמאחר שאינה מגיעה מהתחום, עליה פשוט לעשות עבודת רגליים, לצאת לשטח ולהתחיל להכיר את הנפשות הפועלות. הצעתי לה רשימת שמות של בעלי תפקידים שהיא חייבת לפגוש ולשוחח איתם, אבל דבר לא נעשה בשטח. אם מעיפים מבט ביומן האירועים של מכון היצוא, מבינים שעדיין אין שום תוכנית עבודה מסודרת בנושא, ונראה שאין כל נייר עבודה או מזכר שמפרט מה מתכוונים לעשות בתחום היין במכון היצוא.

אותי מאוד מעניין על מה בדיוק ברכה רפפורט ודומים לה מקבלים משכורת. הם מגיעים לעבודה כל בוקר, ומה הם עושים בדיוק? שאלתי לא פעם, ומיותר לציין שלא קיבלתי תשובה. משכורת, רכב, אש"ל, הוצאות – על מה ולמה? על מה קיבלה משכורת עדי טייכר שמילאה יותר משנתיים את אותו תפקיד, וקודמה להיות מנהלת תחום המזון, כאשר לא עשתה דבר, כלום. לא הנפיקה תוכניות עבודה ולא הפיקה שום אירוע בחו"ל. לא ברור למה שתי העובדות הללו קיבלו ומקבלות תקציב של מאות אלפי שקלים בשנה, ולא עושות דבר.לטובת יצוא היין הישראלי.

תערוכת סומלייה שהתקיימה החודש, הייתה בדיוק המקום אליו ברכה רפפורט הייתה אמורה להגיע, להציג את עצמה בפני היקבים. אולי להקים דוכן קטן של מכון היצוא או להעביר הרצאה שתציג את מטרות המכון לשנת 2023, אם יש כאלה. אז היא לא הייתה בסומלייה, וכמוה לא כל נציג אחר.

מה לומר לכם? אולי הגיע הזמן לעשות מה שהממשלה עושה הכי טוב, לסגור את המכון הבזבזני הזה ולשלוח לפחות את א.נשי תחום היין הביתה. היקבים כבר מזמן איבדו את האמון במכון היצוא, ולא נראה לי שאפשר להחזיר את האמון. הקרע וחוסר שיתוף הפעולה בשנים האחרונות גדול מדי. זה הזמן של היקבים להתאגד ולהקים סוג של עמותה או ארגון, שייצג את היין הישראלי הכשר והלא כשר בחו"ל, רק התאגדות כזו תוכל למשוך תקציבים, ויש תקציבים. נכון להיום הממשלה תשקיע ביקבים ביהודה ושומרון, וצריך לתפוס טרמפ על זה – חובה לתפוס טרמפ על זה.

צחי דותן מנכ"ל המועצה לגפן יין, צריך להיות קשוב במסדרונות הכנסת ובמשרדי השרים: חקלאות, תיירות, חוץ – בכול מקום בו יש תקציב שאפשר לעשות בו שימוש לטובת הענף. אסור בשום פנים ואופן שמכון היצוא יתקרב לשקל אחד שקשור לענף היין הישראלי, זה פשוט לשים את הכסף על קרן הצבי, זה הזמן להתאגד, ומישהי או מישהו צריך.ה לזהות את הפוטנציאל, ופשוט לקחת ברצינות את העסק לידיים – ויפה שעה אחת קודם.

שרשרת התגובות

במהלך השבועיים האחרונים שלחתי מספר פעמים שאלות למכון היצוא על מנת לקבל תשובות. זה היה נוסח התגובה הראשונה שקיבלתי ממתן אלקלעי דובר מכון היצוא – לא אדם פנימי שם אלא עובד משרד יחסי הציבור פאר-לוין:

"אנו דוחים על הסף את המסע המגמתי והמשמיץ שמנהל אתר אכול ושאטו במשך חודשים רבים כנגד מכון היצוא, זאת תוך שימוש באמירות לא מבוססות, ולצערנו גם תוך שימוש בהשמצות אישיות כלפי עובדות המכון. אף אחת מעובדות המכון, המעולות יש לציין, לא ראויה לביקורת הלא עניינית שמוטחת בהן על ידכם ויש להן גיבוי מלא מהנהלת מכון היצוא. כפי שנמסר לאתר פעם אחר פעם אחר פעם, מכון היצוא בחר להמשיך ולנסות למצוא דרכים לסייע לקידום היין הישראלי, גם ללא תקציב יעודי מצד אף משרד ממשלתי, וזאת מתוך החלטה שמדובר במוצר משמעותי. למרות המורכבות, נמשיך לעשות זאת. מכון היצוא גאה בעבודה הנהדרת שנעשית מדי יום לקדם חברות ישראליות בחו״ל כבר 65 שנים. אנחנו מזמינים את הקוראים לצפות בסיפורי ההצלחה המרגשים באתר המכון וברשתות שלו ולהיעזר בשירותינו גם בעתיד".

תשובתי לדובר היחצן: "אני דוחה את התגובה שלך על הסף, היא לא עניינית ולא מקצועית. אם אתם גאים במה שאתם עושים, תגיד לי מה נעשה בענף היין בשלוש השנים האחרונות. אם אין לך תשובה לשאלה זו, אז פנה לממונים ותבקש תשובות. כאמור אין לי עניין בתגובה שהיא לא עניינית. מעביר שוב את בקשתי לתגובה ענינית שתפורסם במלואה".

ואז שוב חזר אלי היחצן-דובר מתן אלקלעי עם תגובת מכון היצוא: "בחודשים האחרונים קידם מכון היצוא ביחד עם מנהל סחר חוץ במשרד הכלכלה אירועים שונים הקשורים לענף היין בארצות הברית, אנגליה וטאיוון. בנוסף, בהמשך השנה צפויים לבקר קניינים ומפיצים שונים ממדינות אסיה. מאז כניסתה לתפקיד לפני כ-4 חודשים קיימה ברכה רפפורט פגישות עם מעל ל-40 יקבים, קיימה מפגשים שונים עם יקבים ביחד עם קניין מארה״ב, קניין מאנגליה וכן התקיים בהובלתה אירוע טעימות היברידי ראשון מסוגו מול טאיוואן. אירועים דומים מתוכננים להמשך השנה וככל שתתקדם הפעילות בעניינם הם יקבלו פרסום בקרב היקבים.

בנוגע לשאלתך בעניין התקציב שהוקצה לפעילות שיווק בארצות הברית, נציין כי התקציב הנ"ל מתייחס לפעילויות שנעשו בארצות הברית בשנים 2019-2020 אך בשל מגפת הקורונה פעילויות אלו בוטלו וכל היקבים זוכו בסכומי הכסף שנשארו, כל יקב בהתאם לסכום ששילם בתחילת אותה שנה. בכל מקרה, נבהיר כי מכון היצוא אינו מחזיק ביתרת התקציב של הפרויקט המדובר וכי לא נעשתה גבייה מעבר למה ששולם בפועל בשנים אלה. למרות המורכבות מכון היצוא ימשיך לנסות ולמצוא דרכים לסייע ולקדם את היין הישראלי, גם ללא תקציב ייעודי מצד אף משרד ממשלתי, זאת מתוך הבנה שמדובר במוצר משמעותי שיכול לסייע ליצוא הישראלי ברחבי העולם".

מתנצל שאני מטריח אתכם הקוראים, אבל חזרתי על השאלה האם  נציג מטעם מכון היצוא ביקר בתערוכת סומלייה. התשובה הקצרה שקיבלתי חד וחלק (כפי שאומר פרנקו בעונה השנייה של כראמל – אם אתם לא מכירים, הילדים שלכם בטוח כן), "במענה לפנייתך: בתערוכת סומלייה לא השתתף נציג של מכון היצוא". חד וחלק.

 

אלון גונן מבקר: מלכיה של יקב תבור על ציר הזמן – מגנומים ודאבל מגנומים

טעימת מלכיה על ציר הזמן בתערוכת סומלייה 2023 הייתה הפתעה אדירה. במהלך השנים הרבות בהן אני כותב על יין, לא נתקלתי ביקב שהוציא מארסנל המתיישנים שלו מבחר כה גדול של בקבוקים, והעניק חוויה מיוחדת לעשרות חובבי יין. כמו בכל תערוכה, יקבים רבים מחביאים תחת השולחן מספר בקבוקים מיוחדים, אותם הם מוזגים לאנשים ספציפיים על מנת לשמוע את חוות דעתם.

אלה יכולים להיות יינות מתיישנים או יינות שטרם הושקו, ובטעימה של יקב תבור נפתחו בקבוקי מגנום ודאבל מגנום של 'מלכיה' – יין הדגל של יקב תבור, שמופק מ-100% ענבי קברנה סוביניון שגדלים בכרם מלכיה הנטוע בבקעה קטנה בגליל העליון המזרחי, סמוך לגבול לבנון, בגובה של כ-400 מטרים מעל פני הים.

ראשית, טעימת מגנומים שונה לחלוטין מטעימת יין בבקבוק סטנדרטי. זאת מפני שיכולת ההתיישנות של מגנום גדולה יותר, ויכולת ההישרדות של היין גם כן שונה לחלוטין. ככול שנפח הבקבוק גדול יותר, כך היין יתיישן לאט יותר, ואולי אפילו יפתח מורכבות גדולה יותר, משום שכמות קטנה יותר של חמצן תיכנס לבקבוק.

מה לדעתי הביא את היקב לפתוח את המגנומים של מלכיה בתערוכה? פשוט ההבנה כי היקב והיינן מאמינים בחומרי הגלם שיש להם, ופתיחת בקבוק מתיישן מראה קודם כל לעוסקים במלאכה ביקב, אם הפוטנציאל של הטרואר שלהם אכן קיים, אם הגפנים מטופלות כראוי על ידי הכורמים, וכמובן אם היינן מסוגל להבין את הפוטנציאל ולהמשיך את הקו של הכורמים.

לכול היקבים הגדולים יש בעיה תדמיתית בכל הקשור ליינות "דגל", מאחר שרוב הציבור נחשף לסדרות הנמוכות יותר שלהם, וקשה לציבור הזה להאמין שיקב מסחרי יכול לעשות יינות "בוטיק". זה קורה בברקן סגל, בכרמל, בטפרברג ובעוד יקבים גדולים. מיכל אקרמן – מנהלת היקב והאגרונומית, ואור נדבך – היינן, שמו את האמת העירומה הזו על השולחן, בסביבה מאוד ביקורתית, ואני לא מתכוון לביקורת עיתונאים, אלא יותר לביקורת של מי שמוכרים יין במסעדות, חנויות ועוד. הם לא החביאו את היינות תחת השולחן, ולא נתנו רק ל"מקורבים" לטעום, אלא באמת ובתמים רצו לשמוע את חוות הדעת של כולם, כאילו אמרו: לטוב ולרע, אנחנו יקב מסחרי, אבל יש לנו גם יינות מתיישנים בעלי פוטנציאל שמוכיח שהיקב לא עוסק רק במיתוג ויחסי ציבור כל השנים, אלא עובד קשה על מנת למצות את הטוב ביותר מהכרמים המטופחים שלו.

נעבור לטעימה:

מלכיה 2009

יין  עם התווית הישנה של היקב  1:10000. ארומות של פירות שחורים, תוקפים וכבדים. פה שמפגין טעמים שלישוניים אבל לא כבדים, חומציות במיטבה. הופתעתי מהקרירות, מה שמעיד כי עוד כמה שנים בבקבוק יעשו ליין הזה עוד יותר טוב. ציון 91.

מלכיה 2012

תווית ישנה. צבע ארגמן בוהק. עשיר בטעמים וניחוחות, פירותי ובעל גוף מלא. טאנינים עדינים עם נוכחות מרשימה. ציון 90.

מלכיה 2013

תווית חדשה. באופן אישי אני מאוד אוהב את בציר 2013 ואת היינות עגולים שהנפיק. צבע סגול בוהק, אף פירותי עם ירקרקות מאוד מעניינת. בפה הרבה אספרסו, מוקה ופלפל שחור. היין חמאתי מאוד, אפטר טייסט עם טעמים של טוסט קלוי. יין משובח. ציון 91.

מלכיה 2014 דאבל מגנום

אף שופע פרי אדום ושחור בשל. רמזים לאדמה, טבק, עשבי תיבול, אורן שמעניק עקצוץ מפתיע. פה מורכב מאוד, בשל ונקי מאוד. עשבי תיבול לצד דובדבן ושזיף שהפתיעו בצעירותם. היין הטוב ביותר לדעתי. ציון 93.

מלכיה 2016 דאבל מגנום

ארומות של דובדבנים בשלים, שוקולד מריר ואדמה. היין מאוד מאוד מתובל, ויש בו תבלינים יבשים וגם עשבי תיבול טריים. אדמתי מאוד, חמיצות טובה לצד מינרליות קרירה, ואפטר טייסט שממאן לעזוב וממלא את הפה בעושר טעמים שלא נגמר. גם פה ינוקא שמקבל ציון 90.

 

אלון גונן מבקר: במוחו של אבי פלדשטיין

לא פשוט האיש הזה אבי פלדשטיין, מי שהניח את אבני היסוד של תעשיית היין שמכונה "החדשה". בשנים הרבות בהן עבד ביקב ברקן-סגל, הוא השאיר חותם מאוד ברור, ואיני מתכוון רק למותג "לא מסונן" או ליצירות ממיני זנים שלא היו מוכרים בזמנו. ראשית לכול הוא הוכיח שאוטודידקט יכול "לעשות את זה", ולא להיות מקובע לתבניות ולשבלונות או פרדיגמות מתנשאות.

אבי היה מאז ומעולם "חור בראש" בכל מקום שהגיע אליו. הוא פילוסוף, הוא משורר, הוא כותב על יין, הוא מתייחס מאוד מאוד ברצינות לנוזל שהוא מבקבק, והוא נפגע עד עמקי נשמתו כשלא מבינים אותו או לא מרגישים מה שהוא מרגיש בארומות ובטעמים של היינות שלו.

גם מבחינה מקצועית של עשיית היין, העסק כאן שונה – תסיסות מורכבות, השריות ארוכות על הקליפות כשהזמן אינו פקטור, ועוד. כשעברתי על ביקורות היין שכתבתי על היינות של פלדשטיין ב-15 השנים האחרונות, הייתה מילה אחת שהובילה אותן: "אבסטרקט". והיום אני יכול לנתח את המילה הזו בהקשר של יינות פלדשטיין בצורה מאוד ברורה ופשוטה – המטרה שלו היא  לגעת בחיי אנשים, ולהביא שמחה וחן לחייהם באמצעות היין שלו. לא יותר ולא פחות. הוא עושה יינות שהוא רוצה שיזכרו, שייחקקו בזיכרון לעד. איך כתב יענקל'ה רוטבליט? "הזיכרון הוא כמו ליצן – זקן, נואף ומהתל".

בטעימה במהלך תערוכת סומלייה:

סמיון סוביניון בלאן 2018

צבע בהיר קש. אף פרחוני, לימון מתוק, פריחת הדרים ועץ אגוזי. סיומת חמאתית משובחת. ציון 90.

רוסאן 2021

שנה בחבית. אף מינרלי מאוד עשיר בפירותיות ופרחוניות, פה שופע טעמי הדרים, אגסים ודבש. ציון 91.

רוסאן 2020

יותר פראי מאחיו הצעיר. טעמי הטרופיות יוצאים יחד עם הלימוניות וההדרים. מקסים. ציון 91.

 

דבוקי 2022

משחק עם שלושה זני שמרים. מיצוי מקסימלי של הפרי, שמשחרר טרופיות ודבש קליל. ציון 89.

רוזה גרנאש 2022

ארומות דובדבניות קלילות עם שזיף בוסרי. פה רענן ובעל חומציות נפלאה, מתיקות עדינה. יין מקסים שזועק אוכל לידו. ציון 92.

סוביניון בלאן 2018

צבע קש בהיר. ארומות של אפרסק לבן, הדרים ופרחים. חמיצות מרעננת ומדויקת. ציון 90.

גרנאש 2019

תוספת של קברנה סוביניון וארגמן. יין שופע פרי שחור, תבלינים, שוקולד מריר. סיומת ארוכה ומרעננת. ציון 89.

סירה 2018

25% אשכולות שלמים. ניחוחות של פירות בשלים ובשר מעושן. פה עשיר, מורכב ומרוכז, ויחד עם זאת רענן ומלא חיים. ציון 91.

סירה 2017

ניחוחות של סיגליות, אוכמניות עסיסיות, פלפל שחור וירוק, המון טבק. חומציות מרעננת מלאת חיים. ציון 92.

קריניאן 2017

תוספת של גרנאש ומעט קברנה סוביניון. ניחוחות נדיבים של פרי נעים. יין בעל חומציות נהדרת. עשבי תיבול ים תיכוניים, קפה, טבק, מאפה טרי ועישון קל. ציון 90.

 

יונתן לבני מבקר: יינות קריניאן חדשים של יקב רקנאטי

קריניאן הינו זן ענבים אדום המאפיין את דרום צרפת, בעיקר אזור לנגדוק-רוסיון, שם משמש הענב בעיקר בבלנדים יחד עם ענבי גרנאש וענבי סירה. גם בדרום ספרד הקריניאן פופולרי מאוד וכמובן גם באיטליה ובארה"ב. אסף פז, היינן של יקב ויתקין, הפך את הקריניאן לזן דגל שלו, ועשה רבות כדי לקדם את תדמיתו וצריכתו בארץ.

יקב רקנאטי הוא ללא ספק אחד היקבים שעשה רבות להפיכת הקריניאן לאחד מסימניו המובהקים. היינן הראשי של היקב, קובי ארביב, קורא לזן ולמה שהיקב עשה ממנו: "האני מאמין של היקב" . יין קריניאן הינו בדרך כלל בעל גוף בינוני, טאנינים רבים,  חומציות מאוזנת, עם טעמים של פירות שחורים ושל עשבי תיבול מקומיים.

ליקב רקנאטי יש כרם בעל של גפני קריניאן ותיקות, שניטע בשנת 1991 באזור בית שמש לא הרחק מיקב מוני. ב- 2017 נטע רקנאטי כ-26 דונם של גפני קריניאן מעבר לכביש בו נמצא הכרם הוותיק, והיום מייצרים ביקב יינות מהגפנים הוותיקות ומהגפנים החדשות. בטעימה שנערכה לפני ימים אחדים שתינו יינות שיוצרו מהגפנים הוותיקות ומהגפנים מהחלקות הצעירות יותר, ואלו רשמי הטעימה: שלי

קריניאן גפנים צעירות 2021 – קריניאן משנה הנחשבת לשנה חמה. יבול נמוך של כ-600 ק"ג עקב דילול מוקדם של הגפנים. גרגירים קטנים והבשלה פנולית מאוזנת. כתוצאה מההבשלה המוקדמת נבצרו הענבים בתחילת אוגוסט. תסיסה במיכלי נירוסטה. יין מורכב למרות שלא שהה בחבית. רענן, פרחוני ועדין בטעמיו. מרירות עדינה בסיומת. המחיר 79 ₪. תמורה למחיר (VFM) – ללא ספק.

קריניאן גפנים צעירות 2022 (דוגמת מיכל) – שנה מאוזנת מבחינת מזג האויר לאחר חורף קר. הענבים נבצרו לקראת סוף אוגוסט. טעמי פירות אדומים, עשבי תיבול, וחומציות שעדיין לא הושלמה. שוב יין ללא חביות, מרירות נעימה בסיומת. עגול בפה ולא כבד בטעמיו. מענין יהיה לשתותו אחרי הביקבוק. עדיין לא נקבע המחיר אך צפוי להיות בסביבות 75 ₪.

קריניאן פרא גפנים ותיקות 2020 – גם זו הייתה שנה חמה. יין לא כבד, שהתיישן במשך שנה בחביות עץ אלון. מאפיינים אותו טעמי פרי כהה. יין מתובל, עם חמיצות נעימה ומאוזנת. עושר פרי ומורכבות בטעמים. הבדל ניכר בין יין גפנים צעירות 2021 לבין הקריניאן פרא. הגפנים הוותיקות מספקות כ- 600 ק"ג ענבים לדונם, באיכות מצוינת של בשלות, וסיומת מורכבת מעט מרירה המשלימה את הטעם האיכותי העשיר. יין מורכב ומאוזן. קריניאן במיטבו. המחיר 149 ₪ – VFM בהתחשב באיכות.

קריניאן פרא גפנים ותיקות 2016 – יין שהוגש לשם השוואה של ההבדל בין אותן גפנים משנים קודמות. שוב שנה חמה, נראה ששנים קרות הן יוצאות דופן בארץ. יין שהתיישן ועשה דרך לא קצרה. נעים ביותר בשתייה, שומר על מאפייני הזן חרף הגיל. יין טאניני ומעט מתקתק בסיום, בשונה מהמרירות העדינה של היינות הקודמים שטעמנו. לדעתי זו הוכחה שרצוי ליישן את הקריניאן, כי התוצאה תהייה מרהיבה. אין להשיגו ולכן אין מחיר ידוע.

קריניאן פרא גפנים ותיקות 2013 – 2013 הייתה שנה קרה יותר מאלו שבאו אחריה, קרירות בזמן הגדילה וגם בזמן ההבשלה. במשפט אחד זה יין עשיר, מורכב ומעולה בטעמיו השונים. טעמי וריחות אדמה ועשבי תיבול מקומיים. בסיומת טעמי שוקולד המוכיחים סופית כמה הנאה יש מיין מתיישן מענבי הקריניאן. אין להשיג אותו, אבל שוב מראה איזה דברים טובים קורים לקרינאן מתיישן.

 

הייננית מיקה רן-מנדל: "אזורי הגידול השונים מאפשרים יצירת יינות מורכבים ומעניינים"

בעוד בתל אביב מקיימים תערוכת ענק כמו 'סומלייה', בחדר היין החדש בכפר הנופש עין גב מתקיימת סדרת אירוח יקבים עם הייננים ויינותיהם. בשבוע האחרון התארחה כאן מיקה רן-מנדל, ייננית וכורמת ומקימת יקב 'מיקה' במושב נטור ברמת הגולן.

את המפגש הוביל עומרי יצחק – סומלייה חדר היין. המשתתפים נשמעו ממיקה את סיפור הקמת היקב וטעמו ממגוון היינות שהיא מייצרת. במשך מספר שנים עבדה מיקה בגידול כרמים, למדה ייננות באוניברסיטה העברית, ולקראת בציר 2021 החליטה לייצר עם בן זוגה יינות מענבים שנבצרים בכרמים המשפחתיים בגולן ובאזור השומרון, וגם מכרמים בגליל העליון. היא אומרת כי אזורי הגידול השונים מאפשרים יצירת יינות מורכבים ומעניינים, כאשר כל פרי מביא עימו יתרונות ואיכויות שונות המושפעות מהרכב הקרקע בכרם, האקלים ושיטת הגידול ליקב מרכז מבקרים שפתוח מתחילת נובמבר עד סוף יוני בימים ראשון עד שישי. הביקור כולל מפגש וסיור ביקב, וטעימות יינות עם מבחר מוצרים מתוצרת משקים בגולן. כדאי לתאם מראש.

מי שיתארחו בערבי היין הבאים הם גיא אשל יינן יקב דלתון ב- 30.3, ויקב נטופה ב- 27.4.

יקב מיקה – 04-6002040

 

ביקור בית אצל ברוך יוסף ביקב מוריה שהקים עם המג"ד  

רני רוגל: המפגש שלי אחרי שנים רבות אצל היינן ברוך יוסף, אותו הכרתי בימי יקב זמורה עליהם תקראו בהמשך, התחיל עם מסרון ווטסאפ: "הינך מוזמן אליי לטעום מבלנד 2017 עליו קיבלתי מדליית זהב בתחרות טרה וינו, וגם קברנה סוביניון 2018 עבורו קיבלתי דאבל גולד". שאלתי תחת איזה יקב זכה במדליות, תשובתו: "יקב מוריה, בישוב הקהילתי עלמון-ענתות, קרוב לפסגת זאב או מצומת הגבעה הצרפתית לכיוון ים המלח. בכניסה לישוב יש שילוט יקב ענתות – לא שלי!!".

וכך הגעתי יום חורף בהיר אחד עם שני חבריי חיים ואסף, לברוך יוסף (בן 77) ורעייתו המקסימה אתי ביקב מוריה שבביתם – יקב גראז' אמיתי בו הוא שותף עם המג"ד שלו מימי הצבא, אליעזר שחם.  – כמה בקבוקים הוא מייצר? שנה 1000, שנה 3000, שנה כלום – למשל בקיץ הקרוב הוא רוצה לנסוע עם אתי לטיול בחו"ל, אז לא יעשה בכלל.

נראה לכם שמדובר באדם צבעוני? עוד לא קראתם כלום. לפני היין סקרן אותי איך בכלל הגיעו למקום כמו עלמון – "התנחלות ויישוב קהילתי בהרי בנימין, הממוקם בגוש אדומים ממזרח לירושלים ושייך למועצה אזורית מטה בנימין", כפי שכתוב בויקיפדיה.

ברוך גר בירושלים בדירת שני חדרים בקטמונים עם אתי ושלוש בנות, ובהמשך עברו לדרך חברון. אחרי שפרצו להם הביתה חיפוש חיפש איפה לגור, הגיע לענתות והתאהב במקום בישוב קהילתי בשם עלמון – "עולם קטן" (אם תקראו בויקיפדיה תראו שזה לא מקור השם, אבל זה סיפור טוב). כשבשילוב ענתות-עלמון. מתגוררות כ- 700 משפחות".

איך ברוך הגיע בכלל ליין? כשהיה שריונאי שתה 'יין פטישים' ויין חצי מתוק של כרמל מזרחי. כשהשתחרר הגיע לצי הסוחר, הפליג עם ימאים מארצות שונות ושתה יינות שונים, עד שהגיע לנמל דנקרק בנורמנדי שבצרפת. חבר נסע איתו לפריז, הוא שתה יין צרפתי בביסטרו, התלהב ומאז נדלק על יין.

ברוך המשיך בהפלגות עם איטלקים וספרדים שקנו דמיג'אנים של סנג'ובזה. יום אחד הביאו לנמל אשדוד ארגזי ענבים מחברון, מעכו ושמו בדמיג'אן עליו שמו בד וערבבו. אחרי שבועיים סחטו ושמו בצנצנת קטנה יותר – "יצא יותר טעים מאשר הסנג'ובזה. כשחזר ליבשה המשיך לייצר יין. הוא לא למד, אלא פשוט עשה זאת "עם כישרון טבעי" – לא אני אמרתי את זה – הוא אומר.

יקב זמורה

כאן נעבור לתקופת יקב זמורה שפעל בית זית שליד ירושלים בשנים 2002-2007, בה הכרתי את ברוך ואת יינותיו, הגעתי ליקב מספר פעמים, טעמתי את היינות ונהניתי מצבעוניות היינן.

צביקה אמיתי (חבר שלי שמוביל את מועדון היין 'נחמת שותים') היה סוכן הביטוח של ברוך. יום אחד הציע לו להיות יינן ביקב זמורה אותו הקים עם ההייטקיסטים יובל גולן ואחיינו מיקי גולן. למה יקב זמורה נסגר? "שיווק, ואולי עניינים אחרים של השותפים", אומר ברוך.

רשות הדיבור לחברי צביקה אמיתי: "בשנות ה- 90 כתבתי על יין במקומון ירושלמי. ברוך יוסף ואני היינו חברים במועדון יין ירושלמי "קסם היין" בחנות יין בעיר, וברוך התחיל להביא את הבקבוקים שלו שייצר בבית. הוא למד והשקיע הרבה ביין, אבל נשאר עם בקבוקים רבים מבצירי 2000 עד 2002. החלטתי להקים יקב, התקשרתי לברוך יוסף ואמרתי לו "אני פותח יקב ואתה תהיה היינן". הוא הסכים וכך הפכנו ליקב זמורה בהשקעה של יובל גולן, כשברוך הביא את בקבוקי היינות שלו מהבית".

למה נסגר יקב זמורה? כאן תשובה מעניינת של צביקה ובה משהו שלא ידעתי, בכלל על יקב הר אודם: "לכלכלן והחבר שלי יובל גולן, שהשקיע יחד עם בן אח שלו מיקי גולן, נמאס להשקיע ולנהל עסק לא רווחי וללא מנהל מקצועי. כנראה יקב רק עם יינן מתנדב וטוב ועם איש שיווק בינוני (הוא מעיד על עצמו) לא מספיקים. יובל אינו יודע לנהל יקב, אז חתך וצמצם ההפסדים. אבל אחר כך השקיע ביקב הר אודם המנוהל היטב, שקנה את המלאי והציוד שלנו ובתחילת דרכו זכה עם היין של זמורה במדליות".

יקב מוריה

אחרי שיקב זמורה נסגר המשיך ברוך יוסף את הפעילות עם ייצור 2-3 חביות בשנה, עד שנפגש עם המג"ד שלו (הוא היה הנהג של המג"ד) והחליטו להקים יחד יקב בשנת 2016. כאמור היקב ממוקם בגראז' הבית, וכפי שאשתו אתי אומרת: "כל הבית שלי סביב ייצור היין. ברוך גאון ביין, כל יין שהוא מייצר מוצלח. יש לו את זה".

ברוך אומר שהוא שולח יינות לתחרויות בגלל לחץ השותף שרוצה להתפרסם כמי שיש לו יקב, ומסתבר שזה עובד. כבר 18 שנים הוא שולח בפורמטים השונים של פעילותו יינות לתחרות טרה וינו, וזוכה במדליות, בחלקן הגדול זהב ואחת זהב כפול, בממוצע שתי מדליות לשנה. "זה יקר", הוא אומר, "מחיר הגשת יין לכל קטגוריה 800 שקל". השנה הוא יגיש את יינות 2019 שלו – מרלו, קברנה פרנק ופטי ורדו. צוות איש הענבים, תתכוננו.

איך היינות שטעמנו?

אני לא כותב ביקורות (הטריטוריה של אלון גונן ויונתן לבני), אבל טעמתי עם החברים וברוך יוסף את היינות. שיראז 2018 היה הראשון והדהים אותי – הענבים ממש לא מאזור כרמים נחשב אלא מסביבת צומת בילו ליד רחובות ("צריך ענבים טובים אבל צריך לדעת לעשות יין"). זהו יין רך ועגול, עשיר בטעמים, מבחינתי מושלם, עד כדי שביקשתי וקיבלתי מברוך בקבוק כמתנה ליומולדת של חבר, שהתקיים שבוע אחרי הפגישה.

"מה אוהבים צרפתים, ספרדים ואיטלקים? יינות פחות כבדים. לכן אני מקבל מדליות ליינות שלי, עם אותה רמת אלכוהול אך פחות עוצמתיים. איך זה? סוד. אני יודע לרכך את היין", הוא אומר.

הקברנה סוביניון מעולה, אבל לי הזכיר דווקא יין ישראלי – מתקתק מדי. לפטי ורדו 2017 הגענו במזל כי נשארו ממנו רק שני בקבוקים, 100% פטי ורדו שהלהיב אותי ואת חבריי.

בבציר 2022 ברוך קנה מכורם בספסופה שבגליל העליון ענבי שיראז וקברנה סוביניון. "אני מצפה שאלה יהיו היינות הכי טובים שלי. כבר בשלב מוקדם אני יודע להעריך את הפוטנציאל שלהם".

כמה זה עולה?

שואלים מה מחיר היינות של יקב מוריה? אז זהו, ברוך לא מוכר אלא נותן מהלב. היינות מיועדים לצריכה עצמית של השותפים ומשפחותיהם, וארגזים שניתנים למי שבאים לסייע בעבודה, כמו אותו קיבוצניק מיד מרדכי שהתלהב מהיין ורצה לקנות, וברוך הזמין אותו לעבוד ביקב בתמורה בקבוקי יין. איך יודעים שזה עובד? כי מעת לעת הבחור מתקשר ומגיע, מסייע לברוך וחוזר לקיבוץ עם יין.

אין ספק שברוך יוסף הוא יינן מקורי, שעל התוויות שלו כתוב Good Wine Made with Love