השבוע בענף היין 114: עושים סדר בט”ו בשבט הזה – חג הביסולפיט

בשבוע ט"ו בשבט מציע אלון לאמץ מנהג התאמת ארבע כוסות לעונות השנה, מופתע מהפינו נואר 2003 של ויתקין, ומעלה רשמים מטעימת היינות הכשרים של צור

יבואנית היינות הכשרים צור היא גם יצואנית. צילום דוד סילברמן dpsimages
יבואנית היינות הכשרים צור היא גם יצואנית. צילום דוד סילברמן dpsimages

1: ט”ו בשבט – חג לאילנות, לביסולפיט, ועכשיו גם ליין

האמת היא שט”ו בשבט זה חג מבאס, שנוצר בעיקר לגננות שלוקחות את העוללים הקטנים לאיזו חורשה הזויה עם שתילים מתפוררים, בידיעה גמורה שעוד כמה שעות יבואו עובדי העירייה ויעקרו את השתילים הרכים, כי מי בכלל צריך עצים על אי התנועה הזה?!

צילום מויקיפדיה
צילום מויקיפדיה

זה חג מבאס כי אין בו אפילו ארוחה משפחתית, גם חופש מעבודה אין בו, והכי הורס בחג הזה שאפילו מנגל אנחנו לא עושים. בקיצור חג האילנות הוא חג בלי בשר. הוא בעצם חגו של הביסולפיט שמוכר לכולנו מעולם היין, אבל פה החגיגה של הביסולפיט שייכת דווקא לפירות היבשים שמגיעים אלינו ברובם מתורכיה. המון פירות לא מארץ ישראל, המון סוכר, וכן כן – המון ביסולפיט כדי לשמר את התאנים, תמרים, משמשים אננס ופפאיה. הביסולפיט, או במספר E ‏-E222 שמוכר לנו מתווית היין, הופך להיות E228 שמשמש כמעכב חמצון גם למניעת הקהיה של פירות משומרים.

סדר ט”ו בשבט בענף היין הוא מאוד. פשוט הכוס הראשונה ששותים היא שכולה יין לבן, המסמלת את התנומה והשלכת של הסתיו. בכוס השנייה מערבבים הרבה יין לבן עם מעט אדום, על מנת לסמל את החורף, בו הטבע מתחיל להתעורר. הכוס השלישית היא ערבוב יינות ביחס הפוך – הרבה יין אדום ומעט לבן שמסמל את האביב בו הפריחה בשיאה. והכוס הרביעית, על טהרת היין האדום, מסמלת את עונת הקיץ, בה הפירות מבשילים וניתנים לאכילה. אז לעבודה:

דני מאור. צילום מדף הפייסבוק

דני מאור. צילום מדף הפייסבוק

הלבן שלי – יקב מאור, יינן דני מאור

בלנד של סוביניון בלאן וסמיון. צבע היין זהוב קש. ריחות של גרדת תפוז ופומלה, מעט מנגו. בפה מינרליות מקסימה. יין שמפתיע בטעמים נקיים של פרי המאפיין סוביניון בלאן עם נגיעה מקסימה ומתקתקה של סמיון. מחירו 80 ₪.

רוזה 2015 של קסטל – נעים מאוד. תחילה מתיקות ורעננות, ואז מצטרפת מרירות קלה ותורמת
צילום דוד סילברמן dpsimages

הרוזה שלי – יקב קסטל, יינן אלי בן זקן

רוזה קליל ומרענן מהרי ירושלים. בלנד של מרלו, מלבק, וקברנה פרנק. ליין ריחות עדינים של תות שדה מעוך, ורדים, ומעט פירות טרופיים. בפה חמיצות נעימה ורעננות חדה. טרופיות של ליצ’י בעיקר, אפרסק כתום ואשכולית עסיסית. מחירו 80 .

הכמעט אדום שלי – יקב כרם שבו, יינן גבי סדן

בלנד של ברברה, מורבדר וגרנאש, שמעניק יין מתובל ומלא טעמי פרי בשל, תות ופטל, עשבי תיבול טריים. יין אדום שהתחפש לרוזה. מעולה. מחירו 80 ₪.

ערן פיק Master of Wine – יין יקב צרעה. הכמויות קטנות יחסית ותמיד יש מחסור ביין
ערן פיק Master of Wine – צילום ישראל פרקר

האדום שלי – יקב צרעה, יינן ערן פיק

הרי יהודה 2016 – בלנד של ענבי קברנה סוביניון עם תוספת של סירה ופטי וורדו. יין מובנה היטב, המשלב כוח עם עושר. ניחוחות של דומדמניות ושזיפים אדומים מובילים לטעמים מורכבים של פטל שחור ומוקה. בפה היין מראה איזון מצוין וביטוי פרי ממוסגר על ידי טאנינים מוצקים ומתוקים, שמביאים אלגנטיות ועדינות עד הסוף. גוף מלא עם מרקם שמנוני. יין מרשים. מחירו 110 ₪.

יקב ויתקין מייצר פינו נואר מ-2003 - הזן שמזוהה כל כך עם צרפת, לא ממש מתאקלם או נחשק בישראל. צילום ישראל פרקר
יקב ויתקין מייצר פינו נואר מ-2003 – הזן שמזוהה כל כך עם צרפת, לא ממש מתאקלם או נחשק בישראל. צילום ישראל פרקר

אלי שירן הגיב

אלון יקירי, כבר שנים שרבים וטובים עושים סעודת חג, פעמים בשרית ופעמים דגים/חלבית. בתבשילים משלבים פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל, ולא נוגעים בפירות מטורקיה, רק פירות טריים המגודלים בארץ. לפני מספר שנים הוזמנתי לארוחה בה היו כ-35 או יותר סוגי פירות, וכולם תוצרת הארץ.

ונסיים ביין. מלאכת עשיית הבלנד קשה היא, ולכן מעולם לא ערבבתי יין לבן ואדום. הפתרון שלי הוא יין לבן, רוזה בעל גוון בהיר, רוזה בעל גוון כהה ואדום, ולפעמים מדלג על אחד מהרוזה ולוקח שני אדומים. אחד קל יותר והאחר כבד.

2: יקב ויתקין – פינו נואר במסע בזמן עם אסף פז

פּינוֹ נוּאַר (בצרפתית: Pinot noir) הוא זן ענבים המשמש לייצור יין אדום. מקורו בחבל בורגון שבצרפת. ענבי פינו נואר גדלים ברחבי העולם, אך בעיקר במקומות בהם קיימים תנאי אקלים קרירים. העלים של הגפנים קטנים בגודלם ביחס לזנים אחרים מהם מפיקים יין אדום כמו קברנה סוביניון וסירה, והפרי מזכיר במבנהו ובצורתו אצטרובל. הזן רגיש מאוד להשפעה חזקה מדי של קרני אור השמש, לרוחות, לקרה וגם לקרקע עליה הוא גדל, ולכן נחשב לקשה מאוד לגידול. לתנאי האקלים יש השפעה ישירה על טעם של הענבים מהם מפיקים את היין.

הטעימה ביקב ויתקין אותה הנחה יינן היקב אסף פז. הייתה מרתקת. הוא כל הזמן התנצל על כך שהוא כבר לא מתנצל להציג בגאווה את הזן הזה שמזוהה כל כך עם צרפת, ופה בישראל הוא לא ממש מתאקלם או נחשק על ידי הציבור. עדיין רוב חובבי הפינו נואר הם אלה שמעדיפים את הסגנון והטרואר של בורגון, האמת גם אני. אני אוהב את המקור, חיקויים או  רפרודוקציות, ולכן באתי לטעימה הזו נקי מטעמי בורגון. ציפתה לי הפתעה – ובגדול.

ויתקין פינו נואר 2003 - לבוגרי BA-MA של פינו נואר בלבד. צילום ישראל פרקר
ויתקין פינו נואר 2003 – לבוגרי BA-MA של פינו נואר בלבד. צילום ישראל פרקר

בטעימה: פינו נואר 2003, 2005, 2007, 2008, 2009, 2011,2013, 2014, 2015 ו- 2006. אתחיל מהסוף: 2007 הטוב ביותר לדעתי, לצדו 2014, וההפתעה המדהימה – 2003.

ויתקין פינו נואר 2007 – פרי בשל שמציע ריח מדהים של פאי חמאתי עם דובדבנים, כמהין, תבלינים, הל, והשתמרות תות טרי. החך מתרחב עם טעמים של דובדבנים מרוכזים, רימונים, שומר ופטריות מורל. טאנינים עשירים ומעט אגרסיביים, תומכים נפלא בחומציות המאוזנת הנמשכת זמן רב ועד הסוף. שאפו.

ויתקין פינו נואר 2014 – צבע אדום עמוק. ניחוחות מבושמים היטב של ליקר פטל, וניל, תבלינים הודים ופופורי, יחד עם  מינרליות מעושנת. היין ארוז בצפיפות עם ריחות של פירות יער, טאנינים חלקים שעולים לאט ומתמזגים עם הפרי השופע. הליבה מורכבת ומרובת שכבות, שעטופה בטעמי אוכמניות ודובדבנים עשירים ואקספרסיביים.

ויתקין פינו נואר 2003 – הראשון שיוצר על ידי  דורון ושרונה בלוגולובסקי. זה יין שמעלה חיוך על הפנים. אתה לא מצפה לכלום – אבל בום. ריחות וטעמים מאוד בשלים, שמנווטים את הדרך לגמישות עשירה. ארומות של ליקר קסיס, עשבי תיבול, פטל שחור. יין גברי, בעל גוף מלא, עמוק ונוקב. עמוס מוקה, שוקולד, אוכמניות ודובדבנים שחורים. יין רציני, קודר ואינטנסיבי. זה יין מטורף, אבל לא לכל אחד. לבוגרי BA-MA של פינו נואר בלבד.

קלו מסורה מספרד - יקב עם סיפור מרתק ששווה לטעום את יינותיו. צילום דוד סילברמן dpsimages
קלו מסורה מספרד – יקב עם סיפור מרתק ששווה לטעום את יינותיו. צילום דוד סילברמן dpsimages

3: צור יין כשר בינלאומי – הספרדי המצטיין והישראלים שמיוצאים לעולם

“צור עולם של יין” היא חברה ליבוא ויצוא של יינות ומשקאות אלכוהוליים כשרים לישראל וממנה, מכ-40 יקבים בארץ ובעולם (בין השאר צרפת, קליפורניה, איטליה, ספרד, פורטוגל, ארגנטינה, ניו זילנד).  עובדי צור נמנים על הקהילה החרדית, שחלק מהפילוסופיה שלהם היא לייהד או לגייר יינות של יקבים שלא היו נגישים בגלל כשרות לציבור הדתי, והקימו עבור חברת צור קו ייחודי של יינות כשרים.

שאלתי את הייננים של היקבים הללו, שהתארחו השבוע באירוע השנתי של החברה, האם יש הבדל בטעמים בין היינות הכשרים שהם מייצרים במגבלות ההלכתיות, לבין היין הרגיל, והם ענו בנחרצות: לא. ואכן, בטעימה היינות הכשרים הפתיעו לגמרי. מדובר בקפיצת כמה מדרגות של העוסקים במלאכה בצור. לא עוד רק שם המותגים חשוב, אלא הנוזל עצמו ואיכות הענבים, וכמובן הטרואר.

הופתעתי ובגדול למצוא שם את השמפניה של דרפייה קארט ד’אור מחבל שמפיין, את היין של לה מרונייה משאבלי, שאטו לה קרוק מבורדו, והפתעת הטעימה: יקב אלווי מספרד עם קלו מסורה- בלנד של קריניאן, גרנאש וסירה. יין מרוכז, עמוק, ארומטי להפליא. זה יקב עם סיפור מרתק, ששווה לטעום את יינותיו. המחירים של היינות בהתאם ונמצאים ברף העליון, אבל כשרות עולה כסף, וההנגשה הזו של יקבים וייננים מהליגה הראשונה ללא ספק שווה את המחיר. מהישראלים, היקבים שילה, פסגות ויזרעאל משווקים על ידי צור בעולם.

צילום דוד סילברמן dpsimages
צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב יזרעאל הטעים את הבלנד קריניאן גרנאש וסירה 2016 – יין עם נוכחות מרשימה של פרי טוב ונקי. חד מאוד, קריר בפה, יין מתובל ועשיר. מחירו 80 ₪.

צילום דוד סילברמן dpsimages
צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב שילה הטעים את הסוביניון בלאן 2016 עם נגיעה של שרדונה – עשבוני מאוד, חד. ריחות משובחים, עם טעמי פרי שמשתלבים היטב. חמאתיות נפלאה שהעניק השרדונה. מחירו 100 ₪.

צילום דוד סילברמן dpsimages
צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב פסגות הטעים את הקברנה סוביניון SV  הרי יהודה – ריחות של תימין, רוזמרין ואדמה רטובה. פירות עשירים, טאנינים בשלים, היין משחרר ניחוחות וטעמים בשכבות –  קקאו, קסיס, וגרגרים כהים בשלים. יין מרתק. מחירו 220 .

 






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה