השבוע בענף היין 293: האם מפיץ אלכוהול ישראלי יגבר על האדם העשיר בעולם? ט"ו באב – לא חג יין, והאם יקב כרמל רוצה להיות קוקה קולה?

לזכרו של מפקד הנח"ל אל"מ שרון אסמן ז"ל – הוא אהב יין

האלמנה שרון, ששמרה על שם נעוריה – שלמון, כי כפי שאמרה: "שרון אסמן יש רק אחד", אמרה בדברי ההספד שלה מול הקבר הפתוח: "אני אתגעגע לשיחות הטלפון כשאתה בדרך הביתה, במקרה הטוב ביום חמישי בערב. "my love, מה את רוצה לאכול? תבדקי אם יש פסטה'. כי כמובן האחריות על המטבח היא שלך, וכוללת ארוחה טובה ובקבוק יין איכותי. סליחה שעשינו קצת בלגן במטבח שלך".

1: דוד נגד גוליית – תביעה משפטית נגד האיש העשיר בעולם

יבואנית האלכוהול 'י.ד. עסקים' תובעת 21.3 מיליון שקלים מתאגיד הענק הבינלאומי הצרפתי LVMH (מואט הנסי לואי ויטון). כפי שעולה מכתב התביעה שהוגש בבית המשפט בתל אביב (פורסם לראשונה ב- E-food), התאגיד הפסיק ללא הודעה מוקדמת התחייבויות שנחתמו עם החברה הישראלית ליבוא והפצה של אלכוהול ייחודי ויוקרתי למספר שנים נוספות. לטענת י.ד עסקים הם עובדים עם LVMH יותר מ- 30 שנה. בכתב התביעה עולות האשמות קשות בעניין סיום ההתקשרות, ומצביעות על תכנון קר וציני תוך כדי מזימה ושידול עובדים "לתפור תיק", וכן ניסיון לגנוב ממנה סימנים מסחריים ולהעביר אותם לתאגיד אחר שהחליף את י.ד עסקים בהפצת מותגי האלכוהול מבית LVMH (תיכף נציין מי זה או אלה), מה שגרם לחברה הישראלית לקריסה.

בית המשפט התבקש לחייב את התאגיד הצרפתי בסכום של 16 מיליון שקלים, ו- 5 מיליון שקלים נוספים בגין גזל של סימנים מסחריים. על מנת לסבר את האוזן, מדובר במותגים כמו שמפניות מואט שנדון, דום פריניון, קוניאק הנסי, ובתחומים אחרים: כריסטיאן דיור, קנזו, בולגרי, ג'יבנשי, סטלה מקרטני, ועוד מותגי יוקרה מפורסמים, נחשבים, ויקרים – בסך הכול 75 במספרם.

הכנסות תאגיד LVMH בשנת הקורונה 2020 היו 44.651 מיליארד אירו, לעומת 53,670 מיליארד דולר בשנת 2019 (קורונה, קורונה), והוא מעסיק כ- 145,000 עובדים ברחבי העולם. הבעלים,  ברנרד ארנו, הוכרז בחודש מאי השנה על ידי המגזין פורבס כאיש העשיר בעולם, כשהוא מקדים את ג'ף בזוס ואילון מאסק. אמנם דירוגים אלה נזילים ומשתנים, אך עדיין לא צריך לדאוג לארנו.

מי שמכיר את ענף האלכוהול העולמי, מבין שלא מדובר בענף היין. לפי אנליסטים, שוק האלכוהול גלגל בשנת 2020 סכום של 1.49 טריליון דולר, ירידה של 200 מיליארד דולר מ- 2019, והשנה הוא צפוי לעלות ל- 1.553 טריליון דולר. זהו ענף חזק שנשלט בעיקר על ידי תאגידי ענק, ומושקעים בו מאות מיליוני דולרים בשנה על פיתוח עסקי, מיתוג ופרסום. לא דומה לענף היין העולמי, ובטח לא הישראלי.

כתב התביעה לא חושף מי בעצם זכה במותגים ש"נגנבו" לדברי י.ד עסקים, אבל זה מאוד ברור למי שנמצא בענף. התשובה היא כי 80% מהמותגים עברו לחברת IBBLS (קוקה קולה) והשאר ל'יין בעיר'. מדובר במכה אנושה ל-י.ד עסקים ולעומד בראשה עידן בבלי (דור שני של המשפחה בעסק), שכאמור איבדו ברגע חלק גדול מספקי הזהב שלהם ומלקוחותיהם הקונים מותגים אלה.

תגובת התאגיד לכתב התביעה הייתה מאוד פשוטה, ולא התייחסה לתוכן אלא לסמכות או לחוסר הסמכות השיפוטית של בית המשפט בישראל – לטענת הצרפתים אין לו סמכות. ההליך המשפטי כנראה ימשך שנים. במידה וטענת הסמכות לא תתקבל, ובית המשפט יחליט כן לדון בתביעה בישראל, על פי תקדימים הוא יחייב את התובעת להפקיד סכומי עתק של כסף בקופת בית המשפט, על מנת לשפות את הנתבעים במידה והתביעה תדחה – ופה מדובר במיליוני שקלים. במידה והתביעה תעבור לבית משפט בצרפת, לחברת י.ד עסקים צפויות הוצאות עתק בגין ניהול המשפט מחוץ לגבולות המדינה.

הכותרת 'דוד וגוליית' מתאימה כמו כפפה ליד למצב של חברת י.ד עסקים. אי אפשר להילחם בתאגיד שמקושר למאות ואלפי חברות בנות בכל העולם, תאגיד שמגלגל מיליארדי יורו בשנה ומחזיק יועצים משפטיים מהשורה הראשונה – מבחינתו זו מכה קלה בכנף. עצם הפנייה לערכאות משפטיות שורפת את החברה הישראלית בניסיונות להתקשר בעתיד עם חברות אחרות בעולם. בעיות כאלה בדרך כלל נסגרות בפשרות בחדרי חדרים ולא בבתי משפט, אבל כאמור עידן בבלי החליט על מהלך משפטי שיגזול זמן רב כדי לברר אותו, ויהיה מאוד מעניין לראות מה בית המשפט יחליט בעניין הסמכות. יהיה מעניין.

מתכוננים לבציר – יקב צרעה

ערן פיק, יינן ומנכ"ל יקב צרעה, צילם וכתב: "ענבי שרדונה אחרי הבוחל. הבציר בתחילת אוגוסט, ליין 'הרי יהודה לבן' 21".

קראו בהמשך בהרחבה על יינות צרעה

2: יקב שושנה – נדרשת משלחת איתור

בשנת 2006 קם לו 'יקב שושנה' בבעלות שושנה וייזן, אז רעייתו של דני דנקנר, כאשר  רוב הרעש סביב היקב לא היה בגלל היינות האיכותיים של שושנה, אלא בגלל מיקום היקב והחיבור למשפחת דנקנר. היקב הוקם על ידי שושנה וייזן על קרקע בבעלות המדינה, שהוחכרה לטובת חברת מלח עתלית  ולא לטובת יקב. משפחת דנקנר התגוררה באחד המבנים שהיה מיועד למגורי פועלים, ועם השנים הגדילו את המבנה שהיתר הבנייה לגביו עמד רק על 90 מטר רבוע. בשנת 2006 התגרשו בני הזוג דנקנר, ושושנה נשארה במקום עם הילדים, וכאמור הקימה במקום יקב עם מרכז מבקרים. ב- 2012 הגישה רמ"י – רשות מקרקעי ישראל, תביעה לפנות את משפחת דנקנר ולהחזיר למדינה את האדמות שלא עמדו בייעוד שלהן.

מכתב התביעה של רמ"י אנו למדים שהבית שהתחיל ב- 90 מטר רבוע, הגיע לממדי אחוזה ושטחו נכון להיום 700 מטר רבוע שמשמשים למגורי המשפחה. בנוסף השתלטו שלא כחוק על עוד 5 דונם, שבין היתר נבנו עליהם יקב, מגרש טניס  ובריכת שחייה, ואת הכל עטפו בחומה גדולה.

בכתב ההגנה של שושנה וייזן ובן זוגה לשעבר דני דנקנר, נאמר כי מאחר והם נמצאים על הקרקע שנים רבות, ולאור המשא ומתן שהיה ביניהם לרכישת הקרקעות, נוצרו  אצלם ציפייה והסתמכות המשתקים את רמ"י להעלות טענות בדבר אי חוקיות האחזקה.

בית המשפט דחה את טענות משפחת דנקנר ויזן, וטען כי בני הזוג לא הוכיחו כי היו בידיהם התרי בנייה, ואין להם כל זכויות קנייניות בקרקע, ולכן הוא לא יכול להעניק למשפחה הגנה מפני תביעת פינוי. יחד עם זאת קבע בית המשפט כי גם רמ"י לא פעלה בתום לב ועצמה עיניים, ולכן קבע בית המשפט כי שושנה וייזן תוכל להמשיך להתגורר במבנה בן 180 מטר רבוע בלבד עד "אריכות ימייה". בית המשפט קיבל את טענת שושנה וייזן, כי היא לא ידעה על עסקי בעלה לשעבר בכל הנוגע לעבודות ההרחבה.

את תגובת שושנה וייזן לא יכולנו לקבל, מאחר והיא לא עונה לטלפונים. ככל שאנחנו מנסים לברר מה עלה בגורל היקב, אנשי התעשייה שמקורבים לשושנה וליקב לא, יודעים כי היא ניתקה מגע מכולם. היינות של שושנה נחשבו לאיכותיים ולמאוד מעניינים. עכשיו נותר לראות האם יצוצו להם יינות נוספים בעתיד, והפעם על קרקע חוקית.

מצטטים יין – יקב בזלת הגולן

יואב לוי מיקב בזלת הגולן ממשיך את סדרת ההשראה שלו, עם ציטוטים קשורים ליין מגדולי עולם התרבות – הפעם ג'ורג' מרטין – לכו תדעו אם הוא מתכוון למפיק ולמתזמר האגדי של הביטלס, או הסופר שכתב בין השאר את 'שיר של אש ושל קרח' (A Song of Ice and Fire) – הבסיס לסדרה 'משחקי הכס'.

הציטוט של אחד מהמרטינים הוא "יין עושה הכל אפשרי". מכיוון שהעיצוב של בזלת הגולן הוא "ציטוט" של רנה מגריט – אומן האבסורד, אז הנה ציטוט מילולי של רנה מגריט:

"תודעה מעמדית הכרחית כמו לחם; אך אין זה אומר שיש לדון עובדים ללחם ומים, וכי לרצות עוף ושמפניה אינו לגיטימי".

3: ט"ו באב – צר לנו, לא ממש חג היין

יום האהבה העברי הישראלי  מצוין ביהדות כיום בסימן פיוס ונחמה בעם ישראל, כאשר בנות ישראל לבשו לבן ויצאו לרקוד בכרמים ולמצוא שידוך. לצערי, הסיפור הרומנטי הזה הוא מעשייה. תעשיית השיווק מוכרת לנו את זה שנים רבות – כדי למכור יין, ארוחות במסעדות, פרחים ושוקולדים. בעצם הסיפור האמיתי של חג ט"ו באב רחוק מכך.

כל העניין התחיל עם הסיפור של "פילגש בגבעה" – אישה מסכנה שכמה עבריינים בני שבט בנימין אנסו והתעללו בה כל הלילה, עד שמתה. בעלה החליט לבתר את הגופה ולשלוח את החלקים לכל השבטים, שהזדעזעו מהמעשה ואף ביקשו משבט בנימין להסגיר את האנסים. השבט סירב, ופרצה מלחמת חורמה כנגד השבט, ואף יצא פסק הלכה כי אסור להתחתן עם נשות שבט בנימין, ובעצם שבט בנימין היה בסכנת הכחדה. אז מצאו פתרון הלכתי למצב,  ו"יאמרו הנה חג ה' בשלו מימים ימימה… ויצוו את בני בנימין לאמר לכו וארבתם בכרמים וראיתם הנה יצאו בנות שילו לחול במחולות ויצאתם מן הכרמים וחטפתם לכם איש אשתו מבנות שילו והלכתם ארץ בנימין (שופטים פרק כ"א).

אז עכשיו כל שנותר זה לעצום עיניים ולתאר את הסצנה: הנערות לבושות לבן יוצאות לרקוד ולהכיר בחורים באופן תמים, ופתאום מאות גברים, כנראה חרמנים, יוצאים ממחבואם ומתנפלים וחוטפים אותן. לא רבותי וגבירותי, אין שם שום אהבה. אלה מעשי בעילה ואונס ברוטלי. זה לא יום של שוקולדים מלבבות וזרי פרחים, ובטח לא של יין, כי הכרמים אוטוטו מניבים אשכולות ענבים בשלים, ואנחנו לא נרצה שהם יפלו מהגפן טרם זמן הבציר בגלל צעקותיהן של אותן נערות מבועתות.

במציאות של היום, כששומעים וקוראים כל יום על אישה שמוכה, נאנסת או נרצחת בכל המגזרים, אין מקום לסיפורי מעשיות על בנות צעירות שיוצאות להנאתן לרקוד וחוזרות חבולות ושסועות, ובטח שאין מקום לעטוף כמתנה סלסלת שי עם שוקולדים ויינות.

נכון שיקבים גדולים רבים כבר התחילו עם מבצעי ט"ו באב ושולחים יינות לטעימה, אז מצטער, לא השנה, לא בבית ספרי, נמאס מהבולשיט הזה. ט"ו באב אכן צריך להיות בסימן פיוס ונחמה בעם ישראל, ולא ציון של יום אונס לאומי. מזה יש לנו מספיק.

4: פסטיבל היין במוזאון ישראל ירושלים – כרגיל הבר הכי זול בעיר

לפני מספר שבועות כתבנו על  פסטיבלי היין שמציפים את הארץ – כל עיר, כל מושב וכמעט כל רחוב, מייצר לעצמו סיבה למסיבה – והכל על חשבון היקבים. כתבתי גם שיקב צריך למצוא לעצמו את הפסטיבל שהכי מקדם אותו, יכול לייצר לו לקוחות פוטנציאלים, שהמכירות בו יצדיקו את ההשקעה הכספית הגדולה, וכמובן שיוכל לנצל את האירוע מבחינת פרסום ושיווק במדיות השונות.

פסטיבל ירושלים במוזיאון ישראל נחשב תמיד לאחד האירועים הטובים שמנוהלים באופן מאוד רציני. המטריה של המוזיאון הופכת את האירוע למרשים ומכובד, כך שעשרות יקבים מגיעים בחודש יולי או אוגוסט לבירה, ויש אווירת חג באוויר. אחת הבעיות שכתבתי עליהן בעבר, היא שיש בפרסום של הפסטיבל תחושה שרוצים להביא לשם קהל שכל רצונו  לרכוש כרטיס ולבוא ולשתות עד דלא ידע, וקראתי לזה "הבר הכי זול בעיר". מדובר באלפי סטודנטים וחו"לניקים שמגיעים לאירוע, והדבר היחיד שמעניין אותם הוא שהכוס תתמלא שוב כשהיא מתרוקנת. המפיקים של הפסטיבל כבר שנים רבות, הם רן תורן, אבי בן ושמוליק שחר – מהדמויות הבולטות בעולם היין הירושלמי.

הפרסומים לקראת פסטיבל 2021 (26 עד 29.7.21 – פרטים כאן) עלו השבוע במדיות השונות, ובאתר הפסטיבל, ולא יכולתי להתעלם מהם. לא ברור לי איך אחרי שמן הסתם משקיעים מאות אלפי שקלים באירוע, דווקא בנושא הפרסום כשלו. ראשית נראה שלא עשו הגהה לפרסומים במדיות השונות, דבר מביך, לא רציני ואפילו מעליב את היקבים שאמורים להשתתף באירוע. כך לדוגמא, באתר מוזיאון ישראל נכתב "טעימות ללא מגבלה" – מי פה נכה? אני שואל (אולי התכוונו "ללא הגבלה"?). בעמוד האינסטגרם של הפסטיבל עלה כבר פרסום של הפסטיבל הקרוב, אבל בראש העמוד נכתב "כבר 16 שנים של פסטיבל נפלא החל מיום שני 8.7.19 ועד חמישי 11.7.19". כלומר, שכחו לעדכן את הביו, למרות שאנחנו בשנת 2021 והפסטיבל אינו בשנתו ה-16 ומתקיים בתאריכים אחרים.

בנוסף, באתר הפסטיבל, אליו מפנים כל הפרסומים אין שום התייחסות לקורונה ומגבלות הקורונה ( החזר כספי במידה ויש מגבלות חדשות? כבר ידענו דברים כאלה, מסכות? כמות אנשים, מרחק בין הדוכנים). בנושא טעימות היין, אתר הפסטיבל  מזמין "לטעום מגוון גדול של יינות לבנים, אדום, רוזה ועוד". הייתי שמח לדעת אילו עוד איזה סוגי ין קיימים.

אני חייב לחזור לטעימות "ללא מגבלה", סליחה הגבלה. האם זו הדרך בה צריך לקדם טעימות יין, או הדרך להתייחס ליין בכלל? הרי בגלל פרסומים כאלה, היקבים מרגישים שהם "הבר הכי זול בעיר". לכן הם לא באמת מגיעים עם היינות הטובים שלהם, והדוכנים לא תמיד נשארים פתוחים עד סוף הערב, כי הם מבינים מה עומד לקרות. היום הראשון הוא חוויה לאנשי יין אמיתיים, ולאחר מכן מה שקורה הוא פשוט אינתיפאדה. מה שהפסטיבל צריך להציע זה  מספר מוגבל של טעימות (נגיד 8-10 טעימות) במחיר של 100 ₪, ומעבר לזה שכל אחד ירכוש את היין שבא לו לשתות ולחוות. "הבר הכי זול בעיר" הוא  זלזול בענף היין, והפרסומים הלא מוגהים הם זלזול בחובבי היין וביקבים. אם זו הדרך לקדם את היינות הישראלים, לי אין שום כוונה להגיע לפסטיבל השנה.

5: איש הענבים – הפעם המים הציפו

כאילו שלא הספיק לנו מהשריפה שפקדה את כרמי יקב קסטל לפני מספר שבועות, אז המים הגיעו לתל אביב והציפו את חדר התקשורת של בית איש הענבים בדרך שלמה 4. צינור שהתפוצץ שטף וסחף, וחיים גן האיש, מבטיח לחזור "נחושים ויותר טובים. החברה עולה לענן (חברים, איש הענבים זה היי-טק) ובדרך תצמצם משמעותית את השימוש בנייר".

התקשרתי לנחם ויצאתי מנוחם, כי חיים פשוט אמר שלא היה אדם וספק שהוא התקשר אליו בשחר של יום, שלא מיהר והגיע למקום, והמחירים לשיקום חדר יין הגיעו בשמונה וקצת בבוקר."אני גאה ושמח להיות חלק מחברה טובה, מנחמת כנה ואוהבת", הוא אומר.

אז אנחנו שולחים לחיים גן ולצוות המסור את הפסוק משיר השירים: "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה"

6: האם יקב כרמל רוצה להיות קוקה קולה?

רני רוגל מדווח: לאט לאט, בעצם לא כל כך לאט, יקב כרמל מתקדם במה שנראית כמו תוכנית-אב (באנגלית כרגיל חזק יותר: (Master-plan להפיכתו ליצרן או ספק של כל מה שזורם וניתן להכניס אותו לבקבוק בצורות גדלים שונים, פחיות, קרטוניות וחידושי אריזה שיצוצו בשנים הקרובות.

אחרי שהיקב נכנס לעסקי יבוא אלכוהול, הוצג לא מכבר הסכם ייצוג והפצת בירה קרומבאכר הגרמנית,  והשבוע שיתוף הפעולה עם מבשלת הבירה אלכסנדר, כשההפצה עברה מתחילת 2021 לידי כרמל. נראה שאורי שגיא, מייסד ומנכ"ל המבשלה, כבר שבע רצון מפעילות אנשי המכירות של היקב שמכניסים את בירות הקראפט שלו לעוד ועוד נקודות מכירה: "עם כרמל אנחנו משיגים תפוצה רחבה ונוכחות בהרבה נקודות מכירה בשוק. מתחילת השנה אנחנו נכנסים לכל הערים ולמרבית החנויות המתמחות והרשתות". ונדב ארנס ארד, מנכ"ל יקב כרמל, מוסיף: "אנחנו משלימים את הערכותינו לשנה הקרובה מבחינת כושר מכירות והפצה. תוצאות מהלכים אלו מורגשות כבר השנה, ויבואו לביטוי מלא בשנת 2022".

אורי שגיא מדבר מתוך אהבת בירה בכלל ("אני ביר-גיק", הוא מעיד על עצמו), אהבת המבשלה החדשה והמשוכללת שלו באזור תעשייה עמק חפר– שלושה בניינים מהמבשלה המקורית שהקים ב- 2008 כסטארט-אפ, ואהבת הבירות שלו וגאווה בעיטורים והפרסים בהן הן זוכות בעולם. אנשי יקב כרמל אומנם מדברים על הנקודות המשותפות להם ולמבשלת הבירה, מעבר להכרה בכך שאלכסנדר היא הבירה הטעימה ביותר בעולם: תפיסת עולם וחזון משותפים, והאנשים – אורי שגיא והצוות  – אלה אנשים שאיתם רוצים לשתף פעולה", אומר נדב.

אך אנשי יקב כרמל הם מוכווני נתונים, תחזיות וסטטיסטיקות. מנדב ארנס אנחנו שומעים שתחום הבירה האיכותית בארצנו הינו הסגמנט שקצב הצמיחה השנתי שלו הוא הגדול ביותר – 45% בשנה. אמנם מדובר בכמות של כ- 300,000 ליטר בשנה לעומת 20 מיליון ליטר של שוק הבירה הכללי, אך זה צומח באחוזים קטנים. "בבדיקות שלנו בשוק הקראפט, אלכסנדר זרחה מעל כולם" הוא אומר.

ואם מדברים על נתונים, מגמות ואנליזות, רן אסא מנהל השיווק של כרמל הוא בן שיחה אידיאלי. היקף סגמנט הקראפט היום הוא 60 מיליון ₪ לצרכן – 2 מיליון ליטר, 70% מהמכר בחביות, 20% בשוק המבורקד והשאר בשוק הקר, חנויות מתמחות, וחביות. אני שמח שכבר בחציון השני של השנה אלכסנדר הוא המותג השני בגודלו בשוק" (הראשון הוא בירה מלכה). אמרתי לכם שאסא אלוף?

והנה שאלת המחץ שלי: "אתם רוצים להיות מלכי שוק הנוזלים? כמו קוקה קולה (החברה המרכזית), ולהיכנס גם למשקאות קלים?", אסא לא מתבלבל: "אנחנו רוצים להתרחב ולהתגוון בקטגוריות טרנדיות, בכל רמות המחיר והאיכות. היין הוא הליבה – הביזנס המרכזי שלנו, ומזה ייצאו תחומים נוספים", והוא אומר שביקב שוקלים הוספת מותגי בירה נוספים בהתאם לפיתוח העסקי.

אז לאן הולך יקב כרמל בדיוורסיפיקציה שלו? (שימוש במילים לועזיות זו מחלה מדבקת). האם כמו מחלבת 'טרה' של החברה המרכזית למשקאות, תהיה גם מחלבת כרמל, או השתלטות על מחלבת תנובה השכנה באלון תבור? האם קולה כרמל תיכנס לשוק, או אולי רק מיקסרים נוסח שוופס לוודקות שאתם מייבאים? ימים יגידו.

בינתיים עצה קטנה מאיתנו באכול ושאטו. איך רן אסא אמר? "היין הוא הליבה – הביזנס המרכזי שלנו", אל תשכחו את זה.

7: כותבת אורחת – גלית בר און: איזה יין להגיש עם גפילטע פיש?

וכך גלית מגדירה את עצמה: "טועמת, חווה, מתנסה, ורצה לספר לחבר'ה"

 עבורי, לפני שאני בכלל מגיעה להתאים את היין לאוכל עצמו, יש כל כך הרבה דברים שצריך לתת עליהם את הדעת. למשל, החברה והאירוע. האם הארוחה מוגשת במפגש צוהל עם חברים? כי למפגש כזה תתאים, למשל, ברברה, שהחמיצות שלה צובטת את הלשון ומשחררת אותה, או גמאיי, שמחליק בקלות בגרון ומביא לעוד כוס, ועוד אחת, בלי להרגיש.

ערב רגוע בשניים? לאירוע כזה תתאים, נגיד, סירה, בעיקר מצפון עמק הרון. אלגנטית, אפלולית, ארוכה ודקה, שמכניסה לגוף שקט ומשתנה בכוס לאט, בחלוף השעות; או אולי קברנה פרנק עסיסי וחמים, סתם כי אני אוהבת. אנשים בסביבתי נאלצים לגלות סובלנות כלפי חתול בר און וכלפי קברנה פרנק.

קרובי משפחה שמרנים? שרדונה, וכדי לתת להם להרגיש אדג'יים וחדשנים, כדאי לקרוא לו שאבלי (פואי פוסה זה לקחת את זה צעד אחד רחוק מדי).

וזה עוד בלי להזכיר ערב בנות (סוביניון בלאן או גוורץ), טייק אוויי תאילנדי (ריזלינג), ובילוי עם חברים לעבודה (אני עוד עושה ניסיונות. לא התקדמתי מעבר לבירה, אבל אני אופטימית).

וכשמגיעים לתפריט עצמו, וכבר דילגנו מעל משוכת הדעה הקדומה ש"יין לבן לדגים ואדום לבשר", נשאר מחסום מזג האוויר. יין אדום? בקיץ?

אז כן, יין אדום, גם בקיץ (אלון גונן כותב 'השבוע בענף היין' מציע עם שתי קוביות קרח בכוס). הוא לא באמת יותר כבד מאבטיח עם בולגרית, לא באמת יותר מחמם מכוס קפה או תה, ואם לא מתעקשים להגיש לצידו סטייק ורושטי – לא באמת מכביד.

קברנה פרנק 2017 של יקב אורטל, ייננית אז נעמה סורקין. 100% ענבי קברנה פרנק, 12 חודשי יישון בחביות גדולות לא חדשות. המחיר 120 ₪.

קברנה פרנק של יקב אורטל (היום נקרא יקב תל שיפון) מתאים לקיץ, ולכל עונה אחרת. יש בו עדינות ויש בו רוך. הירוק  שבו מעודן במידה מפתיעה, ומשאיר הרבה מקום לפטל אדום ולניחוחות דקים של שוקולד מריר וטבק. החמיצות טובה ומרעננת, הטאנינים מורגשים אבל לא תוקפניים, ויש לו גוף בינוני, וסיומת מנחמת של חלה מתוקה.

ציון בסולם גלית: קברנה פרנק מעודן. נקי, שקט, אלגנטי. לא יודעת מה יוגש בסוף עם הגפילטע פיש מהכותרת, לחובבי הזן. בטח שאבלי

8: יקב נחמני – האם כל ציוני 97 של דקנטר נולדו שווים?

רגע לפני שסגרנו את הכתבה השבועית, קיבלתי הודעה כי יקב נחמני זכה בציון 97 ובמדליית פלטינום מטעם המגזין דקנטר (Decanter). אז כולנו התרגשנו מה- 97 של יקב קסטל ויקב רזיאל, וגם מה-96 של צרעה, אבל יקב נחמני הביתי-משפחתי מתייצב בשורה אחת ואף עוקף אותם? WOW.

מחיפוש קצר התברר לי, כי זו פעם ראשונה שדקנטר מדרג יקב ישראלי בכזה ציון. מדובר בטעימה בה יש פאנל מקצועי של טועמים, שמבצעים טעימה עיוורת – ההיפך הגמור מטועם יחיד שמגיע ליקב או מקבל בקבוק ומדרג אותו. מאוד מזכיר את תחרות טרה וינו של חיים גן, ומפשפוש בהיסטוריה של טרה וינו, מתברר כי היקב הקטן הזה ממושב גן נר, קוטף כבר שנים מדליות ומחמאות. אז ראשית המון ברכות לדוד, פרנסס ושקד נחמני, וליינות שזכו מתוך 18,094 בקבוקי יין מרחבי העולם שהוגשו לתחרות: שירה2017 (בלנד של קברנה פרנק, פטי ורדו, מרלו וקברנה סוביניון) – מדליית פלטינום וציון 97; מיקה 2017 (שיראז-סירה) – מדליית כסף וציון 91; שקד 2015 (בלנד מרלו וקברנה סוביניון – מדליית ברונזה וציון 88.

יקב נחמני הקטן, שמייצר כ- 5,000 בקבוקי יין בשנה, שוכן בגלבוע והוקם בשנת 2003. דוד נחמני הוא הכורם והיינן, והתברר לנו כי בשנים האחרונות תופסת הבת שקד את מקומו. דוד התחיל את היקב לגמרי במקרה, כאשר הוא וחבר ייצרו בבית כמה עשרות בקבוקי יין, שחברים התפעלו מהם. בעקבות מתנה שקיבל דוד -השתתפות בקורס טעימות יין באיש הענבים, קיבל דוד את הצעתו של חיים גן, שהפציר בו ללכת ללמוד יין כי הוא מזהה אצלו פוטנציאל, וכך היה. דוד נרשם לקורס בבית הספר שורק, ומשם נסע לדרום אפריקה ליקב פיירויו. קצת פחות מ- 20 שנים לאחר שהתחיל את ההרפתקה, מוכתר היקב ומקבל הכרה בינלאומית נחשבת.

ברכות לדוד ולמשפחת נחמני ושאפו גדול על ההתמדה והחזון

9: ביקורות יין – אלון נהנה וגם נושך

יקב רמת הגולן – ירדן סירה 2015: כרגע בשיאו. עשיר בטעמים, גוף חסון, מורכב ומאוד חמאתי. יופי של יין. מחירו 85-90 ₪ – VFM (תמורה לכסף) לחלוטין.

יקב לוריא – סירה 2018: צבע סגול בוהק יפה, פה עשיר בטעמים. לצערי חבית משתלטת ולא משתחררת. חבל. מחירו 90 ₪ בדרך היין בקניית 2 בקבוקים (נכון ל-7.7.21).

 משק אחיה – שיראז 2017 טנא: לפעמים צריך להתמקד במה שאתם הכי טובים, ואם זה שמן זית אז בזה. משק אחיה, שידוע בשמני הזית שלו או שלהם, תלוי את מי שואלים, מוציא יינות כחלק ממארז המתנות שלו. מדובר בשיראז 2017 בומבסטי, פירותי, אלכוהולי ולא מאוזן בעליל. מביך. יהיה מחירו אשר יהיה – 50 ₪.

משק אחיה – קברנה סוביניון 2019 טנא: גם פה, מה זה היין הזה? ריבת תותים. לא יין שמתאים אפילו לבישול. חבל לציין את המחיר. שמן זית כבר אמרנו.

10: יונתן לבני מבקר – יינות יקב צרעה

את יקב צרעה אין צורך להציג. היינן שלו, ערן פיק, גם מנכ"ל היקב, הוא ללא ספק מהמוכשרים והמוערכים בין יינני ישראל. הוא הישראלי הראשון שקיבל תואר Master of Wine (MOW) שרק שני ישראלים זכו בו עד היום (השני עידו לוינסון). ערן פיק הוא גם ממשיכו של רוני ג'יימס ז"ל ביקב שהיה חלוץ תפישת הטרואר בארץ. משנת 2010 נעזר ערן פיק ביועץ היין הצרפתי ז'אן קלוד ברואה, עתיר ניסיון ועבודה במיטב יקבי בורדו.

באירוע טעימות של קבוצת "יין ישמח' של אורית גלעד, ביקרנו בכרם של יקב צרעה, שאוחד וצומצם ל-15 דונם, ליד מושב שורש שבהרי יהודה. הכרמים בנוה אילן נעקרו, וגבעת החלוקים המפורסמת כבר אינה חלק מהכרמים של צרעה.

היקב מייצר מדי שנה 100,000 בקבוקים של יינות מענבי שרדונה, סוביניון בלאן, סירה, קברנה סוביניון, מרלו, פטי ורדו וקברנה פרנק.  23 דונם נוספים עם אותם זנים ניטעים בימים אלה, והם יחליפו חלקות שהתיישנו.

ערן פיק, אינו מייצר ביקב יינות זניים. כל היינות הם בלנדים, שלדבריו מייצגים את הטרואר המקומי. בעזרת הצללה של הגפנים בבדי יוטה, הוא שואף להגיע לטעמים רעננים יותר וחומציות גבוהה, ולטעמים פחות טרופיים ולא ריבתיים כמו בהרבה מהיינות בארץ. "הזן אינו מעניין אותי", הוא מסביר, "אני עושה הכול כדי לשחק בבלנד ולהגיע לטוב ביותר ביין. היינות שלי מספרים סיפור של זמן ומקום".

הרי יהודה לבן 2020 –  עשוי ברובו מענבי שרדונה, עם כשליש ענבי סוביניון בלאן. היין תסס והתיישן על שמריו, חלקו בחביות עץ אלון צרפתי וחלקו במכלי נירוסטה. היין הוגש לנו קר מספיק, והתאים כמו כפפה ליד ביום חם מן הרגיל. יין לימוני מאוד, שמאפשר להרגיש בטעימה כי הוא אכן מגיע מאדמת טרה רוסה. המחיר 110 ₪ – מאודVFM .

שורש לבן 2020 –  ביין זה הענבים הם סוביניון בלאן ומעט שרדונה. היין תסס על שמריו במשך 6 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. השם 'שורש' כמובן על שום הכרם בשורש ממנו הענבים באים. טרואר אמרנו? אמרנו. בטעימה: יין לבן מאוזן, בעל חמיצות נהדרת שהיא כנראה תוצאה של האשכולות השלמים מהם נעשה, ומהיישון בחביות בלי שפיה. יין ארומטי מאוד, עדין, ועם זאת אלגנטי. מעט פטרולי, עם מרירות ומעט מלחיות בסיומת. יין מאוד נעים לשתייה, ללא כל כבדות. יש לצננו כדבעי לפני השתייה. שאפו ליינן. מהיינות הלבנים הטובים ששתיתי לאחרונה. המחיר 150 ₪ – VFM בהתחשב באיכות.

הרי יהודה אדום 2019 –  בלנד של סירה, קברנה סוביניון, פטי ורדו ומרלו. על הבקבוק לא מצוינים האחוזים של כל זן, וטוב שכך, שכן העיקר כאמור הוא הבלנד. יין עשוי מגפנים שגדלו על טרסות עתיקות בנות 3,000 שנה בשורש. אדמת סלע גיר נותנת לו טעמים מינרליים מיוחדים. יין מאוד מורכב, עם טעמי פירות יער, טבק, מרירות ומתיקות, מעורבים בסיומת מתמשכת ללא כל ריבתיות או כבדות. המחיר 110 ₪ – VFM.

שורש אדום 2019 – יין עשוי מענבי קברנה סוביניון, סירה, מרלו ופטי ורדו בחלקים שונים. יין אדום במיטבו, עם טעמי וניל ותחושה עדינה של חבית העץ בה הוא שהה. הסירה בולטת ביין, ולטעמי ענבי סירה מהרי יהודה נותנים טעמים נפלאים. על הבקבוק מופיע הכיתוב: "כאדם גם היין הינו תבנית נוף מולדתו", ואכן אין ספק כי מדובר ביין מאזור הרי יהודה. טעימות רבות של יינות צרעה מאפשרות לאוהביו, לאבחנו ככזה, ואלה רבים וטובים. המחיר 150 ₪ – בקצת פחות הוא היה ממש VFM .

שורש אדום 2017 –  יין מספריית היקב שלא ניתן לקנות אותו. עוד יותר נגיש ועדין מקודמו לאחר שהייה של שנתיים נוספות בבקבוק. עשוי מענבי סירה, קברנה סוביניון, ופטי ורדו. הוכחה נוספת שהבלנד מזנים שונים עושה את היין לאיכותי. איני משתמש במילה הנפוצה עד כדי זרא – מדהים, אבל התואר הפעם מתאים ליין. יין רך ואלגנטי, ונעים לשתייה. הוא גם ההוכחה שכדאי לקנות את יינות היקב ולתת להם לנוח מספר שנים ואז לשתותם. 2017 הייתה שנה קשה ליינות אדומים, עם סערות אבק בסוף הקיץ. בשורש בצרו מוקדם והתוצאה נהדרת.

שורש אדום 2012 –  כל 'שורש' מורכב מזנים שונים. עוד שנה חמה, ועיקר הענבים בבלנד היו קברנה סוביניון, עם סירה ומרלו . עצמו עיניים ותחשבו שזהו יין מבורדו. תחושה של יין צעיר, פירותי, עם טעמי האדמה ממנה הגפנים יונקות לא רק מים אלא גם חומרים אחרים. הטאנינים כמעט ונעלמו, והשאירו מבנה יין רחב, עשיר ומלא טעמים. חבל שלא קניתי ממנו בזמנו, ולא השארתי במקרר היין. שאפו.

מיסטי הילס 2018 – יין הדגל של יקב צרעה מקדמת דנא. מופק רק מקברנה סוביניון וסירה מחלקות מאובנים שנמצאו בכרם שורש, בחלק הצפוני של הכרם, עם מדרון ואדמת טרה רוסה רדודה מאוד על גבי סלע גיר. השורשים חייבים לחדור עמוק על מנת להיזון. יין מאוד מורכב, ולמרות היותו יין הדגל אינו סובל מכבדות, חרף העובדה שהוא עשוי בחלקו הגדול מענבי קברנה סוביניון. יין עם פוטנציאל נהדר לשתייה עוד מספר שנים. לטעמי הוא עדיין צעיר מדי וסגור, וגם אחרי שנפתח שעות רבות לפני הטעימה הוא עדיין לא מבטא את כל עוצמתו וטיבו. אם יש את נפשך לדעת את הייחוד והאיכות של יקב צרעה ושל ערן פיק –זהו המקור וזה היין. המחיר 300 ₪. מורי ורבי אלון גונן אומר, כי במחיר זה ליין ישראלי לא יכול להיותVFM , ואף על פי כן יין נהדר למיטבי לכת וכסף.

הערת המערכת: האם בכך שליינן בסדר גודל כמו ערן פיק יש פורטפוליו מאוד מצומצם, אין אמירה על גבול השאיפות שלו? זה שאי אפשר למצוא יינות מתיישנים של היקב בחנויות, מצביע על נטייה להוציא לשוק יינות צעירים, אותם מוכרים שם היקב והמיתוג והשיווק המצוינים שלו, למרות שלא תמיד היינות מוכנים לשתייה

11: נלהבי יין (Wine Enthusiasts) – מור אברהמי ואייל רייסמן

פינה חדשה במדור השבועי – מעוניינים להשתתף? כתבו לרני רוגל 050-5267706

קצת רקע שלכם

מור אברהמי ואייל רייסמן, בזוגיות – פרק ב', מתגוררים ברמת השרון. אנשי היי-טק מאז מעולם, אייל בתחום של פיתוח תוכנה, ומור בתחום של ניהול נדל"ן וסביבת העבודה.

מה הביא אתכם להתעניין ביין?

מור: כשהתחלנו לצאת, אייל בא עם רוח גבית חזקה מעולם הבירה, ואני קצת מכל דבר – קוקטיילים, בירות, מעט יין, וזה התאים לנו כתחביב משותף. התחלנו לטייל ביקבים בישראל, הצטרפנו לקבוצת מועדון היין של עופר יוכלמן שמארגן סיורים ביקבים, ועם היין בא התיאבון.

היכן ואיך רכשתם את הידע שלכם?

מור: אנחנו עדיין מלקטים מפה ומשם בכל דרך אפשרית, לרוב בצורה מאוד לא מתודולוגית – ביקורים ביקבים, שיחות עם ייננים. לפני כמה שנים נקרה בדרכנו בר יין מדהים בליסבון, והעברנו שני ערבים מענגים בטעימת יינות נפלאים ושיחות אינסופיות עם הבעלים והסומלייה במקום.

אייל: לשמחתנו הקורונה עשתה טוב לעולם היין הישראלי, ויש שפע רב של אירועי טעימות, בתים פתוחים,  פסטיבלים, טעימות של יבואנים. אנחנו משתדלים לברור ולגוון כדי להרחיב את הרפרטואר. לא מזמן השתתפנו בקורס טעימה שיפוטית באיש הענבים, וחושבים מה הלאה.

מה עם ביקורים ביקבים?

מור: כמה שיותר! בשנה האחרונה הקמנו חבורה של אוהבי יין, ואנחנו משתדלים להיפגש כמה שיותר, בבית של אחד החברים או ביקב לטעימות. ממש לאחרונה ביקרנו ביקב ספרה: כל אחד מאיתנו הביא מתיישנים מהארכיון הפרטי שלו (יינות שכבר לא קיימים בארכיון היקב).  כך יצא שיחד עם המתיישנים ויינות הבציר האחרון, שסימה ודורון פינקו אותנו בהם, יצא פלייט מטורף של כ-13 בקבוקים, החל משנת 2013 עד 2020. היה מדהים בכל קנה מידה.

איך אתם מגדירים את עצמכם בתחום?

אייל: חובבי יין. כמו בכל תחום שלומדים, העמקת הידע מייצרת ענווה אל מול האוקיינוס של מה שעדיין לא ידוע לנו. אנחנו מאוד נלהבים מכל מה שאנחנו לומדים, ושמחים להמשיך ולחלוק את הידע הלאה, בין אם דרך הסברים ובין אם ביכולת להביא בקבוק יין טוב ולא מוכר לאירוע שנוזמן אליו. למזלנו הטוב, החבורה שלנו כוללת מגוון חובבי יין כמונו, ומכל אחד אנחנו לומדים משהו – אפיונים של אזורי יין בעולם, היכולת להעריך יינות מתיישנים, ואפילו ניסיון לזהות ריח של סיגליות ביין.

כמה זמן בשבוע אתם מקדישים ליין בהיבטים השונים?

אייל: מקדישים מספר שעות בשבוע לאירועי יין וטעימות בהם אנחנו משתתפים, ועוד מספר שעות לניהול קבוצת הפייסבוק 'יין שותים באהבה'  המונה מעל 1,000 חברים.

מור: מבחינתי חלק מתהליך הלימוד זה היכולת לנתח ולדייק את הרשמים, הניחוחות והטעמים, ולהעלות זאת על הכתב, ואני מנסה להעלות רשימה מסודרת אחרי רוב המפגשים האלה. זו גם הזדמנות נפלאה לפרגן ליקבים ולייננים.

מי שותה אתכם?

אייל: בערך פעם בשבוע שותים בזוג בבית, וכפעמיים נוספות בשבוע במפגשים עם חברים או ביקורים ביקבים.

יין זו גם השקעה כספית לא קטנה, אתם קונים יין בחנויות?

מור: יינות ישראלים שאהבנו, לרוב נשתדל לקנות ישירות מהיקב, מתוך רצון לפרגן ליינן שרוצה להתפרנס. עוקבים כמובן אחרי מבצעים ברשתות השונות, ומדי פעם מארגנים "מיני קנייה מרוכזת" לעצמנו  ולחברים קרובים. בנסיעות לחו"ל אחד מהאתגרים הוא לברור מבין היינות הנפלאים והרבים שטועמים, מה להביא איתנו חזרה לארץ.

איך אתם רואים את תעשיית היין הישראלית?

מור: מכל מה שראינו, שמענו ולמדנו עד כה, זו תעשיה מדהימה, בעיקר לאור גילה הצעיר. אנחנו מאוד מעריכים ומתחברים ליקבים והייננים שעשו ועושים את האדפטציה לטרואר הנפלא שיש פה, ומשתמשים בזנים ים תיכוניים.

אייל: זה גם המקום להגיד תודה ל-14 ייננים ויקבים ישראלים (אתם יודעים מי אתם…) שנרתמו בלי להניד עפעף, ותרמו לנו בנדיבות יינות רבים לטובת ערב התרמה לעמותת 'גדולים מהחיים' למען ילדים חולי סרטן. חיים גן ובית איש הענבים, שמקדמים תרבות יין בישראל, אירחו אותנו בנדיבות בערב זה.

 איך אתם רואים את שותה ואת חובב היין הישראלי?

מור: קהל חובבי היין עבר מטמורפוזה בשנים האחרונות, ובטח בשנת הקורונה. אנחנו פוגשים באירועים השונים חובבי יין במגוון גילאים, עם העדפות שונות, ו"עומק כיס" שונה, ולכולם ימצא היין שיטעים ויתאים להם. לשם הדוגמא: הבנות של אייל, בתחילת שנות העשרים לחייהן, הולכות עם חברים לבראנץ' ביקבים, והם שותים, אוכלים נהנים (וכמובן מצטלמים), ודרך זה נחשפים ליינות ולומדים.

מי הייננים שאתם מעריכים בענף?

אייל: סימה ודורון רב הון עושים יינות לבנים מופלאים, וחווית האירוח אצלם היא ברמה של יקבי נאפה וסונומה; אין דומה לה. איתי להט, קובי ארביב ועידו לוינסון, עושים יינות מצוינים תחת המותגים שלהם.

יקבים ויינות ישראליים שאתם אוהבים במיוחד?

מור: כאמור לעיל יקב ספרה, ועוד הרבה אחרים מצוינים – יקב הר אודם, זאב דוניה ויינות סוסון ים, ג'וני שטרן, איתי להט, קובי ארביב, ערן פיק. לאחרונה ביקרנו בפעם הראשונה ביקב גיתו, והתרשמנו מאוד ממלכי ומהיינות שלו.

מה עם יקבים ויינות מהעולם? כיוון וסגנון?

אייל: ביקרנו מספר פעמים בסונומה ונאפה במסגרת נסיעות עבודה, ואהבנו מאוד. אנחנו כרגע בהתמקדות על יינות צרפת: בורגון, בורדו, עמק הרון, עמק הלואר. שותים ולומדים תוך כדי. התרשמנו מאוד מיינות פורטוגל מביקור קצרצר, וזה לחלוטין ברשימת היעדים. בכלל מחכים שאפשר יהיה לחזור ולטייל באזורי יין שונים בעולם.

12: מסדר אבירי הגריל – גם הסומלייה-מסעדןיוסי בן אודיס באבירים

חברי 'מסדר אבירי הגריל ישראל' חגגו את החזרה לחיים נורמליים אחרי שנת הקורונה. באירוע טקס הכתרת החברים החדשים במלון הבוטיק 'סטאי תל אביב' השוכן בכיכר השעון ביפו. האירוע הטקסי, בהנחייתו של איש הרדיו הוותיק אמנון פאר, שצחצח את המבטא הצרפתי שלו לקראת הערב, התקיים על פי כל נוהגי ונוהלי המסדר, והסתיים בארוחת גאלה אותה הכין שף המלון שי דייני, שהפך גם הוא בערב זה לחבר במסדר.

מסדר אבירי הגריל הינו ארגון גסטרונומי בינלאומי, שהחברים בו מרחבי העולם קשורים למקצועות הקולינריה וחובבים בעלי הערכה לאומנות הבישול, למטבח, ליין, ולמסעדנות עילית. המסדר ש"נהנה" ממעטה של חשאיות, מתנהל כגוף ללא מטרות רווח, וכל העוסקים בו עושים זאת בהתנדבות. הסניף בישראל מקיים כ- 12 אירועים ארציים במהלך השנה, ועוד מספר אירועים בעלי אופי מקומי. את הארוחות במפגשים נוהגים ללוות עם יינות מקומיים איכותיים, ובערב במלון סטאי היינות היו מיקב ויתקין – מסע ישראלי לבן, מסע ישראלי אדום, והקברנה פרנק של היקב.

הנשיאה של המסדר הישראלי היא תמי לנצוט ליבוביץ, שבמקצועה עוסקת בתרבות האירוח, התדמית, הנימוס והנוהג הבינלאומי, והוכתרה לפני שנתיים לנשיאת המסדר בישראל. חברים מקצועיים בהנהלת המסדר: ניב גלבוע – יועץ גסטרונומי, אייל לביא – יועץ קולינרי, וגיא הרן  – יועץ היין של המסדר בארץ.

בין הנשבעים החדשים למסדר אבירי הגריל, נציין את יוסי בן אודיס – הבעלים של ביסטרו הבשרים והיין 'הטרקלין', וסומלייה בעל הכרה עולמית (האזינו לסרטון), שעתה הוא גם אביר – מה עוד צריך בנאדם לבקש?

יינניות ויינני יקבי הנגב. צילום קרן מיראז'

13: החודש 'טרואר המדבר' – יקבי וכרמי הנגב מארחים  

זו הפעם הראשונה שמאמצע החודש (15-31 ביולי) יתקיימו ברחבי הנגב אירועי יין, כאשר טרואר המדבר יהווה נקודת מפגש חדשה של קהל חובבי יין, קולינריה ותרבות עם יקבי המדבר. אלה מבטיחים לארח לטעימות יין, ולא פחות מכך – כדי שנסיעה ארוכה עם חברים או משפחה לא תהיה רק לשם טעימות יין, גם חוויות ופעילויות של אמנות, רוחניות, בידור וקולינריה. – כולל ארוחות שף, וכדאי שיוצעו גם סלסלות פיקניק שהפכו לסטנדרט החדש בשנת הקורונה.

בין האירועים: סדנת שף ביקב מדבר עם גיא פיסטרוב, סיור וטעימות ביקב יתיר – כולל שיח על יין ישראלי עם הסומלייה גיא הרן, תצפית כוכבים ביקב מואה שבמושב צופר בערבה, סדנת רישום ויצירת תווית יין ביקב נאות סמדר, ארוחת Farm to table בחוות כרמי עבדת, הרצאה במו"פ רמת נגב בשיתוף יקב תושייה.

אירועי 'טרואר המדבר' הם צעד ראשון במהלך לביסוס תיירות היין של אזור הנגב, בהובלת קרן מיראז’, ארגון השומר החדש וגורמי תיירות מקומיים. מועדים מדויקים, שעות ומחירים באתר.

כדאי לקרוא גם את זה

הטופ של מזקקת גלנפידיך מגיע לישראל Glenfiddich Grand Couronne 26

גלנפידיך 26 שמגיע באריזה עם עיטורי זהב הינו וויסקי רך ועדין עם שילוב מתיקות של פירות יבשים ודבש, טעמים  של עץ אלון וארומות של עץ, קפה, וניל וסיומת ארוכה ומתוקה. אמנון פאר טעם ומדווח. קראו כאן